גור מגידו לא מרוצה. לא מרוצה בכלל. בסוף השבוע, ביקר ב"דה מרקר" במילים קשות את בחירת המועמד של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, לתפקיד מבקר המדינה.
מגידו, כמו רבים אחרים, סבור שבחירתו של ראבילו לתפקיד היא אחד המינויים המושחתים והבעייתיים ביותר שנעשו בישראל, משום שראבילו שימש במשך שנים כעורך דינו האישי והפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ייצג אותו, את מפלגתו ואת ממשלתו בשורה של סוגיות חוקתיות וציבוריות מרכזיות, והיה מעורב בענייניו הפוליטיים והכספיים.
לשיטתו, עצם הסכמתו של ראבילו לקבל את המינוי מלמדת על פגם ערכי חמור ועל כך שהוא לא ראוי לכהן במשרה החשובה, שכן ההסכמה מגלמת חוסר הבנה בסיסי: לא ייתכן שאדם שהיה כה מזוהה עם נתניהו יעמוד בראש מוסד שתפקידו לבקר את ראש הממשלה, הממשלה והמינהל הציבור
אי אפשר שלא להסכים עם חלק גדול מן הביקורת שהטיח מגידו במינוי. מינויו של פרקליטו האישי של ראש הממשלה לאחד התפקידים הממלכתיים הרגישים ביותר בישראל הוא מחזה עיוועים, ולו רק ברמת הנראות הציבורית.
הוא מצטרף לשורת מינויים שביצעה הממשלה בשנים האחרונות, המצביעים על מגמה מסוכנת במסגרתה שיקולי קרבה, נאמנות והיכרות אישית הופכים לשיקולים הקובעים באיוש משרות ציבוריות בכירות.
למעשה, מדובר באחד המקרים הקיצוניים ביותר של מינויים כאלה. אולם יתכן שדווקא בשל כך, הבחירה של נתניהו לדחוף את עורך-דינו לתפקיד תתברר כאחת השגיאות הגדולות שלו.
עו"ד מיכאל רבילו מגיע כנציג הליכוד לפגישת נתניהו ובנט בלשכת ראש הממשלה בירושלים, 13.4.21 (צילום יונתן זינדל)
במשפט הציבורי הישראלי, ככל שאדם מזוהה יותר עם גורם מסוים, ככל שזיקותיו חזקות יותר וככל שמעורבותו בענייניו עמוקה יותר – כך גדלה רשימת ניגודי העניינים והמניעויות החלות עליו. כך שבמקרים מסוימים, מינוי של אדם כזה לעמוד בראש מוסד יכול להביא לא לשליטה מוגברת במוסד אלא דווקא לאובדן שליטה.
גם מבקר המדינה היוצא, מתניהו אנגלמן, מונה על-ידי נתניהו, וגם את מינויו אפפה חשרת ביקורת על כך שמדובר במינוי מטעם שנועד לעקר ולסרס את מוסד המבקר. אלא שייתכן שדווקא חוסר הקרבה של המבקר הקודם הפך אותו למבקר נוח יותר מאשר המבקר המקורב הנוכחי.
הסדר ניגוד העניינים של אנגלמן עסק בעיקר בתפקידים ציבוריים שמילא בעבר: מנכ"ל המל"ג, מנכ"ל הטכניון, מנכ"ל המועצה המקומית שהם וזיקות משפחתיות שונות. בחלק מהמקרים נקבעה תקופת מניעות מוגבלת, ובחלקם הסתפק היועץ המשפטי של המשרד בעצם הגילוי וההצהרה על הזיקה.
אצל ראבילו מדובר בסיפור שונה לגמרי. בניגוד לאנגלמן, הזיקות של ראבילו אינן ניהוליות או מקצועיות גרידא. הן מצויות בלב-ליבה של המערכת הפוליטית והמשפטית.
עו"ד מיכאל רבילו מגיע לדיון בבג"ץ בעתירות הדורשות להוציא את רה"מ הנאשם נתניהו לנבצרות, 3.8.23 (צילום: יונתן זינדל)
בשנים האחרונות ייצג ראבילו את ראש הממשלה באופן אישי, ייצג את הממשלה בעתירות החוקתיות והציבוריות החשובות ביותר, היה מעורב בסוגיות הנבצרות, בעתירות נגד מינוי שרים, במחלוקות סביב הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה-7 באוקטובר ובשורה של הליכים ציבוריים רגישים נוספים.
לא צריך להיות משפטן ותיק כדי להתקשות לראות כיצד יוכל ראבילו לעסוק בהחלטות הנוגעות לנתניהו עצמו או לפוליטיקאים ושרים אחרים שייצג. קשה לראות כיצד יוכל לקבל החלטות הקשורות לעניינים שבהם היה מעורב כעורך דין ושהיה מעורבים בהם משרדו ולקוחותיו, או בנושאים בעלי זיקה להליכים שבהם ייצג את ראש הממשלה והממשלה.
בהקשר זה חשוב לזכור כי מבקר המדינה אינו אחראי רק על עריכת דו"חות ביקורת. הוא עוסק גם בביקורת מימון מפלגות, בבדיקת הצהרות ההון של שרים וסגני שרים, במנגנוני טוהר המידות והליכים הנוגעים להתנהלותם של נבחרי ציבור. גם בתחומים אלה צפויות לצוץ מניעויות של ראבילו, שירחיקו אותו מהאפשרות להשפיע על הביקורת או למנוע אותה.
כך למשל, קשה לראות כיצד יוכל לעמוד בראש ביקורת הנוגעת להקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר, לאחר שעד לאחרונה ייצג את עמדת הממשלה המתנגדת להקמתה. במובן מסוים, מינויו לתפקיד חוסם את המסלול שביקורת המדינה תוכל לשמש מסלול אלטרנטיבי לגיטימי לחקר האירועים. בכך יתחזק הטיעון בעד הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.
עו"ד מיכאל ראבילו מגיע לדיון בבג"ץ בעתירות נגד השר לביטחון פנים איתמר בן-גביר, 15.4.26 (צילום: יונתן זינדל)
אלא שהדברים אינם מסתיימים שם. ראבילו שימש גם כיועץ משפטי של הליכוד וייצג את המפלגה בהליכים שונים, לרבות בפני ועדת הבחירות המרכזית ובמסגרת המשא ומתן הקואליציוני. משמעות הדבר היא שהסדר ניגוד העניינים שלו צפוי להשפיע גם על חלק מן הסמכויות המרכזיות ביותר של מבקר המדינה בתחום מימון המפלגות והפיקוח על ההתנהלות הפיננסית של המערכת הפוליטית. אותה מערכת שמבקר המדינה אמור לפקח עליה, היא בדיוק המערכת שבמסגרתה פעל ראבילו במשך שנים.
כפי שנכתב גם בסקירה שפורסמה ב"גלובס", הסדר ניגוד העניינים של ראבילו צפוי להיות רחב משמעותית מהמקובל, והייעוץ המשפטי יידרש ל"יצירתיות משפטית ניכרת" כדי להתמודד עם היקף הזיקות שנוצרו כתוצאה מייצוג הממשלה וראש הממשלה בשורה ארוכה של הליכים. אם לא מדובר במניעות אינהרנטית, הרי שמדובר לפחות בשורה ארוכה של נושאים שראבילו יהיה מודר מהם.
הטעות של נתניהו עצמו וגם של מבקרי המינוי, היא ההנחה שקירבה פוליטית מתורגמת בהכרח לכוח. אלא שבשירות הציבורי קירבה יוצרת לעיתים קרובות דווקא מגבלות, בחינה מוקפדת יותר ומניעות משתקת.
הפגנה נגד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לאחר שהדיח את חברי ועדת ההיתרים שסירבו להתיר לנתניהו לקבל תרומות מאילי הון למימון הגנתו המשפטית, 13.8.2019 (צילום: פלאש90)
ככל שהקשר הדוק יותר, כך מנגנוני ניגוד העניינים מחייבים הרחקה גדולה יותר. ככל שרשימת המניעויות מתארכת, כך עוברות יותר החלטות לידיהם של אחרים. כשהאחרים האלו הם בעלי תפקיד ממונים במבקר המדינה, ארגון גדול ורחב היקף, הרי שהשליטה דווקא מתרחקת מידיהם של נתניהו וראבילו ועוברת לידיהם של פקידי ציבור.
ייתכן שבשל היקף הייצוג שהעניק לנתניהו, לממשלה ולליכוד כמו גם לגורמים פוליטיים ועסקיים נוספים, ראבילו ימצא את עצמו מנוע מלטפל דווקא בחלק מן הנושאים החשובים, הרגישים והאסטרטגיים ביותר עבורם. ייתכן שבנושאים אלה יועברו הסמכויות לגורמים מקצועיים או להכרעות שיידרשו לביקורת שיפוטית.
ייתכן שחלק ניכר מהשאלות שחשובות באמת לנתניהו כלל לא יגיעו להכרעתו של המבקר החדש. במצב דברים כזה, גם רף הבחינה של הביקורת וההקפדה לגביה, יהיו גבוהים ומחמירים יותר. שילוב של שני אלה (ניטרול פרסונלי והקפדת יתר), צפוי לסדר לנתניהו כאב ראש מתמשך בשורה של נושאים.
במילים אחרות: מינויו של ראבילו הוא ביטוי למגמה פסולה של מינוי מקורבים, אך ייתכן שדווקא בשל קיצוניותו התוצאה תהיה הפוכה מזו שאליה כיוון הממנה.