מחקר: לשידור הציבורי תפקיד מכריע במיתון הריכוזיות בתקשורת

לשידור הציבורי בישראל תפקיד מכריע במניעת ריכוזיות יתר של שוק התקשורת, כך עולה מדו"ח שיצא לאחרונה לאור. עוד עולה מהדו"ח כי מצב הריכוזיות הנוכחי בשוק, המוגדר בינוני-גבוה, הינו מטעה. בפועל, הריכוזיות בשוק גבוהה יותר בשל התחזקותה של קבוצת התקשורת של יצחק מירילשוילי, המתאפיינת באופי אנטי-עיתונאי מובהק.

הדו"ח, שנושא את הכותרת "על סף תהום", מבקש להציע תשתית מדידה חדשה לקשר בין דמוקרטיה לתקשורת, תוך ניתוח אמפירי של נתונים בשישה שדות שונים: מבנה הבעלות בשוק התקשורת, ריכוזיות ודומיננטיות בשוק התקשורת, החקיקה להגבלת חופש העיתונות, האלימות נגד עיתונאים, תביעות דיבה והשתקה ומידת הרעילות והקיטוב במדיה החברתית.

לצד בחינת קשרי הבעלות על התקשורת, נבחנה גם מידת הריכוזיות של השוק בישראל, וזאת באמצעות יצירת מדד דומיננטיות ראשון מסוגו המאחד בין טלוויזיה, רדיו, עיתונות מודפסת ואינטרנט.

מדד הדומיננטיות בא להתמודד עם התופעה של חוסר השקיפות בשוק התקשורת הישראלי: הנתונים הכלכליים ונתוני החשיפה של כלי התקשורת חסויים ברובם, ובוודאי שאין בנמצא מסד נתונים מלא ואחיד על התקשורת הישראלית.

המדד משקלל נתונים מהמדדים המקובלים בתעשייה בכל אחד מאמצעי התקשורת: סקר TGI בעיתונות מודפסת ורדיו, נתוני רייטינג בטלוויזיה ודירוג SimilarWeb בעיתונות מקוונת.

נתח השוק המוערך של קבוצות הבעלות הגדולות, בבעלות מסחרית ובבעלות ממשלתית (מתוך הדו"ח)

מהבדיקה עולה כי קבוצת קשת היא הדומיננטית ביותר, אך לא הרחק מאחור ניצבת מדינת ישראל, המפעילה את השידור הציבורי על שני זרועותיו: תאגיד השידור הישראלי וגלי-צה"ל. במקום השלישי, בפער ניכר, ניצבת קבוצת ידיעות-אחרונות של משפחת מוזס, שנחלשה בשנים האחרונות. קבוצת התקשורת של משפחת שוקן ניצבת רק במקום התשיעי.

מחברי הדו"ח עמדו על הקבוצות הדומיננטיות בשוק גם מתוך בחינת סוגי הפלטפורמות שבבעלותן. מבדיקה זו עולה כי בקבוצה הדומיננטית ביותר, של משפחת ורטהיים, שידורי הטלוויזיה הם המרכזיים, בשידור הציבורי שידורי הרדיו הם המרכזיים וערוץ הטלוויזיה כאן 11 תופס רק כרבע מהפעילות, ואילו אצל משפחת מוזס רוב נתח השוק נובע מהפופולריות של אתר ynet.

נתח השוק של בעלי המניות לפי סוג אמצעי התקשורת (מתוך הדו"ח)

על פי מדדי הריכוזיות שבהם נעשה שימוש, מדד CR4 ומדד HHI, מתברר כי הריכוזיות בשוק התקשורת בישראל מתונה-גבוהה - ארבעת הבעלים של קבוצות התקשורת המרכזיות שולטים בכמעט שני שלישים מהשוק.

המצב יכול היה להיות גרוע יותר: לאור המהלכים של הממשלה לחיסול השידור הציבורי בישראל, מחברי הדו"ח מדגישים כי בהיעדר תאגיד השידור וגלי-צה"ל, שוק התקשורת בישראל היה מתאפיין בריכוזיות גבוהה. לריכוזיות שכזו השפעה שלילית מובהקת על הדמוקרטיה. "השידור הציבורי תומך בשוק בריא יותר", פוסקים מחברי הדו"ח.

נתח השוק של קבוצות בבעלות מסחריות בלבד (מתוך הדו"ח)

בחלוקה לפי סוגי מדיה נמצא כי בעיתונות המודפסת המותג הדומיננטי הוא "ישראל היום", עם דגש על מהדורת סוף השבוע. אולם עיתונות הדפוס ככלל הופכת שולית יותר ויותר, דבר הבא לידי ביטוי בשקלול הנתונים במדד הדומיננטיות. בעיתונות המקוונת המותג הדומיננטי הוא ynet, כשאחריו mako של קשת ואתר "וואלה" השייך לקבוצת ה"פוסט" של אלי עזור (לצד ה"ג'רוסלם פוסט", "מעריב", 103FM ועוד).

בתחום הרדיו הערוץ הדומיננטי הוא גלגל"צ, אשר יחד עם גל"צ מחזיק ב-45% משוק הרדיו. כאן ב' וכאן ג', שני ערוצי הרדיו המובילים של תאגיד השידור הציבורי, מחזיקים יחדיו ב-30% מהשוק. מותג הרדיו האיזורי של אלי עזור ושותפיו תופס כ-8% מהשוק. בתחום הטלוויזיה מובילה קשת 12, כשאחריה רשת 13, ערוץ 14 וכאן 11.

מחברי הדו"ח מסייגים ומציינים עוד כי "חלק מהמצג של ריכוזיות בינונית-גבוהה נובע מעלייתה של קבוצת תקשורת המתאפיינת באופי אנטי-עיתונאי מובהק, שתרומתה למגוון בשוק היא שלילית". בכך מכוונים המחברים לערוץ 14 של מירילשוילי, שעצם קיומו והצלחתו בציבור אמנם מורידים את מידת הריכוזיות בשוק, אך מהותו האנטי עיתונאית פוגעת בדמוקרטיה.

את הדו"ח חיברו פרופ' ענת בן-דוד וד"ר קרן צוריאל מהאוניברסיטה הפתוחה, לצד שוקי טאוסיג, חן אגרי ושבי גטניו מ"העין השביעית". מטעם ון-ליר היה אחראי על הפרויקט פרופ' חגי בועז, ראש פרויקט "טכנולוגיה ודמוקרטיה בנסיגה" במכון.