מה משותף לעיתונות וחקלאות? מה משותף לעיתונאים ולעובדי אדמה? לכאורה, שום דבר. זו עבודה משרדית בדרך כלל, וזו כמעט תמיד עבודת שטח; זו עבודה פיזית, וזו עבודה אינטלקטואלית; זו עבודה שתלויה בכוחות טבע, וזו עבודה שתלויה בבני אדם. אבל למרות ההבדלים, יש נקודת דמיון אחת בין המלאכות: שתיהן מחזוריות.

החקלאי מביט בלוח השנה ויודע מתי לזרוע ומתי להשקות, מתי לדשן ומתי לנכש. עורך העיתון מביט בלוח השנה ורואה פרויקטים וגליונות מיוחדים: יום העצמאות מגיע? מי אחראי על הפרויקט הלעוס שבו כותבי העיתון בוחרים את המבנה הישראלי ביותר, המונח הישראלי ביותר, השיר, האירוע, החוויה, הזוג הישראלי ביותר?

יום כיפור? פרויקט סליחות, ולצדו זכרונות מהמלחמה. יום האשה? נשים מעוררות השראה מספרות על הלקח הגדול ביותר שלמדו (לזכור לפנות לגילה אלמגור, יעל ארד ועדה יונת). יום השואה? מי ממחזר את הידיעה הקבועה על כך שרבע מניצולי השואה חיים מתחת לקו העוני? מי כותב על כך שבאופן מפתיע, ובדיוק של שעון שווייצרי, נרשמה השנה עלייה במספר התקיפות האנטישמיות ברחבי העולם?

במרכז לוח השנה העיתונאי, שזרוע בכתבות ופרויקטים שנכתבים מראש, מתנוסס היהלום שבכתר: ראיון החג. בראש השנה ולעתים גם בפסח וביום העצמאות, ראשי המדינה מעניקים ראיון חג חגיגי. כמובן שחגיגי. מי שמע על ראיון חג לא חגיגי? נשיא המדינה, הרמטכ"ל וראש הממשלה (ולפעמים גם יו"ר הכנסת, נגיד בנק ישראל ויו"ר האופוזיציה) מתייצבים מול אמצעי התקשורת האלקטרוניים והמודפסים, לוחצים על כפתור שטמון אצלם בכיס ומפעילים את מחולל הקלישאות. וזה מעלה שאלה מעניינת: למה ממשיכים עם המסורת הדלוחה הזו? את מי זה משרת?

באופן מפתיע, את התשובה אפשר למצוא אצל נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". מוזס, כעיקרון, לא מתראיין. אבל בימים הראשונים של 2017, כשזומן לחקירה שאז עדיין הוסתרה מהעין הציבורית, הוא הסכים לספר לחוקרים מדוע כה חשוב לו שמהדורות החג של העיתון שלו יכללו ראיון עם ראש הממשלה. מוזס הסביר לחוקריו שראיון חג הוא הרבה יותר מסך המילים הכתובות בו או הכותרות שאפשר לחלץ ממנו. ראיון חג הוא ביטוי להכרה הדדית בין העיתון לפוליטיקאי. הצהרה פומבית על ברית, ובמקרה של נתניהו – על סולחה.

אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, מעניק ראיון חג טלוויזיוני ליהורם גאון ב-2007, במסגרת שידורי יום העצמאות של ערוץ 1 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

מוזס סיפר שהוא וגורמים נוספים ב"ידיעות אחרונות" הציעו לבנימין נתניהו שוב ושוב להתראיין לעיתון לרגל חגי ישראל. "כל חג ביקשנו ממנו", אמר, "שמונה ועשר פעמים – ראש השנה, פסח – 'תתראיין'". אבל נתניהו, טען מוזס, שוב ושוב סירב. "אנחנו רוצים לתת לו את זה. הוא לא רוצה".

מוזס טען שהסרבנות הזאת פגעה בקוראי "ידיעות אחרונות", שחלקם משתייכים לאלקטורט של נתניהו, אבל הוא מן הסתם יודע שזו אמירה ריקה. כפי שיודע כל קורא, גם מוזס יודע שמעולם לא יצאה כותרת משמעותית מראיונות החג המשומשים האלו, וגם הוא יודע שמעולם לא נשלח מכתב זועם מצד קורא מאוכזב שדורש לדעת מדוע השנה לא מופיע בגליון ראש השנה ראיון עם ראש הממשלה. אבל כל זה לא משנה, כי ראיון החג הוא הרי לא הישג עיתונאי, ואין לו תפקיד עיתונאי. הוא חלק ממנגנון. אמצעי שדרכו בונים יחסים עם ראש הממשלה.

בחקירה אחרת סיפר מוזס שבמחצית השנייה של 2014, מעט לפני תחילת שיחות "תיק 2000", ההצעה שוב הונחה על השולחן. "אני הצעתי שראש הממשלה יתראיין אצלנו לקראת ראש השנה", אמר מוזס. כך קיווה להביא ל"הסדרת היחסים בין נתניהו ל'ידיעות אחרונות'", כהגדרתו, ולסיים "חרם" שעליו הכריז נתניהו ב-2010 בעקבות כתבה גדולה על התביעה שהגישה נגד שרה נתניהו עובדת משק הבית ליליאן פרץ.

לדברי מוזס, המתווך שהעביר לנתניהו את ההצעה היה ראש הסגל ארי הרו, לימים עד מדינה במשפט שבו המו"ל והפוליטיקאי עומדים לדין בצוותא. "התפלאתי מדוע מר נתניהו סירב במשך השנים להעניק לנו ראיונות חג", אמר מוזס לחוקריו.

מה כל-כך מפליא בזה? אחרי הכל, ראיון חג הוא ראיון עיתונאי כמו שרני רהב הוא בוב וודוורד, אז מה הקטע? למה ראש הממשלה מסרב?

מוזס חלק עם חוקריו תזה: "הוא פחד מהם", טען, "מ'ישראל היום'. אם הוא מתראיין לנו, אז הם יכעסו עליו".

"הוא מחושק, כאילו?", תהה החוקר.

מוזס השיב בחיוב. "אחת הסברות היא שהוא הרגיש שהוא לא מסוגל מצד אחד להגיד שאנחנו 'אימפריית הרשע' (שם של מדור קבוע על מוזס ו'ידיעות אחרונות' שפורסם ב'ישראל היום'; י"ד) ומצד שני לתת לגיטימציה ולהתראיין אצלנו", אמר.

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, באולם משפט המו"לים (צילום: אורן פרסיקו)

האם זה מה ששמע ישירות מנתניהו? "שאלתי אותו", סיפר מוזס, "אבל הוא לא ענה לי. לא קיבלתי תשובה. אתה יודע למה לא קיבלתי תשובה? אתה חושב שהוא יכול להגיד לי 'אני מפחד מ'ישראל היום', לכן אני לא מתראיין אצלך', או 'אם אני אתראיין אצלך אני נותן לגיטימציה'? מה הוא יענה? אין תשובה. יש לו הזדמנות לפרוש את משנתו בפני כל עם ישראל בראיון חג, איך אפשר להגיד לא? אלא אם כן זה ממניעים זרים, לפגוע בנו".

מוזס וגם נתניהו יודעים מה המטרה של ראיונות החג. המטרה אינה לדבר עם הציבור או לספק מידע, ולא לענות על שאלות קשות או לתת דין וחשבון כנה בנוגע למצב האומה. המטרה היא לבנות יחסים. העיתון שולח עיתונאים כנועים שמנפקים ראיון מפנק, וראש הממשלה נותן לגיטימציה לכלי התקשורת שבו הוא מתראיין.

בתמלילי החקירה, מוזס אומר זאת באופן ברור: "כשאתה בא להסדיר מערכת יחסים בין פוליטיקאי בכיר, ראש ממשלה, לבין גוף תקשורת, אתה מגיע למצב שאתה אומר: 'אוקיי, מתחילים לדבר, אתה מתחיל להתראיין, אתה מתחיל לתת, אתה נותן לי דברים עיתונאיים' – לא דברים מסחריים לגמרי. וכך אתה מייצר מערכת יחסים".

במקרה של נתניהו זה לא עבד. מוזס הציע לו סידור דומה לזה שהיה לו עם אהוד אולמרט ואריאל שרון, אבל נתניהו התמיד בסירובו. ייתכן, כפי שסבר מוזס, שנתניהו ידע שסירוב כזה מאותת לנאמניו ש"ידיעות אחרונות" הוא לא כלי תקשורת לגיטימי. אחרי הכל, כלי תקשורת לגיטימי הוא כלי תקשורת שבו ראש הממשלה מתראיין. והיכן נתניהו מתראיין בחג? ב"ישראל היום", כמובן.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נושא דברים לרגל חג החנוכה. ירושלים, 2023 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

השיטה של נתניהו, שלפני עשור התנהלה בצורה שקטה ומתחת לסף ההכרה של הקוראים, הפכה היום, כמו כל דבר שקשור בנתניהו, לקריקטורה נלעגת: ראש הממשלה מתראיין רק בערוץ 14, ובערוצים זרים, ובוודאי שלא ב"אל-ג'זירה 12".

בתוך הסיפור הקטן הזה מקופל לקח תקשורתי רחב יותר. כאשר הקוראים מתבוננים בעיתון הם רואים בו סופרמרקט של מידע: ראיונות, דיווחים, כתבות מגזין, פרשנויות. גם מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", רואה בעיתון סופרמרקט, אבל לא רק סופרמרקט של מידע, אלא גם של מוצרים שבאמצעותם הוא בונה קשרים. מאחורי המוצרים נמצאים העיתונאים, אבל בעיקר הקוראים: זוגות העיניים שלהם הם האובייקט שאותו העיתון אורז, ואז מציע כמתנה לראש הממשלה.

אם יש משהו שנתניהו מבין בו זה מתנות. נתניהו לא רצה את המתנה הספציפית של "ידיעות אחרונות" כי ידע שלא מדובר באמת במתנה. מאחוריה יש מישהו שמצפה לתמורה. במקום זה הוא העדיף לבנות כלי תקשורת שלא חושבים במונחים של "תן וקח", כיוון שהדי-אן-איי המקצועי שלהם מייצר מראש תודעה של עבד נרצע: "אנחנו כאן כדי לשרת אותך. איך אפשר לסייע לך, אדוני ראש הממשלה? יש לנו שופרות, להקת מעודדות, סוכני שנאה, כזב והסתה. רק תבחר אדוני ראש הממשלה, אנחנו כאן בשבילך".