עצם קיומו של הראיון עם תא"ל במיל' דדי שמחי בערוץ 12 במוצ"ש האחרון (23.5), היה תקלה אתית. שמחי, שהופיע בתוכנית "פגוש את העיתונות" על מנת להכריז על כך שיתמודד בבחירות הקרובות לכנסת, היה עד לפני רגע פאנליסט קבוע בחדשות 12.

התרגלנו כבר לניגודי העניינים האלה: פאנליסט אחר של חדשות 12, בועז ביסמוט, שירת את הליכוד על המסך (וקודם לכן, כעורך "ישראל היום"), רק כדי לדלג אל רשימת הליכוד ומושב בכנסת. אבל הבעיה המשמעותית יותר היתה בדברים ששמחי אמר לעיתונאים בן כספית ודפנה ליאל, שלרגע לא עצרו והתייחסו לארס הטמון בהן.

פרויקט הבחירות של "העין השביעית", שהצגנו ב"ספר הנרטיבים", מתמקד בחשיפת ופירוק הנרטיבים השקריים וטקטיקות המניפולציה שיופצו בתקשורת במהלך מערכת הבחירות - וממליץ על האופנים להתמודד עימם בשידור. הראיון של כספית וליאל עם שמחי הוא דוגמה מצוינת.

השאלה הראשונה שהופנתה אל שמחי הייתה: איזה גוש אתה מייצג? לכך שמחי השיב: "אני מהגוש של ישראל". אמירה שולית לכאורה, ולמעשה ביטוי מובהק לנרטיב השקרי "אנחנו של ישראל - הם לא", המשמש לדה-לגיטימציה של מועמדים ומפלגות פוליטיות.

המונח "של ישראל" הוא דגל אדום לזיהוי מניפולציה באמצעות קיטוב בצורתו החריפה ביותר: הוצאה של ה"אחר" מחוץ לקולקטיב של החברה הישראלית ובכך סימונו, כמי שאינו ראוי להשתתף במשחק הפוליטי ועד להיותו בוגד.

מטבע לשון זה נלקח מתוך דבריה המפוחדים של ילדה משדרות, אשר שאלה את כוחות הביטחון שבאו לחלץ אותה ואת אחותה מהרכב בעיצומה של מתקפת המחבלים ב-7 באוקטובר 2023: "אתם של ישראל?" כלומר, לא מחבלים של חמאס.

המילים המרגשות הללו, שהיו סמל של תקווה ואחדות מול איום חיצוני, נוכסו על ידי הימין הביביסטי והפכו למשרוקית כלבים המסמנת מי מחלקי החברה, התקשורת והפוליטיקאים הם "של ישראל", כלומר תומכים במחנה נתניהו, ומי בגדו במדינה ובחברה הישראלית בכך שהתנגדו למדיניות הממשלה לפני ואחרי ה-7 באוקטובר.

בהמשך להצהרתו כי הוא "בגוש של ישראל", מאשר שמחי כי הוצע לו שריון בליכוד, מפלגת השלטון, וממילא מתבצע הקישור המניפולטיבי לפיו חבירה לנתניהו היא כן "של ישראל".

פוליטיקאים ואנשי תקשורת המשתמשים במונח זה, שגם כיכב בקמפיין פרסום של ערוץ 14, ערוץ התעמולה המשרת את ממשלת נתניהו, מבצעים בכך מניפולציה רגשית צינית, כאשר הטריגר של טבח ה-7 באוקטובר מופעל והזעם והפחד שהוא מעורר מופנים אל מי שהוא לכאורה לא "של ישראל".

כמובן שהשימוש המניפולטיבי במונח בנוי על כשל לוגי עצום: הרי מחדל ה-7 באוקטובר התרחש במשמרת של נתניהו וממשלתו. לכן, כדי להצדיק עמדה זו, שסותרת באופן בוטה כל-כך את עובדות המציאות בקשר לטבח והמלחמה הבלתי-נגמרת שבאה בעקבותיו, פונה המרואיין לנרטיב שקרי נוסף מהרשימה: שכתוב ההיסטוריה.

רה"מ בנימין נתניהו משדר הצהרה מהקריה בתל-אביב ביום טבח ה-7.10.23 (צילום מסך)

לפי שמחי, "האסון של השחיטה ב-7 באוקטובר הוא 97% אחריות צה"ל ושירות הביטחון". גם כאשר נשאל בתוכנית מי יטול את האחרות על שלושת האחוזים הנותרים, צמד המילים "ממשלת נתניהו" לא הוזכר. "יש מספיק אחריות ואשמה לכולם, גם בן גוריון שהיה רה"מ יש לו אחריות", היתה התשובה.

בהמשך הסכים שמחי לומר כי צה"ל והשב"כ אמנם אחראים באופן מלא על מספר הנפגעים הגבוה, החטופים ואובדן הדרך ביממות הראשונות, לדרג המדיני ישנה בכל זאת אחריות מסוימת לעצם המחדל. גם אז הקפיד המשוריין לומר כי האחריות מוטלת על כל 120 חברי הכנסת, ולא על הממשלה חלילה או העומד בראשה.

גם זו דוגמה לנרטיב השקרי שנועד להלבין את נתניהו, ממשלתו והמפלגות החברות בקואליציה ולהסיר מהדרג המדיני את האחריות והאשמה במחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל.

המניפולציה מתבצעת באמצעות הפרדה מלאכותית בין "חלקים" של המחדל, שעל בסיסה מטיח שמחי בצה"ל ובשב"כ טענה מכלילה ועלומה, נטולת ראיות או הוכחות, שנועדה להטיל דופי ולערער את האמון במוסדות אלו כדי להשיב את האמון בשלטון - וכפעולת הסחה שנועדה להחליף דיון ענייני במחדל ה-7 באוקטובר וקבלת אחריות.

צילום מסך מהראיון עם דדי שמחי ב"פגוש את העיתונות", ערוץ 12, 23.5.26

אין ספק כי מערכת הביטחון הישראלית כשלה כישלון נוראי בהגנה על אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר. כישלון שמאות מאנשיה שילמו עליו בחייהם ושראשיה ישאו לעד על מצחם כאות קלון. אולם אין בכך בכדי להוריד ולו במעט את אשמת ואחריות הדרג המדיני למחדל ותוצאותיו הקשות.

ההצגה כאילו האחריות היא או על הצבא או על הדרג המדיני, מבוססת על מניפולציה נוספת המאפיינת תעמולה שקרית: דיכוטומיה מזויפת, המתעלמת מהאפשרות השלישית, לפיה גם הדרג המדיני וגם הדרג הצבאי אחראים ואשמים במחדל.

כאמור, כספית וליאל, מגישי המשדר, לא מחו על המניפולציות השקריות הללו, ואפשרו להפיץ אותם ללא סתירה או הפרכה. בכך, סייעו להפצת והטמעת תעמולה פוליטית מניפולטיבית ושקרית בתודעת הצופים שלהם, בתקופת בחירות, במקום להגן עליהם מפניה.

הנרטיבים השקריים שמנינו ב"ספר הנרטיבים" צפויים להיות מופצים באינספור צורות במהלך מערכת הבחירות. תפקידה של התקשורת הוא לא להיות צינור חלול להעברת מסרים, אלא שומר סף המפקח על השלטון ומעניק לציבור את הכלים להצבעה מושכלת, אמיתית ונקייה ממניפולציות.