מגיע צל"ש לצבי יחזקאלי, הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10, על דבקות במטרה ומוצקות אידיאולוגית: אמש (3.8.14) הוא תיאר את התנהלותה של משלחת חמאס בקהיר, שם נדונה מסגרת להסדרה מוסכמת של הפסקת אש, באופן הבא: חמאס בלחץ; הארגון לא היה מוכן למהלך הישראלי של נסיגה חד-צדדית; חמאס הוריד את תנאיו מעשרה לארבעה; הדרישות שהוא מציג עכשיו נוחות לישראל; חמאס היה רוצה לחזור למצב של יום שישי (1.8.14), לפני שהפר את הפסקת האש.

יחזקאלי ממצב אפוא את חמאס כאויב מוחלש, המייחל להסדר עם ישראל כמעט בכל מחיר. בתיאור הזה של עמדות חמאס חוזר יחזקאלי ומאשש את הגרסה שהשמיע לכל אורך העימות הצבאי הנוכחי על התנהלות הארגון. זו גרסה שניכר בה מאמץ להציג את האויב באור נלעג, מביך, כושל. יחזקאלי נראה, בדיווחיו ובפרשנויותיו, כמי שקיבל על עצמו להעלות את מורל הציבור הישראלי על-ידי הגחכת האויב, ולא להסתפק בסיקור ענייני של המתרחש אצלו.

כבר ביום השני למבצע (9.7.14) השכיל יחזקאלי לאבחן סימני שבירה בחמאס: נסיונותיו של ארגון הטרור להוציא אל הפועל שלושה מבצעים – שתי גיחות ממנהרות ונחיתת צוללנים מהים – אמורים היו, לדברי יחזקאלי, לספק לחמאס תמונה של גבורה וניצחון. אלא שהמבצעים האלה סוכלו על-ידי צה"ל והוצגו בערוצי הטלוויזיה הישראלית ככישלון צורב של חמאס. על כך אמר יחזקאלי באולפן החדשות של ערוץ 10:

יחזקאלי נראה, בדיווחיו ובפרשנויותיו, כמי שקיבל על עצמו להעלות את מורל הציבור הישראלי על-ידי הגחכת האויב, ולא להסתפק בסיקור ענייני של המתרחש אצלו

"יש תסכול עצום בחמאס. מאז חיסול אחמד ג'עברי [מפקד הזרוע הצבאית של הארגון] בתחילת מבצע 'עמוד ענן', אין פיקוד רציני ואמיתי לכוח הלוחם. הרס הבתים כואב ומשפיע. את יודעת [למגישה, תמר איש-שלום] מה זה הרס של 60 בתי בכירים? לכל בית יש מעגל של שכנים וחברים שזה משפיע, והסיפור הוא כלכלי. את יודעת איזה נזק כלכלי ההרס גורם?". בהמשך, מגלה הפרשן המוסמך זהירות כמתחייב מתפקידו ומוסיף: "השבירה של חמאס לא תהיה מהירה כי יש לו אורך רוח. מלת המפתח היא אורך רוח. הוא בונה על זה שישראל תישבר קודם".

לשאלת המגישה, מה אומרת האוכלוסייה העזתית, אומר יחזקאלי: "אני שומע את זה בסלונים. אני שומע את הייאוש: מדוע לקחו אותנו שוב להרפתקה הזו? בחודש הרמדאן. אין משכורות. איך זה שחמאס לוקח אותנו בפעם השלישית בשנים האחרונות להרפתקה כזו'. אני לא זוכר כזה ייאוש בעזה". ואלה סימני השבירה שבהם מבחין יחזקאלי אצל האויב, 24 שעות בלבד אחרי תחילת המבצע:

1. הטלת כל הקלפים המבצעיים למערכה כבר ביום הראשון ללחימה. "אני רואה בזה סוג של לחץ", הוא מנמק, ואינו מעלה על דעתו שהשימוש ב"כל הקלפים" שבידי חמאס יימשך 25 יום ויותר.

2. "שיטת 'הקש בגג' עושה את העבודה. חמאס כבר מתחיל לדבר על הפסקת אש. תראי את חאלד משעל לפני שעה בנאום, שבו הוא מציג את תנאיו להפסקת אש". לאחר הקרנת קטע מנאומו של משעל מסביר יחזקאלי: "תאמרי, טוב, הוא מציב תנאים. ואני אומר – לא. עצם העובדה שהוא מדבר על הפסקת אש זה סימן ששעון החול מתחיל לתקתק בחמאס".

צבי יחזקאלי באולפן ערוץ 10 במהלך מבצע "צוק איתן" (צילום מסך)

למחרת (10.9.14) ידע יחזקאלי לבשר: "יש כאן ירידה בנפח האש בשעות האחרונות ובכלל בכל היממה... איפה מנהיגי חמאס? רק חאלד משעל מדבר מקטאר בנאום כל-כך מנותק, כל-כך בחוסר ביטחון ובהססנות. איפה הם? (בתשובה לשאלה של גיא זוהר) – הם בבונקרים".

לא הטעויות בהערכותיו של יחזקאלי עומדות כאן לבחינה, אלא גישתו הבסיסית בסיקור המלחמה. הוא מייצג תופעה: עודף פטריוטיות. בצד התפתחותה של האנטי-עיתונאות שעליה עמד האתר הזה במהלך ימי המבצע בסקירות העיתונות היומיות ובטורי דעה, ממחישה פרשנותו של יחזקאלי את אחת מהסתעפויותיה הנלעגות של ההטיה הזו: בשמה של השאיפה לשמור על מורל הציבור, הוא מציג לצופי ערוץ 10 תמונת מציאות מוטעית, שאם אינה מסולפת ביודעין היא, למצער, תוצאה של מאוויי לב. כך הוא מתאר את המצב בעזה במלאות שבוע ללחימה (14.7.14):

"חמאס חטף מכה קשה. הוא מבליט את האסון ההומניטרי ומסתיר את הפגיעות הקשות שלו. 17 אלף פליטים הלכו אתמול בלילה אל עבר המחסות של אונר"א. חמאס מבטיח לנקום בהם. ועוד דבר אחד: הסחורה והסיוע שהבטיח וחילק הנשיא סיסי לעזה נלקחו על-ידי חמאס ולא חולקו לאזרחים. כלומר, שלטון האימה של חמאס ממשיך לשלוט ברצועה". ועוד יודע יחזקאלי לספר: חמאס לא הצליח לתפוס את דעת הקהל העולמית והערבית. כולם מתעלמים מהם. כולם עסוקים ברמדאן. חמאס לא הצליח לעניין במבצע את האליטה המצרית. היא מפנה לו את הגב. התקשורת המצרית עושה כעת אבחנה בין האוכלוסייה בעזה לחאלד משעל ואסמאעיל הנייה. התקשורת המצרית מתארת את משעל כמי שמבלה במלונות של חמישה כוכבים. זה הקול הפנימי האמיתי של מצרים. חמאס הוא חלק מהאחים-המוסלמים, השנואים על השלטון המצרי (מביא סרטון הממחיש זאת מהטלוויזיה המצרית).

למחרת (15.7.14) מתייג יחזקאלי את הנאום שנשא אסמאעיל הנייה כ"מפוחד" ומציין שהשמיע אותו "מתוך הבונקר". את החלטת חמאס לחדש את ירי הרקטות ולסכל בכך את מאמצי מצרים לכונן הפסקת אש מתאר יחזקאלי כ"הפיכת שולחן אופיינית" וכהמחשה נוספת "לטרור שהארגון מטיל על תושבי הרצועה המייחלים לשקט". הפרשן מציג קטע מתחנת הטלוויזיה של חמאס המשקף התנגדות עממית רחבה להפסקת אש. הוא קובע שהתנהלות חמאס מול מצרים גרמה להבכתה של קהיר ומבהיר שמי שקובע בעזה אלה גדודי עז א-דין אל-קאסם. לדבריו, אבו-מאזן בעיני חמאס הוא אויב. הוא מאבחן שחמאס נותר כעת לבד, ללא בעלי ברית בעולם הערבי. השאלה העיקרית, אומר יחזקאלי, היא אם מישהו יוכל ליצור קשר עם הזרוע הצבאית של חמאס וללמוד מה מגמת פניה. השורה התחתונה של פרשנותו זו: ישראל נהנית עתה מלגיטימציה רבה בעולם הערבי.

כעבור שבוע (22.7.14), בעת דיווח על מגעים להשגת הפסקת אש, אומר יחזקאלי שיש לקחת בחשבון את המכה הקשה שסופגת האוכלוסייה האזרחית בעזה, העשויה לגרום לכך שמוחמד דף לא יוכל לעמוד בלחץ וייאלץ להסכים לתנאי הפסקת האש הנדונים.

סימני דם בעקבות תקיפת בית-ספר של אונר"א ברפיח, 3.8.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

יומיים אחר-כך (24.7.14), כשערוץ 10 מספר לצופיו על הפגיעה בבית-הספר של אונר"א, שם נהרגו, כמדווח, 15 איש, מוצא יחזקאלי לנכון להטיל ספק במהימנות המידע המגיע מזירת האירוע: שימו לב שאין תמונות מהאירוע, הוא אומר, אין תמונות של 15 הגופות. וזה במצב שחמאס משתמש בכל תמונה קשה כדי להעביר את המסרים שלו על ממדי הפגיעה מצד ישראל. זו התנהלות שמעלה חשד. בכל מקרה, פוסק הפרשן, הדיווח על הפגיעה בבית-הספר אינו משנה את דעת הקהל הערבית על המתרחש בעזה, משום ש"לא מאמינים יותר לחמאס".

היו כבר תמונות קשות, הוא אומר, על המשפחה מרובת הנפשות שנפגעה ועל הרקטות שפגעו בבית-הספר, ובכל זאת בעולם הערבי לא מאמינים שחמאס מנהל מלחמה נקייה. אירופה, לעומת זאת, כן נתפסת לרישומם של המראות מעזה שמפיץ חמאס, וכך גם אבו-מאזן: הנשיא הפלסטיני ייזום עכשיו ועדת חקירה בינלאומית בנוסח ועדת גולדסטון שלה התנגד בזמנה. "נכון שמבחינת חמאס זה סוג של תמונת ניצחון", מוכן יחזקאלי להודות, "להציג לעולם את הזוועות שישראל מחוללת. למה הם לא מסכימים עד עכשיו להפסקת אש – כי אין להם תמונת ניצחון ביד".

להיטותו של יחזקאלי להציג באור מעודד (לישראל) התפתחויות במבצע מביאה אותו להאיר כך את נאומו של מוחמד דף ששודר ב-29.7.14: לאחר שהוא מציין כי איכות ההקלטה הקולית גרועה (כמו אומר: גם להקליט כהלכה הם אינם מסוגלים), הוא מתאר את דברי דף כנאום ניצחון (בעיניו של הנואם) משום שחמאס הצליח לעמוד מול כל התקפות ישראל, על שפע הנשק והאמצעים שהפעילה נגדו. הפרשן משרטט את תנאיו של דף להפסקת אש ומדגיש כי זו הפעם הראשונה שדף פונה לתושבי עזה ואומר להם: "אני יודע כמה סבלתם. אתם בראש מעיינינו". הוא לא אומר את זה סתם, מסביר יחזקאלי, אלא משום שיש כבר גילויי התנגדות לחמאס ברצועה. דף מבקש לרומם את רוחם של תושבי עזה, היושבים באפלה בהעדר תאורה, באמצעות תמונות מהצלחת הפעולה של הזרוע הצבאית שלו במנהרה [תקיפת עמדת הפילבוקס ליד נחל-עוז]. "ספק אם למישהו בעזה יש ראש לזה עכשיו", פוסק יחזקאלי, ואינו שוכח לציין שצה"ל ידע "כמובן" על המנהרה שממנה הגיחו התוקפים.

אמש (3.8.14), 27 יום לאחר תחילת מבצע "צוק איתן", נראות כמה מאבחנותיו של יחזקאלי מופרכות לא פחות מההתנהלות שייחס למושאי סיקורו בעזה.