1. אלף לילה ולילה

שני סקנדלים בולטים כבשו השנה את פסגת העניין בכל הנוגע לתחום התקשורת והעיתונות. הם אינם קשורים לסוגיות של חופש ביטוי, אתיקה עיתונאית או עצמאות מערכתית. מדובר בשערוריות מין עם אפיל רכילותי: המקרה של עמנואל רוזן והמקרה של שרון גל. בשניהם הגיש אתר "העין השביעית" תחקירים מאת נורית רוט, ושניהם היו מהטקסטים הפופולריים השנה באתר. התחקיר שעסק בגל, שהיה גם הראשון לחשוף את פרטי הפרשה, הוא האייטם הנקרא ביותר באתר "העין השביעית" לשנת 2013.

הבחירה הזו של גולשי האתר נושאת עימה בשורה משמחת: תחקירים עיתונאיים ארוכים ומרובי פרטים יכולים להיקרא בשקיקה, ויש שכר לעמל הרב ולסיכון הכרוכים בהפקתם (גם בשנה שעברה היה תחקיר עיתונאי הפופולרי ביותר באתר). גם האפיל הרכילותי שהוזכר קודם מטעה: הזרקור התקשורתי שהופנה אל התנהגותם של רוזן וגל מעיד על תהליך ההתבגרות של החברה הישראלית, שלפחות בחלקה מאסה בהתנהגות פסולה (לאו דווקא מינית) במקומות העבודה ומוכנה להגדיר מתחם נורמטיבי של מותר ואסור גם אם אין מדובר דווקא בפלילים.

בלי כוכב / נורית רוט

עם עזיבתו של שרון גל את ערוץ 10, נחשפת המציאות המטרידה מאחורי הקלעים של התוכנית הפופולרית "לילה כלכלי"

==

2. רני רהב, טייק 1

הכתבה השנייה הנקראת ביותר ב-2013 היא בכלל מ-2008, שנתה הראשונה של "העין השביעית" כפרסום מקוון. הפופולריות של תיאור התנהלותו הנלוזה של היחצן רני רהב שכתב אז יובל דרור מלמדת על כוחן של הרשתות החברתיות, שהציפו את המאמר מן הארכיון בעקבות העניין הציבורי המחודש ביחצן שהפך לכוכב ריאליטי. לפחות בכל הנוגע לגולשים באתר "העין השביעית", מדובר בעניין עצום ממש: 5 מ-20 האייטמים הנקראים השנה באתר – 25% – עסקו בעילגותו של רהב (או הדגימו אותה, במקרה של הטקסט שכתב הוא עצמו), בתפיסת עולמו, במקום שהוא תופס בתקשורת הישראלית ובניסיון לברר למה, לעזאזל.

עיין ערך רהב / יובל דרור

איך עובדת יחצנות? יד אחת מלטפת, השנייה מכפכפת. אחת מציעה הטבות כספיות ו"פינוקים" צמוד לסיקור העיתונאי, השנייה מאיימת בסיכול מקצועי על מי שיעז לסטות מהמסלול. רני רהב הדגים בפני יובל דרור את השיטה

==

3. בוקר טוב

במקום השלישי ברשימת הטקסטים הנקראים לשנת 2013 ניצב מאמר של שלמה מן, בעל מדור ביקורת תקשורת הספורט "עומד בשער" – המדור הפופולרי ביותר באתר. מן מתח ביקורת על הקשר בין כתב "הארץ" משה בוקר לבין התאחדות הכדורגל והאופן שבו הוא משתקף בסיקורו של בוקר את שרת הספורט לימור לבנת, הנתונה בעימות עם העומד בראש ההתאחדות. לבנת הקריאה מן המאמר במסיבת עיתונאים שהפכה לקאלט, ובמסגרתה התעמתה עם בוקר והורתה לסלקו מן האולם. בוקר עלה להתקפה בכלי התקשורת וחזה את פיטוריה של לבנת, אולם בסופו של דבר היה זה דווקא הוא שהוזז מסיקורה של ההתאחדות.

הצד של לוזון / שלמה מן

כתב "הארץ" משה בוקר נלחם את מלחמותיו של יו"ר ההתאחדות לכדורגל

==

4. רני רהב,  טייק 2

פגוש את היחצנות / יקי מנשנפרוינד

פרשת הזמר המפורסם מעלה שוב את השאלה, מדוע תוכניות האקטואליה מסוגה של "פגוש את העיתונות" ממשיכות להעניק פתחון פה לרני רהב?

==

5. לא סירב להגיב

הידרשותו של שלמה מן לשאלת היעלמותו מהמסך של פרשן הספורט הפופולרי רון קופמן גרפה נתוני צפייה גבוהים במיוחד בשנה שעברה. השנה חזר קופמן לשדר, וולגרי ואגרסיבי מתמיד. לאחת הפעמים שבהן התייחס מן לאחד מקרבות הגידופים של "הקוף" עם מרואיין הגיב קופמן עצמו – באמצעות חשבון הפייסבוק של זוגתו, ויצר לביקורת שובל ובה קרב גידופים חדש. הטקסט והתגובות לו מגיעים למקום החמישי ברשימה.

דרושה הפסקה / שלמה מן

להקת הנבחנים של רדיו 103 רושמת שפל נוסף בז'אנר הלהג

==

6. אין סקס אחר

העידן הדיגיטלי, חילופי האליטות, הזדקנות הבכירים והמצב הפיננסי הרעוע קלעו בשנים האחרונות את "הארץ", עיתון האיכות הישראלי, למשבר זהות מתמשך. קמפיין שהופק עבור אתר העיתון, שנסגר לתשלום בצעד חסר תקדים בנוף העיתונות המקוונת המקומית, הצליח לתמצת את אובדן הזהות של העיתון בדיוק כשם שהתגובות לו המחישו את החיפוש אחריה.

משהו חדש / איתמר ב"ז

האם עיתונאי "הארץ" איבדו את חוש ההומור שלהם, או שמחלקת השיווק שלו איבדה את הצפון?

==

7. בכל זאת, שד

העיסוק של "העין השביעית" בתופעות תקשורתיות שמעבר לעיתונות חדשות קלאסית, עיסוק שילך ויגבר בשנה החדשה, הניב את הטקסט הבא של עורכו הראשי של האתר, תגובה לתוכנית התעודה הפופולרית של אמנון לוי על הפער העדתי בישראל 2013.

"השד העדתי שלנו הוא בקושי טרול מחמד" / חנוך מרמרי

ראיון מיוחד עם שוברת שורות, ששוברת שתיקה עם הקרנת הפרק השני בסדרה של אמנון לוי

==

8. יש לנו מפה חדשה!

כמו בשנים הקודמות, גם השנה מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית היא אחד הפרסומים הפופולריים באתר "העין השביעית". השנה, לראשונה מאז 2006, עידכנו את המפה ושירטטנו אותה מחדש. "מי שיפרוש את מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית שהופיעה באחד מגליונותיה האחרונים של 'העין השביעית' במתכונתה המודפסת לצד מפת הבעלויות החדשה המתפרסמת כעת כאן, יבחין בלי קושי בהתפוצצות האוכלוסין שהביאו עימן השנים האחרונות", כותב איתמר ב"ז, האמון על תחקיר והפקת המפה.

מפת הבעלויות בתקשורת הישראלית / איתמר ב"ז וסטודיו הראל ומעין

אתר "העין השביעית" משרטט עבור קוראיו את מבנה שוק התקשורת בישראל

==

9. על השתיקה

"במקרה של רוזן, הצביעות של מי שאמורה להיות עיתונאות חוקרת ובעלת יושרה זועקת במיוחד", כתבה דבורה לדרמן-דניאלי סמוך לחשיפת שמו של עמנואל רוזן כ"מחזר אובססיבי" (כהגדרה המקלה של עורכי-דינו). "אנשי התקשורת הישראלית שסיקרו פרשות כמו אלו של משה קצב, חנן גולדבלט, אורי בר-לב ומוטי מלכה, תוך שהם מתארים בהזדהות ובאמפתיה עמוקה את הפגיעה החמורה בנשים, שתקו כשהיה מדובר בחברם לברנז'ה העיתונאית".

עסקת חבילה / דבורה לדרמן-דניאלי

פרשת עמנואל רוזן: זה מה שמצופה מנשים המצליחות לחדור למוקדי כוח והשפעה גבריים – לשתף פעולה, למצוא חן, לרצות

==

10. הופעת אורח

חשבון טוויטר מזויף לכד את תשומת לבנו, והכתבה בעניינו לכדה את זו של הקוראים. "נועה מלמד" צייצה עוד פעם-פעמיים אחרי הפרסום ב"העין השביעית" ונמוגה מיד אחר-כך אל חשכת פח המִחזור עם חשבון הטוויטר שלה כולו.

מי את, נועה מלמד / איתמר ב"ז

מיהו האדם שיצר לעצמו זהות בדויה כדי להשליך רפש על אויביו של שי גולדן ופרחים על ידידיו? גולדן: "אין לזה שום קשר אלי"

==

11. רני רהב, טייק 3

נועם יורן הזניח השנה את קוראי "העין השביעית" לטובת חובותיו האקדמיות, אבל גם הוא נדרש לתופעת רני רהב, ושלא כדרכו, כתב על תוכנית שהוא לא ראה. הניתוח שלו זכה, בצדק, לאהדת הקהל.

קהל שבוי / נועם יורן

אני בכלל ממעט בחודשים האחרונים לראות ערוץ 2. זה אומר שכשאני כן רואה, אני רואה יותר ברור

==

12. מאחורי הקלעים

תחקיר נוסף של נורית רוט מגיע לרשימת הטקסטים הפופולריים של "העין השביעית", הפעם בנוגע להתנהלות שהביאה לחשיפת הטענות נגד עמנואל רוזן. מאז הסתיימה חקירת המשטרה, הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום והעיסוק העיתונאי בפרשה דעך – אך הסיפור כולו מעולם לא סופר. אולי ב-2014.

שעת המעשה / נורית רוט

התחקירים הגנוזים, תא העיתונאיות, שתיקת הקולגות. כך נחשפה פרשת עמנואל רוזן

==

13. יאללה בית"ר

מופע נוסף ל"עומד בשער" ושלמה מן, והפעם: אופירה אסייג, עורכת התוכן שפועלה יילמד לימים בחוגי העיתונאות באקדמיה הישראלית. טוריו של שלמה מן, יש לשער, יהיו בחלק החובה של הסילבוס.

עיתונות בשקל, שקל מעיתונות / שלמה מן

one הוא חממה לגידולי פרא של עיתונאים צעירים, ששואבים השראה מהעורכת הראשית שלהם לשימוש בבימה העיתונאית לאינטרסים חיצוניים

==

14. הון-שלטון-מקומון

אבנר הופשטיין כיוון עבורנו השנה זרקור אל מחוץ למוקדי העניין השגרתיים שלנו, וחשף בבירת הצפון המנומנמת של ישראל סיבה למסיבה עבור עיתונאים חוקרים ולדכדוך עמוק עבור שאר האזרחים.

דני בארטר / אבנר הופשטיין

סיפורו הבלתי ייאמן של דני נישליס, הבעלים והמנכ"ל הכל-יכול של רדיו חיפה, ושל הפקעת העסקית, הפוליטית והתקשורתית שגילגל כל הדרך להתמודדות כתף אל כתף עם ראש העיר יונה יהב בבחירות לעיריית חיפה

==

15. רני רהב עם טוויסט?

אמיר חצרוני הצליח לטפס השנה אל שוליו של הקאלט הישראלי, אל המדף התחתון של מדור הפרובוקטורים. תביעת הדיבה שהגיש על סך עצום של 400 אלף שקל הסתיימה, כצפוי, בפשרה פושרת. יש לשער שזה יהיה גם גורלה של דמותו התקשורתית.

ללעז ולקלס / אורן פרסיקו

פרופ' אמיר חצרוני הגיש תביעת דיבה על סך 400 אלף שקל נגד הפעילה אורטל בן-דיין, שכתבה כי הוא משלם עבור יחסי מין

==

16. רני רהב, טייק 4

רני רהב עצמו, בהופעת אורח ב"העין השביעית", מוכיח שהוא דווקא גימיק לא רע.

לא גימיק / רני רהב

"כל הציניקנים ואלה שנהנים לתייג אותי כגימיק לא יסיימו את חייהם קרוב לנקודה שבה התחלתי את עיסוקי". רני רהב משיב למבקריו

==

17. באמ'שכם

מאמר התגובה לא זכה לפופולריות דומה.

עיתונאים, אל תעבדו בחינם / ויטה קיירס

לכל אחד יש תחליף, אבל יש לכם מושג כמה קלה ההחלפה הזו כשהאלטרנטיבה לא עולה כסף?

==

18. ללא מלים (שלנו לפחות)

"כתב 'העין השביעית'" חתום על הטקסט, שכל כולו לשונה של העצומה שחיברו עיתונאי "הארץ" נגד קמפיין הפרסום שיזמו מנהליהם. מעבר לוויכוח עצמו על הפרסומות, עצם פרסומה של העצומה יוצא דופן בנוף העיתונות הישראלית, המורכבת ברובה מכלי תקשורת השוללים תדיר מעובדיהם את חופש הביטוי בנוגע למעסיקיהם.

"יש דבר כזה פרסום רע"

"אנחנו, עובדי קבוצת 'הארץ', מוחים בתוקף על הפרסומת החדשה לאתר העיתון שהופצה אתמול"; "אנו בטוחים שמיזוגניה אינה הדרך הטובה ביותר למשוך מנויים חדשים – בייחוד לא למותג כמו שלנו". תוכן העצומה שיזם ועד עובדי "הארץ"

==

19. רני רהב, טייק 5

אז מדוע, בעצם, העיתונות מתעניינת ברני רהב? נראה שלפחות אחת התשובות היא: כי הקוראים והצופים מתעניינים בו – מתוך אהדה או מתוך סלידה. וכמובן, שאלת הביצה והברווז: האם החשיפה המוגברת לא יוצרת בעצמה את העניין המוגבר? כך או כך, ב-2013, רני רהב היה הבר רפאלי של "העין השביעית". אנחנו מתחייבים שלא לעסוק בו יותר ב-2014. כלומר, נראה.

דוגמה לא מייצגת / יקי מנשנפרוינד

מדוע, בעצם, מתעניינת העיתונות בדעותיו של איש יחסי-הציבור רני רהב?

==

20. תישנו על זה

ד"ר אסף צימרינג לא כותב לנו מספיק, אבל כשהוא עושה זאת, הוא מצליח באמצעות קריאה בהירה בנתונים כלכליים זמינים להאיר באור חדש קונבנציות מקובלות. האם ייתכן, הוא שאל השנה, שלאף אחד לא באמת אכפת מהטעויות של יאיר לפיד, או של כל פוליטיקאי אחר, כשלעצמן, אלא במקרה שהן משרתות את האג'נדה שלו?

הטעות הנכונה / אסף צימרינג

איך זה שיאיר לפיד חומק מידיהם של ציידי הטעויות המקצועיים שלו דווקא כשנקודה מרכזית שלו כשר אוצר, זו שהוא הולך לישון איתה בלילה, מבוססת על טעות?

==

ועוד כמה הפניות

מדדי פופולריות הם דבר מתעתע, הן מבחינת אמינותם וכמובן גם מבחינת ההשפעה הפסולה שעלולה להיות להם (כלומר, שיש להם בוודאי) על עורכים ומנהלים בכלי תקשורת. ד"ר רפי מן עמד על כך בסקירת התחזיות ל-2014 של מעבדת העיתונות של הרווארד שפורסמה כאן היום:

"הגישה הרווחת שלפיה ארגוני תקשורת חייבים בראש וראשונה להתאים עצמם להעדפות ולרצונות של המשתמשים דוחקת כמעט לחלוטין כל תפקיד ציבורי-חברתי של אמצעי תקשורת, במיוחד בתחום העיתונות", הוא מצטט מומחי תקשורת שכתבו למעבדה, ומזכיר את תקוותו של האחראי על ניתוח נתוני הגלישה באתר ה"ניו-יורק טיימס" ש"2014 תהיה השנה שבה יתמקדו עיתונים לא רק במאמץ להגדיל את מספר הגולשים, אלא גם את איכותם".

למזלנו, כאן באתר "העין השביעית", בין השאר בזכות תמיכתו של המו"ל שלנו, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אנחנו פטורים מהצורך בפזילה הידועה למדד הרייטינג בקביעת תמהיל התכנים באתר. ובכלל, כפי שמוכיחה הרשימה דלעיל, הגולשים שלנו הם הרי כולם איכותיים מלכתחילה (כלומר, למעט האובססיה עם רני רהב). אבל גם כך רשימת דפים נצפים אינה יכולה באמת לשקף את העשייה העיתונאית במהלך השנה. כך למשל הסיקור הנרחב של אורן פרסיקו את התמורות ההיסטוריות בכל מה שקשור ליחסי עבודה ועבודה מאורגנת בשדה העיתונות – נעדר מהרשימה. כך גם שני הכותבים המצוינים שהצטרפו אלינו השנה: איתי זיו וציפה קמפינסקי.

הנה למשל עשרת האייטמים שכמעט נכנסו לרשימה: סקירת העיתונות של אורן פרסיקו שבה כתב על פליטת הפה של שמעון שיפר בחתונתו של השר גדעון סער ("אנחנו תמיד נהיה שם, ונשמיד את כולם"); עוד טקסט של רהב; מאמר של יובל דרור על ההתמסחרות הבוטה של אתר ynet, שגם תועדה השנה בתחקיר של פרסיקו, "ערוץ מעורבות". פרסיקו חשף גם את הניוון הדומה שפשה בעיתון האם, "ידיעות אחרונות".

עוד ברשימה: פרויקט הקאלט "איפה ביסמוט", המתעד באדיקות את הפרסומים ב"ישראל היום" מז'אנר "בועז ביסמוט מצולם עם בני-אדם אחרים במקומות שונים בעולם"; גילוי מביך של עידו קינן בקשר לידיעת סרק פרלמנטרית ב"גלובס"; הערה לגלגנית של רמי לבני על הפוליטיקה החדשה; עוד פרק בעלילותיהם של אמיר חצרוני ואורטל בן-דיין, ובו נשפך אור מגוחך על הצהרותיה הנחרצות של בן-דיין; הספד מצליף של ענת באלינט את המנוח אמנון דנקנר (שהצטרף לאלו של הח"מ, של אורן מאיירס ושל משה גורלי);

מאמר של חנוך מרמרי, שבא בהמשך למאמר של המנכ"ל לשעבר של ועדת המדרוג אורן טוקטלי, ושחשף את "בלוף משקי הבית": כיצד הוועדה למדרוג מוסרת לתקשורת נתונים מנופחים ומעוותים של הרייטינג, הנוחים לזכייניות הטלוויזיה, וזו משתפת פעולה ללא פקפוק. בהמשך למאמרים פירסם פרסיקו סדרת מאמרים שהניבה לבסוף ניצחון קטן: שר התקשורת הורה לוועדה לשנות את התנהלותה. ואולם, כפי שקורה לפעמים בעולם המפותח, שום דבר לא באמת השתנה.

זה לא היה הקמפיין העיקש היחיד של פרסיקו, ששקד על קבלת תשובה מדובר צה"ל באשר לחיסולם של עיתונאים עזתים במסגרת מבצע "עמוד ענן". רק אחרי יותר משנה ומסכת של התחמקויות מביכות, נודע כי מונתה ועדת בדיקה שתעסוק גם בפגיעה של צה"ל בעיתונאים. ובחזרה לרשימה – הטקסט הסוגר, ה-30 במספר, הוא מאמר של אבנר הופשטיין על אודות הסיקור בערוץ 2 את מפלגת ארץ-חדשה ואלדד יניב.

מה עוד היה לנו השנה? במדור התחקירים ראוי לציון הטיפול של פרסיקו את ב"ז באתר "וואלה", שעל אף שהוא מכלי התקשורת הפופולריים בישראל, הוא כמעט שאינו זוכה לטיפול עיתונאי ("תמיד תוכלו להתפטר", "שלום, זה המנכ"ל"); ותחקירו של ב"ז שחשף התנהלות כספית בעייתית של קבוצת התקשורת של ערוץ 7. פרסיקו חשף התערבות בוטה של המו"ל אלי עזור ב"ג'רוזלם פוסט" והתנהלות תמוהה של אבי יששכרוף וצבי יחזקאלי.

במדור הראיונות כדאי לחזור לזה שערך ב"ז עם עמיר קורץ מ"כלכליסט" על פרשת "מדבקת הפלא"; זה שערך פרסיקו עם כתב "ידיעות אחרונות" הוותיק בני ברק; וזה שפורסם היום עם עיתונאי "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי. במדור המשפט התעניינו גולשים רבים בסיקור תביעת הדיבה, שכשלה, של תנועת אם-תרצו.

לקראת סוף השנה הצגנו מדור חדש, "סריקת מערכות", שמטרתו לבצע ניתוח ממוקד באקזמפלר ספציפי של כלי תקשורת מרכזי במטרה לגלות בפרטים הקטנים את הסיפור הגדול שלו. התחלנו עם גליון אייל גולן והקטינות של "ידיעות אחרונות". פרויקט עיתונאי נוסף, בשיתוף עמותת "הצלחה", היה זה של חשיפה וניתוח של פרוטוקולים גולמיים של גופי עיתונות. השנה עברו תחת ידיו של פרסיקו פרוטוקולים של רשות השידור ושל הרשות השנייה, שהניבו שלל ממצאים בעלי עניין ציבורי.

ולסיום: 261 גולשים הגיעו לאתר השנה בחיפוש אחר "פלייבוי ישראל", רק שישה יותר מאלו שהגיעו בחיפוש אחר הרשת החברתית "שוקס", שנסגרה ב-2010. אז "פלייבוי ישראל" – הנה עוד אינדיקציה לכך שאתם עושים משהו לא נכון.

• לסקירת הכתבות הנצפות ב-2012

• לסקירת הכתבות הנצפות ב-2011