דרדל'ה

"ייתכן שכאשר המוסף הזה יגיע לידי הקורא, התגובה הצבאית הישראלית
על התקיפה האיראנית תהיה מאחורינו; ייתכן שלא", כך נפתח הבוקר ב"מוסף השבת" של "ידיעות אחרונות" טורו של נחום ברנע, הוותיק והמנוסה מבין בעלי הטור בעיתונות הישראלית. במקרה הנוכחי, הזהירות המתבקשת פעלה לטובתו. לפנות בוקר, לאחר רדת העיתונים לדפוס, תקפה ישראל באיראן.

העיתונים, שוב, הפכו לאנדרטה לזכר הימים שבהם מידע התפשט לאיטו (יחסית כמובן).

הדוגמה הבולטת לכך מתנוססת בראש עמוד 5 של "הארץ", שם מופיעה הכותרת "דיווח בארה"ב: ישראל לא צפויה לתקוף את איראן עד אחרי פסח", מידע שהתפרסם אתמול בהרחבה בתקשורת הישראלית וכעת מעלה רושם של תרגיל הסחת דעת מטעם ישראל. ב"ישראל היום" יכולים להתבשם הבוקר מהבלטת האפשרות ההפוכה. בכותרת המשנה לראשית בשער מדווחת הכתבת הצבאית לילך שובל כי "חרף הדיווחים, פעולה נגד איראן עשויה להגיע בקרוב".

"הגל הראשון של המטוסים הישראליים חדר למרחב האווירי של איראן ב-4:00 בבוקר", נכתב בהמשך "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "עשר הרביעיות של מטוסי חמקן אף-35 בעלי טווח טיסה מוגדל טסו בנתיבים נפרדים בדרכם להפציץ אתרים שונים ברחבי המדינה הענקית, חלקם מרוחקים מישראל עד כדי 2,000 קילומטר כמעט.

"[...] כמעט מיד אחר כך הגיע גל שני של מטוסי אף-15 ואף-16, והפעם הגיעו עימם מטוסי אף-35 בעלי יכולת חמקנות פחותה אבל עם קיבולת חימוש מוגדלת, ובקרבם פצצות 72-GBU במשקל של כ-2.3 טונות האחת שהגיעו לאחרונה מארצות-הברית. המטוסים הטילו את מטעניהם על המטרות, שכעת כבר נותרו ללא טילי הקרקע-אוויר המגינים עליהן בדרך כלל. ואז הגיע גל שלישי לסבב ההפצצות, שנועד לחדור למעמקי האדמה ולהשמיד את המתקנים המבוצרים לעילא, לרבות אלה שבפורדו ובנתנז. בהתקפה נעשה שימוש גם במספר גדול של כטב"מים, הן לצורכי איסוף מודיעין והן לתקיפה, וכן בטילי קרקע-קרקע בליסטיים".

הטקסט הזה לא מתאר כמובן את מה שקרה הלילה באיראן. זהו הפתיח לפרק מתוך ספר חדש בשם "המוסד בטהרן", מאת יונה ג'רמי בוב ואילן אביתר, שבו מתוארת תקיפה מדומיינת לחיסול הפרויקט הגרעיני של האויב ממזרח. התקיפה הממשית באיראן הלילה, ככל הידוע בשלב זה, היתה מצומצמת בהרבה וגם הנזק שגרמה פעוט יחסית. "דרדל'ה", הגדיר זאת בטוויטר השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, התבטאות שהפכה לקלסיקה ברגע צאתה לעולם.

התקשורת הישראלית מדרבנת את ההנהגה הישראלית להסלים את המלחמה עם עם איראן מזה זמן, ובעיקר מאז מוצאי שבת האחרונה, אז שיגרו האיראנים מאות כלי טיס וטילים לעבר שני בסיסי חיל האוויר בנגב, כנקמה על כך שישראל חיסלה (עוד) קצין איראני בכיר, הפעם בבניין הקונסוליה האיראנית בדמשק.

דוגמה אופיינית: "בעוד צבא היבשה שלנו, בסיוע אווירי, ממשיך את הטיפול בעזה, זה הזמן של חיל האוויר להפעיל את כוחו מול איראן, גם בהתקפה ולא רק בהגנה", כתב אתמול עמנואל שילה, עורך "בשבע".

נדב העצני, ב"ישראל היום", מבקר בחריפות את אריה דרעי, שעל פי הפרסומים הטה את הכף בלילה שבין שבת לראשון למניעת תגובה ישראלית באיראן. "אי-הנחתת מכת הנגד עם הגעת הטילים האיראניים לגבולנו היתה טעות אסטרטגית פטאלית, שתפגע יסודית בביטחון ובהרתעה של מדינת ישראל", טוען העצני. " [...] לאי-התגובה המוחצת והמיידית יש רק משמעות אחת - ישראל מפחדת. מכאן שהיא חלשה ופגיעה, ומכאן יש רק מסקנה אחת - להגביר את התוקפנות והלחץ, כי אפשר לחסל את הישות הציונית".

ב"הארץ" המצב שונה, בדרך כלל. הפרשן הפוליטי יוסי ורטר מחמיא הבוקר לשר לשעבר והעבריין הסדרתי אריה דרעי "שהפגין (שוב) אחריות ושיקול דעת כשגרס שישראל לא צריכה למהר ולתקוף באיראן". אבל השורה הזו מסתתרת בעומק טורו של ורטר. הפתיחה מבטאת סנטימנט הפוך.

בפתח טורו כותב ורטר על נתניהו כ"אלוף בפספוס הזדמנויות מבחירה" ומצטט "אדם שהיה בצמרת מקבלי ההחלטות בשנים האחרונות": "היה צריך ואפשר לתקוף באיראן, כבר בעת שהטילים והכטב"מים עשו דרכם אלינו, ולהשמיד את הכור בנתנז. העולם היה מבין, האייתוללות היו נתקפים אימה והיינו יוצרים הרתעה. עכשיו אנחנו מתלבטים בין הרע מכל העולמות".

נראה שורטר פספס את ההזדמנות שנפלה לידיו, לבחור בין קריאה לאחריות ושיקול דעת לבין פרסום עוד ביקורת על נתניהו.

המת-החי

נתניהו אולי פספס השבוע הזדמנות להנחית מכה על תוכנית הגרעין האיראנית, אך הוא לא מפספס הזדמנות לשרוד פוליטית. דווקא התקיפה ההיסטורית של איראן נגד ישראל מפיחה רוח חיים בקריירה הפוליטית המקרטעת של המנהיג.

"הקאמבק של נתניהו", נכתב הבוקר בשער "מעריב" ליד תוצאות הסקר השבועי. דובריו הנאמנים בתקשורת מעצבים את המתקפה האיראנית כנקודת שיא, לא שפל, בכהונתו.

אריאל כהנא, פרשן "ישראל היום" לתחום המדיני וארה"ב, כותב הבוקר בכפולה הפותחת של העיתון כי בלשכת ראש הממשלה נזכרו השבוע בנאום נתניהו על איראן בקונגרס האמריקאי. לפי הנרטיב שמפיץ כהנא, נתניהו חזה במדויק את הסכנה בהתעצמות איראן. האחריות על התעצמות איראן במהלך כהונתו ארוכת השנים של נתניהו, עד כדי תעוזה לשגר מאות טילים וכלי טיס חמושים לשטח מדינת ישראל, מופנית לממשלים הדמוקרטים בארה"ב.

"בנימין נתניהו הוא איש של תודעה היסטורית", כותב מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של "ישראל היום", ומספק לנו חרך לתודעה השלטת בבלפור גם כיום, אחרי האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל מיום הקמתה ובפאתיה של מלחמת עולם שלישית המתנהלת על ראשינו: "בתפיסת עולם היסטורית, לשיטתו, הוא ייזכר כמנהיג שהוביל את ישראל ממעמד של מדינה חשובה אך בינונית למעצמה אזורית ומשפיעה".

חכו, יש עוד. "מכל הדברים שהיה רוצה נתניהו להיזכר בהם בעוד 20, 40 או 100 שנה, בולטת הצגת דמותו כמנהיג שהוביל את המערכה העולמית נגד איראן, מובילת ציר הרשע של התקופה המודרנית", כותב טוכפלד, ואולי זה המקום לציין כי מדובר בחב"דניק מהפלג המשיחי שמחזיק בדעה שהרבי לא מת.

בחזרה לכורש (1)

"אכן, זו הייתה הפעם הראשונה מאז ומעולם שבה יהודים ופרסים/איראנים התייצבו אלה מול אלה בשדה הקרב", מציין יואב קרני בטורו שבמוסף G של "גלובס". "לא ברור כלל שלחיווי הזה יש איזושהי משמעות מחוץ לעולם של מיתוסים ושל סנטימנטים. על מה בעצם אנחנו מדברים? על כורש משיח ה', לפני כמעט 2,500 שנה? על האוטונומיה שפרס הואילה להעניק ל'פחוות יהוד'? או אפילו על רגעי החסד של הכיבוש הפרסי החטוף בארץ ישראל על סף העידן המוסלמי?".

קרני, רחב מבט ועז מבע כתמיד, נודד במחשבותיו מצד אחד אל השאיפה ההיסטורית של פרס להגיע לחופי הים התיכון ומנגד אל הרצון של השלטון המוסלמי הנוכחי להעלים את העבר הזרתוסטראי הכביר של חבל הארץ המכונה בימינו איראן.

"ב-20 השנים הראשונות של ברית המועצות העבר האימפריאלי הוקע ונמחק", נזכר קרני. "צורכי המאבק בהיטלר החזירו את הגיבורים המוקעים, לפחות באופן סלקטיבי, אל כיכרות הערים ואל אקרני הקולנוע. יהיה מעניין לראות אם צרכיה של מלחמת התפשטות איראנית יחזירו את רוחותיהם של כורש, של חוסרו ושל נאדר שאה, בייחוד אם המשטר יחפש נתיב אל ליבם של אלה מנתיניו המחכים בקוצר רוח להתמוטטותו".

סקופ

"רוב נִסִּים הִפְלֵאתָ", נכתב בשער אחד המוספים של היומון החרדי "יתד נאמן". כותרת המשנה מפנה לדיווח מאת ט. כץ: "ליל הסדר, זה התאריך שסומן בלוחות השנה של איראן, חמאס וחיזבאללה, כשעת השי"ן למתקפה שיועדה להיות הרסנית שבעתיים, אבל יד ההשגחה שינתה הכל. גילויים חדשים וניתוח מרתק".

אנו לפני רפיח

"הדרך לאיראן עוברת ברפיח" נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון" מעל טור פרשנות קצר מאת חגי סגל, עדות נוספות לחולשת מערכת החדשות של השבועון. "יש סימנים מסוימים לכך שאירועי מוצאי שבת הפשירו את התנגדות המערב לכיבוש רפיח", כותב סגל, "[...] אז למה עוד מחכים? הסתערות על רפיח תבהיר לאיראנים שגם אם ישראל מתמהמהת להגיב על המתקפה הנפשעת עליה במוצאי שבת, היא נחושה לנצח את אויביה – במפרץ הפרסי, בגבול הצפון, ברפיח".

בעוד הפובליציסט הבכיר ב"מקור ראשון" קורא לשעוט לעבר רפיח כדי להבהיר לאיראנים שישראל נחושה לנצח את אויביה, הפרשן הצבאי של "מקור ראשון", עמיר רפפורט, כותב בעמוד הבא דברים הפוכים על פעולה ישראלית ברפיח: "ברור לכול שלא זה מה שיחזיר את החטופים או יכריע את חמאס".

ב"הארץ" מדווח צבי בראל כי לפי העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד", מצרים כבר קיבלה עדכון מישראל על כוונתה לכבוש את רפיח ואף החלה להיערך לכך. "היא מזרזת את ההכנות לקליטתם של המפונים ממנה בהקמתו של עוד מחנה אוהלים בחאן יונס", כותב בראל. בהמשך, לפי האתר "ראי אליום", מוסיף ומדווח בראל כי "מצרים פרסה כוחות לאורך ציר פילדלפי בצד המצרי של הגבול, והגדירה 'אזור ניטרלי' שאליו יוכלו עקורים עזתים להגיע. על פי הדיווח, האזור יוכשר לקליטה של כ–200 אלף תושבים ויותקנו בו שירותים ומרפאות וכן נקודות חלוקה למזון".

ב"מעריב", בידיעה מאת פלד ארבלי, שקד שדה וד"ר איתי גל, מצוטט מפקד גדוד 932, סא"ל דותן, כמי שאמר לחייליו "אנחנו הולכים לרפיח וניתן להם בראש".

"אל תדאגו. בסוף תהיה פעולה ברפיח", כותב בן כספית ב"מעריב". "היא תהיה פעולה דרדל'ה, כרגיל. נתניהו יכריז אז על ניצחון. הציבור לא יידע, או ישכח, שאף אחד לא אסר על נתניהו אף פעם לבצע פעולה ברפיח. בסך הכל דרשו ממנו לבצע אותה במגבלת דיני המלחמה, כלומר לדאוג שהפליטים יפונו מבעוד מועד".

"היית רוצה לומר משהו לנתניהו?", שואלת סמדר שיר את אמנון שחר, סבה של נעמה לוי, תצפיתנית שנשבתה ונלקחה לעזה ב-7.10. "כן", משיב הסב. "אחד הדברים שיש לחתיאר זקן כמוני זה ניסיון חיים, הבנה של תהליכים. אני מסתכל על התמונה הכוללת ולדעתי ביבי נמצא כרגע בפוזיציה שממנה הוא יכול לצאת ענק. כל מה שהוא צריך לעשות זה להכריז: 'סיימנו, גרמנו נזק עצום לחמאס, אנחנו יוצאים ועכשיו תחזירו את החטופים'. עזוב רפיח, עזוב 'להשמיד עד הסוף', תצא עכשיו ותצא גדול. ככה תחזיר לעצמך גם את התמיכה שלי".

הכתבה של שיר, על סבים וסבתות של חטופים ושבויים, נדפסת בעמוד 38 במוסף "7 ימים". בראש עמוד 4 של קונטרס החדשות מתפרסמת ידיעת תצלום על הפגנה למען שחרור החטופים. יש גם מודעה שקוראת להפגין במוצ"ש ב"כיכר החטופים" שבתל-אביב. הפעילות הציבורית והקמפיין התקשורתי עדיין איתנו, אבל הקשב, כמו החטופים עצמם, הולך ומתפוגג.

כיבוש וגאולה

בראש שער "הארץ" מתפרסם תצלום לוויין שבו נראים מבנים חדשים שמקים צה"ל בלב רצועת עזה. ירדן מיכאלי, בר פלג ואבי שרף מדווחים כי "תמונות לוויין ותצלומים שפורסמו ברשתות החברתיות מראים בנייה ופיתוח נרחבים בשני מוצבים שצה"ל מקים ברצועת עזה, על כביש אסטרטגי החוצה את הרצועה לשניים".

לפי הדיווח, "התמונות מלמדות כי במקום הוצבו מתקני מגורים ממוזגים עבור החיילים ותשתית חשמל. נראה כי מתקני המגורים הובאו בשלמותם על משאיות והוצבו במוצבים. בצמוד למתקנים אלו ניתן לזהות מקלחות ושירותים".

עוד מדווחים ב"הארץ" כי "בצמוד לשני המוצבים, ניתן לזהות בתמונות הלוויין את מה שנראה כמו מערכות מעברים הממוקמות על דרכי התנועה עצמן - סלאח א-דין ודרך החוף". בחודש נובמבר האחרון, כשכתבת "הארץ" הגר שיזף נכנסה בחסות צה"ל לרצועה, היא דיווחה על כך שהעזתים שברחו דרומה עברו דרך "מעין מכולה שסביבה תיל". שיזף ציינה כי במשרד התיאום של האו"ם לפעולות הומניטריות העריכו כי במכולה מותקנת "מערכת מעקב לזיהוי פנים". האם צה"ל מקים כעת מערכות דומות לטיפול בעזתים שיעברו צפונה? "'הארץ' פנה לדובר צה"ל כדי לברר אם מדובר במערכת לניהול, בידוק וסינון תנועת האוכלוסייה העזתית אך לא נמסרה תגובה בנושא", מדווח הבוקר בעיתון.

באחד התצלומים שמלווים את הדיווח ב"הארץ" על הקמת הבסיסים בעומק עזה נראית בטונדה ועליה רוסס דגל ישראל, הדיסקליימר "בס"ד" והכתובת: "ברוכים הבאים לבסיס נצרים".

אותו התצלום ממש, שנועד לצמרר את קוראי "הארץ", מתפרסם גם בתחתית שער "בשבע", למטרות הפוכות. הוא משולב במודעה, מטעם "נחלה - תנועה להתיישבות", שמזמינה את הקוראים אל "צעדת עזה - חוזרים הביתה!". ביום העצמאות הקרוב, כך מסתבר, זה יקרה. מטרת הצעדה, כך כבר פורסם, היא "להפעיל לחץ נוסף על הממשלה לפעול ולהקים נקודות התיישבות בעזה".

מאמר שפרסמה בשבוע שעבר בעיתון "בשבע" מייסדת וראש תנועת נחלה, דניאלה וייס, הסתיים במילים הבאות: "הטבח המזעזע שהתרחש בשמיני עצרת והשלכותיו המהדהדות מקצה העולם ועד קצהו, מחייבים את עם ישראל לחזור לעזה מתוך הבנה עמוקה שלא ארץ נוכרייה כבשנו אלא שבנו אל ארצנו שלנו, אשר נטמאה על ידי גויים, וחובה עלינו לגאול אותה".

סוף סוף קצת חדשות טובות

אריאל כהנא מדווח ב"ישראל היום" שבניגוד לטענות ארגוני הסיוע הבינלאומיים שביקרו בעזה וראו מקרוב את המתרחש שם בשבועות האחרונים, האמת היא ש"אין רעב בעזה". לא זו אף זו, לפי כהנא גם "לא היתה שום סכנת רעב, לא למיליון איש וגם לא לאדם אחד".

כמה קל לקבל כותרת ראשית ב"מעריב"

הכותרת הראשית של "מקור ראשון" של מרים אדלסון אמנם מפנה לטור פרשנות חסר משקל, אך היא עדיין עדיפה על הכותרת הראשית ב"מעריב" של אלי עזור: "ישראל פונה לעולם: 'אתם הבאים בתור'". הכתבת הפוליטית אנה ברסקי מדווחת על קמפיין הסברה שמוביל השר ישראל כץ, ועורכי העיתון גולן בר-יוסף ודורון כהן לא מסתפקים בכותרת ראשית ובכל עמוד 2 לידיעת יחסי הציבור הזו, הם נועזים דיים להדפיס לצד הכותרת תצלום גדול של כץ, ללוותו במשפט כמו "שר החוץ ישראל כ"ץ הנחה את עובדי משרדו להוריד כפפות' ולפתוח בקמפיין השחרה אגרסיבי בבירות העולם", ולהדביק על כל הטוב הזה סטמפות של "בלעדי" ו"פרסום ראשון", כאילו שמישהו התחרה איתם על הסקופ.

אחריות

"התפטרות היא אמירה תבוסתנית, פרס לטרור, ולא נכון לדון בה", אומרת שרת התחבורה מירי רגב בראיון ל"ישראל היום". "כרגע נכון שננצח ונחזיר את החטופים. ביום שאחרי - אני הראשונה שתדאג שתהיה ועדת חקירה ממלכתית. אני כבר חסרת סבלנות שתקום ועדה ותשאל את השאלות".

השאלה הבאה של המראיין, אייל לוי, היתה אמורה להיות מוקדשת לוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, למסקנות שלה לגבי אחריותו של ראש הממשלה נתניהו ולהתעלמות המוחלטת שלו מאותן מסקנות. אבל במקום זה הוא אומר לשרה רגב: "לפי הסקרים הציבור כבר החליט מי אשם".

אגב, בראיון של לוי עם רגב 39 שאלות. רק אחרי 34 שאלות מגיע המראיין לדון עימה בנושא שעליו היא אחראית: תחבורה. כותרת הביניים לתת-הפרק הזה הוא ציטוט של השרה: "נחזור לדיזל".

סימניה

בכתבת השער של מוסף "הארץ" ליזה רוזובסקי עושה סדר בסוגיית מעשי האונס ב-7.10. מה יש, מה אין, מה ודאי ומה רק משוער. כולל הסיפור על "האישה בשמלה השחורה", כולל הסיבות לחלק מהטעויות בתחקיר ה"ניו-יורק טיימס", כולל התרומה של מחדלי זק"א ואחרים למצב הנוכחי שבו קשה להוכיח את היקף מעשי האונס שביצעו העזתים שעברו את הגדר.

בחזרה לכורש (2)

אראל סג"ל פונה באמצעות טורו השבועי במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" אל כבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג, בבקשה "להקים ועדת חקירה עצמאית ובלתי תלויה לבדיקת התנהלות המשטרה והפרקליטות בפרשת נתניהו". סגל לא מתכוון לפרשיות הפליליות בהן נאשם נתניהו בשוחד, מרמה והפרת אמונים, אלא לספין המוצלח של נתניהו, הקונספירציה השקרית של "תפירת התיקים". הנימוק הפעם: עדותו של תנ"צ כורש ברנור, ראש יאח"ה לשעבר, היחידה שחקרה את הפרשות המכונות "תיק 1000" ו"תיק 2000".

"עדויות מלמדות כי גורמים במשטרה ובפרקליטות חצו קווים אדומים, התעלמו מהוראות החוק ומסמכות היועץ המשפטי לממשלה, והשתמשו באמצעים פסולים ולא חוקיים כדי לייצר כתב אישום נגד מר נתניהו", כותב סג"ל כהמשך ישיר לטענות הסנגורים של ראש הממשלה הנאשם נתניהו (על עדות כורש ברנור אפשר לקרוא בהרחבה בסיקור משפט המו"לים באתר "העין השביעית").

גם עמית סגל מקדיש חלק מטורו ב"ידיעות אחרונות" לגילויים האחרונים מהמשפט, אך בעוד סג"ל נותר במחוזות הפרשנות הסנגוריאלית, סגל חוצה אל עבר תחום העובדות הפנטסטיות, כאלה שאפילו הסניגורים לא מעזים לטעון באופן מפורש. כך למשל, לפי העיתונאי הפופולרי בישראל, השבוע התברר בביהמ"ש כי נגד ראש הסגל לשעבר של נתניהו, נתן אשל, "הופעל פגסוס בלי אישור היועץ, כדי להאזין, בניגוד לחוק, לשיחותיו עם ראש הממשלה". מדובר בעורבא-פרח.

יכול להיות שבעתיד יתברר כי במשטרה לא הסתפקו בהאזנה לשיחותיו של נתן אשל, כפי שעולה מהצו שכבר הוגש מזמן לבית-המשפט וזמין לכל מי שמתעניין בכך, והפעילו רוגלה כדי לחדור למכשיר הטלפון הנייד של ראש הסגל לשעבר של נתניהו. יכול להיות שיתברר אפילו שהשתמשו בתוכנת "סייפן", מבית היוצר של NSO ו"פגסוס", כדי להאזין לשיחות עם נתניהו. רק שהשבוע, בחקירת כורש ברנור, לא היתה כל עדות לכך.

הטענה כי מעדותו של ראש יאח"ה לשעבר התברר כי נגד אשל "הופעל פגסוס בלי אישור היועץ, כדי להאזין, בניגוד לחוק, לשיחותיו עם ראש הממשלה" היא טענה מרחיקת לכת, במיוחד עבור מי שלא חזה בעדות בעיניו. אפילו עו"ד מיכאל דבורין, לשעבר יועץ לקמפיין של הליכוד, הסתפק ברמיזה וטען כי "לפחות צריך לבדוק" את האפשרות שבמשטרה הפעילו את רוגלת "פגסוס" נגד אשל.

כדי למצוא איש תקשורת שכמו סגל יעז לקפוץ למסקנה שתוכנת הריגול אכן הופעלה נגד ראש הסגל לשעבר צריך להרחיק לכת עד אלי ציפורי (גילוי נאות: תובע את "העין השביעית"). ללמדכם עד לאן הגיע סגל בשירות מערך התעמולה של ראש הממשלה.

אגב, עובדה מעניינת: לא סג"ל ולא סגל לא נכחו באולם בית המשפט המחוזי בירושלים בעת עדותו המתמשכת של כורש ברנור, אפילו דקה אחת.

בשולי החדשות

ב"מעריב" מדווח מתן וסרמן כי אתמול נערך יום הדיונים הראשון בוועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת פרשת "פגסוס". "מה שראינו בפרשת הרוגלות היא לא טעות - היא מדיניות", מצוטטת נציגת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, שהופיעה בפני חברי הוועדה.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי על דיון שנערך אתמול בוועדת חוקה על מערכת היחסים המושחתת לכאורה בין יו"ר לשכת עורכי-הדין לשעבר אפי נוה לשופט לשעבר איתן אורנשטיין. בידיעה מציינת טובה צימוקי כי "בחודש שעבר פרסם העיתונאי חיים לוינסון שיחות בין אורנשטיין לנוה", ומספרת גם על תוכנן, אך נמנעת מלציין את הבמה שבה הופיע הפרסום - "הארץ".

לכל תהיה תשובה

"ליאורה תוהה בכמה התעשר חשבון הבנק של הנשיא לשעבר, העשירי במספר, רובי ריבלין, שמככב בפרסומת של יכין ומפרסם שימורי ירקות, או שמא הוא עושה זאת בהתנדבות", נכתב במדור הרכילות של ליאורה גולדנברג-שטרן ב"מעריב". "וגם: האם ראוי שמי שכיהן כאזרח מספר אחת יעסוק בפעילויות מהסוג הזה? ריבלין בחר שלא להגיב לפנייתה של ליאורה".

לשתי התהיות של רכילאית "מעריב" אפשר למצוא תשובה ב"הארץ", בטור השבועי של ניר גונטז', ששוחח עם הנשיא ריבלין.

יושר אינטלקטואלי

כבוד לאיתן אורקיבי שיוצא ב"ישראל היום" נגד מעצרה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן בחשד להסתה. "מקומם ומצער ככל שזה יהיה, לפרופ' שלהוב-קיבורקיאן מותר לחשוב שישראל פושעת מלחמה, ומותר לה גם לחשוב שחמאס מנהל מאבק לאומי צודק, אם היא רוצה", כותב אורקיבי. "זו מהותה - ומחירה - של דמוקרטיה. צריך להתווכח איתה, להתעמת איתה, להפריך את טענותיה, ואם רוצים גם לגנות אותה. אבל בשום אופן לא לעצור אותה לחקירת משטרה, וודאי שלא להעמידה לדין".

עושים לביתם

במדור "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות" (עורך: אלעד זרט), שמתאפיין בדרך כלל בטקסטים מעניינים, מתפרסמת הבוקר בין היתר סקירה מחמיאה של הספר החדש מאת עיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד. חציה של הסקירה, מאת נוית בראל, מוקדש לריימונד קארבר. גם זה מעט מדי.

ענייני תקשורת

השאלה הראשונה בראיון שערכה הודיה כריש-חזוני עם ינון מגל עבור מוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" היא "מי ינהיג את הימין אחרי נתניהו?" והתשובה הראשונה של מגל היא "אני". מיד אחר כך כמובן מבהיר שהוא "צוחק", ובכך מתמצת את מפעל חייו.

כלומר, שופר pic.twitter.com/XBFolluge8

— ישי קיצ'לס (@whatevergever) April 19, 2024

בהמשך הראיון מגל מציג את עצמו כמי שלא מתרגש מהביקורת הציבורית על פועלו התקשורתי, וזאת לאור חוויותיו אחרי שכמה נשים האשימו שהטריד ותקף אותן מינית. "חטפתי שם מכה, וזה חישל אותי", הוא אומר. כששואלים אותו אם יש לו מודל הוא מכחיש ומעלה ביוזמתו את השם של דודו טופז. זו, לדבריו, "השוואה דבילית", שכן טופז עסק בבידור נטו ואילו הוא יוצק מהות ותוכן לבידור. על קווי הדמיון באופי של השניים, על ההתרסקות וההתאבדות של טופז מרגע שנלקח ממנו מעמדו, מגל אינו אומר דבר.

הכותרת של הראיון, ובצדק, נלקחת מדבריו על יחסיו עם נתניהו. "זאת לא חברות", אומר מגל, "אני כלי שדרכו הוא מעביר דברים לציבור".