התקשורת הישראלית המרכזית ממשיכה להעדיף את חברי וחברות הקואליציה ולספק להם במה וחשיפה תקשורתית נרחבת יותר מאשר לחברי וחברות האופוזיציה. בשבוע אחד זכתה הקואליציה לייצוג של 62% מול 38% לאופוזיציה. שבוע קודם לכן עלתה האופוזיציה לייצוג של 48%, אולם רק בשל אירוע פוליטי יוצא דופן.
מדובר במגמה ולא באירוע חד פעמי: גם הבדיקה הקודמת שהתפרסמה ב"העין השביעית" הצביעה על ייצוג תקשורתי עודף לקואליציית נתניהו: 68% מול 32% לאופוזיציה. חוסר האיזון אינו משקף את יחסי הכוחות הנוכחיים בין האופוזיציה והקואליציה (שלאורך שלוש וחצי השנים האחרונות הגיעה למקסימום של כ-56%), ובוודאי שאינו משקף את תמונת המנדטים העולה באופן עקבי מהסקרים בשלוש השנים האחרונות.
חוסר האיזון, שאת חלקו היה ניתן להסביר בדומיננטיות שמקבלים בסיקור התקשורתי חברי הממשלה (השייכים, מטבע הדברים, לקואליציה), הופך בעייתי במיוחד כשמדובר בשנת בחירות. במקום לספק תמונה מאוזנת ומייצגת של הכוחות הפוליטיים המתמודדים בבחירות הקרובות, התקשורת המרכזית בוחרת להטות את כף השיח הציבורי לכיוון מחנה נתניהו.
חוסר האיזון לא מתבטא רק ביחס בין הקואליציה והאופוזיציה. שוב אנו רואים אפלייה והדרה של נציגי המפלגות הערביות ושל נשים מכל המפלגות. כמו כן, שוב ניתן לראות בבירור כי מפלגת הדמוקרטים זוכה לחשיפה תקשורתית מעטה באופן משמעותי משאר מפלגות האופוזיציה, גם כאלו כמו כחול-לבן שהסקרים חוזים באופן עקבי כי אינה עוברת את אחוז החסימה.
נתוני הבדיקה
הנתונים נאספו על-ידי מחלקת מחקרי המדיה של "יפעת" בעבור "מיקרופון לכולם" ו"העין השביעית", וכוללים את כלל ההופעות של חברי הכנסת והשרים בכלי התקשורת המרכזיים, בשבוע בין ה-23-29.4 ובשבוע שאחריו, ה-30.4-6.5.
הבדיקה כללה מופעים של 137 פוליטיקאים: חברי כנסת, שרים וראשי מפלגות שאינם ח"כים (יאיר גולן, נפתלי בנט, גדי אייזנקוט, סאמי אבו-שחאדה ויועז הנדל). נספרו מופעים בראיונות ובציטוטים ("סינקים"), ולא אזכורים בלבד של שמות הנסקרים. הבדיקה לא כללה חיווי לגבי הסנטימנט והמסגור של המופעים השונים.
כלי התקשורת שנבדקו הם כאן 11, קשת 12, רשת 13, כאן רשת ב' וגלי צה"ל. נתוני החשיפה בערוץ 14 יובאו בפרסום נפרד, משום שמדובר בערוץ תעמולה ולא בערוץ חדשות.
הפוליטיקה מעצבת את הסיקור שלה עצמה
ממצא נוסף העולה מן הבדיקה מלמד על האופן בו הסיקור של השלטון והממשל בישראל מושפע באופן דרמטי מאירועים פוליטיים יזומים, ולא מהחלטות עריכתיות. הווה אומר: העיתונאים נגררים אחרי הקמפיינים של המפלגות, במקום להיפך. תובנה זו עולה מהגידול הפתאומי בייצוג האופוזיציה בשבוע הראשון שנבדק, וחזרה לדפוס הקודם בשבוע השני.
בשבוע הראשון שנבחן בבדיקה זו (23-29.4) התרחש איחוד מפלגות: יחד בראשות נפתלי בנט עם יש-עתיד בראשות יאיר לפיד. ב-26.4.26 כינסו שני ראשי המפלגות מסיבת עיתונאים בה הכריזו על ריצה משותפת. מאותו ערב, למשך מספר ימים, התקשורת הישראלית התמקדה בסיקור איחוד זה והשלכותיו על חלוקת המנדטים בסקרים.
יו"ר יש-עתיד יאיר לפיד (משמאל) ויו"ר יחד נפתלי בנט אחרי ההודעה על איחוד המפלגות, תל-אביב, 12.5.26 (צילום: מרים אלסטר)
אירוע נסיבתי זה מסביר את השינוי המשמעותי בהיקף החשיפה התקשורתית של האופוזיציה, שהגיע בשבוע זה לכ-48% לעומת כ-50% לקואליציה (כשני אחוזים לא היו ניתנים להגדרה ברורה). רק כדי לסבר את האוזן: כשליש(!) מהייצוג לאופוזיציה באותו שבוע מגיע מהופעות של בנט לבדו.
בשבוע שלאחר מכן ניתן לראות חזרה למגמה שאובחנה בבדיקה הקודמת, כאשר הקואליציה חוזרת לשליטה ברורה עם כ-62% חשיפה תקשורתית לעומת כ-38% לאופוזיציה. הקפיצה בייצוג האופוזיציה, "אפקט בנט", לא נבעה מהחלטה מושכלת במערכות אלא מהיגררות אחרי הקמפיין של יחד ויש-עתיד.
ייצוג יתר לקואליציית נתניהו בשידור הציבורי
בדומה לבדיקה הראשונה שפרסמנו, שסקרה תקופה של שלושה וחצי חודשים, גם הפעם ערוץ 12 מוביל באחוז החשיפה התקשורתית שהוא מעניק לאופוזיציה, בעוד השידור הציבורי (כאן 11, רשת כאן ב' וגלי צה"ל), מוביל בחשיפה התקשורתית שהוא מעניק לקואליציה.
כך, בשבוע הראשון שנסקר בבדיקה הנוכחית ערוץ 12 הוביל בהופעות של חברי וחברות האופוזיציה עם 58%, אחריו כאן 11 עם 57% ורשת 13 עם 56%. לעומתם, מי שנתנו את הבמה הרבה ביותר לחברי וחברות הקואליציה הינם שני כלי תקשורת ציבוריים, אלו שהקואליציה מאיימת לסגור חדשות לבקרים בטענה כי מדובר בכלי תקשורת "שמאלנים" - תחנת הרדיו גלי צה"ל עם 55.6% ותחנת הרדיו כאן ב' עם 51%.
גם בשבוע השני קשת 12 מעניקה את החשיפה הרבה ביותר לאופוזיציה עם 56% חשיפה, במקום השני נמצאת הפעם תחנת הרדיו גלי צה"ל עם 55% ואחריה תחנת כאן ב' עם 43%. מי שמעניקים את החשיפה הרבה ביותר לקואליציה בשבוע זה הם ערוץ כאן 11 עם 70% חשיפה וערוץ רשת 13 עם 65% חשיפה.
בנט עוקף את נתניהו באופן חריג, ואיפה גולן?
במסגרת הבדיקה, נבחנו גם שיעורי ההופעות של הפוליטיקאים השונים. בגזרה זו חל מהפך בשבוע הראשון של הבדיקה: נפתלי בנט עקף את רה"מ הנאשם נתניהו בכמות ההופעות: 525 דקות. זאת לאחר שבבדיקה הראשונה כיכב נתניהו במקום הראשון בפער עצום של פי 3.5 חשיפה מנבחר הציבור שבמקום השני בטבלה.
נתניהו תפס באותו שבוע את המקום השני בטבלה, עם 449 דקות. מדובר בחשיפה עצומה, במיוחד אם זוכרים שנתניהו מסרב להתראיין כבר למעלה מחמש שנים בעיתונות הישראלית.
כלי התקשורת שהעניק לנתניהו את החשיפה הגדולה ביותר, 164 דקות, הוא ערוץ 13, בעל המוניטין כביקורתי ביותר כלפי הממשלה. למקום השני, עם 126 דקות, מגיע ערוץ 12, אותו נתניהו ותומכים מכנים בביטויים מסיתים כ"אל-ג'זירה 12" ו"ערוץ התבהלה". מיד אחריו, עם 110 דקות, ערוץ כאן 11, אותו ממשלת נתניהו מנסה לסגור מאז תחילת הקדנציה שלה. תחנות הרדיו נמצאות בסוף עם 37 דקות בכאן ב' ו-11 דקות בגלי צה"ל.
בהמשך החמישייה הפותחת של הפוליטיקאים הנחשפים ביותר: יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד עם 251 דקות, מירב בן ארי (יש-עתיד) עם 154 וגדי איזנקוט (ישר) עם 119. כלומר, בניגוד לממצאי הבדיקה הקודמת, בה בחמישייה הפותחת היה רק נציג אחד לאופוזיציה (לפיד), הפעם תופסים בה נציגי האופוזיציה ארבע מהמקומות (לצד נתניהו).
הראיה כי מדובר בממצא חריג מגיעה מיד לאור ממצאי השבוע השני שנכלל בבדיקה: נתניהו חוזר להוביל עם 321 דקות, כשאחריו, עם 307 דקות, בנט, שהצליח לרכוב על שובל הדומיננטיות התקשורתית שהניבה הודעת האיחוד. למקום השלישי מגיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ', האוחז בעמדות גזעניות מוצהרות, עם 260 דקות. את החמישייה סוגרים גדי איזנקוט ויאיר לפיד עם 173 ו-161 דקות שידור בהתאמה.
כלי התקשורת שהעניק את החשיפה הרבה ביותר לנתניהו היה, שוב, ערוץ 13 עם 99 דקות, מיד אחריו כאן 11 עם 98 דקות ובמקום השלישי ערוץ 12 עם 81 דקות. אחריו, גלי צה"ל עם 36 דקות ולסיום כאן ב' עם 7 דקות בלבד. הדמיון, במקרה זה, בין שני השבועות, הוא שבשניהם ערוצי הטלוויזיה העניקו לנתניהו חשיפה רבה יותר מתחנות הרדיו.
טבלת הפוליטיקאים מספקת ממצאים מתמיהים נוספים: בני גנץ, יו"ר כחול-לבן ומי שלפי כל הסקרים והפרשנויות לא עובר את אחוז החסימה ועתידו הפוליטי מאחוריו, נכלל בשני השבועות בעשירייה הפותחת של הפוליטיקאים הנחשפים ביותר. למעשה, כלל לא בטוח שיש לספור את ההופעות של גנץ כייצוג של האופוזיציה, אחרי שהודיע כי אם ייבחר, יהיה מוכן לשותפות פוליטית עם מחנה נתניהו.
ממצא מתמיה נוסף נוגע ל"חרם" התקשורתי על יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים. למרות שהסקרים מנבאים למפלגתו באופן עקבי מספר מנדטים גדול מעשרה, וממקמים אותה בצמרת המפלגות אחרי הבחירות, הוא מדורג במקום נמוך בטבלת החשיפה, גם בשבוע הראשון (35) וגם בשבוע השני (34). לשם הדגמה: אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל-ביתנו, שזוכה בסקרים לפחות מנדטים, מגיע למקום 19 בשבוע הראשון ולמקום 12 בשני.
בניכוי ערבים ונשים
נציג הציבור הערבי הראשון בטבלת ההשמעות בשני השבועות שנבדקו, ירד ממקום 26 למקום 34 ואף התחלף. הפעם מדובר בח"כ אחמד טיבי, ראש מפלגת תע"ל, ולא במנסור עבאס, יו"ר רע"ם והשותף הפוליטי הטבעי ביותר מבין המפלגות האחרות להקמת ממשלה עם האופוזיציה.
עבאס זוכה בעקביות לחשיפה התקשורתית המועטה ביותר בשבועיים אלו. הדפוס התמוה הזה אינו מפתיע: התקשורת הישראלית תומכת בעקביות, בגלוי או בסמוי, בדה-לגיטימציה של שותפות קואליציונית עם נבחרי הציבור הערבים. אלו מקבלים חשיפה תקשורתית נמוכה באופן בולט, גם על רקע תת-הייצוג שהאופוזיציה סובלת ממנו ממילא.
לעומת הנציגים הערביים, נשים כן הצליחו להתברג לעשירייה הפותחת בטבלה, אולם באחוזים מביכים ודומים מאוד לממצאי הדו"ח הקודם. בשבוע הראשון שנבדק נכנסה רק ח"כית אחת לעשירייה הפותחת, מירב בן ארי מיש-עתיד, ככל הנראה בשל הודעת האיחוד של יחד ויש-עתיד. בשבוע שאחריו הגיעו שתי נשים בלבד לעשירייה הפותחת: השרות מהליכוד מירי רגב וגילה גמליאל.
בבדיקה הקודמת שערכנו נכנסו 12 נשים בלבד ל-50 המקומות הראשונים בטבלה. בבדיקה הנוכחית נמנו 11 בלבד ב-50 המקומות הראשונים בשבוע הראשון, ו-9 בלבד בשבוע השני, מה שמעיד על מגמה מדאיגה בכל הנוגע לייצוג פוליטי נשי בתקשורת המרכזית.
סיבה ומסובב
מעניין לראות כי בתקופה בה האופוזיציה מבצעת איחודים ומתחזקת בסקרים, היא זוכה לחשיפה תקשורתית רבה יותר. מה שמעלה את השאלה מדוע זה לא להיפך? כיצד הציבור הישראלי אמור להכיר את נציגי ציבור מהאופוזיציה ולהחליט אם הם ראויים לקולו אם הם אינם זוכים לחשיפה מספקת או מאוזנת לעומת הקואליציה?
התחזקות האופוזיציה בסקרי המנדטים לא אמורה להוות סיבה לסיקור נרחב יותר, אלא תוצאה בשטח של סיקור מאוזן והוגן.
המסקנות העיקריות העולות מבדיקה זו הן שהתקשורת המרכזית עדיין מוטה לטובת הקואליציה ומקדישה לפוליטיקאים ממחנה נתניהו חשיפה תקשורתית גדולה יותר. נשים וערבים ממשיכות וממשיכים להיות מופלים ומודרים מכלי התקשורת המרכזיים. פוליטיקאים גזענים במוצהר כמו סמוטריץ' ובן גביר ממשיכים לקבל חשיפה תקשורתית עצומה. ונתניהו, למרות חרם הראיונות שלו, ממשיך לשלוט בתקשורת ביד רמה.