ב-10 בינואר 2022 נערך כנס בנושא "השמרנות הישראלית" בבית ספר מנדל של האוניברסיטה העברית. את הכנס פתח ד"ר חיים כצמן ז"ל, שנרצח בטבח ב- 7.10.23 בביתו שבקיבוץ חולית.

ד"ר כצמן היה חוקר דת ולאומיות בישראל, בעל דוקטורט בלימודים בינלאומיים מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל ארה"ב. "הוא נולד בפתח תקווה ועבר לקיבוץ חולית אחרי הצבא עם חבריו כדי לחזק את המקום", נכתב עליו באתר "המגדלור", "הוא היה איש רב-פעלים שעבד בחקלאות ובמוסך של הקיבוץ, היה גנן, וגם תקליטן. לצד כל זאת, עסק כצמן במחקר ובהוראה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה".

הרצאתו המאלפת שהוקלטה במסגרת הכנס שימשה כחומר רקע עבורנו במסגרת כתיבת פרויקט "השותפים הסודיים של נתניהו", על חלקם של פורום קהלת ורשת הארגונים של האוונגליזם הישראלי בפירוק השירות הציבורי במדינת ישראל.

לאחר פרסום הידיעה על הירצחו החלטנו להנגיש אותה כאן לזכרו ולזכר מחקריו ופועלו.

*  *  *

ההרצאה שלי היום מבוססת על עבודת שדה שערכתי בקרב ארגונים ופעילים של התנועה השמרנית בישראל, בין השנים 2019-2020. העבודה הזאת היתה חלק קטן מעבודת הדוקטורט שלי שעסקה בשינויים שעברה החברה הדתית-לאומית בישראל במהלך 20 השנה האחרונות. כתבתי על שינויים פוליטיים, תרבותיים, מגדריים, כלכליים ועוד בחברה הדתית-לאומית. אחת התופעות המרתקות בציונות הדתית העכשווית בישראל היא העלייה של התנועה השמרנית.

אני טוען שהתופעה הזו היא תופעה ציונית-דתית באופן מובהק, קודם כל בגלל ייצוג היתר שיש לדתיים לאומיים בתנועה השמרנית. לא ייצוג יתר במובן שלילי, אלא שכאשר מסתכלים מבחינה מספרית על הפעילים בתנועה רואים כי שיעורם היחסי של הפעילים והפעילות (אין כל כך הרבה פעילות בתנועה) הדתיים בקרב התנועה השמרנית גבוה בהרבה משיעורם היחסי באוכלוסייה היהודית הכללית.

אם ניקח לדוגמא את כנס השמרנות מ-2019, שהיה אירוע באמת מכונן של התנועה השמרנית ששם אותה באופן מוצהר על המפה הפוליטית ומיתג אותה תחת שם המותג "שמרנות" - בכנס הזה 16 מתוך 36 הדוברים היו מהמגזר הדתי-לאומי, שזה פי ארבעה מהייצוג היחסי שלהם באוכלוסיה הכללית בישראל.

חוץ מזה, ישנם עוד שני מאפיינים סוציולוגיים שצריך לציין כאשר מדברים על התנועה השמרנית בישראל. מאפיין סוציולוגי אחד שדובר עליו הרבה הוא הדומיננטיות של יהודים מהגרים מארה"ב בתנועה.

המאפיין הזה הוא חשוב. אני לא מהאנשים שאומרים שהתנועה הזו פסולה בגלל שהיא ייבוא של רעיונות זרים מארה"ב, ממש לא. אבל חשוב לציין את הדומיננטיות של המהגרים האמריקאים בתנועה, קודם כל בגלל שאותם אמריקאים הביאו איתם את הקשרים לאנשי העסקים האמריקאים שמממנים את התנועה הזאת באופן גורף. התנועה הזאת לא היתה מתקיימת ללא המימון של אנשי העסקים האמריקאים, ורואים את זה בדו"חות הכספיים של הארגונים בתנועה.

החשיבות השנייה של המהגרים האמריקאיים היא בכך שהם הביאו איתם למדינת ישראל, יותר נכון לימין הישראלי, את התרבות הפוליטית של מכוני המחקר, מכוני החשיבה, מה שנקרא באנגלית ה-Think Tanks.

יש לנו כאן לא סתם ייצוג יתר של הציונות הדתית, אלא תנועה שהוקמה על ידי מתנחלים דתיים

המאפיין הסוציולוגי הבולט השני של פעילים בתנועה הוא שכמעט כל המנהיגות של הארגונים בתנועה השמרנית הישראלית גרים בהתנחלויות דתיות. יש גם קשר בין שני המאפיינים האלה, שאני לא אכנס אליו, אבל אפשר לקרוא על זה בספר הנפלא של שרה הירשהון על מהגרים אמריקאיים שעוברים לישראל וגרים בהתנחלויות, "City on a Hilltop" בהוצאת אוניברסיטת הרווארד.

אני רוצה לעבור על הארגונים האלה ולראות מי האנשים הבולטים בארגונים ואיפה הם גרים. אם אנחנו מסתכלים על קרן תקווה: המנכ"ל עמיעד כהן מתגורר בעלי; יואב שורק שהוא עורך "השילוח" מתגורר בעפרה ורונן שובל שהוא דיקן הקרן מתגורר בנווה דניאל.

פורום קהלת: משה קופל שהוא היו"ר המייסד, גר באפרת. גידי ספיר, שהוא גם אחד המייסדים, גר באלון שבות. אביעד בקשי, שהוא גם אחד המייסדים וראש המחלקה המשפטית, גר בעפרה. ומאיר רובין המנכ"ל, כיום גר בירושלים אבל חלק מהזמן גדל בגוש קטיף.

המכללה למדינאות, שגם היא אחד הארגונים החשובים בתנועה השמרנית ואני אדבר עליהם היום בקצרה, הקימו אותה שני אנשים: עמית הלוי שלפי ויקיפדיה מתגורר כיום בירושלים אבל חי שנים רבות בגדה המערבית; ואסף מלאך, המייסד השני, גר בעפרה.

למה חשוב לציין את כל זה? כמובן, גם כאן אני לא מנסה לטעון שיש איזשהו פסול בכך שאנשים גרים בהתנחלויות והם פעילים פוליטית ומקימים ארגונים. חשוב לציין את זה כי בעצם אנחנו רואים כאן שלא מדובר בסתם תופעה ציונית-דתית. על פי מחקר שיצא לפני כמה שנים רק שבעה אחוזים מהדתיים-הלאומיים גרים בהתנחלויות. אז יש לנו כאן לא סתם ייצוג יתר של הציונות הדתית, אלא תנועה שהוקמה על ידי מתנחלים דתיים. ואז השאלה שצריך לשאול אם כך היא: למה קבוצה של מתנחלים דתיים החלה, בערך בעשור השני של שנות האלפיים, לחשוב על עצמה ולשווק את עצמה לעולם כשמרנות ישראלית?

הכל מגיע ממקור אחד

לפני שאני אדון בשאלה הזאת, אני רוצה לעשות קצת סדר במונח הזה שנקרא "התנועה השמרנית בישראל". להציג קודם מה זו התנועה הזו מבחינה מוסדית, מהם המוסדות המרכיבים את התנועה השמרנית בישראל. לאחר מכן אני אנתח בקצרה את היסודות האידיאולוגיים של התנועה השמרנית על בסיס הכתבים של יו"ר פורום קהלת, משה קופל, ולבסוף אני אסביר למה התנועה הציונית-דתית וספציפית התנועה של ההתנחלויות, בוחרות לפעול תחת המטריה של התנועה השמרנית.

אז על מה בעצם אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על שמרנות ישראלית? אנחנו מדברים על קבוצה די גדולה של ארגונים, אבל לרובם המוחלט יש קשר לשלושה-ארבעה ארגונים גדולים יותר. הארגון הראשון שאפשר לזהות אותו עם התנועה השמרנית בישראל הוא מרכז שלם. בעצם כבר בשנות ה-90, עם ההקמה של מרכז שלם ב-1994, החלו להגיע למדינת ישראל רעיונות של המחשבה השמרנית. מרכז שלם הוקם על ידי יורם חזוני במימון של יהודים אמריקאים כגון רון לאודר, זלמן ברנשטיין ושלדון אדלסון.

כיום מרכז שלם משמש פחות כמכון מחקר ויותר כמכללה אקדמית פרטית תחת השם המרכז האקדמי שלם. יש מספר פעילים בתנועה השמרנית שמרצים במרכז האקדמי שלם, אבל מספרם לא גבוה. בעצם, מרבית המרצים במרכז האקדמי שלם הם אנשי אקדמיה ורוב העיסוקים שלהם הם לא פוליטיים. אז למה בעצם המרכז האקדמי שלם חשוב כשמדברים על התנועה השמרנית בישראל? קודם כל בגלל החלוציות שלו וכן בגלל שהוא הכניס לראשונה את המונח חשיבה שמרנית לשיח בישראל. בנוסף הוא השפיע על רבים מהפעילים המרכזיים היום בתנועה השמרנית.

גם לכתב העת "תכלת" שערך אותו ידידנו שלא נמצא כאן, אסף שגיב, היתה השפעה על הרעיונות של התנועה השמרנית בישראל וניתן לראות בו מעין אב רוחני לכתב העת "השילוח" שהוא כמובן משמעותי הרבה יותר בשמרנות הישראלית היום. אפשר גם לראות שהארכיון של כתב העת "תכלת" נמצא כולו באתר האינטרנט של "השילוח".

הארגון השני שאני רוצה לדבר עליו היום הוא קרן תקווה. קרן תקווה הוקמה בשנת 1998 על ידי איש העסקים האמריקאי זלמן ברנשטיין וכיום הקרן ממומנת על ידי אלמנתו מם ברנשטיין. בהתחלה הקרן עסקה בעיקר בארגון של סמינרים ותוכניות בניו-יורק ומימנה בנדיבות את ההגעה של סטודנטים ישראלים לאותן תוכניות.

בהמשך, בערך אחרי שנת 2010, קרן תקווה התחילה להעמיק את הפעילות שלה במדינת ישראל כאשר הם התחילו לעשות שני דברים מרכזיים. הדבר הראשון שהם עשו הוא קיום סמינרים לסטודנטים מצטיינים שעסקו בליברליזם קלאסי, מחשבה שמרנית, אסטרטגיה ועוד. הדבר השני שהם עשו הוא לממן את ההקמה של אתר האינטרנט "מידה" שהוא אתר חדשות יומי שמציג את החדשות מנקודת מבט שמרנית ימנית.

בשני הפרויקטים האלו היה מעורב רן ברץ, שלאחר כמה שנים, מסיבותיו, החליט להתרחק מקרן תקווה, כאשר בשיא התהליך הזה אתר "מידה" גם התרחק מקרן תקווה וכיום הוא נשען על תרומות ומנויים.

קרן תקווה מממנת גם את כתב העת "השילוח" שהוא הבמה האינטלקטואלית המרכזית של המחשבה השמרנית בישראל כיום. בנוסף, קרן תקווה מממנת כמעט כל ארגון בספירה השמרנית בישראל. פורום קהלת והמכללה למדינאות קיבלו בעבר תמיכות כספיות מקרן תקווה וגם ארגונים קטנים יותר, למשל אתר האינטרנט "צריך עיון" שפונה לחברה החרדית או כתב העת התרבותי "יהי".

בהרבה מקרים הארגונים הקטנים האלה, שלפעמים נראים מהצד כמו ארגונים נפרדים, הם בעצם פרויקטים המנוהלים לחלוטין מהמשרדים של קרן תקווה בירושלים. זו בעצם שיטה של הארגונים האלה, גם של קרן תקווה וגם של פורום קהלת, ניסיון להראות כאילו יש המון ארגונים בתנועה השמרנית. אז מקימים כל מיני ארגונים, כמו למשל פורום שילה. אם מסתכלים על פורום שילה רואים שכל האנשים שלו הם אנשים של פורום קהלת.

או למשל, אני אתן עוד דוגמה, היתה חוקרת בפורום קהלת בשם ריקי ממן, חוקרת כלכלית. באיזשהו שלב היא הקימה ארגון עצמאי שנקרא "תחרות" שהתחיל לפרסם כל מיני ניירות עמדה על הגבלה של זכות ההתאגדות של עובדים במשק. אבל כל המימון של הארגון הגיע מפורום קהלת. אז זה נראה כאילו יש הרבה ארגונים אבל בסוף, אם מתחקים אחרי הכסף, רואים שהכל מגיע ממקור אחד או שניים-שלושה מקורות.

הגיע הזמן שנדבר על פורום קהלת. פורום קהלת פעם היה פחות מוכר מ"תקווה", אבל מאז ש"הארץ" התלבשו עליו לפני כשנה הוא מקבל הרבה יותר חשיפה תקשורתית. כשאני התחלתי לחקור את התנועה השמרנית בישראל כמעט אף אחד לא ידע מי זה פורום קהלת והיום אני מלמד לפעמים במכינות קדם צבאיות וגם חניכים בני 18 יודעים מי זה פורום קהלת ומדברים איתי עליו.

פורום קהלת הוקם בשנת-2012 על ידי מהגר אמריקאי בשם משה קופל שהוא היום פרופסור אמריטוס למשפטים מאוניברסיטת בר-אילן. פורום קהלת מעסיק למעלה מ-100 חוקרים בהיקפי משרה משתנים ובמגוון מאוד רחב של תחומים. ההכנסה השנתית של פורום קהלת בשנת 2020 היתה 26.5 מיליון שקלים, כאשר 99% מהכסף הזה הגיע מתרומות מחו"ל של תורם פרטי אנונימי. באותה שנה ההוצאות של פורום קהלת הגיעו ללמעלה מ-46 מיליון שקלים, אבל לא נראה שמישהו שם מוטרד מגירעון של כמעט 20 מיליון שקלים, התורם ישלם.

יש להם השפעה על פוליטיקאים כמעט מכל קצות הקשת הפוליטית, מהימין הקשה ועד המרכז-שמאל, והם מקפידים מאוד מאוד מאוד שלא לזהות את עצמם עם מפלגה מסוימת

פורום קהלת מתמקד בעיקר בדה-רגולציה וכלכלה חופשית, בריסון שיפוטי ובהעמקת השליטה היהודית-ישראלית בשטחים הפלסטינים הכבושים. פורום קהלת עוסק בלובינג, במאבקים משפטיים, בהסברה ישראלית בארץ ובחו"ל והם מעורבים מאוד בשדה הפוליטי.

במדינת ישראל רואים אותם המון בוועדות הכנסת, יש להם השפעה על פוליטיקאים כמעט מכל קצות הקשת הפוליטית, מהימין הקשה ועד המרכז-שמאל, והם מקפידים מאוד מאוד מאוד שלא לזהות את עצמם עם מפלגה מסוימת. פעילים בקהלת גם סיפרו לי על שיתופי פעולה שלהם עם ח"כים מהשמאל, שכמובן הוצנעו.

בשונה מפוליטיקאים, השינוי הפוליטי חשוב לאנשים בפורום קהלת יותר מהקרדיט. אפשר לראות למשל את עומק ההשפעה שלהם בכך שראש המחלקה המשפטית של קהלת, אביעד בקשי, הוא אחד המועמדים הסופיים היום לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, למרות שהסיכויים שהוא ייבחר להערכתי הם לא גבוהים.

בנוסף יש לפורום קהלת תכנית דוקטורנטים שהיא מעין מקבילה לתכנית "יהדות וזכויות אדם" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, למרות שקהלת מציעים מלגה גבוהה יותר. בקהלת מעניקים למשתתפים בתכנית הזאת 75 אלף שקלים בשנה, תמורת השתתפות ביום לימודי שבועי במשרדי הפורום, כאשר המטרה המוצהרת של התוכנית הזאת, כפי שנאמר לי על ידי המייסד שלה, היא לחשוף דוקטורנטים מצטיינים למחשבה שמרנית ובכך לדאוג שיהיו מרצים בעלי דעות שמרניות ימניות באקדמיה הישראלית.

הארגון הרביעי והאחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא המכללה למדינאות. הארגון הזה זוכה לקצת פחות יחס בשיח על התנועה השמרנית בישראל, גם כי הוא באופן אקטיבי מנסה לבדל את עצמו קצת מהתנועה. אבל אני טוען שחייבים לראות אותו כחלק הדוק מהתנועה השמרנית ושהוא מקיים יחסים סימביוטיים עם התנועה השמרנית בישראל.

המכללה הוקמה בשנת 2007 בקדומים על ידי עמית הלוי ואסף מלאך, וכיום היא פועלת מיער ציפורי בירושלים. המכללה מציעה תכנית לימודים שנתית שבה התלמידים לומדים על זהות ומדיניות ונחשפים לנושאים שונים: מזרח תיכון, יהדות, משפטים, כלכלה ועוד. התלמידים נפגשים פעם בשבוע לשמיעת הרצאות ומספר פעמים בשנה יוצאים לימי סיור בשטח בנושאים שונים, אם זה הבדואים בנגב, המהגרים בדרום תל אביב ועוד.

המטרה המוצהרת של המכללה היא לחשוף אותם למה שכביכול לא מלמדים אותם במכללות ובאוניברסיטאות - מחשבה שמרנית. בנוסף, חשוב לציין שהמכללה גם עושה מאמצים רבים ופונה גם ספציפית לאנשי שמאל בניסיון לשכנע אותם להשתתף בתכנית.

עכשיו, למה אני אומר שהמכללה הזאת מקיימת יחסים סימביוטיים עם התנועה השמרנית בישראל? קודם כל כי אם מסתכלים על סגל המרצים במכללה רואים שכמעט כולם עובדים בתנועה השמרנית בישראל או מזוהים איתה, וכן בגלל שבוגרי המכללה פעמים רבות משתלבים בארגוני השמרנות הישראלית.

אני אתן כמה דוגמאות: הבוגרת הכי מפורסמת של המכללה היא חברת הכנסת שרן השכל מתקווה-חדשה, אבל אם מסתכלים על בוגרים אחרים רואים את רן בר יהושפט שמשמש כיום סגן יו"ר קהלת; מאיר בוחניק סמנכ"ל קהלת; גיל ברינגר היועץ לשעבר של איילת שקד כשהיתה שרת המשפטים ולפי סיפורים מסוימים הוא גם זה שכתב את המאמר המפורסם שלה ב"שילוח"; עקיבא ביגמן עורך "מידה"; זאב לב אחד הראשים של התנועה למשילות ודמוקרטיה.

עליונות יהודית

אז אלה הארגונים המרכזיים של התנועה השמרנית בישראל. אבל אם אנחנו מנסים לשים את האצבע מהי בדיוק האידיאולוגיה שכל הארגונים האלה מנסים לקדם, יש לנו בעיה, כי יש מגוון מאוד רחב של אנשים שפעילים בתנועה הזאת ויש להם המון דעות. האנשים האלה הם אינדיבידואלים, הרבה פעמים הם לא אוהבים לשים את עצמם בתוך מסגרות אידיאולוגיות וקשה למצוא אפילו נושא אחד, אולי שניים, שכולם שם מסכימים לגביו, חוץ כמובן מהתמיכה בתנועת ההתנחלויות.

למשל, מבחינה כלכלית יש בתנועה אנשים שהם ליברטריאנים קיצוניים התומכים במעבר לצבא מקצועי, לעומת זאת יש אנשים שהם ציונים דתיים קלאסיים, כאלו שאפילו מאמינים בסוג מסוים של מדינת רווחה ואפילו סוציאל-דמוקרטיה. אז אני לא יכול לדבר על האידיאולוגיה של התנועה הזו באופן כללי, אבל אני כן רוצה לדבר על האידיאולוגיה של אחד הפעילים המרכזיים בתנועה, משה קופל, ומתוך כך להסביר מהי החשיבות של התנועה השמרנית בישראל מבחינת תנועת ההתנחלויות.

משה קופל מפרסם את תפיסת העולם הפוליטית-אידיאולוגית שלו כבר למעלה מעשרים שנה בבמות שונות ולאחרונה הוא פרסם ספר שנקרא "לחיות כמו יהודי" שבו הוא פורש את תפיסת העולם שלו כתפיסה קוהרנטית. בספר הזה, שיצא לאור בהוצאת הספרים השמרנית "סלע מאיר", קופל מציג את תפיסת העולם השמרנית שלו בכך שהוא מנגיד בין שתי דמויות אמיתיות למחצה, כלומר שתי הדמויות האלו באמת אמיתיות אבל הדעות שקופל מייחס להן, לא בטוח שהן באמת הדעות שלהן.

הדמות הראשונה היא שימען, שהוא יהודי ניצול שואה מחסידות גור שמתגורר באפר ווסט סייד; והיידי, שהיא יהודייה מתבוללת שקופל פגש במהלך הפוסט דוקטורט שלו בפרינסטון. קופל מנסה לעמוד על ההבדלים בין תפיסות העולם של שימען והיידי ובתוך כך לזקק את העמדה השמרנית ולהצביע על יתרונותיה.

הנקודה הראשונה שבה דן קופל נוגעת למקורות המוסר. הוא משתמש בטיעונים מתחומי האבולוציה, האנתרופולוגיה החברתית ותורת המשחקים, כדי להראות את היתרונות הגלומים בתפיסת העולם המוסרית של שימען. לטענתו של קופל, העדפתם של היהודים ביחס לבני מינם היא הכרחית במקרים מסוימים להישרדותו של העם היהודי, והמצוות הרבות שדורשת הדת היהודית ממאמיניה נועדו ליצור לכידות חברתית בין חברי הקבוצה.

במקום אחר בספר, קופל גם מנסה לעצבן את הפרוגרסיבים בכך שהוא מציע הסבר אבולוציוני להצדקת האיסור על הומוסקסואליות

לעומת זאת, היידי היא אוניברסליסטית והעיקרון המוסרי העליון שלה הוא אי פגיעה בזולת, ללא תלות בהשתייכותו הקבוצתית. למרות הנאצלות של תפיסתה של היידי, קופל טוען שהיא לא בת קיימא. קופל טוען שהיעדרם של כללי מוסר קהילתיים מעמיד את הקשרים הבין-אישיים על בסיס יחסים חוזיים בלבד ואינו מאפשר אותה תחושת שייכות. הבעיה בגישה האוניברסליסטית של היידי היא, שהיא מפוררת את החברה ומערערת את מוסד המשפחה בכך שהיא נותנת לגיטימציה למשפחות מסוגים שונים שאינן מציעות המשכיות. במקום אחר בספר, קופל גם מנסה לעצבן את הפרוגרסיבים בכך שהוא מציע הסבר אבולוציוני להצדקת האיסור על הומוסקסואליות.

החלק השני בספר עוסק בדרכים השונות לקבוע נורמות חברתיות ולאכוף אותן. כאן קופל מקביל בין דרך התפתחות ההלכה לבין המדינה המודרנית. לטענת קופל, יהודים מסוגו של שימען חיים את חייהם היהודים בצורה אינטואיטיבית, כמו שמדברים שפת אם. כאשר שימען מתלבט בנוגע לדרך ההתנהגות הראויה, הוא קודם כל שואל את עצמו כיצד סבתו היתה נוהגת ורק לאחר מכן חושב להיוועץ ברב או בספרים, בדיוק כשם שאנשים לומדים את שפת אמם על ידי חיקוי ולא על ידי שינון כללי התחביר.

שימען אף ינהג במקרים מסוימים בניגוד להלכה הפסוקה, אם נראה לו שההלכה נוגדת את השכל הישר והמסורת שעליה גדל. קופל מתנגד לרעיון שההלכה מכתיבה את תנאי ההתנהגות בקהילה מלמעלה למטה. לטענתו ההליך הזה הוא דו-כיווני ואני מצטט: "הספרות משקפת את הנוהג והנוהג משקף את הספרות".

בנוסף, בדומה לשפה, גם ההלכה נשמרת בצורה טובה על ידי המשתמשים בה, למרות היעדרם של מנגנוני אכיפה רשמיים. זוהי תפיסת העולם המסורתית של שימען, יהדות אינטואיטיבית שלא מוכתבת מלמעלה על ידי חוקים.

היידי, לעומת שימען, מתנגדת לדבקותו של שימען במסורת. היידי סוברת שהדרך להחליט כיצד ראוי לנהוג נקבעת על ידי מומחים בכל תחום. כאשר רוצים לנהוג לרווחת החברה כולה יש לגייס צוות מומחים ולדון במדיניות הרצויה לטובת המטרה. חשוב מכך, בהיעדרה של קהילה תומכת, היידי רוצה שהנורמות החברתיות ייאכפו על ידי המדינה.

לטענת קופל, גישתה של היידי היא גם לא יעילה וגם לא מוסרית והוא מדגים זאת, בין היתר, על ידי סוגיית חלוקת ההכנסה במדינה. קופל טוען שהשימוש בגביית מיסים לצורך תשלומי העברה והקטנת אי השוויון הכלכלי-חברתי במדינה הוא לא יעיל כי הפקידות הממשלתית לא תבצע את עבודתה בצורה יעילה מכיוון שאין לה תמריץ לכך. בנוסף, תשלומים אלה מעודדים ניצול לרעה של המערכת על ידי רמאים ועצלנים.

החידוש של קופל הוא בכך שהוא מציג לנו לראשונה תפיסת עולם מוסרית קוהרנטית וקונסיסטנטית שמצדיקה עליונות יהודית בלי להסתמך על נימוקים ביטחוניים או דתיים משיחיים

אבל מדינת הרווחה לא רק שהיא לא יעילה אלא היא גם לא מוסרית. למה היא לא מוסרית? אני מתחיל לצטט: "מדינת הרווחה חותרת תחת הסתמכותו של הפרט על עצמו ולא זו בלבד היא מערערת על עצם הערך של היסמכות עצמית". ולבסוף, מדינת הרווחה מערערת על המנגנונים הקהילתיים של עזרה לזולת ומייתרת אותם. אני מצטט שוב: "לצערנו מדינת הרווחה הרגולטורית הצליחה בהרס משפחות וקהילות עד שהיא הפכה את עצמה לנחוצה".

אז יש לנו כאן בעצם שני עקרונות שאפשר לזהות במחשבה של קופל שאנחנו יכולים לראות אותם גם במחשבה השמרנית בישראל. הראשון אפשר לקרוא לו בקצרה פרטיקולריזם לעומת אוניברסליזם והשני הוא שוק חופשי לעומת התערבות מדינתית. ואני רוצה להתעכב כאן דווקא על הנקודה הראשונה, כי המהלך שקופל עושה כאן הוא חשוב וכדי להבין אותו אנחנו צריכים להבין את הקונטקסט.

על פניו, הטענה הזאת של קופל לגבי המקורות האבולוציוניים של המוסר נראית טענה תמימה, אבל לא כשמחברים לטיעון הזה את העובדה שקופל הוא ההוגה של חוק הלאום ושקהלת קידמו את חוק הלאום בכנסת וכן את העובדה שהאנשים של קהלת מפעילים גם את פורום שילה שנועד, אני מצטט מהאתר שלהם: "לחזק את ההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ". וכמובן, פורום קהלת נוקט בפעולות נוספות להעמקת הכיבוש: אחת הפעולות שאנשים בקהלת הכי מתגאים בה היא התרומה שלהם להצהרה של מייק פומפאו שההתנחלויות בגדה המערבית לא מנוגדות לחוק הבינלאומי.

מה בעצם החידוש כאן? הרי אף פעם לא חסרו לנו אנשים שתמכו בעליונות היהודית ובדיכוי השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. החידוש של קופל הוא בכך שהוא מציג לנו לראשונה תפיסת עולם מוסרית קוהרנטית וקונסיסטנטית שמצדיקה את העליונות הזו בלי להסתמך על נימוקים ביטחוניים או דתיים משיחיים. ולמה בעצם זה חשוב?

כדי להבין את הנקודה הזאת אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה לשנים 2004-2005, שנות המאבק הפוליטי של הימין הדתי נגד הנסיגה הישראלית מרצועת עזה. וכאן, אני בעצם מחבר את הנושא הזה לנושא שדיברתי עליו בהתחלה והוא למה צריך להבין את התנועה השמרנית קודם כל כתנועה ציונית דתית וגם מדוע מתנחלים דתיים פועלים כעת פוליטית באמצעות התנועה השמרנית.

הרבה נכתב כבר, וגם אני כתבתי, על תכנית ההתנתקות וההשפעה שלה על הציונות הדתית. אבל רוב המחקרים עסקו בהשפעה של תוכנית ההתנתקות מבחינה תיאולוגית. הם ראו את תוכנית ההתנתקות כאיזושהי נבואה שהכזיבה. אבל חשוב להבין שתוכנית ההתנתקות היתה שבר פוליטי לא פחות ממשבר תיאולוגי.

למה הציונות הדתית חוותה את ההתנתקות כשבר פוליטי? בגלל שהימין הדתי תפס את הוצאתה לפועל של תוכנית ההתנתקות כחותרת תחת ערכי הדמוקרטיה וכסותרת באופן מובהק את רצון הבוחר. לא צריך להתנגד לתוכנית ההתנתקות כדי להודות שיש לא מעט צדק בטענות האלה של הימין הדתי. היו כמה אירועים שבהחלט ניתן לומר עליהם שהם היו בעייתיים מבחינה דמוקרטית בנוגע לתקינות ההליכים שקדמו לאישור ולביצוע של התוכנית, ואני אזכיר כאן בקצרה כמה מהאירועים הבעייתיים האלה.

דבר ראשון, ההתנתקות נתפסה כהפרת ההבטחה של אריק שרון לבוחרים שלו. לפני הבחירות, אריק שרון התייצב ואמר "דין נצרים וכפר-דרום כדין נגבה ותל-אביב" ואחרי הבחירות הוא הפך את ההבטחה שלו, שעל בסיסה הוא נבחר, ופעל בדיוק במדיניות הפוכה למדיניות שעליה הוא הצהיר.

בנוסף, אני מזכיר פה ממש נשכחות, 48 שעות לפני ההצבעה על אישור תוכנית ההתנתקות בממשלה, אריק שרון פיטר את שני השרים של האיחוד הלאומי כיוון שהוא ידע שהם יצביעו נגד ההחלטה וכך הבטיח את הרוב בממשלה. אולי אתם זוכרים, היה קטע ששרון ניסה להתקשר לליברמן ולפטר אותו וליברמן התחמק ואז תפסו אותו באיזה בית מלון והצליחו לפטר אותו. כלומר היה ברור בעצם כבר אז שהמהלך ששרון עשה הוא מהלך לא תקין מבחינה דמוקרטית.

תוכנית ההתנתקות, ובעיקר העובדה שהיא הוצאה לפועל על ידי ממשלת ימין, גרמו לציונות הדתית להבין שהמאבק הוא לא רק על השלטון הפוליטי במדינה, אלא גם על ההגמוניה

אריק שרון גם התעלם מהתוצאות של משאל המתפקדים בליכוד, כאשר התוצאות שם היו משהו כמו 60/40 נגד ביצוע תוכנית ההתנתקות. צריך לזכור, יתרה מכך, שהיתה פה התגייסות מאוד מאוד מרשימה של הציונות הדתית במבצע פנים אל פנים כדי לשכנע את מתפקדי הליכוד להצביע נגד התוכנית. אז לא רק ששרון התעלם מהתוצאות של משאל המתפקדים הוא בעצם גם זרק לפח את כל המאמצים הרבים של בני הציונות הדתית.

ונקודה אחרונה שאני אזכיר היא שהמחאה נגד תוכנית ההתנתקות דוכאה על ידי הצבא והמשטרה באופן אלים, אני אזכיר רק נתון אחד - 688 קטינים נעצרו במסגרת המאבק הפוליטי נגד תוכנית ההתנתקות.

אז איך כל הדבר הזה קשור לתנועה השמרנית? תוכנית ההתנתקות, ובעיקר העובדה שהיא הוצאה לפועל על ידי ממשלת ימין, גרמו לציונות הדתית להבין שהמאבק הוא לא רק על השלטון הפוליטי במדינה, אלא גם על ההגמוניה. המאבק נגד ההתנתקות במדינה נתפס לא כמאבק של הימין, אלא כמאבק של הציונות הדתית. לא היו הרבה חילוניים בהפגנות נגד ההתנתקות, למה זה?

קצת קשה לנו אולי לזכור עכשיו, אבל עד לא מזמן במדינה שלנו התפיסה הרווחת היתה שיש שתי אפשרויות: או שאתה אינטלקטואל ולכן אתה איש שמאל, או שאתה ימני ואם אתה ימני זה אומר שאתה או דתי או בור או גזען. לא יכול להיות - זו היתה התפיסה הרווחת - שאתה מחזיק בעמדות ימניות מתוך תפיסת עולם אידיאולוגית סדורה. מקסימום אתה תומך בכיבוש על רקע ביטחוני ועל בסיס זה שאין פרטנר. ולכן, חילונים לא היו יכולים להזדהות עם העמדות הללו וזה בדיוק העניין שהתנועה השמרנית מנסה לפתור - ליצור תנועת ימין שתאפשר חיבור עם הימין החילוני באמצעות אידיאולוגיה קוהרנטית, שתספק הצדקה מוסרית, לא דתית ולא ביטחונית, לתנועת ההתנחלויות.

*  *  *