ראש המוסד החדש רונן גופמן פעל במהירות שעולה על זו של ספידי גונזלס. יומיים לאחר שנכנס לתפקידו הוא הודיע על פיטוריו של סגנו א'. זהו צעד חסר תקדים. היו כבר הדחות והחלפות של סגנים לאחר שמונה ראש מוסד חדש, אבל זה לא נעשה מיד, באבחת חרב, אלא בחלוף זמן מה, וגם אז - כלשונו של בכיר, ראש אגף לשעבר במוסד: "הדבר נעשה בדרך ארץ ולא בהכרזה בתקשורת".
עם תחושת הדה-ז'וו של חידוש המלחמה עם איראן – שיגור טילים ותקיפות חיל האוויר - המוסד מוצא עצמו במצב חדש ורגיש במיוחד.
אף שגופמן, מתוקף היותו המזכיר הצבאי של נתניהו, נחשף לסודות הביטחוניים הכמוסים ביותר, יש הבדל גדול בין מתבונן ומשקיף מבחוץ בעבודת המודיעין ובהוצאתם אל הפועל של מבצעים חשאיים, לבין מי שכעת נמצא בראש פירמידת ההחלטות. וזאת, בשעה שהוא חסר ניסיון מודיעיני ומבצעי, וידרשו לו חודשים כדי ללמוד ולהכיר את הארגון מבפנים.
האתגר הזה מתעצם משום שגופמן סילק את סגנו, שאמנם היה שנוי במחלוקת ולא אהוד במיוחד, אך בכל זאת צבר ניסיון של 22 שנים, וכיהן כראש אגף ההשפעה (לוחמה פסיכולוגית או לוחמת תודעה) בנושא איראן. גופמן הבהיר כי בקרוב ימנה לסגנו את אחד מראשי האגפים.
ההחלטה להדיח את א' מפתיעה גם משום שהוא נחשב לתומך של נתניהו, שאישר את מינויו כסגן ראש המוסד רק לפני חמישה חודשים. בכירים בארגון ולשעברים הגדירו אותו "ביביסט מושבע".
ראש המוסד דדי ברנע (מימין) עם רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (צילום: חיים צח, לע"מ)
נראה שההחלטה של גופמן נובעת מכמה טעמים. בראש וראשונה זו נקמה בברנע, שמינה את א' כדי לרצות את נתניהו וקיווה שהמינוי של גופמן לא יצא אל הפועל. ברנע אף הרחיק לכת כשמסר חוות דעת לוועדה למינוי בכירים, בראשות השופט העליון אשר גרוניס, לפיה גופמן, בגלל שהיה מעורב בהפעלת הנער אורי אלמקייס שהופקר, לא ראוי להיות מפקד וראש מוסד.
גופמן גם מבקש לאותת שהעידן של ראש המוסד היוצא דדי ברנע הסתיים. אין ספק כי כמו עם ראשי מוסד קודמים, צפויים בקרוב להתחלף ולפרוש בכירים בדרגת ראשי אגפים וחטיבות. חלקם, כי לא ירצו להיות כפיפיו של גופמן, אחרים כי יבינו שלא יקודמו, ונוספים שגופמן וסגנו שימונה, יראו להם את הדלת החוצה. זה מנהגו של העולם והמוסד.
ביטוי נוסף לכך הוא העובדה שגופמן מינה יועצת תקשורת חיצונית חדשה, במקום היועצת שעבדה לצידם של קודמיו, יוסי כהן וברנע. ליועצת החדשה (ששמה, כמו של יתר עובדי הארגון, אסור בפרסום) יש ניסיון רב בנושאי עיתונות ותקשורת, והיא הייתה במשך כמעט שני עשורים דוברת שירות הבטחון הכללי. ב-2017 עזבה את השב"כ וקודמה לתפקיד של ראשת אגף בארגון ממשלתי אחר.
בניגוד לראש השב"כ דוד זיני, שסגר בפועל את יחידת הדוברות וצמצם למינימום את הקשר לתקשורת, המינוי של יועצת התקשורת מעיד כי גופמן מבין שהוא צריך דובר.ת לצידו. אסתכן בהערכה שלא ירחק היום שגופמן יתחיל לתדרך עיתונאים.
ראש השב"כ דוד זיני (משמאל) עם הרמטכ"ל אייל זמיר במליאת הכנסת, בעת ביקור הנשיא טראמפ בישראל, 13.10.25 (צילום: יונתן זינדל)
בכיר לשעבר, שהיה ראש אגף מבצעי במוסד, אמר לי כי גופמן הוא נעלם גדול: "האם הוא יהיה מאיר דגן חדש או דני יתום?". שניהם היו אלופים לשעבר שהוצנחו לתפקידם. יתום ב-1996 ודגן ב-2002. יתום נאלץ לפרוש בתום פחות משנתיים, לאחר סדרת תקלות ומבצעים כושלים. האחד היה הניסון הכושל להתנקש בחיי חאלד משעל, אז פעיל בכיר בחמאס. השני בעת ניסיון להתחבר לקו טלפון של פעיל חיזבאללה בשווייץ. בשני המקרים לוחמי מוסד נתפסו על חם ונעצרו.
דגן כיהן בתפקידו שמונה שנים ונחשב לאחר מהמוצלחים בראשי המוסד, לצידו של יצחק חופי, גם הוא אלוף לשעבר, שגם לו לא היה ניסיון מודיעיני קודם.
יש מקרב אנשי המוסד לשעבר שאומרים שגופמן עוד עשוי להפתיע. אחרים סבורים כי המינוי הוא אומלל. בכיר נוסף, שהיה סגן ראש אגף המבצעים "קיסריה", אמר לי בהקשר זה בציניות "מי אמר שגופמן חסר ידע וניסיון בעבודת מודיעין? בצעדו הראשון הוא זורק את האחראי על ההשפעה. לדעתו ומניסיונו העשיר במכונת הרעל, תיכוניסט [הכוונה לאורי אלמקייס; י.מ] עושה עבודה טובה יותר".
מי שסבורים שגופמן (כמו זיני) הוא שפוט של ביבי ושרה נתניהו, צריכים גם לזכור שא' הוא כאמור מינוי שראש הממשלה אישר בעצמו. ובכך, לכאורה, גופמן מפגין עצמאות, שלא לומר התרסה כלפיו. ניתן לראות זאת כהפגנת עצמאות, אך גם ניתן לנתח את החלטתו כצעד מקיאווליסטי מחושב ומתואם בין גופמן ונתניהו, שמבקשים בכך להטיל את הכישלון במלחמה עם איראן על ברנע וא'.
נתניהו הוא הרי אמן בבריחה מאחריות והטלתה על הדרג הבטחוני. בהנהגת ברנע, א' ואגף ההשפעה שלו, השקיעו מאות מיליוני שקלים בגיוס סוכנים, רכישת ציוד ומבצעים חשאיים אחרים, כדי להביא להפלת משטר כוהני הדת בטהרן. זו היה תוכנית הזויה, שתוצאותיה העידו כי כשלו בהבנת איראן. משלא נפל המשטר, הרי צריך למצוא שעיר לעזאזל. טראמפ סימן את נתניהו. נתניהו את א' וברנע.
היבריס, שיכרון כוח, נרקיסיזם ואינטרסים
החלפת המהלומות בין ישראל לאיראן, ירי הטילים והפצצות חיל האוויר שהחלו בלילה שבין ראשון לשני, הסתיימה בשלב זה בהוראת טראמפ. אבל היא עשויה להתחדש בעוד יום, בעוד שבוע, בעוד חודש.
השבריריות של הסדרי הפסקת האש וההבנות שבשתיקה, שולטת במצב. ומה ששולט במשולש היחסים של המנהיגים - טראמפ-נתניהו-חמינאי ומשמרות המהפיכה - הם היבריס, שיכרון כוח, נרקיסיזם ואינטרסים אישיים, שעל מזבחם הם מקריבים את עמיהם לסבל ואומללות.
"חיזבאללה והאיראנים הם הרעים בסיפור" כתב לי ישראל שרנצל, שהיה בכיר ביחידת המחקר של השב"כ, "אך אנו הטיפשים".
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו (משמאל) מקריא מדף התנצלות בפני ראש ממשלת קטאר על התקיפה הישראלית בדוחא, במצוות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (מימין), הבית הלבן, וושינגטון, 29.9.2025 (צילום: דוברות הבית הלבן, נחלת הכלל)
אם הוא התכוון לציבור שמוכן לסבול את גחמות ההתנהלות הישראלית, אזי הוא צודק. אבל נתניהו אינו טיפש. הוא פועל עם משנה סדורה. נתניהו עדיין חושש מטראמפ, אבל הוא גם מבין שנשיא ארה"ב מיואש, מן הסתם מצטער בסתר ליבו על ההרפתקה שהוביל עצמו אליה, ומתקשה למצוא ממנה מוצא. נתניהו מנצל זאת כדי לבחון כל פעם מחדש את גבולותיו של טראמפ. לכן הורה על התקיפה בדאחיה.
זו מצידה יצרה תגובת חד גדיא. ישראל תקפה. איראן הגיבה בירי טילים לצפון. החות'ים הצטרפו לחגיגה. כצפוי, נתניהו הורה לחיל האוויר לתקוף באיראן (שוב מערכות הגנה אוויריות ושוב תשלובת פטרוכימית) וחוזר חלילה.
הסבבים האלה משרתים את ההנהגות באיראן ובישראל. במקום האשליה של הפלת המשטר, קיבלנו משטר קיצוני יותר. זו דוקטרינה ישנה-נושנה של נתניהו, אותה הגדיר יפה שותפו הפוליטי בצלאל סמוטריץ' במכתם "החמאס הוא נכס". ככל שהאויב קיצוני יותר, כך מתרחקת האפשרות להסדר, מה שמאפשר לנתניהו להצדיק את הפרובוקציות שלו, שתכליתן להמשיך במצב של מלחמה מתמשכת עד לבחירות כדי למנוע את קיומן.
"ירי הזיקפה הלאומית בדאחיה של ביבי וכץ ותגובת איראן", כתב לי אורי שגיא הנבון, שהיה ראש אמ"ן, "מראים על אובדן שיקול הדעת וחוסר מודעות למצב בכללותו. המדיניות של אבו עלי ואבו נפחא לא מועילה. אם צריך לדרג למי מהצדדים יש ראיה אסטרטגית ולא טקטית, הרי שאיראן מקבלת את הציון היותר גבוה לצערי".