בית המשפט דחה תביעה שהוגשה נגד מפעילי "תולעת המשפט" וקבע כי על אף שפרטים שהופיעו במסמכים שפורסמו באתר פגעו בפרטיותו של התובע, הזכות לפרטיות במקרה זה נסוגה בפני עיקרון פומביות הדיון.
ארז אומן הגיש לפני שנים אחדות ערעור על החלטת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. אתר "תולעת המשפט" פרסם את פסק הדין בערעור, שכלל מידע על מצבו הרפואי. מתוך המידע שבאתר "תולעת המשפט" בהליך זה ואחרים שניהל אומן, ניתן היה לדלות גם פרטים אישיים כגון שמו המלא, מספר תעודת הזהות וחתימתו של אומן.
"תולעת המשפט" הוא מיזם שנועד להנגיש לציבור מידע משפטי פומבי. המיזם כורה נתונים ומסמכים בדבר הליכים משפטיים מאתר נט-המשפט שמפעילה הנהלת בתי המשפט, ומציג אותם באתר עצמאי שכולל אפשרויות שאינן קיימות באתר נט-המשפט, כגון מנוע חיפוש ומעקב אחר הליכים.
בעקבות פרסום פסק הדין בהליך שניהל אומן נגד הביטוח הלאומי, וכן מידע מהליכים נוספים שבהם היה מעורב, הגיש אומן תביעה בסך כ-450 אלף שקלים בטענה לפגיעה בפרטיותו. אחד המסמכים בגין פרסומם תבע אומן היה תצהיר שהוא עצמו הגיש, ובו פירט לגבי מצבו הרפואי, במסגרת תביעה נפרדת שניהל הבלוגר תומך נתניהו אלי ציפורי נגד "תולעת המשפט" בטענות דומות (תביעה שנמחקה לבקשת ציפורי).
תביעתו של אומן, אשר יוצג בידי עו"ד עדי בן חור, הופנתה נגד עמותת "התמנון - מידע ציבורי לכל", שהפעילה בעבר את "תולעת המשפט", אחד ממייסדיה גיא זומר וכן נגד הנהלת בתי המשפט, שאומן טען כי רשלנותה אפשרה את הפרסומים המעוולים. מלבד פיצוי דרש אומן מבית המשפט להורות על הסרת המסמכים בעניינו מאתר "תולעת המשפט".
עמותת "התמנון" וזומר טענו להגנתם כי כל המסמכים שפרסמו היו פומביים ומקורם בהליכים שלא הוגדרו כחסויים. ככל שהוצגו להם צווים שיפוטיים שאסרו על פרסום מסמך כלשהו, הוא הוסר מיידית מהאתר. את העמותה וזומר ייצג עו"ד יהונתן קלינגר, שפעל מטעם הקליניקה למאבק בתביעות השתקה מבית הקריה האקדמית אונו והתנועה לזכויות דיגיטליות.
בהנהלת בתי המשפט טענו, באמצעות עו"ד לירן בן עמי, כי פעלו כדין וכי ממילא הנהלת בתי המשפט אינה יכולה לדרוש הסרת פרסום ללא צו שיפוטי. כמו העמותה וזומר, גם בהנהלת בתי המשפט הדגישו כי אומן לא טרח להוציא צווים לצורך חיסיון ההליכים שבהם פתח, ומכאן שהאחריות על העובדה שהמסמכים פומביים נתונה לפתחו.
השופטת מוריה צ'רקה מבית משפט השלום בירושלים דחתה את התביעה.
לאחר שעמדה על חשיבותה של הזכות לפרטיות מחד וחשיבותה של פומביות הדיון מאידך, וסקרה פסיקה לגבי נקודת האיזון הראויה בין השתיים, ניגשה השופטת לעובדות המקרה שבפניה.
לפי פסק הדין, אומן לא הצליח להוכיח לגבי שניים מתוך שמונת ההליכים שבגינם הגיש את תביעתו, כי פרטיהם ומסמכים מתוכם אי פעם הופיעו ב"תולעת המשפט". אשר ליתר ההליכים, נדחו טענותיו של אומן בשל ההגנה המוחלטת מפני תביעות דיבה ופרטיות שמעניק החוק במקרה של פרסום נכון והוגן על הליכים משפטיים.
ראשית לכל דחתה השופטת צ'רקה את טענת הפגיעה בפרטיות בשל פרסום מספר תעודת הזהות של אומן. "מספר תעודת הזהות אינו דבר אינטימי ופרטי, אשר ככלל אדם מבקש לשמור לעצמו, כמו מצבו הרפואי", קבעה.
בכל הנוגע לחתימה של אומן קבעה השופטת כי "אף אם ניתן לראות בפרסומה מידע אישי, הפגיעה בפרטיות הכרוכה בפרסום היא מינורית ביותר, ולראיה חתימתו הסרוקה של כל שופט מתנוססת על גבי כל החלטה שנתן, ומופצת לכל דכפין". השופטת צ'רקה הזכירה בהקשר זה כי "ניכר שחתימתו של התובע כפי שפורסמה בפרסומים נשוא ההליך שבפניי, משתנה חדשות לבקרים", כך שממילא הפגיעה שנבעה כתוצאה מפרסום חתימתו מצומצמת עוד יותר.
בפסק הדין בערעור שהגיש על החלטת הביטוח הלאומי ופורסם ב"תולעת המשפט", היה כאמור גם מידע על מצבו הרפואי של אומן. שמו אמנם הופיע על גבי פסק הדין בראשי תיבות בלבד, אך בפרטי ההליך הופיע שמו המלא.
פרסום זה, קבעה השופטת, פגע בפרטיותו של אומן יותר מהפרסומים שבהם הופיעה חתימתו. יחד עם זאת, כל הפרסומים היו של מסמכים שהוגשו והופיעו בהליכים משפטיים פומביים ועל כן הם מוגנים מפני תביעות דיבה ופרטיות.
"התובע היה מיוצג בהליך זה, שנפתח לאחר שהתובע כבר הגיש בעבר בקשות לצווי איסור פרסום, ועל אף האמור, הוא לא ביקש שהתיק ינוהל בדלתיים סגורות, עד לאחר שפסק הדין פורסם באתר 'תולעת המשפט'", ציינה השופטת לגבי הערעור שהגיש אומן.
"כיוון שהנתבעים פרסמו את התצהיר ופסקי הדין ככתבם וכלשונם, כדיווח על מה שנכתב בהם, הפרסומים הללו אינם אסורים, גם אם יש בהם משום לשון הרע או פגיעה בפרטיות", כתבה השופטת. "לפיכך, פרסומי הנתבעים אינם מקימים זכות תביעה מכח חוק איסור לשון הרע או חוק הגנה על הפרטיות, הגם שיש בהם פגיעה בפרטיות התובע".
השופטת צ'רקה דחתה גם את טענתו של אומן להתרשלות הנתבעים.
"כל ההליכים שניהל התובע לא נוהלו בדלתיים סגורות, ולא הוצאו בגינם צווי איסור פרסום, וזאת עד לאחר שפורסמו המסמכים נשוא ההליך באתרים 'נט המשפט' ו'תולעת המשפט'", ציינה.
לדבריה, גם אם היתה בפרסומים פגיעה בפרטיות, הרי ש"נוכח חשיבותה של פומביות הדיון, הנתבעים פעלו כפי שאדם סביר היה פועל בפרסום פסקי הדין וההחלטות, ולא הפרו את חובת זהירות כשפרסמו פרסומים שלא נאסר פרסומם, גם אם ניתן היה לצפות שהפרסום יסב נזק לתובע".
לפי השופטת, גם אם הנתבעים טעו באיזושהי החלטה שקיבלו, הרי שהיתה זו "טעות בתום לב, וכי לא הייתה כאן פעולה מכוונת לפגיעה בתובע באופן אישי".
תום הלב, קבעה השופטת, היה גם של אומן, ומשום כך אין לחייבו בהוצאות. "כשם שהנתבעים האמינו ומאמינים בתום לב בחשיבות עקרון פומביות הדיון, ובזכותם (ואולי גם חובתם) לפרסם מידע מתוך הליכים משפטיים, כך גם התובע האמין ומאמין בתום לב בחשיבות הזכות לפרטיות, ובחשיבות המאבק להגן עליה", כתבה וקבעה כי כל צד ישא בהוצאותיו.
56708-12-22