הבוררות שנערכה בשנת 2008 בין ולדימיר גוסינסקי לעופר נמרודי, שני בעלי המניות העיקריים של העיתון "מעריב" באותה תקופה, נולדה בעקבות טענות קשות של גוסינסקי כלפי בעל השליטה בעיתון, בין היתר בקשר לאי-סדרים כביכול בניהול החברה וכספיה. נמרודי וצוות פרקליטיו הכחישו הכחשה גורפת את הטענות שהופנו כלפיהם, אולם לא הסתפקו בכך. כך עולה מפרוטוקולים של הבוררות, שהגיעו לידי "העין השביעית" ומתפרסמים במסגרת "הגנזך", מיזם משותף לאתר זה ולעמותת "הצלחה".

גוסינסקי הסביר כי התנאי לשימוש בכספי הבנק הוא שאלה יהפכו את העיתון לרווחי, ולא שישמשו לניהול שוטף של עסק גרעוני

בישיבות שהתנהלו בפני הבורר, נשיא בית-המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, תקפו באי-כוחו של נמרודי את גוסינסקי וטענו כי גם הוא פועל באופן לא ראוי. לטענתם, גוסינסקי ונציגיו פנו אל בנק הפועלים, שסיפק אשראי לעיתון באותן השנים, ואיימו על בכירים בבנק כי יתבעו אותם אם יחליטו להמשיך לספק אשראי ל"מעריב". באי-כוחו של גוסינסקי טענו מנגד כי נמרודי ופרקליטיו מבקשים להטעות את הבנק ומציגים להם תקציב "בלתי ריאלי" המבוסס על נתונים ש"אינם נכונים".

"אתה יודע ואתה מכיר אותי היטב, וגם אני מכיר אותך היטב", אמר נמרודי לגוסינסקי בישיבה שנערכה בינואר 2008 והוסיף: "אני מפחד משני אנשים, מאלוהים ומאבא שלי. אני לא מפחד מאף אחד. ואני לא מפחד מהאיומים, ואני לא מפחד מזה שאתה הולך לבנק הפועלים ואתה אומר להם: אל תיתנו לחברה אשראי, כדי שתתמוטט, ואני לא אכנע לשום שיטות שהבאת ממדינה אחרת".

"זה לא איומים", השיב גוסינסקי. "כל אחד שעוסק בביזנס יודע שבידי הבנק יש  השפעה עצומה שהעסק יהיה רווחי". גוסינסקי המשיך והסביר כי "בשנת 2004, במשך חצי שנה של עבודה קשה, שמר עופר וגם אני, והצוותים שלנו, הומצא מודל תנועה. לאחר מכן הגעתי לבנק ואמרתי להם: תראו, אני מאמין בעיתון הזה, אני משוכנע לחלוטין שאם עכשיו נשנה את המודל של הניהול, נוכל להוציא את העיתון. ובגלל זה ביקשתי לתת לעיתון 40 מיליון דולר אשראי, והכסף הזה אמור להיות מנוצל להרחבת העסק, לא לכיסוי ההפסדים".

נמרודי: "אני מפחד משני אנשים, מאלוהים ומאבא שלי. אני לא מפחד מאף אחד. ואני לא מפחד מהאיומים, ואני לא מפחד מזה שאתה הולך לבנק הפועלים ואתה אומר להם: אל תיתנו לחברה אשראי, כדי שתתמוטט, ואני לא אכנע לשום שיטות שהבאת ממדינה אחרת"

גוסינסקי הסביר כי התנאי לשימוש בכספי הבנק הוא שאלה יהפכו את העיתון לרווחי, ולא שישמשו לניהול שוטף של עסק גרעוני.

"הבנק נתן אשראי", אמר גוסינסקי, "ויש שם תנאי, מתי הבנק מבטל את האשראי, תנאים כלכליים, כי העיתון לא יכול להיות מפסיד, והעסק לא אמור להיות מפסיד. [...] והיו לי מספר שיחות קשות עם הנהלת בנק הפועלים, כי אמרתי להם שזה לא נכון. אין לי מניות בבנק הפועלים, ולא משנה לי אם יש להם תיק טוב או רע. אבל הם הורסים את העסק שלי, ויש לי מניות בו, כי הם נותנים להנהלה, בניגוד לתנאים שסיכמנו איתם, להפסיד כסף, ואני אמרתי שהבנק לא רק שיש לו זכות לחייב, לדרוש מהעיתון, שהנהלת העיתון תהיה רווחית.

"למה הבנק האריך את האשראי לעיתון?", תהה בהמשך גוסינסקי, והשיב לשאלתו שלו: "התשובה היא פשוטה, עיתון זה כלי מאוד משפיע. [...] משפחה שהיא שולטת בעיתון היא משפחה משפיעה. אני רוצה להיות משוכנע שההחלטה [על תקציב 'מעריב'] תתקבל באופן מקצועי והגון".

עו"ד פנחס (פיני) רובין (צילום: מרסלו וישניה)

בישיבה שנערכה במרץ 2008, והוקדשה ברובה להצעות התקציב של "מעריב", הדגיש עו"ד פיני רובין, אחד מפרקליטיו של גוסינסקי, כי לבנק הפועלים היה תפקיד מכריע בקידום הכנת התקציב לעיתון. לדברי רובין, גוסינסקי ובאי-כוחו ביקשו במשך חודשים שהכנת הצעת התקציב תזורז, אולם דבר לא נעשה. "הבטחות ניתנו, אבל דבר לא הועיל", הגדיר זאת רובין. "הדבר היחיד שהועיל זה חרון אפו של בנק הפועלים. זה מעניין. כשאנחנו ביקשנו והתחננו ודרשנו ודפקנו על השולחן וקיבלנו צווים, הנושא לא קיבל את אותה תנופה שהוא קיבל אחרי שבנק הפועלים נדרש לנושא. ולפתע פתאום יש תקציב, תוך שבועיים, אדוני זוכר, לפני שבועיים ישבנו פה, לא היה דבר, תוך שבועיים יש תקציב".

אולם בכך לא הסתפק עו"ד רובין. לדבריו, הצעת התקציב שהוגשה ל"מעריב" אמנם מקובלת על הבנק, אך היא עדיין פגומה, כיוון שיש חשש שנועדה להטעות את ספק האשראי המרכזי של העיתון. "זה עדיין לא מספק אותי שבנק הפועלים מוכן לבלוע את התקציב הזה", אמר עו"ד רובין וטען: "אנחנו יודעים מראש שהנתונים שמונחים ביסוד התקציב אינם נכונים.

"אני אומר את הדברים האלה", הוסיף עו"ד רובין, "לא רק כדי לקונן על התקציב, אלא כדי להסביר לעצמי, לכבודו, לחברי, כולנו ביחד שאנחנו חלילה עושים מעשה בעייתי, כדי לא לומר יותר מזה, שאנחנו מציגים כלפי הבנק, כלפי נושה, כלפי מישהו שאנחנו רוצים אחר-כך להיתמך בו, תקציב שהוא במידה מסוימת בלתי ריאלי, אולי אפילו מטעה, לא ישים".

עו"ד פיני רובין: "אנחנו חלילה עושים מעשה בעייתי, כדי לא לומר יותר מזה, שאנחנו מציגים כלפי הבנק, כלפי נושה, כלפי מישהו שאנחנו רוצים אחר-כך להיתמך בו, תקציב שהוא במידה מסוימת בלתי ריאלי, אולי אפילו מטעה, לא ישים"

בהמשך דבריו אמר עו"ד רובין כי אנשי בנק הפועלים פנו אליו וביקשו ממנו שייפגש איתם בקשר לתקציב "מעריב", אולם הוא העדיף להימנע מכך. "זה לא נושא שאני חושב שאני צריך להיפגש איתם בו לגביו", הסביר. "[...] אני מרגיש אי-נוחות אישית גדולה בהיותי גם עורך-דין שמטפל הרבה בענייני הבנק ובענייני בעלי השליטה של הבנק, לעמוד מנגד אצל הבנק כשאני מייצג אולי אינטרסים אחרים שאני צריך להתמקח איתם ולשפר את הדברים". עם זאת, עו"ד רובין הבהיר כי על אף שלא נפגש עם אנשי הבנק, שוחח עימם טלפונית והבין מהם דרישותיהם מ"מעריב".

"אני רק רוצה להגיד לחברי שלא אתה היחיד שמדבר עם הבנק", העיר עו"ד רם כספי, בא-כוחו של עופר נמרודי.

עו"ד רובין מנה את דרישותיו של הבנק, בין היתר פירעון של כמה עשרות מיליוני שקלים מתוך פקדונות שמצויים בידיו, אולם כשנגע לסוגיית התקציב הדגיש: "אם אני מבין נכון ושומע נכון את הבנק, התקציב כפי שהוצג להם מקובל עליהם, אבל הוא איננו מקובל עלינו והוא מטעה מבחינתנו, מטעה חלילה את הבנק, וזאת הבעיה של התקציב".

ישראלים ממתינים בתור לכספומט של בנק הפועלים (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד זאב שרף, אף הוא מפרקליטיו של נמרודי, הכחיש כי במשך תקופה ארוכה לא היתה הצעת תקציב לעיתון והעלה הסבר אחר להקשחת עמדת הבנק כלפי "מעריב".

"אני אענה לאדוני מה הטריגר, מה גרם לבנק לבוא כמו שהוא בא היום", אמר עו"ד שרף לבורר שמגר. "לא העדר תקציב, זה כבר אדוני רואה שלא נכון. מה כן? מר גוסינסקי. מר גוסינסקי בא לבנק ואיים על הבנק בתביעות אישיות כנגד הפקידים. איים על הבנק בתביעות כנגד הבנק. איים על הבנק שהוא יתבע אותם על אובדן או פגיעה בהשקעותיו. אמר לבנק שהתנהלותו עם 'מעריב', הוא אומר, מר גוסינסקי, אינה מקובלת עליו, והם, הבנק, אחראים להתנהלות. עכשיו יבין אדוני היטב. במצב הזה, כשבנקאי שומע אחד משני השותפים מתבטא כך, היתר הוא עניין למסקנות להתנהלות הבנק בתוכו. אנחנו לא יודעים, הבנקאים, אם יהיה צורך, בבוא היום יעידו על כך".

גוסינסקי: "אני זה שאיימתי בהגשת תביעה. בנק לא רשאי לממן חברה מפסידה בבסיסה תוך כדי שקר לרגולטור, לא ליצור רזרבות נכונות ולגרום נזק לי בתור בעל מניות על-ידי הפעולות שלו ולגרום נזק לבעלי מניות ציבוריות"

גוסינסקי לא התרשם. "אני משוכנע שפקידי הבנק לא יכולים לתת אשראי לחברה שבבסיסה מפסידה, ומנכ"ל החברה מציג את זה בגלוי", אמר. "יתרה מזאת, מתן אשראי מסוג זה פוגע באינטרסים שלי כבעל מניות ובניגוד לאינטרסים של המניות הציבוריות. יש שם 10% ציבוריים".

בסופו של הדיון פנה עו"ד כספי לגוסינסקי ישירות ושאל: "האם זה נכון שעורך-דין מטעמך, לא עו"ד רובין ולא דוד ליבאי, הלך לבנק ואמר שמאיימים עליהם במשפטים ועל הפקידים שלהם? אתה לא חייב לענות על זה".

גוסינסקי דווקא ענה ברצון: "זה לא היה עורך-דין, זה היה אני ועורך-הדין שלי [...] אני זה שאיימתי בהגשת תביעה". לדבריו, עשה זאת מפני ש"בנק לא רשאי לממן חברה מפסידה בבסיסה תוך כדי שקר לרגולטור, לא ליצור רזרבות נכונות ולגרום נזק לי בתור בעל מניות על-ידי הפעולות שלו ולגרום נזק לבעלי מניות ציבוריות. אני שומר לעצמי את הזכות לתבוע את הבנק במקרה שהוא ימשיך לעשות את זה".

יומיים לאחר פגישת הבוררות שבה הודה גוסינסקי כי איים בתביעה על ראשי בנק הפועלים, שיגר עו"ד שרף, בא-כוחו של נמרודי, מכתב לעו"ד רובין ובו קבע כי "פעולותיו ושיחותיו של מרשך עם הבנק (כפי שהודה אף בחלקן במהלך ישיבות הבוררות) גרמו לבנק להציג ולהקשיח את עמדתו (והדברים אושרו גם על-ידי מר ד. דנקנר) [דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים דאז]".