בשמיני למרץ 2016 נהרג אמיר-אושר מימוני בפעילות לילית מבצעית סודית, בעוטף עזה. מימוני היה מאבטח ששירת במרחב הדרום של שירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאבטח אחר ירה בו בשגגה. מי שהיה אחראי על המאבטחים ועל מגוון של משימות ותפקידים נוספים, היה נ', ראש חטיבת עזה, שהוא כיום סגן ראש השב"כ.
באותו לילה קיימה יחידת המבצעים המיוחדים של השב"כ מבצע מורכב ומסוכן. אמיר מימוני היה אחד המאבטחים.
הראות בעוטף עזה בליל ה-8 במרץ 2016 הייתה מצוינת, עם שמים בהירים, ללא גשם או ערפל. כמעט בלתי מוגבלת. הטמפרטורות באזור היו גבוהות יחסית לעונה, כאשר הלילה היה חמים ונוח. למרות זאת, כתוצאה מחוסר תיאום מוקדם ורשלנות, מימוני נהרג מירי חברו.
בימים שקדמו לאירוע לא נרשמו תקריות חריגות בעזה. לא בוצעו ממנה פיגועי חדירה, לא ירי רקטות ולא הנחת מטענים, למעט שורת עימותים שגרתיים והפרות סדר אלימות סמוך לגדר המערכת.
על פי חלוקת העבודה בשב"כ, שני אגפים, מבצעים וטכנולוגיה, מופעלים ישירות מהמטה ברמת אביב וכפופים ישירות לראש הארגון, בעוד שלשאר האגפים והיחידות יש ייצוג במרחבים האזוריים. ראש מרחב הדרום בעת התקרית היה מאיר בן שבת. נ' היה ראש חטיבת עזה, התפקיד השלישי בחשיבותו במרחב.
תפקידו של ראש החטיבה הוא בין השאר להיות אחראי על אבטחת הרכזים – מי שמגייסים ומפעילים סוכנים (מקורות). לדאוג לתיאום המפגש איתם ולאיסופם בנקודות החבירה שנקבעות מראש. כל מפגש כזה בין רכז למקור, או הבאת ציוד ואמצעים, מאובטח בידי מאבטחים של כל מרחב.
חלל השב"כ אמיר מימוני (צילום: מתוך אתר השב"כ)
אבטחת המפגשים היא תורה שהתפתחה ושוכללה, לאחר שבעבר היו מקרים שמקור פלסטינאי שהגיע לפגישה הרג את מפעילו, בהנחיית אחד מארגוני הטרור או כתוצאה מיוזמה אישית שלו.
אמיר מימוני נולד במושב זוהר שליד אשקלון ב-1987. הוא גדל והתחנך במושב, למד בבית הספר היסודי "דוד שמעוני" וסיים את לימודיו בתיכון "שלאון" בקרית גת.
בשנת 2006 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת גולני. לאחר שחרורו טיפח בני נוער צעירים והדריכם לקראת גיוסם לצה"ל. חבריו ובני משפחתו העידו עליו כי חייו התאפיינו ב"אהבת הטבע, הארץ והאדם. הוא היה בעל שמחת חיים והדביק בה את הדור הצעיר ממנו, בדרכו השקטה בלטה מנהיגותו".
אמיר הצטרף לשב"כ בשנת 2014, בהיותו בן 26. עיקר עבודתו היתה כמאבטח באזור הדרום. כשנה לאחר הצטרפותו לארגון הוא הוסמך כמפקד ביחידה על משימות בשטח. הוא היה לאחד המפקדים המובילים ביחידה, חנך מאבטחים חדשים וקיבל על כך תעודת הערכה.
באתר השב"כ נכתב עליו "אמיר היה בחור ערכי ואחראי, התנדב לכל משימה וביצעה באופן מקצועי ומסור. הוא יזם ולקח אחריות על תחומים שמעבר לתפקידו ותרם משמעותית להווי החברתי ולמקצועיות ביחידה".
אמיר מימוני קבור בבית העלמין האזורי במושב נגה. בהלווייתו ספד לו ראש השב"כ יורם כהן. כחודש וחצי לאחר מכן הסתיימה כמתוכנן, וכפי שנקבע מראש, הקדנציה של כהן וסגנו נדב ארגמן החליף אותו. ארגמן, שהחל את דרכו כלוחם באגף המבצעים והגיע לפיקוד על האגף, היה נציג הארגון בארצות-הברית ומשם קודם לתפקיד סגן ולראשות השב"כ.
הזעזוע בארגון בעקבות מותו הטרגי של אמיר היה קשה במיוחד, משום שמדובר היה בנפילת עובד בפעילות מבצעית בלי איום של גורם עוין ועוד בתוך שטח ישראל, שבו כמובן רמת הסיכון פחותה מפעולות בשטחים או בחוץ לארץ.
בין לבין היה נ' גם ראש המטה של בנימין נתניהו, כשכיהן לזמן מה בתפקיד שר הביטחון
עד כמה שידוע, היה זה אחד המקרים הבודדים בתולדות השב"כ שבו אחד מעובדיו נהרג מירי כוחותינו. בעקבות זאת נפתחה בדיקה מקפת ויסודית שבראשה עמד אחד מראשי האגפים המבצעיים, שמונה לתפקיד של קצין בודק.
ממצאי הבדיקה גילו כי היתה רשלנות בהכנות למבצע ובתיאום לקראתו. נ' ננזף ונרשמה הערה בתיקו האישי. אנשי שב"כ לשעבר העידו כי גם לפני התקרית היו לנ' חיכוכים לא מעטים עם עמיתיו, בנושאים אישיים ומקצועיים.
זמן מה לאחר התקרית עזב נ' את הארגון. בשב"כ לא ממהרים לפטר בגלל תקלות, ובמיוחד כאלה שמתרחשות בעת פעילות מבצעית. רק במקרים חריגים של שחיתות ועבירות על טוהר המידות מראים למי שסרח את הדלת החוצה, ובמקרים נדירים מעמידים לדין. לרוב מעדיפים לפתור בעיות ותקלות בהסכמה.
ב-2017 עזב מאיר בן שבת את השב"כ וראש הממשלה בנימין נתניהו מינה אותו לראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל). בשיטת חבר מביא חבר, בן שבת הביא את נ' למטה ומינה אותו לראש האגף למזרח התיכון.
בהיותו בתפקיד אירע אירוע חריג שעליו דיווח לאחרונה עמיתי גור מגידו ב"דה מרקר". על אף שהיה בתפקיד ממלכתי ורשמי, פנה נ' לחברת הימנותא, שהיא חברת בת של הקרן הקיימת לישראל, כדי שחברה פרטית תזכה בחוזה לעיבוד קרקעות באי השלום באזור נהריים, שעבר על פי הסכם השלום לבעלותה של ירדן.
בין לבין היה נ' גם ראש המטה של בנימין נתניהו, כשכיהן לזמן מה בתפקיד שר הביטחון.
מאיר בן-שבת בזמן שהיה ראש המל"ל (צילום: אוליבייה פיטוסי)
היכרותו של נ' עם נתניהו וקשריו עם בן שבת, לא עמדו לו לרועץ כשלפני שבעה חודשים מונה לתפקיד הנחשק של סגן ראש השב"כ על-ידי ראש השב"כ דוד זיני. נתניהו אישר את מינויו.
זיני עצמו מונה בידי נתניהו לראשות הארגון בנסיבות שנויות במחלוקת: אחרי פגישה של מספר דקות במושב אחורי של מכונית, למרות שהרמטכ"ל אייל זמיר העיר לזיני (אז אלוף בצה"ל) בשל עקיפת סמכות, למרות הטענות כי לזיני אין שום ידע וניסיון בענייני מודיעין. על רקע זה הפך נ' לאיש החזק בשב"כ הלוחש על אוזנו של זיני.
גם הזנקתו של נ' לפירמידת השב"כ היא חסרת תקדים ומעוררת תמיהה. עוד לא קרה בתולדות השב"כ שאדם שהיה בדרגת ראש חטיבה (דרגה מקבילה לאלוף משנה בצה"ל) ובלי שפיקד על שום אגף או מרחב, הוקפץ להיות סגן ראש הארגון. הדבר דומה לכך שלסגן הרמטכ"ל ימונה אלוף משנה או תת-אלוף, שלא פיקד על חיל, זרוע או פיקוד.
זיני, שמתגורר ברמת הגולן ונ', שמתגורר במושב בשפלה, שבשלב מסוים הוריד את הכיפה לזמן מה וחזר שוב לחבוש אותה, מקיפים עצמם באנשי שב"כ שעשויים בצלמם. הם חובשי כיפות ובוגרי ישיבות מההתנחלויות. במשך שנים עבדו בשב"כ חובשי כיפות שתמיד הקפידו לפעול ברוח הקוד האתי של הארגון ודבקו בערך הממלכתיות.
בשל ניסיונו המועט של זיני, שמקשה עליו לתת מענה לסוגיות אסטרטגיות במגעיו עם העולם הערבי ומנהיגיו
אנשי שב"כ בשירות פעיל ולשעברים מספרים כי זיני ונ' מנהלים את הדיונים תוך שהם משמיעים הערות בוטות, לעיתים בעלות אופי גזעני, והאווירה במטה השירות - הפורום הבכיר של ראשי אגפים ויחידות - הפכה לטעונה. "בשבעת החודשים מאז שנכנסו לתפקידם, הם גרמו לפיצול בארגון בין קבוצה קטנה יחסית של חובשי כיפות לשאר העובדים", אמר לי איש שב"כ בכיר שעבר.
בשל ניסיונו המועט של זיני, שמקשה עליו לתת מענה לסוגיות אסטרטגיות במגעיו עם העולם הערבי ומנהיגיו, הוא תלוי מאוד בדעתם ובהמלצתו של נ' ושל מאיר בן שבת, שעומד כיום בראש "משגב", מכון מחקר ימני מבית המדרש של פורום קהלת.
"השפעת בן שבת ומשגב על השב"כ מזכירה את ההשפעה של קהלת על מערכת המשפט", אמר לי בכיר אחר לשעבר בשב"כ.
אל כל אלה יש להוסיף את העובדות הבאות: זיני ונ' החליטו שלא להתנגד לחוק עונש מוות על מחבלים ערבים, וזאת בניגוד להתנגדות הנחרצת בעבר של כל ראשי השב"כ. הם לא התנגדו להחלטת שר הביטחון ישראל כץ להפסיק את המעצרים המנהליים לחשודים בטרור יהודי ומגדירים אירועי טרור יהודי של מתנחלים נגד פלסטינים כ"אירועי חיכוך".
ראש השב"כ דוד זיני (במרכז) (צילום: חיים גולדברג)
זיני וסגנו ניטרלו את יחידת הדוברות של השב"כ, לאחר שהדוברת התפטרה לפני כשבועיים. הם רואים בתקשורת גורם עוין וממעטים להגיב לפניות עיתונאים, וכשהם מגיבים הם נוהגים בכוחנות ובאי אמירת אמת.
לפני יותר מחודש, כשנודע לי שזיני וסגנו פועלים לנטרל את היועץ המשפטי של הארגון שמינויו הוא לחמש שנים, הפניתי להם באמצעות הדוברת שאילתה האם בכוונתם להיפטר ממנו. התשובה שקיבלתי היתה שלילית. אך השבוע פורסם בערוץ 13 כי זיני אינו מזמן את היועץ המשפטי לדיונים או שהוא מתעלם מחוות הדעת שלו, ונעזר בחוות דעת והמלצות של עורכי דין חיצוניים. גם זו תופעה חסרת תקדים.
לפני כמה שבועות פניתי שוב לשב"כ כדי לדעת באילו נסיבות לפני כעשור עזב נ' את הארגון. במקום תשובה עניינית, קיבלתי הודעה מאיימת כי אתבע בתביעת דיבה.
כדי לרדת לשורש העניין נסעתי ביום הזיכרון, לפני כשלושה שבועות, לחלקה הצבאית במושב נוגה כדי לפגוש את איילה מימוני, אמו של אמיר ז"ל. לאחר הטקס ביקשתי לשוחח איתה על בנה והיא הסכימה מיד. בשל עיסוקיה קבענו להידבר כעבור כשבועיים. בינתיים קיבלתי ממנה טלפון עם תשובה מדהימה: היא אמרה לי כי אינה יכולה לשוחח על בנה בלי לקבל אישור מהשב"כ.
השאילתה שהגשתי השבוע לשב"כ, מדוע נ' עזב את הארגון לפני עשור, לא זכתה למענה. גם מאיר בן שבת לא הגיב לפנייתי אליו.