דו"ח חריף שחיברו נאמני "מעריב" מחזק את הממצאים שפורסמו בנוגע להתערבות הפסולה הסדרתית של נוחי דנקנר בעבודת העיתון, וממחיש שוב את ממדי ההשחתה בתקופה שבה כיהן איש אמונו ניר חפץ בתפקיד העורך הראשי. החקירה נפתחה בעקבות דרישתו של בעל מניות המיעוט אלעד מן.

בדו"ח, שהוגש היום (1.3.16) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת הליכי כינוס הנכסים של החברות שנשלטו על-ידי נוחי דנקנר ועופר נמרודי ושבעבר הוציאו לאור את "מעריב", סוקרים הנאמנים שלמה נס וירון ארבל את שרשרת השגיאות העסקיות שהובילו לקריסת קבוצת התקשורת. תשומת לב מיוחדת מופנית לדרך הבוטה שבה השתמש דנקנר בעיתון לשם קידום מטרותיו האישיות והעסקיות.

הטייקון נוחי דנקנר, שבשנים האחרונות ירד מרוב נכסיו והסתבך בפרשת הרצת מניות שעודה מתבררת בבית-המשפט, רכש את "מעריב" בסוף חודש מרץ 2011 באמצעות קונצרן IDB שבו שלט באותה תקופה. עופר נמרודי, בעלי העיתון מ-1992, נותר בעל אחזקות מיעוט. הבעלים הנוכחי של "מעריב", אלי עזור, לא החזיק במניות כלשהן בחברה.

הנאמנים מציירים תמונה של "מעריב", ערב כניסת דנקנר, כעסק בקריסה. מאז 2002, מציינים הנאמנים בדו"ח, לא הציג העיתון רווחים, ומעת לעת נקלע למצוקה תזרימית שהובילה לאינספור גלי קיצוצים ופיטורים, מכירה של נכסים, הנפקת אגרות חוב ולקיחת הלוואות בסך כולל של מאות מיליוני שקלים מבנקים ומגורמים עסקיים אחרים. ההיגיון שבעצם ההשתלטות על עיתון במצב שכזה נבחן כעת בנפרד על-ידי בית-המשפט.

"כניסת IDB ל'מעריב' היתה מלווה בשינוי אווירה מהותי", כותבים הנאמנים בדו"ח החקירה. "במקום אווירת הצמצומים שאיפיינה את 'מעריב' עד כה נוצרה אווירה של מפעל מצליח שאין מקום לחסוך בו. אנשי IDB אשר הגיעו ל'מעריב' ראו עצמם כמומחים לניהול ושיקום חברות. במהרה, החליפו את שדרת ההנהלה של החברה עם אנשי מקצוע מהקבוצה. אנשי ההנהלה החדשים הביאו עמם אנשים נוספים, שגם הם שובצו בתוך מכלול העובדים של 'מעריב'".

ב"מעריב" נוצרו שני מעמדות – של העיתונאים והעובדים הוותיקים, ושל אנשי IDB שזה מקרוב באו לעיתון

המגויסים החדשים שהביאה חברת IDB נהנו מתנאי העסקה נוחים במיוחד, ובוודאי לנוכח התנאים שבהם הורגלו עובדי "מעריב" הוותיקים. אך לא רק תנאי ההעסקה השתנו. "הלשכה של המנכ"ל שופצה והפכה למהודרת. סביב [חדר] המנכ"ל נבנו חדרים ליועציו השונים בתחום הכלכלה, מינויים ועוד. רכבי ההנהלה שודרגו, והמנכ"ל והעורך הראשי נסעו ברכבים מפוארים. כך נוצרו בחברה מעין שני מעמדות ‒ אלו שבאו לפני IDB ואלו שבאו אחרי כן. [...] צוותי האנשים שהובאו בתקופה זו היו חדשים וזרים לעיתון, ויצרו מעין פירמידה הפוכה השולטת על העיתון ועל החברות", כותבים הנאמנים.

התקופה שבה שלט דנקנר ב"מעריב", מוסיפים נס וארבל, התאפיינה ב"ניהול בזבזני מחד, ועם התערבות בתכני העיתון מאידך, לצורך מציאת חן בעיני הנהלת IDB". האופן שבו בוצעה ההתערבות הזאת, שנחשף בתחקירים מקיפים שפורסמו באתר זה ובתוכנית "מבט שני" בערוץ 1, זוכה לפירוט גם בדו"ח החקירה.

תקנון? לפרוטוקול בלבד

תקנון החברה שהוציאה לאור את "מעריב", מציינים הנאמנים, מבטיח את עצמאותה של מערכת העיתון ומסדיר את מערכת היחסים בין הדירקטוריון וההנהלה לבין המערכת העיתונאית והעובדים הפועלים במסגרתה. המטרה, מצטטים הנאמנים מתוך התקנון, היא "לקדם את האינטרסים של עיתון 'מעריב' [...] ולהמשיך במסורת 'מעריב' הדוגלת בעצמאות עיתונאית חופשית ובחופש הביטוי, תוך הזדהות עם הרעיון הציוני ותוך חתירה לשקף ולתת ביטוי למגוון הדעות בציבור ישראל".

סעיף אחר, הם מצטטים, מעניק לעורך הראשי את "האחריות והסמכויות המלאות בכל הנוגע לסיקור אירועים ופרסום חדשות, ידיעות, מאמרים, כתבות וכל יתר תוכן העיתון, כולל תוכן הפרסומת. ההחלטות בכל הנוגע או הכרוך בנושאים ותחומים אלה תתקבלנה ותיושמנה על-ידי העורך הראשי בלבד או על-ידי עיתונאי שהוסמך על-ידו. קבלת החלטות ויישומן יבוצעו ללא כל מגבלות או השפעות הנובעות מדעות או אינטרסים של בעלי המניות או הדירקטורים בחברה או בחברות הבת שלה.

"לעורך הראשי מוקנית האחריות והסמכות הבלעדית על עובדי המערכת, לרבות עורכים, עורכי משנה, כתבים ועיתונאים אחרים ואנשי מינהלת המערכת המועסקים על-ידי העיתון. [...] העורך או מי שהוסמך על-ידו יהיו אחראים להעסיק את עובדי המערכת, לקבוע את שכרם ותנאי עבודתם, לפקח עליהם, לתת להם הוראות, להעבירם ממחלקה למחלקה ולפטרם".

במקרה של נוחי דנקנר והאדם שמינה לתפקיד העורך הראשי, היחצן ניר חפץ, עצמאות זאת לא נשמרה, כך עולה מהדו"ח. חלק מהעובדים החדשים שהובאו על-ידי אנשי דנקנר, אלו שזכו לתנאים המשודרגים, "הרגישו נאמנות גדולה לבעלי העיתון וניסו לרצותם", כותבים הנאמנים.

נוחי דנקנר בבית המשפט בתל-אביב, 6.7.13. מאחור: יועצו ועורך "מעריב" לשעבר, ניר חפץ (צילום: פלאש 90)

"על מנת לקדם את העיתון מינתה IDB את ניר חפץ כעורך ראשי. ניר חפץ עבד קודם לכן עבור IDB פתוח, והשתתף בדיונים על תפעול 'מעריב' כאשר דסק"ש שקלה לרכוש את 'מעריב'. עם הגעתו, קיבל ניר חפץ את מלוא הגיבוי מהבעלים, נוחי דנקנר, וריכז את מלאכת העריכה תחתיו.

"שליטתו של ניר חפץ התרכזה בעיקר במדור החדשות. מדור נוסף שנתפס כחשוב בעיתון היה מדור הכלכלה. מדור זה היה אמור להתרחב בתקופת IDB למדור הגדול ביותר בעיתון 'מעריב', ולהיות מודפס על 60 עמודים. בפועל הוא גדל מ-12 עמודים ל-16, ואחר-כך ל-24 עמודים. כעורך של מדור הכלכלה מינה ניר חפץ את איתן מרקוביץ', עיתונאי עם ניסיון ככתב ספורט וללא ניסיון כלכלי ידוע", הם מוסיפים.

בחלק אחר בדו"ח, המופיע תחת הכותרת "ניהול העיתון ישירות על-ידי בעליו תוך עקיפת מוסדות החברה", מציינים הנאמנים כי "מעריב" נוהל באופן ישיר על-ידי "גורמים שונים בקונצרן IDB תוך עקיפת הדירקטוריון", כהגדרתם. "כך נוצר מצב שבו מנהלי ועורכי העיתון היו מדווחים ישירות לאנשים בהנהלת הקונצרן ולא לדירקטוריון החברה", נכתב בדו"ח.

בהמשך, בהתייחסות ישירה לחפץ, כותבים הנאמנים כך: "השליטה של העורך הראשי בתוכן העיתון היתה רבה, כפי שתקנון החברה דרש. אך השימוש בשליטה זו נעשה בחלק מהמקרים גם לטובת בעלי העיתון ואחרים שהעורך הראשי חשב כי יש צורך להגן עליהם. מכאן שבמעשיו נראה כי העורך חרג מהתקנון של העיתון. נראה היה שהכתבים עצמם התיישרו עם 'רוח המפקד' והקפידו לא לכתוב או לפרסם כתבות נגד הבעלים או חברות בשליטתו".

"מעריב" תחת ניר חפץ שירת במישרין את IDB של נוחי דנקנר – התקיף את אויביו וסילק מהעיתון נושאים שאינם נוחים לו

"אף כי קשה להצביע על הוראה ישירה שניתנה על-ידי הנהלת IDB לתוכן כזה או אחר, הרי שסמיכות האירועים בין 'איומים' על IDB ובין פרסומים של 'מעריב' המשרתים את מטרת הבעלים היתה ברורה", מוסיפים נס וארבל. את הפרסומים הללו הם מחלקים לשני סוגים: "סיקור הגנתי ‒ אי-כתיבה בנושאים שהבעלים אינם רוצים או נדמה שאינם רוצים לראות בעיתונם", ולצד זה "סיקור התקפתי ‒ כתיבה נגד אלו הפוגעים בקונצרן IDB".

בחטיבה הראשונה של הפרסומים המגויסים מציינים הנאמנים, בין היתר, את אופן סיקור מחאת יוקר המחיה של קיץ 2011. "המחאה החברתית הביאה לחידוד היחסים בין העיתונאים ובין ההנהלה", נכתב בדו"ח. "'מעריב' פרסם תחילה בהבלטה ידיעות על המחאה החברתית, אך עם הזמן נראה היה כי אין דעת הבעלים נוחה מפרסומים אלו. על אף עוצמת המחאה החברתית נתנה המערכת הוראה לסקר נושא זה הן מן הפן החדשותי והן מן הפן הכלכלי בצורה מינורית. כך נוצר מצב שבו העורכים היו מצננים את התלהבות הכתבים מהשטח והיו דוחקים ידיעות אלו לעמודים פנימיים יותר.

"רשת 5 נגרים נסגרה". כותרת המוסף הכלכלי של "מעריב", "עסקים", בבוקר שאחרי קריסת מניות חברות הסלולר הוותיקות. 16.5.12

"דוגמה תמוהה היתה ההוראה שניתנה על-ידי המערכת לאסור לפרסם תמונות של דפני ליף או כל מנהיג מחאה אחר. כך נוצר מצב שבו מדור החדשות סיקר את המחאה החברתית בזהירות, ומדור הכלכלה סיקר בצמצום את ההשלכות של אותה מחאה", נכתב בהמשך הדו"ח, בתוספת הערה: "יש לציין כי תהליכים דומים נעשו גם באמצעי תקשורת אחרים, לאחר שהבינו כי סקירה מורחבת של המחאה החברתית פוגעת בהם ובהיקף הפרסום באמצעי התקשורת השונים באותה תקופה".

דוגמה אחרת ל"סיקור ההגנתי" שהעניק "מעריב" תחת שרביטו של חפץ הוא זה שהיה מנת חלקן של החברות הסלולריות ששברו את השוק ופגעו באופן חריף בתוצאותיה העסקיות של חברת סלקום ‒ החברה הבולטת בקונצרן IDB באותה העת.

"על-פי המידע שנמסר לנאמנים על-ידי עיתונאים במהלך החקירות, למרות בקשות חוזרות, ככל הנראה ניתנה הוראה על-ידי מרקוביץ' וחפץ כי לא יסוקרו נושאים הקשורים לחברות כמו הוט-מובייל וגולן-טלקום", כותבים הנאמנים. "אין באפשרותנו לקבוע מה היו השיקולים בהוראה זו, אך יכול להיות שהוראה זו ניתנה בין היתר כדי להגן על חברת סלקום, [...] אשר הפסידה כספים רבים עקב כניסת מפעילים חדשים לתחום".

אחד הביטויים ל"סיקור ההתקפי" של עידן חפץ בא לידי ביטוי כהתערבות פסולה בסיקורם של חברי-כנסת שהשמיעו דברי ביקורת על בעלי הון ולקחו חלק ברפורמה לצמצום הריכוזיות במשק, מהלך שפירמידת העסקים של דנקנר היתה נפגעת עיקרית שלו. "עורכי 'מעריב' ראו בפעילות הפרלמנטרית נגד הריכוזיות במשק נושא שיש לבחון אותו וגם להילחם נגדו", מציינים הנאמנים.

הרשימה השחורה. כרמל שאמה-הכהן, שלי יחימוביץ' ועינת וילף (צילומים: קובי גדעון ומרים אלסטר)

"הדבר נעשה במספר מקרים: כרמל שאמה-הכהן כיהן כיו"ר ועדת הכלכלה בכנסת. במסגרת תפקידו הוליך ח"כ שאמה-הכהן קו נגד הבכירים בשוק ההון ‒ 'הטייקונים' ‒ וההטבות אשר מהן נהנו. מספר עיתונאים העידו כי עורכי 'מעריב' נמנעו מפרסום תמונה של כרמל שאמה-הכהן והקטינו את הסיקור על הופעותיו.

"גם ח"כ עינת וילף היתה שותפה לפעילות נגד הריכוזיות במשק והתראיינה על כך בעיתון 'דה-מרקר'. במקביל, היא יזמה מהלכים רבים בתחום התקשורת והחינוך, אך כאשר 'מעריב' סיקר מהלכים אלו נמחק כל אזכור שלה מהכתבה. הדבר חזר על עצמו מספר פעמים, והיא אף מצאה לנכון להתלונן לעורכי 'מעריב' על כך.

"מצב דומה היה בניסיון פעולה נגד ח"כ שלי יחימוביץ', אשר גם היא פעלה נגד הריכוזיות במשק. על-פי הוראת המערכת, הוכנה כתבה לא מחמיאה עליה אשר היתה מיועדת להופיע בסוף השבוע, שלושה ימים לפני בחירות הפריימריז בעבודה [שבהן התמודדה על הנהגת המפלגה]. סמוך לפרסום התבקשה תגובת ח"כ יחימוביץ' לכתבה. כאשר זו הגיעה ותקפה ישירות את נוחי דנקנר ושליטתו בעיתון 'מעריב', בוטלה הכתבה וירדה מהדפוס".

קורבן אחר המוזכר בדו"ח הוא עורך-הדין אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון. בשנים 2007‒2010, מציינים הנאמנים, זכתה התנועה לתרומה שנתית של כמיליון שקל מנוחי דנקנר ומהחברות הקשורות אליו. ב-2011, אחרי שאחד הקמפיינים של התנועה החל לסכן את האימפריה העסקית של דנקנר, עלה שרגא על הכוונת של חפץ ו"מעריב".

"סיקור התקפתי": אליעד שרגא על שער מוסף "עסקים" של "מעריב", 27.4.2012

יחסיו עם דנקנר החמיצו עוד קודם לכן. "בשנת 2010 פנתה התנועה לאיכות השלטון בכתב לראש ממשלת ישראל על מנת שיבדוק טענה שלפיה חלק מהרגולטורים במשרדי הממשלה מוצאים עבודה אחרי פרישתם אצל מי שהיו מכונים אז 'טייקונים', דבר שהיה יכול להצביע על טובות הנאה שמבטיחים הטייקונים לאותם רגולטורים עוד בהיותם בתפקיד", כותבים הנאמנים.

"מכתב הפנייה התפרסם בעיתון 'דה-מרקר', וכתבות נוספות הופיעו מאוחר יותר בעיתונות. בעקבות כתבה זו ואחרות שהתפרסמו מאוחר יותר נקרא עו"ד שרגא, מייסד התנועה, לישיבות עם נוחי דנקנר. בישיבות אלו ניסה נוחי דנקנר להסביר לעו"ד שרגא שאין הדברים נכונים. בשנת 2011 התכנסה הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק. עו"ד שרגא הופיע בפני הוועדה והציג שם את המודל של ארצות-הברית לפתרון הקשר בין הון לשלטון כפתרון אפשרי למצב בארץ.

"בד בבד התחילה המחאה החברתית. לאחר הופעתו בפני הוועדה זומן עו"ד שרגא לפגישה בירושלים, שם נכחו אנשי IDB, אשר הבהירו כי נעשה להם נזק וכי הם הולכים לפגוע בו, בגיא רולניק (עורך 'דה-מרקר') ובתנועה לאיכות השלטון. במקביל, עיתון 'מעריב' ניסה לשלוח כתבים לביצוע חקירה יסודית על עו"ד שרגא ועל התנועה לאיכות השלטון. חלק מהכתבים התחמקו מהמטלה, אך לבסוף, בעיתון 'מעריב' של יום שישי 18.5.12, התפרסמה כתבה במוסף 'מעריב' המשתרעת על שני עמודים מאת העיתונאי שי גולדן. הכתבה תיארה את אי-יכולתו של עו"ד שרגא לנהל את התנועה לאיכות השלטון".

דוגמה אחרת ל"סיקור התקפתי" שבוצע בתקופת חפץ הן, לפי הנאמנים, כתבה מאת רותם סלע שפורסמה במהדורת סוף-השבוע של מוסף הכלכלה בינואר 2012. "דב מורן, בעל המצאות מצליחות, התראיין בעיתון 'דה-מרקר'. בכתבה פורסם כי ביקר את התנהלות אנשי ההון במדינה ואת שליטתם בכלכלה. ניתן היה להבין כי מורן משמיע דברי ביקורת גם נגד נוחי דנקנר, שעמד אז בראש IDB", כותבים הנאמנים.

"בסמוך לאחר יציאת הכתבה, עורך העיתון [חפץ] נתן הוראה במערכת העיתון כי יש לבצע תחקיר מעמיק על דב מורן, והעבודה הוטלה על כתב ספציפי". הכתבה שבסופו של דבר ראתה אור, מציין הדו"ח, "הציגה את מורן באור שלילי".

אשפים בניהול

בסיכום הדו"ח מספקים הנאמנים, שחקרו גם את תקופת שליטתו של עופר נמרודי בעיתון, אבחנה לגבי התרבות הניהולית של "מעריב" (שהספיק לעבור גם בידיו של זקי רכיב למשך מספר חודשים בין תקופת נמרודי לזו של דנקנר): "למרות העובדה כי הגוף הנחקר היה קיים שנים רבות, ניתן היה להתרשם כי כל בעלים חדש של 'מעריב' יצר תורה חדשה לגמרי מקודמו של ניהול העיתון. כל החלפת בעלות, הביאה צוות חדש של אנשים חדשים לניהול/עריכה/כתיבה, תוך ביטחון מלא כי לה יש את כל התשובות לבעיית העיתונות הכתובה.

"בכך נוצר הרושם שחברות 'מעריב' אינן מייצגות חברה שמתפתחת עם הזמן, אלא חברה המורכבת מרבדים רבדים אשר הקשר בין כל רובד, הוא קלוש. כל רובד יצר ארכיב משלו, השתמש בתוכנות לניהול ספרים וחשבונות משלו וסגנון עבודה המיוחדים רק לו. לכן, בעיה או נושא שאותר בתקופה אחת, לא התמשך בתקופה שאחריה, והבנת הרציונל לשימוש בשיטה זו או אחרת היה ניתן לעשות רק בעזרת אנשים שזכרו את התקופה הקודמת והיו מוכנים לשתף פעולה עם הנאמנים".

בנוגע לתקופת כהונתו של חפץ מציינים הנאמנים לרעה את יחסו של העורך הראשי ללוח הזמנים של הורדת העיתון לדפוס – נוהג שגרם לעיכובים בהפצה ולבזבוז כספים. לפי הדו"ח, חפץ היה אמור להוריד את העיתון לדפוס מדי יום עד השעה 02:30 לפנות בוקר, אך הצליח לעמוד בכך "לעתים נדירות" בלבד.

"באופן תדיר היו נעשים תיקונים ושינויים בעיתון, ובמקרים מסוימים אף הודפס העיתון שנית", נכתב בדו"ח. "עיכובים, ביטולים והדפסות חוזרות אלו גרמו להוצאות מיותרות בהוצאת העיתון וחלוקתו, אך נראה כי אין הדבר משפיע על שדרת הניהול, ו'מעריב' התנהלה כחברה מרוויחה ולא מפסידה".

הנייר סובל הכל

חרף הביקורת הקשה על האופן שבו הפעילו דנקנר ואנשיו את "מעריב" בתקופה הקצרה שבה שלטו בו, הנאמנים כותבים כי לא מצאו לנכון לדרוש נקיטה באמצעים כלשהם כלפי האחראים לכשלים המקצועיים והניהוליים.

"הנאמנים שקלו האם יש מקום לפעול נגד דסק"ש או מי מטעמה אשר מונה לתפקיד ב'מעריב' בגין ההפסדים והפגמים בניהול חברות 'מעריב'. אולם לאור הכספים הרבים שהשקיעה דסק"ש בחברות 'מעריב' לא ניתן להוכיח כי התנהלותה זו היא אשר גרמה לקריסת 'מעריב'", הם מנמקים, ומוסיפים: "נראה כי לא יהיה זה צודק לתבוע את דסק"ש או מי מטעמה בגין ההפסדים שנגרמו ל'מעריב'". כאמור, תביעה כזו ממילא מתנהלת כעת בבית-המשפט.

עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט בחברת "מעריב" שקרסה ויו"ר עמותת "העין השביעית", פנה לנאמנים בשלהי 2012, זמן לא רב לאחר מכירת העיתון לשלמה בן-צבי ובני משפחתו, ודרש לקיים חקירה בעניין התנהלותם של הבעלים הקודמים ואנשיהם. "מאז ועד היום נחשפו חומרים מטרידים נוספים שחיזקו את הצורך בניהול חקירות ונקיטת הליכים בעלי השליטה ונגד מנהלים בארגון", מסר היום בתגובה לממצאי הדו"ח.

לדבריו, דו"ח הנאמנים שמתפרסם כעת, שלוש שנים אחרי הבקשה המקורית, מאשש את הטענות שטען אז. "חבל שהנאמנים לא ראו, רק מטעמי יעילות, עילה להגשת תביעות או לניהול חקירות פומביות בתיק זה, משום שלניהול תיק זה יש לא רק חשיבות ממונית כלפי נושים, עובדים ובעלי מניות ‒ אלא מסר ציבורי חשוב בתחומים שונים של ממשל תאגידי ושל התנהלות כלי תקשורת גם יחד", הוסיף.

בימים אלה שוקל עו"ד מן לתבוע את הגורמים המרכזיים שלקחו חלק בתהליך קריסת "מעריב", ובראשם בעלי השליטה לשעבר נוחי דנקנר ועופר נמרודי ואנשיהם. "בעקבות ממצאי הדו"ח אני בהחלט שוקל אפשרות הגשת תביעה מתאימה נגד גורמים שונים, ובמקביל פנייה לבית-המשפט כדי שיאשר בכל זאת נקיטת הליכים במסגרת הפירוק נגד בעלי מניות ונושאי משרה שונים שפעלו באופן פסול", מסר בהקשר זה.

"מהדו"ח עולה בבירור שהאישיות המשפטית הנפרדת של 'מעריב' נדרסה בידי בעלי אינטרס שונים שלא פעלו לטובת החברה, אלא לשם קידום של מטרות ואינטרסים אחרים. המסקנה המשפטית הראויה היא שמי ששיעבד את 'מעריב' לטובתו צריך גם לשאת בחובות שיצרה קריסת החברה".

40721-09-12

* * *

לעיון בדו"ח המלא

להורדת הקובץ (PDF, 2.94MB)