בית-הדין הארצי לעבודה הותיר על כנו פסק-דין שקבע כי זכותה של הנהלת עיתון לקבוע קו סיקור, ואף לפטר את העורך אם זה אינו פועל לפי הקו המבוקש, אך מחק ממנו את האמירה לפיה זכות זו גוברת על האתיקה העיתונאית.

בדיון שנערך אתמול (22.5) התקבלה הצעת בית-הדין למחוק את הערעור שהגיש ארגון העיתונאים בישראל בעניינו של יאסר עוקבי, עורך המקומון "שבע" לשעבר, שפוטר זמן קצר לאחר שפרסם כתבה על משפחה בדואית שנפגעה מרקטה פלסטינית במהלך מבצע "צוק איתן".

עוקבי עבד כעורך המקומון "שבע" במשך שנים ארוכות עד אשר בקיץ 2014, לקראת סיום המבצע הצה"לי, פרסם במקומון כתבה על משפחה בדואית מיישוב בלתי מוכר שנפגעה קשות מרקטה שנורתה מרצועת עזה. אב המשפחה, עודה אל-וואג', נהרג כתוצאה מפגיעת הרקטה, ובתו התינוקת נפצעה קשה. בעקבות האירוע ראיין עוקבי את האלמנה חיתאם אל-וואג' ופרסם את הראיון עמה על פני שלושה עמודים במקומון. בדבריה לעוקבי ביקרה אל-וואג' את העובדה שביישוב הלא מוכר לא היו כל אמצעי הגנה מפני רקטות. עוד באותו היום זומן לשימוע על-ידי מנכ"ל רשת המקומונים, אודי פרידמן, ובהמשך פוטר מתפקידו.

עוקבי טען, באמצעות עורכי-הדין גילת ויזל-סבן ושי גלי ובסיוע הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי באוניברסיטת חיפה, כי פוטר בשל הכתבה, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לתביעתו הצטרף ארגון העיתונאים, שטען באמצעות עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה כי אין לקבל את פיטוריו של עוקבי שכן אלה נעשו בעקבות ביצוע חובתו העיתונאית.

בחברת שבע תקשורת בע"מ, המוציאה לאור של המקומון, טענו באמצעות עו"ד רועי פוליאק, טליה יונתן-דגן ורון דינור כי עוקבי לא פוטר בשל הכתבה אלא בשל אי-התאמתו לשינויים שנדרש לבצע במקומון. לטענתם, הכתבה על הנפגעים הבדואים היתה רק חוליה אחת בשרשרת של התנהלות פגומה מצדו. בנוסף נטען כי בכל מקרה יש לעיתון זכות להחליט כי לא ראוי לבקר את השלטון בזמן מלחמה ולהנחות את העיתונאים לפעול לפי עמדה זו.

בחודש יולי האחרון פסק השופט צבי פרנקל כי הפיטורים לא נבעו מפרסום הראיון אלא מאי-שביעות רצון מתפקודו של עוקבי כעורך. בנוסף נכתב בפסק-הדין כי לחברת שבע תקשורת היתה הזכות להכתיב את קו הסיקור של המקומון. עם זאת נפסקו לעוקבי פיצויים בסך 40 אלף שקל משום שלא הובהר לו מראש ובאופן ראוי כי בעריכת העיתון עליו להתמקד בנושאים הנוגעים לתושבי באר-שבע בלבד וכי המדיניות היא שלא לדווח על מה שמתרחש, לדוגמה, ביישוב בדואי בלתי מוכר שנמצא מחוץ לעיר.

שני הצדדים ערערו על פסק-הדין.

ארגון העיתונאים ועוקבי ערערו על הקביעה כי זכותה של הנהלת העיתון לקבוע כי אין לבקר את הרשויות בזמן מלחמה, או כפי שקביעה זו מנוסחת בערעור: "הפררוגטיבה הניהולית גוברת על האתיקה העיתונאית". לדברי המערערים, "קביעה זו לא רק פוגעת במערער אלא פוגעת בכל העיתונאים באשר הם וביכולתם לשרת את הציבור הישראלי בהתאם לחובתם הציבורית ולכללי האתיקה".

גם חברת שבע תקשורת בע"מ ערערה על פסק-הדין של האזורי, וזאת בשל הקביעה שלא הבהירה כראוי לעוקבי את הקו של העיתון טרם זומן לשימוע. לטענת הנהלת העיתון, קביעה זו נוגדת את ממצאי בית-הדין לעבודה, שקבע בעצמו כי עוקבי "היה ער לטענות המערערת כלפיו" עוד לפני השימוע.

אל הדיון שנערך אתמול בפני נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט-לבנה, סגן הנשיאה השופט אילן איטח והשופטת חני אופק-גנדלר, הגיעו באי-כוח הצדדים, כמו גם יו"ר ארגון העיתונאים יאיר טרצ'יצקי ומוטי זינגרביץ', העובד כמנהל בחברת שבע תקשורת בע"מ. העיתונאי עוקבי לא נכח בדיון.

עו"ד אמיר בשה, יאיר טרצ'יצקי ועו"ד מורן סבוראי, בית-הדין הארצי לעבודה, 22.5.2018 (צילום: אורן פרסיקו)

כבר בפתח הדיון הקשתה הנשיאה על באי-כוח ארגון העיתונאים. "נגיד שהכתבה [על המשפחה הבדואית; א.פ] לא היתה", אמרה השופטת וירט-לבנה. "האם אין זכות למנכ"ל לערבב בהחלטה שלו לפטר עורך טעמים עסקיים ושיווקיים? 'אני רוצה שקו העיתון יהיה אחר, אני רוצה שתביא רק סיפורים שמחים', הוא אומר לעורך. 'אני לא רוצה טרגדיות וסיפורים קשים, ככה אני אמכור את העיתון'. מותר לו לעשות את זה?".

"אנחנו חושבים", השיבה עו"ד סבוראי, "שעיתון מעצם מעמדו, גם אם הוא עסק פרטי יש לו חובות ציבוריות".

השופטת וירט-לבנה התעקשה: "האם מנכ"ל העיתון, שבא להשיא רווחים לעיתון, יכול לבוא לעורך ולהגיד לו 'זה הקו של העיתון שלי', והעורך יכול לצפצף עליו ולהגיד 'אני אשים מה שאתה לא רוצה, כי אני חסין'? יש חסינות?".

"לא", השיבה עו"ד סבוראי. "אין חסינות, אבל כמו שרופא צריך קודם כל להציל חיים, עיתונאי צריך קודם כל לסקר את האמת".

בשלב זה ביקש יו"ר ארגון העיתונאים טרצ'יצקי את רשות הדיבור. "אין מחלוקת שיכול כלי תקשורת להחליט על אופיו, בין אם האם הוא רוצה להיות עם אג'נדה ימנית או שמאלנית, להתעסק בבידור או בכל נושא אחר", אמר. בהמשך טען טרצ'יצקי כי אם הפסיקה תישאר על כנה ייפגע החופש העיתונאי. "כל עיתונאי שיבוא ויעשה משהו שמזיק באופן למסוים לאינטרס של כלי התקשורת, למשל מסקר את מפעל הפיס בביקורתיות, למחרת יגידו לו לא מסקרים את מפעל הפיס. זה בדיוק האופן להשתיק את הסיקור", אמר. "[...] להגיד לעיתונאי - אתה מילאת את חובתך הציבורית, באת בזמן מלחמה, דיברת על משהו שהוא עניין של חיים ומוות ואחר כך מפטרים אותך על זה, כי אולי המפרסמים או הקוראים לא אוהבים את זה - זה לא רק פגיעה ביאסר עוקבי, זה לשמוט את הקרקע מתחת לדבר הכי בסיסי שמאפשר את העבודה העיתונאית".

יו"ר ארגון העיתונאים: "אם מחר יבוא העיתון ויעשה סקר והקוראים יגידו 'אנחנו לא אוהבים שכותבים על ערבים' אני חושב שזו בעיה. עיתונאי לא יכול, בעיתון שמגדיר את עצמו כעיתון כללי, שלא לכתוב על ערבים או לא לכתוב על נשים. לעיתונאים יש מחויבות לא לעשות את מה שהקהל רוצה, אלא לחשוף את האמת ולהציג את המציאות נאמנה"

"נגיד שהמנכ"ל", הקשתה השופטת וירט-לבנה, "עושה סקר בין הקוראים והם אומרים שהם לא מרוצים מהעיתון. זה שיקול שאפשר בגינו לפטר עורך?".

"אם מחר יבוא העיתון ויעשה סקר, ובגלל שבבאר-שבע יש תושבים ערבים יגידו בסקר 'אנחנו לא אוהבים שכותבים על ערבים' אני חושב שזו בעיה. עיתונאי לא יכול, בעיתון שמגדיר את עצמו כעיתון כללי, שלא לכתוב על ערבים. או שיגידו לא לכתוב על נשים. לעיתונאים יש מחויבות לא לעשות את מה שהקהל רוצה, אלא לחשוף את האמת ולהציג את המציאות נאמנה".

בהמשך דבריה הסבירה עו"ד סבוראי כי לארגון בעיה עקרונית עם שני סעיפים בפסק-הדין.

בסעיף 12 לפסק-הדין של האזורי נקבע כי גם אם היתה מתקבלת טענתו של עוקבי כי ההחלטה על פיטוריו היתה בשל פרסום הכתבה "אין בכך הפלייה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה". בסעיף נקבע עוד כי "לנתבעת הזכות להכתיב קו סיקור מסוים, לקהל היעד אליו מכוון המקומון, לרבות שאין לבקר את רשויות המדינה בזמן לוחמה, בייחוד מול אויבים מבחוץ. מצאנו כי הנתבעת פרסמה בעבר כתבות על הפזורה הבדואית כך שבקשתה שלא לפרסם את הכתבה הנוכחית בזמן מלחמה, אינה בבחינת הפלייה על רקע השקפה. זכותה של הנתבעת להחליט כי המקומון מיועד לקהל יעד מסוים ועל כן הכתבות ועיתוי פרסומן צריך לענות על דרישותיו של קהל היעד וצרכיו ושלא בסתירה למדיניות המקומון".

בסעיף 15 נדחו טענות הארגון כי פיטורי עוקבי נעשו בניגוד לחופש העיתונות ולכללי האתיקה. "חופש הביטוי כמו גם כללי האתיקה אינם מוחלטים ואין בהם לאפשר לעיתונאי לפרסם ככל העולה על רוחו - עיתונאי עובד בעיתון, והוא כפוף גם למעסיקו. למעסיק הזכות להתוות אופי מסוים לעיתון ועל העיתונאי להישמע לו", נכתב בסעיף זה. "ככל שהעיתונאי אינו נשמע לאופי המבוקש של המקומון, רשאי הוא להתפטר אך גם המעסיק רשאי לפטרו – ובלבד שאופי המקומון הובהר לעיתונאי קודם לכן וככל שהדבר לא נעשה יש לפצותו בגין פגם בהליך".

"חשוב לנו", אמרה עו"ד סבוראי, "שתצא בת קול מבית-הדין הזה שתגיד דברים כנגד האפקט המצנן שיש לפסק-הדין הזה על העבודה העיתונאית".

לאחר שעו"ד ויזל-סבן, באת כוחו של עוקבי, הציגה את עמדתה שלה בפני שופטי בית-הדין הארצי, ולאחר שעו"ד יונתן, באת-כוח המקומון "שבע" הציגה את עמדת הנהלת המקומון, חזרה השופטת וירט-לבנה לעו"ד סבוראי, באת-כוח ארגון העיתונאים. "מה אתם רוצים בסוף, בתכלס, שורה תחתונה", ביקשה לדעת. "אנחנו היינו רוצים שפסק-הדין הזה יבוטל", השיבה עו"ד סבוראי. "למצער היינו רוצים שהאמירות האלו [סעיפים 12 ו-15; א.פ] יבוטלו ויימחקו מפסק-הדין".

השופטים יצאו להתייעצות קצרה ולאחר ששבו פנתה השופטת וירט-לבנה לצדדים ואמרה: "יש לנו הצעה שאי אפשר לסרב לה". בית-הדין הציע כי שני הערעורים יימחקו בכפוף להבהרות הבאות:

"א. בית הדין לא יתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור (להלן- פסק הדין), ובקביעה המשפטית שיש מקום להביא לידיעתם של העיתונאים והעורכים את קו הסיקור ואופי העיתון מראש ולא בדיעבד.

ב. בהיותו של סעיף 12 לפסק הדין אמרת אגב בפסק הדין, הוא מבוטל בזאת, מבלי שבית הדין יביע עמדה לגופו של הסעיף.

ג. באשר לסעיף 15 לפסק הדין, לא מצאנו כי יש מקום להידרש לשאלת היחס בין אתיקה עיתונאית לפררוגטיבה ניהולית בנסיבותיו של הליך זה, וזאת מאחר וכל מקרה צריך להיבדק לנסיבותיו, עובדותיו ולגופו. ובעניינו, יש לראות את הסעיף כאמרת אגב בפסק הדין".

למרות שההצעה הוצגה ככזו שלא ניתן לסרב לה, בארגון העיתונאים התקשו לקבלה. "עדיין מאוד מפריע משפט מסוים בסעיף 15, שאומר 'לא מצאנו כי יש בפיטורי התובע משום פגיעה בכללי האתיקה'", אמרה עו"ד סבוראי. "יש פה בהחלט פגיעה בכללי האתיקה, ולכן היינו יכולים לחיות עם הצעת בית-הדין ככל שגם המשפט הזה יימחק".

מוטי זינגרביץ' ועו"ד טליה יונתן, בית-הדין הארצי לעבודה, 22.5.2018 (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד ויזל-סבן, באת-כוחו של עוקבי, ביקשה שהות של כמה ימים לחשוב על ההצעה. "יאסר לא נמצא פה", אמרה. "יאסר היה צריך להיות כאן", קבעה השופטת וירט-לבנה. "אנחנו לא נותנים עוד זמן. מצופה שהאיש שיש לו ערעור יהיה בקשר טלפוני, או שלא אכפת לו". "מאוד אכפת לו", אמרה עו"ד ויזל-סבן. "האמת שלא נראה לי שאכפת לו", העירה השופטת וירט-לבנה. "אכפת לארגון אבל לא אכפת לו". בהמשך טענה השופטת וירט-לבנה כי ארגון העיתונאים מבקש לשרת את האינטרס שלו בדיון ולא את האינטרס של עוקבי.

מוטי זינגרביץ', נציג חברת שבע תקשורת בע"מ, ביקש מהשופטים הבהרה מחשש שאם יקבל את הצעתם לבטל את סעיף 12 בפסק-הדין של האזורי, יובן מכך כאילו אין להנהלה הזכות להכתיב את הסיקור. השופטים הרגיעו אותו. "הבעיה בסעיף 12 היא לא עם הזכות להכתיב קו סיקור", הסביר השופט אילן איטח, "אלא עניין האפליה". השופטת וירט-לבנה החרתה החזיקה אחרי השופט איטח. "כל פסק-הדין מדבר על זה שיש זכות להכתיב קו סיקור ובזה אנחנו לא נוגעים".

בעקבות הבהרות אלו הסכימה הנהלת המקומון לקבל את הצעת בית-הדין הארצי. בארגון העיתונאים ביקשו הפסקה קלה לדון בהצעה. לאחריה הסכימו גם כן.

60463-09-17
3040-10-17

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 245KB)

להורדת הקובץ (PDF, 208KB)