1. גדול בקטנוניות

נושאי מגדר, יחסי עבודה, סביבה ואפילו שכר המורים מככבים ברשימת האייטמים הפופולריים של "העין השביעית" לשנת 2017, אך נושא אחד – או ליתר דיוק אדם אחד – תופס את החלק הגדול ביותר. בדיוק כמו ב-2016, מדובר בראש המשפחה הראשונה שלנו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. שבעה אייטמים מתוך 20 קשורים למי שבתקשורת החמוצה כונה לא פעם "צאר התקשורת", אולי בשל כשלונותיו הסדרתיים להכפיף למרותו כלי תקשורת במשבר (שבתורם נכשלו פעם אחר פעם בנסיונותיהם לנתק בינו לבין כיסא ראש הממשלה).

דמותו של נתניהו כפי שהיא עולה מהדיווחים שאהבתם לקרוא היא של מי שמקדיש משאבים גדולים לעיסוק בקטנות: מסתבך בהליך משפטי אינסופי כדי להסתיר את שיחות הטלפון שלו עם עורך עיתון, פותח בהליך משפטי אחר כדי להיפרע מעיתונאי שהעליב אותו בפייסבוק, מפר צו איסור פרסום בטחוני למען רווח פוליטי זערורי, מסתבך בחילופי דברים עם עיתונאי אחר סביב מתיחה טלפונית (כן, גם זה היה).

גם הדיווח שמגיע למקום הראשון ברשימה נקשר בנתניהו, וגם הוא מתאפיין בעיקר בגודל הקטנוניות שהוא מתאר: גימיק משפטי אינפנטילי שנשען על תביעת הדיבה של נתניהו נגד יגאל סרנה, שנעשה בו שימוש (כושל) בתוך תביעת דיבה של ארגון שמאל שהוגשה בכלל נגד בנו של נתניהו, יאיר (שהסב לו נחת גדולה בהמשך השנה) בשל התבטאות שולית בדף פייסבוק.

הכי קטן, הכי לא חשוב, אבל גם מאיר עיניים: ההתכתשות של נתניהו עם התקשורת גוררת את כולם לבריכה של הרדודים. לעיסוק אובססיבי בזוטות, לתביעות קנטרניות, ובעיקר – להסרת כל העכבות והעידונים התרבותיים והמקצועיים שנוהגים לכסות בהם נטיות כמו שחיתות ונקמנות. כי נתניהו הוא לא מחריב התקשורת החופשית (כפי שנטען באייטם מספר 14 ברשימה), אלא מסיר האיפור שלה.

התרגיל של "מולד" / אורן פרסיקו

חלק מכתב התביעה נגד יאיר נתניהו – לקוח מכתב התביעה של נתניהו נגד יגאל סרנה

* * *

2. חינוך לביקורתיות

מדוע מאמר על החופש הגדול הגיע למקום השני בפופולריות באתר "העין השביעית", העוסק בתקשורת, גם אם במובנה הרחב? אולי משום שעבור צרכן התקשורת הממוצע יש בו כמה מהיסודות המושכים ביותר (ובצדק) בכל הקשור לניתוח וביקורת תקשורת: הוא מדגים כיצד מה שנראה כתוכן עובדתי פשוט ובהיר בכתבה עיתונאית יכול להיות עקום ואף מסולף, וכיצד מניע מוצהר וגלוי יכול להיות בעצם משהו אחר לגמרי. ובמשפט אחד: כיצד הדברים הם לא כפי שהם נראים, גם (ואולי בעיקר?) במקום שבו אמורים להראות לנו כיצד הדברים נראית באמת.

עובדים עליכם / חגי לביא

כיצד הקמפיין להפחתת ימי החופשה לתלמידים מסתדר עם העובדה שבישראל שנת הלימודים היא מהארוכות בעולם המפותח?

* * *

3. הדבר האינסופי השני

זהו האייטם הראשון משלושה ברשימה העוסקים בפאדיחות בקבוצת "ידיעות אחרונות". לכאורה, דיווח של כלום העוסק בנעשה בדפים האחוריים של פרסומים עיתונאיים ללא דפים קדמיים. אך גם כאן יש לקח – על האידיוטיזם הטבוע במכונת הייצור של עיתונות הבידור, על הפער הקטן כל-כך בין עיתונות לשרלטנות ועל הקושי העצום של בן אנוש, במיוחד אם הוא עיתונאי, ובמיוחד אם הוא מכלי תקשורת גדול ונפוח מחשיבות עצמית, להודות כי טעה באופן מחפיר – גם כשהאמת העגומה שטוחה לפניו, ברורה כמו ליקוק של חתול על קרחת.

שוב סלבריטאי משטה ב"ידיעות אחרונות" / איתמר ב"ז

"ידיעות אחרונות" כינס פאנל מומחים כדי לדון בהרגלי החיים של השחקן שרון אלכסנדר: ליקוקי חתולים נגד התקרחות, קרם הגנה לפני השינה ופילאטיס שמנים (בין השאר) • הכתבת גאיה קורן: "לא אתה ולא אני היינו אצלו בבית וראינו באמת מה הוא עושה" • אלכסנדר: "אין גבול לכמות השטויות שאפשר להאכיל את התקשורת והיא תבלע את זה"

* * *

4. וזה עורך עיתון

טוב, זה אייטם מצחיק. והבדיחה הפעם היא לא על חשבוננו (לא כולל מנויים על "ידיעות אחרונות"). ירון, אגב, ממשיך להטריל.

הטרול מטירול / איתמר ב"ז

רון ירון, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", חשף את עצמו בטעות כמי שעומד מאחורי ציוצי חיסול החשבונות מחשבון הטוויטר הרשמי של העיתון (והסתבך בשקר כשנשאל על כך)

* * *

5. צ'רצ'יל מנייר

ושוב איתכם: שקרים קטנים ודמגוגיה בגרוש מול מראיינים בשקל. נתניהו הבין מזמן שהתקשורת הישראלית מלאה בכחש ושחיתות, והחליט להקדיש את הקריירה הפוליטית שלו כדי לכונן תקשורת גרועה עוד יותר.

א-גרויסע ראש ממשלה / אורן פרסיקו

בדקנו את הטענות שהפריח בנימין נתניהו בראיון לערוץ 20

* * *

6. היו ימים

כיום ניתן להניח במידה רבה של ביטחון שבבית משפחת נתניהו מתגעגעים לימים שבהם המאמץ המלחמתי שכוון נגד העיסוק התקשורתי בבן יאיר התמקד בשאלת היותו גיי ("הוא אוהב בנות, תאמיני לי שהוא אוהב בנות, יותר מכל אחד אחר").

התשובה הכנה / אורן פרסיקו

באתר nrg פירסמו ידיעה שהזכירה את נטייתו המינית של בנו של ראש הממשלה – ומחקו

* * *

7. זה לא ימין ושמאל

ישנם לא מעט עיתונאים – טוב, בואו נקרא להם אנשי תקשורת – שנחשבים כמייצגים של זרמים פוליטיים או אידיאולוגיים. יש מי שבנו כך את הפרסונה התקשורתית שלהם מלכתחילה, ויש מי שהשטיק הזה ברא עבורם מחדש קריירה מדשדשת. כך או כך, בעידן הקיטוב שלנו (ובאופן אירוני משהו) עיתונאי המחמד למיניהם נמצאים בתנועה מתמדת מהשוליים של התקשורת אל מרכז תשומת הלב. מתוקף מעמדם הם מקבלים פטור מהמאמץ לאמץ עמדה – מזויפת או כנה – של אובייקטיביות עיתונאית. לרוע המזל, פעמים רבות הרישיון הזה מתפרש כרשות לזנוח גם את הקונספט של עבודה עיתונאית, או סתם של יכולת להבחין בין אמת, שקר ובלבול שכל.

הזיות ושקרים / נטע ליפמן

תגובה לעירית לינור, ולכל שאר מכחישי שינויי האקלים

* * *

8. כאן? שם?

האם לילד הזה פיללנו? התשובה המלאה תחכה כנראה עד שהעולל יסיים את ההרצה ויתחיל ללכת, אבל סימנים מוקדמים לאכזבה רבתי היו כבר בשלב ההריון (אחרי הפרסום ביקשו בתאגיד להוסיף כי בניהו לא התחיל לשדר אצלם ואילו עבודתה של ניר-מוזס-שלום הופסקה).

יום שישי השחור / שוקי טאוסיג

בתאגיד השידור ממשיכים במינויים תמוהים ומקוממים

* * *

9. חבר טלפוני

בסוף נתניהו נאלץ למסור לציבור את הפרטים: מועדי השיחות שלו עם עורך "ישראל היום" ועם הפטרון והבעלים שלדון אדלסון. הדרך היתה נתניהואית אופיינית: עיכוב, דחייה וסחבת גם אחרי הרגע האחרון. כעת, עם ההמלצה להגיש כתב אישום נגד נתניהו בפרשה המכונה "תיק 2000", ייתכן שנדע גם מה היה תוכנן של השיחות. לא שחייבים לחכות – אפשר פשוט לערוך עיון מודרך בגליונות החינמון, כפי שעשה כאן אצלנו איתמר ב"ז.

דרוקר באולטימטום לנתניהו / אורן פרסיקו

רביב דרוקר מאיים כי יגיש בקשה להאשים את ראש הממשלה בביזיון בית-המשפט אם לא יכבד הפסיקה ויעביר עד מחר מידע על שיחותיו עם אנשי "ישראל היום"

* * *

10. חשיפה כפולה

הפאשלה של נתניהו, שהפר צו איסור פרסום כדי להוסיף נופך לאומני לפוסט ניחום אבלים בדף הפייסבוק שלו, מלמדת משהו על אופי ההתנהלות הפוליטית שלו – אבל גם חושפת את המניע האמיתי מאחורי מגיפת צווי איסור הפרסום. בשני המקרים מדובר פשוט בשיקולי דוברות.

נתניהו חשף מידע חסוי / יואב איתיאל

כשראש הממשלה מפר צו איסור פרסום, מה זה אומר על ראש הממשלה ומה זה אומר על הצו

* * *

11. מחכים לגאולה

האם מגישת חדשות בכירה יכולה להמשיך בתפקידה גם אחרי שהיא נישאת לשחקן פוליטי בכיר? נישואיה של גאולה אבן לגדעון סער עוררו דיון ציבורי נמרץ בנושא, שמנהלי תאגיד השידור כאן נתנו לו תשובה דה-פקטו: כן, היא יכולה. אבל הריח נשאר.

גאולה אבן נגד אבי גבאי / עוזי בנזימן

ההערות והשאלות שהשמיעה אמש מגישת המהדורה של "כאן" עוררו אצלי תהייה האם היא מתפקדת כעיתונאית או כבת זוגו של גדעון סער

* * *

12. גבר לא צעיר שהוא עילת הכל

העיתונאי יגאל סרנה שמע סיפור, פירסם "מעשה שהיה" בדף הפייסבוק שלו, העדיף קרב משפטי אבוד מראש על פני התקפלות מהירה והוכיח שבמציאות העקומה שלנו שום דבר לא ישנה את דעתו של אף אחד, גם לא פסק דין. אין ספק שנתניהו הוא האדריכל המפורסם של ישראל המקוטבת, אבל כל אדריכל צריך פועלים.

"אני מבטיח לאדוני שתקשורת תהיה" / אורן פרסיקו

נתניהו נגד סרנה: נכשל ניסיון נוסף להסתפק בפשרה • השופט: לא רואה איך אפשר להוכיח טענת "אמת דיברתי"

* * *

13. גלגל עזר

"ידיעות אחרונות" יכול להעמיד את המכונה העיתונאית המשומנת שלו, בעלת ההשפעה והקשרים, להגנה על העסקים של בעליו, כשאני קורא "ידיעות" אני מתקשה לדעת אם ומתי חודרת השפעת המנגנון המופלא הזה אל תוכן העניינים. כך כתב נחום ברנע ב"דבר", שנים לא רבות לפני שהצטרף לאותו "ידיעות אחרונות" כעיתונאי כוכב והפך לאדמו"ר של העיתונות הישראלית.

"סימה ונחום, אלה? זו העבודה שלך", הוקלט נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", אומר לנתניהו בהקלטות הדיל המלוכלך של "תיק 2000". לכאורה – תעודת הכשר לפובליציסטים הבכירים של "ידיעות אחרונות", הצהרה של הבוס שכתיבתם משוחררת מתכתיבים ישירים מטעם בעל הבית, ושכדי להטות את הספינה לטובת ביבי יצטרכו להשתמש בעיתונאים אחרים. אז מדוע מחזיק מוזס בספינת המשוטים שלו חותרים שאינם כבולים בשלשלאות? משום שהוא יודע שבלעדיהם אין ספינה ואין בית, מקסימום חינמון. ומה שנוני מבין, גם נחום יכול להבין.

הקרנף / שוקי טאוסיג

אין מוזסים בלי ברנעים

* * *

14. לא גולום, גולם

הדיון הציבורי בסוגיית "נתניהו והתקשורת", כמו גם בנושאים רבים אחרים, נפל בתקופתנו לבור השחור ע"ש הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זה של האקסיומות הידועות מראש והדעות המוכתבות על-פי השתייכות פוליטית צרה. אם אתה ימני התקשורת שמאלנית ונתניהו מכניס לה, אם אתה שמאלני נתניהו מושחת ואונס אותה. במציאות, נתניהו הוא סטיית תקן. במקום לנהל מערכת יחסים מושחתת, הדדית ושקטה עם כלי התקשורת הגדולים כמו ראשי ממשלה שקדמו לו, משמאל ומימין, הוא פתח במלחמת כנופיות והוציא את כל המוגלה החוצה.

הדיל הגדול / שוקי טאוסיג

את מי משרת השקר שלפיו נתניהו הוא מחריב התקשורת החופשית בישראל

* * *

15. ה-PC התקלקל

את האייטם הזה כתב אורן פרסיקו, אבל אפשר היה להחתים עליו גם את אפרים קישון.

פוליטיקת הזהויות התפוצצה / אורן פרסיקו

המנכ"לית הערבייה שנבחרה על-פי הטענה בהעדפה מתקנת תובעת כעת את עמותת תשע-שבע-שתיים בטענה שפוטרה ממניעים גזעניים • העמותה, המפעילה את האתרים 972+ ו"שיחה מקומית", טוענת כי המנכ"לית התרשלה והזיקה לארגון

* * *

16. כשבחדשות לא שמעו על החדשות

הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי, התלוננו מטרידנים למיניהם שמעללי עבר שלהם, שפעם היו אולי נחשבים לחלק מהנורמה, נחשפו והוקעו בתקשורת. אבל מה עושים כשגם הממזרים, במקרה זה מהדורת החדשות הנצפית בישראל, לא שמעו על השינוי?

מסיבת הרווקים של "אולפן שישי" / שולמית פרבר

בחדשות ערוץ 2 החליטו לעזוב את עסקי החדשות ולעבור לעסקי הפרסום – של תעשיית ניצול הנשים

* * *

17. דוד מלך ישראל

מסימני התקופה: הכל על השולחן, גם מה שמתחת. ומהמקפצה לא משתינים, פשוט עוברים לגור בבריכה.

כדאיות העסקה / אורן פרסיקו

לפני שנתיים דחף דוד ביטן לאשר עסקה למכירת קרקעות במערב ראשון-לציון • אתמול חיתן את בתו באולם אירועים הבנוי על אותן קרקעות

* * *

18. רפובליקת בננות

נדמה שאתר ynet, במיוחד תחת העורך לשעבר ערן טיפנברון, שבר את רצפת הזכוכית בכל מה שקשור לפרסום סמוי ("תוכן שיווקי") ברשת הישראלית. כמו ההתגייסות הבוטה והאלימה נגד נתניהו במערכת הבחירות, כך גם באימוץ הפרקטיקה של תכנים מטעם בזירה המסחרית, ynet צעד בראש מבחינת חוסר הבושה שהפגין (הקישור לפרשה הפלילית של ישראל-ביתנו היא רק דובדבן רקוב על ראש ערימת זבל מהבילה).

האייטם הבא, מקום 18 ברשימת 20 הנצפים באתר "העין השביעית" ל-2017, הוא כנראה דווקא ידיעה חדשותית מן המניין, שלא שולם כסף עבור כתיבתה ופרסומה. אבל הבלגן האתי שבמרכזה אומר משהו על פעפוע של נורמות מקצועיות מקולקלות.

טיפול לעילא ולעילא / יואב איתיאל

ב-ynet לא מגלים פרט חשוב על המרואיינת שמהללת את תפקוד חברת הטיולים באסון בגואטמלה

* * *

19. טלוויזיה במירעה

זה המופע השני ברשימה של כתבת "מסיבות הרווקים" של "אולפן שישי". קרן גרינבלט זיפזפה אחורה בזמן והראתה כי לא מדובר במעידה חד-פעמית.

"אני יודע לעשות טלוויזיה, בנות" / קרן גרינבלט

כתבת "מסיבות הרווקים בבוקרשט" של כתב חדשות ערוץ 2 עמרי קרונלנד היא מעידה חד-פעמית, או חלק מדפוס של מניפולציות על מרואיינות, בימוי כתבות עבור הצופים ומיזוגניה?

* * *

20. האינפנטילים שמנהלים לנו את החיים

מבוכה, ואחריה בחילה ואולי גם אימה קלה. בזה מתעסקים האנשים שעושים לנו את המדינה. הבכירים שבפוליטיקאים ובעיתונאים. חקיין הפיל בפח פרשן רב-השפעה המפרסם מדעותיו בשני כלי התקשורת החזקים בישראל. ראש הממשלה של ישראל השתמש בנפילה כדי ללעוג לפרשן, גיבור מערכות ישראל, בדף הפייסבוק שלו. הפרשן, בתגובה, לאחר שנחשפה הקרבה הפמיליארית שלו עם היריב הפוליטי, מאיים על ראש הממשלה שיחשוף שיחות טלפון מביכות שערך איתו. מנשף הורדת המסיכות הזה רק החקיין יוצא אותנטי.

"לשבור את כללי המשחק" / שוקי טאוסיג

אמנון אברמוביץ' באיום מרומז על נתניהו: אשחרר שיחות מביכות שלך • טוען: ידוע שאני עוין את נתניהו • תוכנית רדיו בהנחיית ידידו של אברמוביץ' תקפה את החקיין – אבל הזמינה ממנו מתיחה

* * *

מה עוד היה ב-2017

רשימה זו מתפרסמת לקראת סופו של הרבעון הראשון של 2018 (ארגון קטן, היינו עסוקים – תרמו לנו ובשנה הבאה אולי הסיכום השנתי יתפרסם בזמן). שטף המאורעות בזירה הציבורית, שהתקשורת לא רק סיקרה אלא גם עמדה במרכז חלק משמעותי מהם – יכול, אולי, לעורר את התחושה שמאורעות 2017 הם עבר רחוק. אבל לא צריך מבט שני כדי לזהות שהשחקנים הם אותם שחקנים. "תיק 2000" נחשף בתחילת 2017, וכעת אנו עומדים בעיצומו של העיסוק ב"תיק 4000" – שתי פרשיות שבמרכזן השחתה תקשורתית, ב"ידיעות אחרונות" וב"וואלה".

המשותף לשני התיקים, כמו גם לתיקי השחיתות האחרים המעסיקים את התקשורת הישראלית, הוא בנימין נתניהו. נתניהו עומד במרכז הסיקור – משום שהוא ראש ממשלה, משום שהוא מושך אש, ומשום שכך הכי נוח. השחקן המשמעותי יותר במערכת המסואבת שנחשפת לעינינו, המו"ל ארנון (נוני) מוזס, נותר עדיין בצללים. אפשר לקוות ש-2018 תהיה שונה.

כך או כך, הנה תזכורת לכמה פרסומים של "העין השביעית" מהשנה שעברה שלא הגיעו לרשימת האייטמים הפופולריים ביותר, אך ראויים לדעתנו לציון ואולי גם לביקור חוזר. את השנה פתחנו עם תחקיר דגל ארוך ומקיף (אורן פרסיקו וגיא מרגלית) שפירק לגורמים את השיטה המושחתת של "גלובס" בתקופת שליטתו של הטייקון אליעזר פישמן, וסיימנו אותה עם תחקיר ארוך ומקיף לא פחות (איתמר ב"ז) שחשף לראשונה את צבא הצללים של משרד ממשלתי איזוטרי בעל תקציבי עתק. בין לבין פרסמנו פרויקט מתגלגל תחת הכותרת "שוברים שתיקה – שיטת ידיעות אחרונות", במסגרתו אספנו וחשפנו עדויות לאופן שבו מתנהלת קבוצת התקשורת החזקה במדינה.

פרויקט תחקירי נוסף, "ראש הממשלה על הקו", עקב בדקדקנות אחרי הפרסומים ב"ישראל היום" בעוקב למועדי השיחות של נתניהו עם הבעלים של העיתון שלדון אדלסון והעורך הראשי עמוס רגב (סיפקנו גם סיקור מקיף של העתירה שהגיש רביב דרוקר והביאה לחשיפת השיחות). המשכנו גם בדה-קונסטרוקציה של המודל העסקי שב"ישראל היום" טוענים שיש להם. עסקנו בנעשה בתחנת הרדיו הצבאית גלי-צה"ל, אחרי התקופה הבעייתית של ירון דקל ואבי ברזילי. המשכנו גם בסיקור התופעה המתפשטת של תעמולה סמויה, שגם זכתה לדיון מיוחד בכנסת.

סיקור מיוחד הקדשנו לתחום לא חקור ולא מטופל של התקשורת הישראלית – העיתונות בשפה הרוסית. פרויקט בת של מפת הבעלויות האיר לראשונה את מבנה השליטה בכלי התקשורת השונים במגזר זה, שפונים לקהל פוטנציאלי של כמיליון ישראלים. בוריס ינטין מלווה את הפרויקט בפרסום תדיר של סקירות ביקורתיות וכתבות תחקיריות, עבודה שזכתה לחשיפה גם בכנס של "העין השביעית" שהוקדש לתקשורת הישראלית ברוסית.

גם ב-2017 הקדשנו תשומת לב לזירה תקשורתית אחרת, בעלת השפעה מכרעת על השיח מבלי שתצטרך להעסיק עיתונאי אחד או לעמוד (ולו למראית עין) בנורמות אתיות או מחויבות ציבורית כלשהי. הכוונה לפייסבוק כמובן, ובמיוחד לסניף הישראלי שלה, זה שטוען שאין לו שום קשר לעניין הזה של רשתות חברתיות (כן, גם זה היה).

ב-2017 נפרדנו מתוכנית הרדיו שלנו, "קול העין", שהגיעה לסיומה עם סגירתה של תחנת קול-הקמפוס שאירחה אותנו (את ספיישל הברווזים שלנו שמעתם?). במהלך השנה התנסינו גם במגזין וידיאו, "האישון" קראנו לו, באכסניה של "חללית טי.וי". אה, וקפצנו גם לכנסת.

2017 היתה השנה השנייה לפרויקט המוצלח של "מדד הייצוג", יחד עם עמותת סיכוי, שעמה ערכנו גם כנס לציון השנה הראשונה של הפרויקט. המשכנו גם בטיפול עקבי בנגע של סקרים ליהודים בלבד.

לא הזנחנו נושאים אזרחיים, כמו הטיפול העיתונאי בנושאי סביבה, תזונה ובריאות. שמנו דגש על סיקור מתמשך של תביעות השתקה, כלי שהלך והפך נפוץ כפרקטיקת השתקה – בעיקר מול עיתונאים עצמאיים או אזרחים דעתנים. הארנו זרקור על אלימות משטרתית כלפי עיתונאים ועל הצד האפל של הסטרט-אפ ניישן, ועסקנו ביחסי עבודה ומעמד העיתונאי – במיוחד מול הבוסים שלו.

והיו גם הרבה סיפורים קטנים יותר, כמו למשל זה שקרה כשב"ידיעות אחרונות" עברו דירה, וביקשו לקחת איתם את שם הרחוב. גם ב-2018, ניפגש ברחוב מוזס.