רה"מ הנאשם בנימין נתניהו מזמין אנשים "להתקשר אליו", צילום מסך, בחירות 2026
נרטיבים שקריים בערוצי הטלוויזיה בחירות 2026
ינון מגל נפרד מהצופים בתום משדר "ועידת הניצחון" של ערוץ 14, שמומנה על ידי משרד המורשת בראשות השר עמיחי אליהו. יום ירושלים, 2025 (צילום מסך)
גרף המציג את מדד הייצוג הנשי בתוכניות האקטואליה
בתצלומים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתוך סרטון שבו הוא קורא לתומכיו להשתמש באפליקציית "אלקטור" (צילומי מסך)
מדד הייצוג ערבים בתקשורת העברית, המחצית הראשונה של 2026
חשבון הטוויטר של פאני מיכאלי (צילום מסך)
ציפה קמפינסקי על רקע כתובות גרפיטי מהסוג שתיעדה בספרה "הכתובת הייתה". פלורנטין, 18.8.2026 (צילום: איתמר ב"ז)
(נוצר באמצעות מנוע בינה מלאכותית)
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, מאחור: יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14. ברקע: מו"ל "ידיעות אחרונות" הנאשם ארנון (נוני) מוזס (מימין) ומו"ל קבוצת ה"פוסט" אלי עזור (צילומים מקוריים: פלאש90, רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
יצחק מירילשוילי, בעל השליטה בערוץ 14, במהלך שיחה עם מפגינים שהגיעו לביתו בהרצליה (צילום: ארכיון "העין השביעית")
צילום מסך, מתוך שיעור של הרב אסף נאמבורג במכינת עצם, פברואר 2025
גבר חרדי אוחז בגיליון של העיתון "המודיע". ירושלים, 2011 (צילום: מנדי הכטמן)
אייל ציונוב מסתובב בבגדי הרב הראשי הספרדי בשוק מחנה-יהודה בירושלים, 26.4.26 (צילום: חיים גולדברג)
בנימין נתניהו עם אחד הילדים שצולמו בסרטון, מתוך העתירה (ההשחרות אינן במקור)
אנטי־עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש
שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: יונתן זינדל) וחבר מועצת הרשות השנייה לשעבר יוני שמעוני (צילום: אתר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו)
שר התקשורת מהליכוד, שלמה קרעי, מופיע בערוץ 14, 6.7.26 (צילום מסך)
יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14 (צילום מקורי: רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באולפן "הפטריוטים". יוני 2026 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)
צילום מסך משידורי אל-ג'זירה, 2.8.26
רה"מ בנימין נתניהו. מאחוריו: יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילומים: פלאש90, רונן גולדמן, צילומי מסך מערוץ הכנסת וערוץ 14)
ח"כ טלי גוטליב, 23.12.25 (צילום: חיים גולדברג)
ניק קוליוחין מתראיין בערוץ 13, כמה שעות לאחר הדיון הראשון בתביעה שהגיש (צילום מסך)
שיטת "ידיעות אחרונות", פרק 17. עיבוד: אוהד סטון (צילומים מקוריים: אורן פרסיקו, משה שי, פלאש 90 וסוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)
משמאל לימין: חברי מערכת "העין השביעית" אורן פרסיקו, איתמר ב"ז ושוקי טאוסיג; הדוקומנטריסטית שני חזיזה; הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ("דה-מרקר"); ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי; הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג; הקריקטוריסט שי צ'רקה. טקס הענקת פרסי סוקולוב ודוש, תל-אביב, 11.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)

דעות לרשימת כל הכותבים

מאמרים נוספים

תגובות אחרונות

סדר יום

הספרייה | ממדפי הארכיון

פרקים נבחרים

הצלחתו של הרדיו ככלי המאפשר לריבון לבסס את מעמדו כמנהיג שהכל שומעים אותו והכל נשמעים לו לא עמדה בספק. אלא שבארצות-הברית היה מעמדו של הרדיו כמדיום לאומי-ציבורי נתון בוויכוח. האם, כמו בבריטניה ובגרמניה, יוגדר אמצעי התקשורת החדש כסוג של "מוביל משותף" (common carrier)? או אולי יהיה בעל מעמד שונה? המונח הזה מבוסס על המלה האנגלית common, הקשורה בעולם הדתי ובמלים community (קהילה) ו-commumon (הטקס הכנסייתי המסמל את הקשר עם ישו). אבל הביטוי "מוביל משותף" שהוטבע בארצות-הברית במאה ה-19 מציין העברה של סחורות ממקום למקום באוניות וברכבות. כדי להבטיח את העברתן של סחורות לאורכה ולרוחבה של ארצות-הברית הגבילו רשויות המדינה את מספרם של המובילים והבטיחו את קיומם של אמצעי תעבורה, למשל כבישים ומסילות ברזל. בתמורה לקבלת תנאי הפעלה מועדפים ותמיכה בתחזוקת אמצעי התעבורה התחייבו המובילים בעלי הזכיונות לספק שירות לכל תושב בכל חלקי המדינה, גם כאשר אספקת השירות עמדה בניגוד לאינטרסים הכלכליים...