לפני עשור היגרה "העין השביעית" לרשת, אחרי תריסר שנים כמגזין מודפס. לא מדובר בסתם מספר עגול. המעבר לרשת שינה את אופיה של "העין השביעית", ושינה גם אותנו. ממגזין דו-חודשי הבוחן את שדה התקשורת ממעוף הציפור הפכנו לאתר שמתעדכן ומגיב בזמן אמת, מתוך רצון לעצב ולהשפיע על האתוס והנורמות של העיתונות הישראלית.

עשר שנים הן תקופת זמן שמאפשרת מבט לאחור. במה עסקנו, מה השגנו, היכן השפענו. במלאות עשור לאתר "העין השביעית" אנחנו מגישים לכם, הקוראים, דין וחשבון. 

עיקר המאמץ והמשאבים שלנו מופנים לסיקור השוטף של תחלואי התקשורת הישראלית, מהשטחיות וההצהבה ועד לאינטרסים הזרים וההשחתה. המדורים הקבועים, סקירות העיתונות, הכתבות והמאמרים. מתוך העמל היומיומי ניסינו לבודד עשרה מוקדי פעילות שנדמה לנו שיש בהם עניין מיוחד.

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום": שני צדדים של אותו מטבע

עוד מעט יהיה אולי קשה לזכור, אבל עד לא מזמן "ידיעות אחרונות" היה מותג של עיתונות משפיעה, פופולרית, ובעיקר – לגיטימית. המהלומות שספג בתחרות מול "ישראל היום" ונתניהו, "תיק 2000" וההתמוטטות העסקית המתמשכת, הורידו את המונופול של נוני מוזס על ברכיו – אבל אנחנו היינו שם כש"ידיעות אחרונות" עוד היה גוף דורסני ומאיים שמעטים העזו להצביע על השחיתות הכרוכה בסלילי הדי.אן.איי שלו.

אתר "העין השביעית" מילא תפקיד מרכזי בהסרת המסיכה מעל פני "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת של משפחת מוזס, לרבות שלוחתה המקוונת (ynet) ושלוחתה הכלכלית ("כלכליסט"). הסיקור המתמשך שלנו חשף את קבוצת "ידיעות אחרונות" כגוף שמעדיף שוב ושוב את האינטרס של בעל הבית על פני האינטרס הציבורי, שמפיץ עיתונות חלולה ומזיקה, חלוץ החדרת הפרסום הסמוי וקניית הכתבות לתקשורת הזרם המרכזי.

לאחרונה פגשנו בכיר בעיתון ששִחזר את הרגע שבו הבין שקיים פער עצום בין האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת העיתון שבו הוא עובד – חוד החנית של העיתונות החופשית בישראל, שנאבק בעוז מול בריון דורסני בדמות "ישראל היום" – לבין האופן שבו העיתון נתפס בקרב קהל נכבד של עיתונאים ואנשים בעמדות מפתח בשלל ענפים. "אתם אשמים", הוא אמר.

בניגוד לעדר העיתונאי, שקולו הוכתב במידה רבה בשל הלחץ הגדול שהפעילו אנשי "ידיעות אחרונות", הענקנו ל"ישראל היום" תקופת חסד ארוכה כדי להיווכח שמא מדובר בחינמון תעמולה פוליטי או בכלי תקשורת בעל מודל עסקי ייחודי ואג'נדה אידיאולוגית. "העין השביעית" היה כלי התקשורת הראשון שבדק באופן מסודר את ההטיה הבוטה של "ישראל היום" לטובת בנימין נתניהו. אצלנו נחשפה העדות הממוסמכת הראשונה למעורבותו העמוקה של נתניהו ביוזמות העיתונאיות של אדלסון.

היינו היחידים שליוו כל העת ומקרוב את המלחמות המשפטיות נגד "ישראל היום", בוועדת הבחירות המרכזית ובבתי-המשפט. העיסוק היומיומי שלנו המחיש שלא מדובר בכלי תקשורת ימני, כמו שאנשיו אוהבים להציגו, אלא ככזה שמשרת פוליטיקאים ספציפיים שמשפחת אדלסון חפצה ביקרם, בישראל ובארצות-הברית.

היינו גם הראשונים שהצביעו, בעזרת סדרת כתבות תחקיר, על ההשפעה המשמעותית של העיתון – לא על שוק הדעות, אלא על שוק המודעות והפרסום, שרוסק על-ידי מחירי הרצפה המגוחכים שהציעה מחלקת המודעות של החינמון.

"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" הם שני צדדים של אותו מטבע: השימוש הציני שעושים בעלי ממון בחופש הביטוי והעיתונות כדי לקדם אינטרסים צרים ולאיים על הדמוקרטיה הישראלית מבפנים.

"מעריב" ו"גלובס": עיתונים בשירות טייקונים

בעזרת אלפי תכתובות פנימיות ועשרות מקורות חשפנו את המנגנון המושחת שעמד בבסיס העסקה שבמסגרתה נוחי דנקנר, היום עבריין מורשע ובעל חוב עתק ואז האיש החזק במשק הישראלי, רכש את "מעריב", פעם העיתון הנפוץ בישראל. בהמשך לתחקיר של שלמה מן שהתפרסם ב"העין השביעית" מיד עם יציאתו של דנקנר מהעיתון, ובהמשך לסיקור בזמן אמת, תיארנו בפירוט כיצד שימשו "מעריב" ועיתונאיו, בהנהגת העורך הראשי ניר חפץ, ככלי לקידום אינטרסים עסקיים, מלחמה בעיתונאים ביקורתיים והשתקת מתנגדים.

לאחרונה, עם החמרת עונשו של דנקנר בבית-המשפט העליון, חזרנו שוב לחצאי-הווידויים שפרסמו כמה מהעיתונאים הבכירים שעבדו בעיתון בתקופתו של דנקנר. "תקופה נוראית", הגדיר זאת החודש אחד מהם. מה שפעם הוכחש בתוקף הפך מאז למובן מאליו.

"גלובס", העיתון הכלכלי הוותיק בישראל, עמד במרכזו של תחקיר מקיף שפרסמנו כאן בשנה שעברה. התחקיר חשף את ההתנהלות הפסולה בעיתון בשנים שבהן היה בבעלות אליעזר פישמן, מבעלי ההון החזקים והמקושרים בישראל, שהתברר בשנים האחרונות כבעל החוב האישי הגדול בתולדות המדינה.

התחקיר גם הדגים את הסיקור המוטה נגד הרגולטורים ולטובת הבנקים, שהלוו לפישמן מאות מיליוני שקלים – סיקור שעודד את הבנקים לגלגל את חובותיו של פישמן עוד ועוד, במשך שנים ארוכות, פרק זמן שאותו ניצל פישמן להעברת עוד ועוד נכסים וכספים לבני משפחתו, כפי שתיאר זאת כונס הנכסים.

מהתחקיר התברר גם המחיר שמשלם עיתון על הפיכתו לכלי לקידום האינטרסים של המו"ל: ההטיה והניוון לא יכולים אלא לפעפע מטה, אל דרגי הביניים. ואכן, "גלובס" שירת לא רק את האינטרסים הזרים של בעל הבית, אלא גם את אלה של בכירי עובדיו – התנהלות שנרקם סביבה קשר שתיקה, שנתפרו לה אינספור הצדקות ותירוצים, הפכה למושמצת ומוקעת אחרי שנחשפה במערומיה כאן באתר.

המושכים בחוטים: מבנה השליטה בתקשורת הישראלית

פרויקט דגל ייחודי של "העין השביעית" הוא "מפת הבעלויות", המשרטטת את מבנה השליטה בכלי התקשורת בישראל ומציגה באופן ויזואלי תופעות של ריכוזיות, בעלויות צולבות וניגודי עניינים (המפה גם הודפסה ככרזה, וניתן לרוכשה כאן). בשנה החולפת, לצד גרסה עדכנית של מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית, פרסמנו גם מפה המשרטטת לעומק את מבנה התקשורת הישראלית בשפה הרוסית.

העבודה על מפת הבעלויות, שנמשכת כל השנה, הניבה גם כמה כתבות ותחקירים שקצות החוט שלהם הגיעו מעיסוק טכני לחלוטין: בירור זהותם של בעלי המניות בגופי תקשורת. באחד המקרים, הצלחנו גם לחסום נתיב הזרמת כספים בלתי חוקי שהעביר עשרות מיליוני שקלים לקבוצת "ערוץ 7". אחרי סדרת החשיפות של "העין השביעית", המדינה החליטה לסגור את הגוף שבאמצעותו בוצעו ההזרמות – שמקורן נותר עלום עד היום.

פרסום סמוי: מ"תוכן שיווקי" ועד תעמולה שלטונית

"העין השביעית" עקבה בהתמדה אחר התפשטות נגע הפרסום הסמוי בתקשורת הישראלית, מהימים שבהם היתה התופעה בחיתוליה ועצם קיומה הוכחש בתוקף על-ידי בכירי העורכים בתקשורת הישראלית – ועד להווה שבו היא מתפקדת כאפיק חמצן מרכזי ומסוכן במודל העסקי של כלי תקשורת רבים. הובלנו את המאבק בהתפשטות התופעה כשרבים עוד לא הבינו שמדובר בזיהום שיחליף את הפרסום המסורתי וישחית את התקשורת המסחרית, וגם יזמנו מודל לבחינת ודירוג חדירת התופעה לכלי התקשורת.

הסיקור העקבי של "העין השביעית" ביקש להעלות את המודעות של הציבור לכך שחלקים הולכים ומתרחבים מהתוכן שמוצג בפניו אינם מערכתיים, אלא כאלה שגורם חיצוני שילם עבור פרסומם. שנים של עבודת נמלים הובילו בסופו של דבר לנסיונות רגולציה עצמית והתקנת קודים אתיים בכמה מכלי התקשורת, ולהגשת תביעות ייצוגיות נגד שני האתרים הגדולים במדינה, ynet ו"וואלה", תביעות שהתבססו במידה לא מבוטלת על העבודה העיתונאית שלנו כאן באתר.

בעקבות האיום המשפטי החלו בכלי התקשורת להקפיד יותר על סימון הכתבות הממומנות. נכון להיום הסימון חלקי ולוקה בחסר, ואנו ממשיכים במאבק כדי להעלים את ההטעיה.

אפיק אחר של פרסום סמוי נועד לקדם אינטרסים פוליטיים, לא מסחריים, ועסקאות סיבוביות בין פוליטיקאים ומפלגות לכלי תקשורת. כאן באתר חשפנו שורה של קמפיינים שיצאו ממשרדי ממשלה. בהתחלה, השרים בכלל הכחישו שרכשו תוכן – אך לאחר מכן נאלצו להודות בכך ולחשוף את סכומי העתק של כסף ציבורי שיצא כדי לקדם את תדמיתם. בעקבות החשיפות ב"עין השביעית" חודדו ההנחיות למניעת שימוש בתקציבי משרדים ממשלתיים לקידום עצמי של השרים שעומדים בראשם.

השידור הציבורי: סיפורים מהחצר האחורית

מול תקשורת מסחרית הנלחצת במכבש ההון-שלטון, התקשורת הציבורית אמורה לשמש מגדלור של עיתונות חפה מאינטרסים. זו הסיבה שפוליטיקאים לאורך השנים עשו כל שביכולתם כדי לדרדר אותה לסיאוב וחוסר רלבנטיות.

אנחנו היינו שם, לפעמים היחידים (בסופו של דבר, גם כלי התקשורת הגדולים לא מעוניינים בשידור ציבורי חזק ומוצלח שיתחרה בהם), במעקב אחר הנעשה במה שהיתה אמורה להיות הבימה המרכזית של התקשורת הישראלית אך הפכה לחצר האחורית שלה. תיעדנו את השחתת רשות השידור, מהחלטת נתניהו לשנות את החוק שהפך אותה לחופשייה מהשפעה פוליטית, דרך הצנחת מקורביו לניהול הגוף ועד לניוון שהוביל לסגירתה. אנחנו ממשיכים לדווח על הגוף שהחליף אותה, תאגיד השידור הישראלי, גוף נקי וצעיר יותר – אם כי כזה שבכל זאת מתגלים בו ליקויים מדאיגים.

במהלך העשור האחרון, על רקע התפוררותה של רשות השידור, נעשו כמה נסיונות לבצע מהלכים דומים גם בגלי-צה"ל. אנו חשפנו אותם בשורה של תחקירים וניתוחים ששרטטו תמונה מדאיגה של התחנה שמשמשת כבית-הספר המרכזי בישראל ללימוד מקצוע העיתונות.

החברה הערבית: אפליה והדרה תקשורתית

תקשורת במדינה דמוקרטית נמדדת גם ביחסה למיעוטים. החברה הערבית מונה כחמישית מאוכלוסיית המדינה, אך סובלת מאפליה והדרה מתמשכות בזירת התקשורת הישראלית. בסיקור וייצוג החברה הערבית טיפלנו בכמה חזיתות. בשיתוף עם עמותת סיכוי הובלנו בשנים האחרונות פרויקט ייחודי, "מדד הייצוג", שהביא לעלייה בהיקף הדוברים הערבים בתוכניות החדשות והאקטואליה של גופי השידור המרכזיים.

קמפיין מתמשך בנוגע לנוהג העיתונאי הרווח לערוך ולפרסם סקרים ליהודים בלבד הוביל לאיסור מפורש בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות ולמיגור התופעה ברוב כלי התקשורת. עוד קודם לכן יצאנו בקמפיין להחלפת מדד המדרוג (הרייטינג) מכזה המתייחס למשקי בית בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד לכזה שלוקח בחשבון את כלל האוכלוסייה, יהודית ולא יהודית גם יחד – אף שמדובר בנתונים פחות מחמיאים מבחינת בעלי השליטה בערוצי הטלוויזיה.

בנוסף, עקבנו אחר התנערותה של הרשות השנייה מהתחייבותיהם של גופי השידור הגדולים להעלות את שיעור העובדים הערבים בהם, ואחר הקצאת תקציבי הפרסום הנמוכה להחריד של לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) לכלי התקשורת בשפה הערבית. בעקבות הסיקור ב"העין השביעית" הרגולטור אילץ את הזכיינים לשוב ולדווח על עמידתם בהתחייבויות ההעסקה שלהם. גם בלפ"מ ננקטו צעדים ראשוניים לתיקון האפליה המסורתית.

העידן הדיגיטלי: מעבדת הדעות החדשה

השינויים העצומים שמחוללת מהפכת הרשת משפיעים כמעט על כל סוגיה תקשורתית, אך העידן הדיגיטלי מעמיד גם סוגיות חדשות וייחודיות – ובראשן הרשתות החברתיות. פייסבוק (יחד עם גוגל) לא רק שינתה את המודל העסקי של התקשורת בכך שהעבירה לעצמה נתחים גדולים מעוגת הפרסום. היא גם הפכה לזירת תקשורת גדולה יותר מכל עיתון או תחנת טלוויזיה. כאן ב"עין השביעית" ניהלנו קמפיין נגד הצדדים השליליים בפעילותן של ענקיות הרשת הבינלאומיות, מהתחמקותן מתשלום מסים בארץ ועד לכוח הדרקוני שיש להן מול מיליוני המשתמשים.

תחקיר עומק שפרסמנו לפני שנה חשף כאן לראשונה את היקף השימוש שעושה ממשלת ישראל באפשרויות המניפולציה וההשפעה שמספקות הרשתות החברתיות, כאן ובעולם. בעקבות התחקיר, שהתמקד בפעולתו של "המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה" ותקציבי העתק של מאות מיליונים שהועמדו לרשותו, הוגשה עתירה לבג"ץ והחל מעקב עיתונאי בישראל ובארצות-הברית אחרי המשרד המסתורי. חוץ מהשימוש הממוסד ביכולות המניפולציה שמאפשרות הרשתות החברתיות, חשפנו גם יוזמות עצמאיות לטינוף על קולגות בכסות האנונימיות – שכפי שמתברר, לעולם אינה מוחלטת.

לעידן המידע יש גם צד חיובי, ואנו ב"עין השביעית" מנסים לנצל אותו. מאות ואלפי מסמכים שהושגו באמצעות בקשות חופש מידע וחפירה במאגרים ממשלתיים הועלו למדור "הגנזך", שהוקם בשיתוף עם עמותת הצלחה. "העין השביעית" מאפשרת לגולשיה ולקהילה העיתונאית לעיין בחומרי הגלם הללו, לאתר בהם מידע חדש שיש בו עניין ציבורי – ולפרסם אותו.

חופש הביטוי: מאבק מתמשך באינטרסים של ההון והשלטון

זעקות על רמיסת חופש הביטוי אינן דבר נדיר בישראל, אולם הן מופנות בדרך כלל למחוקקים, למרות שהם עצמם פעמים רבות תלויים בחסדיהם של גורמים רבי-כוח, מעולם התקשורת ובכלל. לעומת זאת, התקשורת ממעטת לעסוק באיומים אחרים על חופש הביטוי והעיתונות – למשל, כאלה שמגיעים מכיוונם של גורמים כלכליים עתירי עוצמה, שכלי התקשורת תלויים בהם לקיומם.

אפיק מרכזי שדרכו מנצל ההון הגדול את כוחו הוא הזירה המשפטית. "העין השביעית" עוקבת מקרוב, באופן רציף ולעתים קרובות בלעדי, אחרי תביעות השתקה שמוגשות נגד כלי תקשורת ועיתונאים עצמאיים. הכתבות שפרסמנו מוצאות את דרכן לכתבי התביעה וההגנה של הצדדים, ולא פעם החשיפה התקשורתית מצליחה להקהות את העוקץ שבנסיון ההשתקה.

בעלי עוצמה שניסו להשתיק עיתונאים באמצעות הגשת תביעות עתק גילו כי הדבר מוביל דווקא להדהוד חוזר של המידע והטענות שאותם הם מעוניינים להשתיק. זה מה שקרה, בין היתר, ב"פרשת ההתנצלות" של ערוץ 10 בפני שלדון אדלסון: "העין השביעית" הובילה גם את סיקור הפרשה, שהיתה אחד המופעים הבוטים של הפעלת עוצמה כלכלית לדיכוי חופש העיתונות והסתרת מידע.

איום אחר על חופש הביטוי מתחולל בשטח, בכוח פיזי, לפעמים ברוטאלי, באגרופים, בעיטות, אלות ולעתים גם בירי חי. שוטרים וחיילים מונעים באלימות סיקור עיתונאי, שוברים מצלמות, מכים ועוצרים. בעקבות הסיקור ב"העין השביעית" הודיעה המשטרה כי תחדל לכנס צלמים ועיתונאים במכלאות כדי למנוע סיקור של אירועים המוניים ונפיצים כמו אלו המתרחשים ביום ירושלים בעיר העתיקה. "העין השביעית" היתה היחידה שעקבה דרך קבע אחרי היחס המחפיר של משטרת ישראל לצלמי עיתונות, ומסקרת גם בימים אלה את העתירות שמנסות להביא לשינוי התופעה.

גם אזרחים סובלים מאלימות משטרתית מחריפה נגד מפגינים ופעילים, ואנו עוקבים אחרי המאבק על הזכות להפגין ונותנים במה לנפגעים – גם כשנסיונות ההשתקה מגיעים בכלל מכיוון התקשורת, כפי שחשפנו ביחס לסיקור מחאת יוקר המחיה, בעיקר בקבוצת "ידיעות אחרונות" וב"מעריב", וכפי שמראה הסיקור המתמשך שלנו של היחס התקשורתי למחאת הגז.

העיתונאים שנפגעים באופן החריף ביותר מידם הקשה של כוחות הביטחון הם עמיתינו הפלסטינים. בחודשים האחרונים רבים מהם נפגעים שוב ושוב מירי כוחות צה"ל בגבול עזה. "העין השביעית" היא כלי התקשורת היחיד בישראל שמספק באופן עקבי סיקור של פגיעה בעיתונאים הפלסטינים, הן בשל האחריות של כל אזרח ואזרח לפעולות שכוחות הביטחון מבצעים בשמו והן מתוך ההבנה שהיחס האלים לעיתונאים שמעבר לגבול יחלחל בסופו של דבר אל תוך מדינת ישראל.

במהלך השנים עסקנו רבות גם בכוח שמפעיל השלטון כדי לחסום מידע, באמצעות הצנזורה הצבאית ובאמצעות מוסד צווי איסור הפרסום, שהולך ומחליף אותה. כאן ב"עין השביעית" הראינו כיצד הצנזורה מנסה לשלוח את זרועותיה גם אל רשתות חברתיות וקבוצות ווטסאפ סגורות.

לשים את השוליים במרכז: בריאות, מדע, סביבה

אחד המדורים הראשונים שהשקנו באתר עסק בביקורת על אופן הסיקור של ענייני מדע בתקשורת ההמונים. מאז הרחבנו מאוד את הטיפול שלנו בנושאים העומדים במרכז החיים של כל אחד ואחד מאיתנו, אך בדרך כלל מקבלים בתקשורת יחס משני וטפל: בריאות, סביבה, תזונה, מדע ומה שביניהם. אחת הדוגמאות המרכזיות לטיפול הזה היא סדרת כתבות שפרסמנו יחד עם מומחי הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, שבה חשפנו הטעיות ושקרים בקמפיינים תקשורתיים של תעשיית המזון. שיתפנו פעולה גם עם קרן התחקירים לפרסום כתבות תחקיר עצמאיות בנושאי גלובליזציה וסביבה.

נושא אחר שעסקנו בו בהרחבה בכלים תחקיריים הוא הקשר הבעייתי בין העיתונים לתעשיית הסיגריות – ומאבקם המשותף ורב-השנים לסיכול היוזמות הממשלתיות להגבלת הפרסום של מוצרי טבק. ליווינו גם את המאבק להגבלת הפרסום של מוצרי מזון מזיקים לילדים. כשחברת מערכת "העין השביעית" הוזמנה לכנסת כדי למתוח ביקורת על אסטרטגיות הפרסום של חברות המזון, הורתה יושבת-ראש הוועדה לסלק אותה מהדיון.

לאורך רוב העשור האחרון המדור הפופולרי ביותר באתר "העין השביעית" היה "עומד בשער", מדור ביקורת תקשורת הספורט של שלמה מן. עיתונות הספורט הישראלית היא מיקרוקוסמוס שמציג גרסה מוקצנת של כל תחלואי העיתונות המוכרים. עורכי מדורי הספורט ודאי נשמו לרווחה כשהמדור ירד (ואנחנו עדיין מקווים שיום אחד הוא עוד יחזור).

מעמד העיתונאי: לשבור את הפחד

חלק נכבד מהפרסומים שרואים אור ב"עין השביעית" מתחילים את דרכם בפנייה של עורך או כתב זוטר שנתקלים בהתנהלות פסולה של הממונים עליהם. עדויות שקיבלנו מתוך כלי תקשורת שונים לאורך השנים מעלות כי סיקור התופעות הפסולות שמתחוללות בהם מסייע לגורמים עצמאיים בתוך המערכות במאבקם לשמירה על אתיקה עיתונאית וסיקור נקי. "שלא ישמעו על זה ב'עין השביעית'" הוא ביטוי שחוזר על עצמו בישיבות מערכת.

אין עוד כלי תקשורת כמו "העין השביעית" שליווה את מאבקי העיתונאים לשיפור תנאי עבודתם. אתר "העין השביעית" חשף את הניוון באגודת העיתונאים הוותיקה, סיקר מקרוב את הקמת ארגון העיתונאים בהסתדרות ועקב בהתמדה ובהרחבה אחר המאבקים המרכזיים שניהל, החל מהעימות הראשוני עם הנהלת ynet; עבור במאבקים לייצוגיות ב"ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלובס" ועוד; וכלה במלחמה שאסר הארגון בעקבות פיטורי עיתונאי ממקומון באר-שבעי שהעז להקדיש כתבה למשפחה בדואית שנפגעה מרקטה עזתית.

במקביל פרסמנו תחקירים על יחסי העבודה הבעייתיים בכלי תקשורת משולי המפה התקשורתית, מ"טיים אאוט ירושלים" (ז"ל) ועד תחנת הרדיו גלי-ישראל, לצד פרופילים עיתונאיים על בעלי תפקידים בכירים בתקשורת שזיהינו כסוכני השחתה. היינו הראשונים שסימנו את אילן ישועה, המנכ"ל הכוחני של "וואלה", כמי שמכפיף את עבודת המערכת באתר לאינטרסים אנטי-עיתונאיים שנים לפני ששמו עלה במה שמכונה כיום "תיק 4000".

ועוד דבר

הצלחנו לקיים כנגד כל הסיכויים גוף של עיתונות עצמאית בלתי תלויה. אבל יש לפנינו עוד עבודה רבה. כדי שנוכל להמשיך לטפל בכל הנושאים שלעיל, ובבעיות החדשות שעוד יצוצו בעתיד, אנו זקוקים לעזרתכם. התרומות ל"עין השביעית" מגיעות מעיתונאים, פעילים חברתיים, אנשי אקדמיה, קוראים מן השורה וכל מי שמחפש את דרכו בג'ונגל התקשורתי – צרכנים ויצרנים כאחד.

התרומה החשובה ביותר שביכולתכם לתת ל"עין השביעית" היא תרומה חודשית של סכום קטן בהוראת קבע. תרומות כאלה מבטיחות את המשך פעילותה של "העין השביעית" גם בעשור הבא. תרמו עכשיו ל"עין השביעית".