כששמעון אלקבץ נכנס לתפקיד מפקד תחנת הרדיו הצבאית גלי-צה"ל, הוא קיבל לידיו לא רק כלי תקשורת מוכה טראומה, אלא גם כזה הניצב על פי תהום. גלי-צה"ל, מכלי התקשורת המשפיעים והוותיקים בישראל, הוא תופעה חריגה בקנה מידה עולמי: רדיו אזרחי המופעל בידי הצבא, מערכת עיתונאית המורכבת מחיילים ומו"ל במדים. במהלך השנים ניסו גורמים שונים, ללא הצלחה, לחסל את האנומליה ולסגור את התחנה או להפריטה.

ירון דקל, המפקד היוצא של גלי-צה"ל, העלה על נס כגדול הישגיו את עצם העובדה שהצליח לסכל את הנסיונות הללו: "היום התחנה היא עובדה תקשורתית קיימת", הצהיר, "אין שאלה על עצם קיומה". אך כדי להגיע להישג זה שילם דקל, ושילמה התחנה, מחיר לא מבוטל. החל במתן אפשרות לשרה מירי רגב להתערב בשיקולי התוכן של תחנת הרדיו גלגל"צ וכלה בשיקולי עריכה ומינויים בולטים שנתפסו בתחנה ככאלו שנועדו לרצות את מקבלי ההחלטות. ולמרות כל זה, בימים אלו ממש הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שנכשל לפני שנתיים בניסיון להוציא את גלי-צה"ל מצה"ל, מנסה שוב – הפעם עם אביגדור ליברמן כשר ביטחון במקום משה יעלון. ליברמן, כך דווח לאחרונה, פתוח לרעיון.

האיום בסגירת התחנה, או הוצאתה מידי הצבא, מוטל כעת לפתחו של אלקבץ. במקביל לאותו איום, ובקשר הדוק אליו, מפקד גלי-צה"ל החדש ייאלץ לתמרן בין הלחצים הפוליטיים לבין טיפול בשבר שנוצר במערכת בתקופה שקדמה למינויו. הדילמה המרכזית שעמה יתמודד בשנים הקרובות היא היכן להציב את הגבול בין הבטחת קיומה של התחנה לבין הבטחת עצמאות ואיכות העיתונות שהיא מייצרת.

רק חודשיים חלפו מאז שנכנס אלקבץ לתפקיד מפקד גלי-צה"ל – "אני עדיין בתהליך של התאקלמות ושל למידת התחנה", הוא אומר ל"עין השביעית" – אך בתחנה כבר יש מי שמרגישים את השינוי. "יש תחושה שהרעים עזבו", מגדיר זאת גורם במערכת, שכפי שניתן להבין מדבריו – לא רווה נחת מההנהלה הקודמת.

דקל, שפיקד על התחנה מ-2012 ועד לסוף חודש אוגוסט האחרון, הוא ה"רע" המרכזי, זה שסופג את רוב הביקורת מאנשי גלי-צה"ל שעימם שוחחנו, אך הוא אינו היחיד. במהלך שנות פיקודו ביצע דקל כמה שינויים שקוממו עליו גורמים בתחנה ומחוצה לה, מהחלפת תוכניות מובילות ומגישים מרכזיים ועד לשינוי הנעימה המלווה את מבזקי החדשות. לקראת סוף כהונתו של דקל היא זכתה למספר סיכומים, וגם דקל עצמו הציג במאמרים וראיונות את עמדתו והעלה על נס את הגיוון האנושי והאידיאולוגי שהנהיג. אך מעבר לעניין ההיסטורי, קורותיה של התחנה בשנים האחרונות חשובות כלקח עבור המפקד הנכנס שלה, בתקווה שיימנע מלשחזר אותן.

אלקבץ מתואר על-ידי אנשי התחנה כאנטי-תזה לדקל מבחינת ההתנהלות. וזו כבר התחלה טובה. בשבועות שחלפו מאז נכנס לתפקידו לא מיהר לשנות סדרי עולם. הוא הקפיד קודם כל להיפגש עם שלל גורמים בתחנה ולהקשיב. לדבריו, "השינויים המעטים עד כה נעשו בעקבות פרישתם של ניב רסקין ואבי ברזילי, שבמקומם מונו ממלאי מקום". עם זאת, גם במעט ההחלטות שקיבל ישנה כבר כזו שמעוררת עליו ביקורת.

מורשת דקל

ההחלטה המשמעותית ביותר שקיבל המפקד הקודם דקל בתקופת פיקודו על התחנה, לפחות מבחינת העיתונאים שעבדו בה, היתה מינויו של אבי ברזילי לתפקיד ראש מערכת החדשות. ברזילי, המכונה "ברזי", נודע כמנהל בעייתי עוד לפני שהגיע לתפקיד בגלי-צה"ל. כשעמד בראש מערכת החדשות בתחנה התברר גם למי שלא הכיר אותו קודם לכן מדוע יצא לו שם של עיתונאי בעל יחסי אנוש גרועים במיוחד.

השפעתם של דקל וברזילי עודנה מורגשת, אף ששניהם פרשו מתפקידיהם בגלי-צה"ל לפני כמה שבועות. הניהול הכושל של השניים, טוענים עיתונאים בתחנה שעימם שוחחנו בחודשים האחרונים, הביא את מערכת החדשות של גלי-צה"ל אל עברי פי פחת. לפי דקל, טענות כאלו הן קשקשת ממוחזרת ושקרית מצד גורמים אינטרסנטים שנפגעו מהחלטותיו הניהוליות (תגובתו המלאה של דקל מובאת בהמשך הכתבה. את תגובתו של ברזילי לא ניתן היה להשיג).

משיחות עם עיתונאים שעבדו בגלי-צה"ל וכאלה שעדיין עובדים בה עולה תמונה קשה של התחנה שקיבל לידיו אלקבץ. לדבריהם, ממחלקת החדשות, שהיתה בעבר חוד החנית של התחנה, נותרו הריסות. יש מי שהגדיר זאת "כמו אחרי פיגוע".

עיתונאי לשעבר בתחנה תולה את האשמה בכישורי הניהול של דקל, שלדבריו כלל אינם קיימים, ובחוסר יכולתו למנוע את השפעת הפוליטיקאים על התחנה. מפקד גלי-צה"ל, מדגיש אותו עיתונאי, פועל בלי שיש מעליו אף גורם מפקח. "זה הדבר הראשון שהמפקד מבין", אומר העיתונאי, "אבל כשהוא מבין את זה, הוא בדרך כלל מקבל חרדה מאוד גדולה, כי הוא יודע שאסור לו לעשות טעויות. אם הוא עושה טעויות, יקרה מה שקרה לגלי-צה"ל".

"ברדוגו זה תהליך. ממי שהוא אורח במשדר של וילנסקי עד להשתלטות מוחלטת. זה סימפטום"

לדברי עיתונאים בגלי-צה"ל, דוגמה מובהקת לפוליטיזציה שפשתה בתחנה היא שילובו של איש העסקים והעסקן יעקב ברדוגו כפרשן פוליטי וכמגיש יומן הערב לצד ירון וילנסקי. "ברדוגו זה תהליך", אומר עיתונאי בתחנה. "ממי שהוא אורח במשדר של וילנסקי עד להשתלטות מוחלטת. זה סימפטום". בעוד גיוסו של אראל סג"ל נתפס בקרב ותיקי התחנה כניסיון להגביר את האיזון בין מגישי ימין לשמאל, העובדה שדקל גייס את ברדוגו, וגיבה אותו, לצד ברזילי, כשהתעמת עם מפיקים ועורכים בתחנה, נתפסת כפוליטיזציה פסולה ולו מהסיבה שברדוגו כלל אינו עיתונאי. "ברדוגו כסימפטום הוא תופעה מסוכנת – לא פחות", אומר העיתונאי. עיתונאי אחר בתחנה מסכים: "העז הזאת שקוראים לה ברדוגו זו בעיה מאוד גדולה".

בתגובה לפניית "העין השביעית" מסר ברדוגו: "אני אכן לא בא מרקע עיתונאי, ואני עושה את עבודתי כפי הבנתי נאמנה מאוד-מאוד. אני שמח בהתפתחות שלי בגלי-צה"ל, מזה כ-14 שנים אני מגיש תוכנית שבועית, הפכתי להיות פרשן של 'חמש בערב', לאחר מכן פרשן של תוכניות נוספות, בהן 'המדורה', לאחר מכן פרשן פוליטי של גלי-צה"ל, ואני שמח על הזכות שניתנה לי להגיש את יומן הערב. אני עושה זאת באמונה, להבנתי במקצועיות ובהגינות, ללא מורא וללא משוא פנים ובוודאי ובוודאי ללא שיוך פוליטי. יעידו על כך כל האנשים הפוליטיים שמתראיינים אצלנו".

לצד מינויים שנויים במחלוקת התאפיינה התקופה של דקל וברזילי גם בעזיבות רבות. חלקן של עיתונאים שדווקא קודמו וטופחו על-ידם, אך העדיפו להמשיך הלאה, כמו אסף ליברמן ויונה לייבזון. לאחרים הראו את הדלת החוצה, באופן שהביא אותם להגיש תביעות לבתי-הדין לעבודה. המתוקשרת שבהן היא זו של גולן יוכפז, שעבד כעשרים שנה בגלי-צה"ל, ערך והגיש את יומן הבוקר בתחנה, ולאחר שפוטר הגיש תביעה בסך 1.6 מיליון שקל בטענה כי דקל החליט להיפטר ממנו כי חשש שיאיים על סמכותו. דקל מכחיש והתביעה עדיין מתנהלת.

בין התובעים: מגיש יומן הבוקר, דוברת התחנה, עורך האוניברסיטה המשודרת ומנהל הפיתוח

יוכפז, כאמור, אינו העובד היחיד שסיים את יחסיו עם התחנה בבית-המשפט. דוברת התחנה לשעבר טלי טננבוים הגישה תביעה לאחר שפוטרה עם כניסת דקל לתפקיד המפקד. לפי פרסום ב"הארץ" קיבלה טננבוים כ-300 אלף שקל במסגרת פשרה. השדרן הוותיק דליק ווליניץ, שהגיש בתחנה כמה תוכניות עד בואו של דקל, ביניהן גם זו שבמשבצת האטרקטיבית שבין שש לשבע בבוקר, תבע גם הוא את התחנה. לדבריו, פוטר במפתיע ומיד עם צאתו מלשכת דקל כבר פנו אליו בבקשת תגובה על דבר פיטוריו. בגלי-צה"ל הכחישו שהדליפו את דבר הפיטורים לתקשורת, וטענו כי לא היה כל פסול במעשיהם כלפי ווליניץ. התביעה, על סך כחצי מיליון שקל, הסתיימה בפשרה שבמסגרתה פוצה ווליניץ בסכום של 170 אלף שקל.

גלעד אמיליו שנקר, שעבד כמנהל פיתוח התוכניות בגלי-צה"ל, הגיש תביעה בסך כ-330 אלף שקל בטענה שפוטר שלא כדין וללא כל התרעה. לדבריו, דקל פיטר אותו בשיחה אישית, "מעכשיו לעכשיו" וללא שנערך לו שימוע. בגלי-צה"ל הכחישו כל פסול בהתנהלותם וטענו כי התובע "העמיד את עצמו כמפוטר", אך לבסוף הגיעו לפשרה שלפיה יפוצה שנקר בסכום של 165 אלף שקל.

חגי בועז, שערך והפיק את "האוניברסיטה המשודרת" בגלי-צה"ל במשך תריסר שנים הגיש תביעה בסך כ-900 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין – בגלי-צה"ל מכחישים כל פסול, והתביעה עדיין מתנהלת. גם רועי רון, ששימש כקריין חדשות בתחנה במשך כ-14 שנה, הגיש תביעה, בסך כ-600 אלף שקל, וזאת לאחר שפוטר בהודעת SMS. בתחנה מכחישים כל פסול, והתביעה עדיין מתנהלת.

במלים אחרות, האופן שבו התנהלה גלי-צה"ל מול עובדיה בתקופה שדקל פיקד עליה עלתה נכון להיום כ-635 אלף שקל כספי פיצויים, וזאת לפני ההכרעה בתביעות של יוכפז ובועז, שעומדות יחדיו על למעלה מ-2 מיליון שקל. הכספים הללו הם כספי ציבור, אך הם אינם קשורים לתקציב התחנה. לפי דוברות משרד הביטחון, הטיפול בתביעות וכספי הפיצויים לא באו על חשבון גלי-צה"ל אלא יצאו מתקציב ייעודי של אגף היועץ המשפטי למערכת הביטחון.

מפקד גלי-צה"ל היוצא ירון דקל (מימין) וראש מחלקת החדשות היוצא אבי ברזילי (צילומים: "העין השביעית" וצילום מסך)

לא רק מינויים ופיטורים שנויים במחלוקת איפיינו את התקופה של דקל וברזילי. לדברי עיתונאי שעדיין עובד בתחנה, הבעיה העיקרית של תקופתם היתה שלא נעשתה כל חשיבה מערכתית מקיפה, ועל כן לא הונחו יסודות לעבודה ארוכת טווח. יתר על כן, יסודות שכבר היו במקומם נעקרו, וכעת יש להתקין אותם מחדש.

כך, לדוגמה, בניגוד לכלי תקשורת אחרים ובניגוד לנהוג בגלי-צה"ל בתקופות אחרות, גם אם כתב הביא סיפור בעל ערך, לא היה מי שקיבל אותו וחשב מה לעשות בו, כיצד לפתח אותו, היכן לשדר אותו ואיך לטפל בו לאחר השידור הראשוני. ההחלטות הללו, מספר עיתונאי בתחנה, נפלו בדרך כלל על הכתב עצמו, כך שפעמים רבות סיפורים לא קיבלו את ההד הראוי להם.

ברזילי, מוסיף גורם אחר בתחנה, לא ידע להדריך את חיילי השירות הסדיר, שהיו רק בתחילת דרכם העיתונאית, ולספק להם הכוונה. כשקיבל החלטה לא נהג לנמק אותה. במקום זאת העדיף לצרוח ולאיים. האזרחים ניתקו איתו מגע, והחיילים הצעירים ספגו את זעמו. לחוסר ההכשרה, לעובדה שלא היתה אוזן קשבת, ישנה כמובן השפעה מצטברת, במיוחד כשמדובר בעיתונאים צעירים וחסרי ניסיון.

ברזילי לא הכין כראוי את המערכת למבצעי שידור מרכזיים, כפי שמקובל בכל מערכת חדשות מקצועית, מוסיף הגורם. לקראת פתיחת הקלפיות בבחירות האחרונות בארצות-הברית, לדוגמה, לא נעשתה עבודת הכנה רצינית, כך שמערכת החדשות בגלי-צה"ל נותרה ללא די קווי טלפון פנויים לשיחות לחו"ל. מפיקי תוכניות, חיילים בסדיר, נאלצו לבצע שיחות לחו"ל מהטלפונים הפרטיים שלהם או לבקש מהוריהם שיתקשרו עבורם למרואיינים לצורך תיאום ראיונות.

כיוון שהאדם שעמד בראש מערכת החדשות התקשה למלא את תפקידו, גם אלה שעבדו תחתיו נתקלו בקשיים. מצוקת תקציב וכוח אדם חריפה הביאה לכך שאזרחים רבים שעבדו כעורכים בתחנה פרשו, ואת מקומם מילאו חיילים צעירים, שוב בלי שעברו קודם לכן הכשרה נאותה. תקציבים שיכלו לממן עורכים מקצועיים, או הכשרה של עורכים חדשים, הוצאו על גיוס "טאלנטים" לשידור. כך, במקום להשקיע בתהליכי עומק, השקיעו בחלון הראווה. כשזה התנפץ מטעמים תקציביים ואחרים, התגלה כי לא נותר הרבה מאחוריו.

צנזורות והנחתות

חוסר האמון ששרר בין עיתונאים בגלי-צה"ל לראש מחלקת החדשות שלהם יצר אצל חלקם רושם שברזילי משרת גורמים חיצוניים, אם כי העיתונאים ששוחחו עם "העין השביעית" התקשו להצביע על גורמים ספציפיים. לכך תרמו כמה מקרים שבהם דרש ברזילי מעיתונאים לחשוף בפניו את זהות מקורותיהם.

"הוא ביקש לדעת מי המקור באופן קבוע, ועשה את זה לא בארבע עיניים, אלא ליד עוד אנשים", אומר עיתונאי בתחנה. "אני יודע על מקרה שבו אחד הכתבים, חייל, ויתר על שידור של סיפור כי ברזי ביקש ממנו לדעת מי המקור. אחר-כך התברר שחבר של ברזי עובד בגוף שעליו היה הסיפור – כך שנראה שהחייל עשה החלטה נכונה".

לדברי אותו עיתונאי, הבקשות לחשוף מקורות לא נועדו לסייע בבירור העובדות שנכללו בדיווחים המתוכננים. "הוא לא עשה את זה כדי לברר את איכות הסיפור. הוא לא פקפק בסיפור, הוא פשוט רצה לדעת מי המניאק מהגוף הזה שחשף את העניין".

בעבר דווח על מחיקת תחקיר מאתר התחנה ללא הסבר וגניזה של כתבת תחקיר על מפקדי ארגזים במפלגת העבודה, אף שאושר לשידור על-ידי היועצת המשפטית של התחנה. "הסיטואציה הזאת חזרה על עצמה בכל התוכניות, עם כל האנשים – כתבים כעורכים, מגישים כמפיקים", טוען עיתונאי בתחנה. "ברזילי החליט החלטה שכנראה נוגעת לזה שהתקשר אליו מישהו, אולי חבר שלו, והוא אומר לך לא לעשות את האייטם, נקודה".

אחד המקרים הבולטים של התערבות ברזילי בעבודה העיתונאית אירע באפריל של השנה שעברה, אז פירסם אבנר הופשטיין, באותה תקופה ראש דסק התחקירים של גלי-צה"ל (וחבר ועד בעמותת "העין השביעית"), תחקיר המתאר ניסיון של איל ההון שלדון אדלסון, פטרונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לרכוש את בית-החולים הדסה ולהעביר את השליטה בו לידיו ולידי רעייתו, ד"ר מרים אדלסון, לכאורה ללא מכרז.

נכון להיום, לא ניתן להאזין לתחקיר באתר גלי-צה"ל, וכל הקישורים שהובילו אליו בעבר מובילים כיום לעמודי שגיאה. בפוסט שפרסם הופשטיין בעמוד הפייסבוק שלו בחודש יולי האחרון טען כי "ראש מערכת החדשות של גלי-צה"ל הפעיל לחץ אדיר כדי שהסיפור לא יתפרסם וניסה לחשוף את המקור שלי. כשסירבתי – איים לפטר אותי". בראיון ל"הארץ" פירט הופשטיין וסיפר על המקרה.

בסמוך לביקורם של עטר ושפיגלר ובתקופה שלאחר מכן החל ראש דסק התחקירים הופשטיין לקבל הוראות ישירות מראש מערכת החדשות ברזילי להקטין את מינון התחקירים על קק"ל

מקרה אחר שמעורר סימני שאלה נוגע להנחיות שקיבל הופשטיין לגבי טיפול עיתונאי בנעשה בקרן קיימת לישראל. מעיון ביומנו של המפקד לשעבר ירון דקל עולה כי זה נפגש במהלך פיקודו על התחנה עם עיתונאים ופוליטיקאים רבים, אך גם עם דמויות שונות מעולמות אחרים – מיו"ר חברת החשמל ומנכ"ל בנק הפועלים ועד לאיל המרכולים רמי לוי. ביקור נוסף הוא של יו"ר ומנכ"ל קרן קיימת לישראל, דני עטר ומאיר שפיגלר, שזכו לסיור בתחנה, שיחה בלשכה ו"פגישת עבודה" על "פרויקטים משותפים".

פגישה זו ראויה לציון מיוחד משום שעטר ושפיגלר כיכבו בכמה תחקירים שפירסם דסק התחקירים של גלי-צה"ל. בין היתר פורסם כי הנהלת קק"ל אחראית לשורה של פרויקטים עם מימון כפול או לא-מוסבר, לטיוח של מקרה קשה של אלימות, לרדיפת חושפי שחיתויות, לבזבוזים גדולים ועוד. שפיגלר נאלץ בסופו של דבר להתפטר מתפקידו (התפטרותו לוותה בטענות קשות על פגיעה בארגון) ומינויו למנכ"ל הביטוח הלאומי עוכב על רקע ממצאים של מבקר המדינה על התנהלותו של שפיגלר בקק"ל.

בסמוך לביקורם של עטר ושפיגלר ובתקופה שלאחר מכן החל ראש דסק התחקירים הופשטיין לקבל הוראות ישירות מראש מערכת החדשות ברזילי להקטין את מינון התחקירים על קק"ל. ההנחיה הזאת הפכה בהמשך למפורשת יותר, והופשטיין התבקש לחדול לחלוטין מפרסום תחקירים על קק"ל. ההנחיה הזאת הפכה פומבית כאשר ברזילי הכריז יום אחד בדסק החדשות, לאוזניהם של כמה נוכחים, כי "סגרנו שעל קק"ל לא עושים יותר תחקירים".

זמן מה אחר כך פגש ברזילי את הופשטיין באקראי בדסק החדשות – בנוכחות חיילים וחיילות נוספים – והתייחס לתחקיר של הופשטיין מאותו הבוקר (על סגירת מעון לילדים חוסים של משרד הרווחה). "הופשטיין, סיפור מצוין", אמר בפומבי. "הרבה יותר טוב מהסיפורים על חברות. קק"ל כבר החלטנו שלא משדרים יותר".

לקראת עידן אלקבץ

בראיון שהעניק לאחרונה ל"הארץ" אמר העיתונאי רינו צרור כי "קרה משהו מאוד דרמטי בשנתיים האחרונות שכמעט פירק את התחנה מבחינה מקצועית. [...] עכשיו עושה רושם שמתחילה להיות אווירה של שיקום וזווית אחרת, קצת יותר חיובית".

תהליך השיקום, ברור לכל מי ששוחח עם "העין השביעית", יהיה ארוך. אלקבץ ואנשי התחנה נמצאים רק בראשיתו. עוד מוקדם לדעת כיצד יתמודד עם המטלה שקיבל, אך הרושם הראשוני שהותיר על אנשי התחנה חיובי. חלק ניכר מזמנו בשבועות הראשונים הוקדש לחיילים בסדיר, שהתקשו למצוא את מקומם בתקופת דקל וברזילי.

גם החלחול הפוליטי נעצר עם החלפת המפקדים, כך לפחות חשים בתחנה. אם לפני חודשים אחדים עיתונאים בתחנה הלכו עם ראש מושפל, חשו מסורסים ועבדו ללא כל חדווה, הרי שכעת הראש הורם ואפשר אף לראות חיוך על הפנים. במערכת החדשות של גלי-צה"ל משוכנעים שכוונתו של אלקבץ טובה, ונחושים לסייע לו ולהתגייס למשימת הבראת התחנה. "אנחנו כמו ילדים מוכים", מגדיר זאת אחד מאנשי התחנה, "מאוד ציפינו לו כבר ומאוד רוצים שיצליח".

בינתיים קיבל אלקבץ שתי החלטות בולטות. האחת זוכה לתשבחות מכל אנשי התחנה ששוחחו עם "העין השביעית" – מינויה של העיתונאית אילאיל שחר לתפקיד ממלאת מקום ראש מערכת החדשות. שחר, שקודם לכן היתה הכתבת המדינית של גלי-צה"ל, זוכה לאהדה מעמיתיה. לדבריהם, ההבדל בינה לבין ברזילי לא יכול להיות גדול יותר. היא נמצאת שעות ארוכות בתחנה, ותמיד זמינה להתייעצות. רבים מהאזרחים שעובדים בתחנה לא דיברו כלל עם ברזילי, כך שלא היה צריך להתאמץ כדי לשפר את המצב מולם. החיילים בסדיר, שספגו עלבונות וצעקות, מצאו כעת כתובת.

"זה פשוט לא מינוי הגיוני שבשעה הכי משמעותית ברדיו, שעה סופר מרכזית, שאמורה להיות עוגן לכל תוכניות הבוקר, יישב בן אדם שאין לו שום ניסיון חיים, ומעט מאוד ניסיון עיתונאי וניסיון שידורי"

ההחלטה האחרת של אלקבץ – מינויו של ישי שנרב למגיש יומן הבוקר – מעוררת מחלוקת. שנרב, בן 23, נבחר להחליף את ניב רסקין, שעזב לטובת תוכנית בערוץ 12 של קשת. לדברי גורמים בתחנה, שנרב הוא עיתונאי מוכשר שעתידו לפניו, אולם ההחלטה כי יגיש את המשבצת היוקרתית והמואזנת ביותר ביממה הפתיעה אותם, לאור חוסר נסיונו היחסי. החשש בתחנה הוא כי שנרב לא יוכל להציב תחרות ראויה ליומן הבוקר המתחרה בכאן ב', וכי תחל תנועה החוצה של מאזינים. עיתונאים בתחנה נפגשו עם אלקבץ לאחר היוודע דבר המינוי וטענו בפניו כי מדובר בטעות, אולם אלקבץ לא שינה את דעתו. "המינוי הזה הוא די תעלומה", אומר גורם בתחנה. "לא בגלל שישי הוא לא איש רדיו ראוי. זה פשוט לא מינוי הגיוני שבשעה הכי משמעותית ברדיו, שעה סופר-מרכזית, שאמורה להיות עוגן לכל תוכניות הבוקר, יישב בן אדם שאין לו שום ניסיון חיים ומעט מאוד ניסיון עיתונאי וניסיון שידורי".

העובדה כי שנרב הוא חובש כיפה סרוגה, בוגר ישיבה בגוש-עציון, המתגורר בהתנחלות בשומרון, הביאה עיתונאים בתחנה לחשוש גם כי מדובר בקריצה פוליטית. "זו באמת תעלומה, ואנחנו לא מכירים את אלקבץ מספיק זמן כדי לפתור את כל התעלומות", אומר עיתונאי בתחנה, "המינוי הזה הוא כמעט מופרך, על אף האומץ שיש בו לשים מישהו כל-כך צעיר. בהחלט כשמנסים להבין את המניעים של המינוי הזה אי-אפשר שלא לחשוד שמדובר במשהו פוליטי, או בהנחתה שהונחתה עליו או בניסיון שלו לקרוץ החוצה. כך זה נראה, וזה מבאס.

"אולי זו קריצה לצעירים או ניסיון להעביר מסר לכל החיילים, 'תראו לאן אתם יכולים להגיע', אולי רצון לזעזע ולהגיד 'אני פה'. זה יכול להיות המון דברים. ההשערה הפוליטית טובה כמו האחרות וקצת יותר הגיונית בגלל התקופה שאנחנו נמצאים בה ובגלל האונס הפוליטי שהתחנה עברה בחמש שנים האחרונות. בכל אופן זה מינוי פוגעני לאנשי התחנה, פוגעני למאזיני התחנה ופוגעני למינוי עצמו. ישי בחור טוב, בחור איכותי, היה צריך לתת לו להגיש תוכנית קצת פחות מרכזית, לתת לו להשתפשף, ובעוד כמה שנים לקדם אותו למשבצת כזו".

החשש מחדירה של שיקולים פוליטיים אל המערכת העיתונאית של גלי-צה"ל לא נעלם כליל, ולו מפני שעתיד התחנה עדיין לוט בערפל. כאמור, רק לאחרונה פירסם עמוס הראל ב"הארץ" כי בהמלצת הרמטכ"ל גדי איזנקוט יבחן שר הביטחון ליברמן פעם נוספת את האפשרות של הוצאת גלי-צה"ל מהצבא. עם זאת, לדברי גורמים שונים בתחנה, נכון לעכשיו להמהלכים הללו אין כל השפעה על העבודה העיתונאית.

"בסופו של דבר מי שמינה את אלקבץ זה שר הביטחון, שהוא אביגדור ליברמן ואנחנו מכירים את האיש. קשה לי להאמין שליברמן מינה מישהו שהוא לחלוטין חופשי ממסרים שלו"

שר הביטחון ליברמן, מדגישים עיתונאי גלי-צה"ל, מסוקר בתחנה באופן דומה לשרי ביטחון קודמים, ובלי מחשבה יתרה על העובדה כי בידיו הכוח לסגור את התחנה או לשנות אותה מן היסוד. ובכל זאת, גם להם ברור כי לא מדובר בעוד שר מן המניין. ימים אחדים לאחר ההחלטה של ליברמן למנות את אלקבץ למפקד פורסם בחדשות ערוץ 2 כי המפקד החדש הודיע על שורה של שינויים בתחנה הצבאית, ובהם הימנעות משידור שירים של זמרים שלא התגייסו לשירות צבאי מטעמי מצפון. בתוך זמן קצר דווח באתר "וואלה" כי השינויים הללו לא באמת יצאו מטעמו של אלקבץ אלא מטעמו של שר הביטחון, ומעל לראשו של מפקד התחנה.

"בסופו של דבר מי שמינה את אלקבץ זה שר הביטחון, שהוא אביגדור ליברמן, ואנחנו מכירים את האיש", אומר גורם בתחנה. "קשה לי להאמין שליברמן מינה מישהו שהוא לחלוטין חופשי מהמסרים שלו". לזכותו של אלקבץ, אומרים בתחנה, עומדת העובדה כי יש לו ניסיון לא רק כעיתונאי ומנהל (אלקבץ היה מנהל קול-ישראל ומנכ"ל רדיו תל-אביב, בין היתר), אלא גם בהתמודדות מול פוליטיקאים. בעבר שימש, בין היתר, כראש מינהל התרבות תחת השרה לימור לבנת. במלים אחרות, התקווה בתחנה היא שיידע לשחק את המשחק הפוליטי בצורה חכמה ומועילה יותר מאשר המפקד הקודם.

"עוד לא ברורות התוכניות שלו, וזה אחד הדברים שבאמת מטרידים", אומר הגורם. "הבן אדם הגיע לפני חודשיים, אנשים פה במצב די מיואש בעקבות החמש שנים שעברנו, והדברים עובדים לאט, אולי לאט מדי. שום דבר עוד לא מתפקד כמו שצריך, איפה שאתה נוגע יש בעיה. היה מצופה שבנובמבר כבר נרגיש קצת יותר שאפשר לנשום. מצד שני, אי-אפשר לצפות שבחודשיים הבן אדם יתקן קלקול של חמש שנים".

ואכן, רבים מהעיתונאים אליהם פנתה "העין השביעית" הדגישו כי עדיין מוקדם לקבוע, או אפילו להביע דעה, על המפקד החדש והכיוון אליו הוא לוקח את התחנה. "עוד לא עבר די זמן", הסבירו. עם זאת, השבועות והחודשים הראשונים לכהונה של מפקד גלי-צה"ל הם בדיוק השלב שבו מתקבלות החלטות שעתידות לעצב את פני התחנה בכל שנות כהונתו. אם יש לקח אחד שעל אלקבץ לקחת מכהונתו של קודמו בתפקיד, הרי הוא שאין להקריב את העצמאות המערכתית על מזבח ההישרדות. הנזק שנגרם לתחנה כתוצאה מכך הוא ניכר ומתמשך, וההישג בעצם המשך קיומה של התחנה ממילא אינו בר-קיימא ויכול להתהפך בכל רגע.

תגובות

ירון דקל מסר בתגובה: "מדובר בקשקשת ממוחזרת ומופרכת של טענות הזויות ושקריות של גורמים אינטרסנטים שהחלטות ניהוליות פגעו בהם. מאז הוחלט בגל"צ על פיטוריו של אבנר הופשטיין, חבר מערכת 'העין השביעית', לא נחים אנשי האתר אלא כדי להשמיץ, ללכלך ולבזות. אין בדל שקיפות ואין גילוי נאות על סמיכות הפיטורים לגל הפרסומים. בעיני זה אינו ראוי, לא עיתונאי וגם לא סביר. לשמחתי, העשייה הרבה בגל"צ בתקופתי מקבלת משנה תוקף דווקא ביתר שאת בימים אלה. גלי-צה"ל היא תחנת הרדיו הרלבנטית והמשפיעה בישראל בזכות אנשים מצוינים והחלטות ניהוליות. לא אגרר למסעות רפש שמנהל אתר 'העין השביעית'".

שמעון אלקבץ מסר בתגובה: "נכנסתי לתפקידי לפני 65 ימים, ומטבע הדברים אני עדיין בתהליך של התאקלמות ושל למידת התחנה, על מורכבותה ואתגריה. השינויים המעטים עד כה נעשו בעקבות פרישתם של ניב רסקין ואבי ברזילי, שבמקומם מונו ממלאי מקום. אני מעריך – ביחד ולחוד – את ישי שנרב ואת אילאיל שחר, אסיר תודה על התגייסותם למלא את השורות בהתראה קצרה, ושמח על תפקודם המוצלח עד כה. בתקופה הקרובה יתקבלו החלטות על מינויים חדשים ותוכניות חדשות. יחד עם החיילים והאזרחים המסורים והמצוינים, ובתוספת מצטרפים חדשים, נמשיך להוביל את גלי-צה"ל להתמודדות עם אתגרי המחר".

את תגובתו של ברזילי לא ניתן היה להשיג.

ישי שנרב לא היה מעוניין להגיב.