בתוכניתם "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה" מנסים זוג המגישים-תחקירנים אורלי וילנאי וגיא מרוז למקסם את כל הסגולות שהפכו אותם לפאואר-קאפל טלוויזיוני רב-עוצמה: הדיאלוג האינטימי; ה"בולדוגיזם" המניב פירות עיתונאיים מפתיעים במקרה הטוב ותחושה של מציצנות מופרזת במקרה הרע; מניפולציות עריכה המקדמות את הסיפור, לעתים באופן מלאכותי; ומעל לכל, היכולת לשדר חתירה לצדק אבסולוטי ושליטה מוחלטת במאורעות ופרשנותם. על הצופה אמור לפעול אפקט דומה לזה שיוצר ג'ק באואר, כוכב הסדרה "24": כשהכל אבוד, והממשלה דפוקה, והממסד מושחת, והמשטרה כושלת, והעיתונאים עלובים – מזל שיש לנו את אורלי וגיא, שיצילו לבדם את היום ואת המדינה רגע לפני הנפילה הסופית אל התהום.
לא נכחיש, החשיבות העצמית הזאת אינה נטולת אלמנטים מעניינים מבחינה טלוויזיונית, לעתים מבדרים ממש. אך כשהיא מצטרפת ליומרה כמו טיפול במקרה הבלתי מפוענח של נאווה אלימלך, שנרצחה לפני 32 שנה, התוצאה היא אורגיה ספקולטיבית ובניית תלי-תלים של השערות, לא אחת על חשבונם של הקורבנות השונים שפרשה איומה כזאת הותירה מאחוריה.
וילנאי ומרוז נחושים להביא "מידע חדש" שיגרום ל"פתיחת התיק". לאורך השנים נבחנו כמה כיווני חקירה על-ידי המשטרה, וכמה אנשים נעצרו בחשד למעורבות ברצח של הילדה בת ה-12 שיצאה מביתה בשבת כדי לבקר חברה ונעלמה באופן מסתורי, עד שגופתה המבותרת נפלטה אל החוף. כל החשודים שוחררו, והחקירה הגיעה למבוי סתום. עד היום לא ברור אם אלימלך נפלה קורבן לפדופילים אכזריים או אולי לטרוריסטים. כך או כך, המקרה שלה, ובמיוחד האופן שבו התגלו איבריה על חוף הים, הסעיר את החברה הישראלית לאורך שנות ה-80 וניקז לתוכו את פחדיהם של ילדים והורים. בצדק מציינת וילנאי בשלב מוקדם של הסרט באוזני בן-זוגה כי הפרשה גרמה לילדים באותה תקופה ל"פחד משתק ללכת ברחובות [...] דבר שאי-אפשר לשכוח".
אורלי וילנאי וגיא מרוז, מתוך הסדרה "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה"
אלא שווילנאי ומרוז אינם מסתפקים בהצצה חוזרת אל התיק הסתום, ונצמדים מכאן והלאה לתיאוריית קונספירציה: לטענתם, טלי, החברה שאלימלך יצאה לבקר באותה שבת בצהריים, ואמה מסתירות מידע חשוב בפרשה, שעשוי לשמש מפתח לפיצוחה. טלי נותרה עם טראומה קשה במיוחד מהרצח – נערה פגועה שהפכה לאדם מסוגר ומצולק, בין היתר בגלל האשמות קשות שהטיחו בה בני משפחתה של אלימלך. וילנאי ומרוז סבורים שהם היחידים שמבינים את התמונה הגדולה, והם לא מתכוונים להרפות מהתיאוריה שלהם עד שגם הצופים ישתכנעו בדבר "מידע שאולי יש בו לרמוז על גודל הסוד שמחזיקה טלי, על עולמות אפלים שאליהם נקלעו נאווה וחברותיה", כפי שמגדירה זאת וילנאי.
ה"מידע" הזה, כאמור, נשלל כבר לפני שנים רבות. גם כאשר נבדק – הוא לא קשר לאירוע את טלי האומללה והמסוגרת, אלא פדופיל מורשע שהתגורר סמוך למקום ונחקר על-ידי המשטרה, אולם לא בוסס כל קשר בינו לבין אלימלך, והתיק נגדו נסגר. העובדה שהתיק נסגר אינה מפריעה לווילנאי ולמרוז להתבוסס קצת במדמנת תיאורים של ילדות בנות 8 שהתפשטו בפני אותו אדם בתנוחות מעוררות סלידה. אם זה לא יועיל לחקירה – ודאי לא יזיק לרייטינג.
כאמור, אין בנמצא הוכחות שטלי "מחזיקה סוד", אלא רק טענות משמיצות ובלתי מבוססות, כפי שמודים גם וילנאי ומרוז. לכן תמוהה ההנחה המוקדמת והנחרצת של וילנאי כי "כל הזמן נמצאת ליד מי שככל הנראה יודעת משהו, אבל לא מספרת". הביסוס החדש מגיע מחוקר פרטי, מוקה קריגר, שמשפחתה המיוסרת של אלימלך לקחה כדי "לדובב" את טלי. קריגר, בחור צבעוני, מעריך ש"טלי היתה אשת המפתח לכל התעלומה הזאת. היא אז שיחקה אותה ראש קטן ולא רצתה לשתף פעולה". בינגו. ילדה מבועתת מרצח חברתה נמלטת לעולמה הפנימי ומסרבת לדבר עם חוקר פרטי. כאמור, "ראש קטן".
"אורלי וגיא חוזרים עם תשובה", לוגו התוכנית
קריגר נשכר על-ידי משפחת אלימלך כדי "להגיע אל הרוצח האמיתי". הוא, כמובן, לא הצליח בכך. במקום זאת, הוא עסוק בהפלת הסירחון על ילדה.
קריגר: "המידע שהיה לנו, אני אתבטא בעדינות, שהילדה הזאת (טלי) התרועעה עם אנשים מבוגרים ממנה".
גיא ממהר לקפוץ על המציאה: "ויכול להיות שהיא לקחה אותה (את נאווה) למפגשים האלה?".
קריגר מסויג: "זה ספקולציה. זה נשמע הזוי. אבל יכול להיות שביקשו ממנה שתביא חברה [...] כיוון שהיתה ילדה מאוד יפה, הביאה חברה, ואז כנראה שהתנגדה, ומכאן זה הפך אלים ביותר".
אורלי: "אז התסריט שלך זה שהיא שלחה אותה למפגש עם גברים מבוגרים יותר?".
קריגר: "ומכאן הטראומה. מכאן ההדחקה".
ייתכן שזה מה שקרה. אי-אפשר לשלול. כמו שאי-אפשר לשלול שמחבלים חטפו את אלימלך כחלק מ"מבחן קבלה לארגון טרור", כפי שהעריך אז הרמטכ"ל לשעבר רפאל (רפול) איתן. או שנחטפה בידי חייזרים.
ומה באשר לטראומה של טלי המסתגרת? ייתכן באמת שהיא נובעת מאי-אמירת אמת. כמו שייתכן שהיא נובעת מאימת הרצח שנחקק בראשה של ילדה קטנה. או מההאשמות הקשות והבלתי פוסקות של משפחת אלימלך. או אולי מאפקט החקירות במשטרה, או מהאצבע המלגלגת של הילדים בכיתה או השד יודע מה. קריגר יודע זאת בדיוק כמונו. בכל זאת, את הקשקושים שלו לא מותירים על רצפת העריכה.
וילנאי ומרוז טורחים ומראיינים גם את חוקרי המשטרה מאותה התקופה. אלה מבהירים שטלי והוריה נחקרו כמה פעמים, ודבר לא קשר אותם לרצח. הנתיב הזה היה ונותר סתום לחלוטין. ייתכן שטלי באמת נוצלה על-ידי פדופיל, אך לא נמצאו גם לכך ראיות.
ממשיכים בתחקיר. עכשיו מאתרים צמד התחקירנים את אבא של טלי. הוא גרוש מאמה, ומשוכנע שלגרושתו יש מידע שהיא מסתירה מכולנו. הוא טוען שגרושתו ראתה "סובארו עם שני אנשים מוכרים". הוא עצמו לא ראה, ואם אכן שמע על כך מגרושתו, לא ברור מדוע בחר לחלוק את המידע (בטשטוש מלא של זהותו) רק עכשיו. אבל את הצמד זה מספק. מבחינת וילנאי, הגרוש שלא ראה דבר הוא עד מהימן, והיא נסמכת עליו בנדיבות:
"המידע החדש הוא עדות ראייה של אמא של טלי. ביום הרצח, סמוך לזמן ולמקום ההיעלמות של נאווה, היא ראתה מכונית סובארו לבנה ובה שלושה אנשים מעוררי חשד. אחד האנשים שהיא זיהתה במכונית הוא לא אחר מאשר אותו נהג אוטובוס שאיים על גרושתו שיעשה לה מה שעשה לנאווה אלימלך".
כמובן, מעט מאוד פרטים מדויקים בהכרזה הזו של וילנאי. אין "מידע חדש", אלא קרע של טענה מיד שלישית. אין "עדות ראייה", כי האמא לא העידה ולא אמרה שראתה. לא ברור מי האנשים שמעוררים חשד, שפתאום הגרוש נזכר בהם אחרי 32 שנה – אנשים שמעולם לא ראה. ובוודאי שקשה להסיק על בסיס כל אלה שמדובר ב"אותו נהג אוטובוס" – שאמנם איים על גרושתו, אך לא נמצא בינו לבין הרצח כל קשר. אך אורלי ממשיכה בהנחות שלה באין מפריע. הנה דבריה, בצירוף העובדות הידועות לנו המובאות בסוגריים:
וילנאי: "בואו נבין מה קורה כאן. גם טלי (שעימה עדיין לא דיברנו) וגם אמא שלה (שעימה עדיין לא דיברנו) מחזיקות במידע שהן מפחדות לשתף בו את המשטרה (כך טוען הגרוש, אחרי 30 שנה). נהג האוטובוס שהן ראו לכאורה (מעולם לא אמרו שראו אותו) נחקר בעבר בהקשר לפרשה (ושוחרר ללא אשמה), אבל במשטרה לא ידעו אז את מה שהן מסרבות לומר (לא אמרו שהן מסרבות)".
אורלי וילנאי, מתוך הסדרה "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה"
עכשיו, אחרי שהפלילו את טלי ואמה שרה בשיבוש חמור של מהלכי חקירה ואולי בהסתרת פרטים שהיו עלולים להביא לתפיסתו של רוצח, מתפנים אורלי וגיא להקשיב לזעקה של שרה, אמא של טלי. יעקב אלימלך, אחיה של נאווה ז"ל, מתקשר אליה לבקשתם. שרה ממהרת להטיח בו: "אתה חושב עדיין שאנחנו אשמים במה שקרה לאחותך?".
אלימלך: "חס וחלילה. חס וחלילה וחס ושלום".
שרה: "רק שתדע שאני סובלת עם הבת שלי המון. היא בת 44 ולא נשואה. ואמא שלך קיללה אותה המון [...] למה מה היא עשתה? היא נחשבת כמתה. למה? הבת שלי אשמה במשהו? שמישהו רצח את אחותך? במה הבת שלי אשמה? ילדה קטנה בת 12 היא רוצחת?".
כמובן, דעתנו על שרה כבר מגובשת בשלב הזה. זעקתה היא זעקת הקוזאק הנגזל. הרי כבר אמרנו: היא מסתירה מידע חיוני.
אלימלך: "הבנתי שהיתה איזו שמועה על אוטו שעבר בשעות שנאווה היתה בחוץ, חשוד, בשביל זה אני...".
שרה: "לא, אני לא יודעת. איזה אוטו עבר אני לא יודעת. לא יודעת שום דבר".
אלימלך: "עם נהג אוטובוס, זוכרת שבזמנו נעצר נהג דן של אוטובוס?".
שרה: "נו?".
אלימלך: "הבנתי שכאילו ראיתן אותו מסתובב או איזה אוטו חשוד".
שרה: "לא, אני לא ראיתי אוטו מסתובב".
אלימלך: "אולי ראית אוטו חשוד?".
שרה: "אני לא ראיתי כלום!".
אבל הספקולציה הזאת, המוכחשת כעת על-ידי העדה כביכול, ממשיכה בסיבוב ההופעות שמארגנים לה וילנאי ומרוז. אורלי חוזרת אל האב, הקואופרטיבי יותר, ומבקשת "תשובה": למה, לדעתו, אשתו לשעבר מסתירה מידע? הוא מודה שאין לו מושג. אבל יש לו תיאוריית קונספירציה חדשה. יחד, הוא ווילנאי פותרים את הפרשה בדיאלוג מופרך במיוחד:
אביה של טלי: "תראי, היא (נאווה) היתה ילדה שלא היתה הולכת לכל אחד, היתה רק באה אלינו. אם היא עלתה לאוטו של מישהו, אז זה רק למישהו שהכיר אותה".
וילנאי: "זאת אומרת שיכול להיות שהיא חיברה את הסיפור של המכונית הלבנה, שרה, למשהו שהיא שמעה מטלי, שהתחבר לה איזשהו סיפור שטלי שומרת?".
אביה של טלי: "כל הכבוד".
וילנאי: "ויכול להיות שהמכונית הזאת זה משהו שטלי הכירה, איזשהו איש שאולי הם ידעו קודם, והיא ונאווה הסתבכו איתו או איכשהו משהו קרה שם והיא סיפרה את זה רק לאמא שלה ואמא שלה ראתה את זה וחיברה...".
אביה של טלי: "אני לא זוכר בדיוק את התקופה, אבל יום אחד הלכתי לאסוף אותן ליד הירקון, הן היו שלוש או ארבע תלמידות אצל מורה. מה הן עשו אצלו בבית – אני לא יודע".
וילנאי: "למדו אנגלית?".
אביה של טלי: "ללכת אליו עד הירקון? זה גם עושה לי זזזזז" (מצביע על ראשו).
וילנאי: "שהן חבורה של ילדות שהסתירה משהו".
זהו, אם כן, פיצוחה של הפרשה על-ידי הצמד וילנאי ומרוז. לפי דיאלוג הסיכום, היות שנאווה לא נהגה להיכנס לרכב בלתי מוכר (מעיד אביה של חברתה), הרי שאם נכנסה לרכב (אין לנו מושג אם כך היה), ודאי מדובר ברכב של אדם המוכר לה. ואז ייתכן שמדובר במכונית הלבנה שראתה אם חברתה (היא מכחישה שראתה) ושזיהתה (היא מכחישה) כקשורה למשהו שטלי סיפרה רק לה (או לא, אין לנו מושג), ושם באוטו (שאין שום עדות לקיומו) היה איש (שאיננו יודעים מיהו) שאולי נאווה וטלי הכירו קודם (אם הוא בכלל קיים), ואם הן הכירו אותו קודם, אז טלי סיפרה לאמא שלה עליו, ואמא שלה חיברה בינו לבין הרצח ו… האמת, למרות צפייה רביעית בדיאלוג, איבדתי את חוט המחשבה.
גם אני אוהב לפעמים להשתעשע בתיאוריות קונספירציה, בין חברים. איני מתיימר לקבוע שטלי או אמה חפות מפשע. אולי יתברר יום אחד שהן הסתירו את המפתח לרצח אלימלך או אפילו רצחו את קנדי. אבל בינתיים, גם לאחר צפייה ב-40 דקות של תחקיר-שמועתי זה, עדיין אין לי כל מושג אם היה אוטו סובארו, מי ישב בו, האם אלימלך הסתבכה עם פדופילים, איזה סוד מסתירה אמה של חברתה, למד ילדות הלכו למורה לאנגלית ועוד כמה צעקות "סרק סרק" שנשתלו במוחי. למרות צפייה חוזרת ונשנית ב"אורלי וגיא חוזרים עם תשובה", איני מרגיש קרוב אפילו באינץ' לקבלת תשובה כלשהי ולהבנה טובה יותר של הפרשה שטילטלה גם אותי, כילד בן גילה של אלימלך.
אבל יש לי השערה: ה"סוד" שטלי מסתירה הוא צלקת איומה מהצקות מופרכות וחסרות בסיס של עיתונאים. אולי כן, אולי לא. מה שבטוח: הנה עוד תיאוריה שלא נבדקה. אופציה לתוכנית המשך.