הסנגורית של נוני מוזס הצליחה להביך את השר זאב אלקין. בשבוע שעבר, כשאלקין נחקר על חלקו ב"תיק 2000" – תיק שיחות השוחד של נוני ובנימין נתניהו – הוא תיאר את קבוצת התקשורת של מוזס כאויב האולטימטיבי של הליכוד. "להיות במגעים עם 'ידיעות אחרונות' נחשב סוג של מעשה בגידה", אמר אלקין, אך הוסיף כוכבית: "אני לא אגיד לך שזה לא היה. אנשים בסתר ניהלו מערכות יחסים עם 'ידיעות אחרונות'".

בדיון שהתקיים אתמול (19.7) בבית המשפט המחוזי בירושלים התבקש אלקין להתייחס לעובדה מפתיעה: הוא היה אחד מאותם אנשים.

הסנגורית של מוזס, עו"ד שרון קלינמן, פתחה את חקירתה בגישוש: "בעדות שלך התייחסת ליחסי הסימביוזה והתלות בין התקשורת לפוליטיקאים, דיברת על יחסים שוטפים, תדרוכים, ראיונות, הדלפות, פגישות של פוליטיקאים עם עיתונאים ועורכים – וגם עם מנכ"לים ובעלים".

אם אלקין ניחש לאן זה הולך, הוא לא הסגיר דבר. עו"ד קלינמן הגבירה את האש: "אגב, אמרת שאתה מרגיש חוסר נוחות כששואלים אותך ואתה נדרש להתייחס לדבר הזה. אני לגמרי מבינה את זה, אבל בכל זאת נעשה את זה: האם אתה קיימת יחסים שכוללים פגישות, תדרוכים, עם כתבים ועורכים מ'ידיעות אחרונות' בשנים 2009–2014?".

אלקין, שעד כה לא חשש להרחיב בדבריו ולחרוג בתשובותיו מהמסגרת הצרה של ההליך הפלילי, השיב הפעם בקצרנות: "כן, בתדירות כזו או אחרת".

טווח השנים שבו נקבה הסנגורית מתייחס לתקופה שבה דנה הכנסת בחמש הצעות חוק שנועדו לפגוע באופן ממוקד ב"ישראל היום", העיתון החינמי רב התפוצה של משפחת אדלסון ששבר את המונופול של "ידיעות אחרונות" ושימש עד 2022 כשופר האולטימטיבי של נתניהו. אלקין, שועל פוליטי שהוכתר בשבוע שעבר באולם כ"שחקן השח הכי טוב בכנסת", היה אחד החיילים שהפעיל נתניהו כדי להפיל את יוזמות החקיקה הללו. האם יכול להיות ששיחק בשני צדי הלוח?

הנאשם נוני מוזס, אתמול באולם משפט המו"לים (צילום: איתמר ב"ז)

עו"ד קלינמן הקריאה כמה קטעים מתוך חקירתו במשטרה. "מדי פעם אני מגיע למערכת 'ידיעות אחרונות' לשיחות תדרוך עם עיתונאים", גילה אלקין לחוקרים. "נפגש עם העורך, נפגש עם העיתונאים, ולפעמים, בפגישות עם העורך, גם נוני נכח".

בבית המשפט אישר זאת אלקין בחוסר רצון. הוא העלה השערה שלפיה הפגישות התקיימו אחת לשנה בערך, ולא אחת לחצי שנה כפי שניתן היה להסיק מתמליל החקירה. "זה לא היה תדיר מאוד, אבל זה קרה כמה פעמים", אמר בזהירות. העורכים הראשיים של "ידיעות אחרונות" בתקופה המדוברת היו רפי גינת ורון ירון. אלקין לא נקב בשמותיהם, ולא ברור אם התכוון לשניהם או רק לאחד מהם.

לפי כתב האישום שהוגש נגד מוזס ונתניהו, אלקין לא היה שותף למגעים הסודיים שבהם דנו באפשרות שראש הממשלה יסייע לקידום חקיקה שתפגע ב"ישראל היום" – ומוזס, בתמורה, יגייס את אימפריית "ידיעות אחרונות" כדי לוודא שהוא יישאר בשלטון כמה זמן שירצה. אלקין כבר אמר בבית המשפט שהוכה בהלם כשנודע לו על ערוץ התקשורת החשאי של נתניהו ומוזס.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו, ישב מאחור והאזין לסנגורית של מוזס מקלפת את שכבת החשאיות של אלקין. מדי פעם הוא צעק הערה בת מילה אחת: "ח-י-ס-י-ו-ן". זאת כנראה היתה הדרך של חדד לרמוז לעד שהוא יכול לחסוך לעצמו את השאלות המביכות בהסתמך על התקדימים המשפטיים שמגבילים את היכולת של בית המשפט לעסוק במקורות עיתונאיים.

הרושם שנוצר מההערות של חדד היה שהתשובות של אלקין מאיימות לפגוע בקו ההגנה של נתניהו, שלפיו השיחות עם מוזס לא היו משא ומתן – אלא תוכנית ערמומית לנטרול אויב מתוחכם. אלקין, בכל אופן, התעלם מהרמזים והמשיך להשיב לשאלות. מתשובותיו עולה שלא רק שימש מקור של עיתונאי "ידיעות אחרונות", אלא גם חלק תובנות פוליטיות עם בעל הבית, מוזס.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, מגיע לאולם בבית המשפט המחוזי בירושלים כדי לצפות ביום עדותו הראשון של זאב אלקין (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד קלינמן שאלה את אלקין האם נפגש עם מוזס בשנת 2014, השנה שבה הצביעה הכנסת על הגרסה החמישית של "חוק 'ישראל היום'", יוזמת החקיקה שהוביל ח"כ איתן כבל העומדת במרכז אישומי "תיק 2000".

"לא זוכר מקרה ספציפי, אבל לא היו לי פגישות אישיות עם נוני מוזס", השיב אלקין. "זה עבד ככה: הייתי מוזמן פעם ב-, לא בתדירות גבוהה, למפגש עם העורך או המערכת. לפעמים 'ידיעות' יזמו ולפעמים אני יזמתי, ולפעמים לפגישה כזאת – במיוחד אם זה עם העורך – נוני היה מצטרף לשיח על המצב הפוליטי במדינת ישראל בעת הזאת".

"אני מציעה לך שנוני היה מצטרף רק בפגישות עם העורך", אמרה הסנגורית.

"הוא לא היה מצטרף לשולחן הרחב, אבל לפעמים היתה פגישה של שולחן רחב, ואחר כך אתה נכנס לחדר של העורך כחלק מרצף של אירועים באותו יום, ושם לפעמים הוא היה מצטרף. אגב, לפעמים לא. לא זכור לי שהיו לנו פגישות אחד על אחד שנוצרו מראש. היתה לי יכולת ניתוח פוליטית, שמתי אותה על השולחן – מה אני מעריך שהולך לקרות – ומר מוזס התעניין בדעתי בנושאים האלה".

"אגב, זה לא חריג", הוסיף אלקין ליתר ביטחון אחרי פאוזה קצרה. "היו לי שיחות כאלה גם עם שחקנים נוספים בשדה התקשורתי והפוליטי". לדבריו, המפגשים נפסקו אחרי פיצוץ הפרשה ב-2017.

נוני מוזס עם הסנגורית שרון קלינמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מאי 2026 (צילום: איתמר ב"ז)

"על 'חוק ישראל היום' שוחחת עם מר מוזס?", חקרה עו"ד קלינמן.

"לא זכור לי כרגע ספציפית", אמר אלקין בזהירות. "אבל נוני ידע מה עמדתי. אף פעם לא הסתרתי שאני איש של נתניהו, איש הליכוד – והוא ידע שבנושאים האלה תמיד נהיה משני צדי המתרס. לא היה סימן שאלה איפה אני נמצא".

"מוזס אי פעם פנה אליך בבקשה לתמוך בחוק בעניין 'ישראל היום'?".

גם הפעם אלקין נזהר לא להשיב בשלילה גורפת. "לא זכור לי", אמר, "וגם לא היה לזה שום סיכוי. זה היה חסר טעם – נוני מוזס אדם מאוד חכם, והוא לא היה בא אלי עם הצעה כזאת. הוא ידע מה תהיה התשובה". האם ייתכן שמישהו אחר בקבוצת מוזס דיבר איתו על החוק? "לא זכור לי, אבל אני לא יכול לחתום לך שאף פעם", השיב אלקין.

בשלב הזה עו"ד קלינמן יכולה היתה להבהיר אם יש או אין בידי הלקוח שלה מידע שקושר את אלקין למאמצי הלובינג סביב "חוק 'ישראל היום'". מוזס עצמו, כשנחקר על כך, אמר ש"כמעט בכל פגישה, עם כל חבר כנסת או שר, הנושא של 'ישראל היום', של לקיחת כסף עבור 'ישראל היום', או לטפל בתופעה בדרך אחרת, עלה". האם זה עלה גם בפגישות עם אלקין? לסנגורית של מוזס היה כנראה נוח עם התשובה המעורפלת של העד, והיא לא לחצה עוד.

"לא הרגשתי נרדף"

בהמשך החקירה ניסתה הסנגורית להטיל ספק באבחנה ביקורתית שסיפק אלקין ביום העדות הראשון שלו. אלקין סיפר שחברי כנסת שהיו חתומים על הצעות החוק שנועדו לפגוע ב"ישראל היום" זכו לסיקור מוגבר ואוהד ב"ידיעות אחרונות". הוא נקב בשלושה שמות: מרינה סולודקין ודוד רותם, שכבר הלכו לעולמם, וחברתו לליכוד מירי רגב, שמכהנת לצדו כשרה בממשלה.

אלקין התנגד ליוזמות החקיקה ופעל נגדן – ובכל זאת, לטענת עו"ד קלינמן, קיבל מהעיתון יחס חיובי. היא הציגה בבית המשפט שני ראיונות שהעניק ל"ידיעות אחרונות" באותן שנים: אחד לנחום ברנע (שגרם לעו"ד חדד להזדקף ולהתלונן ש"יש עניין של חיסיון עיתונאי", אף שאלקין צוטט בראיון בשמו), וראיון זוגי עם יריב לוין שפורסם במוסף ראש השנה של 2014, ימים אחדים לפני הפגישה הראשונה בסדרת המגעים החשאיים של מוזס ונתניהו.

"לנוכח ההתנגדות שלך לחוקים השונים, שהיתה ידועה, וגם המעורבות שלך בבלימת החוקים – האם הרגשת שמופעלים עליך לחצים או שאתה משלם מחירים ביחס לסיקור שלך ב'ידיעות אחרונות'?", שאלה קלינמן.

"לא הרגשתי ש'ידיעות אחרונות' אויב שלי, או שאני נרדף שם", השיב אלקין. "יחד עם זאת, כשאני משווה את רמת הסיקור שקיבלו חברי כנסת שתמכו בהצעות החוק, בוודאי שלא קיבלתי יחס של הבן יקיר לי אפרים כמו שהם קיבלו". לדבריו, היה זה יריב לוין שיזם את הראיון הזוגי.

זאב אלקין ויריב לוין, מתוך מוסף ראש השנה של "ידיעות אחרונות". 24.9.2014 (לחצו להגדלה)

לקראת הסוף עימתה הסנגורית את אלקין עם טענה מטעה שהשמיע במהלך עדותו, שלפיה "חוק 'ישראל היום'" כביכול נועד לסגור את החינמון. "אתה אמרת מספר פעמים, כולל היום, שהצעת החוק נועדה לסגור כלי תקשורת", אמרה עו"ד קלינמן. "האם אתה זוכר שההצעה בעצם נועדה לאסור הפצה בחינם של עיתון יומי שהוא אחד מארבעת העיתונים הנפוצים בישראל? הדרישה היתה שייגבה מחיר מינימלי, שיהיה נמוך מהמחיר שגובים עיתונים אחרים".

"לא זכור לי מה היה המנגנון", הגיב אלקין. "אני לא חושב שאני עד מומחה לנושא הזה", אמר הפרלמנטר המשופשף שלטענתו הגה את התוכנית לטרפוד החוק, "אבל אם את שואלת אותי – אני אסביר איך ראיתי את התמונה. הכוח של 'ישראל היום' היה בכך שהוא מחולק חינם. בגלל זה התפוצה שלו היתה מאוד גדולה, כי אדם לא צריך לבצע כמעט שום פעולה רצונית כדי לרכוש את העיתון, או להגיע למקום X או Y שבו הוא נמכר. הוא עובר ברכבת, או בסופר, ומקבל את זה ביד.

"ברור שאם היו מחייבים את העיתון לגבות מחיר, גם אם סמלי – זה היה משנה לגמרי את השיטה, ומחייב אדם לבוא, ולבקש לקנות, ולבצע פעולת תשלום, וזאת כבר אופרציה אחרת לגמרי. ולכן ברור שהתפוצה תרד משמעותית, והעיתון יצטרך להתחרות עם עיתונים הרבה יותר ממוסדים שקיימים עשרות שנים, ועם הקהל שלהם".

מהיכן נובעת המסקנה שהתוצאה תהיה בהכרח סגירת העיתון? אלקין ניסה להסביר: "הפטנט של הפצה חינמית, כמו חינמון מקומי כזה ומצד שני עיתון שמופק בהשקעה גדולה, שנותן חדשות, עם כתבים רציניים, זה פטנט שאִפשר ל'ישראל היום' לשבור את המונופול – לא מונופול, את ההגמוניה שהיתה בשוק לכמה עיתונים שהיו קיימים. ובלי זה הוא לא היה יכול להתקיים, כי השוק היה תפוס".

התיקון העצמי של אלקין מטעה גם הוא: "ישראל היום", כידוע, שבר לא רק את ההגמוניה אלא גם את המונופול ארוך השנים של "ידיעות אחרונות" בתחום העיתונות המודפסת כמה שנים לפני המאורעות הרלבנטיים, שהתרחשו ב-2014.

ההודעה הרשמית על כך פורסמה כבר בינואר 2010, לאחר השקת מהדורת סוף השבוע של החינמון – מהלך שמוזס ניסה למנוע ולזמן מה אפילו זכה לשיתוף פעולה של נתניהו. כמו שיחות "תיק 2000", גם המגעים האלה הוסתרו בזמן אמת. כך או כך, בעת שהתרחשו המאורעות הפליליים "ישראל היום" כבר היה כמה שנים העיתון הנפוץ בישראל. באותה שנה גם רכש שלדון אדלסון את דפוס "מעריב", והתנתק מהתלות שהיתה לעיתון בבתי דפוס חיצוניים.

ביבי ממקבל וממדר

עוד לפני החקירה של עו"ד קליינמן, בפתח הדיון שהתקיים אתמול, נחקר אלקין על ידי עו"ד חדד, שהשלים את החקירה שבה פתח בשבוע שעבר. אלקין ניצל את ההזדמנות כדי לחזור על סיפור העל שלו, שתאם את קו ההגנה של נתניהו: ראש הממשלה רצה להיאבק ביוזמת החקיקה בנחישות – והיה צריך להתאמץ כדי לשכנע אותו לבחור בדרך הפעולה המורכבת יותר, שבמסגרתה הוענק לחברי הקואליציה חופש הצבעה.

לפי התביעה, הבחירה להעניק חופש הצבעה על הצעה שנתניהו התנגד לה באופן כה נחרץ מעידה על הנכונות של ראש הממשלה ללכת לקראת מוזס כחלק מהעסקה שהלכה ונרקמה בין הצדדים.

לפי הגרסה של אלקין, חופש ההצבעה ניתן לאחר שהוכח שרוב חברי הקואליציה מתכוונים להצביע בעד החוק – עם או בלי היתר מפורש. הרעיון היה למנוע מהם לשבור את הכלים, לחסוך את המשבר הקואליציוני, ואחרי שההצעה תאושר בקריאה טרומית לגרום לכך שהיא תיקבר בוועדת הכנסת ותהליך החקיקה יעוכב עד אין קץ.

עו"ד עמית חדד באולם משפט המו"לים, בשבוע שעבר (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד חדד ביקש מאלקין להתייחס להתכתבות שלו עם פרח לרנר, היועצת לענייני חקיקה של נתניהו שבהמשך הורחקה משירות המדינה עקב חקירה פלילית שבסופה הודתה בעבירת מרמה והפרת אמונים. ב-27 באוקטובר 2014, יומיים לפני המועד המקורי שבו אמורה היתה הכנסת להצביע על "חוק 'ישראל היום'", כתבה לרנר לאלקין: "צריכה אותך בוועידה עם ראש הממשלה על 'ישראל היום'. לבד! לא לדבר על זה לידה" (זהות האשה המוזכרת במסרון לא נחשפה).

"זה לא נושא לוועידה. זה פגישה", השיב אלקין במסרון.

הרושם שנוצר מההתכתבות הוא שמדובר בנושא רגיש שעדיף לא לדון בו בטלפון. האומנם? לאלקין היה הסבר אחר, שכצפוי התיישב עם צורכי ההגנה. "כבר אמרתי שהיה לי קושי לשכנע את ראש הממשלה בעניין, ולכן ברור לי ששיחה טלפונית יכולה להסתיים לא טוב, כי היכולת לשכנע היא פחות – והתגובה של ראש הממשלה תהיה 'מה פתאום, תעשה מה שאתה יכול כדי שזה ייפול'", אמר.

"כדי להסביר לראש הממשלה עוד פעם את מפת הכוחות, ואת התוצאה הסופית שתהיה, ואת הסיכונים – זה דורש פגישה. בדרך כלל אתה מציע, הוא כועס, ואז כשהוא נרגע אפשר לשכנע אותו. זה טקס שעברתי איתו מספר פעמים, וידעתי שאם אני רוצה שדעתי תתקבל צריך פגישה".

פרח לרנר עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

לכל אורך עדותו אמר אלקין שלא נוח לו לחשוף סודות מקצועיים, כפי שנאלץ לעשות בחדר החקירות. הוא טען שהשאלות שהוצגו לו פגעו בחסינות הפרלמנטרית שלו, ושהוא אף התלונן על כך בשיחה עם היועץ המשפטי של הכנסת דאז – אך הבהיר ששיתף פעולה עם החוקרים, ושלמרות חוסר הנעימות אין לו כוונות להסתיר מידע מבית המשפט.

"הנה עוד דוגמה למה שאמרתי, שאתה מאלץ אותי לענות תשובה טיפה מביכה", אמר אלקין לחדד אחרי שהתבקש להתייחס לכך שמשימת סיכול החוק הוטלה לא רק עליו אלא גם על לוין.

"לראש הממשלה יש נטייה לשלוח אנשים שונים לאותה משימה, הרבה פעמים כשהם לא יודעים אחד על השני, לעשות מידור ביניהם. זו שיטת העבודה שלו – לטוב ולרע", אמר אלקין. "זה תמיד הפריע לנו, תמיד התרעמנו על זה. זה לא נוח שאתה מגלה על עוד מישהו שפועל למען אותה מטרה בלי שתדע על קיומו, אבל כל מי שעובד צמוד עם ראש הממשלה יודע שזו דרך העבודה שלו. ככה הוא מגביר סיכויים שהדברים ייעשו".

בתחילת דצמבר 2014 פיטר נתניהו את השרים יאיר לפיד וציפי לבני, והחל תהליך פירוק הממשלה, פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. לפי כתב האישום, ב-12 בדצמבר 2014 נפגש נתניהו עם לוין ואלקין, ו"בירר עמם אם ניתן יהיה לקדם בתקופת הבחירות הצעת חוק שתגביל את 'ישראל היום'".

נתניהו לא גילה להם על השיח הסודי שלו ושל מוזס, אבל לכאורה קיווה שהמידע ידלוף. "הגם שהנאשם נתניהו לא התכוון לקדם את החקיקה", נטען בכתב האישום, "הוא קיים פגישה זו כאשר לנגד עיניו האפשרות שדבר קיומה ייוודע לנאשם מוזס, וכך יישמר אצלו הרושם שהנאשם נתניהו בוחן את היתכנות קידום החקיקה אותה ביקש הנאשם מוזס בהצעת השוחד שהעלה בפניו".

יריב לוין, שר המשפטים, בפתח עדותו במשפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2024 (צילום: יונתן זינדל)

מה קרה בפגישה ההיא? כשיריב לוין נחקר על כך בבית המשפט, הוא לא שלל שהפגישה התקיימה, אך טען שאינו זוכר את תוכנה. "אני לא יכול לזכור ספציפית מה קרה בפגישה מסוימת", נימק.

האם הזיכרון של אלקין טוב יותר? עו"ד חדד נתן לו הזדמנות להשיב, אך קיבל תשובה דומה. "לא זוכר דבר כזה. לחלוטין", אמר אלקין. "קשה לי מאוד לתאר לעצמי שראש הממשלה היה מדבר איתי על דבר כזה ולא הייתי זוכר, כי זה היה מפתיע אותי לגמרי. אני גם הייתי תומך וחסיד של עיתון 'ישראל היום', ואני מניח שזה היה מקומם אותי והייתי כועס".

לטענתו, הוא לא התבקש לקדם עבור נתניהו גרסה מרוככת של הצעת החוק, ולא ייעץ לו בעניין.

לקראת סוף הדיון החל לחקור את אלקין נציג המדינה, עו"ד אלון גילדין. הפרקליט העריך שדרושות לו ארבע שעות חקירה. משום שנותרו רק כ-45 דקות עד תום הדיון, הוא ביקש לדחות את המעמד עד אחרי תום פגרת הקיץ של בתי המשפט, שמתחילה השבוע. השופטים, שמרבים לקצר דיונים ובכך מסייעים למאמצי מריחת המשפט של נתניהו, הפתיעו והורו לגילדין לנצל את הזמן שנותר.

אלקין ישוב לבית המשפט בספטמבר, אחרי הפגרה. עד אז כנראה יתבהרו העניינים סביב הרכב רשימת הליכוד לבחירות שיתקיימו ב-27 באוקטובר. אז גם תהיה פרספקטיבה לגבי האזהרה שהשמיע גילדין בפתח עדותו: אלקין תלוי בנתניהו, שעשוי לתגמל אותו באמצעות שיבוץ במקום גבוה ברשימה – או להפקירו למרחץ הדמים הצפוי בהתמודדות על המקומות הריאליים המעטים שיישארו אחרי השריוּנים.

67104-01-20