קלפי (צילום מעובד, צילום מקורי: פלאש90)
אלי עזור (צילום מקורי: פלאש90)
חיים לוינסון מופיע בערוץ 14, 25.12.2022 (צילום מסך)
שפתונים וכדורים
ח"כ טלי גוטליב (צילום: יונתן זינדל)
רינו צרור ולוסי אהריש (צילומים: פלאש90)
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו מזמין אנשים "להתקשר אליו", צילום מסך, בחירות 2026
צילום מסך מחשבון הטוויטר של אורי קירשנבום
נרטיבים שקריים בערוצי הטלוויזיה בחירות 2026
ינון מגל נפרד מהצופים בתום משדר "ועידת הניצחון" של ערוץ 14, שמומנה על ידי משרד המורשת בראשות השר עמיחי אליהו. יום ירושלים, 2025 (צילום מסך)
גרף ייצוג נשי באקטואליה
בתצלומים: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתוך סרטון שבו הוא קורא לתומכיו להשתמש באפליקציית "אלקטור" (צילומי מסך)
חשבון הטוויטר של פאני מיכאלי (צילום מסך)
ציפה קמפינסקי על רקע כתובות גרפיטי מהסוג שתיעדה בספרה "הכתובת הייתה". פלורנטין, 18.8.2026 (צילום: איתמר ב"ז)
(נוצר באמצעות מנוע בינה מלאכותית)
יצחק מירילשוילי, בעל השליטה בערוץ 14, במהלך שיחה עם מפגינים שהגיעו לביתו בהרצליה (צילום: ארכיון "העין השביעית")
צילום מסך, מתוך שיעור של הרב אסף נאמבורג במכינת עצם, פברואר 2025
אייל ציונוב מסתובב בבגדי הרב הראשי הספרדי בשוק מחנה-יהודה בירושלים, 26.4.26 (צילום: חיים גולדברג)
אנטי־עיתונות: ערוץ 14 כמקרה מבחן למודל חדש
שר התקשורת מהליכוד, שלמה קרעי, מופיע בערוץ 14, 6.7.26 (צילום מסך)
יצחק מירילשוילי, הבעלים המוצהר של ערוץ 14 (צילום מקורי: רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, באולפן "הפטריוטים". יוני 2026 (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 14)
ניק קוליוחין מתראיין בערוץ 13, כמה שעות לאחר הדיון הראשון בתביעה שהגיש (צילום מסך)
שיטת "ידיעות אחרונות", פרק 17. עיבוד: אוהד סטון (צילומים מקוריים: אורן פרסיקו, משה שי, פלאש 90 וסוכנות יפפ"א, באדיבות הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני, רישיון CC BY 4.0)
משמאל לימין: חברי מערכת "העין השביעית" אורן פרסיקו, איתמר ב"ז ושוקי טאוסיג; הדוקומנטריסטית שני חזיזה; הפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ("דה-מרקר"); ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי; הכתב המשפטי של חדשות 12, גיא פלג; הקריקטוריסט שי צ'רקה. טקס הענקת פרסי סוקולוב ודוש, תל-אביב, 11.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)

דעות לרשימת כל הכותבים

תגובות אחרונות

סדר יום

הספרייה | ממדפי הארכיון

פרקים נבחרים

מושב לכבוד צאת הספר "חדשות וקורות הימים" יתקיים ביום חמישי הקרוב, במסגרת כנס "עיתונות ולאומיות בארץ ישראל" ביד יצחק בן-צבי == הופעתה של העיתונות היומית בעברית באירופה, החל מ־1886, ביטאה עידן חדש במודרניזציה שלה, בתום עידן השבועונים שנמשך 30 שנה (מאז הופעת "המגיד" ב־1856). שינוי זה נרשם גם במסגרת מאמציה של העיתונות העברית לפופולריזציה - "עממיות" - על מנת שתגיע לקהל רחב יותר מן המשכילים והמסורתיים דוברי העברית, שהיו קהל הקוראים הנבחר אך המצומצם של השבועונים(1). לכל מהפכה ההתנגדות שלה, ותרועות הקדמה נשמעות אחרת באוזני השמרנים. טבעי אפוא שההתנגדות לשינוי מהותי זה בתכיפות הופעתם של העיתונים בעברית באה מקרב בעלי התפיסה האליטיסטית של מהותה ותפקידה של העיתונות העברית (והשפה העברית). השמרנות נוכח מהפכות מדיה היא, גם היום - כשעיתון הנייר היומי מנהל קרב הרואי, אולי אחרון, נגד המדיה החדשים המספקים חדשות, ללא הפסקה - במידה רבה עניין של גיל, השתחררות מכבלי המסורת...