אחד מעקרונות היסוד של הבחירות במדינות דמוקרטיות הינו חשאיותן. החשאיות נועדה להבטיח כי הבוחר יהיה חופשי להצביע כרצונו, וכי איש זולתו לא יוכל לדעת בוודאות כיצד הצביע ובהתאם להענישו או לתגמלו עקב הצבעתו.
לכן עוגן עיקרון החשאיות בחוק-יסוד: הכנסת, ולכן ההצבעה בישראל מתבצעת בתא הצבעה מאחורי פרגוד, ובאמצעות מעטפת הצבעה אטומה כך שלא ניתן לראות את הפתק שבחר המצביע.
החשאיות נועדה להבטיח כי הבחירות יהיו בחירות אמיתיות, ולא הצגה של בחירות. למעט במשטרים צבאיים, מנהיגים סמכותניים ברחבי העולם מקפידים לקיים בחירות אך תוך נקיטת צעדים שימנעו את חופשיותן כך שתמיד יובטח ניצחונם.
כך למשל דיווח שגריר ישראל בליבריה על זיוף הבחירות במדינה במאי 1971. הוא כתב במברק כי ראה בעצמו כיצד ביטלו את חשאיותן וחופשיותן כאשר נתנו למצביעים פתקי הצבעה המסומנים מראש תוך "מתן הכבוד לאזרחים לשלשל הפתק לתיבת ההצבעה" בלבד.
בבחירות למבקר המדינה שנערכו בשבוע שעבר בכנסת, ראש הממשלה נתניהו, שפעל למנות את פרקליטו האישי לתפקיד, הוכיח כי זו בדיוק כוונתו. על אף שנקבע במפורש בחוק-יסוד: מבקר המדינה כי הוא "ייבחר בידי הכנסת בהצבעה חשאית", כבר במהלך ההצבעה דווח בתקשורת כי סיעת הליכוד הנחתה את חברי הכנסת מטעמה לצלם את הצבעתם בקלפי לעו"ד מיכאל ראבילו, ואלו צייתו.
הסיעה הכחישה כי הייתה הנחייה כזו, והייעוץ המשפטי של הכנסת הבהיר ש"כל כפייה או לחץ על חברי כנסת לצלם את הצבעתם אינם חוקיים". ההצבעה השנייה נעצרה ונערכה מחדש לאחר שיו"ר הכנסת אמיר אוחנה אמר כי "כמובן, זכותו של כל אחד, כי החשאיות היא של הבוחר, זכותו אם הוא רוצה לבחור ולהחליט לצלם את עצמו". באופן לא מפתיע, חברי הכנסת המשיכו לצלם את עצמם מצביעים למועמד של נתניהו "מבחירתם החופשית".
בסבבי הבחירות הקודמים לכנסת, נראה שהתרחבה התופעה שבה אזרחים צילמו את עצמם מצביעים והפיצו את התיעוד שלהם ברשתות החברתיות. הצילומים שאולי נראו בעבר כדבר חמוד וחיובי, שמעודד השתתפות בבחירות ואת ראייתן כמעין "הפנינג דמוקרטי" או אירוע משפחתי, מסוכנים במיוחד במצב שבו ישראל אינה עוד דמוקרטיה ונמצאת תחת משטר סמכותני-תחרותי שמידרדר במהירות לדיקטטורה מלאה.
נתניהו וממשלתו חוזרים ומעבירים את מסר דרישת הנאמנות הפוליטית האבסולוטית, אף אם יש עוד חלקים בציבור הישראלי שמכחישים אותו:
ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד אמר בראיון לגל"צ לגבי הח"כים בליכוד שהצביעו לשופט העליון בדימוס יוסף אלרון ולא לעו"ד ראבילו כי "מי שלא נאמנים לתנועה ולמנהיג יצטרכו ללכת הביתה".
בדיון בבג"ץ בעתירות נגד הליך מינוי של נאמן אישי של נתניהו לנציב שירות המדינה, נציגו עו"ד דוד פטר אמר כי מינוי הנציב "חייב להיות פוליטי".
השר בן גביר אמר כי "כל קצין שמגיע אליי, אני דואג לבדוק אם הוא יקיים את המדיניות שלי"; וישנן דוגמאות רבות נוספות משלוש וחצי השנים האחרונות של ממשלת נתניהו.
המסר ברור – עובדי משרדי הממשלה ושירות המדינה, החברות הממשלתיות, המשטרה ולמעשה כל יתר אזרחי המדינה, יצטרכו לספק הוכחה מ"בחירתם החופשית", כי הם ובני משפחתם תומכים באופן אבסולוטי בנתניהו ובשותפיו בבחירות הקרובות.
אם הם ינצחו, מי שתמך בהם יקודם או לפחות יעזבו אותו בשקט. מי שלא תמך בהם יפוטר והוא "יצטרך ללכת הביתה", או ייענש וימררו את חייו בדרכים אחרות.
מי שנראה שכבר הפנימה את המסר, ובמקום למלא את תפקידה כשומרת סף בוחרת לשמור על עצמה, זו היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק. היא מיהרה לשלוח תגובה לעו"ד עודד גזית המייצג את סיעת יש-עתיד, הודתה כי היה חשש שייווצר "לחץ חברתי לא פורמלי על חברי כנסת לצלם את הצבעתם" או מצב בו "חלק גדול מחברי הכנסת יצלמו את הצבעתם וניתן יהיה להעריך ברמת ודאות גבוהה יחסית כיצד הצביעו חברי כנסת אחרים שלא צילמו את הצבעתם", אך עדיין הכשירה את ההצבעה וטענה שאין לבטל את תוצאותיה.
כמה שעות לאחר הבחירות למבקר המדינה בכנסת, עשרות התפרעו וגרמו נזק בביתו של יו"ר ועדת הבחירות והמשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג, בעוד שניידת משטרה שהייתה במקום החליטה לא להתערב. לאחר האירוע סולברג הוגדר כאישיות מאוימת.
מבחינת נתניהו, פריצת כל הקווים האדומים בהליך מינוי עו"ד ראבילו למבקר המדינה, הייתה ניסוי כלים מוצלח לקראת הבחירות. מה שוות הבחירות אם לא שולטים בהן?