מחר (21.7.11) תתכנס בבית סוקולוב האסיפה הכללית השנתית של אגודת העיתונאים בתל-אביב. בהזמנה לאירוע מפאר יו"ר האגודה, אבי פז, את הישגי האגודה בשנה החולפת: תקציב מאוזן, שיפוץ יסודי של בית סוקולוב, מתן שירותי ייעוץ משפטי, הקמת קרן חירום לטיפול במצבי משבר, כינוסם של כנס אילת, כנס חיפה וכנס כינרת, כמו גם סדרת מפגשי העשרה בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון.

כפי שניתן לראות, מרשימת הישגי האגודה בשנה האחרונה חסרים תפקידיה המוצהרים. השנה – גם השנה – לא זוקפת לעצמה האגודה הקמת ועד חדש, צירוף עיתונאים חדשים להסכם קיבוצי או שיפור תנאיהם של העיתונאים האחרונים שעדיין מועסקים באמצעות הסכם שכזה. היא אף אינה מתפארת בהצלחה במאבק נקודתי, כמו מניעת קיצוצים או שיפור תנאי עבודתם של עיתונאים המועסקים בחוזים אישיים בכלי תקשורת כלשהו.

אין זה מקרה. שבירת העבודה המאורגנת בעיתונות, החל מהמקומונים של רשת שוקן שנוסדה לפני למעלה מ-30 שנה, עבור בעיתון "חדשות" וכלה בכל יתר כלי התקשורת, מוטטה את בסיס הכוח של אגודת העיתונאים. מציבור עובדים מאוגד וחזק הפכו העיתונאים בישראל לציבור מפורר, שבו כל אדם דואג לתנאיו שלו, ובדרך כלל נמנע מלהביע סולידריות עם עמיתיו, גם בעתות קיצוצים ופיטורים.

בית סוקולוב, תל-אביב (צילום: "העין השביעית")

במצב כזה היתה האגודה יכולה להתמקד באחד משני מסלולים: ניסיון לארגן מחדש את העיתונאים תוך גיוסם לאגודה ומאבק על תנאיהם; או טיפול בעניינים אחרים כגון ארגון כנסים בנושאי תקשורת ופעילויות העשרה לחברי האגודה. בשנים האחרונות האגודה צועדת בעיקר במסלול השני.

מצבם של העיתונאים, בינתיים, מידרדר. שכרם ומעמדם של רובם נשחקים. בקבוצות "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" התבקשו העיתונאים המועסקים בחוזים אישיים, ושאריות המועסקים בחוזים קיבוציים, להסכים להפחתה ניכרת במשכורתם. בקבוצת "מעריב" פוטרו עשרות רבות של עובדים בשורה של תוכניות קיצוצים. שכר העיתונאים הפרילנסרים הלך והידרדר בשוק כולו. עיתונים חדלו לראות אור, מערכות שלמות רוקנו מעובדיהן, פערי השכר בין קבוצה מצומצמת של כוכבים לכל יתר העיתונאים התרחבו.

מי שאמורה היתה להילחם בהידרדרות מעמד העיתונאי היא אגודת העיתונאים, שתפקידה הרשמי הוא "לפעול ולהיאבק כאיגוד מקצועי למען זכויות העיתונאים העובדים או פועלים באמצעי התקשורת השונים, קידומים המקצועי, תנאי עבודתם ושכרם, איגודם המקצועי, זכויות היוצרים שלהם וייצוגם הנאות".

מי מנהל את ההנהלה

בית סוקולוב נראה בימים אלה טוב מכפי שנראה זה שנים ארוכות. כתפאורה לאסיפה הכללית של אגודת העיתונאים שתתכנס מחר ישמש אולם ששופץ להרהיב, אך זוהי תפאורה מפוארת שמכסה על מחסור בפעילות למען ארגון עיתונאים ומאבק על מעמדם; ממש כפי שהדיבורים על מאבק למען העיתונאים נשמעים בקול גדול בכנסי האגודה, בעוד שהכנסים עצמם הולכים ונעשים הנשק העיקרי במלחמה.

שניים מחברי האגודה, יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי, הגישו לרשם העמותות לפני כשנה תלונה מפורטת ובה שורה של טענות על אי-סדרים, לכאורה, באגודה התל-אביבית. עיון בתלונה ובדיקת כמה מהטענות הכלולות בה מסייעים להבין כיצד האגודה מתנהלת ומדוע עיתונאים פעילים רבים רואים בה גוף בלתי רלבנטי.

את התשובה לשאלה מדוע האגודה מתמקדת בשנים האחרונות בפעילויות העשרה ולא במשימתה המוצהרת, להיאבק על שיפור תנאי העסקתם של העיתונאים, אפשר להתחיל לחפש בהנהלת האגודה, הגוף שאמור להוביל את פעילותה ולפקח על עבודת המנכ"ל. על-פי החזון המקורי של אגודת העיתונאים, בהנהלה אמורים לשבת עיתונאים פעילים, נציגיהם של עובדי כלי התקשורת החברים באגודה, אנשים המכירים מקרוב את מצוקות עמיתיהם ויכולים לקדם פתרונות לבעיות הללו. במציאות המצב שונה.

חברי ההנהלה נפגשים אחת לכמה שבועות ודנים בדרך כלל בעניינים פנימיים של האגודה ושל המנגנון המפעיל אותה: מינוי נבחרים לתפקידים פנימיים באגודה, החלטות הנוגעות לכנסים ומפגשי העשרה, שמיעת דו"חות מהוועדות השונות שפועלות באגודה, אישור חברים חדשים, ובשנים האחרונות דיונים והחלטות על השיפוץ של בית סוקולוב.

הפער בין העיתונאים הפעילים בישראל ובין אגודת העיתונאים בא לידי ביטוי בהרכב חברי הנהלת האגודה. כיוון שהעיתונאים הצעירים ובני דור הביניים אינם מצטרפים בהמוניהם לאגודה, ממילא אין בהנהלה ייצוג נרחב לכוח העבודה המרכזי בענף. למעשה, ארבעה מ-14 חברי ההנהלה הנוכחיים הם גימלאים (אליעזר דר-דרזנר, יהודית יחזקאלי, משה טימור וליאורה עייני). לא ברור אף אם יו"ר ההנהלה בעצמו עובד בימים אלה כעיתונאי פעיל.

יו"ר אגודת העיתונאים תל-אביב אבי פז (צילום: "העין השביעית")

דומה כי הנהלת האגודה אינה ששה להציג את האופן שבו מתקבלות החלטותיה. להבדיל מאגודת העיתונאים בירושלים, שמעלה תדיר לאתרה החלטות ופרוטוקולים של ישיבותיה, באתר האגודה התל-אביבית לא ניתן למצוא מידע דומה. דף באתר האגודה הנושא את הכותרת "החלטות וסיכומים" עומד ריק.

על-פי תקנון אגודת העיתונאים, "מספר חברי ההנהלה יהיה בלתי זוגי, ובלבד שלא יפחת מ-15 חברים", וזאת כדי להבטיח ייצוג נרחב לעיתונאים מכלי תקשורת שונים ולמנוע מצב של תיקו. שתי המטרות אינן מושגות: בהנהלה אין ייצוג לכלי תקשורת מובילים, והיא נוטה ממילא לקבל החלטות ברוב מוחץ. נוסף לכך, בהנהלה רק 14 חברים. אחת מהם, תהל פרוש, לשעבר עיתונאית ב"הארץ" וממקימי הוועד בעיתון, עזבה את האגודה ואינה מופיעה לישיבות ההנהלה לפחות שנה, אולם בהנהלת אגודת העיתונאים לא מזדרזים למצוא לה מחליף.

יחד עם פרוש נבחרו להנהלת האגודה אמנון נדב ושמעון אלקבץ, ששימשו במקביל בתפקידים המקורבים לבעליהם של תחנות שונות של הרדיו האזורי, בין היתר יו"רים של דירקטוריונים ונציגי הבעלים בחברות. אלקבץ ונדב אינם מכהנים עוד בהנהלת האגודה, אך העובדה שכיהנו כחברי הנהלה במקביל לעיסוקיהם האחרים מעלה מעצמה את השאלה, כיצד יוכלו לשמש פה לעיתונאים כאשר הם מקורבים לבעליהם של כלי תקשורת? נדב מסביר בתגובה כי תפקידו כיו"ר דירקטוריון רדיוס הוא תפקיד "פסיבי ולא אקטיבי, פורמלי למדי", בלא כל יכולת להשפיע על תנאי העסקת העיתונאים בתחנה, ועל כן לא היה כל חשש לניגוד עניינים. תגובתו של אלקבץ לא התקבלה.

התהיות באשר להרכב הנהלת אגודת העיתונאים נוגעות גם לעומד בראשה, היו"ר אבי פז. בהתאם לחזון המקורי של אגודת העיתונאים, קובע התקנון כי "לא ייבחר להנהלה מי שאינו עובד באופן פעיל באמצעי תקשורת, למעט גמלאים". כשנבחר אבי פז להנהלה הוא היה עיתונאי פעיל, בעברו תפקידים בכירים בחדשות המקומיות של הוט וברדיו דרום. עובדיו לשעבר ומכריו מספרים עליו טובות, הן מקצועית והן אישית. בתחילת שנת 2009 נבחר פז ליו"ר אגודת העיתונאים, אך כשנה מאוחר יותר פרש מרדיו דרום.

במה עוסק יו"ר האגודה מאז? פז סירב לענות על השאלה. לדברי אמנון יוסף, דובר עיריית באר-שבע, המכיר את פז שנים ארוכות ומגדיר אותו כ"חבר בנפש", מאז שפרש פז מרדיו דרום הוא "לקח לעצמו חופש" מעבודה עיתונאית. לשם השוואה, דני זקן, יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים, עובד כעיתונאי פעיל במחלקת החדשות של קול-ישראל.

אגודת העיתונאים?

אחד מחברי ההנהלה באגודת העיתונאים בתל-אביב הוא שמעון וילנאי, כתב קול-ישראל זה שנים ארוכות ואחד מסגני יו"ר האגודה. וילנאי סיפר ל"העין השביעית" על האופן שבו מתקבלות החלטות ההנהלה. רובן המוחץ, הוא אומר, תואמות את רצונו של המנכ"ל, יוסי בר-מוחא. "כשנבחרתי להנהלה היו כמה חברים מהקדנציה הקודמת שאמרו לי, 'בתוך שלושה חודשים תבין לאן נושבת הרוח'. והבנתי את זה מהר מאוד", מספר וילנאי. "הופתעתי, נדהמתי, לא האמנתי, אבל בפועל זה קרה". גם חברי הנהלה אחרים מעידים כי עמדת בר-מוחא היא השולטת בהנהלה.

וילנאי מתאר את עצמו כמי שבחודשים האחרונים מתפקד כמתנגד כמעט בודד לקו השולט בהנהלת האגודה. בשל תחושתו כי אין ביכולתו להשפיע על הנעשה באגודת העיתונאים, התפטר מחברות בוועדות האגודה. כשהוא נשאל מדוע בהנהלת האגודה לא פועלים באופן נמרץ יותר לקידום ושיפור מעמד העיתונאי, משיב וילנאי: "כנראה שיש מישהו שחושב על הכיוון האחר, מה שמתאים לו יותר".

הכיוון האחר, כך נראה, מתמקד בשורה התחתונה של אגודת העיתונאים. בהנהלת האגודה התקבלו בשנים האחרונות שורה של החלטות מרכזיות, שקו מקשר ביניהן הוא תרומתם לשיפור המצב הכספי של האגודה. בין היתר הוחלט על שיפוץ נרחב בבית סוקולוב כדי שיוכל לארח מסיבות עיתונאים חיצוניות (לצורך השיפוץ נפדתה קרן השביתה של האגודה ובהמשך הוקמה במקומה קרן חירום), ועל שינוי התקנון כך שיוכלו להתקבל לאגודה דוברים ויועצי תקשורת מגופים ציבוריים ומלכ"רים.

במקביל, כאמור, הלכה האגודה והתמקדה בארגון כנסים בנושאי תקשורת. הללו מניבים לה הכנסות נאות. בשנתו הראשונה עלה כנס אילת לעיתונות 240 אלף שקל, כשהחסויות לו עמדו על 500 אלף שקל. שנה לאחר מכן הוציאה האגודה 327 אלף שקל על כנסים וקיבלה חסויות בסך 541 אלף שקל. בשנה השלישית הוציאה האגודה 227 אלף שקל על כנסים וגרפה חסויות בסך 734 אלף שקל.

מנכ"ל אגודת העיתונאים תל-אביב, יוסי בר-מוחא (צילום: "העין השביעית")

עוד מקור הכנסות מרכזי לאגודה הם דמי החבר שמשלמים חבריה. בשל פרישתם לאורך השנים של עיתונאים פעילים שחשו כי החברות באגודה אינה משתלמת להם, ואי-הצטרפותם של די עיתונאים חדשים, נוצרה ירידה בדמי החבר שנגבו. שינוי התקנון בשנת 2007, כך שיוכלו להתקבל לאגודה דוברים ואנשי תקשורת, תרם לשיפור המאזן. עשרות רבות של מצטרפים חדשים, שהתקבלו במעמד של "ידידי האגודה" (אין להם זכות לבחור ולהיבחר למוסדות האגודה), משלמים דמי חבר בשיעור קרוב למלא. ריבוי דוברים ויועצי תקשורת באגודה מסייע כמובן למנוע ירידה בהכנסות ומאפשר לאגודה להמשיך ולפעול, אך מרחיק אותה עוד יותר ממטרתה המקורית – להיות גוף שפועל בשם העיתונאים ולמענם.

מלבד צירוף דוברים ויועצי תקשורת כ"ידידי האגודה", צורפו לה חברים במעמד מלא שיש ספק אם הם בכלל עיתונאים. תקנון האגודה מאפשר לה לקבל כל מי "שעיקר עיסוקו ו/או הכנסתו הוא בעבודה עיתונאית באמצעי תקשורת", כשהכוונה ב"אמצעי תקשורת" היא לגופים ש"מוקדשים ברובם המכריע להעברת מידע לציבור, שהושג בעבודה עיתונאית". בשנים האחרונות הצטרפו לאגודה כמה עשרות מעובדי תחנת הרדיו רדיוס, תחנה שעניינה העיקרי שידורי מוזיקה.

בהופעה בפני ועדת הביקורת של האגודה טען המנכ"ל בר-מוחא כי תחנת רדיוס אינה מוגדרת כתחנה המוקדשת למוזיקה, אך מנכ"ל התחנה, דוד בן-בסט, מצהיר באופן פומבי כי "אצלנו מוזיקה זה הכל!". עיון בלוח שידורי התחנה מלמד שאכן רוב גדול מזמן השידורים מוקדש למוזיקה.

אז מה עושים עם הכסף?

יש בהחלט מקום לזקוף לזכותו של מנכ"ל האגודה, יוסי בר-מוחא, את ההצלחה בחילוצה מקשייה הכלכליים, גם אם לעתים נראה כי המטרה קידשה את האמצעים. צירוף הדוברים ויועצי התקשורת, צירופם של חברים שאינם עיתונאים במלוא מובן המלה, התמקדות בכנסים עתירי חסויות ושיפוץ בית סוקולוב כך שאולמותיו יהיו אטרקטיביים להשכרה אכן הצליחו לשפר את מצבה הכלכלי. עם זאת, נשאלת השאלה: מה הטעם באגודה בעלת תקציב מאוזן אם היא אינה משתמשת בו כדי להיאבק על שיפור מצבם הכלכלי של העיתונאים?

תשובה אפשרית לשאלה זו היא שחברי האגודה נהנים ממצבה הכלכלי המשתפר. לרווחתם נפתח לאחרונה מועדון מהודר המציע מקום מפגש נעים ומזנון במחירים נוחים. תשובה נוספת היא ששיפור המאזן מבטיח את המשך קיום האגודה. גם מנכ"ל האגודה נהנה מהאיזון התקציבי. בעוד שכרם של מרבית העיתונאים נשחק בשנים האחרונות והאגודה שאמורה לפעול לשינוי מצב זה מתמקדת בשיפוצים וכינוס כנסים, המנכ"ל שלה זכה לעלייה נאה בשכרו. בתוך שנתיים, אותן שנתיים שבהן שוק האשראי העולמי נקלע למשבר, הכלכלה הישראלית נכנסה למגננה ומאות עיתונאים פוטרו או שמשכורתם קוצצה, עלה שכר המנכ"ל בכ-30%.

לשם המחשה, בשנת 2009 עמד שכרו השנתי של המנכ"ל על סכום המתקרב לסך דמי החבר ששילמו כל חברי האגודה יחדיו באותה שנה, שיעור של כחמישית מהכנסות האגודה. אגודת העיתונאים בירושלים, אגב, פועלת ללא מנכ"ל. המזכירה הכללית של האגודה הירושלמית משתכרת כשליש מהמנכ"ל בתל-אביב.

בפרוטוקול דיון ישיבת ההנהלה של אגודת העיתונאים מדצמבר 2008 מתואר צעד אחר צעד כיצד מתקבלת החלטה בדבר שכרו של המנכ"ל. היו"ר דאז, אליעזר דר-דרזנר, הציע להעלות את שכר היסוד של המנכ"ל. חבר ההנהלה, אורי בינדר, הציע להעניק לו בונוס במקום תוספת קבועה לשכרו. "אני שוחחתי עם יוסי, הוא אמר לי שבשום פנים ואופן הוא לא רוצה בונוס. הוא דוחה. הוא לא רוצה בונוס חד-פעמי", השיב לו דר-דרזנר. לאחר ויכוח בין חברי ההנהלה והסברים שסיפק לה בר-מוחא, הוחלט בסופו של דבר להעלות את שכרו ובמקביל להקים ועדה שתבדוק לעומק מה השכר הראוי לאדם בתפקידו. בעוד שההעלאה נכנסה לתוקף מיידי, הוועדה לא. אחד מחבריה מספר כי עד היום לא פנו אליו בעניין.

אולם משופץ בבית סוקולוב, מקום משכנה של אגודת העיתונאים תל-אביב (צילום: "העין השביעית")

לפני שבועות אחדים, בישיבתה הלפני אחרונה של הנהלת האגודה, העלה היו"ר הנוכחי, אבי פז, הצעה להעלות את שכר הבסיס של המנכ"ל. גם הצעה זו התקבלה ברוב גדול.

"במסמכים הכספיים שאנחנו מקבלים מדי פעם", מסביר חבר ההנהלה שמעון וילנאי, "לא מופיע סכום המשכורת של המנכ"ל. מופיע רק נתון כללי, ללא חלוקה פנימית, של כל השכר שהאגודה משלמת לכל השכירים, ואתה לא יכול לדעת את החלוקה הפרטנית".

חבר הנהלה שמתבונן בסעיף המשכורות של האגודה, ללא פירוט, אינו יכול לדעת כמה משתכר המנכ"ל וממילא אינו יכול ללמוד על העלייה החדה בשכרו של המנכ"ל בשנים האחרונות. אם בשנת 2006 עלות סך המשכורות שהאגודה משלמת לעובדיה הספורים עמדה על למעלה ממיליון שקלים, הרי שב-2009 הסכום צנח ל-652 אלף שקל. באותן השנים עלה שכרו השנתי של בר-מוחא בלמעלה מ-100 אלף שקל.

וילנאי מספר כי לפני שבא לאחרונה להחליט כיצד להצביע על העלאת שכר המנכ"ל, ביקש מפז לדעת מה שכרו ברוטו. בתשובה אמר לו היו"ר כי המנכ"ל יספק לו את הנתון כשישוב לישיבה. "אני רוצה לדעת ממך אדוני היו"ר מה משכורתו של מנכ"ל אגודת העיתונאים", משחזר וילנאי את דבריו לפז. "זכותי לקבל את זה לפני שאני מקבל החלטה". לדבריו, פז אמר לו שהוא אינו יודע מה הסכום.

איך יכול להיות שחבר הנהלה לא יכול לקבל את הנתון הזה?
וילנאי: "שאלה יפה שאין לי פתרון לה".

כשנוכח וילנאי לראות שכל יתר חברי ההנהלה שהשתתפו בישיבה תומכים בהעלאת השכר ומדברים בשבחו של בר-מוחא כמי ש"עשה הרים וגבעות" למען האגודה, החליט לוותר על המאבק. ההצעה להעלות את שכרו של המנכ"ל הוגשה להצבעה, וילנאי נמנע, והתוספת אושרה. לפי וילנאי, הוא קיבל את הנתון לגבי שכרו של המנכ"ל רק לאחר ההצבעה, עם שובו של בר-מוחא לישיבה.

מה בר-מוחא אמר לוועדת הביקורת

אתר "העין השביעית" העביר ליו"ר אגודת העיתונאים, אבי פז, ולמנכ"ל האגודה, יוסי בר-מוחא, שורה של שאלות בנושאים הנוגעים להתנהלות הנהלת האגודה והנדונים בכתבה זו, אך הם הודיעו, באמצעות עורך-דין, שהם מסרבים להגיב. יחד עם זאת, בעקבות התלונה שהגישו ריבק וטרצ'יצקי לרשם העמותות, התכנסה בדצמבר האחרון ועדת הביקורת של האגודה לדיון ולשמיעת גרסתם של בר-מוחא ופז לטענות שנכללו בתלונה. ריבק וטרצ'יצקי לא הוזמנו לדיון.

באשר לטענה כי בהנהלת האגודה היו חברים שמעון אלקבץ ואמנון נדב שעה שבמקביל שימשו בתפקידי ניהול, אמר בר-מוחא לוועדת הביקורת כי אלקבץ "לא היה אחראי על תנאי העסקת עובדים ותנאי שכרם", ולכן לא היה בניגוד עניינים. לגבי נדב אמר כי את תפקידו כיו"ר דירקטוריון תחנת רדיוס עשה בהתנדבות, וכי התפטר מהנהלת אגודת העיתונאים "לאחר שנוצר ניגוד עניינים אמיתי" עם מינויו ליו"ר מועצת הרשות השנייה.

יוסי בר-מוחא (מימין) על במת כנס אילת לעיתונות (צילום: "העין השביעית")

באשר לטענות על צירוף עובדי תחנת רדיוס שאינם עוסקים בעבודה עיתונאית, אמר בר-מוחא כי האגודה מקבלת לשירותיה חברים גם מרשת ג' או גלגל"צ, וכי בתחנת רדיוס יש "לא מעט תוכניות אקטואליה ותוכניות בתחומי רווחה, חברה ועוד".

סיכומו של דבר: ועדת הביקורת של אגודת העיתונאים החליטה פה אחד לדחות את כל הטענות של ריבק וטרצ'יצקי. רשם העמותות לא מצא לנכון לבדוק את שלל הטענות של השניים והסתפק בהפנייתם לבית-הדין לערעורים של אגודת העיתונאים. השניים טרם הגישו תלונה לבית-הדין.