משטרת ישראל הפעילה אמצעים יוצאי דופן כדי למנוע מעיתונאים לסקר את אירועי יום ירושלים ולשבש את יכולתם לשקף באופן מלא את טיפולה ומעורבותה בהתנגשויות אלימות שאירעו בעיר העתיקה. כתבים וצלמים ששוחחו עם "העין השביעית" מעלים תמונה מטרידה בנוגע לתפקודה של המשטרה. לדבריהם, המדיניות המופעלת בעת סיקור אירועי מחאה נועדה למנוע מהם לייצר הד תקשורתי שיציג את המשטרה והמדינה באור שלילי.

מדי שנה מתקיים ביום ירושלים בעיר "ריקוד דגלים", מצעד רב-משתתפים שנתיבו עובר, בין היתר, בשכונות שרוב תושביהן פלסטינים. המצעד, שבו לוקחים חלק בעיקר יהודים מהציונות הדתית ופעילי ימין, נערך תחת אבטחה כבדה בעקבות עימותים ותקריות אלימות בין הצועדים לבין ירושלמים פלסטינים, שקבוצות מתוכם נוהגות להפגין נגד האירוע, לעתים תוך השלכת אבנים וחפצים אחרים.

בשנה שעברה, כפי שדווח ב"העין השביעית", נקטה המשטרה אמצעים אלימים חריגים בניסיון למנוע מעיתונאים לתעד את אירועי המצעד. השנה, אומרים עיתונאים שנכחו אתמול (17.5.15) באזור שער שכם במסגרת עבודתם, הפעילה המשטרה טקטיקה חדשה שנועדה לשלוט באופן שבו יסוקר האירוע הנפיץ. "זה עניין של שליטה. הם רוצים לשלוט במה שהתקשורת תצלם", אומר אחד מאותם עיתונאים.

צלם ירושלמי העובד עבור כלי תקשורת בינלאומי, שביקש להישאר בעילום שם משום שלא קיבל מהאחראים עליו אישור להתראיין, מספר כי היערכותה של המשטרה החלה בפינוי של נתיב הצעדה עוד לפני שהגיעה לעיר העתיקה. "בהתחלה המשטרה עברה שם והתחילה לשים את התושבים, את הפלסטינים, בסגר. תוך כדי, הם אמרו גם לעיתונאים שהתמקמו ברחובות העיר העתיקה להתפנות", הוא אומר. במקביל ביקשה המשטרה מתושבי הרובע המוסלמי לסגור את בתי-העסק לפני תחילת המצעד, בקשה שקוימה על-ידי רובם.

לדברי הצלם, אף שעשה כדברי נציגי המשטרה והתרחק מהאזור, בכל פעם שהתמקם לצילום ניגש אליו שוטר חדש והורה לו להתרחק עוד יותר. "כשהם עושים את זה, לא אכפת להם אם אתה תושב או עיתונאי", הוא אומר. "הם פשוט דוחפים אותך כאילו היית אחד מהמפגינים הפלסטינים נגד המצעד". השוטר האחרון, אומר הצלם, הסביר לו שנאסר עליו לגמרי לשהות בנתיב הצעדה, וכי עליו לגשת ל"מתחם תקשורת" שהוקם מחוץ לשער שכם.

ואכן, סילוק העיתונאים מרחובות העיר העתיקה ומרחבת שער שכם סייע למשטרה להוציא לפועל יוזמה חריגה: נציגי התקשורת שביקשו לסקר את הצעדה בשער שכם חויבו להתרכז בתוך שטח מגודר, שממנו לטענתם נאסר עליהם לצאת. צלמים שביקשו להתערות בצועדים, או באוכלוסייה המקומית, הורחקו מהמקום, לעתים תוך שימוש באלימות.

"הכווינו אותם לא לתת לנו לצלם"

המונח "מתחם", שאותו טבעה המשטרה, עושה חסד עם נציגי מערכת האכיפה. צלמים ששוחחו עם "העין השביעית" העדיפו את הכינויים "כלוב" ו"מכלאה". "צריך לזכור שמדובר באירוע בשטח ציבורי פתוח", אומרת גלי תיבון, צלמת בסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP).

משטרת ישראל, הודעת דוברות לרגל יום ירושלים, 17.5.15 (לחצו להגדלה)

משטרת ישראל, הודעת דוברות לרגל יום ירושלים, 17.5.15 (לחצו להגדלה)

"כל משתתף שצעד עם דגל יכול היה להסתובב שם בחופשיות, ואילו את העיתונאים מישהו במשטרה החליט לכלוא במתחם מגודר. זה לא תפקידה של המשטרה להחליט עבור העיתונאים איך לסקר אירוע, זה דבר שקורה במדינות חשוכות", היא אומרת.

אף שבמשטרה מסבירים את הצורך ב"מתחם" מיוחד עבור נציגי התקשורת בניסיון להגן עליהם מפני ההמון, נציגי התקשורת עצמם סבורים כי ריכזו אותם יחד לשם מטרה אחרת. צלם העובד בכלי תקשורת ישראלי, שביקש ששמו לא יצוין כדי למנוע פגיעה ביחסיו עם המשטרה, אומר כי המתחם המגודר נועד בראש וראשונה כדי להגביל את צעדיהם של העיתונאים וכדי לשלוט על אופן תיעוד האירועים. "אני אתן לך דוגמה", הוא אומר. "אתה עומד שם, בתוך המכלאה, ואתה קולט שהשוטרים עושים משהו פסול כמו להרביץ לאיזה ערבי שנמצא על הרצפה. כשזה קרה, אתה קולט שהכוח המשטרתי נחלק לשניים: צוות אחד שמפוצץ את הערבי במכות, וצוות אחר שמפריע לצלמים.

"אני ראיתי איך הם בעטו לאיש הזה בפרצוף, אבל לצערי אין לי תמונה של זה בגלל שהשוטרים הסתירו, ואני הייתי מאחורי גדר. אני לא שמאלני, אבל כשאני רואה שוטרים יהודים מכים ערבי על הרצפה, זה עצוב לי. אני לא חושב שאדם שנמצא על הרצפה צריך לחטוף מכות משוטרים – ועוד ששוטרים אחרים ידאגו שאנחנו לא נצלם את זה. אני לא חושב שזה צריך לקרות", הוא מוסיף.

שער שכם, ירושלים, 17.5.15 (צילום: "העין השביעית")

שער שכם, ירושלים, 17.5.15 (צילום: "העין השביעית")

שער שכם, ירושלים, 17.5.15 (צילום: "העין השביעית")

שער שכם, ירושלים, 17.5.15 (צילומים: "העין השביעית")

לדבריו, אין מדובר ביוזמה מקומית של שוטרים בדרג נמוך, כי אם בהנחיה של גורם משטרתי בכיר. "לפני שנה הכווינו אותם לתת לנו מכות, השנה הכווינו אותם לא לתת לנו לצלם. ההנחיה באה מלמעלה – לא לתת לנו לצלם, להפריע לנו לצלם. מבחינתם, הצלמים הם הבעיה. כל רגע הגיע גנרל אחר ואמר לפקודים שלו: 'תפנו את הצלמים'", הוא אומר. "מפקד הגזרה נהיה הצנזור שלנו עכשיו?", מוסיף בתסכול צלם ישראלי אחר.

הכתבת דליה נמארי, שתיעדה את האירועים בשער שכם עבור רשת הטלוויזיה הרוסית RT, דיווחה לצופיה כי גם היא הורחקה מהמקום על-ידי כוח משטרתי. לדבריה, כשניסה הצוות שלה לתעד מקרה של אלימות משטרתית, השוטרים הרחיקו את הצלם באגרסיביות ושברו חלק ממצלמתו.

"מבחינתם – כולנו עבריינים"

ההחלטה לרכז את העיתונאים במקום אחד איפשרה למשטרה לא רק להגביל את הסיקור, אלא גם להקל על השוטרים להתמודד עם עיתונאים שאינם מתנהגים לפי הכללים החדשים. "אחרי שנכנסנו למכלאה", אומר אחד הצלמים, "מי שרצה לצאת משם לא יכול היה לעשות את זה באופן חופשי. השוטרים מנעו מאיתנו לצאת משם – בדחיפות, בשפה לא יפה, באיומים במעצר".

בשלב מסוים, כשצלם סוכנות פלאש 90 יונתן זינדל התווכח עם נציגה של המשטרה על תנאי הסיקור, איימה עליו אותה שוטרת ואמרה לו כי ביכולתה להורות על מעצרו.

"אם אתה במכלאה, ויצאת מהמכלאה, אז הם יוציאו אותך מהמתחם – ואם אתה יוצא אתה לא חוזר. ואם נכנסת לתוך החומות, אז אתה לא תצא מהחומות", מוסיף אחד הצלמים. "הם מגבילים לך את העבודה. מקרב מפגיני הימין כל אחד רשאי לעבור – אבל הצלמים, אתה יודע, יש להם את המגבלות של המשטרה, הם אזרחים סוג ב' באירוע הזה. אני לא מבין, אם אני הולך עם הצועדים עם כיפה על הראש מותר לי לצלם, ובלי כיפה אסור?

המתחם המגודר שהוקצה לנציגי התקשורת מחוץ לשער שכם (צילום: "העין השביעית")

המתחם המגודר שהוקצה לנציגי התקשורת מחוץ לשער שכם (צילום: "העין השביעית")

"בניגוד לשנה שעברה, אתמול לא הרביצו לנו ממש מכות, זה נכון, אבל גם הדחיפות הן אלימוּת", ממשיך אותו צלם. "השוטרים מתגרים בך, מחכים לטעות שלך, כמו שהם עשו לערבים: השוטרים דחפו אותם, וכשהערבים דחפו בחזרה – פוצצו אותם. אם אני הייתי דוחף שוטר, היו מפרקים לי את הצורה ועוצרים אותי על תקיפת שוטר. צריך לזכור גם שאיפה שהצלמים עומדים נכנסים מלא ערבים, ואיך שמכסחים את הערבים – מכסחים גם את הצלמים. מבחינתם, כולנו עבריינים", הוא אומר, ומוסיף: "מה זו ההפקרות הזאת? דמם של הצלמים הותר".

"שברו להם את החצובות"

אף שבהודעה רשמית ששלחה דוברת משטרתית לעיתונאים לקראת האירוע נטען כי כינוס העיתונאים במתחם סגור נועד כדי "לשמור על בטחונם של המסקרים", כשאנשי תקשורת נקלעו לתקריות אלימות עם הצועדים, המשטרה דווקא נמנעה מלסייע להם, אומרים עיתונאים ששוחחו עם "העין השביעית".

"כשאזרח פלסטיני מרביץ לאזרח ישראלי – עוצרים אותו. לעומת זאת, כשקבוצה של ישראלים מכה צלם טלוויזיה ירדני מול כל המשטרה – ואני ראיתי אותו, הדם ירד לו על הפנים – המשטרה לא עשתה כלום ולא עצרה אף אחד", אומר הצלם המועסק בכלי תקשורת בינלאומי. "אני עובד בירושלים כבר כמעט עשר שנים, וזו הפעם הראשונה שהשוטרים כאן התנהגו ככה".

אוליבייה פיטוסי, צלם "הארץ", נחשף גם הוא למקרי תקיפה של צוותי חדשות. פיטוסי היה עד למקרה שתועד, ובו קבוצה של צועדים עטויי דגלים וכיפות עטו על צוות טלוויזיה זר ששהה בקרבת שער שכם. לדבריו, צוות השידור, שכנראה צילם עבור תחנת טלוויזיה ירדנית, היה באמצע הקלטת מונולוג מפי הכתבת כשלפתע הגיחה קבוצה גדולה של צועדים שהחלו להפריע להקלטה באמצעות דגלים שנשאו עימם.

"הם התחילו לשים לה דגלים על הפרצוף, משהו לא מנומס, אבל לא אלים או בעייתי במיוחד, אבל לאט-לאט באה עוד איזה קבוצה שאמרה לצוות ללכת, ומנעה ממנו להמשיך לשדר", אומר פיטוסי. "כשהם ראו שהעיתונאים מתחילים להתקפל, התחילו קריאות גזעניות, אמרו להם 'תלכו מפה', 'אתם אורחים', 'אתם לא מקובלים כאן', והתחילה התקהלות.

"כבר בשלב הראשון, בתחילת השידור, כשהצועדים הסתפקו בהפרעה באמצעות הדגלים, ניגשתי למישהי מצוות הדוברות של המשטרה ואמרתי לה, 'תקשיבו, יש שם צוות טלוויזיה, ומה שקורה שם יכול להתפתח לקטטה, מהומה, יכולים לתקוף אותם, שימו עין' ‒ וירדתי בחזרה כדי לראות מה קורה, בתקווה שהם יטפלו בזה. ראיתי שני קצינים עומדים שם, מסתכלים ומחייכים", הוא מוסיף.

"בתוך זמן קצר הצוות התקפל", ממשיך פיטוסי, "ומהרגע שמישהו נסוג אחורה, אתה יודע, זה נותן לרוב אפשרות לבוא ולרוץ אחריהם. משתתפי המצעד רצו אחריהם והתחילו להכות אותם במקלות של הדגלים, שהם למעשה מקלות של מטאטא. שניים מהצלמים הצליחו להתגונן באמצעות החצובות שלהם, עד שהגיע שוטר מג"ב, שאגב נפצע בפנים. בסופו של דבר הם הצליחו להתחמק, אבל וואלה – הם לא היו במצב טוב. הם חטפו מכות, שברו להם את החצובות".

צועדים יהודים תוקפים צוות טלוויזיה. צילום: אלחנן מילר, Times of Israel ("שיחה מקומית", 17.5.15)

פיטוסי אומר כי נציגי המשטרה בשטח האשימו את צוות הצילום באחריות לתקרית האלימה, משום שאנשיו בחרו לצלם בשטח שלא הוקצה מראש לעיתונאים. אף על פי כן, בתקרית שאירעה כחצי שעה לאחר מכן הותקף דווקא עיתונאי שלדבריו שהה מאחורי גדר משטרתית; העיתונאי, שנשלח לסקר את האירוע עבור ערוץ הטלוויזיה הצרפתי TF1, הוכה, לדברי פיטוסי, על-ידי שלושים או ארבעים נערים יהודים שפרצו את הגדרות וגם גנבו את אחת החצובות של צוות הצילום שלו.

"עומדים שם עיתונאים, אנשים עם תעודת עיתונאי, שהמשטרה כביכול אמורה להגן עליהם – וזה לא קורה", אומר פיטוסי. "עיתונאי לא עובד עבור מר נתניהו, והוא לא עובד עבור מר אבו-מאזן. הוא מטבעו נמצא בין שני הצדדים. וברגע שבו אנחנו לא מצליחים לסקר צד אחד, אז יש לנו בעיה. המשטרה צריכה לשמור עלינו, אבל היא גם צריכה לתת לנו לעבוד. זה אחד היסודות של מדינה דמוקרטית, ואם זה לא קורה – אז יש לנו בעיה במדינה".

"מעדיף להציג את עצמי כאזרח ולא כעיתונאי"

יחסה של המשטרה לנציגי התקשורת עורר תרעומת בקרב הצוותים שנשלחו לסקר את אירועי יום ירושלים. במקרה אחד, אומרים כמה מהנוכחים, ההחלטה לחשוף בשידור את אופן התנהלותה של המשטרה הולידה רגיעה קצרה. בשעה חמש בערב, בפתח התוכנית "חמש עם רפי רשף", עלה לשידור כתב חדשות ערוץ 10 עמרי מניב וחלק עם הצופים את קשייו בסיקור הסיטואציה.

מניב דיווח לצופים כי שוטרים ולוחמי מג"ב מנסים למנוע מצוות השידור לסקר את הנעשה בשער שכם. "המשטרה תוחמת את הצלמים בתוך נקודה מסוימת, ולא מאפשרת לצלמים ולכלי תקשורת לסקר את האירוע הזה", הסביר בעודו נדחף על-ידי שוטרת.

"היו כאן אירועים של שוטרים שתוקפים מפגינים, ובכל פעם נחסמה הדרך שלנו לתעד את זה. אנחנו בכל זאת נתעד את זה", עידכן את הצופים, והוסיף: "בכל פעם שאנחנו מנסים להתקדם לאיזשהו אירוע, לאיזושהי אלימות, או של השוטרים או של אחד מהצדדים, אנחנו נאלצים להישאר במתחם הזה ונהדפים בכוח". לאחר השידור, אומר אחד הצלמים, השוטרים נרגעו למשך כחצי שעה, אך לאחר מכן שבו לסורם.

כתב חדשות ערוץ 10 עמרי מניב מדווח משער שכם, 17.5.15 (צילום מסך מתוך התוכנית "חמש עם רפי רשף")

כתב חדשות ערוץ 10 עמרי מניב מדווח משער שכם, 17.5.15 (צילום מסך מתוך התוכנית "חמש עם רפי רשף")

כמעט כל העיתונאים שהתראיינו לכתבה זו הביעו תסכול מכך שבניגוד למצב הרצוי, שבו המדינה עושה מאמצים מיוחדים כדי לאפשר לנציגי התקשורת לסקר את הנעשה בה – במקרה של אזורי העימות בירושלים, אחד הפתרונות המתבקשים הוא דווקא הסוואת העובדה שהם שוהים בזירה מתוקף עבודתם העיתונאית.

"תמיד היה קשה לעיתונאים לעבוד בירושלים, זה לא דבר חדש", אומר בהקשר זה ניר חסון, כתב "הארץ" בירושלים. "כשאתה מנסה להיכנס לאזור שנתחם על-ידי שוטרים, יש תחושה שאם היית בא עם כיפה על הראש, היה לך יותר קל להיכנס. במקרים כאלה אני מעדיף להציג את עצמי כאזרח ולא למהר לשלוף תעודת עיתונאי".

אחד הצלמים חולק, במידה של תרעומת, מסקנה דומה: "בשביל מה נותנים לך תעודת עיתונאי? תבוא עם האייפון, ותצליח לצלם יותר מאשר עם מצלמה. ברגע שאתה בא עם מצלמה, אתה ישר הופך למטרה".

הצלמת גלי תיבון מוסיפה: "אתמול בהפגנה רציתי לעבור לצד של המפגינים, אז השוטר אמר לי: 'תעודה'. אני מראה לו תעודת עיתונאי, והוא שואל אותי: 'איפה את גרה?'. אמרתי לו, 'מה זה משנה?'. הוא עונה לי, 'את רוצה לעבור כדי להגיע לבית שלך?'. אמרתי לו, 'אתה לא יודע מה זו התעודה הזאת? זו תעודת עיתונאי'. הוא אפילו לא ידע איך היא נראית. והוא היה קצין, לא איזה שוטר מג"ב. לא מכבדים את התעודה הממשלתית – זו גם בעיה".

"תעיפו את הכתבים"

היחס הקשוח לעיתונאים המבקשים לתעד אירועי מחאה בירושלים, אומרים כמה מהמרואיינים בכתבה זו, הוא תופעה שהלכה והחריפה בשנה האחרונה. לדברי תיבון, הדבר נובע ממדיניות חריגה של זרוע חדשה של משטרת ירושלים, מרחב קדם, שהוקמה לפני מעט יותר משנה כדי לטפל באזורי עימות שרוב אוכלוסייתם פלסטינית. "במשך שנים אנחנו לא הפרענו לשוטרים, בדרכנו העדינה, והם עזבו אותנו בשקט. לאחרונה, הסטטוס-קוו הזה הופר", היא אומרת בהקשר זה.

"הגישה הזאת באה לידי ביטוי בהפגנה הראשונה של האתיופים בסוף חודש אפריל, מול המטה הארצי של המשטרה. סגרו שם את הצלמים מאחורי גדר, יחד עם המפגינים, כשברקע השוטרים צועקים במגפון: 'תעיפו את הכתבים, תעיפו אותם, הם מפריעים לנו לעבוד'. זה חוסר הבנה בסיסי של התפקוד של התקשורת בסיקור אירוע. היינו צריכים לריב איתם במשך שעה עד שנתנו לנו לצאת. התוצאה היא שאנחנו לא יכולים לעשות את העבודה שלנו – ובשביל זה אנחנו הרי שם, לא בשביל להפגין".

בני העדה האתיופית מפגינים בירושלים נגד אלימות משטרתית, 30.4.15 (צילום: יונתן זינדל)

בני העדה האתיופית מפגינים בירושלים נגד אלימות משטרתית, 30.4.15 (צילום: יונתן זינדל)

צלם נוסף מחרה מחזיק אחריה, ומצביע גם הוא על הפגנת בני העדה האתיופית כעל נקודת ציון חשובה בשינוי יחסה של המשטרה המקומית לנציגי התקשורת. "גם בהפגנה ההיא רצו לתחום את כל הצלמים במכלאה. אלא שמדובר בצעדה, והצלמים צריכים לצעוד עם המפגינים, לא להיות כלואים. בעיניים שלי, זה מעשה שעושה מישהו שלא מבין כלום בתקשורת – הוא לוקח צלמים והופך אותם בכוח לאויבים של המשטרה. אנחנו לא באים לריב עם המשטרה. אנחנו עושים את העבודה שלנו, הם עושים את העבודה שלהם – ואם הם פועלים לפי החוק, הם לא צריכים לפחד מאיתנו. אם הם מפחדים, כנראה שיש לכך סיבה".

צלם אחר מזהה את המגמה המשטרתית עם מגמה שלטונית רחבה. "מדובר בניסיון שליטה שמתחבר לנוהג שנעשה יותר ויותר נפוץ", הוא טוען. "כשהם רוצים שתצלם איזה אנס או פושע אחר שהם עצרו, תאמין לי, הם ידאגו שאתה תצלם. הם ישלחו על זה 20 הודעות ויוודאו שכולם יהיו שם", הוא מוסיף. לדבריו, התנהלותם של הדוברים המשטרתיים היא חלק מניסיון של גורמים שלטוניים שונים לסגור אירועים בפני נציגי התקשורת, ולהסתפק בהפצת תמונות רשמיות.

"זה כמו שעושים במשרד ראש הממשלה, שמצלמים את ביבי לוחץ יד ומפיצים לכולם, כי זה נוח להם, כי ככה הם יוציאו את ביבי הכי יפה שיכול להיות. ככה גם המשטרה נהייתה פה פתאום", הוא אומר. "כתבים מפחדים לכתוב על הדבר הזה. כולם מפחדים מהמשטרה".

המשטרה: פעלנו כשורה

במשטרת ישראל בחרו שלא להתייחס לעדויות על התנהלות אלימה של שוטרים ועל כשלים באבטחתם של עיתונאים. גורם אנונימי מטעם משטרת ירושלים מסר ל"העין השביעית" את הדברים הבאים: "במסגרת ההיערכות המבצעית נקבע מתחם תקשורת מסודר ומאובטח לטובת הכתבים והצלמים המגיעים לסקר את צעדת הדגלים באזור שער שכם.

"מתחם זה איפשר את סיקור האירועים ברחבת שער שכם מחד, ומאידך איפשר למשטרה לאבטח את הכתבים והצלמים ולשמור על בטחונם. יחד עם זאת, צוות דוברות ירושלים, בסיוע דוברים מחטיבת הדוברות הארצית, נכחו במקום והיו עם הכתבים במטרה לאפשר להם לנוע בבטחה לסיקור האירועים בהתאם להתפתחויות בשטח.

"בשטח לא נשמעו טענות למעט בודדים שהתעקשו לנהוג בחוסר אחריות ותוך נטילת סיכון לפגיעה, ומאחר ואנו סבורים כי אינם חסיני פגיעה מאבנים ובקבוקים שהושלכו, בנקודת זמן מאוד ספציפית נמנעה תנועתם במטרה לשמור על בטחונם, תפקיד שעליו אמונה המשטרה. משטרת ירושלים פעלה אתמול בנחישות וברגישות אל מול האירועים והפרובוקציות השונות, אשר בסופו של יום צימצמו את אירועי הסדר ואיפשרו חגיגה מחד ושגרת החיים מאידך".