דיון ההוכחות הראשון בתביעת העתק שהגישה חברת אורבן-נדל"ן נגד העיתונאית העצמאית שרון שפורר נפתח היום בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו, עם חקירת שלושה עדים מטעם העיתונאית.

התביעה, על סך כ-1.7 מיליון שקל, הוגשה לפני כארבע שנים בעקבות פרסומים בחשבון הפייסבוק הפרטי של שפורר שבהם הזהירה את הציבור מפני עסקאות עם חברת הנדל"ן (שאז נקראה ד.ד. מיזמים). מי שניהל באותה תקופה את החברה והיה אחד מבעליה הוא דודו דיגמי, סוחר נשים מורשע שהפך לעד מדינה ומאז שינה את שמו.

דיגמי עמד במרכזן של כתבות תחקיר של שפורר שפורסמו ב"הארץ", שבהן נטען כי הוא ממשיך לפעול באופן אלים גם בקריירה החדשה שלו בתחום הנדל"ן. בתביעת הדיבה טענה החברה, באמצעות עו"ד עמוס ון-אמדן, כי הפרסומים של שפורר בעמוד הפייסבוק שלה הסבו לה נזק אדיר. שפורר טענה בין היתר, באמצעות עורכי-הדין אורי קידר ועמוס נוה מהמטה למאבק בסחר בנשים, כי התביעה שהוגשה נגדה היא תביעת השתקה (SLAPP – תביעה אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית).

עיקר יום הדיונים הוקדש לחקירתו של דוד זהבי, מנכ"ל חברת אורבן נדל"ן ומי שמחזיק במחצית ממניותיה. חרף תפקידו המרכזי בחברה, בחקירה שניהל עו"ד קידר גילה זהבי בקיאות מעטה בעסקיה. הוא כינה עסקאות אופציה בשם עסקאות קומבינציה, טען שאינו זוכר מקרה שבו נמשכו כביכול 300 אלף שקל במזומן מחשבון החברה, התקשה לתאר את תנאי העסקה שבמסגרתה עזב דיגמי את החברה ("לא זוכר במדויק"), התקשה לתת פרטים על השקעותיהם של שותפים בכירים בעסקאות שונות ואף לנקוב בשמותיהם, וטען כי אינו מכיר כלל את הביטוי "אקוויטי" ("אקוויטי מה הכוונה? אני לא משתמש במושג הזה").

כשנשאל זהבי על היכרותו עם ההיסטוריה העבריינית של דיגמי, אמר כי בתחילת הדרך ידע רק "שהוא איש עסקים טוב" ו"עם הזמן נגלה לי שבעברו היה קצת יותר מורכב"

בשלב מסוים, כשעו"ד ון-אמדן התנגד לקו החקירה של עו"ד קידר, הוציאה השופטת רחל ערקובי את העד מהאולם והסבירה: "הוא רוצה להראות שלמר זהבי אין שום מעמד בחברה ושדודו (דיגמי; א"פ) שולט, ועומד כאן אדם נחמד, אינטליגנטי, אבל שאין לו שום מעמד בחברה". בהמשך הוסיפה: "הוא מנסה להראות שהאיש הוא קישוט". קידר עצמו העיר כי החברה "מחזיקה 'קוף' (איש קש; א"פ) בתור מנכ"ל".

כשנשאל זהבי על היכרותו עם ההיסטוריה העבריינית של דיגמי, אמר כי בתחילת הדרך, כשנעשה שותף שלו בחברה, ידע רק "שהוא איש עסקים טוב". "עם הזמן נגלה לי שבעברו היה קצת יותר מורכב", הוסיף. כשנשאל כיצד התייחס לפרסומים על מעשי העבריינות של דיגמי השיב זהבי: "בסופו של דבר החלטתי מי אני שאשפוט אותו, הבנאדם עשה תשובה על-פי דרכיו".

דיגמי דני-דין

יום הדיונים נפתח בחקירתה של עורכת-הדין לירון בן-נון, שעבדה בעבר כיועצת משפטית של דיגמי וחברת אורבן נדל"ן, השקיעה במיזמים של החברה וכיום מצויה מולם בסכסוכים משפטיים. על חלק ניכר מהשאלות סירבה בן-נון להשיב מטעמי חיסיון עורך-דין–לקוח. כך, לדוגמה, סירבה להשיב על השאלה מי שילם לה כשעבדה מול דיגמי ומה בדיוק היה עיסוקו בחברה.

"ההליכים המשפטיים נגד התובעים הם הליכים מאוד קשים שמאופיינים בהתשה נפשית וכלכלית", העירה עו"ד בן-נון. "זו הטקטיקה שלהם, אני מכירה אותם". אחרי שעו"ד ון-אמדן טען כי התביעות נגדה אינן תביעות חריגות או מתישות, הוסיפה העדה: "אני אשה צעירה שסובלת מהאנשים האלה המון שנים. עד שהגעתי למצב שאני יכולה להגיש תביעה משפטית, מבחינה נפשית לקח לי הרבה זמן בגלל הטקטיקות שלהם".

את יום הדיונים הראשון חתמה חקירתו של צורי סעדה, איש עסקים שהיה שותפו של דיגמי בכמה פרויקטי נדל"ן. לדבריו, דיגמי היה האיש הקובע בחברת הנדל"ן שנוהלה כביכול על-ידי זהבי. "דודו זהבי אחלה בחור, אין לי שום דבר אישי נגדו, אבל לא היתה לי איתו אינטראקציה של עסקים", אמר סעדה. עוד הוסיף כי דיגמי "קרא לעצמו דני-דין, הרואה ואינו נראה".

שותף לשעבר של דיגמי: "לקחתי את הטלפון, היה שם איזה ערבי שאמר לי שאם אני לא אשלם לדודו 800 אלף שקל הוא יחטוף את הילדים שלי ויאנוס את אשתי ויפגע בי. יש לי מצלמה בחניון של הבית מאז"

בשלב מסוים היחסים בין סעדה לדיגמי השתבשו, ולדבריו דיגמי אף איים עליו. "דודו חשב שהגיע לו 800 אלף שקל וניסה ללחוץ עלי", העיד סעדה. "בהתחלה עם כל מיני התכתבויות ובקשות, וכשזה לא עזר – הייתי בישיבה, קיבלתי טלפון ממספר חסוי, הבן שלי ענה לטלפון, בן 36, לא ילד, פתאום הבנתי שהוא מתחיל לדבר בצורה לא נעימה. לקחתי את הטלפון, היה שם איזה ערבי שאמר לי שאם אני לא אשלם לדודו 800 אלף שקל הוא יחטוף את הילדים שלי ויאנוס את אשתי ויפגע בי. יש לי מצלמה בחניון של הבית מאז".

כשנשאל מה קרה כשפנה למשטרה תיאר סעדה מצב שבו משטרת ישראל מגנה על דיגמי ונמנעת מלבצע כל פעולה נגדו. "באתי לתחנה בסלמה ולא הסכימו לקבל את התלונה, הלכתי לדיזנגוף – לא הסכימו לקבל את התלונה. נסעתי לכפר-סבא, הגשתי תלונה. העלו אותי לקצין חקירות, הקצין שאל אותי אם אני יודע איפה הוא גר כי הוא רוצה לעצור אותו. כשאמרתי לו, הוא הראה לי תמונה שלו ושאל אותי אם זה הוא, וכשאמרתי שכן הוא אמר לי: 'אני לא יכול לגעת בו, הוא תרם הרבה למדינה'. הייתי צריך לערב מכרה שהיא הפסיכולוגית בתוכנית להגנת עדים כדי שיסכימו לקבל ממני תלונה. היא עירבה את מפקד התחנה בנאות-אפקה, נסעתי לשם, הגשתי תלונה, קיבלתי טופס על אישור של [הגשת] התלונה שהיה כתוב בו שאני לא מתלונן על דודו דיגמי אלא שאני מתלונן נגד הבן שלי. שם זה נגמר מבחינתי, הבנתי שכנראה שהמדינה נתנה לו חיסיון לעשות מה שהוא רוצה".

לדברי סעדה, הוא אף קיבל הודעה מפורשת מקצין החקירות הראשי בתחנת סלמה, שבה כתב לו: "אנחנו לא יכולים לטפל בו".

מרבית העדים שזימנה שפורר לעדות לא הגיעו, ובא-כוחה, עו"ד קידר, הודיע שיבקש מבית-המשפט להוציא להם צווי הבאה. עו"ד ון-אמדן התעניין כיצד נמסרה הבקשה לעדות לעבריין עיזאת חמאד, שהרי הוא מרצה כיום עונש מאסר בבית-סוהר. עו"ד קידר אמר שהבקשה נמסרה לאשתו של חמאד וכי לא ידע שהוא כלוא. "מי שמשלם לו יודע שהוא בכלא", הוסיף עו"ד קידר, ברמזו לדיגמי. עו"ד ון-אמדן מחה על אמירה זו נמרצות.

22755-06-14