קבוצת בזן, אחת הקבוצות הגדולות, החזקות וגם המזהמות במשק, שעיקר עיסוקה זיקוק דלקים לשימוש בבתחבורה ובתעשיית הפלסטיק, הציגה הבוקר אסטרטגיה חדשה. ועוד לפני שיבש הדיו על "החזון" החדש, יש כבר עיתונאים שמתמסרים, בלי לבדוק או לשאול שאלות, וקונים את הסחורה של בזן כאילו עוד תהפוך לסניף של גרינפיס.

הרי בזן (בתי זיקוק לנפט) היא חברה שעומדת כבר שנים בעין הסערה ומול מאבקים סביבתיים עיקשים. זו אותה החברה שוועדת מנכ"לים של משרדי הממשלה היוצאת המליצה על סגירת פעילותה במפרץ חיפה בעוד כעשור. זו אותה החברה שכל פעילותה כולה מבוססת על דלק מאובן, שהפקתו, זיקוקו, שינועו ושריפתו הם מהגורמים העיקריים למשבר האקלים, שלאותותיו המטלטלים אנחנו עדים בחודש האחרון ברחבי העולם, מקנדה ועד סין. האם לא ראוי להיות מעט חשדן כשחברה כזו מודיעה על "מהפכה ירוקה"?

כל זה קורה בזמן שכלכלות העולם מציגות תוכניות לכלכלות מאופסות פחמן וממשלת ישראל החדשה מניעה תהליך לכלכלה דלת פחמן, ובמילים אחרות: הסוף לדלק מאובנים ולחברות כמו בזן. והנה בבזן מכריזים שהם "מניעים את השינוי" ושהחברה "תוביל טרנספורמציה מוכוונת קיימות וחדשנות בפעילות הדלקים והפולימרים". ובתקשורת יש מי שממהרים להעביר את המסרים, בלי שנדלקת אצלם אף נורת אזהרה.

טוב, החזון נשמע מפוצץ, עם הרבה מילות קוד שקשה לפרוט אותן למעשים. אבל מאחורי הכותרות וההצהרות, ישנן כמה התחייבויות ויומרות שאפשר וצריך לפרק. בזן מצהירה שהיא תהפוך "מחברה המייצרת תזקיקים ופולימרים מנפט" ל"ספקית מובילה של אנרגיה מתחדשת לתחבורה ושל פולימרים מתקדמים". כיצד זה ייעשה? בעזרת ייצור מימן ירוק ופולימרים ממוחזרים, מתכלים וביופולימרים. נשמע טוב, אבל אם מנסים לפרוט את הכותרות הללו למציאות עולות כמה שאלות והצבע הירוק מתחיל להתקלף מהקירות.

בתי-הזיקוק בחיפה (צילום: מאיר ועקנין)

בתי-הזיקוק בחיפה (צילום: מאיר ועקנין)

ה"מהפכה" של בזן נשענת על שלוש רגליים: דלק מימני, פולימרים מתחדשים ודלקים ותשתיות. רגע, מה המשמעות של הרגל השלישית בפעילות המתוכננת של הקבוצה, שקצת מוסתרת בחזון? ובכן, מדובר פשוט ב"נמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים עכשיו". המשך ואף גידול בייצור דלקים ובעיקר סולר. נכון, בבזן מבטיחים שיעבדו על "הקטנת טביעת הרגל הפחמנית". איך, מתי, ובכמה? את זה בזן לא מפרטים. ובקיצור, אותו העסק המזהם. ומה עם שתי הרגליים האחרות?

הרגל הראשונה עניינה דלק מימני. אבל בשונה מהכותרת, כשצוללים לפרטים מגלים שלא מדובר רק במימן ירוק, אלא במימן כחול. בואו נעשה רגע סדר בפלטת הצבעים של המימן:

מימן חום הוא מימן המופק מפחם בתהליך ובו פליטות גבוהות של פחמן דו-חמצני (גז חממה). מימן אפור מופק ממתאן, כלומר מגז טבעי, בתהליך בו יש פחות פליטות פחמן דו-חמצני, אבל יותר פליטות מתאן בהפקה ובהפרדה של הגז הטבעי, ומתאן הוא גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני. הלאה: מימן כחול הוא מימן שמופק מדלקים פוסיליים - פחם, דלק או גז טבעי, אבל תהליך ההפקה שלו משלב תפיסה ואחסון של גזי החממה, כך שלא יפלטו לאטמוספירה. מימן ירוק הוא מימן שמופק ממים, ולכן תוצר הלוואי היחיד הוא רק חמצן, כאשר ההפקה נעשית באמצעות חשמל מאנרגיה מתחדשת, למשל אנרגיה סולארית.

לדלק מימני יש יתרונות רבים כיוון ששריפה של מימן עם חמצן מספקת רק מים, כלומר בלי מזהמי אוויר ופליטות גזי חממה. אבל אם המימן מיוצר בתהליך מזהם ועתיר פליטות, כלומר מדלקים מאובנים ובעזרת אנרגיה המופקת מדלקים מאובנים, הוא לא ירוק ולא בטיח.

אזור בתי-הזיקוק בחיפה, מאי 2017 (צילום: יניב נדב)

אזור בתי-הזיקוק בחיפה, מאי 2017 (צילום: יניב נדב)

הרגל השנייה היא הפולימרים, החומרים מהם מיוצר הפלסטיק. "בזן קובעת היום יעד של 15% פולימרים ירוקים עד שנת 2025 ו-30% פולימרים ירוקים עד שנת 2030", תשפטו אתם אם זה הרבה או מעט, כשפלסטיק הוא אחד מהמזהמים הסביבתיים הבעייתיים ביותר. אבל אני רוצה רגע להתעכב על המושגים, שבתקשורת כרגע מדקלמים כנראה בלי להבין.

מה זה "פולימרים ירוקים"? בתחום זה היעד של בזן, לפי הצהרת המהפכה, הוא "להוביל את תחומי מיחזור הפלסטיק, ביו-פולימרים ופולימרים מתכלים בישראל". בחזון מצוין גם כי פולימרים מתכלים הם פולימרים ממקורות מתחדשים. גם כאן כדאי לעשות סדר במונחים.

פולימרים הם החומרים מהם עושים פלסטיק. כשמדברים על פולימרים ממקורות מתחדשים מדברים על האופן בו מייצרים אותם. לעומת זאת, כשמדברים על פולימרים מתכלים, מדברים על מה שקורה לפלסטיק אחרי השימוש.

נסביר עוד: פולימרים ממקורות מתחדשים הם פולימרים טבעיים (או ביו-פולימרים) שנוצרים בצמח או בחי, למשל צלולוז. הם מורכבים לרוב מסוכרים, המיוצרים בתהליך פוטוסינתזה ממים ופחמן דו-חמצני. וכיוון שניתן לגדל את הצמח ובו הפולימר שוב ושוב, נהוג לכנותם פולימרים מתחדשים. פולימרים מתכלים, לעומת זאת, הם ביו-פולימרים שמתפרקים באופן טבעי בעזרת מיקרואורגניזמים למרכיביהם היסודיים, בעיקר מים ופחמן דו-חמצני.

חשוב לציין: לא כל פלסטיק המיוצר מביו-פולימרים הוא בהכרח מתכלה, כיוון שתהליך הייצור כולל הוספת תוספים שונים ולא פעם שינוי במבנה של החומר. ואילו מרבית הפולימרים המשמשים אותנו היום מופקים מחומרים שמופרדים בתהליך זיקוק הנפט, והם לא מתחדשים ולרוב גם לא מתכלים, אם כי ניתן למחזר אותם על ידי פירוק חלקי בתהליכים כימיים או גריסה בתהליכים מכאניים.

בקבוצת בזן מבינים שהם חייבים להתחדש ולהשתנות, על מנת שלא יתכלו לבסוף. הם גם מבינים לאן המשק המקומי והגלובלי צועד, ואלו שינויים כלכליים ותעשייתיים נצטרך לעשות פה בעתיד בהקשר לדלקים פוסיליים ופליטות גזי חממה. כל זה מבורך ומעניין, אבל מהחזון שלהם נדמה כי הם - וגם אנחנו - בעיקר נשארים עם אותו הדבר. לכן, על אחת כמה וכמה, כדאי שהתקשורת תהיה קצת יותר ביקורתית וקצת יותר מקצועית, ולא תמהר להעביר את דף המסרים של החברה מבלי להרהר ולערער.