איש החינוך והאנס החרדי חיים ולדר (אילוסטרציה)
ניצב משנה בדימוס שמואל שרביט בפתח עדותו במשפט המו"לים. מאחור: עו"ד עמית חדד, סנגורו של הנאשם בנימין נתניהו. בית המשפט המחוזי בירושלים, 8.9.2026 (צילום: איתמר ב"ז)
רה"מ בנימין נתניהו. מאחוריו: יצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילומים: פלאש90, רונן גולדמן, צילומי מסך מערוץ הכנסת וערוץ 14)
השר במשרד האוצר זאב אלקין מחוץ לקלפי בירושלים ביום הבחירות המקדימות בליכוד, 17.8.26 (צילום: חיים גולדברג)
משה גפני, אורי מקלב והעיתונות החרדית (צילום מקורי: פלאש90)
גרף ייצוג נשים בחצי השני של אוגוסט
עידו שיפוני, תצלום מסך מתוך "האולפן הפתוח"
שופטי בית המשפט העליון חאלד כבוב, יעל וילנר ואלכס שטיין בדיון על עתירת הליכוד נגד האיסור על מעקב אחרי מצביעים בקלפי. 2.9.2026 (צילום: יונתן זינדל)
סולימאן מסוודה בכאן 11 (צילום מסך)
קלפי (צילום מעובד, צילום מקורי: פלאש90)
אנשי התקשורת תומכי נתניהו ינון מגל (מימין) ואלי ציפורי (צילומים: איתמר ב"ז וחיים גולדברג)
אלי עזור (צילום מקורי: פלאש90)
שפתונים וכדורים
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו מזמין אנשים "להתקשר אליו", צילום מסך, בחירות 2026
נרטיבים שקריים בערוצי הטלוויזיה בחירות 2026
ינון מגל נפרד מהצופים בתום משדר "ועידת הניצחון" של ערוץ 14, שמומנה על ידי משרד המורשת בראשות השר עמיחי אליהו. יום ירושלים, 2025 (צילום מסך)
אייל ציונוב מסתובב בבגדי הרב הראשי הספרדי בשוק מחנה-יהודה בירושלים, 26.4.26 (צילום: חיים גולדברג)
אנטי־עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש
ניק קוליוחין מתראיין בערוץ 13, כמה שעות לאחר הדיון הראשון בתביעה שהגיש (צילום מסך)
שיטת "ידיעות אחרונות", פרק 17. עיבוד: אוהד סטון (צילומים מקוריים: אורן פרסיקו, משה שי, פלאש 90 וסוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)
משמאל לימין: חברי מערכת "העין השביעית" אורן פרסיקו, איתמר ב"ז ושוקי טאוסיג; הדוקומנטריסטית שני חזיזה; הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ("דה-מרקר"); ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי; הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג; הקריקטוריסט שי צ'רקה. טקס הענקת פרסי סוקולוב ודוש, תל-אביב, 11.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)

דעות לרשימת כל הכותבים

מאמרים נוספים

תגובות אחרונות

הספרייה | ממדפי הארכיון

פרקים נבחרים

א. בשבוע שעבר הרגה הטלוויזיה האמריקנית את השבועון האמריקני המצויר הגדול, המפורסם, הענקי, הוותיק והראוותני "לייף". האנשים של ה"לייף" הגיעו לפקין, לפראג, לשארם א-שייח, ללונדונדרי, לביאפרה, אבל בחודש יולי 1969 כאשר ניל ארמסטרונג דרך על הירח, ישבו האנשים של ה"לייף" כמוני וכמוך, וצפו בטלוויזיה. הטלוויזיה היתה העיתונאי היחידי 
שהגיע לירח, ולכן הציבור קרא את הטלוויזיה ולעיתונים 
האחרים לא היה מה למכור. עכשיו ה"לייף" שסבל הפסדים כספיים, נסגר. בשבוע הבא הוא יישכח מן הלב. מי זוכר את השבועונים "לוק" או "סטרדיי איוונינג פוסט"? רק ההיסטוריונים של העיתונות. הכול עוברים לטלוויזיה. גם הכתבים של ה"לייף" יעברו לטלוויזיה, כי אין להם לאן ללכת. העיתונים והשבועונים שנותרו בחיים נמצאים בפאניקה, מצמצמים בהוצאות, מייעלים, מפטרים עובדים. העולם הגדול הופך לכפר אחד, שבמרכזו אנטנות ומסכים. רוצים ביאפרה – הנה ביאפרה, על המקום. אין צורך לצלם, לפתח, להגדיל, להדפיס ולהוציא עיתון. עד שהשבועון רואה אור ביאפרה חשובה כשלג...