ביום רביעי (13.5) הודיעה ע', דוברת שירות הביטחון הכללי, שהיא עוזבת את תפקידה. ע', שהגיעה מהמגזר הציבורי האזרחי, היתה בדרגה של ראשת מדור. א', הממונה עליה, ראש מערך הדוברות שדרגתו היא של ראש ענף ושימש בתפקיד כ-20 שנה, יצא לפני כמה חודשים ללימודים במכללה אקדמאית. רוב הסיכויים שלא ישוב.
אם לא ישנה את דעתו, הנטייה של ראש השב"כ דוד זיני וסגנו נ', היא שלא למנות מחליפים לע' ולא' ובכך למעשה לסגור את יחידת הדוברות, שהוקמה רשמית לפני כרבע מאה.
אף שהקשר של השב"כ עם העיתונות היה קיים תמיד, בתחילה ניהלו אותו כל ראשי השב"כ באופן אישי, החל מאיסר הראל ועמוס מנור וכלה ביעקב פרי וכרמי גילון. לאחר רצח רבין, כשלתפקיד מונה ב-1996 עמי אילון, הוא חיזק מאוד את הקשר עם התקשורת ומחליפו אבי דיכטר מיסד אותו.
"במחצית השנייה של שנת 2000 התחלתי את עבודת המטה להקמת גוף התקשורת בשירות" אמר לי ליאור אקרמן, שהיה אז ראש לשכתו של דיכטר. "הבנתי שארגון ביטחון חשאי במדינה דמוקרטית חייב לתקשר עם אזרחי המדינה ולהוציא דיווחים אמינים".
לדבריו, לאחר עבודת מטה, "באמצע 2001 בערך התקבל אישור של מטה השירות", הוא הגוף העליון של השב"כ שמורכב מראשי אגפים ויחידות ובראשו עומד ראש השב"כ, "ובנינו אז את אסטרטגיות הפעולה ותורת העבודה שהופצו לכל מנהלי השירות".
טקס חילופי ראשי השב"כ: רה"מ אהוד ברק (משמאל) משיק כוסית עם ראש השב"כ היוצא עמי איילון (מימין) והנכנס אבי דיכטר, משרד ראש הממשלה בירושלים, 14.5.2000 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
תפקידיה של יחידת הדוברות הקטנה של השב"כ דומים לאלה של כל יחידת דוברות אזרחית, ממשלתית, צבאית או משטרתית. הם כוללים קשר עם כלי התקשורת: דוברי השב"כ ענו על שאילתות של עיתונאים ותיאמו פגישות או שיחות רקע עם בכירי הארגון על פי הצורך והעניין.
היחידה גם פרסמה הודעות מטעם הארגון, בעיקר הודעות על סיכול תוכניות לפיגועי טרור, מעצר טרוריסטים ומרגלים (בשנים האחרונות אלו הודעות על מעצרי חשודים בריגול לאיראן); מסרה נתונים עיתיים על פעילות הארגון ופרסמה תכנים באתר השב"כ.
עבודת הדוברות בשב"כ היתה גם לרוב מתואמת ומסונכרת עם דוברי צה"ל, משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים ושאר משרדי הממשלה. בשנים האחרונות, ההודעות על מעצרי חשודים בריגול או בטרור ועל חקירותיהם היו לרוב משותפות לשב"כ ולמשטרה.
לצד הקשר עם העיתונות פועלת בשב"כ יחידה קטנה של כמה סטודנטים וסטודנטיות שמועסקים בשכר שעתי, שאחראית על ניטור פרסומים על אודות השב"כ. המידע שנאסף מיועד ליידע את עובדי השירות. גם צעדיה של יחידה זו מוצרים בידי זיני וסגנו. בכירים בשב"כ התלוננו בשיחות פנימיות כי הם אינם מקבלים את העדכונים, ולא פעם הם לומדים על מה שנעשה בארגון רק מפרסומים בתקשורת.
זה נשמע מעט מוזר ואולי אף נדיר, שעיתונאים משבחים דוברים, שבסך הכל עושים את עבודתם. אבל מידיעה אישית ומהיכרות עם יחידת הדוברות של השב"כ מאז שהחלה לפעול, אני יכול להעיד כי למרות שעיתונאים ודוברים נמצאים משני עברי המתרס והאינטרסים שלהם לרוב גם מנוגדים, דוברות השב"כ פעלה לרוב במקצועיות, והקפידה על אמינות ואמירת אמת גם כשלא סיפרה את כל האמת.
הדוברים גם שימשו מעין יועצי תקשורת לראשי השב"כ ובכיריו. פרסומים מהעת האחרונה מלמדים כי זיני, שסבור שהשב"כ אינו זקוק לדוברות, דואג לדברור שלו עצמו ועיתונאים מתודרכים על מנת להציג את גרסתו, בין היתר בנוגע למינויו השנוי במחלוקת ולאופן ההתנהלות מעורר הביקורת שלו אחרי שמונה.
לאחרונה מינה זיני ליועצו המיוחד מתנחל מיישוב בשומרון, שלפי פרסומים שונים הפך לאיש סודו ומשפיע על לא מעט מהחלטותיו. לא ברור אם היועץ תרם גם להחלטה לסגור את יחידת הדוברות.
אך גם ללא היועץ, ברור כי זיני וסגנו סולדים מהתקשורת, בוודאי התקשורת המרכזית, ואף שוטמים אותה. בהתאם להסתה העקבית של נתניהו, ממשלתו ותומכיו נגד התקשורת הישראלית וה"דיפ סטייט", נראה כי זיני וסגנו רואים בתקשורת אויב. כזו שבניגוד למכונות הרעל למיניהן, משרתת את הנרטיב הדמוקרטי-ליברלי.
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו בפגישת עבודה ראשונה עם ראש השב"כ הנכנס דוד זיני, 5.10.25 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
כעת, כדי לתרץ את החלטתו לסגור את ענף הדוברות, זיני רומז שהדוברים מדליפים מידע לתקשורת. זו טענה הזויה. השב"כ הוא ארגון סגור והיררכי ששולט באופן הדוק בזרימת המידע ממנו החוצה. אלפי עובדיו, שחתומים על הסכמי סודיות, מנועים מלדבר עם עיתונאים אלא אם הם מקבלים הנחיה, ומקפידים על כך.
כך גם דוברי השב"כ פעלו תמיד על פי הנחיות של הממונים עליהם, ובמיוחד ראשי האגפים וראשי הארגון וסגניהם. רק מי שלוקה בפרנויה (או מחפש תירוצי שווא), יכול לחשוד שדוברי הארגון מדליפים ופועלים נגדו.
על יחסו הבוטה והמתנשא של זיני וסגנו נ' לתקשורת, תעיד העובדה שבחודש האחרון, בתגובה לשאילתה תמימה שלי ואחר כך של העיתונאי סולימאן מסוודה, אולצה הדוברות לפרסם הודעת איום בתביעת דיבה אם מידע שעלול להביך את הסגן יפורסם. ההודעה הוצאה מבלי להיוועץ בנ' אחר, היועץ המשפטי של השב"כ, שאפשר להעריך כי היה מתנגד לה.
אגב, גם היועץ המשפטי על הכוונת של זיני, ואם היה יכול היה מפטר אותו. לא מן הנמנע שזיני ימרר את חייו כדי להביאו להחלטה להתפטר.
האיום בתביעה דיבה היה צעד חסר תקדים. במקרה של חילוקי דעות או חשש של השב"כ כי עיתונאים עלולים לפרסם מידע שגוי, היו הדוברים פונים לאותו עיתונאי, מנסים לשכנעו ואם היה צריך גם מאפשרים לגורם מוסמך לשוחח אתו פנים אל פנים או בטלפון.
הבחירה לנהל את הקשר עם התקשורת באיומים במקום בהידברות מלמדת על האופן בו תופסים זיני וסגנו את תפקידה של התקשורת: לא רשות רביעית, חלק חיוני ממערכת האיזונים והבלמים המאפשרת את קיומה של דמוקרטיה ליברלית, אלא גוף עוין שיש להרתיעו. ובעצם, הדבר מלמד גם על תפיסתם את מהותה של דמוקרטיה ליברלית.
סגירת יחידת הדוברות היא חלק מתהליך עמוק של השתבללות והתקרבנות של זיני, שמשנה בפועל את ה-DNA של הארגון. על פי חוק השב"כ שחוקק ב-2002, שירות הביטחון הכללי הוא ארגון ממלכתי ש"מופקד על שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו".
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (מימין) והשר לביטחון פנים איתמר בן-גביר, פברואר 2024 (צילום מסך מסרטון של לשכת העיתונות הממשלתית)
זיני, עם השקפת עולם משיחית וככל הנראה לא חסיד של ערכים דמוקרטיים, לא התנגד לחוק גזעני שקיבלה הכנסת, של הטלת עונש המוות רק על טרוריסטים ערבים - אך לא יהודים. הוא צמצם את החטיבה היהודית, שאחראית על סיכול טרור יהודי בגדה, וצוטט כרואה במעשי הרצח והפוגרומים של המתנחלים "אירועי חיכוך" ולא טרור.
זיני לא רק סוגר את הדוברות. הוא גם מנסה לסגור את השב"כ לעולם החיצון. הוא ממעט להיוועץ, למעט במקורביו; חורג מהמסורת ולא מזמין לשיחות או לפגישות ראשי שב"כ וראשי אגפים לשעבר.
"והנה", מוסיף אקרמן, "הגיע זיני לתפקיד ראש שב"כ, שלוחו האישי של ביבי, איש אמונו, אדם שאין לו דבר וחצי דבר עם מודיעין, סיכול טרור, מניעת ריגול ואבטחה. אדם שללא קשר לעברו הצבאי, אין לו הבנה מינימלית בעבודת ארגון סיכול ביטחוני - ועוד לפני שהספיק לסיים 100 ימים בתפקידו, כבר הסתכסך עם כל צמרת הארגון, סוגר יחידות ופעילות שאינה מתאימה לתפיסת עולמו הפוליטית המשיחית וסוגר את יחידת התקשורת והדוברות שהיא הכרחית בארגון ביטחון חשאי הפועל במדינה דמוקרטית עם סמכויות כה רחבות".
"למה? ככה! כי הוא יכול", מוסיף אקרמן. לדבריו, זהו "שילוב של טמטום, אטימות, תפיסות עולם משיחיות, פרימיטיביות ודיקטטוריות שמייצגות את מה שהממשלה הנוכחית הביאה לעם ישראל בשנים האחרונות. את הנזק של המהלכים האלו יבינו אזרחי ישראל רק בעוד שנים. אבל אז יהיה כבר מאוחר מדי".
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, בתקופת איסר הראל, קרא השבועון "העולם הזה" לשירות הביטחון (ש.ב.), בשם "מנגנון החושך". זיני עלול להוביל את השב"כ לתקופת האבן.
שלא במפתיע, מהשב"כ לא נמסרה תגובה על שורה של שאלות שהצגתי.