יוני 2017, ניו-יורק. קומת גג של מלון אופנתי בדאון-טאון מנהטן. האווירה מתעתעת: המוזיקה הקצבית, ספות העור, הנוף לגורדי השחקים ושקשוק הקוקטיילים נראים כמו תפאורה טיפוסית להשקה של בושם חדש או מסיבת יום הולדת של נסיכת אלפיון. ואולם, מי שיטה אוזן לשיחות במועדון יבחין שעילת החגיגה שונה בתכלית: זהו אירוע ממלכתי, מסיבה שנועדה לסמן שלב חדש ומתוחכם במלחמת יחסי-הציבור של מדינה קטנה מהמזרח התיכון.

את המדינה, המתגאה תדיר בכך שהיא הדמוקרטיה היחידה במרחב, מייצג גבר מחויך בחולצה שחורה צמודה ואוזניות שעומד מאחורי עמדת התקליטן. זהו גלעד ארדן, השר לבטחון הפנים בממשלת ישראל. משמאלו עומדת דוגמנית, מימינו בחור לא מגולח בכובע מצחייה הפוך. רבים לא יודעים זאת, אבל במקביל לתפקידו כשר האחראי על המשטרה, ארדן עומד גם בראש של משרד קטן, צעיר ולא ממש מוכר: המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה. מתוקף התפקיד הזה יצא לאמריקה.

"הגיע הזמן שאנחנו נספר את האמת על מדינת ישראל", קורא השר לבאי האירוע. בהודעה לעיתונות שהוציא לרגל המאורע הצהיר כי מדובר ב"מהלך בינלאומי שמטרתו לאחד לפלטפורמה אחת עשרות ומאות אלפי תומכי ישראל בעולם ולספק להם תשתית וכלים שיסייעו להילחם יחד בשנאה". נאומו של ארדן תועד עבור כתבה ששודרה בערוץ 2 חודשים אחדים לפני פיצולו. צוות הטלוויזיה הגיע למועדון בהזמנת המדינה, שגם שילמה לחברת קשת למעלה מחצי מיליון שקל כדי לשדר את דברי השר באחת מתוכניות האקטואליה שלה.

אחד מכלי העבודה המרכזיים של המשרד לנושאים אסטרטגיים הוא סוג חדש של תעמולה. לא פרופגנדה ממשלתית מהסוג הקלאסי, הישיר, אלא שיטה חדשה להטמעת מסרים ממשלתיים בשיח הציבורי. המאפיין העיקרי שלה הוא הסוואתה

ערוץ הטלוויזיה הנצפה במדינה לא היה כלי התקשורת היחיד שקיבל כסף ממשלתי כדי להפיץ את החדשות שאנשי המשרד בחרו עבורו. לצד קניית פרסום קונבנציונלי, בחודשים האחרונים הוציא המשרד הקטן של ארדן סכום גבוה של כמיליון וחצי שקל עבור רכישת סיקור עיתונאי בשורה של כלי תקשורת.

חוץ מהכתבות הממומנות של קשת, ששודרו בתוכניות "חי בלילה", "אנשים" ו"הבוקר של קשת", השר רכש גם אייטמים באתר mako, סדרת כתבות שפורסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר האינטרנט שלו, ynet, וגם מוסף מיוחד בעיתון "מקור ראשון" מקבוצת "ישראל היום". כדי להגיע לציבור דוברי האנגלית בחו"ל נרכשו גם כתבות ב"ג'רוזלם פוסט", באתר החדשות "Times of Israel" ובכלי תקשורת נוספים. מעורבותו של המשרד הממשלתי צוינה בדרך כלל בשורה קטנה ונחבאת אל הכלים, שבה נמסר כי התוכן הופק כחלק מ"שיתוף פעולה" עם המשרד לנושאים אסטרטגיים.

מטרת-העל של ארדן והמשרד שבראשו הוא עומד הוגדרה בהחלטת ממשלה שהתקבלה לפני שנתיים: מאבק במה שקהיליית ההסברה הישראלית מכנה "דה-לגיטימציה" של מדינת ישראל (ובקיצור: דל"ג), מונח עמום הכולל בתוכו גילויי אנטישמיות, את תנועת החרם (BDS) ועוד. הצלחה במשימה, מאמינים במשרד, תהיה שינוי הנרטיב העולמי לגבי מדינת ישראל וניתוקו מתמונת המציאות המעוותת שמפיצים הארגונים הקוראים להחרימה.

אחד מכלי העבודה המרכזיים של המשרד הוא סוג חדש ולא מאוד מוכר של תעמולה. לא מדובר בפרופגנדה ממשלתית מהסוג הקלאסי, הישיר, אלא בשיטה חדשה של הטמעת מסרים ממשלתיים בשיח הציבורי – בישראל ומחוצה לה. המאפיין העיקרי שלה הוא הסוואתה: מדובר בתעמולה סמויה, שמתבצעת דרך צדדים שלישיים ורביעיים שלא תמיד מצהירים על קשריהם עם הממשלה. לעתים, הם כלל לא מודעים לקשר שיש להם עם הממשלה. לעתים קרובות, הם והממשלה אף יסתירו את הקשרים הללו בכוונת מכוון. במשרד הממשלתי מאמינים שחשיפת הקשרים עם הארגונים השונים תפגע במאבק על דעת הקהל.

מדינת ישראל השקיעה בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים, וייתכן שאף מאות מיליונים, כדי לטוות רשת רחבה ועמוקה של ארגונים ויחידים שמתפקדים כזרועה הארוכה של הממשלה בזירה המקוונת, וגם בעולם שמחוצה לה – אבל דרך פיות אזרחיים, שימנעו מהמסר להיצבע בצבעים ממשלתיים

מדינת ישראל השקיעה בשנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים, וייתכן שאף מאות מיליונים, כדי לטוות רשת רחבה ועמוקה של ארגונים ויחידים שמתפקדים כזרועה הארוכה של הממשלה בזירה המקוונת, וגם מחוץ לרשת. התפקיד שלהם הוא להשמיע את קולה של ממשלת ישראל – אבל דרך פיות אזרחיים, שימנעו מהמסר להיצבע בצבעים ממשלתיים. התוצאה היא התערבות יוצאת דופן בשיח המקומי והבינלאומי הנוגע למהלכיה של ממשלת ישראל, התערבות שלעתים קרובות קשה לזהות את מקורה.

ממשלת ישראל והעומד בראשה, בנימין נתניהו, יוצאים תדיר נגד עמותות ישראליות שמקבלות מימון מממשלות זרות, ואף מאיימים לאסור על כך, בתואנה שמדובר בנסיונות השפעה פסולים על מדיניותה הפנימית של מדינה ריבונית. כעת מתברר שממשלת ישראל עצמה מתרגלת נסיונות כאלה בדיוק במדינות אחרות.

מהלך חקיקה חריג שמקדמת הממשלה בחודשים האחרונים מאיים להטיל איפול על העסקאות והבריתות הללו, ולהקשות אף יותר על חשיפתן. תחקיר שערך בשנה האחרונה אתר "העין השביעית" משרטט לראשונה את קווי המתאר של מכונת התעמולה החדשה – ומצביע על החלקים בה שעדיין שרויים באפלה.

א. הסברה במיקור חוץ

השר ארדן החל את דרכו במשרד לנושאים אסטרטגיים באמצע 2015, לאחר מערכת הבחירות האחרונה. המשרד הקטן הוקם כעשור קודם לכן כפיצוי עבור משה יעלון, שהפסיד את תיק הביטחון לאהוד ברק. מאז הספיק לשנות את שמו וייעודו כמה וכמה פעמים, ותחת השר הנוכחי הפך לגורם דומיננטי במערך ההסברה הישראלי. בתחומים מסוימים הוא אף החל להאפיל על משרד החוץ, באופן שמעורר גילויי מרמור אצל עובדי משרד הוותיק.

בחודש ספטמבר באותה שנה החליטה הממשלה להפקיד בידי המשרד את התחום המכונה "דיפלומטיה ציבורית" – כינוי טרנדי למונח הוותיק והמאובק "הסברה" (שהוא בעצמו גלגול מכובס של "תעמולה"). בחודש אוקטובר התקבלה החלטה נוספת בעניינו בקבינט המדיני-בטחוני, ובה מפורטים תפקידי המשרד, יעדיו והכלים שיעמדו לרשותו, לרבות שיתוף הפעולה שלו עם ארגוני החברה האזרחית. תוכנה המלא של ההחלטה אינו ידוע, שכן הוטל עליה חיסיון. כמו חלקים נרחבים משדה הפעילות של המשרד, גם הוראות ההפעלה שלו מעולם לא נחשפו בפומבי.

שבועות אחדים לאחר החלטת הקבינט מונתה למשרד מנכ"לית: תא"ל סימה וואקנין-גיל, אשת צבא ותיקה שבדיוק סיימה עשור בתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית. חודשים אחדים לאחר מכן מונה לה משנה, צחי גבריאלי. גבריאלי, שמככב בכתבות ובראיונות שרכש המשרד מכלי התקשורת, הגיע לתפקיד כשברזומה שלו עבודה עם שורה של פוליטיקאים בכירים: השר משה כחלון, ראשי הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואריאל שרון, וגם ראש הממשלה הנוכחי של מדינת ישראל, נתניהו. גבריאלי כיהן כ"יועץ לענייני תוכן" של נתניהו, חיבר עבורו נאומים וייצג אותו בשיתופי פעולה ממשלתיים עם ארגונים יהודיים מחו"ל. במשרד לנושאים אסטרטגיים, הגדרת תפקידו הרשמית היא "מנהל המערכה". אגב, אחיו של "מנהל המערכה" הוא חיים גבריאלי, לשעבר יד ימינו של נוחי דנקנר ומנכ"ל אי.די.בי פיתוח וכיום סגן יו"ר תנובה ונציג בעלי השליטה הסינים בחברת המזון.

יולי אדלשטיין: "האזרח, שלא עונב עניבה, ואין לו תפקיד רשמי – בעולם הווירטואלי וברשתות החברתיות הוא גורם הרבה יותר חזק בהסברה מאשר כל שר, מוכשר ככל שיהיה. אפילו ראש ממשלה"

כשוואקנין-גיל קיבלה את התפקיד החדש היו במשרד שלושה עובדים, אך מאז הוכפל מספרם פי עשרה. גם התקציב שהוקצה לו זינק: בשנים שלפני כן הוציאו אנשיו פחות מ-20 מיליון שקל בשנה, אך מנתונים שהציגה המנכ"לית בכנסת עולה כי בשנתיים האחרונות הקציבה לו הממשלה כ-400 מיליון שקל, סכום שברובו נועד להתקשרויות עם גופים חיצוניים. השימוש בתקציב חסוי ברובו, ולא ניתן לדעת כמה ממנו נוצל. העסקה הבולטת ביותר עומדת לאישור בימים אלה ממש: השר ארדן מבקש מהממשלה לאשר הזרמה חריגה של למעלה מ-128 מיליון שקל כדי לייצר "שיח חוץ-ממשלתי" באמצעות גוף עלום מהארץ או מחו"ל, ובלי לציין מה בדיוק יעשה אותו ארגון. הפורום הממשלתי שיפקח על הפעילות יהיה הקבינט המדיני-בטחוני.

תקציבי העתק של המשרד סומנו מראש ככאלה שמיועדים למימון גופים חיצוניים. השמועה על כך נפוצה במהרה, ותוך זמן קצר החלו ארגונים אזרחיים מישראל ומחו"ל לעלות לרגל כדי לברר כיצד ניתן להשתלב בתוכניות המשרד, ואולי גם לקבל נתח מהתקציב. אנשי המשרד אומדים את מספרם בכ-300. דיווחים עיתונאיים מאותה עת גרסו כי ארדן ונתניהו מבקשים לייצר ציר חדש, משולש, שישנה את מעמדה הבינלאומי של ישראל: בצלע אחת הממשלה, בצלע שנייה קהילת המודיעין ומערכת הביטחון, ובצלע שלישית החברה האזרחית – ארגוני מגזר שלישי וקהילות יהודיות בחו"ל, שלעתים קרובות התבקשו לתת כסף משלהם כתנאי לקבלת כספים ממשלתיים.

בשנת 2016, לאחר תהליך מיפוי ובניית תוכנית אסטרטגית, עברו ארדן ואנשיו משולחן השרטוטים לעולם האמיתי. המשרד הודיע לשותפיו האזרחיים כי בכוונתו לצאת לקמפיין רחב היקף שיתבסס על הנעת "תומכי ישראל" לפעולה. הגיעה העת להתניע את הקשר שיצר המשרד עם בעלי הברית שלו, ארגונים בארץ ובחו"ל שנבחרו להוציא לפועל את המדיניות הממשלתית – בתקשורת וברשתות החברתיות, בקמפוסים ובכנסים, וגם בזירות נוספות, כאלה שמעורבותה של המדינה בהן נשמרת בסוד.

ב. אזרחים נגד אזרחים

המהלך שמוביל המשרד לנושאים אסטרטגיים רחב יותר מסך כל ההתקשרויות שלו. ראשית, משום שחלק מפעילותם של הארגונים אינה מתוקצבת, ושנית, משום שהארגונים האזרחיים הם רק חלק אחד מהמנגנון המסועף שבונה המשרד. מלבדם מסתייע המשרד בתשתית הגלובלית של משרד החוץ, ונעזר גם במשרדי הפנים והכלכלה, ובגופים ממשלתיים נוספים. ואולם, כוח עבודה מרכזי שעליו בונים שם הוא הציבור הרחב – אנשים פרטיים ו"מעצבי דעת קהל", שממלאים תפקיד מרכזי ביישומה של התוכנית האסטרטגית.

מנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים, סימה וואקנין-גיל: "אני מאוד אוהבת את תיאוריית הכאוס, אני חושבת שהיא נהדרת, כי היא אומרת דבר מאוד פשוט: יש בחוץ מרחב. כל גוף מוצא לעצמו את המקום שאותו הוא רוצה למלא"

הסיבה לשימוש באנשים פרטיים, שאינם צבועים בצבע ממשלתי, ברורה: כבר לפני זמן רב הבינו בקהיליית ההסברה הישראלית שדוברים ממשלתיים איבדו מהאפקטיביות שלהם. "האזרח, שלא עונב עניבה, ואין לו תפקיד רשמי – בעולם הווירטואלי וברשתות החברתיות הוא גורם הרבה יותר חזק בהסברה מאשר כל שר, מוכשר ככל שיהיה. אפילו ראש ממשלה", הסביר יולי אדלשטיין בכנסת כבר ב-2012, בעת שכיהן כשר ההסברה.

כדי לגייס את האזרח נטול העניבה דרוש גורם מתווך שיחצוץ בינו ובין הממשלה – וכאן נכנסים לתמונה ארגוני החברה האזרחית. הקמפיין הפרסומי שהושק בחודש יוני, זה שבמסגרתו נקנו כתבות עיתונאיות והושקעו מיליונים בתוכן ויראלי, נועד להאיץ את המהלך: לקדם כמה מהגופים שלוקחים חלק ברשת ההסברה הבינלאומית ולעודד את הציבור להתגייס למשימה. לפי מידע שמסר המשרד בעקבות בקשת חופש מידע של "העין השביעית", בסיוע עמותת "הצלחה", הקמפיין הפרסומי התמקד בגיוס המשוכנעים: קהל היעד שלו הוא תומכי ישראל, והמטרה היא הנעתם לפעולה בהתאם לאסטרטגיה שהתווה המשרד.

השימוש בציבור הרחב כזרוע ממשלתית נובע מהחלטה אסטרטגית שהתקבלה בקהיליית ההסברה הישראלית: אימוץ שיטת הפעולה שהם מייחסים לאויבי המדינה. האויב, מאמינים שם, יכול היה לצאת לקמפיין שיסביר מדוע לפי האסלאם צו השעה הוא להתחמש ולצאת למלחמת ג'יהאד שתסתיים רק עם השמדת מדינת ישראל. ואולם, במקרה כזה האויב היה מתקשה לקבל אוזן קשבת מכל מי שאינו מוסלמי פונדמנטליסטי בעל נטיות מיליטריסטיות. רוב העולם המערבי היה מסתייג ממסר כזה. לכן הוחלט לאמץ כלים ליברליים ולסמן מטרה שמותאמת לערכי המערב: להחרים את ישראל על-פי המודל שנוסה בהצלחה על דרום-אפריקה. במקום פצצות – מניעת השקעות.

"הם לקחו את הערכים הכי בסיסיים וחיברו אותם אליהם", הסבירה וואקנין-גיל חודשים אחדים לאחר מינויה, בוועידה למאבק בחרם שערך העיתון "ידיעות אחרונות". "הם עשו משהו חכם: הם בונים על מסר עמוק של דה-לגיטימציה, שנובע אולי מאנטישמיות – אבל הוא מכוון לאנטי-ישראליות. הם ממסכים את זה באמצעות תהליכים שמשדרים שכל מה שהם רוצים לעשות זה להביא לשינוי של מדיניות. הם יצרו מצב שבו לא משנה מאיזה מקום אתה מגיע לעולם של החרמות – אתה יכול להיות אסלאם קיצוני ויכול להיות אסלאם לאומי, אתה יכול להיות נציב זכויות אדם ואתה יכול להיות פעיל בארגוני שמאל רדיקלי – כולם מתחברים במין תהליך תת-הכרתי, שלא ברור לי איך הוא קורה, לאותו מסר-על. לנו לא רק שאין מסר-על – אנחנו משדרים לעולם ב-18 קולות שונים".

"אנחנו נלחמים מול רשת של יריב מאוד מתוחכם, מבוזר, חכם, שיודע לפנות לקהלים הנכונים", הסבירה מנכ"לית המשרד בדיון שנערך בכנסת. "אנחנו צריכים להביא מהצד שלנו רשת הפוכה, כי רק רשת יכולה לפעול נגד רשת"

התפקיד שלה ושל עמיתיה, הסבירה המנכ"לית בהזדמנות אחרת, הוא להעביר את מדינת ישראל מ"מקום שבו היא רק בלמה והגיבה", ל"מקום שבו היא יוזמת ותוקפת". הדרך שנבחרה כדי ליישם זאת היא הקמה של רשת ארגונים פרו-ישראליים (המכונה לעתים "הרשת הכחולה") שיפעלו בסנכרון עם גורמי הסברה ממשלתיים ויסתייעו בציבור הרחב. "אנחנו נלחמים מול רשת של יריב מאוד מתוחכם, מבוזר, חכם, שיודע לפנות לקהלים הנכונים", הסבירה וואקנין-גיל בדיון שנערך בכנסת בחודש יולי השנה. "אנחנו צריכים להביא מהצד שלנו רשת הפוכה, כי רק רשת יכולה לפעול נגד רשת. לא בדידים, לא ממסדים, לא שגרירויות, לא קונסוליות, לא סימה וצחי [גבריאלי] באופן אישי, רק רשת שבה כל החלקים יחד פועלים בסינרגיה".

רשת מסוג דומה כבר הוקמה בעבר, בגלגול קודם של המשרד הממשלתי, אך השימוש בה נתפס בקהיליית ההסברה כבלתי אפקטיבי. כעת הוחלט להשתיל לה מרכז עצבים חדש בדמות המשרד לנושאים אסטרטגיים. "אנו מדברים על לקחת את כל המערכת הכאוטית", הסבירה המנכ"לית בדיון שנערך בכנסת בשנה שעברה. "אני מאוד אוהבת את תיאוריית הכאוס, אני חושבת שהיא נהדרת, כי היא אומרת דבר מאוד פשוט: יש בחוץ מרחב. כל גוף מוצא לעצמו את המקום שאותו הוא רוצה למלא. כל גוף מכניס את היתרון היחסי שלו".

אילו ארגונים יכולים לקחת חלק ברשת? עובדי המשרד שואפים לגייס לצדם מנעד רחב של ארגונים – "אוהל רחב" בעגה המשרדית, מונח שאומץ ממחקר משפיע שנכתב במכון ראות. "אתה יכול להיות גדול המבקרים של ממשלת ישראל הנוכחית או גדול האוהבים שלה – זה לא משנה", פירטה המנכ"לית בשנה שעברה. עם זאת, ברשימה החלקית של הארגונים שנחשפו עד כה קשה למצוא כאלה שנוהגים למתוח ביקורת על מדיניות הממשלה. לדבריה, ארגונים כאלה דווקא לוקחים חלק במערכה – אך חוששים לחשוף זאת משום שהדבר יזיק לתדמיתם, וגם למטרת-העל שהציבה לעצמה ממשלת ישראל.

ג. הרשת העמומה

אף שבמשרד לנושאים אסטרטגיים מתגאים בכך שברשת שהקימו חברים למעלה ממאה ארגונים, עד כה נחשף רק קומץ מהם. בשנה שעברה קיים המשרד כנס בינלאומי בירושלים שבו לקחו חלק כ-150 נציגים של ארגונים פרו-ישראליים, אך דאג להסתירו מהתקשורת – ואף ביקש מהמשתתפים לשמור על חשאיות. ההחלטה לשמור בסוד על רשימת ארגוני הרשת הפרו-ישראלית היא חלק מהאסטרטגיה: בדיון שהתקיים השנה בכנסת סיפרו וואקנין-גיל וגבריאלי על הרעיון שעומד מאחורי הקמת הרשת, אך סירבו בתוקף לפרט את שמותיהם של כל הארגונים החברים בה. אנשי המשרד התבקשו למסור את רשימת הארגונים גם במסגרת הכנת כתבה זו, אך בחרו שלא להיענות לבקשה.

מנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים, סימה וואקנין-גיל: "על שום פעילות שאנחנו עושים, בוודאי ובוודאי אם היא מוגדרת אצלנו רגישה, לא תראו את החותמת של המשרד לנושאים אסטרטגיים"

"אין לי שום כוונה לענות על גופי הרשת הפרו-ישראלית, בוודאי אלה מחו"ל שאנחנו נמצאים או לא נמצאים איתם בקשר", אמרה המנכ"לית בדיון שנערך בכנסת. לדבריה, חשיפת הקשר עם הגופים השונים היא נושא רגיש, שכן עצם הפרסום עלול לפגוע ביכולת הקיום של שיתופי הפעולה. חלק מהארגונים, הסבירה, אינם מעוניינים שהציבור הרחב יידע שהם מקיימים קשרים כאלה עם ממשלת ישראל. לדבריה, זהו טיבן של מלחמות בעידן הנוכחי: הן מנוהלות באמצעים רכים, ממוסכים, ועל-ידי החברה האזרחית. בהזדמנות אחרת הסבירה כי בדומה למבצעים צבאיים נגד סוריה או חיזבאללה שבהם לקחה חלק במסגרת שירותה הצבאי, כדי לנצח צריך להשאיר את האויב בערפל.

"אחד הדברים שהכי מאפיינים את העבודה שלנו זה מדיניות No Logo", אמרה וואקנין-גיל. "על שום פעילות שאנחנו עושים, בוודאי ובוודאי אם היא מוגדרת אצלנו רגישה, לא תראו את החותמת של המשרד לנושאים אסטרטגיים, ולא את השר מתראיין על זה או לוקח קרדיט", הוסיפה. "הלוגיקה של המערכה, שהיא גם לוגיקה שאושרה על-ידי ראש הממשלה, היא שאנחנו מנהלים את זה בעמימות", הסבירה בהזדמנות אחרת. אם זה היה תלוי בה, אמרה, הרוב המכריע של עבודת המשרד היה נותר מסווג.

החזון הזה עשוי להתממש בקרוב. בחודש יולי האחרון אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת החוק הממשלתית שנועדה להחריג את רוב העשייה של המשרד לנושאים אסטרטגיים מחוק חופש המידע. כבר היום, המשרד נאלץ להדוף ביקורת של פעילים חברתיים שהגישו בקשות חופש מידע ולטענתם לא זכו למענה, לכאורה בניגוד לחוק.

המשרד לנושאים אסטרטגיים הוא גם חבר בולט ברשימה ההולכת ומצטמצמת של גופי ממשל שעוברים על החוק ונמנעים מפרסום דו"ח חופש מידע שנתי – מסמך יבש שבו אמור להופיע מידע בסיסי על פעילות המשרד ועובדיו. בדיון שהתקיים בכנסת סירבה וואקנין-גיל למנות את שמותיהם: "היה לנו אירוע שבו חשף עיתונאי שם של אדם שעובד אצלנו, ומאותו רגע אנחנו עם מידעים קונקרטיים על כך שהאדם הזה הפך יעד לבחינה של הצד השני", טענה. באופן חריג, המשרד גם אינו מפעיל אתר אינטרנט רשמי.

ובכל זאת, אם מקבצים יחד מידע בלעדי שהגיע לידי "העין השביעית", מסמכים שהמשרד מסר בעקבות בקשות חופש מידע ואת שלל הכתבות שרכש בכלי התקשורת, ניתן לשרטט חלק ממפת ההשפעה של המשרד הממשלתי אפוף הסודיות.

באגף הבינלאומי של הרשת הפרו-ישראלית ניתן למצוא גוף המכונה "הקואליציה הגלובלית למען ישראל" (GC4I), שהוקמה לפני שנים אחדות על-ידי הממשלה וכמה מהארגונים היהודיים הבולטים בעולם. במשרד סירבו למסור את רשימת הארגונים החברים כיום בפורום זה, אך מפרסומים קודמים עולה כי אחד הבולטים שבהם הוא הקונגרס היהודי העולמי (WJC) – גוף בינלאומי שנשיאו הוא יורש המיליארדים רון לאודר. הקונגרס לקח חלק במימון ועידת החרם שערך העיתון "ידיעות אחרונות" ב-2016, ובעבר אף היה מעורב יחד עם משרד החוץ בפיתוח אפליקציה שנועדה להניע גולשים להגן על ישראל ברשתות החברתיות: "Act for Israel".

על-פי מסמכי המשרד לנושאים אסטרטגיים, בחודש יוני האחרון פעלו אנשי המשרד להקצאת כ-20 מיליון שקל לקונגרס היהודי העולמי לצורך "ביצוע פרויקטים בנושא ההתמודדות עם הדה-לגיטימציה נגד ישראל". במשרד סירבו למסור אם ההתקשרות יצאה לפועל. מלבד המשרד של גלעד ארדן, הקונגרס היהודי העולמי גם מקבל תקציבים ממשרד החוץ כדי להטיס ארצה נבחרי ציבור יהודיים לפגישות וכנסים עם פוליטיקאים ישראלים, וב-2016 קיבל קרוב ל-200 אלף שקל כדי לקיים כנס בינלאומי נגד אנטישמיות בבואנוס-איירס.

ד"ר איתן אלירם: "אם אתה נכנס לתוך מדיה שיחתית, לתוך שיחות הסלון של 600 מיליון היוזרים בפייסבוק – אתה לא יכול לבוא עם מסרים שמגיעים מהממשלה ונשמעים כמו פרופגנדה טהורה. [...] היכולת לייצר מיקרו-מסרים למיקרו-קהלים, הדברים האלה נעשים לרוב בפרוקסי, בהסתר הזהות המדינתית"

היחס החשאי לקואליציית הארגונים הגלובלית בא לידי ביטוי במסמך אחר: הסכם שנחתם עם עובד שעליו הוטל ללוות את פעילות הניו-מדיה של הקואליציה הגלובלית במקביל לתפקידו במטה ההסברה הלאומי, גוף הפועל במסגרת משרד ראש הממשלה. החוזה נמסר בעקבות בקשת חופש מידע, אך אזכור הקואליציה הושחר בטענה שהדבר יביא ל"פגיעה ביחסי החוץ" של מדינת ישראל. האיש החתום על החוזה, ד"ר איתן אלירם, סירב לשוחח עם "העין השביעית" על הקואליציה, או בכלל על הסברה. לדבריו, הוא לא עוסק בתחום כבר כמה שנים, ואינו זוכר מה בדיוק עשה עם פעילי הקואליציה.

בהרצאה שנשא בשנת 2011 באוניברסיטת בר-אילן חלק אלירם מעט רקע על עבודתו בתחום ההסברה. "אנחנו עושים הרבה מאוד דברים בפרוקסי", סיפר, "זו תפיסת הפעלה שאומרת שאם אתה נכנס לתוך מדיה שיחתית, לתוך שיחות הסלון של 600 מיליון היוזרים בפייסבוק – אתה לא יכול לבוא עם מסרים שמגיעים מהממשלה ונשמעים כמו פרופגנדה טהורה", הסביר. "היכולת לייצר מיקרו-מסרים למיקרו-קהלים, הדברים האלה נעשים לרוב בפרוקסי, בהסתר הזהות המדינתית", ציין עוד, והוסיף: "אנחנו גם מנסים להשתמש באגרגטורים, כמו בלוגרים ואחרים שמעוניינים להפיץ את המסר שלנו".

התפיסה שעומדת מאחורי שיטת העבודה הזאת באה לידי ביטוי גם במסמך של המשרד לנושאים אסטרטגיים מ-2016. באותה העת שקלו במשרד להקצות סכום גבוה של כ-22 מיליון שקל לגוף בשם "המכון הבינלאומי למנהיגות", עמותת לוויין של הסתדרות העובדים הכללית. התשלום נועד לממן שליחים של ההסתדרות שייאבקו בדה-לגיטימציה בחו"ל, וגם להטסת ראשי איגודים מקצועיים ממדינות אחרות כדי שישתתפו בסמינרים מטעם המשרד בישראל.

בחוות דעת שהכשירה את ההתקשרות כתבה טל ישראלי-גל, יועצת של מנכ"לית המשרד, כי הצלחת הפעילות "תלויה ביכולת לייצר בידול בין הפעילויות המוצעות לבין הממשלה". לאחרונה דווח ב"דה-מרקר" כי חרף חוות הדעת החיובית, ההתקשרות לא יצאה לפועל. התקשרויות דומות, עם גופים אחרים, דווקא הבשילו – כפי שנתאר להלן.

ד. השר, מלכת היופי ואתם נגד העולם

נחזור לרגע לניו-יורק, לחגיגת ראשית הקיץ בכיכובו של השר לנושאים אסטרטגיים. הסיבה לקיומה של המסיבה במנהטן נעוצה 9,000 קילומטר משם, בעיר הרצליה, בחמ"ל תת-קרקעי הפועל באחד מבנייני המרכז הבינתחומי – המכללה היוקרתית שמזוהה עם בני המעמדות העליונים ועם תרומות נדיבות של מיליארדרים אמריקאים דוגמת שלדון אדלסון ורון לאודר. בכתבה הממומנת על המסיבה, ששודרה בערוץ 2, מתועד מה שנראה כמו רגע השיא שלה: הרגע שבו התבקשו המשתתפים להוציא את הטלפונים הניידים שלהם, לגלוש לחנות היישומים ולהתקין אפליקציה סלולרית חדשה – Act.il.

האפליקציה החינמית, שמנהליה יושבים באולם התת-קרקעי בהרצליה, פותחה כדי לקדם מסרים פרו-ישראליים ברשתות החברתיות. משתמשיה מקבלים רשימה של משימות וצוברים ניקוד עם השלמתן. בסוף כל חודש מוכתרים המסבירנים המצטיינים וזוכים לעיטור וירטואלי. "המטרה של האפליקציה היא בעצם ליצור קהילת און-ליין שתתמוך בישראל", הסבירה אחת הפרזנטוריות של הקמפיין, הדוגמנית ומלכת היופי בדימוס טיטי איינאו, בראיון ממומן ששודר בערוץ 2. "אם יש איזשהו מאמר, שיח שלילי או נגיד איזו החלטה מטורפת של איזה ארגון – האפליקציה הזו מתריעה, ולך יש את האופציה להיכנס ולהגיב".

אפליקציית Act.il היא אחד המרכיבים המרכזיים בקמפיין התקשורתי הנרחב שהשיק המשרד הממשלתי בתחילת הקיץ תחת הכותרת "4il" ("למען ישראל"). בתוך חודשיים השקיע המשרד קרוב ל-7 מיליון שקל בניסיון להניע גולשים מישראל ומחו"ל להתגייס למסע הסברה חובק רשת. בהשוואה למסעות פרסום קודמים מסוג זה, ובהתחשב בפרק הזמן הקצר שבו הוציא המשרד את הסכום הגבוה, מדובר באחד הקמפיינים היקרים של תוכן שיווקי ממשלתי שנחשפו עד כה. בחודשים שלאחר מכן המשיך המשרד לרכוש כתבות על פעילותו, אך כעת מסרבים אנשיו להתייחס לעלותן.

בכתבות הקנויות של המשרד הממשלתי שולבו שוב ושוב סרטוני פרסומת תזזיתיים ל-Act.il שהופקו על-ידי המשרד לנושאים אסטרטגיים, לצד ראיונות עם מפעילי האפליקציה ונציגי המשרד. הסרטונים, שגם הופצו בתשלום ברשתות החברתיות, הם מהסוג העדכני והבלתי מתנצל: יש בהם הומור, רפרורים לתרבות עכשווית, צעירות חטובות בבגדים צמודים, פארודיה על מגישי חדשות ושימוש נרחב במונח "פייק ניוז". הם שובים את העין. מה שנעדר מהם הוא גילוי נאות שלפיו מדובר בחומר שהופק והופץ על-ידי ממשלת ישראל. גם האתר שהוקם כדי לרכז אותם ולספק לצבא המסבירנים האזרחי "ערכות הסברה" נושא את הסיומת "org.il", המשמשת ארגונים אזרחיים, ולא "gov.il", המשמשת גופים ממשלתיים – בחירה שעוררה ביקורת בכנסת ואצל פעילי שקיפות ישראלים.

סרטון תעמולה של המשרד לנושאים אסטרטגיים

אפליקציית ההסברה הושקה בחודש יוני האחרון, בתיאום עם מועד עלייתו של הקמפיין הממשלתי. תוך שבועות אחדים היא חטפה מכה: באתר האמריקאי "The Intercept" דווח כי פרצת פרטיות שהתגלתה בה איפשרה לחשוף את כתובות האימייל הפרטיות של המשתמשים. הדיווח פורסם בכלי תקשורת רבים ופגע בקצב ההורדות של האפליקציה.

מנהלי המיזם מיהרו לטעון כי לא מדובר בפִרצה, אך עם זאת דאגו לתקן אותה במהירות. ואולם, מה שהכעיס אותם במיוחד בדיווחים היתה הקביעה כי מדובר באפליקציה ממשלתית. "אין לאף גורם ממשלתי שום אפשרות או דרך להשפיע על התכנים", הגיב מנהל המיזם, ירדן בן-יוסף, בשולי כתבה שהתפרסמה ב"העין השביעית". במרכז הבינתחומי ביקשו להדגיש שמדובר במיזם אזרחי לחלוטין, שאינו מקבל מימון כלשהו מממשלת ישראל.

מראיון שקיימנו עם בן-יוסף עולה כי גם אם הוא והעובדים הכפופים לו אינם מקבלים את משכורותיהם מהממשלה, נקודות ההשקה שלהם עם גורמי ממשל לא מאפשרות להגדיר את Act.il כמיזם אזרחי לחלוטין. עם זאת, זוהי גם לא בדיוק זרוע של השלטון. זוהי דוגמה לאותו יצור כלאיים חדש, רך וחמקמק, שהמשרד לנושאים אסטרטגיים שואף לטפח. כזה שעושה את העבודה של השלטון ובה בעת מצליח – או לפחות מנסה – להצטייר כגוף אקטיביסטי עצמאי.

ה. No Logo Strategy

חמ"ל ההסברה של המרכז הבינתחומי עשה את צעדיו הראשונים בחורף 2012, במהלך מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה. הוא פעל גם במבצע הצה"לי הבא, "צוק איתן", שהתקיים בקיץ 2014. הרעיון פשוט: סטודנטים ישראלים וזרים מתיישבים מול המחשב ומפיצים ברשת מסרים פרו-ישראליים, ובתמורה מקבלים נקודות זכות אקדמיות.

בן-יוסף, שבמקביל לתפקידו בחמ"ל מכהן כמנהל התוכנית לדיפלומטיה ציבורית במכללה, היה שם מההתחלה. "המטרה שלנו היתה לאזן את הנרטיב ברשתות החברתיות, שבעינינו היה מאוד אנטי-ישראלי", הוא אומר על ימי ראשית המיזם. לדבריו, הצוות הפיץ מסרים ב-35 שפות, כולל ערבית, אם כי הסטודנטים דוברי הערבית העדיפו לעבוד מהבית. במקביל לפעילות המקוונת, בחמ"ל גם עורכים קורסים שבהם מלמדים כיצד להגן על תדמיתה של ישראל ברשת.

לדברי מנהל פעילות האפליקציה, החמ"ל מקבל מידע על פרסומים "אנטי-ישראליים" גם מהשב"כ ומצה"ל, ומסתייע בין היתר בעמותה שמתמחה במה שהוא מגדיר כאספקת מידע לארגונים שנאבקים בדה-לגיטימציה של ישראל. הוא מסרב לנקוב בשמה

במהלך מבצע "עמוד ענן" פנו בן-יוסף ועמיתיו לשר ההסברה דאז (ויו"ר הכנסת כיום) יולי אדלשטיין, והציעו לו להיעזר במאות הפעילים שהשתתפו במיזם שלהם. אנשיו של אדלשטיין נעתרו להצעה, והתחילו להעביר לחמ"ל דפי מסרים שהופצו לשגרירויות ישראל בעולם והודעות של דובר צה"ל. "כבר אז נבנתה דינמיקה מעניינת של עשייה אזרחית לחלוטין מצד אחד, ומצד שני איזשהו שיתוף פעולה עם המדינה", אומר בן-יוסף.

כמה חודשים אחרי "צוק איתן", בחורף שבין השנים 2014 ל-2015, הפרויקט העלה הילוך: נוצר קשר עם המועצה הישראלית-אמריקאית (IAC), ארגון פרו-ישראלי מארצות-הברית שבאחת הכתבות הממומנות של "ידיעות אחרונות" הוגדר ככזה שמקיים "שיתוף פעולה הדוק עם המשרד לנושאים אסטרטגיים". המממן הבולט של המועצה הוא שלדון אדלסון, איל ההון האמריקאי המקורב לנתניהו והבעלים של "ישראל היום", שהוא גם אחד מתורמיה הגדולים של המכללה. נציגי המועצה סיפרו שהם מעוניינים לקחת חלק במאבק נגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, והציעו למפעילי החמ"ל פריסה ארצית בארצות-הברית, שתאפשר להם להרחיב את השפעתם.

כמו פעילי הסברה רבים אחרים, גם בן-יוסף ועמיתיו מהמרכז הבינתחומי עלו לרגל למשרדו של ארדן כשנודע להם על תקציבי העתק שהוקצו לצורך התוכנית האסטרטגית החדשה. אך הם, לדברי בן-יוסף, לא רצו כסף – אף שהוצע להם בכמה הזדמנויות לקבל מימון ממשלתי. אחד מערכי היסוד המוצהרים של המרכז הבינתחומי הוא התנזרות מתקציבים ממשלתיים; במוסד האקדמי מאמינים שהסתמכות על כסף ממשלתי כרוכה בוויתור על החירות האקדמית. לדברי בן-יוסף, שיתוף הפעולה שעליו הוסכם לא היה כלכלי, אלא תוכני: בחמ"ל ימשיכו בפעילות ההסברה הקבועה, ובמשרד הממשלתי יסייעו להם באיתור אירועי מדיה ומסרים להפצה.

המשרד לנושאים אסטרטגיים ליווה את מיזם האפליקציה בחודשים שלפני השקתה: על-פי יומן הפגישות של השר גלעד ארדן, ב-26 במרץ השנה הוצגה לו במשרדו גרסה לא גמורה של האפליקציה

ב-2016, כשהמשרד לנושאים אסטרטגיים החל להוציא לפועל את התוכנית האסטרטגית שלו, היא השתלבה היטב עם מאמצי ההתרחבות של החמ"ל. לצד השותפות הטרייה עם המועצה הישראלית-האמריקאית צורף למיזם ארגון יהודי-אמריקאי נוסף – "Maccabee Task Force", שהוקם ב-2015 כדי להיאבק באנטישמיות ובתנועת החרם על ישראל. כמו המועצה, גם ארגון זה פועל באמצעות תרומות גדולות שהעניקו לו המיליארדרים שלדון אדלסון וחיים סבן, שמתחזקים קשרים קרובים עם פוליטיקאים ישראלים ואמריקאים.

שלושת הארגונים האזרחיים השקיעו יחד למעלה מ-100 אלף דולר בפיתוח Act.il, והם ממשיכים לממן את תפעולה באמצעות תשלומים קבועים לחברה שיצרה אותה, תשלום שכרם של מנהלי הפרויקט, קידום פוסטים ברשתות החברתיות והפעלת שלושה חדרי מצב – אחד בהרצליה, ועוד שניים ליד בוסטון וניו-יורק. המשרד לנושאים אסטרטגיים ליווה את המיזם בחודשים שלפני השקתו: על-פי יומן הפגישות של השר ארדן, שנחשף בעקבות בקשות חופש מידע, ב-26 במרץ השנה הוצגה לו גרסה לא גמורה של האפליקציה בפגישה שנערכה במשרד לבטחון הפנים בתל-אביב.

שיתוף הפעולה אינו מוגבל למשרד של ארדן. לדברי בן-יוסף, החמ"ל מקבל מידע על פרסומים "אנטי-ישראליים" גם מהשב"כ ומצה"ל. הוא מוסיף שהחמ"ל נעזר בשירותיה של חברה מסחרית לניטור תכנים פתוחים (עיסוק המכונה בעגה המודיעינית OSINT), ומסתייע גם בעמותה שמתמחה במה שהוא מגדיר כאספקת מידע לארגונים שנאבקים בדה-לגיטימציה של ישראל. בן-יוסף מסרב לנקוב בשמה.

בהתאם לאסטרטגיה של המשרד הממשלתי, גם אנשי Act.il פועלים בחסות העמימות: כשמשתמשי האפליקציה מפרסמים דבר מה בהתאם להוראות שקיבלו מהחמ"ל הם אינם מזדהים כנציגים של גוף כלשהו, אלא כאנשים פרטיים. זה לא קורה במקרה. "אחד הדברים הכי מעניינים, שאני גם גאה בהם כי הכנסנו אותם לקהילה הפרו-ישראלית גם מחוץ לחדר הזה, הוא ה-No Logo Strategy. אין לנו לוגו שמפורסם על אף תוכן שאנחנו מייצרים", מסביר בן-יוסף. לטענתו, כך ניתן להשפיע על הנמענים באופן אפקטיבי יותר – וגם על כאלה שעשויים להירתע מהארגון שעומד מאחורי הפרסום, לו היו מודעים למעורבותו. "לא מדובר בהסתרה – אם היו פונים ושואלים, היינו אומרים", הוא טוען.

בן-יוסף, וגם שניים מעמיתיו שנוכחים בעת הראיון – מנהל האפליקציה ירון פישלזון ודוברת המרכז הבינתחומי אורית ראובני – מקפידים להצהיר שבאופן אישי הם לא בהכרח מסכימים עם כל מהלך שעושה הממשלה. בן-יוסף, למשל, מצהיר שהוא מתנגד להחרגת המשרד לנושאים אסטרטגיים מחוק חופש המידע. אם כך, האם ייתכן מצב שבו המסרים שיופצו באמצעות האפליקציה ייפרדו מאלו של הממשלה, ואף יסתרו אותם? "משהו בתפיסה הערכית והאתית שלנו יקשה על ההיפרדות הזאת", מודה בן-יוסף. הוא ועמיתיו מעדיפים לא להטריח את משתמשי האפליקציה במקרים שבהם ברור שמדינת ישראל פועלת שלא כשורה. הם אינם מדמיינים מצב שבו יבקשו מהמשתמשים להפיץ דברי ביקורת על המדינה.

כשנאמר לבן-יוסף שארגון אזרחי שמפיץ מסרים ממשלתיים ופועל בתיאום עם גופים ממשלתיים למעשה עוסק בהפצת תעמולה ממשלתית – הוא גורס שמדובר במסקנה שגויה. לדבריו, העובדה שהוא ועמיתיו יכולים לבחור אילו מבין המסרים הממשלתיים להשמיע מאפשרת למיזם להישאר עצמאי וחוץ-ממשלתי. "המסרים הם מאוד אזרחיים", הוא מתעקש, "היחסים עם הגופים הרשמיים הם יחסים לא-פורמליים. ביום שזה ישנה את אופיו – לא יהיו לנו מתנדבים, לא יהיו סטודנטים ולא יהיו מתמחים. לא נהיה פה".

ובכל זאת, וחרף ההכחשות, יש גם קשר כלכלי ישיר בין הממשלה ובין המוסד האקדמי שבאופן עקרוני נמנע מתקצוב ממשלתי. במקביל לקמפיין היקר של המשרד לנושאים אסטרטגיים, זה שדחק בנמעניו להוריד את האפליקציה ולהתחיל להסביר, המשרד של ארדן גם שילם למרכז הבינתחומי כדי לקדם את Act.il באירוע הדגל של המכללה.

על-פי מסמך של המשרד הממשלתי, בחודש יוני האחרון שולמו למכללה 79 אלף שקל לשם קיום שני מושבים בכנס הרצליה, וכן לצורך הקמת "תצוגה דינמית" של מערכת שפיתח צוות Act.il. כחלק משיתוף הפעולה הוזמן השר ארדן לנאום באירוע, ושניים מבכירי המשרד – המנכ"לית וואקנין-גיל ומנהל המערכה גבריאלי – דיברו גם כן בפני באי הכנס, בהם בני הזוג שלדון ומרים אדלסון, אורחי הכבוד. כיצד מתיישב המידע על התשלום למכללה עם הטענות להיעדר קשרים כלכליים ישירים בין הצדדים? במרכז הבינתחומי טוענים בתגובה כי מדובר בחסות נקודתית, ושהיא אינה מעידה על קשר כלכלי מתמשך. ומה לגבי מיליוני השקלים שהשקיע ארדן בקמפיין התקשורתי שקידם את האפליקציה? בן-יוסף סבור שלא ניתן לראות בכך מימון ממשלתי למיזם.

ו. נאמני דה-לגיטימציה

ההתקשרות הנקודתית עם המרכז הבינתחומי אמנם מפריכה את הטענה להיעדר מוחלט של קשרים כלכליים בין המשרד הממשלתי למוסד האקדמי, אך בהשוואה להתקשרויות אחרות מדובר בכסף כיס. עיון במסמכי ההתקשרויות של עסקאות גדולות יותר מעלה כי התקצוב הנדיב כרוך במעורבות פעילה של נציגי המשרד הממשלתי בעשייה של הגופים החיצוניים – שלעתים גם מקבלים לידיהם את הבעלות על התוכן שיוצרים הפעילים.

אחד הכלים שבאמצעותם מנסים ארדן ואנשיו להשפיע על השיח ברשתות החברתיות הוא צעירים ובני נוער. בשנים האחרונות תיקצבה הממשלה כמה פרויקטים שהמכנה המשותף שלהם הוא הכשרת צעירים להפצת מסרים במרחב המקוון, בתיווכם של גופים אזרחיים מישראל ומחו"ל. גוף אחד כזה הוא "מכבי תנועה עולמית", תנועה חינוכית-ספורטיבית המוכרת בעיקר בתור מארגנת משחקי המכבייה. במשרד לנושאים אסטרטגיים הקצו לה בשנה שעברה 1.5 מיליון שקל לשם קיום סמינרים להכשרת מסבירנים ברחבי העולם, בין היתר באמצעות הקמת אתרי אינטרנט, פיתוח אפליקציה ופעילות ברשתות החברתיות.

בדיון שערכה ועדת המכרזים של המשרד הובהר כי עובדיו יהיו מעורבים בהרכבת התוכן, כמו גם בבחירת המדינות שבהן יתקיימו הסמינרים, וש"התוצרים יהיו בבעלות המשרד ומדינת ישראל". גבריאלי, המשנה למנכ"לית, הסביר לאחרונה בדיון בכנסת שבמסגרת הפרויקט הוכשרו מאות "נאמני דה-לגיטימציה", שלאחר קיום הסמינרים "עושים פעילות של מדיה חברתית בהתאם למה שהם למדו בכנסים".

גוף אחר שלוקח חלק בתוכנית דומה הוא "המרכז הרב-תחומי ליזמות ומנהיגות" (ICYL) בניהולו של יצחק אלדן, בכיר לשעבר במשרד החוץ. המשרד לנושאים אסטרטגיים הקצה לגוף זה כ-2 מיליון שקל כדי להכשיר תיכוניסטים מישראל לביצוע פעולות הסברה ברשתות החברתיות ובכנסים. לפי חוות הדעת שהכשירה את ההתקשרות, הפרויקט כולל בין היתר "הכשרות בני נוער לפעילות נגד הדל"ג ברשתות החברתיות", הפקה של "קמפיינים של פעולה נגד הדל"ג" ו"סרטוני הסברה לקידום תדמיתה של ישראל", וגם "הקמת רשת חברתית של 'שגרירים ברשת'".

תקציב של 2 מיליון שקל הוקצה למימון פעילות מקוונת של בני נוער, שמפרסמים תוכן "לפי האסטרטגיה שיגדיר המשרד לנושאים אסטרטגיים, קמפיינים שהמשרד רוצה להעביר ולפרסם, רעיונות ומסרי-על [...] בליווי מלא ובהנחיית הגורמים הרלבנטיים לנושא במשרד"

לפי מסמך אחר של המשרד הממשלתי, הצעירים ייזמו את הקמפיינים, אבל "לפי האסטרטגיה שיגדיר המשרד לנושאים אסטרטגיים, קמפיינים שהמשרד רוצה להעביר ולפרסם, רעיונות ומסרי-על אשר יוגדרו במטרות של ההכשרה". עוד הובהר כי המשרד יהיה מעורב בבחירת בני הנוער ובתי-הספר שייקחו חלק בתוכנית, וכי "כל הפעולות ייעשו בשיתוף מלא, בליווי מלא ובהנחיית הגורמים הרלבנטיים לנושא במשרד. מוסכם כי התוצרים יהיו בבעלות של המשרד ומדינת ישראל".

המיזם כיכב לאחרונה בכתבה קנויה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות", שבה הוצנעה מעורבותו העמוקה של המשרד בתכנים: לפי הכתבה הממומנת, המשרד הממשלתי רק מימן הטסה של משלחות נוער לאירופה. בהתאם למדיניות העמימות של הרשת הכחולה, בעמודי ההסברה שפתחו בני הנוער ברשתות החברתיות אין הסבר בנוגע למעורבות הממשלתית במסרים ובמימון המיזם.

חוץ מהתוצרים שהמסבירנים למיניהם אמורים לייצר בעצמם, המשרד לנושאים אסטרטגיים גם דאג להפיק ולממן תוכן משל עצמו: כאלו הן הכתבות הקנויות בעיתונות ובטלוויזיה, סרטוני היוטיוב שדוחקים בצופים להגן על מדינת ישראל, וגם קריקטורות פוליטיות של כמה מהקריקטוריסטים המוכרים בישראל – גיא מורד מ"ידיעות אחרונות", אורי פינק מ"מעריב", שי צ'רקה מ"מקור ראשון" ואחרים.

הקריקטורות, שמככבות ב"ערכת ההסברה" שהכין המשרד, הן חלק מפרויקט בשם "The Israeli Cartoon Project". גם כאן מעורב כסף ממשלתי: בעמותה שמאחורי הפרויקט, "אמנות למען ישראל", מסרו ל"העין השביעית" כי התשלום עבור האיורים התקבל מלשכת הפרסום הממשלתית.

המשרד גם מעסיק חברות יחסי-ציבור וייעוץ חיצוניות. אחת מהן היא חברת הייעוץ התקשורתי והאסטרטגי קרמר-דוידוביץ GCS של אלי דוידוביץ' ויפתח קרמר, שבחודש יוני האחרון תוקצבה בסכום של כ-390 אלף שקל עבור "בניית ומימוש תוכנית לאסטרטגיה תקשורתית לפרויקטים בנושאי העבודה של המשרד". חברה אחרת היא NCSM בניהולו של היועץ אבי יאיר, שמעורבת כבר כמה שנים בהבאת משלחות של ידוענים ואנשי תקשורת לישראל, ומקבלת לשם כך מהממשלה מאות אלפי שקלים בשנה.

בדומה לפרויקט הטסת המשפיענים, בממשלת ישראל ניסו להכשיר צעירים להפצת מסרים מטעמה עוד לפני האבולוציה המהירה שחלה במשרד לנושאים אסטרטגיים. בשנת 2014, למשל, הקצה משרד ראש הממשלה כמיליון שקל לצורך פרויקט משותף עם ארגון ההסברה הבינלאומי Stand With Us.

"תוך פחות מארבע שנים הבאנו לפרסומן של יותר מ-700 כתבות חיוביות על ישראל בכלי התקשורת החשובים ביותר באירופה" (מייסד "איגוד העיתונות אירופה-ישראל" בכתבה שפורסמה במימון המשרד לנושאים אסטרטגיים)

במסגרת הפרויקט, הארגון אמור היה להפעיל "חדרי תקשורת אינטראקטיביים" שיאוישו בסטודנטים שתפקידם להפיץ ברשתות החברתיות הסברה מטעם ממשלת ישראל. גורם במשרד מסר ל"העין השביעית" כי הפרויקט לא יצא לפועל בסופו של דבר. העובד שהופקד על ניהול המיזם, יאיר אדי פריימן, הצטרף לאחר מכן למשרד לנושאים אסטרטגיים, שם הוא מכהן כיום כמנהל תחום הדיפלומטיה הציבורית.

פרויקטים אחרים עם Stand With Us כן יצאו לפועל. ארגון זה הוא אחד הבולטים במאבק נגד משמיצי ישראל: בשנה שעברה הוא היה אחד מנותני החסות לוועידה של "ידיעות אחרונות", לצד גופים עסקיים עתירי ממון כבנק הפועלים וחברת אפק – הזרוע הישראלית של ענקית הקידוחים האמריקאית Genie. עוד לפני כן החל לקבל מימון ממשרד החוץ כדי לארח משלחות בישראל ולהוציא משלחות ישראליות לחו"ל, כדי שמשתתפיהן יוכלו "לחוות את החיים בישראל ולהיחשף למציאות כפי שהיא – לא מתווכת על-ידי התקשורת".

על-פי מסמך של משרד החוץ, ב-2011 קיבל הארגון מהמשרד כ-75 אלף שקל עבור "הפקת סרטוני הסברה" בנושאים פוליטיים דוגמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ההתנחלויות ובעיית הפליטים הפלסטינים. חוץ מכסף, אנשי Stand With Us גם קיבלו חשיפה תקשורתית בכתבות שרכש המשרד לנושאים אסטרטגיים במסגרת הקמפיין שהושק בקיץ.

גוף אחר שהמשרד שילם לכלי תקשורת כדי לסקר את פעילותו הוא "The Israel Project", ארגון אמריקאי שעומד מאחורי המגזין "The Tower". סגן נשיא הארגון, הדיפלומט בדימוס ליאור וינטרוב, תיאר את עמיתיו כ"אנשים שעבדו שנים בתחום התקשורת הבינלאומית, התקשורת הפוליטית ומשרדי הפרסום", ש"לוקחים את המתודולוגיות המקצועיות של עולם הקמפיינים והפרסום ומכניסים אותן לעולם הפרו-ישראלי" – כך על-פי כתבה קנויה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות". על-פי יומנו של ארדן, כחודש לפני השקת הקמפיין התקשורתי של משרדו הוא נפגש בכנסת עם וינטרוב ועם נשיא הארגון ג'וש בלוק והיו"ר אלן מאייר.

עוד ארגון שהמשרד שילם כדי שיסוקר ב"ידיעות אחרונות" הוא "איגוד העיתונות אירופה-ישראל" (EIPA), שמגדיר את עצמו כגוף שתכליתו לסייע לעיתונאים בסיקור ישראל והמזרח התיכון. לפי ידיעה ממומנת שפורסמה בעיתון, האיגוד עושה זאת בין היתר באמצעות אירוח עיתונאים זרים בישראל. "תוך פחות מארבע שנים הבאנו לפרסומן של יותר מ-700 כתבות חיוביות על ישראל בכלי התקשורת החשובים ביותר באירופה", מתגאה המייסד, הרב מנחם מרגולין, בידיעה ממומנת אחרת. לפי ידיעה ממומנת שלישית, גם ארגון זה פועל "בשיתוף פעולה עם המשרד לנושאים אסטרטגיים".

ז. הצד היפה של החיים בשטחים

לצד הפעילות המקוונת, במשרד לנושאים אסטרטגיים מקדישים משאבים ניכרים לפיתוח נוכחות פיזית בזירות שהוא מזהה כטעונות טיפול – ובמקביל פועל כדי להטיס ארצה משלחות לסיורי הסברה, וגם להציב בחו"ל נציגים מטעמו. גם כאן, חלק ניכר מהעשייה מתבצע באמצעות צדדים שלישיים. אחת ההתקשרויות הבולטות של המשרד היא זו שבוצעה עם הסוכנות היהודית. ב-2016 הקצה המשרד סכום של כ-16 מיליון שקל לשם הפעלת כמאה שליחי סוכנות המוצבים בקמפוסים של מוסדות אקדמיים בארצות-הברית, באירופה ובאמריקה הלטינית, וזאת לשם "ייצוג הנרטיב הישראלי ופעילות להעצמת דימויה של מדינת ישראל בקרב קהלי היעד בקמפוסים".

תקציב של כ-16 מיליון שקל הוקצה למימון שליחים של הסוכנות היהודית שיעסקו ב"ייצוג הנרטיב הישראלי ופעילות להעצמת דימויה של מדינת ישראל בקרב קהלי היעד בקמפוסים" ויפוקחו על-ידי נציגי המשרד לנושאים אסטרטגיים

על-פי מסמכי המשרד, הסוכנות תנהל רשת של "גורמי הסברה", ושליחיה יכשירו תיכוניסטים יהודיים כדי שיוכלו "להתמודד באופן אפקטיבי ויעיל נגד איומי הדה-לגיטימציה" במסגרת פיילוט שיתבצע בארצות-הברית. עוד נכתב במסמכים כי השליחים ידווחו למשרד על פעילותם באופן שוטף ויקבלו הנחיות מטעמו.

באחד המסמכים מציינים אנשי המשרד את הארגונים שנשקלו כשותפים לפרויקט הספציפי הזה אך נדחו, ברשימה שעשויה לחשוף טפח נוסף מהרשת הפרו-ישראלית. אחד הארגונים הללו הוא CAMERA, "הוועדה לדיוק בסיקור המזרח התיכון באמריקה", שמבקר כלי תקשורת בינלאומיים שמסקרים את הנעשה בישראל באופן שהוא לטעמו מוטה. הארגון, שקיבל גם חשיפה במוסף הממומן של "מקור ראשון", מפעיל בישראל אתר בשם "פרספקטיבה", שעורכו הראשי, חנן עמיאור, כתב נאומים בשכר לשר ארדן ולאישים נוספים.

גוף נוסף שמוזכר ברשימה הוא Hasbara Fellowships, ארגון הסברה פרו-ישראלי הפועל בקמפוסים ברחבי ארצות-הברית. ארגון האב של גוף זה הוא ישיבת אש-התורה – ארגון יהודי-אורתודוקסי שלקח חלק בהקמה וביסוס של כמה גופי ביקורת תקשורת פרו-ישראליים, בהם Honest Reporting ו-Media Watch International.

המשרד לנושאים אסטרטגיים הקצה לאש-התורה סכום של כ-3.2 מיליון שקל כדי "לחנך, לאמן, להכשיר ולהניע סטודנטים לפתח התלהבות, מסירות וסנגוריה על ישראל בקמפוסים שבהם הם לומדים" בארצות-הברית, כך על-פי אחד ממסמכי המשרד. עוד נכתב בו כי שתיים מהפעילויות שיבצעו הסטודנטים הן "פעילות במדיה חברתית פרו-ישראלית" ו"בניית קמפיינים להפצת מסרים רב-מערכתיים במדיה".

המשרד של ארדן הקצה למעלה מ-3 מיליון שקל לגוף בשם ישיבת אש-התורה כדי להפעיל סטודנטים אמריקאים שיבצעו "פעילות במדיה חברתית פרו-ישראלית" ויבנו קמפיינים להפצת "מסרים רב-מערכתיים במדיה"

ארגונים אחרים שמוזכרים במסמך של המשרד לנושאים אסטרטגיים הם אחוות הסטודנטים היהודיים AEPi, שאחד מתורמיה הבולטים הוא שלדון אדלסון; ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודים (WUJS), ארגון הסטודנטים הגדול הלל, חב"ד, ארגוני ההסברה Students Supporting Israel (שכיכב בכתבה ממומנת בערוץ 2) ו-Israel on Campus Coalition, ועוד.

לצד השתדלנות בקמפוסים ובמרחב המקוון, במשרד הממשלתי פועלים גם מול הקהילייה העסקית, שהיא יעד קבוע ללחצים מצד פעילי החרם. לשם כך הוקצה סכום של כ-3.5 מיליון שקל עבור לשכת המסחר ישראל-אמריקה, ארגון תעשיינים שבראשו עומדת בעלת ההון עפרה שטראוס.

במסגרת ההתקשרות אמורה הלשכה לסייע ביצירת "קשרים עם נציגים בכירים של לשכות מסחר מרחבי ארצות-הברית", להציג להם את המשק הישראלי ולפעול להצגת "תמונה מאוזנת יותר של המציאות בתחומי הכלכלה אך לא רק, לרבות דרך ההתמודדות של חברות ישראליות עם איומי חרם ופעילות של גורמי דל"ג נגדן וכן הפרכת טענות ארגוני הדל"ג". אחד הגופים האמריקאים שאליו ביקשו להשיג גישה באמצעות התקשרות זו נקרא "היוזמה העסקית ארה"ב-ישראל" (USIBI), שבו כיהן שלדון אדלסון כיושב-ראש לשם כבוד.

גוף אחר שגויס למשימה הוא לשכת עורכי-הדין: בספטמבר 2017 הקצה המשרד סכום של עד 450 אלף שקל לצורך קיום סמינר למשפטנים ונציגי ארגונים מהארץ ומחו"ל, שיתקיים בתחילת 2018. לפי אחד ממסמכי המשרד, הסמינר נועד ליצור "רשת משפטנים" שתסייע במאבק ותשתף מידע על פעילות משפטית בינלאומית בנושא. לשכת עורכי-הדין הוגדרה במסמך כ"גורם אסטרטגי וחשוב במאבק כנגד תנועת החרם העולמית", שבחודשים האחרונים לוקח חלק פעיל במאבק.

את הליווי המקצועי לוועידה יספק "הפורום המשפטי הבינלאומי" (ILF), עמותה ישראלית שלפי המשרד נאבקת ביוזמות החרם בכ-20 מדינות ומקיימת קשר שוטף עם למעלה מאלף עורכי-דין ברחבי העולם. במסמך לא מצוין אם גוף זה יקבל מימון עבור מעורבותו, אך מנהלת הפורום הצהירה לאחרונה בכנסת כי הארגון אינו מקבל תשלום מאף גורם ממשלתי. גוף נוסף שיפיק יחד עם המשרד כנס הוא התאחדות הסטודנטים בישראל, שתקבל עבור שיתוף הפעולה כ-630 אלף שקל.

תחום פעילות נוסף, שבו עוסקת קהיליית ההסברה במרץ רב, הוא ענף המשלחות. זהו אחד הענפים המשגשגים בקהילייה: שלל ארגונים ומשרדי ממשלה לוקחים חלק ביוזמות עתירות תקציבים דוגמת "תגלית" ו"מסע", וכך גם המשרד לנושאים אסטרטגיים – שמשלם לגופים חיצוניים כדי שיארחו משלחות מאורגנות, בין היתר של מעצבי דעת קהל דוגמת עיתונאים וידוענים. מאנשי תקשורת שמוטסים לישראל מצפים לשדר או לכתוב על המסע המאורגן, וידוענים מתבקשים לתעד אותו באמצעות חשבונותיהם ברשתות החברתיות.

לאחרונה הקצה המשרד כ-7 מיליון שקל למועצה האזורית בקעת הירדן לשם אירוח משלחות של "משפיענים" וקידום מכירות של התוצרת החקלאית של ההתנחלויות בעולם. המועצה האזורית שומרון קיבלה גם היא מימון לשם קיום סיורים בשטחה, כדי שמשתתפיהם יוכלו לראות את "הצד היפה של החיים בשטחים" ויבינו את "המורכבות הבטחונית" הכרוכה בחיים שם, כדברי וואקנין-גיל. ראש המועצה, יוסי דגן, העריך בכתבה ממומנת שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" שבשנים האחרונות אירחה המועצה למעלה מאלף סיורים מסוג זה. במשרד סירבו למסור כמה שולם למועצה עבור שירותיה.

ארגון אחר העוסק בהטסת משפיענים, שמוזכר באותה כתבה ממומנת, נקרא ELNET) European Leadership Network). לפי כתב "ידיעות אחרונות", הארגון "פועל למען הגעתם של פוליטיקאים אירופים, אנשי אקדמיה בכירים ביבשת, אנשי תרבות ורוח ובעלי תפקידים לשעבר שנחשבים לבעלי השפעה רבה באירופה". בדומה לגופים אחרים בקהיליית ההסברה, בראש הסניף הישראלי של הארגון עומד דיפלומט בכיר בדימוס בשירות החוץ הישראלי.

ענף המשלחות מאפשר לקהיליית ההסברה להרחיב את הרשת ולכלול בה גם משתתפים שכלל אינם מודעים לתפקיד שייעדו להם. תקרית שאירעה לא מזמן ממחישה את הבעייתיות שבכך: בתחילת 2017, משלחת של 11 שחקני פוטבול מליגת ה-NFL האמריקאית אמורה היתה לטוס לישראל לטיול מאורגן במימון ממשלתי. בהודעות שהפיץ המשרד לכלי התקשורת הישראליים לא הוסתרה מעורבותו בהבאת שחקני הפוטבול, כמו גם מטרת אירוחם בארץ. "השחקנים יראו לעשרות מיליוני המעריצים שלהם את הפנים האמיתיות של ישראל", הצהיר השר ארדן, וטען כי ביקורים מסוג זה מסייעים במאבק נגד הדה-לגיטימציה והפצת השקרים על ישראל.

במשרד לנושאים אסטרטגיים נוהגים לחלק את העשייה המשרדית לארבע "רגליים": "הסברה", "התרעה", "הרתעה" ו"התקפה". אם הרגל הראשונה ניצבת בצל, שלוש האחרות מסתתרות עמוק בחושך

דברי השר פורסמו גם בשפה האנגלית, באתר "Times of Israel" – והובילו לכך שכמחצית מהשחקנים ביטלו את השתתפותם בביקור. אחד מהם, מייקל בנט, נימק את ההחלטה בכך שלא הוסבר לו שהביקור תוכנן על-ידי הממשלה ונועד להופכו למעין שגריר של ישראל. "לא אתן שישתמשו בי כך", כתב, "כשאסע לישראל – ואני עדיין מתכנן לנסוע – ארצה לבקר לא רק בישראל, אלא גם בגדה המערבית ובעזה, כדי שאוכל לראות כיצד הפלסטינים, שקוראים לארץ זו 'בית' כבר אלפי שנים, חיים את חייהם".

מבחינת מנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים, מקרה כזה מדגים מדוע יש למנוע פרסום של התקשרויות שמבצע המשרד בניהולה, כך על-פי דברים שאמרה בדיון שנערך לאחרונה בוועדת השקיפות של הכנסת. במשרד הממשלתי מאמינים שחשיפה של מידע כזה עלולה לפגוע בארגונים החברים ברשת הפרו-ישראלית, ואפילו ביחסי החוץ של המדינה.

מניעת פגיעה ביחסי החוץ – ואף בבטחון המדינה – היתה גם הנימוק שנתנו במשרד לנושאים אסטרטגיים להשחרה של פרטים "מסווגים" במסמכים שכן נמסרו. במשרד החוץ נתנו לאחרונה נימוק דומה לסירוב לחשוף נתונים על קמפיינים פרסומיים שמבצעת הממשלה ברחבי העולם. עיון בכמה מסמכים שתוכנם נודע ל"העין השביעית" חרף ההשחרות – כמו במקרה של פעילות הניו-מדיה של "הקואליציה הגלובלית למען ישראל" – מעלה תהייה שמא מדובר באמירה ריקה.

ח. רגל אחת בצל, שלוש רגליים בחושך

חשיפת המעורבות של ממשלת ישראל בהפצה וייצור תעמולה סמויה משרטטת תמונה חלקית בלבד של שדה הפעילות. במשרד לנושאים אסטרטגיים נוהגים לחלק את העשייה המשרדית לארבע "רגליים": "הסברה", "התרעה", "הרתעה" ו"התקפה". אם הרגל הראשונה ניצבת בצל, שלוש האחרות מסתתרות עמוק בחושך.

מנכ"לית המשרד נשאלה בפורום פומבי אם יש ממש בטענות על הפלת אתרים הקוראים לחרם על ישראל, אך בחרה שלא להשיב לשאלה: "נפלאות דרכי האל", הפטירה, "יש דברים שהם מקריים, ויש דברים שלא"

במשרדו של ארדן אמנם לא ששים לחלוק מידע על ההתערבות הממשלתית בשיח העולמי, אך גם מי שיסתפק במידע שחולק המשרד באופן וולונטרי יוכל לקבל תמונה כלשהי של מפת ההסברה הישראלית. בכל הנוגע לשאר הפעילות, זו שמוגדרת שם כ"התרעה-הרתעה-התקפה", במשרד מקפידים על עקרון החשאיות ביתר שאת.

המושגים המיליטנטיים האלה, שמצטרפים לשימוש הקבוע במונח "מערכה", אינם רק מיתוג שנועד לשוות מגניבוּת לתחום עיסוק עתיק ונטול זוהר. הם גם מסייעים להגדיר את היריב שמנגד כאויב, ולא כצד לפולמוס – ובהתאם לכך לתקוף אותו לא רק בכתבות קנויות, פוסטים ממומנים ונאומים לוחמניים, אלא גם באמצעות כלי נשק השמורים למערכות של ממש.

אחת הדרכים שבהן עושים זאת היא איסוף של מידע אישי על אזרחים זרים שלוקחים חלק בתנועת החרם, כך על-פי דיווח שפורסם ב"הארץ". על-פי אותו דיווח, שהשר ארדן הגדיר כלא מדויק, במשרד מעוניינים להרחיב את האיסוף גם לאזרחים ישראלים שתומכים בחרם על המדינה. שדה פעילות נוסף שבו מעורב המשרד הוא מניעת מימון לגופים שממשלת ישראל מגדירה כעוינים. לאחרונה, למשל, הודיע ארדן כי אנשיו הצליחו לשכנע את ממשלת דנמרק להפסיק לממן כמה ארגונים פלסטיניים הקשורים לטענתם לתנועת ה-BDS ולטרור.

במקביל, חלק מהתקציבים שמזרים המשרד לגופים חיצוניים נועד לפיתוח אמצעים טכנולוגיים מתחום הסייבר ולביצוע פעולות סייבר שטיבן נשמר בסוד. בשנה שעברה, אחרי כמה מקרים של מתקפות סייבר שהפילו אתרים הקשורים לתנועת החרם, טענו פעיליהם כי הגורם שעומד מאחורי המתקפות הללו הוא מדינת ישראל. מנכ"לית המשרד נשאלה בפורום פומבי אם יש ממש בטענות, אך בחרה שלא להשיב לשאלה: "נפלאות דרכי האל", הפטירה וואקנין-גיל, "יש דברים שהם מקריים, ויש דברים שלא".

השימוש בצדדים שלישיים – כאלה שמקבלים מימון ממשלתי או כאלה שהתגייסו מסיבות אחרות – מקל על מדינת ישראל לבצע פעולות שמדינות מעדיפות לא להיות חתומות עליהן. הצדדים השלישיים אינם כבולים באמנות, קודים אתיים ותקנות, והם אינם מחויבים בשקיפות.

כפי שמדינות לא נוטות ליטול אחריות על מתקפות סייבר, הן גם לא ששות להודות בהתערבות במדיניות הפנים של מדינות אחרות, לרבות תהליכי חקיקה. "מדינת ישראל לא מתעסקת בשום חקיקה במקום אחר", הצהירה וואקנין-גיל בשנה שעברה. עם או בלי התערבות ישירה, בשנים האחרונות נחקקו בעשרות מדינות מערביות חוקים שאוסרים או מגבילים באופן ניכר את האפשרות להטיל חרמות על מדינת ישראל.

חרף הכחשת המנכ"לית, כמה ארגונים המעורבים ביוזמות המשרדיות דווקא לוקחים חלק בחקיקה מסוג זה. גם השר ארדן, בידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", קשר בין פעילות המשרד לחקיקה במדינות אחרות. ממסמכים עתירי השחרות שנמסרו לאחרונה לעו"ד איתי מק עולה גם כי המשרד מפעיל משרדי עורכי-דין בחו"ל במסגרת מאבקו בתנועת החרם, בעלות של מיליוני שקלים.

אחד הארגונים שעוסקים בקידום חקיקה פרו-ישראלית הוא המועצה הישראלית-אמריקאית של שלדון אדלסון. אחד מבכירי הארגון התגאה בכך לאחרונה באחת הכתבות הממומנות שרכש המשרד מ"ידיעות אחרונות". הבכיר, שהם ניקולט, אמר כי המועצה אחראית ל"חקיקה נגד ה-BDS" במדינות קליפורניה ונבאדה. "קידמנו חוקים שמטילים עונש על חברות שמחרימות את ישראל", אמר, והוסיף: "עכשיו אנחנו עוזרים באכיפה שלהם". מנהלת "הפורום המשפטי הבינלאומי", הגוף שנבחר ללוות את הכנס של המשרד לנושאים אסטרטגיים ולשכת עורכי-הדין, הצהירה גם היא שאחת מדרכי המאבק של הארגון היא השפעה על חקיקה בפרלמנטים ברחבי העולם.

משרדי עורכי-דין, פעילים וארגונים חוץ-ממשלתיים אינם מחוקקים חוקים. לשם כך הם זקוקים לסיוע מצד מחוקקים שיסכימו לשתף איתם פעולה. אחד מהמחוקקים האלה הוא הסנטור הרפובליקאי מרקו רוביו, שהעניק ראיון נרחב לכתב המדיני של "מקור ראשון", במוסף שמימן המשרד לנושאים אסטרטגיים. בראיון מתגאה רוביו במעורבותו בקידום חקיקה נגד החרמת ישראל, ומהלל את המדינה המזרח-תיכונית הקטנה, שאותה הוא מגדיר כ"נווה מדבר של דמוקרטיה ויוזמה חופשית". רוביו, אגב, היה אחד הפייבוריטים של משפחת אדלסון, התורמת הפרטית הגדולה ביותר למפלגה הרפובליקאית והבעלים של "מקור ראשון", במירוץ למועמדות נשיאות ארצות-הברית.

חרף הדברים הללו, מידת מעורבותה של ממשלת ישראל במאמצי לובינג וחקיקה מחוץ לגבולותיה היא סוגיה שעדיין ממתינה להתגלות. ובכל זאת, גם אם מסתפקים במאמצי הנדסת השיח, בתעמולה הסמויה ובפעולות הסייבר החשאיות, מצטייר לו שדה מערכה שמתפשט הרחק מעבר לגבולותיה הצרים של מדינת ישראל. אגב כך נחשפת אמיתה קטנה שמלמדת משהו על המוציאים לפועל – אלו שמגיעים מהזירה הפוליטית, ואלו שיושבים במעגלים שמקיפים אותה.

אחד הקמפיינים הבולטים שמנהלים בשנים האחרונות פוליטיקאים וארגונים מהימין נועד לפגוע באפיקי המימון של ארגוני שמאל ישראליים, יריביהם הפוליטיים. לאחרונה, כחלק מהקמפיין הזה, הצהיר ראש הממשלה נתניהו כי בכוונתו לאסור על עמותות ישראליות לקבל מימון כלשהו מישויות מדיניות זרות. לדבריו, יש לחקור את מידת מעורבותן של ממשלות זרות בפוליטיקה הישראלית – בדומה לבדיקות שמתקיימות כעת בארצות-הברית בנוגע למעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות. המדיניות שמיישמים המשרד לנושאים אסטרטגיים וגופי הלוויין שלו ממחישה כי התרעומת של נתניהו ועמיתיו אינה עקרונית, אלא תועלתנית. אין להם באמת בעיה עם דרך הפעולה הזאת. הם פשוט לא רוצים אותה אצלם בבית.

המשרד לנושאים אסטרטגיים: אין תגובה

חרף פניות חוזרות ונשנות, במשרד לנושאים אסטרטגיים בחרו שלא להשיב על שאלות "העין השביעית" או למסור תגובה לדברים.

* * *

מסמכי המשרד לנושאים אסטרטגיים זמינים לעיון והורדה בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת הצלחה