הודעת שר הביטחון אביגדור ליברמן בדבר הארכת כהונתו של מפקד גלי-צה"ל ירון דקל מגיעה בעיתוי מתאים לבחינת מצבה של התחנה בתקופת דקל. ההארכה, לשישה חודשים נוספים בלבד שבמהלכם ימשיכו לבחון במשרד את עתידה של התחנה, מזמינה עריכת חשבון נפש בכל הנוגע לתהליכים שעברו על התחנה בתקופה זו.

כהונתו של מפקד גלי-צה"ל הנוכחי מתאפיינת בשחיקה של רוח התחנה. דקל, שמונה למפקד גלי-צה"ל בפברואר 2012 על-ידי שר הביטחון דאז, אהוד ברק, החל כבר עם הכניסה לתפקיד במרץ אותה שנה לבצע בלוח השידורים שינויים שעוררו כעס ואי-נוחות. בשנים שלאחר מכן, סדרת אירועים בעלי סנטימנט שלילי הותירה תחנה מבולבלת, חסרת חוט שדרה ואתוס עיתונאיים, ובמידה מסוימת כזו המתחילה להצדיק את התהיות בדבר נחיצותה ככלי תקשורת. נחיצות שלפני כמה שנים קשה יותר היה למצוא לגביה מקטרגים נחושים מקרב הזרם הליברלי של אנשי המקצוע.

כבר בתחילת כהונתו נקלע דקל למאבק משפטי, הנמשך עד היום, עם אחד מבכירי התחנה, גולן יוכפז, שמונה להיות מנכ"ל חדשות 10. בתצהיר העדות הראשית שלו טען יוכפז נגד דקל ש"באופן שיטתי למן יומו הראשון בתפקיד נפטר בדרך זו או אחרת ממיטב הכוחות העיתונאיים המעולים בתחנה". דקל מצדו טען שמדובר בהחלטות ניהוליות לגיטימיות, וכי "יש דוגמאות רבות לכך שהבאתי או חיזקתי עובדים 'חזקים' ועיתונאים מצוינים בתחנה".

נכון שדקל אמנם הביא לגלי-צה"ל גם עיתונאים חזקים וכשרוניים: עמית סגל, שמגיש תכנית זוגית עם דקל עצמו, רינו צרור, שקיבל משבצת שידור בצהריים, תומר ורון הכתב הכלכלי, ואבנר הופשטיין ראש דסק התחקירים של התחנה וחברי, המכהן איתי גם בוועד המנהל של עמותת "העין השביעית". מנגד לא הצמיח דקל בתוך גלי-צה"ל עיתונאים בולטים חדשים, ואיבד כשרונות כמו יונה לייבזון וספי עובדיה לטובת מעסיקים אטרקטיביים יותר. גם אסף ליברמן, שנחשב אחד מכוכבי התחנה, עמד על סף עזיבה.

אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות בגלי-צה"ל (צילום מסך)

בעוד שסוגיית הכשרונות העיתונאיים ניתנת לפרשנות, כישלון ניהולי ברור היה ההתמהמהות באיוש התפקיד העיתונאי החשוב בתחנה, זה של ראש חטיבת האקטואליה, שעמד מיותם במשך חודשים רבים. רק בינואר 2016 מונה לתפקיד אבי ברזילי, אף שמועמדותו אוזכרה כבר באוגוסט 2015. לא נראה שהיתה הצדקה אמיתית ליצור ואקום שהחליש את הענף החשוב ביותר של התחנה.

גם לאחר איושו של התפקיד ניכר כי ברזילי, אולי בגלל עייפות החומר, אולי בגלל מנטליות לא נחושה, לא הביא איתו לתפקיד את מה שהיה מצופה מאדם במעמדו ונסיונו. כך רק לאחרונה שמענו על תחקיר שהורד באופן תמוה ולא מוסבר מן האתר לאחר שכבר שודר, ועוד לא שככו הדי הפיאסקו בתוכניתו של אראל סג"ל שהוביל לתביעה של רביב דרוקר וחדשות 10.

נדמה כי הדבר המאפיין ביותר את גלי-צה"ל תחת דקל היא נִרפות נמשכת. מעין מחלה אוטו-אימונית שתוקפת את הגניוס העיתונאי ואת האינסטינקט הפעיל של תחנת חדשות בריאה. תסמינים מדאיגים לנרפות ולהכפפת הראש הזאת ראינו בדיאלוג הלא מוצלח שניהל דקל עם מירי רגב אגב טענותיה נגד שיקולי העריכה של גלגל"צ, או בהחלטתו ליישר קו עם דרישת הממונים עליו ולהדיח חייל בתחנה רק מפני שפרסם מאמר דעה ב"הארץ" ללא אישור מוקדם.

הסכמתו העקבית של דקל לנהל דיאלוג שיש בו מן הכניעה ויש שיאמרו התרפסות בפני דרג פוליטי, לעתים גם דרג פוליטי המופקד על התחנה, היא גישה מסוכנת שאינה יוצרת את החיץ הראוי בין עיתונאים לממנים. כשדקל נקרא ללשכת שר הביטחון לאחר פרשת המשדר על מחמוד דרוויש, לא הסתרתי את דעתי כי התייצבות לאותה פגישה תהיה משגה חמור. אך דקל התייצב.

במקום לשמש חומה בצורה המבטיחה את חופש הפעולה של פקודיו ועיתונאיו בחר דקל בפרקטיקה אחרת, וככל הנראה מצא לו גם שותף לדרך בדמותו של מנהל חטיבת האקטואליה, ברזילי. אפקט "עוד יום במשרד" הראה את אותותיו בתחנה. כמי שמדבר עם אנשי גלי-צה"ל, אני מקבל לא פעם תחושה של עדר שהרועה שלו עזב אותו. ארגוני חדשות זקוקים למנהלים ומנהיגים חזקים, לא כדי לרדות בעובדים אלא כדי לאפשר את החופש שבעשייה מקצועית. בגלי-צה"ל הפך החופש הזה, כך נדמה לי, לאנדרלמוסיה בלתי מנוהלת.

גם רוב השינויים התזזיתיים בלוח השידורים של גלי-צה"ל לא היטיבו עם התחנה. אמנם, היו מעט שינויים ראויים, אך הניסיון לייצר איזון מיידי בכל מחיר, לא לרוחב ולאורך לוח השידורים אלא בכל רגע ורגע מהשידור, גרר מופע זוגי מתמשך של זיווגים ואיזונים שחלקם אינם ראויים לעיכול או למשמע אדם. במקום עיתונות נחושה, בשם המנטרה הקדושה של האיזון קיבלנו הרחבה של תרבות הקשקוש והפטפוט והגבהת הטונים באופן שהמחיש את העצה הידועה והוותיקה "טיעון חלש – יש להגביר את הקול".

דקל הוא עיתונאי ושדר רב ניסיון ורב כישרון, ואיני סבור שיש בו זדון או שרקם תוכנית לפגיעה בתחנה. דקל כן חסר, ככל הנראה, את יכולות הניהול הנדרשות. הבעיה היא, כמובן, שזוהי מהות תפקידו

אחת הסוגיות הבעייתיות ביותר שהתגלו בתקופת דקל היא סוגיית ניגודי העניינים של מגישים קבועים שיש להם עיסוקים לא עיתונאיים. לעו"ד קובי סודרי, עו"ד עודד לוינסון, איתן ליפשיץ ואחרים לא נערכו הסדרי ניגודי עניינים כלל. היחיד שהעביר מכתב בעניין זה לדקל, עו"ד יעקב ברדוגו, לא נהג בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה וכלל בו רק נוסח מצומצם של ניגודי העניינים האפשריים שלו. זהו שיבוש ניהולי משמעותי, שמתגלים בו בערבוביה חוסר סדר והיעדר תשומת לב וגם סכנה לאתיקה העיתונאית ולהתנהלות מקצועית מתבקשת. העובדה שגם לאחר חשיפת העניין (בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה על-ידי עמותת "הצלחה", שאני יועצה המשפטי) בחרו בגלי-צה"ל להיצמד לגרסה שלפיה "הכל בסדר" מעוררת אי-נוחות קשה וקוראת להתערבות חיצונית של מבוגר אחראי בדמותו של גורם משפטי בכיר.

דקל הוא עיתונאי ושדר רב ניסיון ורב כישרון, ואיני סבור שיש בו זדון או שרקם תוכנית לפגיעה בתחנה. דקל כן חסר, ככל הנראה, את יכולות הניהול הנדרשות. הבעיה היא, כמובן, שזוהי מהות תפקידו. נדמה לי שנכון יהיה להגדיר את תקופתו בגלי-צה"ל כתאונה ניהולית.

זה לא אומר שבחלקים ובקטעים שונים לא נעשית בגלי-צה"ל עבודה עיתונאית ראויה ואיכותית. בקרב הדור הוותיק והמנוסה בתחנה, כמו גם בקרב העיתונאים הצעירים, קיימים לא מעטים העושים עבודה עיתונאית ראויה ואמיצה. גם בקרב המערך התומך, הייעוץ המשפטי למשל, או בשדרת העריכה, יש המפגינים רצינות ומקצועיות. עם זאת, עבודה עיתונאית אמיתית, מחדשת ומוגנת, לא יכולה להתקיים בלא רוח מפקד מתאימה.

במקרה של דקל, בדפוס שנראה למרבה הצער עקבי, התחלפה רוח המפקד הזאת ברוח המפקשש, המחמיצה הזדמנויות לשינוי או לחיזוק במקומות הנחוצים, בניסיון "לאזן", לא לעצבן ולהפוך את כולם למרוצים באופן שמבטיח את חוסר שביעות הרצון של כולם.

לקראת הכרעה קרובה על נחיצותה של התחנה, המשך דרכה וזהות מפקדה הבא (או המפקדת) – ראוי לזכור כי ההצדקה לקיומו של כלי תקשורת והתכלית לפעולתו טמונים בערך שהם נותנים לציבור, קל וחומר כשמדובר בשידור ציבורי. תחנה המתקיימת בנסיבות אבסורדיות ובלתי שגרתיות השקולות להריון מחוץ לרחם כמו גלי-צה"ל, שידור ציבורי הנטוע בתוך הזרוע הצבאית של המדינה, צריכה להצדיק את קיומה העצמאי והעיתונאי בנסיבות האלה הצדקה עודפת.

תקופתו של ירון דקל שחקה את בסיס הלגיטימיות הזאת והציבה סימן שאלה גדול מעל לזהותה של גלי-צה"ל. על כך אין אלא להצטער.

*   *   *

גילוי נאות: הכותב מצוי במערכת יחסי עבודה נמשכת עם בעלי תפקיד עיתונאי ובעלי תפקידים אחרים בגלי-צה"ל. מעת לעת הוא מופיע כמרואיין או כפרשן בתוכניות שונות בתחנה, הוא משמש מקור עיתונאי ושיתף פעולה עם כתבים שונים, בין השאר בתפקידו כיועמ"ש הצלחה, ובענייני חופש מידע. בתפקידו זה הגיש הכותב גם בקשות חופש מידע שנגעו לתחנה ופנה בענייני רגולציה שונים לגלי-צה"ל ולמפקדה. לאחר כניסת ירון דקל לתפקידו, היה מעורב בנסיון לבחון שידורה של תוכנית ביקורת תקשורת בתחנה, שלא יצא אל הפועל, ואף השתתף בהקלטת הפיילוט לתכנית זו. כאמור, הכותב הוא יו"ר "העין השביעית" וחברו של ראש דסק התחקירים בתחנה וחבר ועד "העין השביעית", אבנר הופשטיין.