אחד הטיעונים המרכזיים שהעלה עופר נמרודי במסגרת הבוררות שנערכה בשנת 2008 בינו לבין בעל המניות המרכזי הנוסף ב"מעריב" באותה תקופה, ולדימיר גוסינסקי, היה כי יש צורך דחוף להשקיע ממון רב בעיתון כדי שיוכל לחזור ולהיות רווחי. השארת המצב הנוכחי והתעקשות על תקציב מאוזן, טען נמרודי, יכריעו את גורלו של "מעריב" וימנעו ממנו להיחלץ מהמשבר העמוק. כך עולה מפרוטוקולים של הבוררות, שהגיעו לידי "העין השביעית" ומתפרסמים במסגרת "הגנזך", מיזם משותף לאתר זה ולעמותת "הצלחה".

דורון גלעזר על "מעריב" ב-2008: "מצאנו מערכת שחוטה, מוכה, שכר נמוך, מורל נמוך מאוד, ומצאנו בעיקר מערכת שמייצרת, לצערי כתוצאה מכך, עיתון לא טוב"

כדי לשכנע את גוסינסקי ופרקליטיו, ובעיקר את נשיא בית-המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, ששימש בורר, הזמין נמרודי לאחת הישיבות את שני העורכים שמינה זמן לא רב קודם לכן, דורון גלעזר ורותי יובל.

"אני פה למרות הרתיעה הטבעית שלי מלהיכנס לסכסוך בין בעלי מניות", אמר גלעזר. "וזה רתיעה טבעית גם שלי ואני חושב שגם של רותי, ואני חושב שגם של רוני קליינפלד המנכ"ל, כי זה באמת לא ענייננו. אנחנו פה בעיקר מסיבה אחת עיקרית, אני פה מסיבה אחת עיקרית. אני מסתובב ב-3 חודשים האחרונים בבניין 'מעריב' בתחושת שליחות מסוימת. בתחושת שליחות שאני לא זוכר בשום תפקיד שהיה לי בעבר, ועשיתי תפקידים חשובים בעיתונות. בתחושת שליחות של 1. להציל 1,700 משפחות, ו-2. התחושה המאוד חזקה שלי, וזו הסיבה שגם הגעתי ל'מעריב' אגב, שחשוב מאוד שיהיו במדינת ישראל שני עיתונים גדולים. זה חשוב לדמוקרטיה, זה חשוב למשק, זה חשוב לשוק הפרסום, זה חשוב לאופיים ולאתיקה של העיתונאים. חשוב שיהיו שני עיתונים גדולים פופולריים שיתחרו אחד בשני".

דורון גלעזר, אפריל 2012 (צילום: "העין השביעית")

דורון גלעזר, אפריל 2012 (צילום: "העין השביעית")

בהמשך דבריו טען גלעזר כי כשהגיע למערכת נתקל במצב קשה. "כשבאנו ל'מעריב' אני מצאתי, וזה גם חשוב לי להגיד, מוטי ואני [ככל הנראה מדובר בטעות והכוונה לרותי יובל] נוהגים להשתמש בביטוי 'מצאנו חבורה של ילדים מוכים'", אמר. "[...] הדסק ב'מעריב' מורכב מילדים בני בין 20 ל-23 והם קובעים את סדר היום של המדינה הזו. מצאנו מערכת שחוטה, מוכה, שכר נמוך, מורל נמוך מאוד, ומצאנו בעיקר מערכת שמייצרת, לצערי כתוצאה מכך, עיתון לא טוב".

גלעזר הסביר כי הוא ויובל הגיעו לעיתון אחרי שהמערכת עברה כמה סבבים של קיצוצים וצמצומים. "קרה ב'מעריב' בשנים האחרונות דבר מוזר, ככל שקיצצו אותו יותר, כן נפל", אמר. "[...] 'מעריב' איבד בשנים האלה 30% או 25% מקהל המנויים שלו. הוא לא במקרה איבד את קהל המנויים שלו, [כי] היה עיתון עם תכנים שלא מתאימים לקהל שלו, כי לא נשארו שם אנשים שמסוגלים לייצר תכנים לקהל שלו. [...] הוא עושה עיתון כמו 'ידיעות', הרבה הרבה הרבה פחות טוב.

"מצאתי עוד דבר שהוא מאוד דרמטי וחשוב", הוסיף גלעזר. "[...] ככל שגלי הקיצוצים היו יותר ויותר, היו לעיתון הזה הרבה פחות מודעות. [...] בן-אדם אחד המשכורת החודשית שלו היא כמו מודעה יומית אחת. הקיצוץ, ככל שאתה מקצץ נאמר 10 תקנים בחודש, אם הפסדת יותר מ-10 מודעות בחודש, בטווח ארוך לא עשית כלום. הירידה במודעות היא הרבה יותר דרמטית, וזה מה שקרה ל'מעריב', הירידה במודעות היא הרבה-הרבה יותר דרמטית מהחיסכון שהושג בכוח האדם".

בהמשך דבריו התייחס גלעזר לתפיסה שהוביל גוסינסקי, ולפיה יש לצמצם את העיתון בימי השבוע ולהקדיש את המאמצים למהדורת סוף-השבוע. גלעזר הביע התנגדות נמרצת לכך.

גלעזר: "הרי זה ברור שאם אנחנו נעשה את הדבר שמוצע לנו לעשות, בתוך שנה 'מעריב' נגמר. אין 'מעריב'. חצי עד 70%, 80% מהמנויים שלנו יעזבו אותנו, זה הרי ברור. אני אפסיק להיות מנוי על 'מעריב', למה לי להיות מנוי?"

"יש לי הרגשה שהתפיסה שמוצעת פה לעיתון, ואני יודע מה התפיסה שמוצעת פה לעיתון, תפיסה של עיתון מאוד-מאוד דקיק ביומי, תפיסה של עיתון הרבה יותר עבה בסוף-שבוע, תפיסה שאומרת שמספיק שני עמודי ספורט ביום, מספיק שני עמודי כלכלה ביום ומספיק לייצר 40 או 48 עמודים, אני שמעתי את זה במספר הזדמנויות גם ממר גוסינסקי וגם מנציגיו, שלפחות עם כמה מהם אני מיודד, היא תפיסה שניזונה... היא לא מתאימה למציאות הישראלית", אמר גלעזר. לטענתו, תפיסה זו מתאימה לשווקי עיתונות כמו אנגליה וארה"ב, שם קיימים טבלואידים נחותים.

"בוודאי שאי-אפשר לצפות שהקהל הזה, כל מנויינו, יקנו מוצר נכה של 40 עמודים, כשהם יכולים לעשות באותו מחיר מנוי ל'ידיעות' עם 110, 120 עמודים מדי יום", הוסיף עורך "מעריב" דאז. "למה? אני לא מבין למה. כשהם יכולים לקבל את 'ישראל היום' בחינם. הרי זה ברור שאם אנחנו נעשה את הדבר שמוצע לנו לעשות, בתוך שנה 'מעריב' נגמר. אין 'מעריב'. חצי עד 70%, 80% מהמנויים שלנו יעזבו אותנו, זה הרי ברור. אני אפסיק להיות מנוי על 'מעריב', למה לי להיות מנוי?".

גלעזר הוסיף כי "המחשבה שאפשר לייצר מוצר נכה, מוצר קטנטן, סמי-טבלואידי, סמי-חינמוני באמצע השבוע, ולייצר מוצר חזק בסוף-השבוע, היא חוסר הבנה בעיתונות. חוסר הבנה בסיסית בעיתונות. כדי להביא סיפורים טובים בסוף-שבוע לעיתון אני צריך מצבת של כותבים. זה לא ישנה הרבה את מצבת כוח האדם בעיתון כי ממילא אני צריך לייצר את סוף-שבוע. ויקרה עוד דבר יותר חמור, מכיוון שבמהלך השבוע אני לא מפרסם סיפורים כי אין לי מקום לסיפורים, כל עיתונאי מתחיל יודע שכאשר אתה [פונה] למקורות [ו]לא מפרסם את הסיפורים שלהם, אז הם מפסיקים לעבוד איתך".

רות יובל בבית המשפט העליון, 8.1.14 (צילום: "העין השביעית")

רות יובל (צילום: "העין השביעית")

שותפתו לעריכת "מעריב", רותי יובל, החרתה החזיקה אחריו. לדבריה, המודל של גוסינסקי פגום מיסודו. "אתה מציע להוריד ל-65% את המחיר", אמרה, "זה לצמצם הכנסות בעצם. וכשאתה מפעיל צוות מאוד גדול בסוף-השבוע שהוא עובד בעצם כמעט רק לסוף-השבוע, כי בעיתון המדולדל שאנחנו מדברים עליו רוב הסיכויים שכוכבים לא יהיו בו. אז נגיד אנחנו משקיעים המון כסף בסוף-השבוע בכותבים המעולים שיביאו את המוצר המשובח, אבל יש משהו, וזה רוני [קליינפלד, המנכ"ל] יוכל לדבר יותר ממני על חוסר היעילות של להפעיל מערכת שרובה פועלת בסוף-השבוע ולא במשך השבוע".

כמו גלעזר ונמרודי, גם יובל טענה כי כדי להפוך את "מעריב" לרווחי יש הכרח להשקיע בו ממון משמעותי. "אני חושבת כמובן, אין בכלל ויכוח סביב כל היושבים בשולחן, שהעיתונות הכתובה נמצאת בפרשת דרכים", אמרה. "היא היתה בפרשת דרכים גם לפני שנתיים, שנתיים וחצי, ומה שנוסה זה בעצם המודל שדורון פירט אותו של לצמצם עלויות, להוריד משכורות, להוריד תקנים, והתוצאה כפי שתוארה פה היתה ירידה בהכנסות. אנחנו אומרים או.קיי, את השיטה זו ניסינו".

לדבריה, נסיונות אחרים להתמודד עם המשבר בשוק העיתונות, כמו אלה של העיתונים הכלכליים "דה-מרקר" ו"כלכליסט", באים מתוך "הבנה שפרשת הדרכים הזו מחייבת את הכוונון שעולה כסף. החיסכון בשלב הזה עלול להיות מסוכן מאוד למוצר, וכיוון שאנחנו כאמור באנו באמת מתוך הבנה שאנחנו צריכים להציל את המוסד הזה שנקרא 'מעריב', אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המקסימום כדי למנוע את מה שאנחנו רואים אותו כסכנה עתידית".

לדברי גלעזר, הפתרון למצוקת הקהל של העיתון טמון ב"סימביוזה מוחלטת בין העיתון לבין האינטרנט" וחיזוק האתר על-ידי שימוש בתוכן שתייצר מערכת העיתון. במקביל, אמר גלעזר, העיתון המודפס יתמקד בתוכני עומק. אלא שלדבריו, גישה זו יוצרת בעיה נוספת. "כדי ליצור עיתונות כזו אני צריך כותבים טובים, אני לא יכול להסתפק עם מה שיש לי. זה בדיחה. זה בדיחה", אמר. כדי ש"מעריב" יצליח, הוסיף, הכיוון הראוי הוא "לייצב את 'מעריב' כעיתון הרבה יותר איכותי ממה שהוא היום. [...] כעיתון ששונה מ'ידיעות', שניצב בין 'ידיעות' לבין 'הארץ'. עיתון שיחזיר לו את הקהל שלו של המעמד הבינוני, עיתון שיפנה לדור ההמשך של קוראי 'מעריב' הוותיקים".

גלעזר: "באתי לפני 10 שנים ל'ידיעות אחרונות' והתבקשתי לערוך את מוסף '7 ימים'. הסתכלתי על המוצר, והוא היה מלא מודעות בכזו כמות שהוא נראה נורא. אני אמרתי לנוני מוזס, תשמע, אני דורש 7, 8 מודעות החוצה. הוא אומר לי, אתה משוגע"

כמו נמרודי, גם גלעזר השתמש במקרה של "הארץ" ו"דה-מרקר" כדוגמה להשקעה שרווח בצדה. "לא ממש יודעים", אמר גלעזר, "אבל עיתון 'הארץ' לפני שנתיים היה במשבר מאוד דומה, בלי שידעו את זה כי זה לא חברה ציבורית, משבר מאוד דומה למה ש'מעריב' נמצא בו היום. מאוד דומה. עיתון 'הארץ' החליט לקחת את הכלכלה ולהפוך אותה למנוע צמיחה. ישבו 15 חבר'ה על משכורת שנתיים, שנה וחצי, ופיתחו את ה'דה-מרקר'. כשהוציאו את ה'דה-מרקר' השקיעו בו ים של עמודים, בניגוד מוחלט למה שמוצע פה לצמצם את העיתון. ים של עמודים, ים של שיווק, רק ב'דה-מרקר' היום עובדים יותר עיתונאים מאשר בכל 'מעריב' היום. רק ב'דה-מרקר', זה אבסורד".

גלעזר הכריז בפני בעלי המניות והבורר כי "כמו ש'הארץ' עשה עם ה'דה-מרקר' בתחום הכלכלה, אנחנו רוצים לעשות בתחום הפנאי".

כדי לשכנע שהדבר אפשרי, שיתף עורך "מעריב" דאז את הנוכחים בסיפור מהימים שעבד בעיתון המתחרה. "באתי לפני 10 שנים ל'ידיעות אחרונות' והתבקשתי לערוך את מוסף '7 ימים', זה המוסף השבועי של 'ידיעות אחרונות'. אני הסתכלתי על המוצר, והוא היה מלא מודעות בכזו כמות שהוא נראה נורא. אני אמרתי לנוני מוזס, תשמע, אני דורש 7, 8 מודעות החוצה. הוא אומר לי, אתה משוגע, זה 600,000, 700,000 בשבוע. [...] אובדן הכנסות.

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)

"אמרתי, מה היום הגודל הממוצע של המוצר, הוא אמר לי 80–88. אמרתי לו, תוריד לי 6, 7 מודעות, תן לי את האפשרות לעשות מוצר טוב, תוך שנה תקבל מוצר של 120 עמודים שיחזיר לך את כל המודעות בחזרה בריבית דריבית. זה לא נעים להגיד, כך נוני נגד כל אנשי המודעות שלו, כולם, הכריע להוריד חצי מיליון שקל. הוא בסוף ויתר לי על 6 עמודי מודעה בשבוע, חצי מיליון שקל החליט להוריד מההכנסות. אני ואחרי רותי, המוצר היה 120, 128, 144, היו שבועות שהגיע ל-160, זה פשוט היה מוצר אחר כי הוא היה נראה הרבה יותר טוב. זה נורא פשוט, לפעמים ההשקעה משתלמת".

כשעו"ד כספי, בא-כוחו של נמרודי, העלה פעם נוספת את האפשרות שהציע גוסינסקי, להתמקד בגליונות סוף-השבוע, הגיב גלעזר: "הדבר שמוצע פה הוא סוף 'מעריב' בתוך חצי שנה. תשמעו, אני בעיתונות 30 שנה. זה, בכלל אין ספק בזה בכלל".

"מעריב", כידוע, הצליח לשרוד יותר מהזמן שהקציב לו גלעזר – מאז אותה פגישת בוררות החליף העיתון בעלים ארבע פעמים ופשט את הרגל פעמיים, אך הוא עדיין יוצא לאור במתכונת מצומצמת. גלעזר ויובל, לעומת זאת, התפטרו מהעיתון כבר בשנה שלאחר מכן, במאי 2009, לאחר שנדרשו לבצע עוד ועוד סבבי קיצוצים.