נהוג לומר שהשקרנים המצטיינים ביותר עושים זאת מתוך שכנוע פנימי עמוק בכך שהם דוברי אמת. אצל בנימין נתניהו, אשף ספינים ששקריו הפכו לשם דבר אצל נשיאים ושותפים קואליציוניים, נדמה שהשכנוע העצמי כה עמוק שהוא יכול להחליף נרטיבים במהירות כמה פעמים בשעה – ועדיין לעורר במאזין התמים תחושה שאין סדקים בתפיסת המציאות שהוא פורש בפניו.

הכישרון הזה משגשג במיוחד בשנים האחרונות, שבהן נתניהו דואג להקיף עצמו באומרי הן ובורח מראש מסיטואציות שעלולות לסדוק את עלילת-העל, כמו מסיבות עיתונאים ומפגשים עם מראיינים ביקורתיים. כך קרה שביקוריו ההולכים ומתמעטים בבית המשפט הפכו לזירה הציבורית היחידה שבה מעמתים אותו עם עובדות והסברים שמאתגרים את תפיסת המציאות המניפולטיבית שאימץ.

אתמול (12.5), ביום העדות ה-86 שלו, סיפק הנאשם נתניהו תצוגת תכלית של הכישרון הזה, שמאפשר לו לבטל בלי למצמץ נרטיבים שעד לפני זמן לא רב שלטו בעולמו.

זה היה היום הראשון של חקירתו הנגדית ב"תיק 2000", פרשת שיחות השוחד שלו ושל נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות". כתב האישום מייחס למוזס הצעת שוחד – הטיית הסיקור למען נתניהו לקראת הבחירות – בתמורה לקידום הצעת חוק שתפגע ב"ישראל היום", המתחרה החינמי שאיים על מעמדו בשוק. לנתניהו מייחסת התביעה עבירה של מרמה והפרת אמונים.

הדיון נפתח בהשלמה קצרה של חקירתו הנגדית ב"תיק 4000" שהעסיקה את האולם התת-קרקעי בתל-אביב מאז נובמבר והסתיימה כעת אחרי מסכת ארוכה של מריחות, התנגדויות סרק, הערות מעליבות כלפי התביעה ודיונים שקוצרו או בוטלו לבקשת הנאשם נתניהו. קל היה להבחין בעומס שירד מעל כתפיה של התובעת בתיק זה, עו"ד יהודית תירוש, שספגה את רוב האש מהסנגורים ומקהל המעודדים שמלווים את ראש הממשלה בדיונים.

את מקומה תפס עו"ד יהונתן תדמור. "אני אתחיל בחשיבות שאדוני ראה בעיתון 'ידיעות אחרונות'", אמר תדמור לנתניהו. "אני רוצה שתאשר שבשנים 2008 עד 2014 אדוני חשב של'ידיעות אחרונות' וגם לאתר ynet יש כוח גדול מאוד כגוף תקשורת מרכזי בהשפעה על דעת הקהל".

"נכון", אישר נתניהו.

"אתה ראית את 'ידיעות אחרונות' כגורם מאוד דומיננטי – אם לא הדומיננטי בה"א הידיעה – בשוק התקשורת הישראלי", המשיך התובע.

"נכון", הגיב נתניהו. "דומיננטי מאוד, לא רק בתקשורת אלא גם בפוליטיקה".

עו"ד יהונתן תדמור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוני 2025 (צילום: חיים גולדברג)

עו"ד תדמור הציג לנתניהו שורה של ציטוטים שמהם עולה ש"ידיעות אחרונות" היה בעיניו יותר מ"דומיננטי". נתניהו אמר לחוקריו שהתקשורת הישראלית "מעוותת, ריכוזית ודורסנית" באופן שאין דומה לו בעולם החופשי, ומי ששולט בה, ולא רק בגופים שבהם הוא מחזיק ישירות, הוא "האיש הזה וגרורותיו". מי זה? "נוני! חד וחלק נוני מוזס".

בחקירות ובשיחות עם מקורביו נתניהו תיאר את מוזס כתמנון כל-יכול אך נחבא אל הכלים שמנהל את ההצגה הגדולה שהישראלים מכנים "פוליטיקה". האיש שבלעדיו, נכון לימים ההם, לא ניתן לנצח בבחירות וגם לשלוט במדינה לאחר מכן.

נתניהו אישר אתמול שהתיאורים האלה משקפים את עמדתו, והוסיף שראה במוזס "רב אמן בשליטה באנשיו" ש"שולט לחלוטין" באימפריית התקשורת שלו. מוזס, שנכח באולם, צפה בו במבט חתום וכמעט לא הוציא הגה. באחת ההפסקות נצפה משוחח בפינה מבודדת עם סנגורו של נתניהו, עו"ד עמית חדד.

אלא שכמה רגעים אחרי שנתניהו אישר את ההיגדים של התובע, הנאשם החל להזיז את הספינה והדגים את מומחיותו בלישה של נרטיב תוך כדי תנועה.

נתניהו כנראה זיהה לאן הולכת החקירה והחל לכרסם בתיאור של מוזס כממליך מלכים אבסולוטי. הוא נסוג לפרשנות האלטרנטיבית שניסה להדביק להתנהלות של הנאשם שאול אלוביץ' ב"תיק 4000": בעל הבית, במקרה זה אלוביץ' ב"וואלה", בהחלט יכול להשפיע על כתבה מסוימת או לגייס כותב שייצג את תפיסת עולמו, אבל אם הוא לא מחליף את רוב המערכת ומשנה את "הצופן הגנטי" של הארגון – אין לזה באמת השפעה.

נתניהו השווה זאת לשר שנכנס למשרד חדש, ורק אז מגלה את העוצמה המצמיתה של המנגנון הביורוקרטי והכוח שאוחזת בידיה "הפקידוּת הקבועה". במקרה של "ידיעות אחרונות", הסביר, "כדי לשנות את הדרך שבה שופכים את הדיו הזה על העצים המתים, צריך לשנות את האנשים". החקירה אמנם העלתה שמוזס היה מוכן לשתול בעיתון פובליציסטים מטעמו של נתניהו, כפי שניסו לעשות גם בני משפחת אלוביץ' ב"וואלה" – אך נתניהו, באופן נוח למדי, לא ציין זאת.

נוני מוזס משוחח עם עו"ד עמית חדד, הסנגור של בנימין נתניהו, אתמול במהלך אחת ההפסקות (צילום: אור-לי ברלב)

"אמרתי שלנוני יש שליטה מלאה, אבל רק אם הוא ר-ו-צ-ה להשליט אותה בעיתון", הסתייג נתניהו. ויש דבר מה נוסף שמגביל את המו"ל, טען ראש הממשלה. "אתה לא יכול לקחת את העיתונאים שהוא הכניס במהלך השנים ל'ידיעות אחרונות' ולהגיד להם 'עכשיו תתמכו במפלגת התחייה', או 'תכתבו מאמרים טובים על בן-גביר'. יש מגבלה, והמגבלה היא הדי-אן-איי. כשאני אומר שהוא שולט על 'הכל', הכוונה ל'הכל' בכיוון שהעיתון מראש לקח".

נתניהו ציין כדוגמאות את בעלי הטור הבכירים והוותיקים סימה קדמון ונחום ברנע. מוזס, שישב במרחק שני מטר ממנו, החניק רצף של שיעולים.

עו"ד תדמור ניסה לאתגר את הפרשנות האלסטית של נתניהו באמצעות ציטוטים מפי מקורבים משותפים שלו ושל מוזס שהיו מעורבים בדרגות שונות בתיווך בין השניים. דב איכנולד, מנכ"ל ידיעות-ספרים ושותף עסקי של מוזס, היה בן בית אצל משפחת נתניהו. הוא העיד שנתניהו האמין בתיאוריה – מופרכת, לטעמו – שלפיה "התקשורת קובעת הכל ונוני עומד בראש התקשורת".

הנאשם הגיב בביטול: "אם התקשורת היתה קובעת הכל, לא הייתי יושב כאן" (נתניהו התכוון כנראה לכך שלא היה נשאר ראש ממשלה, ונעלמה ממנו האירוניה הטמונה בכך שבאופן פיזי ישב באותו רגע בכיסא הנאשמים – שאליו הגיע, לפי תיאוריית הקשר שהוא מקדם, דווקא מפני שהתקשורת קשרה נגדו קשר עם מערכת אכיפת החוק).

תדמור ציין שניר חפץ, איש "ידיעות אחרונות" שהפך לדובר של נתניהו ומשפחתו ולאחר מכן חתם על הסכם עד מדינה, טען שנתניהו משוכנע שמוזס שולט גם במה שמתפרסם בערוץ 2, ב"מעריב" וב"גלובס", ומפעיל עיתונאים בכירים שכלל לא עובדים אצלו, כמו בן כספית ורביב דרוקר.

נתניהו, אמר חפץ, "בטוח שכל אות שמוקלדת באיזושהי פלטפורמה של קבוצת 'ידיעות אחרונות', יושב על המחשב ארנון מוזס ומשכתב אותה". לפי התיאור שלו, לא ניתן היה לשכנע את נתניהו שהמציאות אחרת. "ניסיתי להסביר לו שאין לו בכלל מחשב בחדר, אבל זה לא עוזר", העיד חפץ בבית המשפט ב-2021. "הוא בטוח שכל כתב שמתקשר, שלח אותו מוזס, זו התודעה שלו, והוא גם מתווכח איתך על זה – הוא היה אומר לי כל הזמן שאני לא מבין כלום בנושא הזה, שאני תמים".

דב איכנולד לפני עדותו במשפט המו"לים, פברואר 2024 (צילום: אורן פרסיקו)

מה יש לנתניהו לומר על כך? "ככה מתבטא מר חפץ", הגיב באדישות. "זה לא אומר שככה אני חושב, וזה לא אומר שאני אמרתי לו. אני לא חושב שאם יש כתבה על סרט חדש במדור בידור, או כתבה על רווחה, נוני מוזס יושב שם ועורך".

"אני לא חושב שלזה מר חפץ התכוון", העיר תדמור.

"נוני יכול היה להשפיע על בעלי הטורים, אבל בשוליים", טען כעת נתניהו, והוסיף שלא באמת האמין שמוזס שולט בעיתונאים שלא מועסקים אצלו. "אתם תמיד משמיעים משפטים אבסולוטיים – נוני שלט בעיתון, בקו הפוליטי, הקו היה עוין, המאסה הטוטאלית של האנשים היתה כזו שהוא יכל להכווין אותם בצורה כזו או אחרת, אבל לא לסובב אותם לגמרי, לסובב את הספינה".

יו"ר הקואליציה האמיתי

ברור מדוע נתניהו מנסה להמעיט בכוחו של מוזס: אם מוזס אינו כל יכול, והעיתונאים שלו אינם פיונים חסרי דעה, היכולת לרתום את "ידיעות אחרונות" למען פוליטיקאי כחלק מעסקת שוחד הופכת את האתנן שהונח על השולחן בבלפור לבלוף, סיפור בדים שהונח על השולחן כחלק ממשא ומתן בין שני שקרנים. נוני אולי הציע לדאוג שנתניהו יישאר בשלטון כמה שרק ירצה, אבל הוא לא יכול היה לקיים.

התובע, עו"ד תדמור, הצליח לחורר את התזה הזאת מעוד כיוון. גם במקרה זה הוא הסתייע בדברים מפורשים שנתניהו אמר בעבר, עם חיזוקים מתוך דברים שאמרו מקורביו. "אדוני חשב שמוזס לא שולט גם בכתבים, אלא גם בגורמים פוליטיים", הציע תדמור.

"חשבתי שיש לו השפעה עצומה, שהוא שחקן פוליטי ראשון במעלה", השיב נתניהו.

בחקירה השתמש נתניהו בתואר אפילו בכיר יותר: הוא כינה את מוזס "יו"ר הקואליציה". תדמור ציטט את הקטע הזה באוזניו, והוסיף פרשנות: "אדוני חושב שלמר מוזס יש כוח שהוא הרבה מעבר לכוח שיש לו ב'ידיעות אחרונות', אלא לגבי כל הפוליטיקה הישראלית".

"ממש כך", אישר נתניהו. "הוא השתלט על הקואליציה. אני הייתי יו"ר הקואליציה, אבל במבחן הכוחות ה-ו-א עמד מולי – לא חבר כנסת כזה או אחר. נוני מוזס בהחלט הפעיל אותם למטרותיו".

עד המדינה ארי הרו בבית-המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2023 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

האישור הזה חשף עוד סדק בגרסת הנאשם: אם מוזס לא שולט באופן מוחלט בעיתון שלו, כפי שנתניהו טוען כעת, כיצד ייתכן שהוא שולט לגמרי על הפוליטיקה הישראלית?

תדמור ציין שאפילו מוזס הגיע למסקנה שנתניהו מאמין שהוא זה שיקבע אם יישאר ראש ממשלה. לאחר מכן שב ושאל אותו אם אכן ראה כך את מוזס. הסנגור חדד נעמד והחל להתנגד לשאלה. זה הספיק לנתניהו כדי לזהות את המלכודת, והוא מיהר לקחת צעד אחורה: "חשבתי שהעוצמה שלו חזקה – אבל היא לא קובעת הכל. הכוח שלו היה תלוי בנסיבות".

בחלק אחר של הדיון ניסה התובע לתקוף את הסוגיה מזווית נוספת. "אני מציע לאדוני שאתה אמרת בזמן אמת שאם הסיקור שלך ב'ידיעות אחרונות' לא יהיה יותר טוב ממה שהיה אז, יש אפשרות שתפסיד את הבחירות", אמר לנתניהו.

"יש אפשרות גם שאני אחליק על קליפת בננה!", הכריז נתניהו, ופנה להשיב על שאלה אחרת שהוצגה לו מעט קודם לכן.

תדמור החזיר אותו לנושא. הוא הציג לו ציטוט מפי עד המדינה ארי הרו, ראש הסגל והמתווך המרכזי בינו לבין מוזס במגעים הסודיים שהפכו ל"תיק 2000": נתניהו, אמר הרו, "היה מדבר על 'ידיעות' ועל נוני שהם מנסים להרוג אותו, ושלא נצליח לזכות בבחירות אם ימשיכו לתקוף אותנו בצורה כזאת".

"אני לא זוכר שזה היה הלך הרוח שלי, ממש לא", הגיב נתניהו.

תורת הדאמפינג

הדיון שהתקיים אתמול לא עסק בשיחות שקיימו נתניהו ומוזס ב-2014, שעומדות במרכז כתב האישום. עו"ד תדמור פתח את החקירה בסבב שיחות קודם שניהלו השניים, שהחל כמה חודשים לפני הבחירות שהתקיימו בפברואר 2009 – הבחירות שהחזירו את נתניהו לשלטון אחרי הפסקה של עשור.

לאורך המשפט התלונן נתניהו ארוכות על היחס שקיבל מ"ידיעות אחרונות" מאז תחילת הקריירה הפוליטית שלו. אתמול הוא הזכיר שוב את פרשת עמדי, פרשת השחיתות של נתניהו שנחשפה ב"ידיעות אחרונות" ב-1999, ואת "תחקיר הנעליים" מ-1997, החשיפה הראשונה של היחס המתעמר והמשפיל של שרה נתניהו לעובדי משק בית.

לנתניהו לא היתה סיבה להאמין שבבחירות 2009 "ידיעות אחרונות" יהפוך את עורו ויצדד בו. למזלו, למערכת הבחירות הזאת הוא הגיע עם נכס יוצא דופן שהעניק לו כוח מיקוח: "ישראל היום", החינמון רב התפוצה שהקימו למענו בני הזוג שלדון ומרים אדלסון שנה וחצי קודם לכן.

נוני מוזס עם הסנגורית שרון קלינמן, אתמול בפתח יום עדותו של נתניהו (צילום: איתמר ב"ז)

בחודשים שלפני הבחירות כבר עבדה מערכת "ישראל היום" על התרחבות: השקת מהדורת סוף שבוע שתפגע במקור ההכנסה העיקרי של "ידיעות אחרונות" ותספק את המכה המסיימת שתשבור את המונופול של מוזס. לפי התזה של תדמור, בנקודת הזמן ההיא נוצרה הזדמנות לעסקה שתועיל לשניהם: נוני ירכך את היחס לביבי, אולי אפילו ישרת אותו – וביבי ילחץ על אדלסון לדחות או אף לבטל את השקת מהדורת הסופ"ש.

"ידעת שהמודל הכלכלי של 'ישראל היום' מהווה איום כלכלי על 'ידיעות אחרונות'", הציע התובע לנאשם.

"כך זה הוצג, אני לא ידעתי. זאת היתה הטענה", היתמם נתניהו.

"עיתון שמחולק בחינם במאות אלפי עותקים, אדוני לא הבין שזה משפיע על תפוצה של עיתון שנמכר בכסף?", לחץ תדמור.

כעת נתניהו אישר שאכן הבין זאת. מיד אחר כך ניסה שוב להסיט את הדיון: "מעניין שהאיום נעלם אחרי שהעיתון שינה את עורו והפך לעיתון עוין נגדי! פתאום אין בעיה של דאמפינג!", הכריז, למרות ששוק העיתונות המודפסת הפך בינתיים כולו ללא רלבנטי. הוא טען שזאת הסיבה שבשמאל מעוניינים כעת לסגור את ערוץ 14, שהחליף את "ישראל היום" במשבצת השופר המרכזי של היקום הביביסטי.

תדמור החזיר את נתניהו ל"תיק 2000". הוא ציין שההכנסות של "ידיעות אחרונות" לא נפגעו רק מהחלוקה החינמית. "אני חושב שכשמוזס דיבר על דאמפינג, הוא דיבר על מכירת מודעות פרסום במחירי היצף", אמר התובע. התופעה, שמוזס אכן העלה בחקירותיו, נחשפה בסדרת כתבות תחקיר של "העין השביעית": מתברר שבעיתון של משפחת אדלסון מכרו מודעות במחירים מגוחכים שלא התקרבו לכיסוי עלויות הייצור.

"אני זוכר את הטענה הזאת", הגיב נתניהו.

"ידעת גם שאדלסון הפסיד הרבה מאוד כסף", אמר התובע.

"הוא השקיע כסף, כן", השיב נתניהו באי נוחות.

"מפסיד באופן קבוע – 3 מיליון דולר בחודש", לחץ התובע.

"אני לא זוכר את הסכום. אבל הוא לא הרוויח – כי זה לוקח זמן", טען נתניהו.

כמה זמן? לפי הערכות בענף התקשורת, "ישראל היום" הפסיד מיליארד שקל בעשור הראשון לקיומו, ומעולם לא הגיע לרווחיות. הנכונות של בני הזוג אדלסון לשפוך הון בסדר גודל כזה על השופר הפרסונלי של ביבי תוארה לא פעם כטובת ההנאה הפוליטית היקרה בתולדות ישראל. חוקריו של נתניהו אף רצו לחקור את קשריו של נתניהו עם האדלסונים בכלים פליליים – אך נבלמו. נתניהו כבר כנראה לא ייחקר כחשוד בפרשה, אך ברור מאין נובעת הזהירות שלו.

בנימין נתניהו עם בני הזוג שלדון ומרים אדלסון שבועיים לאחר השקת "ישראל היום". ירושלים, אוגוסט 2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

סבב הפגישות התקיים בתל-אביב, במלון קראון-פלאזה במרכז עזריאלי. נתניהו אישר שהסתיר אותן, ושהן לא נרשמו ביומן. לטענתו, כך עשה לעתים קרובות כשנפגש עם גורמי אופוזיציה. "נוני מוזס לא היה מראשי האופוזיציה, אבל הוא היה בעל עוצמה יותר גדולה מהם, שחקן פוליטי ותקשורתי חזק. לקראת מערכת בחירות, למה אני צריך למסור את זה ליריבים שלי, או לציבור בכלל?".

"אני אומר לך שאת השיחות האלה קיימת כדי להיערך לבחירות", הציע התובע. "כדי להשפיע על המצב הפוליטי שלך".

"ודאי, כשאני מדבר עם מו"לים זה כדי לנסות להשפיע", אישר נתניהו, אך מיד הוסיף הסתייגות: "היו לי גם עוד מטרות".

"אדוני מייחס למוזס מעין יכולות של פוליטיקאי", אמר תדמור. "אני מציע לך שיש הבדל גדול: הוא יכול להשפיע על תכנים בכלי תקשורת, ופוליטיקאים אחרים לא יכולים – ויש לו אינטרס עסקי כלכלי. הוא רוצה שהעיתון שלו לא יקרוס. השיח איתו הוא לא רק פוליטי. מה שמלווה את הרצון שלו הוא שמירה על האינטרס הכלכלי שלו, וגם היכולת להשפיע על תכנים".

נתניהו לא שיתף פעולה. "נוני מוזס לא התנה את הפגישות בשום תמורה, וגם אני לא", טען.

תדמור ציין שמוזס, בחקירתו, אמר שנתניהו "רצה להבטיח" שסיקור מערכת הבחירות בעיתון "לא יהיה עוין".

"אמרתי לו כמו שאמרתי לאחרים, שאני מצפה לסיקור הוגן", אמר נתניהו, והוסיף בסרקזם דק: "הוא אמר שזה יהיה הוגן, בסדר".

עד המדינה ניר חפץ באולם משפט המו"לים, דצמבר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

ראש הממשלה ניסה לטעון שהיחס של "ידיעות אחרונות" כלפיו וכלפי משפחתו היה ונשאר שלילי. אבל תדמור הפריך זאת באמצעות ציטוט מתוך שיחות "תיק 2000". "אני לא חושב שהיו לך טענות על הבחירות ב-2009", אמר מוזס באחת ההקלטות. נתניהו השיב בחיוב: "היה סיקור הוגן".

תדמור הציג אינדיקציות לכך שגם בחודשים שאחרי הניצחון בבחירות 2009 נמשך היחס החם: ניתוח שפִרסם אביב הורביץ במדור "מי נגד מי", שבו הוצגו שלל ידיעות מחמיאות מהתקופה, והופעה של נתניהו בוועידה של העיתון "כלכליסט" מקבוצת "ידיעות אחרונות".

"אני לא אחראי לדברים שנעשו שם, זה לא קשור לשום שיח", התגונן נתניהו. "מה הנחה את מערכת 'ידיעות אחרונות' ומה חשב נוני מוזס – זה עניין שלו. היו גם התקפות".

"לא היתה סיבה שזה יטריד אותי"

לפי התזה שהציג תדמור, היחס ה"הוגן" של תשלובת מוזס באותה תקופה נבע מתוך משא ומתן מתמשך בנוגע לתנאים שבהם יתרחב "ישראל היום": כמות העותקים שידפיסו האדלסונים, והמועד שבו ישיקו את מהדורת סוף השבוע. נתניהו אישר ששוחח עם מוזס על המהדורה, אבל הכחיש בתוקף שדיבר איתו על כמויות עותקים – נתון מסחרי מובהק שניתן לכמת את ערכו בכסף.

אלא שבזמן אמת טענו מקורביו של נתניהו שהוא בהחלט התעסק בכמויות. תדמור הזכיר שניר חפץ תיעד זאת ברשימות שתִכנן להפוך יום אחד לספר אוטוביוגרפי. בשיחה מוקלטת בין חפץ לארנון מילצ'ן – מקורב משותף של נוני וביבי, שגם הוא תיווך ביניהם – שוב הוזכר העיסוק של ראש הממשלה בתפוצה המתוכננת של מהדורת סוף השבוע.

אדלסון, שכונה "הג'ינג'י", התחייב לטענתם שמהדורת סוף השבוע תצא ב-85 אלף עותקים בלבד, הרבה פחות מהמהדורה של "ידיעות אחרונות" באותה תקופה. חפץ טען שמרים אדלסון אמרה שמדובר בהחלטה קשה ו"לא כלכלית", אבל שהם יעמדו בה בתנאי שלא תתפרסם אצל מוזס "מילה רעה על ביבי ועל משפחתו", ועל הנשיא שמעון פרס.

נתניהו הכחיש. "זה לא מסביר שום דבר", טען. "אני לא ביקשתי 85 אלף עותקים, אני לא יודע למה הם אמרו את זה. זה לא משקף את מה שאמרתי".

ארנון מילצ'ן בטקס קבלת פרס גותהאם, 2016 (צילום מסך)

"למה מועמד לראשות ממשלת ישראל עושה את הבירורים האינפורמטיביים האלה בשביל מר מוזס, האם 'ישראל היום' עומדים או לא עומדים להוציא מהדורת סוף שבוע? מה הקשר שלך לאירוע?", חקר התובע.

"אין לי קשר", הגיב נתניהו. "לא רק שלא היתה לי סמכות – אני רוצה להגיד לכם שלא היתה לי שום יכולת או רצון להשפיע על שלדון אדלסון. יותר קל להזיז את הירח ממסלולו".

"אז אני אומר לך שמוזס זוכר שאחרי כמה שבועות החזרת לו תשובה", המשיך התובע. "הוא שמע שאמרת שאתה חושב שתוכל לסדר את זה, כלומר למנוע את עליית מהדורת סוף השבוע. אדוני זוכר את זה?".

"לא", השיב נתניהו.

עו"ד תדמור, בתגובה, הציג לו את הקטע הרלבנטי מתמליל החקירה של מוזס.

"אני בטוח שלא אמרתי את זה. יכול להיות שהוא לא מדייק, אולי הוא משקף כאן תקווה פרטית שלו", ענה נתניהו. "לא נתתי שום הבטחה כזאת".

מעט אחר כך הציג תדמור כמה קטעים מתוך חקירתו של אדלסון, שהלך לעולמו ב-2021. מתברר שטייקון הקזינו האמריקאי אישר כמה פעמים שנתניהו פנה אליו עם בקשה בנוגע למועד השקת מהדורת סוף השבוע. "הוא ביקש ממני לדחות את זה", אמר אדלסון בפשטות.

מה יש לנתניהו להגיד על כך? "יש כאן כנראה איזה בלבול", טען. לדבריו, הוא בסך הכל בירר מתי מתוכננת ההשקה, ושמע מאדלסון שממילא יעברו עוד כמה חודשים עד שתושלם העבודה.

"אז שלדון לא דייק?", שאל תדמור.

"נכון. מה הבעיה?", הגיב נתניהו.

בכירי "ישראל היום" ב-2014 אהרון לפידות, ציפי קורן ועמוס רגב מעיינים בגליונות של החינמון בבית הדפוס של האדלסונים בבת-ים (צילום מסך מתוך סרטון תדמית)

לקראת סוף הדיון הציע תדמור הסבר להתפתלויות של נתניהו: "כל התמרונים בעניין 'ישראל היום' אינם חוקיים, ולכן נזהרת. תגובתך?".

עו"ד חדד התנגד לשאלה, ותדמור ניסח אותה מחדש. הוא ציין שניר חפץ התריע באוזני נתניהו שהבחישה שלהם בעסקי העיתונות עלולה להתברר כבלתי חוקית, והוסיף שמילצ'ן אמר שגם אדלסון חשש שבסוף כל המעורבים ימצאו עצמם יחד בבית הכלא. "זה הטריד אותך?", שאל התובע.

"לא היתה שום סיבה שזה יטריד אותי", השיב ראש הממשלה. לדבריו, הוא לא זוכר שום דבר כזה.

מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" הושקה לקראת סוף נובמבר 2009, אחרי שנתניהו כבר כבש מחדש את כס ראש הממשלה. כמות העותקים זינקה במהירות ל-550 אלף – הרבה יותר מהנתון שהוזכר בשיחות שקיומן הוכחש. כעבור שבועות אחדים הכריזה הממונה על ההגבלים העסקיים באופן רשמי על תום עידן המונופול של "ידיעות אחרונות".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.47MB)