ראש הממשלה בנימין נתניהו נחל היום (2.6) עוד ניצחון מזהיר. אמנם לא בלבנון, איראן או עזה, שם כמו להכעיס עדיין שולטים האויבים שנשבע להעביר מן העולם. הניצחון גם לא הושג מול נשיא ארצות-הברית, שכן יחסיו עמו ידעו ימים טובים יותר. רק אתמול דווח כי דונלד טראמפ גער בו, וטען שהוא "פאקינג משוגע", כי כולם שונאים אותו וכי בלעדיו היה היום בכלא. הניצחון המוחלט של נתניהו הושג בזירה הפנימית, מול שופטיו.
אתמול ביקש נתניהו לבטל את הדיון המתוכנן למחר (3.6) בשל ההצבעה על בחירת מבקר המדינה, ולקצר את הדיון היום כך שיימשך שעתיים בלבד, בין 12:30 ל-14:30. התירוץ: "טקס חילופי המזכיר הצבאי" ו"טקס חילופי ראש המוסד".
השופטים הסכימו לבטל את הדיון ב-3.6 אך מיאנו לקצץ לשעתיים את הדיון שנועד להתקיים היום. אחרי שהביעו מורת רוח בפני הנאשם החליטו כי הדיון היום יתקיים בשעות 9:00–14:30, עם הפסקה ארוכה בין 11:30 ל-12:30 כך שנתניהו יוכל להשתתף אך ורק בטקס חילופי ראש המוסד. במילים אחרות, העדות תתקצר לחמש שעות וחצי ולא לשעתיים.
"בלא לגרוע מאומה מחשיבותם של הטקסים הנזכרים, ומן הצורך בהשתתפותו של מר נתניהו בהם, על פניהם מדובר באירועים מתוכננים מראש. לא ניתנה כל סיבה היכולה להניח את הדעת מדוע לא נקבעו במועדים המתאימים לדיונים הקבועים זה מכבר בהליך שלפנינו", כתבו בהחלטתם.
ראש המוסד הנכנס רומן גופמן לוחץ את ידו של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו בטקס כניסתו לתפקיד, 2.6.2026 (צילום: חיים צח, לע"מ)
אך לא מנהיג כנתניהו יאמר נואש. הבוקר, טרם החל יום העדות ה-92, הגיש בקשה להתחיל את הדיון רק בשעה 12:30, אחרי סיום טקס חילופי ראש המוסד, וזאת משום ש"סיים אירוע מדיני מתגלגל והתייעצויות בטחוניות בשעות הקטנות של הלילה". במילים אחרות – עייף.
למרות שלא סיפק נימוק זולת חוסר שעות שינה, השופטים הסכימו לוותר לנתניהו על שעה. הדיון יחל ב-10:00 במקום ב-9:00, קבעו. בשעה 10:09 נתניהו עמד מחוץ לדלת האולם. השופטים נכנסו שבע דקות אחר כך.
עוד לפני שהתחילה החקירה הנגדית על-ידי נציג התביעה, עו"ד יהונתן תדמור, הצליח עו"ד עמית חדד, בא כוחו של נתניהו, לגרד עוד כמה דקות מהדיון. "שנייה יונתן", אמר לתובע שביקש להתחיל בחקירה. "כבודכם", פנה עו"ד חדד לשופטים, "מה שאמר לי עדו, ראש הסגל, ולחש לי ראש הממשלה בשקט, שהטקס מתחיל באחת עשרה וחצי אז הוא צריך לצאת באחת עשרה".
הנאשם, שמתנייד בשיירה מאובטחת ואינו צריך לעמוד בפקקים כמו אזרחים אחרים, הפגין רוחב לב. "באחת עשרה ורבע אני יכול לצאת", אמר.
פחות משעה לאחר מכן, בשעה 11:08, הודיע הנאשם: "כבודכם, אני צריך לצאת עוד שלוש דקות".
בשעה 11:12 סיים התובע תדמור תת פרק בחקירה הנגדית ואמר: "זו נקודה טובה לעצור".
"מתי בערך אתה חוזר, ראש הממשלה?", פנה עו"ד עמית חדד למרשו.
"לא יודע בדיוק איך מנוהל שם הטקס", מלמל נתניהו, שלאורך שנותיו כראש ממשלה מינה כבר כמה ראשי מוסד.
"קבענו בשתיים עשרה וחצי", הזכירה ראשת ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, הוסיפה: "השאלה אם אפשר קודם".
"קודם בטח אי אפשר", חרץ הנאשם. "הטקסים בכל זאת חשובים, פעם בארבע שנים... אבל אני אשתדל".
בשעה 12:30 לא היה באולם בית המשפט איש מצוות ההגנה של נתניהו, ודאי שלא הנאשם עצמו. לפי השמועה באולם, רק בסביבות השעה 13:15 הגיע נתניהו להיכל המשפט.
מה עשה כל אותו הזמן? אין לדעת, אך בשעה 13:17 פרסם עמית סגל לעוקבי הטלגרם שלו עדכון מפי "גורם בצוות ראש הממשלה שהיה על שיחת הטלפון הלילית בין נתניהו וטראמפ". מתברר כי השיחה בין ראש ממשלת ישראל לנשיא אכן היתה "מתוחה", אך לא חד צדדית. בעוד טראמפ התלונן על התנהלות נתניהו, נתניהו התלונן על התנהלות טראמפ. רמת אמינות: המתנות ההדדיות בין בני הזוג אמנדה וארנון מילצ'ן לשרה ובנימין נתניהו.
בשעה 13:21 נכנסו השופטים, סימן לכך שנתניהו כבר עומד מחוץ לדלת ונמנע מלהיכנס כדי שלא יוכלו לצלמו כנאשם. אך הפעם, נתניהו לא נכנס אחרי השופטים. אחרי כשעה של הפסקת צהריים ועוד קרוב לשעה של המתנה לנאשם בלי נוכחות השופטים, החל שלב חדש של המתנה לנאשם באולם שבו הוא עומד לדין. אלא שהפעם ההמתנה התרחשה בליווי השופטים.
"מה אנחנו עושים כאן, זה מה שעלינו לשאול את עצמנו. ולמזלנו הרב, התשובה ידועה לנו", אומר ולדימיר לאסטראגון לקראת סוף "מחכים לגודו" של סמואל בקט. "כן, בתוך המבוכה העצומה הזאת, דבר אחד בלבד ברור: אנחנו מחכים שגודו יבוא או שהלילה יירד".
השופטת פרידמן-פלדמן נראתה לא מרוצה. מאבטח לחש דבר מה לשופט משה בר-עם, שהניד בראשו והעביר את המסר לאוזנה של ראשת ההרכב. כעת נראתה השופטת מרוצה עוד פחות.
כעבור כחצי דקה נכנס נתניהו, בליווי יו"ר הכנסת המחייך אמיר אוחנה, אמר לשופטים "שלום" והתיישב.
"בהתחשב בשעה, נקבל איזשהו הסבר?", צלפה השופטת מעדנות.
"לשעה הזו?", התפלא הנאשם, אך מיד התעשת.
"כן", השיב, "אל"ף, הטקס נמשך, ומיד אחרי הטקס קיימתי כמה דברים לצורכי השעה שם במוסד, בעניינים בטחוניים ומדיניים. אני חושב שאתם יודעים שהזירה מאוד רוגשת... אבל קיצרתי את הדברים ואני אצטרך לצאת מכאן... תכף אקבל את הידיעה, נדמה לי שאני אצטרך לצאת בבסיבות רבע ל...".
"רבע למה?", שאלה השופטת פרידמן-פלדמן, ובעצם כבר הודתה בתבוסתה.
"רבע לשלוש", השיב נתניהו.
"אנחנו נמשוך עד שלוש, שלפחות משהו נספיק", פסקה השופטת, מנסה להציל מעט מכבודה. "אין מה לעשות, משהו צריך להספיק".
בשעה שלוש בדיוק הסתיים הדיון, וכך, בסופו של דבר, העיד נתניהו שעתיים וחצי ברוטו. חצי שעה יותר ממה שביקש מלכתחילה, אך רחוק מאוד מחמש וחצי השעות שקבעו השופטים (שלא לדבר כמובן על אירוע נדיר של יום עדות מלא). שוב הוכיח הנאשם כי כשהוא מסמן מטרה – הוא משיג אותה.
התיאוריה ההזויה שלך
ה"משהו" שהספיקו לאורך שעות הדיון הבודדות התמקד בימים שחלפו שבין השיחה המוקלטת הראשונה בין נתניהו ומוזס בסוף 2014, שעליה נחקר הנאשם אתמול בהרחבה, לבין השיחה המוקלטת השנייה שהתקיימה כמה ימים לאחר מכן, ועליה צפוי נתניהו להיחקר בדיון הבא.
בין שתי הפגישות נפגש נתניהו עם חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין, ושאל אותם האם ניתן להעביר גרסה מרוככת של חוק שיפגע ב"ישראל היום" אך לא יאיים על קיומו, זאת על אף שהכנסת כבר פוזרה. עו"ד תדמור ביקש להציג לנתניהו כי פעל כדי למלא את הסיכום שאליו הגיע עם מוזס בפגישתם הקודמת.
נתניהו הכחיש כל סיכום וטען כי בדק את האפשרות רק כדי שיוכל להצהיר בפני מוזס באופן חד משמעי ומוחלט כי אינה קיימת. ממילא, הדגיש, "אם הנושא הזה עלה [בפגישה עם אלקין ולוין] הוא עלה בוודאי ביעף", משום ש"היה די ברור שזה לא מעשי", מה גם שלדבריו מרבית הפגישה עם יועציו הקרובים עסקה בהכנות למערכת הבחירות.
עו"ד יהונתן תדמור, לפני יום עדותו ה-92 של ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו (צילום: אורן פרסיקו)
אלא שבחקירותיו במשטרה היו לנתניהו גרסאות אחרות. כשרפ"ק דני יופה שאל אותו, "אתה פונה ליריב לוין ולאלקין ולכולי, או.. אומר להם איזה משהו שלחלוטין אתה לא מאמין בו, כדי שאם נוני יבדוק את זה הוא ידע שבאמת פנית אליהם?", השיב נתניהו: "זה בטוח, בזה אין ספק ש... זה מרכיב שהיה במחשבה הזאת ללא שום ספק, ללא שום ספק, שאני רציתי מעל הכל, זאת אומרת להגיד לו אוקיי, אז אני מנסה".
בחקירה אחרת שאל אותו סגן ניצב מומי משולם אם פנה אל אלקין ולוין "כי אמרת שיכול להיות שהוא יפנה אליהם נכון?", ונתניהו השיב "כן". ובהזדמנות שלישית נתניהו אישר שלא סיפר ללוין ואלקין על המגעים עם מוזס למקרה שהמו"ל יפנה אליהם כדי לברר אם נתניהו העלה בפניהם את האפשרות.
היום, בבית המשפט, נתניהו התעלם מגרסתו במשטרה. "קודם כל אני רוצה לדעת את העובדות, אפשר או אי אפשר [להעביר את החוק]", אמר. למרות שאלות המשך של עו"ד תדמור, הנאשם לא התייחס לטענה כי פנה ללוין ואלקין בעניין העברת החוק בתקופה שעד הבחירות למקרה שמוזס יבדוק האם אכן פנה אליהם.
"מר נתניהו לא ענה על שאלתי", העיר התובע אחרי עוד ניסיון או שניים לחלץ תגובה מהנאשם.
"לא נתתי לך את התיאוריה ההזויה שלך", לעג נתניהו, אך שוב לא התייחס ישירות לשאלת התובע – שכאמור ציטט את התיאוריה ההזויה מפי נתניהו עצמו, בחקירתו במשטרה.
לקושש את הקשקוש
חלק נפרד מהחקירה הקצרצרה שהתקיימה היום הוקדש לפניות של נתניהו אל מוזס, דרך מתווכים, בכל הקשור לענייני סיקור.
עו"ד תדמור ביקש להראות כי נתניהו פנה למוזס דווקא דרך ראש הסגל ארי הרו ומנכ"ל ידיעות-ספרים דובי איכנולד, משום שהשניים היו גם מי שסייעו לארגן את הפגישות שבהן דנו מוזס ונתניהו בשאלת ההתמודדות עם "ישראל היום".
תחילה נתניהו טען כי אינו זוכר כלל שפנה למוזס דרך הרו ואיכנולד. "לא זוכר את זה", אמר על הרו. "גם את זה אני לא זוכר", אמר על איכנולד.
מימין: נוני מוזס ודובי איכנולד, לפני עדותו במשפט המו"לים, 14.2.24 (צילום: אורן פרסיקו)
בהמשך הציג עו"ד תדמור לנתניהו שבחקירתו במשטרה אישר שפנה למוזס דרך הרו. נתניהו אישר שאכן פנה דרך הרו למוזס, אבל אמר שעשה זאת כפי שפנה למו"לים "עוינים" אחרים כמו עמוס שוקן. הבחירה בהרו ואיכנולד ולא במערך הדוברות הרגיל, טען, נועדה לאותת כי אינו "מנרמל" את היחסים עם "ידיעות אחרונות", העיתון שעליו הטיל חרם.
עו"ד תדמור הדגיש כי הפניות באו תמיד בתקופות שבהן נתניהו גם קיים שיחות עם מוזס על "ישראל היום", מה שהעניק מנוף לבקשותיו. נתניהו הכחיש נמרצות.
"לא באתי לדבר איתו כדי לקושש את הקשקוש הזה, זה לא עניין אותי, זו לא היתה המטרה שלי", אמר. "המטרה היתה לבלום את החוק, לא לעשות איתו עסקה כדי להעביר את החוק... אלא כדי לבלום את החוק שסותם את הפיות לביטאון היחיד של הימין בשראל. היחיד!".
לא רוצה להתייחס
לקראת סיום החקירה עימת עו"ד תדמור את נתניהו עם העובדה שהסיקור הביקורתי שלו ב"ידיעות אחרונות" לא יכול היה לנבוע מאיבה אידיאולוגית לימין, שהרי העניקו שם סיקור אוהד גם לפוליטיקאים ימנים מובהקים. בין היתר הציג עו"ד תדמור סדרת דיווחים מחמיאים לחברי הכנסת נפתלי בנט ואיילת שקד מהשנים 2013–2014, דיווחים שפרקליטי נתניהו הגישו לבית המשפט.
"I rest my case", הכריז הנאשם. לדבריו, בנט ושקד "הם לא אנשי ימין מובהקים".
"היום הם לא...", אמר התובע עו"ד תדמור.
"הם יצרו קשר עם רבים מיריבי גם בתקופה ההיא ומן הסתם גם עם נוני מוזס", טען נתניהו. "אני לא יכול להגיד לך תאריך, אבל הם ידעו בדיוק מה הם עושים כבר באותה תקופה".
עו"ד תדמור ציין כי באותה תקופה במפלגתו של בנט נכללה חברת הכנסת אורית סטרוק.
"You can't be serious", לעג נתניהו, וטען כי כבר אז הבין ש"האנשים האלה אופורטוניסטים". אבל לפי נתניהו, הם לא היו האופורטוניסטים המרכזיים. את התואר הזה שמר ליריבו המר מוזס.
לדברי נתניהו, בנט ושקד "אספו חומרים מהמשרד שלי, ואחר כך הוציאו אותם ל'ידיעות אחרונות'". מיד אחר-כך חזר נתניהו, שהיה הראשון לנסות ולהקים ממשלה בתמיכת מפלגה ערבית, על אחד ממסרי הקמפיין שלו, אולי המרכזי שבהם: דה-לגיטימציה למפלגות הערביות ולהשתתפות פוליטית של הציבור הערבי.
"האנשים האלה לא סתם אחר כך הלכו והקימו ממשלה עם מפלגות שתומכות באחים המוסלמים, לא סתם", אמר הנאשם, "אדם לא עובר תהפוכה כזו. ונוני מוזס ו'ידיעות אחרונות' הבינו את זה, והיו מומחים בזה. נוני מזהה את החוליות החלשות, איפה אתה יכול להוציא את הכבשה, את ה-struggling sheep from the herd, מוצא אותם ומפמפם אותם. 'הנה אנחנו תומכים באנשי ימין...'. לא אנשי ימין ולא זבובים! אנשים שפעלו להפיל את הימין, ועשו את זה".
המו"ל הנאשם בשוחד ארנון (נוני) מוזס משוחח עם עו"ד עמית חדד במהלך יום עדותו ה-92 של ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו (צילום: אורן פרסיקו)
עו"ד תדמור הציג לנתניהו כתבת מגזין מחמיאה עם לוין ואלקין, שני אנשי ליכוד מהמקורבים אליו ביותר, וציין כי לוין העיד שלאורך כל אותה תקופה קיבל סיקור הוגן בהחלט מ"ידיעות אחרונות". "אדוני רוצה להתייחס לזה?", שאל את נתניהו, שהשיב: "לא".
בהמשך הוסיף הנאשם כי אכן היו גם "מקרים בודדים" של סיקור חיובי לאנשי ימין, אך לדבריו אלה שימשו עלה תאנה להסתיר את ערוות "ידיעות אחרונות". נתניהו כינה זאת "פראבדה משוכלל" – עיתון מוטה לחלוטין לצד פוליטי אחד, אך כזה שכולל די דוגמאות להפך הגמור כדי להותיר לעצמו מרחב ההכחשה.
למעשה, כפי שהוצג ב"שיטת ידיעות אחרונות", סדרת התחקירים של "העין השביעית", הטיית הסיקור, הצנזורה הפנימית, ההנחתות והמוכרחונים, הרשימות השחורות והלבנות ושאר מחלות עיתונאיות שאפיינו את "ידיעות אחרונות", כלל לא נבעו מהטיה אידיאולוגית כזו או אחרת. למוזס היו לאורך כל השנים פוליטיקאים שזכו ליחס חיובי מכל קצוות הקשת הפוליטית, מליברמן ועד אחמד טיבי, כל עוד הדבר שירת את האינטרסים המתחלפים של המו"ל.
למעשה, ההטיה ב"ידיעות אחרונות" אינטרסנטית עד כדי כך שמוזס לא היסס לנהל משא ומתן מושחת להיפוך מוחלט בסיקור נתניהו, אם רק זה היה מסייע לו לחסל את היריב העסקי המר "ישראל היום". את ראיית הזהב הזו לא היה צריך לחשוף בתחקיר עיתונאי: נתניהו היה מי שהורה להקליט אותה, ועוזרו הוא מי שמסר אותה למשטרה אחרי שהסתבך בפלילים.
67104-01-20
