כמה ימים לפני הבחירות האחרונות לכנסת, באחת המתקפות הישירות של ראש הממשלה נגד ארנון (נוני) מוזס וקבוצת "ידיעות אחרונות" שבבעלותו, טען בנימין נתניהו כי מוזס פעל כדי להשתיק את סיקור המחאה החברתית של קיץ 2011.
"היה ניסיון להציג את זה בקטע כאילו מקצועי. לא הגיע אליי מייל שאמר לי, מהיום אנחנו מפסיקים לסקר את המחאה. נתנו לנו נימוקים בסגנון 'טיפלנו בזה מספיק', 'עכשיו זה כבר לא מעניין'"
"ידוע כי קבוצת 'ידיעות אחרונות' משתמשת באחרונה בטענות 'חברתיות' כביכול כדי לנגח את הליכוד ואותי", כתב נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו, "אך פחות ידוע שבמחאה החברתית הגדולה שהיתה בישראל בשנת 2011, מוזס נתן הנחיה לקבור ולהשתיק את המחאה כי חשב שהיא פוגעת בעסקיו בשל ירידה חדה בשוק הפרסום באותה תקופה".
הטענה של נתניהו צבועה וחצופה במידה יוצאת מגדר הרגיל לנוכח העובדה כי השופר הנאמן שלו, "ישראל היום", היה כלי התקשורת העוין ביותר כלפי המחאה החברתית מיומה הראשון וראה בה קונספירציה של גורמי שמאל קיצוניים שנועדה להדיח את הממשלה.
הפוסט של נתניהו זכה ל-2,000 שיתופים, יותר מ-12 אלף לייקים, וחולל מאות רבות של תגובות. אחת מהן היתה חריגה. ימים אחדים לאחר הפוסט המאשים של נתניהו פורסמה במדור הדעות של ynet רשימה תחת הכותרת "סיקור המחאה החברתית ב-ynet". על החתום: יון פדר, שכיהן כעורך הראשי של ynet בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011 וכיום מכהן כעורך הראשי של "ידיעות אינטרנט".
סיקור המחאה החברתית ב-ynet, קיץ 2011 (נקודות השפל החוזרות הן בסופי השבוע)
"הסיקור של ynet את המחאה החברתית בקיץ 2011 היה המקיף והאינטנסיבי ביותר בתקשורת הישראלית", טען פדר בטורו. "עובדה זו עומדת בהיפוך גמור לטענה שהשמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, כאילו ניתנה בקבוצת 'ידיעות אחרונות' הנחיה 'לקבור ולהשתיק את המחאה החברתית' מתוך מחשבה שהיא פוגעת בעסקי הקבוצה. כמי שהיה העורך הראשי של ynet באותה העת, אני קובע נחרצות כי ynet סיקר את המחאה באופן חסר תקדים: נרחב במיוחד, בלתי מוגבל ובכל האמצעים הרבים שעמדו לרשות האתר".
פדר מנה בגאווה את המספרים המרשימים של סיקור "50 ימי מחאת קיץ 2011", שהתרחשה "מ-14 ביולי (דפני ליף מתמקמת בשדרות רוטשילד) ועד 4 בספטמבר (למחרת הפגנת ה-400 אלף וסיום המחאה)". לפי העורך הראשי לשעבר של האתר, ynet פירסם באותה תקופה 220 כתבות, מאמרים, טורים ושידורים חיים על המחאה. פדר אף פירט כמה כותרות ראשיות הופיעו באותה תקופה, כמה דיווחים חדשותיים וכמה טורי דעה. "סיקור המחאה החברתית בקיץ 2011 ב-ynet היה מקיף, עוצמתי, מגוון וחסר תקדים", פסק פדר. "אין כלל ספק שהאופן הדומיננטי שבו ynet כיסה את המחאה היה בלתי מוגבל לחלוטין".
אולם בכל זאת יש ספק.
גורמים שעבדו בתקופת המחאה החברתית במערכת ynet טוענים כי אכן ניתנה הוראה, אם כי לא מפורשת, שהובילה לירידה חדה בסיקור המחאה. לטענתם, השינוי חל לקראת סוף תקופת ההפגנות, אחרי שהמוחים העלו על המוקד את ההון ולא רק את השלטון.
"ההוראה להפסיק לסקר את המחאה החברתית נפלה בן-לילה", אומר גורם בכיר לשעבר ב-ynet שהסכים לדבר עם "העין השביעית" בעילום שם. "זה לא היה תהליך. ממש ביום אחד הצטווינו להפסיק לטפל במחאה, ואם כבר מעלים משהו, אז לקבור אותו".
לדברי אותו גורם, השינוי היה בולט במיוחד משום שבתחילת הדרך, ממש כפי שמתאר פדר, אתר ynet אכן הוביל את סיקור המחאה ואף דחף אותה בעוצמה. "מנושאי הדגל הפכנו פתאום לחפרפרות", מתאר זאת הגורם, "כשאף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע, והכל מתרחש במחשכים".
מי נתן את ההוראה?
"פדר וטיפנברון הינדסו את זה" (טיפנברון היה המשנה לעורך ynet בתקופת המחאה החברתית, וכיום הוא העורך הראשי של האתר).
מה בדיוק נאמר לכם?
"היה ניסיון להציג את זה בקטע כאילו מקצועי. לא הגיע אלי מייל שאמר לי, מהיום אנחנו מפסיקים לסקר את המחאה. נתנו לנו נימוקים בסגנון 'טיפלנו בזה מספיק', 'עכשיו זה כבר לא מעניין'".
בזמן אמת חשבתם שזה לא טיעון אמיתי?
"בוודאי, הרי כמות הכתבות נחתכה ביום אחד".
גורמים אחרים שעבדו באתר מאשרים שהגישה לסיקור המחאה החברתית בו השתנתה בבת אחת. בועז פיילר, שהשתתף באופן אישי בסיקור המחאה לאורך כל אותו קיץ והיה חתום על למעלה מ-50 ידיעות על המחאה בתקופה שבדק פדר, מוכן אף להצהיר על כך בשמו.
"אני לא שמעתי כזו הוראה, אבל ככתב שהיה אחראי על העניין, זו היתה ההרגשה שלי", אומר פיילר ל"העין השביעית". "בהתחלה באמת היתה רוח גבית לעניין, היה פרגון אדיר מצד המערכת, ואז בבת אחת... כאילו אנשים קצו לשמוע על זה. 'זה לא מעניין', 'תעשה לי טובה, לא עוד פעם', 'נמאס כבר מהשטויות האלה'.
"יכולת להרגיש את זה גם בדרך שבה אייטמים שכן הועלו נערכו", מוסיף פיילר. "יכולת להרגיש בעריכה שנמאס לעורכים לשמוע על זה או שהם מקטינים את זה, אם אתה צריך להתקשר שלוש פעמים ולהגיד, זה לא עשרת אלפים איש, אלא עשרים אלף, אתה מבין שיש פה ניסיון לצמצם נראות, מכוון או לא מכוון".
מה מגלה הארכיון
פדר נוקב בטורו בנתונים מספריים וחזקה עליו כי נתוניו מדויקים. עם זאת, קשה לאמת אותם ולפענח את משמעותם המלאה. למי שאינו יושב במערכת ynet אין גישה לארכיון עמודי הבית מאותה תקופה, כך שקשה לאמוד מתי בדיוק השתנתה מידת התמיכה של האתר במחאה. כמו כן, להבדיל מעמודי תגיות אחרים באתר ynet, עמוד התגית "מחאת האוהלים", שבה מתויגות הידיעות והכתבות על מחאת 2011, אינו מאפשר עיון בארכיון המלא של האייטמים שקיבלו את התגית. משום כך קשה לדעת אם אכן היו שינויים בהיקף הסיקור לאורך התקופה שבה תחם פדר את הבדיקה, בין ה-14 ביולי ל-4 בספטמבר, כמו גם מה היה היקף הסיקור מיד לאחר ה-4 בספטמבר.
עם זאת, העתק של עמוד התגית, שזמין באתר Wayback Machine, הוביל לעמוד הבא, שחושף את המספרים. בבחינת המספרים יש לקחת בחשבון כי מערכת התגיות באתר ynet מופעלת ידנית על-ידי העורכים ואפשר שלא תפסה את מלוא האייטמים שעסקו במחאה.
המחאה החברתית: מאות אלפי אנשים צועדים לכיכר המדינה בתל-אביב, 3.9.15 (צילום: דימה וזינוביץ)
בין ה-14 ביולי, אז הוקם האוהל הראשון בשדרה, ועד לסוף אותו חודש פורסמו באתר 285 אייטמים שנשאו את התגית "מחאת האוהלים". במלים אחרות, במשך 18 ימים התפרסמו בממוצע 15.8 אייטמים מדי יום, מספר עצום בכל קנה מידה. מה-1 באוגוסט ועד ל-14 בו היקף הסיקור אף גדל. בימים אלה פורסמו באתר 281 כתבות עם התגית "מחאת האוהלים", ממוצע של 20 אייטמים ביום.
אולם מה-15 באוגוסט ועד ה-31 בחודש, במשך 17 ימים, פורסמו רק 102 אייטמים עם התגית, כלומר ממוצע של 6 אייטמים ביום. קרוב למחציתם פורסמו באתר בין ה-15 ל-17 בחודש. במרבית התקופה, בין ה-18 ל-31 באוגוסט, במשך 14 ימים, פורסמו באתר ynet רק 55 אייטמים עם התגית "מחאת האוהלים", ממוצע של פחות מ-4 אייטמים ליום, כחמישית מהכמות בתקופה המקבילה בחודש יולי.
ב-18 באוגוסט, חשוב לציין, הותקף אוטובוס אגד שנסע סמוך לגבול הישראלי עם מצרים. בעקבות המתקפה החל עימות צבאי מוגבל עם רצועת עזה, כולל ירי רקטות מעזה לישראל והתקפות של חיל האוויר הישראלי ברצועה. במהלך התקופה הזו היה המאהל ברוטשילד עדיין פעיל ובסופי-השבוע עדיין התקיימו הפגנות, גם אם מצומצמות יותר, אבל תשומת הלב הציבורית והתקשורתית הוסטה באופן טבעי מהמחאה החברתית לענייני ביטחון. עם זאת, כפי שניתן לראות מהגרף שלעיל, הירידה בסיקור המחאה החלה יומיים לפני התקיפה בגבול מצרים.
ההסלמה בדרום שככה ב-25 באוגוסט. ההפגנה הגדולה האחרונה בקיץ 2011 נועדה להתקיים ביום שבת, ה-3 בספטמבר. אם הסיבה לירידה במספר האייטמים על המחאה אכן היתה בשל התמקדות באירועים הבטחוניים בדרום, אפשר לצפות שבשבוע שלפני ההפגנה בכיכר המדינה, אחרי שההסלמה בדרום הגיעה לסיומה, ישוב אתר ynet לסקר באופן אינטנסיבי את ההכנות והפעילויות לקראת ההפגנה ואת ההפגנה עצמה. בפועל, מיום ראשון, ה-28 באוגוסט 2011, ועד יום שבת, ה-3 בספטמבר, פורסמו באתר 34 אייטמים עם התגית "מחאת האוהלים".
לשם השוואה, בשבוע שקדם להפגנת ההמונים שבה השתתף הזמר שלמה ארצי, בימים שמה-31 ביולי ועד ה-6 באוגוסט, פורסמו באתר 164 אייטמים עם התגית "מחאת האוהלים", כמעט פי חמישה. האם העניין הציבורי במחאה בשבוע שלפני ההפגנה בכיכר המדינה פחת לעומת השבוע שלפני ההפגנה בהשתתפות הזמר ארצי? ממספר המשתתפים בהפגנות אפשר להתרשם כי לא זו בלבד שהעניין הציבורי לא פחת, אלא הוא אף גדל, שכן אל כיכר המדינה הגיעו הרבה יותר מפגינים מאשר להפגנה שנערכה כחודש קודם לכן, למרות הסיקור המצומצם יחסית ב-ynet (וב"ידיעות אחרונות").
Created with flickr slideshow.
בדיקה של דפי בית של אתר ynet שנשמרו באתר Wayback Machine מעלה ממצאים דומים. עד אמצע אוגוסט ניתן למצוא בקלות בארכיון האינטרנט המקוון כותרות ראשיות שהוקדשו למחאה החברתית, אולם מאותו רגע קשה למצוא ולו כותרת ראשית אחת שהוקדשה לה, גם בימים האחרונים של החודש.
ל-ynet יש גם חשבון פייסבוק שמפיץ אייטמים נבחרים, וחשבון זה היה פעיל גם בקיץ 2011. בדיקת החשבון בתקופה הרלבנטית מלמדת אף היא על שינוי חד ביחס האתר אל המחאה החברתית.
בין ה-14 ביולי ועד לסוף אותו חודש התפרסמו בחשבון הפייסבוק של האתר 27 סטטוסים שהפיצו ידיעות וכתבות שנגעו למחאה החברתית, או סטטוסים שפשוט קידמו את המחאה. בין ב-1 באוגוסט ועד ה-14 בחודש הופצו בחשבון הפייסבוק של ynet עוד 24 סטטוסים על המחאה.
לעומת זאת, מה-15 באוגוסט ועד סוף אותו חודש הופץ רק סטטוס אחד, ב-31 בחודש. במלים אחרות, במשך כשבועיים, בניגוד גמור לקצב שנקבע לפני כן, לא הופץ ולו סטטוס אחד בחשבון הפייסבוק של ynet שקידם אייטם שנגע למחאה החברתית.
לקראת ההפגנה הגדולה בכיכר המדינה, שהתקיימה ב-3 בספטמבר, וביומיים שאחריה, הופצו עוד 5 סטטוסים על המחאה מטעם חשבון הפייסבוק של ynet. בימים שלאחר מכן לא הופץ ולו סטטוס אחד, עד שכחודש מאוחר יותר, ב-10 באוקטובר, הפיץ חשבון הפייסבוק של ynet טור דעה שפורסם באתר על דפני ליף תחת הכותרת "השתן עלה לה לכובע".
יון פדר וערן טיפנברון סירבו למסור תגובה.