עתירת חופש מידע בעניין השימוש המשטרתי בתוכנת הריגול "פגסוס" של NSO הסתיימה בלא כלום אחרי שביהמ"ש נחשף לחומר חסוי והשתכנע כי אפילו העברת חלק מזערי מהמידע המבוקש, חלק שממילא כבר הפך לפומבי, עלולה לפגוע באינטרס המשטרתי.
לפני כשנה עתרו העיתונאי נטעאל בנדל ועיתון "ישראל היום" נגד משרד המשפטים בדרישה לקבל את חוות הדעת מטעם מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה אשר מוזכרת בדו"ח ועדת מררי באשר לשימוש המשטרה ברוגלות, וכן את דו"חות הבדיקה שערכה פרקליטות המדינה בנוגע לשימוש ברוגלות.
צוות הבדיקה בראשות עו"ד עמית מררי, שהוקם בעקבות סדרת הכתבות שפרסם תומר גנון ב"כלכליסט", מצא בעייתיות בהסדרת השימוש ברוגלות במשטרה וכן מספר מקרים בהם נשאבו חומרים מעבר למסגרת הצו, אך דחה את הטענה לקונספירציה רחבת היקף במסגרתה הוסתר שימוש שיטתי בצו בלא היתר, כמו גם מספר טענות ספציפיות שפורסמו ב"כלכליסט" באשר לשימוש ברוגלה ללא היתר.
לפני הגשת העתירה דיווח גנון ב"כלכליסט" על תוכן חוות הדעת שהעביר ראש מחלקת סייבר בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, כבר בשנת 2018 למשטרת ישראל ואשר מוזכרת בדו"ח מררי. לפי הפרסום, ויסמונסקי הזהיר כי השימוש ברוגלת פגסוס של NSO (בגרסה המכונה "סייפן") לצורך שאיבת מידע אינו בהתאם לחוק. הדיווח של גנון התבסס על מידע שקיבל במענה לעתירת חופש מידע שהגיש יחד עם התנועה לחופש המידע. במשטרת ישראל סירבו למסור לגנון ולתנועה לחופש המידע את חוות הדעת בטענה כי היא חסויה והעבירו רק פרפרזה על תוכנה.
עוד לפני הפרסום של גנון על חוות הדעת הגיש בנדל למשרד המשפטים בקשת חופש מידע משלו בדרישה לקבל את חוות הדעת לצד שלל פריטי מידע נוספים: דו"חות הבדיקה שערכה פרקליטות המדינה בנוגע לשימוש ברוגלות, רשימת תיקי בתי המשפט שנבדקו על-ידי הפרקליטות והתוצאות לגבי כל תיק, רשימת התיקים שנבדקו על ידי צוות מררי, כל נהלי הפרקליטות בנוגע לשימוש ברוגלות, כל חוות דעת של מחלקת ייעוץ וחקיקה בנוגע לשימוש ברוגלות ורשימת התיקים בהם הוצאו תעודות חיסיון על שימוש ברוגלות בחקירה.
בתשובה, שהתקבלה באיחור ניכר, נמסר לבנדל כי חוות הדעת חסויה. מיתר דרישותיו התעלמו במשרד המשפטים. לפיכך עתר, באמצעות עורכי-הדין דורון קול ויסמין פפרמן, בבקשה כי ביהמ"ש יחייב את משרד המשפטים למסור לו את המידע.
בתשובה לעתירה טען משרד המשפטים, באמצעות עו"ד משה וילינגר, כי יש לדחות את העתירה שכן המידע מוחזק בידי מערך המודיעין של משטרת ישראל המוחרג מחוק חופש המידע. בנוסף ביקשו להציג לבית-המשפט מסמכים חסויים במעמד צד אחד.
עוד טענו במשרד המשפטים כי גם אם המידע המבוקש נמצא במשרד המשפטים והפרקליטות, הרי שחשיפתו לציבור תפגע בשיטות הפעולה של משטרת ישראל. כך בנוגע לחוות הדעת של מחלקת הסייבר, וכך גם בנוגע למספרי תיקים שבהם הוגשה חוות דעת שכזו או מספרי התיקים שנבדקו על ידי צוות מררי והפרקליטות ולמעשה גם כל יתר הבקשות של בנדל ו"ישראל היום". פילוח התיקים, נטען, "מתבסס על שיטות ואמצעי חקירה משטרתיים" מסווגים, ולכן אין למסור את המידע.
כבר בדיון הראשון שנערך בעתירה בחודש מרץ האחרון, בפני השופט יורם נועם מבית המשפט המחוזי בירושלים, התברר כי למעשה לא קיימת חוות דעת של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים שנוגעות לשימוש ברוגלות, אף כי בתגובת המשרד נטען תחילה כי חוות דעת כזו קיימת אך היא מוחרגת מחוק חופש המידע. בנוסף התברר, בין היתר, כי אין בפרקליטות נהלים לשימוש ברוגלות.
מהבקשה המקורית נותרו בשלב זה שלושה סעיפים בלבד: חוות הדעת שמוזכרת בדו"ח מררי, רשימת התיקים שנבדקו על ידי צוות מררי ורשימת התיקים שבהם הוצאו תעודות חיסיון על שימוש ברוגלות בחקירה. גם סעיף אחרון זה צומצם משהתברר כי בתיקים שבהם מוצאת תעודת חיסיון על שימוש ברוגלה לא מצוין בתעודה שהיה שימוש ברוגלה. רק כאשר מוגשת על ידי הסנגורים עתירה לגילוי ראיה בתיק שכזה מתברר אם נעשה שימוש ברוגלה והתשובה נמסרת לסנגורים. באי-כוחם של בנדל ו"ישראל היום" ביקשו לקבל לפחות מידע על התיקים שבהם הוגשה עתירה שכזו והמידע נמסר לסנגורים.
בשבוע שעבר התקיים דיון נוסף בעתירת חופש המידע, שנפתח בהגשת חומרים חסויים במעמד צד אחד.
השופט נועם מסר לעותרים כבר בפתח הדיון כי הפרפרזה שקיבלו על חוות הדעת המוזכרת בדו"ח מררי "משקפת את חוות הדעת, למעט הקטעים שבעניינם נטען להחרגת המידע, שהם בודדים ביותר", ועל כן אין מקום להעביר את חוות הדעת עצמה.
במשרד המשפטים התנגדו למסור רשימה של התיקים שנבדקו על ידי הפרקליטות בטענה כי עצם חשיפת התיקים תחשוף שיטות חסויות של המשטרה. במשרד התנגדו גם למסירת רשימת כ-30 תיקים שעדיין מתנהלים, אשר בהם נערכה בדיקה ידי הפרקליטות, נמצא האם נעשה שימוש ברוגלה או לא, והמידע על כך נמסר לסנגורים. אף שהמידע כבר יצא לכאורה מידי משרד המשפטים בכל תיק בנפרד, המדינה התנגדה למסור אותו כרשימה. במשרד המשפטים טענו כי גם מאותם כ-30 תיקים ניתן יהיה ללמוד על שיטות ואמצעים חסויים של המשטרה.
עו"ד קול ציין בדיון כי "היום יש הרבה מידע פומבי" על התיקים הללו. לטענתו, לא ניתן לקבל את הטענה שחשיפת כ-30 התיקים שבהם מדובר תוכל ללמד משהו על שיטות הפעולה של המשטרה כיוון שמדובר במספר מצומצם של תיקים אקראיים שבהם הסנגורים הם שיזמו עתירה לגילוי ראיה. "אם אין קו מחבר מובהק" בין התיקים, טען עו"ד קול, "זה לא חושף שום דבר".
בנדל עצמו העיר בדיון כי מתוך כ-30 תיקים שבדק צוות מררי, זהותם של שבעה כבר ידועה. "אנו מדברים על 22 [תיקים]", טען בנדל, "אין שום שיטת מחקר שיכולה להגיד שמתוך אלו אנו יכולים לקבל תמונה על כל מאות התיקים האחרים".
השופט נועם לא השתכנע. "לכאורה ניתנו לי הסברים מפורטים בחומר החסוי שהוצג במעמד צד אחד, המתייחסים להיבטים שונים הנוגעים לחשש מהשלכות חשיפת המידע", אמר, "ואמליץ לעותר לשקול עמדתו האם לאור הביקורת השיפוטית שנעשתה, הגיע העתירה לכלל מיצוי אגב פסיקת הוצאות".
בנדל ו"ישראל היום" הדגישו את העובדה כי נאלצו להגיש עתירה משלא קיבלו מענה במועד לפי החוק וכן את שינויי הגרסה של משרד המשפטים לגבי חלק מהמידע שביקשו. השופט אף הוא התחשב בכך, אך ציין בהחלטתו כי מנגד לקח בחשבון שהעתירה מוצתה לאחר בחינת החומר החסוי ופסק לעותרים הוצאות בסך 9,000 שקלים בלבד.
43620-05-23