יש רגעים שבהם יקום עיתונאי שלם קורס אל תוך עצמו ומתמצה בסיפור שלא היה באמת, או לפחות לא היה כפי שסופר בתחילה. אחד הרגעים האלה התרחש ביום שני שעבר, 22.9.14, בתוכניתה של יעל דן "עושים צהריים". תחילתו של הרגע-לא-רגע הזה בפוסט שפירסמה עירית לינור ביום חמישי שקדם לו.
לינור, אשת "המלה האחרונה" בכל המובנים, כתבה כך:
אין לי הרבה עקרונות, כי עקרונות זו טרחה איומה, אבל על אלה שיש לי אני עומדת בתוקף: לא להתעסק עם גברים נשואים, לא להשתתף בתוכניות בוקר בטלוויזיה ולא לשלוח את הילדים לבתי-ספר לאמנויות, כי בבתי-ספר לאמנויות מבלבלים להם את המוח".
עירית לינור, אחת ממגישי "המלה האחרונה" בגלי-צה"ל (צילום: יוסי זמיר)
זה היה הפתיח ה"קוּלי" של לינור ל"דוגמה עדכנית" שהביאה לעיקרון השלישי, תוך שהיא מפצירה בקוראים להלשין על המקרה לכתב החינוך הקרוב למקום מגוריהם: "בכיתה י"א בתיכון תלמה ילין, בשיעור אנגלית, למדו התלמידים את השיר 'ריצ'ארד קורי' של המשורר אדווין ארלינגטון רובינסון (לא שמעתי עליו), על איש ממש נחמד שהתאבד. כחלק משיעורי הבית התבקשו התלמידים לכתוב את מכתב ההתאבדות של גיבור השיר. כן, שביעיסטים יקרים של תלמה ילין, אתם שרוצים להיות זמרים, שחקנים, במאים ונגנים: אין דרך טובה יותר ללמוד אנגלית מאשר לכתוב מכתבי התאבדות. אמרתי לכם אלף פעמים לשלוח את הילדים למגמות נורמליות בבתי-ספר נורמליים או לא אמרתי".
עד כאן הפוסט של לינור, שזו לה לא הפעם הראשונה בשדות התוכחה. באחת מהפעמים הקודמות הסתיימה הערה של לינור, שהתייחסה לאורטל בן-דיין, בהתנצלות ובתשלום פיצויים של כמה עשרות אלפי שקלים.
מי הוא מטומטם
אך לא בזה העניין הפעם, ולא בלינור נעצור. גם הפוסט, כמובן, לא עצר שם, וכאמור, במערכת "עושים צהריים" – המשודרת בגלי-צה"ל, כמו גם התוכנית שלינור עצמה היא אחד המגישים בה – התגייסו לעסוק במושא הזעזוע והלעג של לינור. תוכן הפוסט של לינור יצא גם מגבולות התחנה הצבאית, והיה אפשר לקרוא עליו ב"וואלה" וגם ב"ישראל היום", ולכן המסקנות שבהמשך מתייחסות גם לדיווחים אלה.
הדיווח ב"עושים צהריים", שהעבירה כתבת החינוך תמר פלד, הגיע לאחר הפתיח הטיזרי של מגישת התוכנית, יעל דן ("ומה דעתכם על מטלה חינוכית שכזו? לחבר מכתב התאבדות"), ונשמע כך:
מורה לאנגלית בתיכון לאמנויות תלמה ילין עוררה סערה מחוץ לבית-הספר כשביקשה מתלמידיה לכתוב מכתב התאבדות בעקבות שיר שלמדו בכיתה, 'ריצ'ארד קורי'. מתוך תוכנית הלימודים הציגה המורה לתלמידיה שאלה לבחירה, והשאלה היתה מהן הסיבות האפשריות להתאבדותו של הדובר בשיר, אבל את התשובה הם נתבקשו לכתוב בגוף ראשון. חלק מהתלמידים ענו על השאלה, חלק כתבו את זה באמת כמכתב התאבדות, אבל חלק ענו על שאלה אחרת במקום. הבקשה לכתוב תשובה כזו כתשובה לשאלה במבחן עוררה סערה בעיקר בפייסבוק, ובמשרד החינוך מסרו בתגובה: 'מנהל בית-הספר ביטל את המטלה. יועצת בית-הספר תלווה את התלמידים ותקיים איתם שיחות הסברה אודות התמודדות נכונה וראויה יותר עם הנושא'".
בשלב זה גויסה אל צבא התוכחה העיתונאית הוותיקה אריאנה מלמד, שנראה כי הגיעה לשידור עמוסת תועפות זעם. הדיאלוג הרושף שניצת בין דן למלמד עוד יילמד לבטח בשיעורי עיתונאות כלשהם, כמכתב התאבדות לאייטם אקטואליה.
"אני מבינה שאת מתפלצת פחות או יותר", קבעה דן את הטון בפתח השיחה. מלמד, מבקרת התרבות באתר ynet, פתחה בסקירה מקצועית כשהיא קובעת כי שירו של המשורר זוכה פרסי הפוליצר הוא "בינוני ומטה", "גרוע" ומזכיר לה חמשיר. "זה שהשיר הזה לחלוטין לא צריך להופיע בשום תוכנית לימודים בשל איכויותיו, אני חותמת על זה בלאנקו, מה שנקרא", חרצה. בהמשך פשטה מלמד את גלימת המבקרת, חבשה את מצנפת האם הדאוגה ("אני רוצה לדבר כאמא לילדים מתבגרים") ואת כפפות האגרוף כשהיא עולבת במורה המדוברת ("לא פסיכולוגית דגולה", תרמה דן עלבון משלה) וקוראת שוב ושוב לפיטוריה ("אני הייתי נלחמת עד נשימתי האחרונה לפטר את המורה הזו ממערכת החינוך ולא לתת לה ללמד אף אחד אף פעם").
אלא שמעט אחר-כך, ואחרי שמלמד המשיכה עוד לקצוף ולהשמיץ את המורה לאנגלית במלים קשות, צורף לשיחה מיכאל, אחד מהתלמידים שקיבלו את המטלה שהסעירה את לינור, דן ומלמד. "לא ניתנה לנו בכלל שאלה בנוסח של מכתב התאבדות. זה לא קרה. לא היתה שאלה כזאתי", תקע את הסיכה הראשונה בבלון האייטם הפומפוזי. אחר-כך הסביר כי מדובר בסך-הכל "בשיעורי בית באנגלית" וכך גם היה יחסם התלמידים אל המטלה. הנער, כך העיד, התמודד עם המטלה "כמו שאני מתמודד עם כל שאלה", ובכלל, אמר התלמיד, "זה חלק מהציון לבגרות בסופו של דבר, והשיר 'ריצ'ארד קורי' והשאלות הם בעצם של משרד החינוך. השאלה היתה כתובה, לפחות לפני, על דף שאלות שהיה מצורף, ואין מה להאשים את המורה, אלא את משרד החינוך".
בשלב זה הבינה דן ככל הנראה שמשהו השתנה בעלילה, אך לא הניחה לעובדות החדשות לה להסיט את האייטם ממסלולו: "זאת לא יוזמה של המורה, אלא של משרד החינוך, אז אנחנו יותר בבעיה", קבעה ופנתה לשאול את מלמד שוב לדעתה. זו החליפה בן-רגע את הטרוניה על מעשים לא שגרתיים של מורה שבוצעו בניגוד למצופה ממנה בטרוניה על מעשים לא שגרתיים של המורה שלא בוצעו, שוב בניגוד למצופה ממנה. ובשפתה העשירה של מלמד: "כל מורה עם איי.קיו מעל חד-ספרתי, יש לה אפשרות לבחור. לא חייבים לעשות כל מה שכתוב בדפים של משרד החינוך. השיר הזה צריך לצאת מתוכנית הלימודים נקודה. אין על זה ויכוח!".
על כך הגיב התלמיד מיכאל: "היינו בשוק כולנו איך העניין הזה יצא מהקשרו. אף אחד לא הרגיש כאילו הוא היה צריך לכתוב פה מכתב התאבדות ולקחת את הנושא באופן רגשי ומעמיק. החברים שלי קיבלו את זה כשיעורי בית, כמשימה שהיתה כתובה להם". אם חשבתם שכעת יצטננו הרוחות ויופנמו העובדות המורכבות יותר, שאינן עולות בקנה אחד עם מחול שדים שבמרכזו מורה לאנגלית וסביבה תלמידיה האוחזים במכתבי התאבדות אישיים שחוברו בהוראתה – הרי שטעיתם.
אל השיחה צורף מומחה לתופעת ההתאבדויות, שנשאל על-ידי דן אם ראוי לבקש מתלמידים לנסח מכתב התאבדות בגוף ראשון, תוך שהיא מתעלמת מההסברים של התלמיד, שהבהירו כי הדבר לא היה ולא נברא, גם כשזה חזר שוב והעיד כי "המטלה לכתוב מכתב התאבדות לא הוצגה בפני ולא הוצגה בפני חברי לכיתה". הוא גם ציין שבמקצועות אחרים כמו ספרות או אזרחות נלמדים תכנים שלטעמו אינם פחות אובדניים. מלמד המשיכה להתעלם מהתיאור העובדתי וסיכמה, בעדינות אופיינית: "מי שנקט בדרך הזו הוא כל-כך מטומטם, תסלחו לי, ואם זה גם משרד החינוך כולו, אז גם משרד החינוך כולו כל-כך מטומטם".
ממצדה עד שרה גיבורת ניל"י
הנה לכם, לשם ההשכלה והרחבת הדעת, גם השיר עצמו על ריצ'ארד קורי והתאבדותו
אז מה היה לנו כאן? מכתב שלא היה, מורה שלא חרגה, תלמיד שלא הושפע, ובעיקר עיתונאים (לא אחד ולא שניים ולא שלושה) שלא בדקו בדיוק את העובדות. כך קרה שמורה – שפעלה ככל הנראה בהתאם לתוכנית הלימודים המאושרת ולא בחרה על דעת עצמה יצירה עם מאפיינים אובדניים – הושמצה באופן בוטה ופוגעני בלא שניתנה לה אפילו אפשרות התגובה (התגובה היתה של משרד החינוך, וגם עליה יש לתמוה בנסיבות העניין ולאחר שהובררו העובדות).
העיתונאיות והעיתונאים שעסקו באייטם המדובר הפגינו גם התעלמות גורפת מעובדות פשוטות הנוגעות לתוכנית הלימודים, כאילו עד הנקודה הזאת בזמן לא למדו תלמידים במערכת החינוך הישראלית, גם בגילים נמוכים מזה של בני כיתות י"א, על שרה אהרונסון (בכיתה ג'!), מצדה, שמשון הגיבור, אנטיגונה ו"התפסן בשדה השיפון" (אגב, השיר "ריצ'ארד קורי" נכלל, למיטב זכרוני, גם בתוכנית הלימודים שאני למדתי בתיכון לפני שנים רבות). העיתונאיות המזועזעות התעלמו גם מכך שכל אימת שנלמדו בכיתה הנושאים או היצירות הללו, הם לאו דווקא לוו בהסבר שלפיו התאבדות היא בעייתית, שגויה ומיותרת, ולפעמים מעשה ההתאבדות אף הוצג כהקרבה ראויה בנסיבות העניין, והועלה אף לדרגת מיתוס.
לכן, לטובת אותן עיתונאיות ועיתונאים, מלינור ועד מלמד, הנה כמה סעיפים רלבנטיים שנכללו בחומר הלימוד מטעם מועצת העיתונות והמוכרים יותר כתקנון האתיקה המקצועי:
סעיף 4א. לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף.
סעיף 5א. לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר בזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.
סעיף 5ג. העובדה כי ידיעה התפרסמה בעבר לא תפטור את הבא להסתמך עליה בפרסום מבדיקת מהימנות הידיעה.
סעיף 7. טעויות, השמטות או אי-דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות. במקרים המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי-דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.
סעיף 8. לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו".
העומדים בהצלחה בבחינות האתיקה יתבקשו להיבחן בבחינה למתקדמים. בבחינה זו יישאלו, לאחר שקראו את פסק הדין הטרי של בית-המשפט העליון בפרשת אילנה דיין וסרן ר', האם עומדת להם הגנת "העיתונות האחראית", בהתחשב במה שאמרו על אותה מורה. נדמה שבשאלה אם עומדת להם הגנת "אמת דיברתי" התשובה ברורה מדי, וכל עיתונאי עם איי.קיו מעל חד-ספרתי יוכל לענות עליה בנקל.