בנימין נתניהו עם אחד הילדים שצולמו בסרטון, מתוך העתירה (ההשחרות אינן במקור)
אנטי־עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש
שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: יונתן זינדל) וחבר מועצת הרשות השנייה לשעבר יוני שמעוני (צילום: אתר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו)
רה"מ בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, והדס קליין, עדה מרכזית ב"תיק 1000" (צילומים: חיים גולדברג ויונתן זינדל)
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (משמאל) עם עורך-דינו עמית חדד, ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, 28.10.25 (צילום: מרים אלסטר)
שר התקשורת מהליכוד, שלמה קרעי, מופיע בערוץ 14, 6.7.26 (צילום מסך)
יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14 (צילום מקורי: רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באולפן "הפטריוטים". יוני 2026 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)
צילום מסך משידורי אל-ג'זירה, 2.8.26
רה"מ בנימין נתניהו. מאחוריו: יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילומים: פלאש90, רונן גולדמן, צילומי מסך מערוץ הכנסת וערוץ 14)
הטייקון אלי עזור, מו"ל "מעריב", "ג'רוזלם פוסט", תחנת הרדיו 103FM ואתר החדשות "וואלה" (צילום: מרים אלסטר)
תמונה מרוטשת של שרה נתניהו שהופצה על ידי לע"מ ב-28.7.2026 וחדרה למאגר התמונות של רויטרס (צילום מסך ממאגר רויטרס)
נקיונות ברחבת הכנסת, אפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
פעיל הליכוד רמי בן-יהודה, צילום מסך מתוך כתבה בחדשות 12
ח"כ טלי גוטליב, 23.12.25 (צילום: חיים גולדברג)
בנימין נתניהו באגס באני (נוצר באמצעות מנוע בינה מלאכותית)
ניק קוליוחין מתראיין בערוץ 13, כמה שעות לאחר הדיון הראשון בתביעה שהגיש (צילום מסך)
שיטת "ידיעות אחרונות", פרק 17. עיבוד: אוהד סטון (צילומים מקוריים: אורן פרסיקו, משה שי, פלאש 90 וסוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)
משמאל לימין: חברי מערכת "העין השביעית" אורן פרסיקו, איתמר ב"ז ושוקי טאוסיג; הדוקומנטריסטית שני חזיזה; הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ("דה-מרקר"); ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי; הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג; הקריקטוריסט שי צ'רקה. טקס הענקת פרסי סוקולוב ודוש, תל-אביב, 11.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)

דעות לרשימת כל הכותבים

מאמרים נוספים

תגובות אחרונות

הספרייה | ממדפי הארכיון

פרקים נבחרים

עצם הקמתה של טלוויזיה בישראל היתה בחזקת נס. שנים רבות, עד ראשית שנות ה‑60 של המאה ה‑20, התנגד ראש הממשלה דוד בן גוריון להכנסת שידורי טלוויזיה לישראל, בטענה שהטלוויזיה תקלקל את הנוער ותביא תרבות נפסדת. עד אז היה קול ישראל חטיבה במשרד ראש הממשלה, ועורכי החדשות היו רגילים לקבל הנחיות והוראות מטדי קולק, עוזרו של בן גוריון, או מיצחק נבון, מזכירו. אולי עכשיו חשש ראש הממשלה מאיבוד השליטה באמצעי תקשורת עוצמתי. במאמר מוסגר אומר שבראשית שנות הטלוויזיה ניהלו אותה ואת רשות השידור בכירי קול ישראל לשעבר, חגי פינסקר, שמואל אלמוג, חנוך גבתון, נקדימון רוגל, יצחק שמעוני ואחרים, ולהם היה פחות מוזר שפוליטיקאים, שרים וחברי כנסת מתקשרים ומנסים להשפיע על השידורים. ב‑1963 פרש בן גוריון מראשות הממשלה וחזר לקיבוצו שדה בוקר שבנגב, ולוי אשכול מונה לראש ממשלת ישראל. באווירה הכללית הפתוחה והנינוחה יותר שהשתררה בעקבות חילופי הגברי הוצא קול ישראל ב‑1965...