1. הגל הקל

הטקסט הנקרא ביותר באתר "העין השביעית" ב-2014 פורסם לקראת סופה, לפני כשבועיים בלבד. נוסף לעצם הסוגיות שהעלה מאמרו של ד"ר יובל דרור, על המתח שבין הזכות לפרטיות, חובה ציבורית ובריונות רשת, הוא מעיד עדות כפולה: אחת כללית על טעמם של הגולשים בישראל, והשנייה נגזרת ממנה – הערה על שינויים בקהל הגולשים באתר "העין השביעית".

העדות הראשונה, שמן הסתם לא תבוא בהפתעה למומחי תקשורת, עיתונאים ובני-אדם שחיים על כדור-הארץ, היא כי אנשים מתעניינים יותר במה שקשור לרכילות וידוענים, גם כשמדובר במאמר דעה מנומק. העדות השנייה היא כי אתר "העין השביעית" שבר את מחסום הגולשים ה"ייעודיים" מתחום התקשורת והגיע אל הקהל הרחב. כמובן, ייתכן שהאבחנות הנ"ל הן קשקוש של הח"מ וישנם פשוט המוני אנשים שמתעניינים בגל אוחובסקי.

הקהילה שלנו / יובל דרור

הגיע הזמן להוציא את גל אוחובסקי מהארון

==

2. הפואטיקה של הפמפלט

טקסט סאטירי של אורן פרסיקו, אחד משני הכותבים הראשיים באתר (יחד עם איתמר ב"ז), עורר הדים רבים ואף זכה (או נאלץ לסבול) חיקויים שונים, כולל אחד שחובר בידי אחד ממושאי הטור, המלמלן והפובליציסט דרור אידר. העובדה שדווקא סאטירה מבריקה זכתה לחשיפה כזו, ולא אחד מהתחקירים הרבים על החינמון שהתפרסמו באתר, מלמדת כמובן על טעם הגולשים, אך אולי גם על האופן המתאים יותר לטפל בתופעה אבסורדית כמו "ישראל היום".

כותרת ראשית / אורן פרסיקו

"הערב יחרות את שמו על דפי ההיסטוריה של העיתונות העולמית. אדוארד מורו, וודוורד וברנסטין, הילדי ג'ונסון, עמוס רגב"

==

3. הזוג המוזר

הזוג סער ואבן עורר עניין רב מסיבה פרוזאית: מדובר ברכילות עסיסית. אך החיבור הזה הצליח גם לשבור כמה מוסכמות וסטיגמות ברנז'איות – ולכונן תחתן אחרות. במאמר הזה שם אבנר הופשטיין את אצבעו על רגע אחד שבו נעלם שריון התדמית של אשת התקשורת המתוחכמת והתגלתה בת-אדם שאוהבת, נפגעת, מעודדת תיאוריות קונספירציה ומתעלמת מניגוד עניינים ענק שמלווה את עבודתה.

הכי מוכשר שיש / אבנר הופשטיין

בראיון אומלל בגלי-צה"ל הוכיחה העיתונאית ואשת הפוליטיקאי גאולה אבן כי מבקריה צדקו

==

4. הכלבים נובחים, אבל לפעמים השיירה נעצרת

דרמת מעצרו של עו"ד רונאל פישר בחשד לעבירות חמורות תוך שימוש לרעה במקצועו היכתה בתדהמה את הציבור המתעניין בדמותו הצבעונית של כוכב סדרות הטלוויזיה. אותו ציבור גם נהנה לקרוא באתר "העין השביעית" תזכורת לתחקיר של בירנית גורן, שחשף, לפני 20 שנה, כיצד לפי החשד ביצע העיתונאי החוקר פישר עבירות חמורות, תוך שימוש לרעה במקצועו.

"אני מרוויח יותר מכתבות שאני לא מפרסם" / ענת באלינט

בירנית גורן נזכרת בתחקיר שפירסמה על העיתונאי רונאל פישר 20 שנה בדיוק לפני שהתפוצצה הפרשה בכיכובו של עו"ד רונאל פישר

==

5. עמוק בגרון

משה פרימו, האופירה אסייג של ערוץ הספורט, בהופעה ראשונה ברשימה. צפו שוב בקטע הווידיאו הלא-ייאמן הזה: "עיתונאי" מקבל סמס אנונימי, ממהר לעצור את השידור החי בקריאות "יש לי סקופ", ואז מקריא את התוכן המופרך קבל עם וצופים. אתיקה עיתונאית? ערכים מקצועיים? סתם קומון-סנס? חשיבה בריאה ברמה של כיתה ב'? הלו? מישהו בבית? פרימו, כמובן, ממשיך כרגיל בעבודתו בערוץ הספורט.

גרסת פרימו / שלמה מן

פרשן הספורט משה פרימו מנסה להסביר מדוע פירסם בשידור חי "סקופ" מופרך אחרי שקיבל סמס מפוקפק

==

6. כבר אז הוא לא התבייש

"ינון מגל הוא איש ימין מובהק שאינו מתבייש בכך. יש לשמוח על כך שהוא אינו מתבייש בכך – אין כל בושה בלהיות איש ימין. אבל אסור להתבלבל: להיותו של מגל איש ימין אין קשר מובהק לאופן שבו נערך אתר 'וואלה', כפי שמגל עצמו מתאר אותו. אתר 'וואלה' בסך-הכל מספק סחורה שיש לה ביקוש, וכעת יש ביקוש לאתר שהוא 'קודם כל ישראלי', כפי שנכתב על הסטיקר שבאתר מפיצים כעת בקמפיין פרסום שאינו מתבייש לנצל את המלחמה בדרום לקידום עצמי", כתב יובל דרור ביולי השנה. השבוע הודיע מגל כי הוא עובר להיות קודם כל ישראלי ברשימת הבית-היהודי.

עלייתו של האנטי-עיתונאי / יובל דרור

מבצע "צוק איתן" הבליט סוג חדש של איש תקשורת, ההולך ומשתלט על עמדות מפתח. ינון מגל כנביא

==

7. השולפות המהירות במערב

המדור המשפטי של עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", החל להתפרסם באתר "העין השביעית" במרץ השנה, וצבר קהל קוראים נאמן. השבוע פירסם מן טקסט שניתן לקרוא כסיכום ביניים עגום של מי שתולים תקווה במשפט כמגן חופש העיתונות.

מכל מלמדי נכשלתי / אלעד מן

עירית לינור, יעל דן ואריאנה מלמד לא עברו את המבחן באתיקה עיתונאית

==

8. פרובוקציה או הסתה?

ידיעה אחת ב"וואלה" – שטיפסה לכותרת הראשית, האשימה ערבים ישראלים בהסתה לרצח יהודים, גררה חקירת משטרה, התבררה כנסמכת על אי-הבנה לשונית והתפרסמה מחדש בצירוף אוסף סימני שאלה – הצליחה לתמצת את הז'אנר החדש-ישן של עיתונות מסחרית-פטריוטית.

ידיעה על הסתה / אורן פרסיקו

ב"וואלה" קראו שלט בערבית ופירסמו כותרת ראשית המאשימה בהסתה לרצח יהודים. בעל משרד הפרסום בנצרת: נתבע דיבה

==

9. את המנוי ביטלת כבר היום?

בעוד שאצל המתחרים האידיאולוגיה היא אחת התחפושות שהם משתמשים בהן כדי להפיק רווחים פוליטיים או מסחריים, ב"הארץ" האידיאולוגיה מאיימת להיות מי שתקבור סופית את העיתון, הנאבק בקשיים כלכליים כרוניים וקהל יעד מידלדל. ואולם, את עוצמות הרגש שהוא מצליח לחולל לא רק אצל מעריציו, אלא גם אצל מי שמתעב אותו, העיתונים הישראליים האחרים לא יפיקו מקוראיהם גם אם ישלמו להם (הנה רעיון לאדלסון, אני מציע לו אותו בחינם).

בחורינו הטובים / איתמר ב"ז

צמרת "הארץ" קיימה מפגש יוצא דופן עם קוראים שביטלו את המנוי בתקופת המלחמה בעזה. קהל הנוכחים, שסימן את הפובליציסטיקה של גדעון לוי כעילה העיקרית לזעם על העיתון, לא השתכנע מניסיון של מו"ל העיתון עמוס שוקן לשכנעו כי לוי, אחרי הכל, צודק

==

10. המפה על המפה

מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית היא פרויקט מתמשך של "העין השביעית", שהח"מ ייסד כשהאתר עוד היה דו-ירחון מודפס, ונציגה קבועה ברשימת הטקסטים הנקראים באתר. בשנתיים האחרונות אמון על הכנת המפה איתמר ב"ז, יחד עם סטודיו הראל ומעין. כאן תוכלו לקרוא מה יש לו להגיד על המפה שיצר.

מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית / איתמר ב"ז

אתר "העין השביעית" משרטט עבור קוראיו את מבנה שוק התקשורת בישראל

==

11. שימו לב לנמשל

כמו הטקסט הראשון ברשימה זו, גם המאמר של ענת באלינט על הבעייתיות של חשיפת ילדים על-ידי הוריהם התפרסם באתר "העין השביעית" רק לפני זמן קצר, וכבר צבר קהל קוראים גדול. מביניהם, היה מי שהעדיף להתמקד בדמותה של מלמד ופרטי המקרה שלה במקום בסוגיה העקרונית. מלמד עצמה הציעה לפרסם מאמר תגובה באתר, אולם לבסוף חזרה בה והסתפקה בבימה שחוללה את הטור: דף הפייסבוק שלה.

מחוץ לתמונה / ענת באלינט

ילדים זכאים לכבוד ולפרטיות מהוריהם, גם ברשת. המקרה של אריאנה מלמד כמשל

==

12. טקסט מומלץ

המאמר הזה של ד"ר יקי מנשנפרוינד הוא היחיד ברשימה זו שלא התפרסם השנה, אלא ב-2013. הסיבה לפופולריות המחודשת: מנוע ההמלצות של חברת אאוטבריין, שגם אתר "העין השביעית" משתמש בשירותיה, החליט – מתוך גחמה, טעות או ניסוי מכוון – להפיץ את הכתבה ביישום שלו, שבו משתמשים אלפי אתרים בארץ ובעולם.

מדע לא פופולרי / יקי מנשנפרוינד

המגזין "פופולר סיינס" החליט לבטל את מנגנון התגובות באתר בעקבות מחקר שהראה כי אלו עלולות להשפיע לרעה על הבנת הקוראים את הטקסט המתפרסם מעליהן

==

13. גם קופמן בפנים

"שיחה סתמית, שהמאזין יכול לנצל בלי נקיפות מצפון כדי לפרוש לרגע לענייניו, שוב הידרדרה – באופן שרק מומחים לבריאות הנפש יכולים להסביר – להתפרצות געשית שלא רק סימנה שוב את הפער הבלתי נתפס בין משה פרימו למקצוע העיתונאות, אלא גם חשפה את מאחורי הקלעים של יחסי עיתונאים-קבוצות. אלה הם יחסים שפרימו אינו היחיד ששותף להם, אבל דומה שהוא כמעט היחיד שאינו תופס כמה הם נגועים, לא אתיים, אסורים ומוציאים שם רע למקצוע". ובקיצור: פרימו פעם שנייה!

פרימו יסדר / שלמה מן

משה פרימו התעורר מתרדמת הקשקשת לבלהות ניגוד העניינים, וללא שמץ של מודעות עצמית הדגים את פשיטת הרגל המוחלטת של הגילוי הנאות

==

14. לפעמים הספורט הוא רק תירוץ

אם משה פרימו הוא האופירה אסייג של ערוץ הספורט, הרי שאופירה אסייג היא, ובכן, אופירה אסייג.

אי-התאמה מקצועית / שלמה מן

עוד כתב של הפועל תל-אביב ב-one נפל קורבן לאג'נדה לא-עיתונאית | עוד פרסום ראשון ב-one התברר כמופרך – אלא שהפעם היה מי שתבע את עלבונו

==

15. בעצם, למה לפעמים?

הטור הרביעי של שלמה מן שמופיע ברשימה זו עוסק גם הוא באופירה אסייג, מי שקוראיו הקבועים של הטור, וכאלו יש רבים, מכירים כמובילת ההשחתה המוסרית והמקצועית של עיתונות הספורט. וכידוע, עיתונות הספורט היא בדרך כלל הבבואה המזוקקת של מצבו העכשווי של התחום כולו.

והמבין יבין / שלמה מן

באמתלה הקלושה של דיון בהפסקת עבודתה של דוברת הנבחרת, ניצלה אופירה אסייג את הבמה העיתונאית לסגירת חשבונות אישיים

==

16. לפעמים סרק הוא רק סרק

מדי שנה אנו מסקרים כאן משפטי דיבה שונים, חלקם משונים. אחד מאותם משונים היה אורח הרשימה הזו בשנה שעברה: תביעתו של הד"ר הפרובוקטור אמיר חצרוני בסכום עתק, שהסתיימה כצפוי בקול גניחה. השנה נציג הסיקור המשפטי של תחום הדיבה משמעותי הרבה יותר: השופטת תמר-בר-אשר-צבן דחתה תביעת דיבה, הכריזה כי היא תביעת SLAPP והשיתה על התובעים הוצאות מוגדלות.

"כתיבה פוליטית מובהקת" / אורן פרסיקו

בית-משפט השלום דחה את תביעת הדיבה של אהרון דומב נגד אלדד יניב, שמואל הספרי וגדי טאוב, קבע כי מדובר בתביעת השתקה והטיל עליו הוצאות משפט בסך 70 אלף שקל

==

17. יחזור הביתה?

"לא הטעויות בהערכותיו של יחזקאלי עומדות כאן לבחינה", כתב עוזי בנזימן, "אלא גישתו הבסיסית בסיקור המלחמה. הוא מייצג תופעה: עודף פטריוטיות. בצד התפתחותה של האנטי-עיתונאות שעליה עמד האתר הזה במהלך ימי המבצע בסקירות העיתונות היומיות ובטורי דעה, ממחישה פרשנותו של יחזקאלי את אחת מהסתעפויותיה הנלעגות של ההטיה הזו: בשמה של השאיפה לשמור על מורל הציבור, הוא מציג לצופי ערוץ 10 תמונת מציאות מוטעית, שאם אינה מסולפת ביודעין, היא, למצער, תוצאה של מאוויי לב".

הנביא יחזקאל / עוזי בנזימן

תחזיותיו וניתוחיו של צבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10, במבצע "צוק איתן"

==

18. בלקון

כמו "ידיעות אחרונות" ולאחרונה אולי גם "ישראל היום", גם ב"הארץ" מודעים לכך שהמשקל צריך לעבור מהרגל המודפסת אל זו הדיגיטלית. זו תנועה מסוכנת, שבמהלכה אפשר לאבד את שיווי המשקל.

פרשנות צרה / אורן פרסיקו

הנהלת "הארץ" החליטה לשנות את אופיו של מוסף התרבות של העיתון בהתאם למגמות המסתמנות באתר • ללא כתבות וראיונות, עם פיטורים והרעת תנאים • עיתונאים במוסף, שאיתם איש לא התייעץ: מחמיצים את הקוראים הנאמנים • האם ייסגר המוסף היומי כליל ויצטרף למוספי הספורט והפוליטיקה? • עורך "הארץ": "תהליך של רענון"

19. נשאר על הקיר

התחקיר של שלמה מן על הקדנציה המושחתת של ניר חפץ כעורך הראשי של "מעריב" היתה הטקסט הפופולרי באתר לשנת 2013, שבסופה פשט העיתון את הרגל. למרות כשלונו הקולוסלי, חפץ ממאן להיעלם מהחיים הציבוריים שלנו.

האיש ללא תכונות / עוזי בנזימן

ניר חפץ אינו מסוגל לשכנע בתפקיד היחצן של שרה נתניהו

==

20. ישראל היום, מחר אתם

ב"ידיעות אחרונות" פיתחו במשך שנות דור מנגנון עדין לסיקור מוטה ופסול של דמויות מפתח שהם חפצים ביקרן, ולהפך. ב"ישראל היום" ויתרו על העדינות, וגם על המנגנון. ובכל זאת, מציין עוזי בנזימן, תמיד יכול להיות יותר גרוע.

הסיבה והמסובב / עוזי בנזימן

מאז נוסד, נגוע "ישראל היום" בהטיה מחפירה לטובת נתניהו. העיוות המובנה הזה בהתנהלותו של העיתון מועד להתעצם עתה עשרת מונים

==

ועוד כמה הפניות

דמויות כמו גל אוחובסקי ואריאנה מלמד יוצרות עניין ומושכות קהל, ובזכותן נוצר כאן באתר דיון בסוגיות בעלות חשיבות. אך לאורך השנה, במצטבר, הפרסומים שמשכו את מירב הגולשים היו סקירות העיתונות היומיות של צוות האתר (פרסיקו, ב"ז והח"מ) וטורי הביקורת "עומד בשער" של שלמה מן.

המאמר ה-21 במדד הפופולריות היה "אל תחסמו, אל תִצפו" מאת חנוך מרמרי, העורך הראשי של האתר, שהוקדש לסרטוני ההוצאה להורג של ארגון המדינה-האסלאמית. בטורים אחרים שפירסם השנה, מרמרי יצא חוצץ נגד החוק להגבלת הפצת "ישראל היום", הספיד את בית-הספר לעיתונאות כותרת (וגזר ממנו מסקנות עגומות על מצב העיתונאות) ועמד על ההתנגשות בין חופש הביטוי היצירתי לחופש הביטוי המחאתי. כותרת הטור שפירסם באתר זה לפני שנה בדיוק היתה "שנה טובה לביקורת התקשורת".

כתבה מקיפה מאת איתמר ב"ז על השחתת כמעט כל חלקה באתר ynet בידי פרסום סמוי מקיף ורב-שכבתי התקרבה גם היא לרשימת ה-20. כתבה זו היתה אחת מבין כמה וכמה טקסטים שפירסם השנה ב"ז על הפרסום הסמוי ב-ynet בפרט ובקבוצת "ידיעות אחרונות" כולה. ציפה קמפינסקי ויובל דרור הוסיפו טורים פרי עטם על התופעה, שמשמשת את העיתון והאתר כדי להמשיך לכלכל את הסיקור המוטה והפסול שהם מציעים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והבידור.

ב"ז הקדיש תשומת לב רבה במהלך השנה גם לנעשה בחינמון "ישראל היום", שאינו נזקק לפרסום סמוי כדי להמשיך לצאת לאור ונסמך על מימון זר הנשאב מכספי מהמרים סינים. ב"ז חשף את ההשפעה העצומה שיש ל"ישראל היום" על שוק המודעות בעיתונות המודפסת, וניפץ את הההתהדרות של בכירי "ישראל היום" כאילו הם פועלים לפי מודל כלכלי רגיל. גם טענות אחרות של בכירי "ישראל היום" נבדקו על-ידי ב"ז ונמצאו משוללות יסוד. בתחילת 2014 השלים ב"ז חקירת נושא שלו הקדיש תשומת לב בשלהי 2013 – מעורבותם של חברי-כנסת ומו"לים בבלימת הצעת חוק שנועדה לאסור על פרסום סיגריות ומוצרי טבק. הוא דיווח על האינטרסים הסמויים מן העין בדיונים על הצעת החוק, עד אשר זו נפחה את נשמתה.

אבנר הופשטיין, שאחד ממאמריו הגיע למקום השלישי ברשימת הפרסומים הנצפים השנה, אחראי לעוד שני מאמרים שכמעט נכנסו לרשימה. שניהם הוקדשו לאופן שבו התקשורת מסקרת ענייני פלילים ומלהקת לתפקיד הקורבן את הדמות הנוחה לה, לא תמיד בהתחשב במציאות. הופשטיין לא זנח גם השנה את המעקב הצמוד אחר טייקון התקשורת המקומית החיפאי דני נישליס והקשרים הבעייתיים שלו עם ראש עיריית חיפה יונה יהב. הסיקור העיקש של הופשטיין, בדרישה כי עיריית חיפה תקיים את הוראות החוק ותפטר את נישליס מן המועצה וממשרתו כיו"ר חברת התרבות וההפקות של חיפה, היה בלתי נלאה, והסתיים בהצלחה – נישליס אכן התפטר ממשרתו. אולם בכך לא בא לסיומו היחס המועדף של העירייה לאיש התקשורת. לקראת סוף השנה חרט הופשטיין קו נוסף על מקלדתו, עם ההודעה כי יעקב שחם, גיבור תחקיריו משנת 2013 (יחד עם איתמר ב"ז), פרש מהרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

מאמר נוסף מאת הופשטיין, שכותרת המשנה שלו קראה "שרלוק וילנאי והולמס מרוז חוזרים עם קונספירציה", הוקדש לצמד עיתונאים שכמעט כל ידיעה עליהם זוכה לצפיות מרובות – אורלי וילנאי וגיא מרוז. השבוע פירסם יקי מנשנפרוינד, הכותב ל"עין השביעית" על סיקור המדע בתקשורת, מאמר משלו בעקבות תחקיר של וילנאי ומרוז. איתי זיו, שהחל לאחרונה לכתוב באתר טור ביקורת טלוויזיה שבועי העוסק בתופעות עומק במדיה הפופולרית, פירסם גם הוא באחרונה רשימה על מרוז ווילנאי, כחלק מניתוח דמות העיתונאי בסדרה "מחוברים".

טורים נוספים מאת זיו שפורסמו בשנה האחרונה וראויים לציון עסקו בחשבון הפייסבוק ההיתולי "כוכבים ברשת" ובתוכנית הטלוויזיה המביכה "מועדון לילה". נוסף לכך כתב זיו על אחת התופעות התקשורתיות העולמיות הבולטות בשנה החולפת, הצלחת הפודקאסט "סיריאל". ד"ר רפי מן, הכותב באתר זה דרך קבע על תקשורת עולמית והיסטוריה של העיתונות, תרם השנה כמה רשימות שמומלץ לחזור אליהן, כמו זו על סיקור נגיף האבולה, זו שהוקדשה לתולדות הידרדרותו של "מעריב" וזו שבחנה את היחס של צ'רצ'יל, גיבור ראש ממשלתנו, לעיתונות בתקופת מלחמה.

מדור "הגנזך", שפועל ב"העין השביעית" בשיתוף עם עמותת "הצלחה", העלה השנה כמה וכמה מסמכים בעלי עניין. בחודש החולף התפרסמו שלוש כתבות מאת אורן פרסיקו בעקבות הפרוטוקולים של הבוררות בין שני בעלי "מעריב" לשעבר, ולדימיר גוסינסקי ועופר נמרודי, שנערכה בשנת 2008 על רקע עוד משבר שאליו נקלע העיתון. פרסיקו כתב גם על הפרוטוקולים של דיוני הרשות השנייה סביב התנצלות ערוץ 10 לשלדון אדלסון, אשר עלו גם הם למדור "הגנזך". ענת באלינט חיוותה דעתה על דיוני הרשות בפרשה, ואבנר הופשטיין, שהכין את הכתבה שבעקבותיה נדרש הערוץ להתנצל, הציע קריאה משלו במסמכים. כמו כן, למדור המסמכים של האתר הגיעו גם תמלילי הדיונים המלאים של ועדת לנדס, שזכו גם הם לסקירה מאת פרסיקו.

כמו בשנים קודמות, גם לאורך השנה החולפת סיקר פרסיקו באופן שוטף את הביקורים של עיתונאים וכלי תקשורת בבתי-המשפט. מתביעות דיבה, עבור בתביעות נזיקין וכלה בנסיונם של עיתונאים להתארגן במקום עבודתם. תביעתה של ליאורה גלט-ברקוביץ' הגיעה השנה למיצוי בבית-המשפט העליון, עם דחיית התביעה אחרי שבע שנות התדיינות משפטית. לעומת זאת, החלו השנה הדיונים המשפטיים בתביעה דומה שהגישה ענת קם נגד העיתון, ונמצאת כעת בהליכי גישור בפני השופט בעז אוקון. תביעת דיבה שהגישה אם-תרצו נגד קבוצה שכינתה אותה "פשיסטית" הגיעה השנה לסיומה בדחייה כמעט מוחלטת של הטענות, אולם מאז הגישו שני הצדדים ערעור לבית-המשפט העליון.

מאבק משפטי נוסף שטרם הסתיים נוגע ליו"ר ועד העיתונאים של "מעריב" לשעבר, חגי מטר. בתחילת השנה שוב בוטלו הפיטורים הבלתי חוקיים שלו מ"מעריב", ומאז רודף יו"ר הוועד לשעבר אחר פיצוי בסך 100 אלף שקל ממעסיקיו הקודמים. עם זאת, מבחינת העבודה המאורגנת בעיתונות היתה זו שנה חשובה, עם פסיקות מכריעות כגון זו שקבעה כי ארגון העיתונאים הוא הארגון היציג בקרב עיתונאי "ידיעות אחרונות", ופסיקה נוספת, כתובה לעילא, ולפיה הארגון מייצג גם את עיתונאי ynet ו"כלכליסט". עוד בתחום המשפטי, איתמר ב"ז כתב השנה על תופעה מעניינת – עבריין מורשע שיכול לאלץ את התקשורת לא להזכיר את הפשע שביצע.

בין הראיונות הבולטים שפורסמו השנה באתר אפשר להזכיר את אלה שערך פרסיקו עם עיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר זאב גלילי, עם חוקר התקשורת שגיא אלבז ועם הגר להב, ראש מסלול חדש לעיתונאות במכללת ספיר. בתחילת השנה ריאיין איתמר ב"ז את במבי שלג, לרגל הפיכת מגזין "ארץ אחרת" לאתר מקוון. כמה ימים קודם לכן פורסם ראיון שערכה טל שניידר עם מארק סטנלי, האיש שניצח את שלדון אדלסון בתביעת דיבה, ולפני שנה בדיוק התפרסם באתר זה ראיון שערכו פרסיקו וטאוסיג עם עיתונאי "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי, לרגל זכייתו בפרס סוקולוב.

שתי רשימות נוספות שזכו בשנה החולפת להצלחה מרשימה חריגות מעט ביחס לכל היתר. אחת מהן היא פרק מספרו של בן-דרור ימיני, שהוקדש כולו לביקורת על עיתון "הארץ" (טיפ לנאבקים בתשקורת העוינת: אתר המוקדש אך ורק לביקורת על "הארץ" – ההצלחה מובטחת). מי שיגלוש לעמוד נוסף שזכה לאלפי ביקורים במהלך השנה החולפת יימצא בו הודעה על ידיעה שנמחקה מהאתר. בהתחשב בנסיבות, הרי שזו מטפורה הולמת למצבו הצפוי של האתר כולו.

 

• לסקירת הכתבות הנצפות ב-2013
• לסקירת הכתבות הנצפות ב-2012
• לסקירת הכתבות הנצפות ב-2011