מדינת ישראל אחראית לכשני שליש ממקרי הרג העיתונאים בשנת 2025, ממש כפי שהיתה אחראית לכשני שליש מהעיתונאים שנהרגו בשנת 2024, כך עולה מדו"ח הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) שפורסם היום (25.2).
לפי נתוני הדו"ח, בשנת 2025 נהרגו ברחבי העולם 129 עיתונאים, המספר הגבוה ביותר שנרשם מאז החל ה-CPJ את מדידותיו. למעשה, מציינים בדו"ח, היתה זו השנה השנייה ברציפות שבה נשבר שיא הרג העיתונאים בעולם.
86 מתוך 129 העיתונאים שנהרגו מתו מירי כוחותינו, גם כאן מדובר בשנה השנייה ברציפות שבה נשבר שיא שלילי - מספר העיתונאים שנהרגו בידי מדינה אחת בשנה בודדת.
כ-60% העיתונאים שהרגה ישראל מתו בעזה והיתר בלבנון, איראן ותימן, שם הרגה ישראל 31 עיתונאים ואנשי תקשורת. שלושה ממקרי ההרג, כולל אחד שמוגדר "רצח" (כלומר הרג מכוון של עיתונאי בשל עבודתו), בוצעו לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש עם חמאס. במקום השני הרחוק ניצבת סודאן, שם נהרגו לאורך כל שנת 2025 תשעה עיתונאים, רובם בידי מיליציית RSF.
תחמש מדינות אחראיות ל-84% ממקרי הרג העיתונאים בעולם בשנת 2025 (מתוך דו"ח CPJ)
צה"ל, כך לפי נתוני הדו"ח, ביצע הרג מכוון של עיתונאים בהיקף שעולה על כל צבא אחר מאז החל ה-CPJ לעקוב אחר הרג עיתונאים בשנת 1992. במילים אחרות, מדינת ישראל אחראית להרג יותר עיתונאים מכל מדינה אחרת בעולם ב-34 השנים האחרונות לפחות.
"הזלזול של ישראל בחייהם של עיתונאים - ובחוקים הבינלאומיים שנועדו להגן עליהם - הוא חסר תקדים", נכתב בדו"ח. "[...] דיווח מאיזור מלחמה הוא מסוכן מטבעו, אך ישראל שינתה את הפרדיגמה בהרג המכוון, הממוקד והבלתי חוקי של עיתונאים".
לפי נתוני ה-CPJ בכל רחבי העולם נרשמו בשנה החולפת 47 מקרים של עיתונאים שנרצחו בשל עבודתם. עם זאת, בארגון מציינים כי בשל החלטת ממשלת ישראל למנוע מעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה, לצד הרס תשתיות התקשורת, העקירה ההמונית והמוות הנרחב, קשה לחקור את הרג העיתונאים ברצועה. "בשל השמדת ראיות רבות, ייתכן שלעולם לא יתברר המספר האמיתי של עיתונאים פלסטינים בעזה שישראל תקפה במכוון", כותבים מחברי הדו"ח.
בעוד שבתקופות קודמות נהרגו עיתונאים רבים ברחבי העולם בידי ארגוני פשע מאורגן, הרי שבשנים האחרונות נהרגו יותר ויותר עיתונאים בידי כוחות צבאיים. גם כאן יש לישראל תפקיד.
לפי נתוני הדו"ח, ב-15 השנים האחרונות נהרגו ברחבי העולם 373 עיתונאים מידי כוחות צבא. למעלה מ-60% מהם נהרגו בשלוש השנים האחרונות, תקופה שבה ישראל היתה אחראית לכל המקרים מלבד 21.
הרג מכוון של עיתונאי בידי צבא מהווה פשע מלחמה, מזכירים ב-CPJ וקוראים לגופים בינלאומיים לוודא כי המקרים ייחקרו באופן עצמאי ונטול משוא פנים כפשעי מלחמה.
"יש להעמיד לדין את העבריינים", טוענים ב-CPJ, "החל מהחיילים שביחידות צה"ל ועד לדרגים הגבוהים ביותר של שרשרת הפיקוד".
אנשי צבא הורגים יותר עיתונאים (מתוך דו"ח CPJ)
חלק מהעיתונאים שנהרגו בעזה בכוונה תחילה בידי ישראל, כך נטען בדו"ח, דיווחו טרם הריגתם על פשעי מלחמה כגון הרעבה או תקיפת בתי חולים, כך שהריגתם אינה רק פשע מלחמה בפני עצמו אלא גם דרך להשתיק דיווח ביקורתי על פשעים אחרים. בארגון דוחים את הטענות של ישראל לגבי מעורבות של עיתונאים בעזה במעשי טרור וטוענים כי הראיות שהציגה ישראל אינן מהימנות.
עד היום, מציינים ב-CPJ, אף ישראלי לא עמד לדין על הרג עיתונאי כלשהו מאז ה-7.10.2023, ולמעשה גם לא ב-22 השנים שקדמו לטבח.
מגמה בולטת מהשנתיים האחרונות היא שימוש ברחפנים להרג עיתונאים. בעוד שבשנת 2023 נהרגו רק שני עיתונאים מירי רחפנים, בשנת 2024 נהרגו 21 עיתונאים מפגיעת רחפנים ואילו בשנה שעבר המספר טיפס והגיע ל-39.
גם כאן לישראל יש חלק ניכר במעשי ההרג. 28 מ-39 המקרים שנרשמו בשנת 2025 הוצאו לפועל בידי צה"ל.
"עיתונאים נהרגים במספרים חסרי תקדים בתקופה שבה הגישה למידע חשובה מתמיד", אמרה מנכ"לית CPJ, ג'ודי גינסברג. "התקפות על התקשורת הן סימן מובהק להתקפות על חירויות אחרות, ויש לעשות הרבה יותר כדי למנוע את מקרי ההרג האלה וכדי להעניש את העבריינים. כולנו בסיכון כאשר עיתונאים נהרגים בשל דיווחיהם".
דו"ח ישראלי בדק את זהות העיתונאים
במקביל לסיכומי השנה של ארגוני זכויות עיתונאים בינלאומיים, במרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית פרסמו דו"ח ולפיו "כ-60% מהאנשים שהוגדרו כעיתונאים ועובדי תקשורת ונהרגו במלחמת 'חרבות ברזל' ברצועת עזה היו חברי חמאס וארגוני טרור אחרים".
מחברי הדו"ח בדקו את זהותם של 266 אנשים שהוגדרו על ידי לשכת ההסברה הממשלתית של חמאס כעיתונאים ואנשי תקשורת שנהרגו במלחמה, ובחנו שני קריטריונים: "מידע אודות חברות ברורה בארגון או בזרוע הצבאית שלו, או היות העיתונאי מועסק בכלי תקשורת של אחד הארגונים שמשמעותו כי הוא מזדהה עם אותו ארגון ופועל מטעמו".
עיון בדו"ח מלמד עד כמה רחבה היתה ההגדרה בדבר "חברי חמאס וארגוני טרור אחרים". חלק מהשמות הם של מי שזוהו וסומנו על ידי צה"ל כפעילים בזרוע הצבאית של חמאס או הג'יהאד האסלאמי, אף שארגונים בינ"ל לזכויות עיתונאים מצאו שהראיות שצה"ל סיפק לכך היו מפוקפקות.
לצד אלה שהואשמו מפורשות בנטילת חלק פעיל במאמץ המלחמתי נגד ישראל, בדו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור כוללים גם קורבנות שעבדו בכלי התקשורת הרשמיים של חמאס, ג'יהאד וארגוני טרור אחרים, ואף בכלי תקשורת שהזדהו עם הארגונים.
כך, למשל, לגבי אחד הקורבנות שנכלל ברשימת ה"מזוהים" עם הג'יהאד האסלאמי נכתב כי הוא עבד באתר "שעל פי תכניו ניתן להתרשם כי הוא מקורב/מזוהה עם הג'יהאד האסלאמי וכי בחשבון ה-X שלו נמצאו ציוצים המעידים על הזדהותו עם הארגון" (למשל בציוץ מ-2018 שבו פרסם את תצלומיהם של 14 פעילי ג'יהאד שנהרגו בקרב).
למרות ההגדרה הרחבה מאוד שבה נקטו מחברי הדו"ח של מרכז מאיר עמית, עדיין נותרו ברשימה 49 עיתונאים שנהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה, ולגביהם לא נמצא כל קשר לארגון טרור כזה או אחר, אף לא ציוץ רומזני מהעשור שעבר.