לאורלי וילנאי וגיא מרוז יש תוכנית תחקירים בערוץ 10, "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה". מי שצפה בפרק שהוקדש לתחקיר על הסכנות הטמונות בצריכת חלב ומוצריו מוכרח להגיע למסקנה שלאורלי וגיא דווקא אין כל-כך הרבה תשובות בנושא זה. שפע של השערות בעלמא, ספקולציות ותהיות – זה כן; אבל לא תשובות.

בעצם, המלה "תחקיר" קצת גדולה על מה שעשו וילנאי ומרוז כדי לברר אם החלב שאנחנו שותים אכן מסוכן. בסך-הכל רואיינו כמה מומחים (כמה מהם מומחים בעיני עצמם ותו לא), שטענו כי צריכת חלב מסוכנת לבריאות, או שהיא אינה מועילה, והיו גם כמה וכמה בני-סמכא שטענו כי החלב הוא דווקא מוצר מזין ובריא. מה כאן אמת ומה כאן בדיה? למעט עובדה אחת, שאליה נתייחס בהמשך, וילנאי ומרוז כלל לא ניסו להכריע בסוגיה.

רבות מטענותיהם של וילנאי ומרוז הועלו נגד מועצת-החלב, הגוף האחראי על עידוד צריכת החלב, שיצא בשנים האחרונות בקמפיין פרסומי רחב היקף שנועד לשכנע את הציבור כי ראוי לצרוך לפחות שלושה מוצרי חלב מדי יום. בהקשר זה ראוי לציין כי התהיות שהעלו וילנאי ומרוז היו מוצדקות: אין שום סיבה טובה להתעקש דווקא על צריכת שלושה מוצרי חלב ביום, ואין שום ראיה מדעית המצביעה על כך שצריכת שני מוצרי חלב – או מוצר אחר – אינה מספקת. הקונסנזוס המדעי הוא כי צריכת חלב ומוצריו מועילה לבריאות, אבל לא נקבע בשום מקום סמכותי כמה מוצרי חלב יש לצרוך. אין ספק שבעניין זה פועלים אכן גורמים אינטרסנטיים שיש לחשוף את מניעיהם. דבר זה גם נאמר על-ידי פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, שרואיין על-ידי וילנאי ומרוז בתוכניתם.

ואולם, בעוד שהניסיון של וילנאי ומרוז לחשוף בכלים עיתונאיים את המניפולציות של גוף ספק-ממשלתי ספק-מסחרי כמו מועצת-החלב הוא ראוי וחיובי, הרי שאין לו דבר עם נושאו המוצהר של התחקיר, דהיינו, בדיקה של הטענה כי צריכת חלב גורמת נזק בריאותי. בחזית הזאת, כאמור, הצמד לא סיפק עובדות של ממש. למעשה, החלק ה"תחקירי" בתוכנית היה בדיקת מעבדה שהוזמנה על-ידי התוכנית כדי לקבוע את כמות ההורמון מסוג פרוגסטרון (הורמון מין נשי) הנמצאת בחלב שאנחנו שותים. ה"ממצא" שהוצג בתוכנית הוא שיש "כמות עצומה של הורמונים נשיים בחלב שמשווקות הפירמות הגדולות בישראל – כאשר בכולם נמצאה כמות גדולה פי עשרה מהכמות שנמצאה על-ידי מועצת-החלב בבדיקות שנערכו עבורה לפני יותר מעשור".

האומנם מדובר ב"כמות עצומה"? מהי בעצם "כמות עצומה" ככל שמדובר בחומר מסוג זה? מהי הכמות של פרוגסטרון שניתן לצרוך בלי שייגרם נזק, ומהי הכמות שצריכתה תגרום נזקים בריאותיים? אלו הן שאלות שראוי היה שווילנאי ומרוז יעלו – ואף ישיבו עליהן – אלא שהם אינם עושים זאת, והצופים שביקשו תשובות לשאלות המצוינות הללו נותרו נטולי מענה. תוצאות הבדיקה העדכנית, שנערכה להזמנת התוכנית, היו שיש "30 ננו-מול פרוגסטרון בליטר חלב". זה הרבה? זה מעט? וילנאי ומרוז החליטו, כאמור, שמדובר ב"כמות עצומה", אבל כדי להצדיק את הטענה הזאת היה כדאי לפחות להסביר לצופים מהו "ננו-מול" או משהו מעין זה. אלא שכימיה היא עניין מסובך, ולווילנאי ומרוז אצה הדרך.

"אורלי וגיא חוזרים עם תשובה", לוגו התוכנית

בין המרואיינים שהופיעו בתוכנית היה ד"ר שמוליק פרידמן, מנהל תחום וטרינריה ואיכות החלב במועצת-החלב. ד"ר פרידמן טען (ובצדק) כי דווקא לא מדובר בכמות גדולה של פרוגסטרון, משום שרוב הפרוגסטרון המגיע לקיבה (כ-90%) נהרס בה, ואינו מגיע כלל למחזור הדם. במלים אחרות: אחוז הפרוגסטרון אינו גבוה כל-כך בסופו של דבר. על כך השיבה וילנאי כי "נמצא אחוז נורא-נורא גבוה של פרוגסטרון בחלב", וכן כי מדובר ב"כמות גדולה על-פי כל קנה-מידה". הדוקטור הטוב, שעיין בדו"ח המעבדה, אמר שהוא "לא מכיר את קנה-המידה הזה". דבריו לוו במוזיקה בעלת גוון קומי, כאילו כדי לומר, "תראו את הטמבל הזה, המתהדר בתואר דוקטור, שאינו יודע אפילו כיצד לקרוא דו"ח מעבדה פשוט".

בנקודה זו של התוכנית נחשפתה בורותם של וילנאי ומרוז במלוא תפארתה. מתברר שצמד העיתונאים אינו יודע בעצם מהו קנה-המידה – וליתר דיוק: יחידת המדידה – שבה נערכה בדיקת המעבדה שברשותם, ולאי-ידיעה זו היו תוצאות טרגי-קומיות משמעותיות.

כאמור, השניים ציינו כי יש כאן "כמות גדולה פי עשרה מהכמות שנמצאה על-ידי מועצת-החלב בבדיקות שנערכו עבורה לפני יותר מעשור". הבעיה היא שהנתונים העדכניים והנתונים הישנים אינם מתייחסים לאותה יחידת מדידה. במקרה אחד מדובר ב"ננו-מול", ובמקרה שני ב"ננו-גרם לליטר". לכן לא ניתן להשוות בין תוצאות הבדיקות ללא ביצוע המרה של יחידות המדידה.

תום שדה, גולש חד עין וחריף מחשבה, הבחין בטעות ואף טרח והשווה בין הנתונים לאחר המרה של יחידות המדידה. לפי חישוביו, אין כאן כמות גדולה פי עשרה, אלא לכל היותר כמות הגדולה פי שלושה (בהשוואה לכמות הפרוגסטרון שנמצאה בחלב לפני כעשור). ראוי להדגיש כי שדה הבחין במכשלה זו בעוד שאף אחד ממרואייניהם של אורלי וגיא לא הצליח בכך.

שדה פירט את דרך החישוב בעמוד הפייסבוק שלו, הציג את ממצאיו באופן גרפי מאיר עיניים, ואף הפנה את קוראיו למחשבון המרה אינטרנטי שבעזרתו יוכלו לחזור על החישוב בכוחות עצמם. לסיכום דבריו כתב שדה כי "כרגיל, כשמדובר במדע, התקשורת לא יודעת על מה היא מדברת וה'תחקירים' שלה הם לא פחות ממביכים. אורלי וגיא: אולי בפעם הבאה תתייעצו, לא יודע, עם מישהו שיש לו מושג לעשות גוגל של חצי דקה? סחבק מתנדב. אפילו לא צריך תואר מפוצץ או השכלה רחבה, אלא רק שמץ של שכל ישר וחוסר משוא פנים". דומה כי לא ניתן היה לומר את הדברים באופן נאה מזה.

מן הארכיון: שרלוק וילנאי והולמס מרוז חוזרים עם קונספירציה (בתמונה: אורלי וילנאי וגיא מרוז, מתוך הסדרה "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה")

אם תוצאות בדיקות המעבדה של וילנאי ומרוז לא היו חד-משמעיות כפי שנטען, אולי הובאה בתוכנית ראיה נוספת שעל-פיה ניתן לעמוד על היקף הנזקים הטמונים בחלב? ובכן, לא ולא. בתוכנית נרמז כי צריכת מוצרי חלב קשורה להקדמת גיל הווסת בקרב נערות, אבל לא ניתנה לכך שום הוכחה; היה גם מי שטען כי חלב גורם לכל מיני הסרטן ויתר המחלות הידועים לאדם – אבל זוהי טענה משוללת יסוד הנתמכת אך ורק על-ידי טיפוסים סהרוריים ולא על-ידי מומחים של ממש.

בסופו של דבר וילנאי ומרוז נמנעו מלהביא טענות מוצקות ומוצדקות, והסתפקו, כרגיל בסוג זה של עיתונות רשלנית, בהצגת שאלה (שתשובה עליה לא ניתנה): "מדוע", הם שואלים, "מדוע הוויכוח הגדול שחל בנושא אינו זוכה לקבל ביטוי בגופים הממשלתיים [...] או במסגרת הפרסומים של מועצת-החלב?". זוהי שוב אותה שאלה רטורית דמגוגית עבשה, המוצגת מתוך גלגול עיניים צדקני, ותוך רמיזה שיש מידע המוסתר מעיניו של הציבור התמים.

מדובר בז'אנר מוכר היטב של עיתונות עצלנית, שאינה עוסקת בתחקירים, אלא בגיבוב של האשמות נטולות בסיס מדעי, המוצגות כשאלות תם: מדוע מסתירים מהציבור את הוויכוח המדעי על הירקות המהונדסים גנטית? מדוע מסתירים מהציבור את הוויכוח המדעי בנוגע לנזקי הקרינה הסלולרית? מדוע מסתירים מהציבור את הוויכוח המדעי על ההתחממות הגלובלית? ומדוע מסתירים מהציבור את הוויכוח המדעי על נזקיהם של חיסונים? ובכן, איש אינו מסתיר מהציבור את הוויכוחים הללו, כי ויכוחים כאלה אינם מתקיימים. בכל הנושאים הללו יש קונסנזוס מדעי מוצק וברור. מי שרוצה לתקוף את הקונסנזוס הזה, מוזמן בהחלט, ותבוא עליו הברכה. אבל לשם כך יש לערוך מחקרים (לא רק "תחקירים") ולהביא ראיות אמיתיות. וכן, צריך גם להבין משהו במדע.

תודה לגיל צ'פניק על עזרתו בהכנת המאמר