במשך שנים, הוויכוח על רשתות חברתיות התנהל סביב שאלה אחת: האם הן מזיקות לבני נוער. פסק-דין שניתן כעת בלוס-אנג'לס קובע לראשונה קביעה הרבה יותר רדיקלית, ומסוכנת בהרבה עבור עמק הסיליקון: לא רק שהרשתות מזיקות, הן מתוכננות כך מלכתחילה. זו כבר לא ביקורת ציבורית, וגם לא דו"ח אקדמי , אלא הכרעה של חבר מושבעים.

בית המשפט חייב את מטא וגוגל לשלם פיצויים בסך שלושה מיליון דולר לאישה בת 20, שטענה כי החברות תיכננו את הרשתות החברתיות באופן שיגרום להתמכרות ילדים. אבל הסכום כמעט שולי. מה שחשוב באמת הוא התקדים: ההכרעה מתמקדת בעיצוב המוצר עצמו - במנגנונים שנועדו להשאיר אותנו מחוברים, מכורים, ''מעורבים''.

ההכרעה למעשה אומרת שלא מדובר בכשל, אלא בשיטה. וזה אומר שכל המודל העסקי של הרשתות החברתיות נכנס לאזור סכנה משפטי.

יותר מעשור מצטברות האזהרות. מאות מחקרים מצביעים על קשר בין שימוש אינטנסיבי ברשתות חברתיות לבין עלייה בדיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ופגיעה בדימוי גוף בקרב בני נוער. חוקרים מזהירים מפני השפעות האלגוריתמים על מוח מתפתח. ראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית (Surgeon General), ד"ר ויויק מורת'י, קרא להוסיף תוויות אזהרה לרשתות חברתיות בדומה לאזהרות על מוצרי טבק - השוואה שבעבר נשמעה קיצונית וכעת כמתבקשת.

במקביל, חוקרים כמו הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, מחבר הספר "הדור החרד", טוענים כי סביב שנת 2012, עם חדירת הסמארטפונים והרשתות החברתיות לחיי בני נוער, החלה עלייה חדה במדדי דיכאון ופגיעה עצמית בקרב צעירים.

גם בתוך חברות הטכנולוגיה עצמן נשמעו אזהרות. כבר בשנת 2021 חשפה פרנסיס האוגן, עובדת לשעבר בפייסבוק, את "תיקי פייסבוק": אלפי מסמכים פנימיים שהראו כי במטא ידעו היטב על ההשפעות השליליות על בני נוער, והמשיכו בכל זאת לפתח מערכות שמגדילות מעורבות ופוגעות בנוער, בעיקר בנערות.

למרות זאת, במשך שנים הצליחו הרשתות החברתיות להדוף את הדרישה לנטילת אחריות עם טיעון פשוט: אנחנו רק פלטפורמה. אנחנו לא יוצרים את התוכן, אנחנו רק "מארחים" אותו. אנחנו כמו לוח מודעות. האחריות היא של ההורים, המורים, ושל הילדים עצמם. פסק הדין בלוס-אנג'לס הוא הרגע שבו ההגנה הזו מתחילה להתפורר.

המשפט של K.G.M נגד מטא נחשב לתקדים מכריע שאמור להשפיע על תביעה מאוחדת של יותר מ-1,600 תובעים נגד חברות הטכנולוגיה המפעילות את הרשתות. התובעים טוענים לא רק שהרשתות מזיקות, אלא שהן תוכננו כך מלכתחילה.

התובעת המרכזית בתיק שהוביל לפסיקה המהדהדת היא צעירה בת 20, המזוהה בראשי התיבות KGM - בית המשפט משתמש בראשי תיבות בלבד משום שהתביעה עוסקת בשימוש שלה ברשתות כשהייתה קטינה. היא מעידה על עצמה שהחלה להשתמש ביוטיוב בגיל 6 ובאינטסגרם בגיל 9.

לדבריה, בתקופות מסוימות בילתה עד 16 שעות ביום באינסטגרם. היא טוענת שהשימוש האינטנסיבי והאלגוריתמים חשפו אותה שוב ושוב לתכנים בעייתיים. לפי עדותה, החשיפה הזו תרמה לפגיעה במצבה הנפשי ולהתפתחות חרדה ודיכאון.

הנתבעות בתיק הן מטא - החברה שמפעילה את פייסבוק ואינסטגרם, וגוגל שמפעילה את יו-טיוב. שתי חברות נוספות שנכללו בתביעה, טיקטוק וסנאפצ'ט, הגיעו להסדר מחוץ לבית המשפט עם התובעת.

האסטרטגיה של התביעה היתה הישענות על מסמכים פנימיים של החברות. עורך הדין מארק לניר הציג בבית המשפט מיילים, הודעות ומחקרים פנימיים של מטא.
אחד מהם הוא הודעה משנת 2015: מארק צוקרברג כתב למנהלים שאחת ממטרות החברה היא להגדיל את משך השימוש ברשתות (time spent) ב-12% ולהפוך את מגמת הירידה בשימוש בקרב בני נוער.

התביעה השתמשה במסמך הזה כדי לטעון שהחברה לא רק איפשרה שימוש ממושך ופוגעני, אלא עודדה אותו באופן פעיל.

לטענת התובעים, הרשתות החברתיות בנויות סביב מנגנונים שנועדו להגדיל שימוש כמו גלילה אינסופית (infinite scroll), הפעלה אוטומטית של סרטונים, כפתורי לייק והתראות (notifications). מנגנונים אלה פועלים בדומה למערכות תגמול במשחקי הימורים ויוצרים מערכת של תגמולים משתנים ולא צפויים במסגרתם משתמשים לא יודעים מתי יופיע פוסט מעניין, לייק חדש או תגובה, ולכן ממשיכים לגלול.

המבנה הזה של רשתות חברתיות משתמש במנגנונים פסיכולוגיים שמשמשים גם בתעשיית ההימורים, משום שהוא מעודד משתמשים לחזור שוב ושוב כדי לקבל את מכת הדופמין שלהם, מתגמול חברתי או תוכן חדש.

מסמך מדובר נוסף שהוצג במשפט הוא מחקר פנימי של מטא בשם Project Myst, שבחן שימוש ברשתות חברתיות בקרב בני נוער והוריהם. המחקר מצא כי בני נוער שחווים טראומה הם גם הקהל הכי פגיע להתמכרות שמעוררות הרשתות.

עצם קיומו של המחקר מצביע על כך שמטא הייתה מודעת לכך שקבוצות מסוימות של בני נוער רגישות במיוחד להשפעת האלגוריתמים ולמנגנוני המעורבות של האפליקציות. אבל מעבר לכך, זו היתה הוכחה לכך שבמטא ידעו שהמודל העסקי שלהם פוגע דווקא בצעירים הפגיעים ביותר, המצויים כבר במצוקה רגשית או חברתית - כלומר מעמיק פגיעות קיימת בקרב משתמשים צעירים.

המשפט עורר ויכוח ציבורי טעון, והורים של צעירים שנפגעו מהרשתות הגיעו להפגין מחוץ לדיונים. אחת מהם, לורי סקוט, נושאת תג עם תמונת בתה, אנהלי, שהתאבדה בגיל 18, התראיינה בוכייה וטענה כי שימוש אינטנסיבי ברשתות החברתיות תרם למצבה הנפשי המעורער.

מטא וגוגל דחו כמובן את הטענות. מארק צוקרברג טען בעדותו שעורכי הדין פירשו באופן לא נכון את את המסמכים הפנימיים. לדבריו, החברה אכן השתמשה בעבר במדדים של זמן שימוש, אך אינה פועלת כך כיום. מטא גם הדגישה כי היא אוסרת שימוש ברשתות החברתיות שלה לילדים מתחת לגיל 13, וטוענת שנקטה צעדים להגנה על משתמשים צעירים.

במשך שנים הוויכוח על רשתות חברתיות התנהל בעיקר בזירה הציבורית: חוקרים, הורים וחושפי שחיתויות הזהירו מפני ההשפעות על בני נוער. החברות הגיבו בהבטחות לשיפור ובמחקרי בטיחות. כעת, לראשונה, השאלות הללו עוברות לבית המשפט, ומשום שחבר המושבעים קיבל את טענות התביעה, ההשלכות עשויות להיות רחבות: לא רק עבור מטא וגוגל אלא עבור כל תעשיית הרשתות החברתיות.

סוף סוף, לא רק התוכן או המשתמשים עומדים למבחן, אלא עצם המודל העסקי של הרשתות החברתיות. אם פסק הדין הזה יחזיק, אפשר יהיה לסמן אותו כרגע שבו תעשיית הרשתות החברתיות אולצה להפסיק להתחבא מאחורי ההגדרה שלה כ"פלטפורמה" ולהתחיל להיחשב כ"מוצר". וכמו שכולנו יודעים כצרכנים טובים - למוצר יש אחריות. ובעלי ומנהלי המוצר יצטרכו, בשעה טובה, להתחיל לתת לנו, הצרכנים, דין וחשבון.

יהודית פינטוב היא עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס