יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, השופט סלים ג'ובראן, דחה היום את עתירתו של עו"ד שחר בן-מאיר נגד "ישראל היום". השופט ג'ובראן קבע כי כדי שיוכל להכריז ש"ישראל היום" הוא "פלטפורמת תעמולה אסורה" למועמד לראשות הממשלה בנימין נתניהו, כפי שדרש בן-מאיר, היה על העותר להוכיח זיקה חזקה ביותר בין נתניהו לבין העיתון, וזו לא הוכחה.
השופט ג'ובראן הבהיר בהחלטתו כי העדויות שהציגו בן-מאיר והמומחית מטעמו ענת באלינט (הכותבת דרך קבע באתר זה) כללו "עבודת מחקר מרשימה וראויה לציון", אך לא היה בהן די. "איני סבור כי יש בראיות שהציג העותר כדי ללמד על הזיקה הנדרשת לטובת מתן הסעד המבוקש", כתב בהחלטתו. "יותר מכך, ספק אם ניתן באמצעות תוכן ידיעות חדשותיות להוכיח את הזיקה הנדרשת במקרה זה".
"ההחלטה איזה חדשות לסקר בעיתון ואיזה לא, ובאיזה היקף, הן החלטות המצויה בלב-ליבה של הפררוגטיבה המוענקת לעורך העיתון"
השופט ג'ובראן הדגים קביעה זו באמצעות דוגמה שהועלתה במהלך הדיון בעתירה. בן-מאיר טען בפניו כי ניתן ללמוד על טיבו של "ישראל היום" מהאופן שבו סיקר את העתירה שהוגשה לו בעניין "פרשת העמותות 2", כפי שכונתה בעיתון זה הפרשה הקושרת את המחנה-הציוני ומרצ עם ארגון V15 ועמותות אחרות.
"עיינתי בגיליון של 'ישראל היום' שפורסם יום לאחר שדחיתי את העתירה", כתב השופט ג'ובראן, "ונוכחתי לגלות כי העיתון פירסם ידיעה בדבר דחיית העתירה, אף בליווי ציטוטים מההחלטה. יותר מכך, גם אם 'ישראל היום' היה 'מתעלם' מדחיית העתירה, או סוקר אותה תוך מתן דגש לטענות הליכוד, האם באמת ניתן לטעון כי אלה מלמדים על 'סיקור מוטה'? והרי, כידוע, ההחלטה איזה חדשות לסקר בעיתון ואיזה לא, ובאיזה היקף, הן החלטות המצויה בלב-ליבה של הפררוגטיבה המוענקת לעורך העיתון" [כך במקור].
השופט סלים ג'ובראן במהלך הדיון על העתירה נגד "ישראל היום", 23.2.15 (צילום: אורן פרסיקו)
לדבריו, "אם תוכח זיקה – כספית או ארגונית – בין מפלגה או מתמודד לבין עיתון ויוכח כי האחרון יפרסם 'מסה קריטית' של ידיעות חדשותיות לטובת אותו מועמד – אין המדובר כלל בידיעות חדשותיות, אלא למעשה, ב-'תעמולה בתחפושת'. דהיינו, תעמולה הנחזית לעיתון", אולם "כאשר עותר מבקש סעד כללי בנוגע לעיתון כולו, כשלטענתו (בדומה לטענה בעתירה זו) היא כי האחרון במשך שנים אינו עיתון למעשה אלא עלון תעמולה למען מועמד או מפלגה, עליו להוכיח זיקה חזקה במיוחד".
לפי יו"ר ועדת הבחירות, ל"ישראל היום" אמנם יש "תעודת זהות אידיאולוגית" הקשורה לימין הפוליטי, אך "עם זאת, אם היה די בכך כדי להצהיר כי עיתון מסוים הוא בגדר תעמולה, בהתבסס על סיקוריו החדשותיים, סבורני כי היה בכך גם כדי להשליך על עיתונים יומיים אחרים, אשר להם 'תעודת זהות' הקשורה לשמאל הפוליטי", כתב בהחלטתו. "אכן, בעולם אוטופי, העיתונות היתה אובייקטיבית לחלוטין, והסיקור היה חדשותי ונטול כל אג'נדה. עם זאת, עיתונות מעין זו – ודאי ביחס לנושאים פוליטיים המצויים בלב המחלוקת הציבורית – אינה יכולה להתקיים, הלכה למעשה, בעולם אמיתי. שומה על הקורא לדעת להפריד בין עובדות לדעות, ועל עורך העיתון והכותבים בו לעזור במלאכה זו לקורא. [...] עניין זה, כך או כך, מהווה סוגיה אתית, שראוי שהגופים האמונים על האתיקה העיתונאית יתנו עליהם את הדעת, ולא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
"לא נעלמה מעיניי העובדה", הוסיף השופט ג'ובראן, "כי עמדתי זו, אינה נותנת לכאורה את המשקל הראוי לעמדת העותר לפיה הסיקורים האמורים של ראש הממשלה וסביבתו בעיתון אינם חדשותיים למעשה, אלא – 'תעמולה בתחפושת'. ומשכך – אין מקום שייהנו מההגנה הנרחבת הניתנת לחופש העיתונות והביטוי הפוליטי. עם זאת, אני סבור כי האיזון העקרוני שתואר לעיל – על פיו קיימת חזקה לכאורה כי סיקור חדשותי – כזה הוא – ועל הטוען אחרת הנטל להוכיח עובדה זו באמצעות זיקה משמעותית, מהווה את האיזון הראוי בנוגע לשאלות מעין אלה".
"טענת 'ישראל היום' בהקשר זה מתמצת בכך שטענת העותר (כי לעיתון אין מודל כלכלי רווחי) – לא הוכחה אמפירית. דעתי אינה נוחה מעמדה זו"
בהמשך החלטתו מתייחס השופט ג'ובראן גם לסוגיית המודל הכלכלי של "ישראל היום" וקובע כי בניגוד לטענת בא-כוחו של ישראל היום, עו"ד דורי קלגסבלד, הוא מחזיק בדעה כי "העדר מודל כלכלי יכול להוות אינדיקציה רלוונטית לזיקה הנדרשת". לדבריו, "הרי, אחד מההבדלים המרכזיים בין פלייר בחירות לעיתון הוא שבעוד הראשון מצהיר בגלוי על מטרתו ומשכך – מחולק כמובן בחינם; השני – מתיימר להגיש שירות ציבורי חשוב לציבור, ובתמורה – מבקש מהאחרון לשאת בעלות הפקתו".
השופט ג'ובראן אף מעיר כי "טענת 'ישראל היום' בהקשר זה מתמצת בכך שטענת העותר (כי לעיתון אין מודל כלכלי רווחי) – לא הוכחה אמפירית. דעתי אינה נוחה מעמדה זו. היה ראוי, לדעתי, אם המשיבים לא היו נתלים באי הוכחת הטענה, אלא – מפריכים אותה באופן יזוּם". יחד עם זאת קובע השופט ג'ובראן כי "בהינתן הזיקה הנדרשת למתן הסעד המבוקש, אין די בשאלות שנותרו פתוחות כדי לגבש את אותה זיקה".
סוגיה נוספת שאליה מתייחס יו"ר ועדת הבחירות בהחלטתו היא שאלת סמכותו להכריז על עיתון שלם ככלי תעמולה. בניגוד לעמדת באי-כוחם של הליכוד ו"ישראל היום", השופט ג'ובראן קובע כי יש לו הסמכות לכך.
"אינני סבור כי אין מצוי כלל בסמכותי מתן סעד כוללני נגד עיתון", הוא כותב בהחלטתו. "בהקשר זה, יש טעם של ממש בטענת העותר – כפי שהובאה בדיון בעתירה שנערך במעמד הצדדים – כי אין מדובר בסעד כוללני 'סתמי' (כפי שנטען במרבית המקרים); אלא – בסעד כוללני במובן שמדובר בסעד נרחב. אינני סבור כי יש להוציא מכלל אפשרות מתן סעד מעין זה במקרים המתאימים.
עו"ד שחר בן-מאיר בדיון בוועדת הבחירות המרכזית, 23.2.15 (צילום: אורן פרסיקו)
"טול לדוגמא אם אחד מהמועמדים בבחירות היה רוכש או מקים עיתון יומי", הוסיף ג'ובראן, "ובתקופת הבחירות – אותו עיתון היה מסקר רק מועמד זה ורק באופן אוהד. סביר להניח, שבדומה לטענת העותר ביחס ל'ישראל היום', גם אותו עיתון היה 'נעטף' בתכנים שאינם חדשותיים על מנת למשוך קוראים-בוחרים: מדור ספורט, מדור כלכלה, תחזית מזג אוויר, וכיו"ב. הרי אם התעמולה לטובת אותו מועמד הייתה נעשית בגלוי – סביר להניח כי הקוראים-בוחרים כלל לא היו קוראים בו. עם זאת, הניתן לומר שאותו עיתון – בהינתן הזיקה המוחלטת המתוארת לעיל – ראוי כי יתפרסם בעת מסע הבחירות כעיתון חופשי?".
אולם, כאמור, השופט ג'ובראן לא ראה ב"ישראל היום" דמוי-עיתון שכזה.
"עתירה זו הציפה סוגיות חשובות לדיון: היחס בין דיני התעמולה לעיתונות, והמחלוקת הציבורית סביב עיתונים (לא רק 'ישראל היום') בעלי השקפת עולם פוליטית", כותב ג'ובראן בסיכום החלטתו. "סבורני, כי שאלות אלה – ראוי שיידונו. אולם, נראה כי זירת ועדת הבחירות – הדנה בעתירות מעין אלה מבעד למשקפי דיני התעמולה – אינה הזירה המתאימה".
השופט ג'ובראן חייב את בן-מאיר לשלם לבנימין נתניהו וסיעת הליכוד הוצאות בסך 8,000 שקל, ל"ישראל היום", עורכו עמוס רגב ומממנו שלדון אדלסון הוצאות זהות, וכן 4,000 שקל הוצאות לטובת קופת המדינה.
תב"כ 16/20
* * *
עוד על העתירה לוועדת הבחירות נגד "ישראל היום"
08.02.2015
15.02.2015
16.02.2015