ביום שישי ה-9 בספטמבר 2011, בעקבות הקרנת כתבת פרופיל שהכין אבנר הופשטיין על שלדון אדלסון, שידר ערוץ 10 התנצלות חריגה בפני איל ההימורים היהודי-אמריקאי. עוד קודם לשידור ההתנצלות התפטרו במחאה מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ, ראודור בנזימן, ועימו גם רותי יובל, עורכת התוכנית "השבוע", שבה שודרו הכתבה וההתנצלות. בערב שישי, בסיום מהדורת "השבוע", הודיע המגיש גיא זהר שלא ישמש עוד בתפקיד. "לעתים יש לעצור ולהרים דגל שחור", אמר לצופים בשידור חי.

ההתנצלות יוצאת הדופן וההתפטרויות שליוו אותה עוררו הד ציבורי נרחב. שלושה ימים לאחר מכן, ביום שני ה-12 בספטמבר, התכנסה מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הרגולטור האחראי על ערוץ 10 וחברת החדשות שלו, לדיון ראשוני על ההתנצלות והשלכותיה. במהלך ישיבה זו החל שימוע לראשי ערוץ 10, בניסיון להבין מדוע התפטר מנכ"ל חברת החדשות ואם תהליך קבלת ההחלטות בערוץ בקשר להתנצלות היה תקין.

מגיש תוכנית "השבוע" גיא זוהר מודיע על התפטרותו והתפטרות בכירי מערכת החדשות של ערוץ 10 בעקבות אילוצם לשדר את ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, 9.9.11 (צילום מסך)

מפרוטוקולים שהועברו באחרונה לידי "העין השביעית" עולה כי לא רק תהליך קבלת ההחלטות בערוץ 10 היה פגום, אלא גם תהליך העבודה ברשות. הדיון בין חברי מועצת הרשות השנייה שנערך באותו יום, והמשיך בישיבה שהתקיימה כמה שבועות מאוחר יותר, התבסס על מידע חלקי, נערך תחת לחץ וכלל יחס מזלזל ביותר מצד כמה מחברי המועצה. מקריאת הפרוטוקולים עולה התחושה כי ברשות השנייה, לא פחות מאשר בערוץ 10, היה מי שחשש משימוע מעמיק ורציני.

עד לאחרונה סירבה הרשות השנייה לחשוף לציבור את הפרוטוקולים של שני הדיונים שבהם נערך השימוע לערוץ 10, זאת חרף בקשות חוזרות ונשנות, בין היתר מטעם עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה". באופן עקרוני הרשות אינה מפרסמת את הפרוטוקולים המלאים של ישיבותיה, וזאת כדי להגן על סודות מסחריים של הזכיינים ולאפשר למשתתפים לדבר בחופשיות. בתשובה לבקשות לפרסום הפרוטוקולים הדגישה הרשות השנייה כי הישיבה שבה נערך הדיון הראשוני הוכרזה כסגורה, ועל כן, גם לו רצתה בכך, אין לה אפשרות לחשוף את הפרוטוקול המלא.

רק לאחר שעמותת "הצלחה" הגישה עתירה לבג"ץ, שנדחתה, החליטו ברשות השנייה לחשוף את הנאמר בישיבות. עם זאת, ולנוכח התנגדות ערוץ 10, החליטו ברשות לא למסור לציבור "את חלקי התמלילים הכוללים את הדיאלוג שהתקיים בישיבות בין חברי המועצה לבין נציגי ערוץ 10". בתגובה לפניית "העין השביעית" העבירה לידיה הרשות השנייה חלק מהפרוטוקולים של שתי הישיבות, הכולל את הדיון בין חברי המועצה לבין עצמם על מה ששמעו מנציגי ערוץ 10.

נוסף לדיון שהתקיים בין חברי המועצה לבין נציגי הערוץ, נעדרים מהפרוטוקולים שהועברו לידי "העין השביעית" גם עמדות יו"ר המועצה ד"ר אילן אבישר והמנכ"ל דאז מנשה סמירה, כפי שהובעו בראשית שני הדיונים, וכן ההליך שהוביל להחלטה להכריז על הישיבה הראשונה כסגורה. אולם גם ללא החלקים הללו אפשר ללמוד הרבה על טיב השימוע שנערך לראשי ערוץ 10, על היחס של חברי המועצה לשימוע, על מה שנאמר בו ועל מה שלא נאמר בו, על טענות הצדדים שהוזמנו לשימוע ועל זהות האנשים שלא הוזמנו או לא הגיעו אליו.

שיקולים ומשקלים

מרשימות המשתתפים של שתי הישיבות שבהן נערך השימוע עולה כי עם המוזמנים נמנו יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 באותה תקופה; ראודור בנזימן, המנכ"ל המתפטר של חברת החדשות; היועצת המשפטית של ערוץ 10, עו"ד דבורה קמחי; היועצת המשפטית של חברת החדשות, עו"ד איילת בן-חיים-גת; ויו"ר דירקטוריון חברת החדשות שמונה לתפקיד יומיים לפני פרסום ההתנצלות, יורם שכטר. לדיון השני הוזמנו גם סמנכ"ל הכספים של הערוץ דאז, יואב הלדמן, ושני נציגי דירקטוריון חדשות 10 – עמית מנצור, שעבד בחברת אמפל של יוסי מימן (אחד מבעלי הערוץ), ונציגת הציבור עו"ד דפנה מיתר-נחמד.

"שמתם לב מי דיבר", אמרה ד"ר עליזה לביא, כיום חברת-כנסת ואז חברת מועצה, במהלך הדיון. "מי שדיבר פה זה הנהלת הערוץ, וזה לא חברת החדשות. לא היו פה בעצם אנשים של חברת החדשות". "זה לא נכון", אמר לה שחם. "אנחנו הזמנו את הדירקטוריון של חברת החדשות. היו שני הנציגים של מימן".

נראה כי חברי מועצת הרשות השנייה כלל לא קיבלו הזדמנות לשמוע מהעיתונאים שעסקו בהכנת הכתבה (הכתב הופשטיין, עורכת התוכנית יובל ועורך הכתבה ניר בכר) כיצד הם רואים את התשתית הראייתית שבבסיסה. עו"ד אלעד מן שיגר בימים שלאחר ההתנצלות שלושה מכתבים להנהלת הרשות השנייה ובהם התריע על מה שנראה כהליך לא תקין שנעשה בערוץ. "תוכן מכתבכם הובא לידיעת יו"ר המועצה", השיבה לו עו"ד הילה שמיר, "ואני סמוכה ובטוחה כי פנייתכם תישקל ותקבל את המשקל המתאים במסגרת הדיונים בנושא זה". מהפרוטוקולים שהעבירה הרשות עולה כי המשקל המתאים, לדעת יו"ר המועצה, היה אפס. טענותיו של עו"ד מן כלל לא עלו לדיון בישיבות.

מירב אלוש-לברון: "אני לא מבינה למה אלי אלאלוף לא נמצא פה עכשיו. למה נציגי לאודר לא נמצאים פה? אני רוצה שאבי בלשניקוב יגיב, למה אבי בלשניקוב לא הגיב עד היום לפרשה הזאת? למה?"

עוד עולה מהפרוטוקולים כי ברשות לא שמעו גם את עמדת אלי אלאלוף, שכיהן כנציג ציבור בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10 בזמן קבלת ההחלטה על שידור ההתנצלות והתפטר מתפקידו ביום התפטרותו של בנזימן (לדבריו, בשל דרך מינויו של שכטר לתפקיד היו"ר).

אם לא די בכך, גם נציגיהם של שני השחקנים הראשיים בפרשה לא השתתפו בשימוע – רון לאודר, שהיה באותה תקופה בעל המניות הפעיל היחיד בערוץ, ושלדון אדלסון, שדרש את ההתנצלות והפעיל לחץ להשיגה.

לפי הפרוטוקולים, חברת המועצה היחידה שנזעקה בשל היעדרות הגורמים הנוגעים בדבר היתה ד"ר מירב אלוש-לברון. "אני לא מבינה למה אלי אלאלוף לא נמצא פה עכשיו", אמרה במהלך הדיון הראשון. "אם סיפור הדירקטוריון רלבנטי, אז גם הוא רלבנטי. אי-אפשר להדיר אותו ולזלזל בו ולפתור בכל מיני טענות [...] בלי לזמן את הבן-אדם, זה נשמע לי לא רציני".

"טוב שהוא הלך אבל", אמר בתגובה יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות ואחת הדמויות הססגוניות ביותר במועצה, יעקב שחם. אלוש-לברון מחתה ואמרה כי אלאלוף "היה בן-אדם רציני, איכותי, ישר, נקי ובר-לבב". "נכון, נכון", השיב לה שחם, שהיה בין היתר גם מי שמינה את הוועדה שבחרה את שכטר לתפקיד יו"ר קבוע של דירקטוריון חברת החדשות ואף הביע בו תמיכה גלויה. "לכן לא מתאים לו להיות בסביבה כזאת". "אה", אמרה אלוש-לברון, "אתה רוצה כל מיני פוילשטיק לעשות?". "כן", השיב שחם, אולי בצחוק.

ד"ר מירב אלוש-לברון (צילום: יחצנים)

"למה נציגי לאודר לא נמצאים פה?", המשיכה אלוש-לברון במחאתה, שלפי הפרוטוקול הרקיעה בשלב זה לכדי צעקות. "אני רוצה שאבי בלשניקוב [נציגו של לאודר] יגיב, הוא לא הגיב עד היום. למה אבי בלשניקוב לא הגיב עד היום לפרשה הזאת? למה?". שאלתה של אלוש-לברון נותרה תלויה באוויר.

עוד קודם לתחילת הליך השימוע ברשות השנייה, התראיין אלאלוף לגלי-צה"ל ואמר בין היתר: "אני מכיר את הכתבה ולא מבין על מה צריך להתנצל". אלוש-לברון הזכירה זאת במכתב ששיגרה ליו"ר אבישר וליועצת המשפטית של הרשות עו"ד הילה שמיר לאחר תום חלקו הראשון של השימוע. במכתבה ביקשה אלוש-לברון לזמן את אלאלוף לחלקו השני של השימוע כדי לשמוע את עמדתו.

"אי-הזמנתו מעוררת בי תהייה ואי-נוחות", כתבה אלוש-לברון, "במיוחד על רקע הטענות שהשמיע מעל גלי האתר. אי-הזמנתו עלולה לעורר את הרושם שבשל טענותיו של האיש, הוא מודר מן הישיבה. הילה – אבקש לפיכך להזמינו לדיון. זהו צעד מחויב מבחינה ציבורית בשם שקיפות וניהול תקין של חקר הפרשה הזו".

עו"ד שמיר השיבה לה כי ההחלטה על זהות המוזמנים שמורה ליו"ר המועצה, בהתייעצות עם המנכ"ל, מבקר הפנים והיועצת המשפטית. "כל פנייה ליו"ר המועצה", כתבה שמיר לאלוש-לברון, "[...] תישקל על-ידיו בשיתוף עם הגורמים הרלבנטיים".

גם אלאלוף עצמו ביקש ממש באותם הימים לבוא ולהופיע בפני מועצת הרשות. "צר לי כי על אף חלוף הזמן ממועד הגשת התפטרותי, לא זומן כל דיון במליאת מועצת הרשות בהשתתפותי להעלאת הנושאים והסיבות אשר הביאו אותי, כדירקטור נציג ציבור מטעם הרשות בדירקטוריון חדשות ערוץ 10, להגיש את התפטרותי", כתב ליו"ר אבישר ימים אחדים לאחר תום ישיבת השימוע הראשונה.

כעבור כמה ימים הוסיף וכתב אלאלוף לאבישר: "הריני לפנות אליך בשנית בבקשה להיות מוזמן לישיבה במועצת הרשות השנייה לצורך דיון בנושא [הסיבות שהביאו להתפטרותי]". לדבריו, "דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10 לא התכנס מעל לשבעה חודשים, ואילו הישיבה אשר התכנסה ביום 7 לחודש ספטמבר 2011 [יומיים לפני שידור ההתנצלות] לא היתה ישיבה על-פי התקנון, אלא לבקשת בעל עניין אשר קבע את סדר יומה ותימרן בכדי להביא לסדר יום אשר תוצאותיו ידועות לך". באותה ישיבה של דירקטוריון חדשות ערוץ 10 נבחר שכטר ליו"ר.

על אף הבקשות החוזרות ונשנות מטעם אלוש-לברון ואלאלוף עצמו, נציג הציבור המתפטר לא השתתף בשימוע שערכה הרשות.

אלי אלאלוף (צילום: יחצנים)

בשיחה עם "העין השביעית" אומר אלאלוף כי להערכתו לא הוזמן לישיבה בשל התנגדותו להתנצלות בפני אדלסון. "בדיון בדירקטוריון [חדשות ערוץ 10] אני התנגדתי", נזכר אלאלוף. "התנגדתי שנתנצל, ומי שביקש בלחץ שנתנצל זה נציג לאודר, בלשניקוב". לדברי אלאלוף, ברשות "הבינו שאני לא בובה של אף אחד, ושאני לא הולך לפי שום כוח, אלא לפי חופש הביטוי שיש לתקשורת, וההתנצלות שהסגנון שלה מאוד תובעני זה לא מה שמתאים לעקרונות של ביטוי חופשי בתקשורת".

להבדיל מאלאלוף, היו"ר הנכנס של דירקטוריון חדשות ערוץ 10, יורם שכטר, הופיע בשימוע של הרשות השנייה. לפי הפרוטוקולים, עמדתו בנוגע להתנצלות בפני אדלסון היתה שונה מזו של אלאלוף. "שכטר לא חושב שיש בעיה עם ההתנצלות", אמרה רונית אנטלר לחברי המועצה. יעקב שחם, שכאמור מינה את הוועדה שבחרה בשכטר, נחלץ להגן עליו: "הוא מונה לפני שבוע, אפשר לבוא אליו בטענה?".

להורדת הקובץ (PDF, 2.54MB)

מנגד, היו גם חברים בדירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10 שהוזמנו להשתתף בשימוע, אך בחרו שלא להגיע. אחד מהם היה בלשניקוב. בסוף חלקו הראשון של השימוע החליטה המועצה "להשלים את השימוע בדרך של הזמנת כלל חברי דירקטוריון חברת חדשות 10, הכולל גם את נציגי בעלי המניות ונציגי הציבור טרם קבלת ההחלטה". אולם קרוב לחודשיים מאוחר יותר, כשהתקיימה הישיבה שהשלימה את השימוע, לא כל חברי הדירקטוריון טרחו להגיע, ולא כל נציגי הבעלים השתתפו בדיון. מבחינה רגולטורית, מדובר במעשה חצוף – הרשות הזמינה את חברי הדירקטוריון שעליו היא מפקחת לבוא לשימוע, אולם הם סירבו.

התעלמות הדירקטורים המייצגים את בעלי הערוץ מהזימון של מועצת הרשות היתה כה בוטה, עד שבישיבה השנייה התייחסה לכך חברת המועצה ד"ר דליה זליקוביץ':

"מה שמטריד אותי פה זה דבר אחד. במשך הפעמיים שעשינו שימוע, מעבר לעובדה שעבר בערך חודש וחצי-חודשיים בין אחד לשני, שנראה לי שזה... הוזמנו הנציגים של הבעלים, ואם אתבטא בצורה עדינה, הם שמו על זה קצוץ, ולא באו. וזה מאוד לא מוצא חן בעיני. לא חשוב מה אמרו ואם היה כן בסדר או לא בסדר, העובדה שהם לא באים לרגולטור לא נראית לי בכלל".

על-פי הפרוטוקול, אף חבר מועצה לא הגיב לדבריה של זליקוביץ'.

בלי נוכחות נציגיהם של כל בעלי המניות בשימוע, ובלי נוכחות העיתונאים שהכינו את הכתבה, לא ניתן היה לרדת לעומק הסוגיות שעל הפרק. אולם עבור מנכ"ל הרשות השנייה באותה תקופה, מנשה סמירה, ההרכב החלקי שהופיע בפני הרשות לא היה בעיה מהותית. לדבריו, כפי שהם עולים מהפרוטוקולים, די בכך שהמחלקות המשפטיות של ערוץ 10 וחברת החדשות של הערוץ סיפקו לרשות מכתבים שבהם הבהירו כי לא היתה כל התערבות פסולה בהחלטה לשדר את ההתנצלות.

דליה זליקוביץ': "הוזמנו הנציגים של הבעלים, ואם אתבטא בצורה עדינה, הם שמו על זה קצוץ, ולא באו. וזה מאוד לא מוצא חן בעיני"

סמירה כיוון לשני מכתבים שהעבירו היועצות המשפטיות של הערוץ וחברת החדשות שלו בין מועד חלקו הראשון של השימוע למועד חלקו השני.

עו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10, טענה במכתבה לרשות השנייה כי "החלטה בעניין עריכה ושידור הכתבה היתה בידי חדשות 10, בלא כל מעורבות של ישראל 10", והוסיפה כי "הגורמים המקצועיים בחדשות 10 ובישראל 10 [חשבו] כי יש מקום לפרסום התנצלות".

עו"ד איילת בן-חיים-גת, היועצת המשפטית של חדשות 10, טענה במכתבה לרשות השנייה כי "לא היו התערבות או נסיון השפעה של בעלי המניות". לדבריה, בעקבות פניית אדלסון נעשתה בדיקה פנימית בחברה ובה התברר כי "התשתית הראייתית עליה נסמכה הכתבה בשני נושאים אלו [שאליהם התייחס אדלסון באיומי התביעה שלו] איבדה מיציבותה".

ראודור בנזימן, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10, שהתפטר בעקבות שידור ההתנצלות בפני שלדון ומרים אדלסון (צילום: משה שי)

עמדה זו מנוגדת לחלוטין לטענות העיתונאים שעסקו בהכנת הכתבה ואף מנוגדת לגרסה המפורשת שהציג באחרונה ראודור בנזימן. לדברי בנזימן, כפי שהשמיע בשנה האחרונה, הוא קיבל "תכתיב" מ"נציגי בעל המניות [...] נציגיו של לאודר". בזמן אמת, כפי שיפורט להלן, בנזימן רק רמז על כך.

שני המכתבים הללו נתפסו בהנהלת הרשות כרשת הצלה. במהלך השלמת השימוע, בישיבה שנערכה ב-3 בנובמבר 2011, חברת המועצה ד"ר מיכל שפירא התרשמה לרעה מהתשובות שנתנו נציגי הערוץ ואמרה כך: "אחרי מה שהיה כאן היום, אני חייבת לומר בצורה כנה שאני במבוכה מאוד גדולה. ממש לא ברור לי איך אנחנו יוצאים מהדבר הזה במינימום מבוכה".

בעקבות זאת פנה אליה סמירה ואמר:

מיכל, לנגד עינינו הונחו שני מסמכים חשובים, כי הדברים שבעל-פה לא שינו בהרבה את מה שהם כתבו. מה שהם כתבו היה מאוד מחייב ומאוד משמעותי, ולכן יש לנו איזה תשתית של חומרים שאנחנו הולכים להתייחס אליה גם אם לא הגיעו. אלמלא המסמכים הברורים שקיבלנו, אז הייתי מצטרף לדעה שאומרת שבגלל שלא הגיעו כל הנציגים, אז יש לנו קושי. [...] אני חושב שהתשובות בכתב שחתומות על-ידי עורכי-דין בשם הנהלת החברות, עם כל המשמעויות והדירקטורים, הן מחייבות, והדברים האלה יעלו עוד לאינסטנציות ובתי-משפט. [...] לכן מבחינתי בעניין הזה יש לנו מבחינתי חומר ובסיס לקבל עליו גם החלטות וגם להמליץ לכם לפחות, ולמועצה, לקבל החלטות על הדברים השונים שעלו כאן. [...] משלא ניתן לקבוע באופן ודאי או לא ודאי אפילו, שהם בעצם אומרים לא, אנחנו לא יכולים למצוא, לא יודע אם לצערי או לשמחתי, ראיות לכך שהיתה פה התערבות שהיא בלתי מקובלת, אז אנחנו צריכים ויכולים להסתפק בדברים שאמרו ההנהלה של חברת החדשות והדירקטוריון, אלה שהיו בזמן העניין וזה המנכ"ל והיועצים המשפטיים".

במלים אחרות, במקום להתעקש על חקירת כל הנוגעים בדבר ולשמוע ממקור ראשון את גרסת העיתונאים בחברת החדשות ואת עמדות כל הדירקטורים מטעם הציבור ומטעם הבעלים, הסתפק מנכ"ל הרשות השנייה ב"תשובות בכתב שחתומות על-ידי עורכי-דין בשם הנהלת החברות", רצף מלים שאפשר לסכמו בקצרה: כסת"ח.

בהמשך דבריו הוסיף מנכ"ל הרשות השנייה: "אם היתה התערבות ברורה, ואם היינו מקבלים ראיות, שיהיה ברור, אז היינו צריכים להגיע למקום מאוד-מאוד קיצוני". כשנתיים מאוחר יותר, כשנחשפה גרסתו המלאה של בנזימן, שלפיה קיבל תכתיב מנציגי לאודר שחייב התנצלות מטעמים כלכליים ולא עיתונאיים, לא מצאה לנכון הרשות השנייה לפתוח מחדש את השימוע ולעדכן את מסקנותיה.

להורדת הקובץ (PDF, 1.94MB)

מקריאה בפרוטוקולים עולה כי גם מפיהם של המוזמנים שהגיעו לדיון, כמה מנציגי ערוץ 10 וחברת החדשות שלו, לא התקבלה תשובה אחידה בנוגע לשאלה המרכזית שעמדה על הפרק – מידת ההשפעה של בעל ההון המחזיק במניות הערוץ על התוכן שמשדרת חברת החדשות שלו. לפי המכתבים של היועצים המשפטיים, היתה בעיה עיתונאית עם הכתבה. לפי העדויות של מנכ"ל הערוץ דאז ורשבסקי ומנכ"ל חברת החדשות בנזימן, הסיבה היתה אחרת. התשובות המפורשות שנתנו השניים לרשות בשימוע עדיין חסויות, אולם ניתן ללמוד עליהן מהדיון בין חברי המועצה.

מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי בעת דיון על חובו של הערוץ למדינה בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, 8.11.11 (צילום: דוד ועקנין)

מיד לאחר שאנשי ערוץ 10 עזבו את השימוע הראשון והתחיל הדיון בין חברי המועצה, אמרה רונית אנטלר כי מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי העיד שהוא זה שקיבל את ההחלטה. "יוסי אמר במפורש ככה", אמרה אנטלר, "אני קיבלתי את ההחלטה, אני הודעתי לראודור שאנחנו לא נעמוד בעניין הזה [תביעת הדיבה שבה איים אדלסון] כי התייעצתי עם מי שהייתי צריך להתייעץ על מנת לקבל את ההחלטה". אלוש-לברון טענה, לעומת זאת, כי ורשבסקי אמר שלא התייעץ עם בעלי המניות, אולם אנטלר הכחישה זאת ועמדה על גרסתה.

סמירה: "אלמלא המסמכים הברורים שקיבלנו, אז הייתי מצטרף לדעה שאומרת שבגלל שלא הגיעו כל הנציגים, אז יש לנו קושי. [...] אני חושב שהתשובות בכתב שחתומות על-ידי עורכי-דין בשם הנהלת החברות, עם כל המשמעויות והדירקטורים, הן מחייבות [...] לכן מבחינתי יש לנו חומר ובסיס לקבל עליו גם החלטות"

יעקב שחם, חברו הטוב של ורשבסקי, הציע מעין פשרה: "יוסי לא צריך לדבר עם בעלי המניות, ויוסי, אני מאמין לו שלא דיבר עם בעלי המניות, אבל דיבר עם נציגי בעלי המניות". נראה כי אנטלר חשבה שהטענה של שחם, כאילו יש הבדל בין התייעצות עם בעלי המניות לבין התייעצות עם נציגיהם, מגוחכת. "ברור, מה אתה חושב", אמרה לשחם, "ברור שכשאני אומרת בעלי המניות אני מתכוונת לנציגים שלהם".

המנכ"ל המתפטר ראודור בנזימן, לעומת זאת, סיפק ככל הנראה לחברי המועצה גרסה שונה. "בסוף בסוף בסוף", אמרה אלוש-לברון בדיון עם חבריה למועצה, "כששאלתי שוב והקשיתי, אז הוא אמר, ראודור, תקשיבי, מה שיוסי אומר זה שהוא כן הלך לבעלי המניות [...] וקיבל תשובה שלילית [...] באשר לעניין המימון [...] לכן אני שאלתי בצורה חדה יותר, האם אתה מתכוון לומר שבעל המניות לא התערב בניסוח הודעת ההתנצלות, ופה הוא שתק [...] פה הוא שתק [...] יש פה בעיה".

יו"ר המועצה, אילן אבישר, לא היה מרוצה מהתעקשותה של אלוש-לברון על הטענה כי היתה התערבות פסולה של בעלי המניות. "מירב", אמר לה מיד לאחר הדברים שמצוטטים לעיל, "אני לא יודע איך אפשר להוציא איתך איזושהי הסכמה".

יו"ר הרשות השנייה, ד"ר אילן אבישר, עם הדוברת מיטל שגב בכנס הרדיו במרכז הבינתחומי הרצליה, 5.3.13 (צילום: אורן שלו)

את הדיון בשימוע השני פתח אבישר בקביעת עמדתו כי "ככל שנוגע להתערבות אפשרית פסולה של בעלי המניות בתהליך העבודה של חברת החדשות, לטענה הזו אין בסיס. כך לפי כל הפרטים שעומדים לפנינו".

עמדה זו עומדת בניגוד למה שאמרה אלוש-לברון בדיון הראשון על עדותו של בנזימן בפניהם. זאת ועוד, בדיון השני הוסיפה עליזה לביא פרט חשוב. לפי לביא, "ראודור גם קם ואמר, לכן אני חושב שאפשר היה להגן על זה, זה מה שהוא אמר". "נכון", אישר שחם, "הוא אמר את זה, נכון".

בסופו של דבר קבעה הרשות בהחלטתה כי "במקרה דנן לא הוצגו בפני המועצה ראיות ואף לא נשמעה עמדה מפי מי מהמעורבים שנשמעו בפני המועצה, לרבות מפי מנכ"ל חברת החדשות שהתפטר בעקבות הודעת ההתנצלות, כי היתה התערבות של בעלי המניות בתוכני החדשות או אפילו בנוסח ההתנצלות".

"העיתונאים אשמים"

מחלקים אחרים בפרוטוקול עולה כי אבישר לא ראה במהלכים שנעשו בערוץ 10 בעיה קשה, ואף ביקש להעביר את האשמה משדרת הניהול לעיתונאים. "אני עדיין סבור", אמר היו"ר אבישר בדיון השימוע הראשון, "שיש אפשרות שהיה פה ספין [...] שערוץ 10 פישל בגדול בכתבה בתוכן, שעשה את כל הסיבוב הזה מסביב, ואני לא רוצה לשחק לידיים האלה".

חברי מועצה אחרים, והמנכ"ל סמירה, התווכחו על נקודה זו. "הלקח הוא שעיתונאים צריכים לשפר את עצמם?", שאל סמירה את אבישר. התשובה הגיעה מצדו של יעקב שחם: "העיתונאים אשמים". "הם לא אשמים", טענה מנגד אלוש-לברון.

אילן אבישר: "לא רק שהם היו צריכים להתנצל, אלא שמענו גם את הדעה שההתנצלות בסך-הכל היתה פתרון לא רע מצדם"

בדיון השני הוסיף היו"ר אבישר: "אם [אדלסון] היה תובע אותם, הם לא היו יכולים להוכיח ולעמוד בתביעה הזאת, ככל הנראה [...] לא רק שהם היו צריכים להתנצל, הם אומרים, אלא שמענו גם את הדעה שההתנצלות בסך-הכל היתה פתרון לא רע מצדם". חברת המועצה אנטלר העירה בחלק אחר של הדיון כי הערוץ נכנע ללחץ הכלכלי שהופעל עליו באמצעות האיום בתביעת דיבה. היו"ר אבישר אמר לה: "רונית, זה עדיף על ראש של סוס במיטה".

אבישר, אם כן, חשב תחילה שהתפטרות מנכ"ל חברת החדשות ועורכת התוכנית אינה אלא "ספין", ובהמשך קיבל לחלוטין את עמדת הייעוץ המשפטי של הערוץ כי התשתית הראייתית בכתבה היתה פגומה.

הילה שמיר (צילום: "העין השביעית")

במקביל, היועצת המשפטית של הרשות השנייה, עו"ד הילה שמיר, הביעה התנגדות לעמדה שלפיה החלטת בעלי הערוץ להימנע מלגבות את העיתונאים במקרה שתוגש תביעת דיבה היא התערבות פסולה של בעלים בתוכן. אחרי שחברי המועצה דנו בדבריו של בנזימן, שלפיהם ורשבסקי הבין מבעלי המניות כי לא יקבל מימון להגנה משפטית במקרה של תביעה, אמרה היועצת המשפטית שמיר כי "המימון זה לא העניין של הפרה [...] זה לא עמדותיו של בעל המניות שבאות לידי ביטוי". המנכ"ל סמירה, לעומת זאת, החזיק בעמדה אחרת. לדבריו, "צריך לשלול זיכיון אם הוא [בנזימן] אומר שבגלל מצב כלכלי הוא לא יביא לי חדשות מהימנות".

בשלב ניסוח ההודעה לעיתונות והחלטת המועצה, אמרה אלוש-לברון: "בעת הזאת, הרשות השנייה צריכה לחזק את ידי העיתונאים של ערוץ 10". סמירה הציע שהמועצה והנהלת הרשות יביעו תמיכה באמנה שחתמו עליה עיתונאי ערוץ 10 (ככל הנראה הכוונה לעצומה שפורסמה יום קודם לישיבה). "לא לא", אמר שחם. "לא מקובל, לא מקובל, אתה יודע איזה דברים יש שמה?".

"מה שצריך להגיד", התעקשה אלוש-לברון, "שאנחנו מברכים את ערוץ 10 ומזכירים לכולם שהם שידרו את הכתבה הזאת". "זה משהו אחר", אמר שחם. "ולחזק את ידי העיתונאים שם", הוסיפה אלוש-לברון. "לא", קבע אבישר. "למה לא?", שאלה רונית אנטלר. "אני רוצה לחזק את חברת החדשות של ערוץ 10 [...] אפילו חברת החדשות של ערוץ 2 חיזקה אותם".

היו"ר אבישר הסביר: "אנחנו מזמינים אותם לשימוע, אנחנו כוללים גם החלטה, בדיקה של הפרות, בדיקה של בעיות, אני לא יכול לתת להם מחמאה עכשיו" (נזכיר כי העיתונאים המעורבים ישירות בכתבה לא הוזמנו לשימוע, אלא רק המנכ"ל המתפטר של חברת החדשות). שחם החרה החזיק אחר אבישר: "כן, אולי הוא צודק", אמר.

יעקב שחם בביתו שבקיסריה, 12.4.13 (צילום: מתניה טאוסיג)

על יחסו של שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות, לעבודתם של העיתונאים החוקרים בכלי התקשורת שתחת פיקוחו אפשר ללמוד גם מהתבטאות אחרת שלו. לקראת סיום הדיון בשימוע, כשהמועצה נדרשה לתיקונים אחרונים בנוסח החלטתה, הציעה עליזה לביא להכניס להחלטה גם התייחסות לחופש העיתונות. המנכ"ל סמירה הסכים, והיו"ר אבישר אישר גם הוא. בשלב זה חבר המועצה שחם הכתיב את הנוסח במלים הבאות: "יש לעודד את התחקירים וכל הקשקוש...".

אלוש-לברון המשיכה להתעקש על שילוב קריאת תמיכה בעיתונאים בהחלטת המועצה. "אני חייבת שתצא פה איזה הודעה שמחזקת את ידי העיתונאים של ערוץ 10", אמרה, אולם בשלב זה גם אנטלר השתכנעה אחרת. "לא באמצע שימוע", היא אמרה, "אילן צודק". אלוש-לברון לא נואשה, והמשיכה לבקש שהמועצה תחזק את ידי העיתונאים. "לא לא לא", הגיב אבישר, "אנחנו לא מתייחסים לעיתונאים". "אילן", שאלה אותו בהמשך הדיון חברת המועצה אנטלר, "אתה בז להם?". אבישר לא השיב על שאלה זו.

זה יכול לחזור אליך בבומרנג

עוד עולה מהפרוטוקולים של דיוני מועצת הרשות השנייה כי גם לו היו מגיעים נציגי לאודר לשימוע, גם אם היה מוזמן ומופיע נציג הציבור אלאלוף או העיתונאים שעבדו על הכתבה, כלל לא ברור אם חברי המועצה היו מגיעים לחקירת עומק.

הנה כך מתאר בישיבת הרשות המנכ"ל דאז סמירה את התגלגלות הפרשה בימים שלפני שידור ההתנצלות: "ביום שלישי בלילה נודע לי מעיתונאים, ואני מיד התקשרתי לאילן ואמרתי לו, תקשיב, אני שומע שיש חשש להתפטרויות, ובלגן, אמרתי לו, אני לא יודע מעבר לזה [...] כשביררתי עם היועצת המשפטית, עם דבורה [היועצת המשפטית של ערוץ 10, עו"ד דבורה קמחי] למחרת בבוקר היא אמרה לי, אני עוד לא יודעת להגיד לך, לא יכולה להגיד לך כרגע שום דבר באופן כללי". כלומר, היועצת המשפטית של הערוץ לא דיווחה למנכ"ל הגוף המפקח עליה בזמן אמת על המשא-ומתן עם נציגי אדלסון על ההתנצלות ועל המשבר המתפתח.

מנשה סמירה (צילום: משה שי)

בהמשך דבריו בישיבה אמר סמירה כי אנשי ערוץ 10 העידו בשימוע שלא דיווחו דבר גם לדירקטוריון חברת החדשות של הערוץ. "נראה שהם לא עבדו על-פי הנוהל בחלק מהנושאים", אמר סמירה. "הם מחויבים בדיווח, הם מחויבים להעביר נושאים כאלה לדירקטוריון [...] אפילו לעדכן את מנכ"ל הרשות [...] אם הם היו פועלים על-פי הנוהל, הם לא היו מגיעים לכאוס כזה ולמערכת יחסים כזאת. [...] ומה שהדאיג אותי בדברים, היועצת המשפטית אומרת, זה אצלנו נוהג, אנחנו לא מערבים. אנחנו לבד [...] הנהלת הערוץ הודיעה כאן שהיא לא עידכנה ולא סיפרה, וזאת עובדה".

מנכ"ל ויו"ר הרשות ביקשו למתוח ביקורת על הערוץ משום שלא דיווח כראוי לדירקטוריון על האירועים, אולם ברגע שההצעה הזו עלתה לדיון, כמה מחברי המועצה חששו שאם הרשות תמתח ביקורת חריפה מדי על הערוץ והדירקטוריון שלו, היא עלולה בסופו של דבר לפגוע בעצמה. כשהיו"ר אבישר הציע לקבוע שהליך הטיפול בחברת החדשות היה פגום משום שהדירקטוריון לא תיפקד כראוי, הזהיר אותו יעקב שחם: "אנחנו נגיד את זה? אנחנו נגיד את מה שאתה רוצה עכשיו? [...] זה יכול לחזור אליך בבומרנג [...] שלא תצא ממנו. אתה אשם, אתה, אתה אשם שלא היה דירקטוריון".

"שחם צודק", אמרה רונית אנטלר. "[...] ברגע שאנחנו יוצאים [...] שאנחנו באים ואומרים שערוץ 10 לא עידכן את הדירקטוריון, איפה אנחנו שומרי הסף של הדירקטוריון הזה?". בהמשך הדיון אף אמר שחם למנכ"ל סמירה: "לא נבדוק הפרות על זה, עזוב את זה", אולם בסופו של דבר החליטה הרשות השנייה לפתוח בהליך הפרה לכאורה נגד חברת החדשות בגין נקודה זו של אי-דיווח לדירקטוריון על המשבר.

החשש מביקורת על הרשות עצמה הוביל גם לסיום השימוע לפני שכל חברי המועצה היו בדעה כי מיצה את עצמו, כך עולה מקריאה בהמשך הפרוטוקולים. במהלך ישיבת השימוע השנייה אמר המנכ"ל סמירה: "אתם רוצים לפסוק עכשיו, אני מצטער, אני חולק על העמדה שמובילה פה קו ויוצרת מצב שהדיון הזה לכאורה יוכרע ולא יתפתח". אולם כמה דקות אחר-כך הוא אמר: "אני חייב לעדכן פה על משהו, סליחה".

תמונתם של בני הזוג שלדון ומרים אדלסון, כפי שהוקרנה במהלך הקרנת ההתנצלות בפניהם במהדורת חדשות ערוץ 10, 9.9.11 (צילום מסך)

ככל הנראה, בשלב זה החל סמירה להתלחש עם היו"ר אבישר. "מה, מה קרה?", שאלה אנטלר. "למה אתה עושה סודות?", שאל אייל מלובן. "המטוסים בדרך, המטוסים בדרך...", התלוצץ אבישר, וכעבור כמה דקות הבהיר: "הראו לי עכשיו שהזימון לוועדת הביקורת של הכנסת, בעקבות היוזמה של מבקר המדינה, זה לבדוק את הרשות השנייה". סמירה הוסיף: "אם כבר אתה מתפרץ, אני אבהיר. לחשתי לאילן. אנחנו מוזמנים לדיון בוועדה לביקורת המדינה". היועצת המשפטית שמיר ציטטה את מטרת הזימון – בדיקת "התנהלות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו".

"לכן", הודיע סמירה, "אני אמרתי את זה ואני מבקש בכל לשון של בקשה. היום, אנחנו חייבים לקבל החלטות".

לא כל חברי המועצה היו שותפים לעמדה זו. "אין לי מושג מה", אמרה יוכי פלר, "אני לא מרגישה שאני מספיק יודעת איך להתנהל מול הדברים שנאמרו פה". אלוש-לברון, כרגיל, היתה נחרצת בהרבה. "אני מרגישה שאנחנו נמצאים בסיטואציה קצת בעייתית", אמרה, "כי יש את האיום הזה שמרחף על הפגישה הזאת שדיברתם עליה עכשיו, שבגללה אנחנו צריכים כבר לקבל החלטות. ומצד שני נושאים [...] הם כבדי משקל. נראה לי שצריך לקיים דיון עמוק על הדברים האלה ולהבין את המשמעויות שלהם [...] אני לא יודעת אם אנחנו ערוכים כרגע להחליט".

גם שחם חשב שאין צורך לקבל החלטה בדחיפות, אולם מסיבות אחרות. "לקבל החלטה היום, בלחץ של הזמן, באופן לא שקול, תהיה טעות, משום שגם טקטית יותר נכון לבוא לישיבת ועדת הכלכלה כשאנחנו אומרים שלא קיבלנו את ההחלטה, כדי להרגיש את הרוחות שם". עם זאת, בהמשך הדיון הציע היו"ר אבישר לקבל החלטה ואף הקריא נוסח להחלטה, שנראה כאילו נכתב מראש. בהעדרה של אלוש-לברון, שעזבה את הישיבה לפני תומה, ההחלטה קיבלה את אישור חברי המועצה, לא לפני שאלה החמיאו ללשכה המשפטית של הרשות על עבודתה.

ושאבתם מים בששון

במהלך קריאת הפרוטוקולים לא ניתן להתעלם מהיחס המזלזל והמבזה כלפי הדיון מצד כמה מחברי המועצה, ובראשם יו"ר ועדת הטלוויזיה יעקב שחם, מי שלכאורה אמור להיות המעורב ביותר בשימוע, ומצד חבר המועצה אייל מלובן. שלושה ימים אחרי שידור ההתנצלות בפני אדלסון, כשבכירי המערכת מתפטרים במחאה ושחם עצמו מגדיר זאת כ"רעידת אדמה", מבחינתו ומבחינת מלובן הדיון נראה לעתים כמטרד או סתם הזדמנות להתלוצצויות.

כבר בתחילת הדיון מתקיים הדיאלוג הבא בין השניים: מלובן: "של מי? של נערות ליווי?". שחם: "לא...". מלובן: "גם נערות ליווי אתה מקבל שם?". שחם: "... נבחר לנערת השנה". בהמשך הישיבה, כשאלוש-לברון ורונית אנטלר התלוננו כי הדיון במועצה יסתיים כש"חצי תאוותנו בידינו", העיר שחם: "זה גם טוב לפעמים".

יעקב שחם: "אני הולך [...] אני כבר מחכה חצי שעה [...] אומר לך ביי ביי [...] או.קיי, יאללה מנשה, אנא [...] שיגעו אותי כבר, יהרגו אותי [...] יא יא [...] אילן בחייך תן [...] תגמור את זה כבר [...] בחמש הייתי צריך להיות [...] כבר חמש, מנשה [...] אני נמנע. לא הייתי מספיק ער לשמוע את כל הניסוחים"

בישיבה אחרת של הרשות, שהפרוטוקול שלה נחשף בעקבות פניית עמותת "הצלחה", סירב שחם לגלות לחברת המועצה ד"ר דליה זליקוביץ' מה אירע בדקות שבהן יצאה מאולם הישיבות. בישיבת השימוע לערוץ 10 החליט חבר המועצה אייל דה-פאו למתוח את המנכ"ל סמירה עם שובו לחדר הישיבות בתום הפסקה קצרה בדיון.

"מנשה", אמר לו דה-פאו, "כשלא היית לקחנו להם את הזיכיון". "מה?", שאל סמירה, "אז עכשיו יש לי פחות ערוץ, אפשר [...] לצמצם חמישים אחוז מעובדי הרשות". "כן", אמר דה -פאו, ולפי הפרוטוקול הנוכחים "צוחקים". "לא צריך מנכ"ל כבר", הוסיף דה-פאו.

גם היחס של משתתפים אחרים לשימוע לא תמיד היה רציני. בדיון השני השתתפה גם חברת המועצה מרה מרו-סנבטו. "אני לא הייתי בהתחלה של השימוע, אני לא יודעת מה היה בהתחלה", העידה. "אל תגידי את זה", אמר לה המנכ"ל סמירה. "תגידי ש... קראת את התשובות, נכון? לא, כי תכף הרצל [ד"ר הרצל כהן, מבקר הפנים של הרשות] יגיד שאת לא יכולה לדבר, אז... נכון? זהו, אז תגידי שקראת. את קראת את התשובות שלהם? שחילקנו לכם?". "כן", השיבה מרו-סנבטו. "יופי", אמר סמירה.

אולם עיקר הזלזול בא לידי ביטוי בכך שבמקום שיתמקדו בסוגיה שעל הפרק, חזר שחם שוב ושוב על רצונו לעזוב את הישיבה, ומלובן היה עסוק בנושא אחר, הקשור לשיתוף פעולה של הרשות עם קולנוענים.

כבר בתחילת הדיון רמז שחם כי ברצונו לעזוב. "הילה... רק להגיד שלום", אמר ליועצת המשפטית. "רגע, שחם, שנייה", התרה בו סמירה. "שחם", אמר לו מלובן, "אתה הולך עכשיו... אתה נוטש אותנו, זה לא יפה". "אני הולך", השיב שחם, אך נותר בישיבה. "אני הולך", הודיע שוב, זמן קצר אחר-כך, אך גם הפעם נותר במקומו. "אני כבר מחכה חצי שעה", התלונן בהמשך. "תפסיק, אתה קטנוני", העיר לו מלובן. "אומר לך ביי ביי", הוסיף שחם. אחרי עוד כמה דקות דיון זירז שחם את המנכ"ל סמירה: "או.קיי, יאללה מנשה, אנא".

במקביל, בזמן שחברי המועצה דנו במה ששמעו מנציגי ערוץ 10, ביקש מלובן להעלות נושא אחר. "רגע, צריך לדבר על השת"פ", אמר באמצע הדיון על ערוץ 10. בהמשך, שוב באמצע הדיון, הוסיף: "... על הקולנוע, אף אחד לא הולך". "מלובן", אמר לו שחם, "רק אין את המאה אלף שקל [...] לא תקבל מאה אלף". אולם מלובן התעקש. אחרי עוד כמה דקות של דיון על ערוץ 10 פנה מלובן למנכ"ל סמירה ואמר: "מנשה, אני רוצה שת"פ של 100 אלף שקל". סמירה סירב להסיט את הדיון מערוץ 10.

נראה כי בשלב זה מצא שחם שותף לרצון לעזוב את הדיון. "אייל, עוד לא הלכת?", הוא שאל את מלובן. "הלכתי, הלכתי", השיב מלובן, אולם גם הוא נותר בישיבה. "יעקב, אתה הולך עכשיו? אתה הולך? אני רק רוצה לדעת לפרוטוקול, אתה הולך? כן או לא?", שאל מלובן את שחם. יו"ר ועדת הטלוויזיה השיב: "אני הולך לאחר שהבנתי שנותרו חמישה חברים פה, וחמישה יכולים לקבל החלטה". "אני הולכת", הודיעה בשלב זה גם רונית אנטלר. "לא, אתם לא הולכים עכשיו", הפציר בהם מלובן. "או.קיי", השיב שחם. "אני אעשה מה שמירב אומרת לי". בהמשך הוסיף: "שיגעו אותי כבר... יהרגו אותי".

בהמשך הפרוטוקול, בלב דיון סוער, הגיע אחד מרגעי השפל של הישיבה, כשאייל מלובן התחיל לשיר. כך כתוב בפרוטוקול: "אייל מלובן: [בשירה] ושאבתם מים בששון..."

בעוד יתר חברי המועצה התווכחו על נוסח ההחלטה, שחם נותר בשלו. "יא יא", אמר ליו"ר אבישר, "אילן בחייך תן [...] תגמור את זה כבר". "בחמש הייתי צריך להיות...", העיר שחם בהמשך. "מלובן", פנה שחם לחברו למועצה, "אם מירב הולכת אני הולך גם". "אני מתפוצץ", השיב מלובן. "פשוט לא יהיה שת"פ, פשוט לא יהיה שת"פ". "מירב, את נגד השת"פ?", שאל שחם. "נראה לי שלא יהיה לנו זמן לזה עכשיו", השיבה אלוש-לברון.

"יאללה הצבעה", ביקש מלובן לזרז את אחד ההליכים הרגישים ביותר שבהם עסקה הרשות. "כבר חמש, מנשה", אמר גם שחם, אולם חברי המועצה עדיין התווכחו על נוסח ההחלטה ולא הגיעו להצבעה. בהמשך הפרוטוקול, בלב דיון סוער, הגיע אחד מרגעי השפל של הישיבה, כשאייל מלובן פצח בשיר. כך כתוב בפרוטוקול: "אייל מלובן: [בשירה] ושאבתם מים בששון...".

נראה כי לא כל חברי המועצה שבעו נחת מהחלטתו של מלובן לפצוח בשירה. מיד לאחר שהוא שר אמר לו שחם: "זרקו עליך פקק". "די", השיב מלובן, ולפי הפרוטוקול, גם בשלב זה נשמעו קולות צחוק.

כעבור כמה דקות נוספות של דיון, מלובן שוב ניסה לזרז את קבלת ההחלטה בעניין ערוץ 10. "מי בעד?", שאל, ולפני שקיבל תשובה הוסיף: "מי בעד החזרת השטחים?". אחרי עוד כמה משפטים חזר מלובן על הבדיחה "מי בעד החזרת השטחים?".

כשהמועצה הגיעה סוף-סוף לשלב ההצבעה, כולם תמכו פה אחד, למעט שחם. "אני נמנע", הודיע. "אתה נמנע?", שאל אבישר. "אני נמנע", אמר שחם והסביר: "לא הייתי מספיק ער לשמוע את כל הניסוחים".

"יש דברים בגו'..." אמרה על כך אנטלר. "בחייאת זומזום", קרא המנכ"ל סמירה. "אני לא מאמינה, זה הרי לא אמיתי", הוסיפה אנטלר. "אילן, תגיד", פנתה אנטלר ליו"ר אבישר, "זה נשמע לך הגיוני שהבן-אדם יושב פה ונמנע אחרי שמשנים את הכל? לפי גם הרצונות שלו?". "זכותו", השיב אבישר. "זה לא נורמלי", אמרה אנטלר.

אולם בכך לא תמה הפארסה. כשעלתה לדיון השאלה אם ההחלטה שהתקבלה ברוב קולות תיכנס לתוקף מיידי, הודיע שחם כי הוא בעד, מה שהוביל שוב לפרץ צחוק. "הוא נמנע בתוקף מיידי... בסדר", אמר סמירה.