"ספורט הארץ" צפוי לעבור שינוי משמעותי אחרי המונדיאל, שעשוי להביא לסיום דרכו כמדור מובחן בעיתון, כך עודכנו עיתונאים במדור. עורך "הארץ" אלוף בן ועורך המדור ניצן ליבנה העדיפו שלא להגיב.

מדור הספורט כמוסף עצמאי בוטל כבר לפני יותר מעשור, בהתאם למגמה הכללית של דעיכת העיתונות המודפסת, אולם המשיך לפעול כדסק עצמאי. כעת בוחנים בעיתון את ביטולו והטמעתו במערכת החדשות, בדומה לתחומי סיקור אחרים. בעיתון המודפס, המשמעות האפשרית היא מעבר ממדור קבוע ומובחן, הכולל כיום עמודי ספורט ייעודיים, לסיקור מצומצם יותר שיתפרסם כחלק מעמודי החדשות הכלליים.

התגובות מתוך "הארץ" אינן אחידות. גורם במערכת הדגיש כי לא מדובר בסגירה של המדור. לדבריו, ידיעות הספורט ממילא משולבות כיום בתוך העיתון, והקוראים לא צפויים להבחין בשינוי משמעותי. אחרים סבורים כי משמעותו של השינוי הצפוי הוא סגירה דה-פקטו של המדור.

למדור הספורט של "הארץ" היסטוריה ארוכה של מאבקים על עצם קיומו. שלומי ברזל ערך את מדור הספורט של העיתון בין 2008 ל-2013. בשיחה עם "העין השביעית" הוא מספר כיצד המוסף גדל ערב מונדיאל דרום אפריקה (2010) לתריסר עמודים, ומיד לאחריו, על רקע מצבו הכלכלי של "הארץ", צומצם לארבעה עמודים.

מתחילת 2009 התפרסם מוסף הספורט של "הארץ" בפורמט טבלואיד בן שמונה עמודים במהלך ימי השבוע. בימי ראשון פורסם מוסף מורחב יותר, בן כ-12 עמודים, שהתמקד במשחקי סוף השבוע; ובסופי שבוע הופיע הספורט כמדור בעמודים האחוריים של קונטרס החדשות המרכזי.

ב-2011 דווח כי בעיתון נשקלת האפשרות להקטין או לסגור את מוסף הספורט היומי, בין היתר על רקע המשבר הכלכלי בענף העיתונות, ההאטה בשוק הפרסום ונתוני קריאה נמוכים יחסית לשאר מוספי העיתון. לפי אותו דיווח,

כבר אז, בעקבות סקר פנימי בקרב מנויי "הארץ", התברר כי מוסף הספורט הוא הפחות נקרא מבין מוספי העיתון, ובהם "גלריה" ו"ספרים". האפשרות שנבחנה אז – להפוך את המוסף למדור יומי שיופיע בתוך עמודי החדשות – מזכירה את המהלך הנבחן כיום. אלא שלפי מקורות המעורים בפרטים, הפעם מדובר בצעד שעשוי ללכת רחוק יותר: לא רק הקטנת המוסף או שינוי מיקומו בעיתון, אלא ביטול ההפרדה המדורית של הספורט והטמעתו בתוך הסיקור הכללי.

ספורט "הארץ", 10.6.26

ספורט "הארץ", 10.6.26

על האפשרות שמדור הספורט של "הארץ" ייסגר או יצומצם לאחר המונדיאל אומר ברזל: "מצער אותי לשמוע שהוא עומד בפני סגירה או צמצום. אני מכיר שם אנשים, וכולם מאוד מוכשרים. זה היה מדור מפואר לפניי וגם אחריי. הוא תמיד עמד בסטנדרטים הגבוהים שהציב עיתון 'הארץ'. בסופו של דבר בודקים מה המדור הכי פחות נקרא. כשאין לך ברירה, אתה מקצץ".

הדיון על עתיד המוסף אינו כלכלי בלבד. כבר ב-2011 תואר "ספורט הארץ" ב"העין השביעית" כ"סמן איכות" בעיתונות הספורט הישראלית. כזה הנותן מקום לענפים פחות מסוקרים כמו ספורט נשים וספורט נכים, ומציב רף מקצועי ואתי. שלמה מן, שכתב ב"העין השביעית" את המדור "עומד בשער", תיאר את ספורט "הארץ" כמי שמילא תפקיד חיוני בנוף הצהוב של עיתונות הספורט, והציע מבט אחר – ביקורתי, מרוחק ואינטליגנטי יותר. במובן הזה, צמצומו או ביטולו אינם רק שינוי ארגוני, אלא גם ויתור על קול עיתונאי ייחודי.

המהלך הנוכחי מגיע זמן קצר לאחר זעזוע נוסף בקבוצת שוקן: החשש מפני מינוי שנוי במחלוקת של ברוך שי, עורך בכיר בערוץ i24news, לעורך "דה מרקר". גם אם מדובר בשינויים מערכתיים בקצוות רחוקים של הקבוצה, הם מעוררים שאלות על הכיוון שאליו היא צועדת.

סגירת מדור הספורט, או ביטולו כמדור מובחן, אינה רק החלטה תקציבית פנימית. בעיתון כמו "הארץ", שבנה את זהותו על תפיסה של עיתונות איכות ועל סיקור תחומים שאינם בהכרח רווחיים או פופולריים במיוחד, צמצום כזה הוא גם אמירה מערכתית. במשך שנים ניסה "ספורט הארץ" להציע אלטרנטיבה לעיתונות הספורט המסחרית: פחות כותרות מתלהמות ורכילות ספורטיבית, יותר פרשנות, כתיבה אישית והקשרים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים.

אם אכן יוחלט לאחר המונדיאל לסיים את דרכו של "ספורט הארץ" במתכונתו הנוכחית, יהיה בכך סוף סמלי במיוחד: אחרי שריקת הסיום של טורניר הכדורגל הגדול בעולם, גם אחד ממדורי הספורט הייחודיים בעיתונות הישראלית עלול לרדת מהמגרש.