הפרשה המכונה "תיק 2000", שבמרכזה טענה ליחסים מושחתים בין ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" אז כהיום ארנון (נוני) מוזס, ערכה היום (29.11) את הופעת הבכורה שלה במשפט המו"לים. במסגרת עדותו של ניר חפץ סיפר עד המדינה על יחסיו עם מוזס והאופן שבו סיקרה קבוצת "ידיעות אחרונות" את נתניהו לאורך השנים; על יחסיו עם נתניהו והאופן שבו התייחס ראש הממשלה דאז למוזס; ועל התפקיד שלו כמתווך בין השלטון לעיתון.

לחפץ, כידוע, יש נקודת מבט ייחודית על יחסי מוזס ונתניהו שכן אחרי קריירה ארוכה בקבוצת "ידיעות אחרונות" כעורך בכיר, ראשית ברשת המקומונים של הקבוצה ובהמשך במוסף הדגל "7 ימים", דילג ישירות אל לשכת נתניהו. בעדותו תיאר חפץ יחסים הדדיים של עוינות וחשדנות בין המו"ל לפוליטיקאי, אך ציין כי במקרה של ראש הממשלה לשעבר החשש הגיע גם לממדים פרנואידיים מחד, ומאידך לאיומים.

מוזס, שהגיע לדיון לראשונה מאז יום תחילת שלב ההוכחות, ישב לאורך הדיון בצד האולם, לא רחוק מהמושב שעליו התיישב בשבוע שעבר עמיתו לכתב האישום נתניהו. מדי פעם רשם לעצמו הערות על דפדפת נייר לבנה בגודל A4, ואת אשר רשם העביר לבאות כוחו או שתלש, קיפל והכניס לכיס האחורי במכנסיו. הוא השתדל כהרגלו לחמוק מהתקשורת, וסירב להשיב כשנשאל על-ידי "העין השביעית" מדוע אינו מתפטר מתפקידו כעורך אחראי ומאפשר לעיתונאים שעובדים עבורו לפחות מראית עין של חופש מערכתי.

עם תחילת עדותו של חפץ על מוזס ביקשה אחת מבאות כוחו של המו"ל, עו"ד איריס ניב-סבאג, לפסול כל שאלה על תקופת עבודתו של חפץ ב"ידיעות אחרונות" ועל יחסיו עם המו"ל הנאשם בתקופה זו, בטענה כי תקופה זו אינה חופפת את התקופה הרלבנטית לכתב האישום. ראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, דחתה את ההתנגדות מבלי להידרש לתגובת נציג הפרקליטות, עו"ד (ד"ר) אלון גילדין, והורתה לחפץ להשיב. כך התאפשר לשופטים, ולכל באי בית-המשפט, לקבל הצצה אל העולם הסגור בדרך כלל של קבוצת המדיה ששלטה בשוק התקשורת בישראל לאורך שנות דור.

חפץ העיד כי כעורך ברשת המקומונים של "ידיעות אחרונות" הוא נהנה מ"חופש פעולה כמעט מוחלט מצדו של המו"ל". לדבריו, היה שומע ממנו "מפעם לפעם בעניינים נקודתיים".

"אני רוצה לשאול באופן קונקרטי על מידת החופש שלך להעלות כתבות פוליטיות, וכיצד, אם בכלל, זה השתנה לאורך התקופה", אמר עו"ד גילדין מפרקליטות מיסוי וכלכלה. "כמעט כל התקופה היה לי חופש מוחלט", שב והדגיש חפץ, שגם עמד בראשה של הרשת. "באחת ממערכות הבחירות, אני לא זוכר איזו, הוא ביקש ממני [...] שלפני שאני נותן הוראה על כתבת סינדיקציה פוליטית לקבל ממנו אישור".

עדותו של חפץ על תפקידו הבא, עורך "7 ימים", הדגימה כי לא צריך לצנזר או להכתיב תחקירים פוליטיים, אפשר פשוט להימנע מהם. חפץ החליף בתפקיד את ניר בכר ושינה מן היסוד את האופי של מה שהוא עצמו הגדיר "ספינת הדגל" ו"המגדלור" של קבוצת "ידיעות אחרונות" כולה. בעוד שתחת עורכים קודמים כבכר, רותי יובל ודורון גלעזר בלטו ב"7 ימים" כתבות תחקיר שהתמקדו בשחיתות שלטונית, חפץ הפך את המוסף לבידורי בעיקרו, והפנה את המשאבים התחקיריים שעוד נותרו בו למעשי נוכלות הרחוקים מן השלטון.

"כמעט היה נדיר שהיו כתבות פוליטיות", העיד חפץ על תקופתו כעורך "7 ימים", ובכך אישש את תוצאות הבדיקה שהתפרסמה ב-2007 במגזין "העין השביעית". "ההוראה היתה שכתבות פוליטיות הן עניינו של המוסף הפוליטי, 'המוסף לשבת'", הסביר, "ב'7 ימים', אם היו כתבות פוליטיות, זה היה היוצא-מן-היוצא-מן-הכלל. אני מניח שאפשר לספור אותן אולי על יד אחת, בוודאי על שתי ידיים, בשלוש שנים".

"וביחס לכתבות שכן אמצא?", תהה עו"ד גילדין, "מה מידת החופש שלך אל מול המו"ל. עד כמה אתה צריך אישור?".

חפץ על מוזס: "אי-אפשר להפריד בינו לבין העיתון. העיתון זה הוא. זה הרבה מעבר לעסק כלכלי עבורו, זה מפעל חייו, זה חלק מהזהות שלו והאישיות שלו. 'מוזס' ו'ידיעות אחרונות' זה כמעט אותה מלה"

"אני זוכר כתבה אחת שהיתה ואישרתי את זה מראש עם מר מוזס", השיב חפץ. "אמרתי לו שהולכת להיות כתבה כזו וכזו לפני שאני סוגר את העניין, מאחר וזו היתה בעצם חריגה מהמדיניות לגבי המוסף".

אישור נוסף, העיד חפץ, הוא ביקש ממוזס כשערך ראיון עם נתניהו למוסף. "קודם כל ברור לחלוטין שבעבודה שלי כעורך כל-כך בכיר בקבוצה, אני לראיון כזה מקבל ממנו אישור", אמר עד המדינה. "שאלת אותי קודם מה בעצם התפקיד של מוזס ב'ידיעות אחרונות'. זה לא עניין פורמלי, מר מוזס בעצם נולד בעיתון הזה, הוא לא רק בעל השליטה. מר אלוביץ' באיזשהו שלב רכש את קבוצת בזק, שהיה לה את 'וואלה', אבל מר מוזס נולד לתוך העיתון הזה, הוא שזור בו, ולכן ברור לחלוטין שאני לא אעשה איזו הפתעה לנושא שברור לי שיכול להיות רגיש בלי ליידע אותו".

כשנשאל חפץ על מידת הדומיננטיות של מוזס ב"ידיעות אחרונות" אמר עד המדינה כי "העיתון הוא ממש בשר ומבשרו ולהפך". חפץ השווה את היחס של מוזס ל"ידיעות אחרונות" ליחס של עמוס שוקן לעיתון "הארץ". "אי-אפשר להפריד בינו לבין העיתון", אמר העד, "העיתון זה הוא. זה הרבה מעבר לעסק כלכלי עבורו, זה מפעל חייו, זה חלק מהזהות שלו והאישיות שלו. 'מוזס' ו'ידיעות אחרונות' זה כמעט אותה מלה, וזה אותו דבר עם עמוס שוקן ו'הארץ', והייתי אומר שגם אלי עזור ו'מעריב'".

בחקירתו במשטרה אמר חפץ כי "אין שום דבר שקורה בעיתון באותה תקופה, וגם בשנים שלאחר מכן, בלי שנוני רוצה". כשציטוט זה הוצג בפניו בבית-המשפט אישר אותו והוסיף על מוזס: "הוא לא יושב ומשכתב את החומרים ומסתכל במחשב, אין לו מחשב בחדר, אבל העיתון מתנהל על-פי דרכו, חד-משמעית".

בשלב זה עברה חקירתו לשאלת היחסים בין המו"ל שהיה הדומיננטי בישראל לפוליטיקאי שהפך לדומיננטי לא פחות. "בתקופה שאהוד אולמרט ראש הממשלה, מה אתה יכול לספר לנו על הקו של 'ידיעות אחרונות' ביחס לבנימין נתניהו?", שאל עו"ד גילדין.

"אני הרגשתי שהיתה איבה וחוסר אמון, ברמות הכי גבוהות שיש", השיב חפץ. נתניהו, אגב, לא היה הפוליטיקאי היחיד שכלפיו היה קו עקבי ב"ידיעות אחרונות" באותה התקופה. פרשן העיתון נחום ברנע הודה בראיון ל"העין השביעית" כי בכל הקשור לסיקור ההסתבכויות הפליליות של אולמרט, "'ידיעות אחרונות' היה הרבה יותר קשוב לאולמרט מכל עיתון אחר. היה בנושא הזה קו", כהגדרתו.

על רקע העימות התמידי בין העיתון לפוליטיקאי בלטה איבה אישית הדדית, העיד חפץ. לדבריו, נתניהו התבטא באוזניו פעמים רבות על סלידתו ממוזס. המו"ל, לעומת זאת, היה הרבה יותר זהיר.

"מנתניהו שמעתי את זה, אם אגיד באנדרסטייטמנט, עשרות רבות של פעמים, במלים הכי קשות שיש", אמר חפץ על האיבה של ראש הממשלה דאז למו"ל. "מהצד של מוזס לא שמעתי במפורש. יכולתי להבין זאת, כי שמעתי מעוזרו ויד ימינו חיים רוזנברג כמה פעמים שהוא לא מאמין לאף מלה שיוצאת מהפה של נתניהו".

אולם בעוד כלפי חוץ האיבה היתה ברורה, מאחורי הקלעים נרקמו כבר אז יחסים בין המו"ל לפוליטיקאי. באחת הקלטות שעומדת בבסיס כתב האישום של "תיק 2000", ומתעדת את המפגשים בין השניים בדצמבר 2014, נשמע מוזס אומר בקולו: "היה לנו את זה ב-2009. ואתה שכחת אותה. אבל זה נוהל טוב. [...] עשינו את זה. כבר היינו בסרט הזה. אתה יודע, זאת מערכת הבחירות הרביעית שלנו. לא שלישית, רביעית. 96', 99', 2009 ועכשיו".

חפץ סיפק עדות שמחזקת את דברי מוזס על קשר בינו לבין נתניהו בבחירות 2009. כשנשאל על פגישה שלו עם נתניהו באותה תקופה אמר עד המדינה: "אני לא זוכר את התאריך, אבל בנימין נתניהו ביקש פגישה, שאבוא אליו למצודת זאב. אני עדכנתי את ארנון מוזס שאני הולך לפגישה הזו".

כשנשאל מדוע היה צורך לעדכן בכך את מוזס, חפץ הסביר: "כשעורך בכיר בעיתון הולך להיפגש עם מי שהיה אז יו"ר האופוזיציה, חשבתי שנכון יהיה להגיד לו. מוזס, הבוס שלי, אמר לי שאני אומר לבנימין נתניהו שהוא מודע לפגישה ושהיא על דעתו".

לדברי חפץ, הפגישה עם נתניהו התקיימה בחדרו של יו"ר האופוזיציה במצודת זאב, והוא אכן מסר בה לנתניהו כי מוזס מודע לקיומה. מה שחפץ כנראה לא היה מודע אליו הוא המשא-ומתן שהתרחש אז בין מוזס לנתניהו סביב כוונתו של העיתון המתחרה, "ישראל היום", להיכנס לזירת סוף השבוע, שבה היה טמון עיקר הרווח שעוד נותר לעיתונות הדפוס. רוב הפגישה התנהלה ללא שום מאפיין יוצא דופן, העיד, "שיחה רגילה בין עיתונאי בכיר לבין יו"ר אופוזיציה", כפי שהגדיר זאת חפץ, אך "בשלב מסוים הוא ביקש שנצא למרפסת".

חפץ ציין כי ישנה "מרפסת היקפית צרה מאוד שמקיפה בארבע פאות את כל מצודת זאב מסביב". לדבריו, אחרי שנתניהו הזמין אותו למרפסת, "זזנו כמה מטרים ימינה מהיציאה למרפסת, עמדנו במין תמונה כזו שקשה לשכוח, ואז הוא אמר לי משהו שלא הייתי מודע אליו למיטב זכרוני, וזה שהוא יכול לגרום לכך שמהדורת סוף השבוע של 'ישראל היום' תהיה 80 או 90 אלף עותקים, אבל הוא לא יכול שזה יהיה 50–60 אלף כמו שרוצה לטענתו מוזס. הוא אמר לי שהוא לא יכול לשכנע את הבעלים של 'ישראל היום' שלדון אדלסון שזה יהיה 50–60 אלף בסוף השבוע, ושהוא מבקש ממני להבהיר את המסר הזה לאדון מוזס".

חפץ העיד כי אמר לנתניהו שיעביר את המסר, וכשהגיע לבית "ידיעות אחרונות" אכן נכנס לחדרו של מוזס ועדכן אותו. מוזס, לדבריו, ביקש ממנו לחזור שוב על המסר, אך לא הגיב מעבר לכך. "שאלתי אותו אם הוא רוצה שאחזור לבנימין נתניהו עם איזשהו מסר, והוא אמר לי שלא", העיד חפץ.

"מההיכרות שלך עם מר מוזס, הוא אדם שמשתף בדברים שכאלה? אדם דיסקרטי?", שאל עו"ד גילדין. "הוא אדם דיסקרטי", השיב חפץ, "הוא לא אדם שמשתף. זה הטבע שלו. הוא לא מאוד פתוח".

בהמשך לפגישה הזו, העיד חפץ, השתנה משהו בקו של "ידיעות אחרונות" כלפי נתניהו בזמן מערכת הבחירות של אותה השנה. "אחרי תקופה של שנים של איבה, אני הרגשתי שיש הפוגה, הפסקת אש, איך שתקרא לזה".

מרחוב מוזס ללשכת נתניהו

מיד לאחר הבחירות של 2009 קיבל חפץ פנייה מנתניהו לעבוד עבורו. חפץ תיאר כי הוזמן לשתי פגישות לפני שזכה בתפקיד, תחילה במעון הרשמי בבלפור, בנוכחות נתניהו בלבד, ובהמשך בבית הפרטי בקיסריה בנוכחות נתניהו ובת זוגו שרה. "ראיתי את זה קורה בהרבה מאוד מינויים אחרים, בוודאי מינוי של דובר וראש סגל, הבנתי כבר אז שזה למעשה חלק מתהליך הקבלה", העיד חפץ, "זה לא נאמר, אבל זו היתה מהות הפגישה".

נתניהו, הוסיף חפץ, ביקש ממנו שלא לעדכן את מוזס על ההזמנה לעבוד עבורו, אבל העורך הבכיר המתין רק יום או יומיים לפני שבכל זאת גילה למוזס על ההצעה. חפץ, שנודע כעיתונאי שעושה את דברו של בעל השליטה גם כשהדבר עומד בניגוד לאינטרס הציבורי, הסביר את החלטתו הן ביחסי האמון בינו לבין מוזס והן בשיקולי אתיקה. "ברגע שאתה מנהל שיחות ובמקביל ממשיך לעבוד כעיתונאי, יש בזה איזושהי בעייתיות", אמר חפץ.

חפץ סיפר אפוא למוזס על ההצעה שקיבל, ולדבריו מוזס השיב לו: "אתה עושה לי חור בהגנה, אבל אני לא אגיד 'לא' לראש ממשלה". בשלב זה נתניהו ניסה להשיג בעצמו את מוזס טלפונית, אך המו"ל התחמק למשך יום או יומיים ("מה שקרוי 'אי-אפשר היה לאתר את מר מוזס'", העיד חפץ), עד שלבסוף קיבל את השיחה וחפץ יצא לדרכו החדשה כראש מערך ההסברה, יועץ התקשורת של נתניהו וראש אגף התקשורת במשרד ראש הממשלה.

בבת אחת עבר חפץ לצדו השני של המתרס, ונחשף לאופן שבו נתפס מוזס עצמו, ואימפריית "ידיעות אחרונות" כולה, בבית ראש הממשלה. בעוד שבעיתון "ידיעות אחרונות" הוא יכול היה להתרשם מהסיקור ולשמוע על עמדת המו"ל מפי מקורבו חיים רוזנברג, כשהפך לדובר של נתניהו נחשף באופן בלתי אמצעי לאופן שבו ראש הממשלה ומשפחתו תופסים את מי שעד לפני רגע היה הבוס שלו.

חפץ: "באופן חד וחלק ומובהק ובכמות אינסופית של פעמים בנימין נתניהו הביע באוזני שכל מה שקורה, אבל הכל-הכל-הכל, זה ארנון מוזס"

חפץ העיד כי בתקופה זו היה "עיסוק נרחב מאוד" של נתניהו ושלו בפניות שהתקבלו מ"ידיעות אחרונות". "לעתים שעות ארוכות, חצי יממה, ביום, בליל, לפעמים זה גם יכול להיות כמה ימים, עיסוק אינטנסיבי ובהיקף גדול. בחודש יכולים להיות שניים-שלושה מקרים כאלה, או טיפה יותר", אמר עד המדינה. "האפיון הוא הדרמות והסערות. הן לא קורות כשיש אייטם שהוא ביקורתי או לא נוח לראש הממשלה במובן המדיני או הבטחוני, או אפילו הכלכלי. הדרמות הגדולות סובבות סביב העניינים שקשורים למשפחת נתניהו, או בוא נקרא לזה אייטמים שמעלים סימני שאלה בתחום טוהר המידות".

"איך תפס נתניהו את הגורם ב'ידיעות אחרונות' שמניע את הדברים האלה", שאל עו"ד גילדין.

"באופן חד וחלק ומובהק ובכמות אינסופית של פעמים בנימין נתניהו הביע באוזני שכל מה שקורה, אבל הכל-הכל-הכל, זה ארנון מוזס", השיב חפץ. "גם היו הרבה פעמים שניסיתי לשכנע אותו, שאני הרי מכיר טוב מאוד את הקבוצה, שדברים לא כך במקרים מסוימים, הוא היה פשוט צוחק עלי, ממש צוחק שאני לא מבין כלום. הוא היה משוכנע שלא נושמים שם בבניין בלי אישור של ארנון מוזס. הוא אמר את זה באוזני אינספור פעמים, וזו גם היתה העמדה של בני משפחתו. כל ההתייחסות כלפי מוזס בבית הזה, לרבות ראש הממשלה, היא כאילו מדובר באויב מספר 1 עלי אדמות. גם אם לוקחים את אויבי ישראל, הוא מספר 1".

"איך הם תפסו את המטרה של מוזס?", תהה עו"ד גילדין, "למה הוא עושה את זה מבחינתם? מה הפריע לו?".

"באופן רציף על פני כל התקופה המטרה היא בעצם לחסל פוליטית את בנימין נתניהו", השיב חפץ. "כך הם הבינו את זה, ובתוך זה גם הרבה מאוד פעמים השיח בבית ראש הממשלה, עם רעייתו, כשאני נוכח, הוא שיש מתקפות מכוונות עליו משום שב'ידיעות אחרונות' רואים אותו כאחראי לתופעה הזו ששמה 'ישראל היום' .

חפץ: "היו גם מסרים של איומים, כמו למשל שמוזס לא מבין שאדלסון עושה ביום 30 מיליון דולר בבתי הקזינו שלו [...] שאדלסון צמח והצליח לעלות מכלום בעולם שהוא עולם של מאפיה, גנגסטרים בלאס-וגאס, ושבשבילו להתעסק עם ארנון מוזס זה כלום, שהוא יכול לחסל אותו"

"בנימין נתניהו אמר לי כמה וכמה פעמים, אולי אפילו הרבה פעמים, שנוני חושב שהוא, כלומר בנימין נתניהו, יכול לגרום לשלדון אדלסון לצמצם את התפוצה של 'ישראל היום', אבל הוא לא מבין, כלומר לדברי נתניהו ארנון מוזס לא מבין, ששלדון אדלסון הוא עצמאי. את הדברים האלה אני משוכנע שהוא אמר לי כי הוא חשב שאני באיזשהו אופן מעביר את המידע הזה לארנון מוזס. אבל מעולם, מעולם לא העברתי איזשהו מסר לארנון מוזס שלא ברשות ובסמכות בנימין נתניהו. גם לא התבקשתי מעולם מהצד של מוזס להעביר מסרים, אבל אני הבנתי שהוא אומר לי את זה, ומסרים נוספים, בשביל להעביר. היו גם מסרים של איומים, כמו למשל שמוזס לא מבין שאדלסון עושה ביום 30 מיליון דולר בבתי הקזינו שלו, שהוא יכול להציף את המדינה במיליון עותקים בלי בעיה בכלל, שהוא לא מבין עם מי הוא מתעסק. אלה משפטים ששמעתי הרבה מאוד פעמים מראש הממשלה. ואני מדגיש שלא העברתי את המסרים הללו לצד השני".

בהמשך עדותו הוסיף חפץ: "הרבה פעמים הוא ביקש ולא ביצעתי להעביר מסרים של איום. היו הרבה בקשות כאלה שלא כדאי לו להתעסק עם ראש ממשלה, שלראש ממשלה יש הרבה כלים לפגוע בקבוצת 'ידיעות אחרונות'. הייתי שומע את זה על בסיס קבוע, כי הוא חשב שאני רץ ומספר. קיבלתי מסרים שלא כדאי לו להתעסק עם אדלסון בגלל שהוא כל-כך עשיר, שזה Endless. כל פעם שהיה אייטם שלילי או בקשה לתגובה על אייטם שלילי הייתי שומע את הטקסטים האלה שהם רצו שאעביר מסר של איום על מוזס. לדוגמה ששלדון אדלסון צמח והצליח לעלות מכלום בעולם שהוא עולם של מאפיה, גנגסטרים בלאס-וגאס, ושבשבילו להתעסק עם ארנון מוזס זה כלום, שהוא יכול לחסל אותו. טקסטים כאלה".

עדות אישית על "תיק 2000"

חפץ העיד גם על יחסים פחות בעייתיים בין נתניהו למוזס, יחסים שבין מו"ל כלי תקשורת למסוקר, בעיקר כשהמסוקר פונה ישירות למו"ל בענייני משפחתו. "לאורך השנים שעבדתי עם בנימין נתניהו אני חושב שכמעט אף פעם, אולי ממש אף פעם, הוא לא קיבל תשובה שלילית מארנון מוזס, כאשר הוא פנה בעניינים שנוגעים למשפחתו", אמר עד המדינה.

דוגמה מובהקת לכך התרחשה ביולי 2009, עם התגייסותו של יאיר נתניהו לצה"ל. ב"ידיעות אחרונות" הכינו לפרסום כתבת מגזין על נתניהו הבן, וביקשו תגובה להתבטאויות שלו ברשתות החברתיות "שהיה להן אופי, בוא נגיד לא פוליטיקלי קורקט כלפי ערבים, ואולי גם כלפי משהו שקשור בנטייה מינית", כהגדרת חפץ.

אריה אברמזון, שהכין את הכתבה על יאיר נתניהו, סיפר בעבר לאתר "העין השביעית" כי לצורך הכנת הכתבה יצר קשר עם חבריו של יאיר לספסל הלימודים, והם אלה שסיפרו לו על התבטאויותיו הקיצוניות של בנו של ראש הממשלה. "הייתי בטוח שזו הולכת להיות כתבת שער", אמר אז אברמזון, "שלחתי את הכתבה לעורך, והייתי בטוח שהיא תתפרסם למחרת, או לכל היותר אחרי יום-יומיים. אבל עובר שבוע, עוברים שבועיים, עובר עוד זמן – אני מתעניין, שואל מה עם הכתבה – ואומרים לי שזה נמצא 'למעלה', אצל העורך הראשי".

עד המדינה ניר חפץ תיאר בבית-המשפט כיצד ניהל את המשבר התקשורתי הזה, כולל פנייה שלו לאנשי "ידיעות אחרונות", שיחות שלו עם עורכי-הדין של העיתון וגם פנייה ישירה של נתניהו למוזס.

ב"גלובס" דווח זמן קצר לאחר התקרית כי מוזס ונתניהו "נפגשו ושוחחו" עליה. בסופו של דבר היא פורסמה בהצנעה, ולאחר שעברה שכתוב מעמיק שהוציא ממנה את עיקר הביקורת על בנו של ראש הממשלה. "הכתבה שהיתה אמורה להיות מאוד לא נעימה ליאיר נתניהו יצאה ככתבה חיובית", העיד חפץ בבית-המשפט, "ואפילו בני משפחת נתניהו היו מרוצים מהתוכן שלה. מעז יצא מתוק".

במקביל נחשף חפץ בלשכת ראש הממשלה להמשך המגעים בין נתניהו למוזס לריכוך מערכת היחסים ביניהם. לטענתו, היועץ המדיני בלשכה רון דרמר וראש הסגל ארי הרו סיפרו לו "שיש שיח" בין נתניהו למוזס על היקף העותקים שיודפסו ממהדורת סוף השבוע "ישראל היום", וכי עליו "להדיר ממנו רגליים, זאת אומרת לא לשאול שאלות". חפץ חשש כי עצם השיח אינו חוקי.

"אני זוכר בוודאות שכשהייתי איתו בארבע עיניים בלשכת ראש הממשלה השתמשתי במלה 'דיני הגבלים עסקיים', שעיסוק שלו בתיאום כמות הגליונות של 'ישראל היום' בסוף השבוע, שיש פה סכנה שזה יכניס אותו לסיטואציה של עבירה על דיני ההגבלים העסקיים".

פעם אחת בכל זאת התבקש חפץ לקחת חלק בשיח הזה, כך לפי עדותו. בדצמבר 2009 הוא התבקש על-ידי נתניהו "ללכת פיזית אל ארנון מוזס, למשרד, ולשאול אותו האם יש טעם שבנימין נתניהו ייצב את המערכת, שירגיע את מערכת היחסים, שהפכה להיות מאוד טעונה ולעומתית".

חפץ על נתניהו: "הראיתי לו את הדף שרשמתי מפיה של שרה רעייתו והוא מאוד נבהל. הוא אמר לי בשום אופן לא לומר את הדברים שאמרה שרה, גרס את הדפים שהיו בכתב ידי, בדיוק בבלוק כזה צהוב, ואמר לי לומר משפט אחד וזהו. זה מה שאני זוכר"

חפץ סיפר כי לאחר שקיבל אישור לכך מנתניהו הוא הלך להתייעץ גם עם רעייתו שרה. "היא היתה יותר מפורשת ואמרה לי שצריך לומר לארנון מוזס שבנימין נתניהו יכול להוריד את כמות העותקים של 'ישראל היום' בסוף השבוע. לאחר הפגישה איתה בבלפור, לפני שהלכתי לארנון מוזס, נפגשתי שוב עם בנימין נתניהו. הראיתי לו את הדף שרשמתי מפיה של שרה רעייתו, והוא מאוד נבהל ממה שהיה כתוב בדף הזה, לקח את הבלוק וגרס את הדפים האלה, ואמר לי רק לומר 'האם אפשר להחזיר את המצב לאחור' וזהו, ולא לפרט כלום. אני זוכר את המעמד הזה, שבו ישבתי עם בנימין נתניהו בכנסת, והוא גרס לי את הדפים. הוא אמר לי בשום אופן לא לומר את הדברים שאמרה שרה, גרס את הדפים שהיו בכתב ידי, בדיוק בבלוק כזה צהוב, ואמר לי לומר משפט אחד וזהו, זה מה שאני זוכר".

חפץ העיד כי חש לא נוח מהבקשה להעביר את המסר למוזס וחשש להיקלע ל"חילופי האש" בין ראש הממשלה למו"ל. הוא החליט להתייעץ על כך עם המיליארדר ארנון מילצ'ן. לדברי חפץ, מילצ'ן היה "הציר המרכזי לשיחות בלתי אמצעיות באותה תקופה" בין נתניהו למוזס.

הפרקליטות הציגה לבית-המשפט תמליל של שיחה שקיים חפץ עם מילצ'ן ב-16.12.2009, כשברקע גם עוזרתו הדס קליין. כבר בתחילת השיחה שאל חפץ את העוזרת קליין: "אנחנו לא דרך הלשכה נכון?". כשזו השיבה כי השיחה דווקא נערכת דרך המספר של הלשכה אמר לה כי הוא מנתק ומתקשר ישירות. בעדותו הסביר חפץ כי ככל הנראה התכוון שלא רצה לשוחח עם מילצ'ן על מוזס במספר של לשכת ראש הממשלה.

"הוא ביקש ממני אתמול ללכת לשליחות שאתה יכול לתאר לעצמך מהי", אמר חפץ למילצ'ן באותה השיחה. "עכשיו כפי שאתה מכיר אותו הוא לא מספר לי מה הרקע, אני מתאר לעצמי שאתה כבר דיברת קודם. אני כשאני הולך לשליחות [...] אני רוצה לדעת לא להיות טמבל, אם אני הולך לדבר עם הבן אדם אני צריך לדעת מה קורה. אני מדבר על, על נוני. [...] גם היא וגם הוא רוצים שאני אלך לשם, אז אני רוצה שאתה תדריך אותי שאני לא אפול".

בעדותו בבית-המשפט הסביר חפץ כי חשש מאוד לפנות למוזס, שכן בלשכת ראש הממשלה "היו נשמות טובות שלחשו על אוזנו של נתניהו שאני בעצם שתול שם". חפץ הכחיש זאת מכל וכל, אבל הסביר כי תחת חשד שכזה חשש להגיע עם מסר רגיש מנתניהו למוזס.

"אני אגיד לך מה שקרה", השיב לו מילצ'ן, שלפי התמליל קולו לא נשמע ברור בהקלטה ומלים רבות מפיו אינן ניתנות לפיענוח. "החבר שלך בארץ איבד כל אמת [...] לא עומד באף מלה, לא מתקרב ל... לשמור ידיעה [...] ואיך אומרים, המשחק הוא [...] דיברתי עם הג'ינג'י ארוכות על [...] אומר, תשמע, אני הבטחתי, הבטחתי לו, אני אעצור את זה לכמה חודשים בזמנו. מעולם לא הבטחתי, אני מצטט [...] לתאריך אינסופי. ולכן הוא הסכים ברגע שזה יהיה מוכן הם יעלו [...] להתקיף את ראש הממשלה. אז הוא אומר אני, אני יכול להרשות לעצמי, אני מציף את ה... אני מציף את המדינה במיליון עותקים, לא ב... 250 אלף ו... הוא היה חריף, הוא אומר 'אני הולך לחסוך עליו', וכשהוא אומר [...] אני לא רוצה ללבות את האש כאן [...] אני רוצה שאתה תדע באיזה מצב רוח".

חפץ העיד כי מילצ'ן סיפר לו בשיחה על דברים ששמע לדבריו משלדון אדלסון בדבר בקשותיו של נתניהו לגבי מספר העותקים שיוציא במהדורות סוף השבוע של "ישראל היום" .

"אומר לי 'שמע, ביבי התקשר אלי'", הוסיף מילצ'ן מפי אדלסון בשיחה עם חפץ, "וביקש ממני לפני שלושה שבועות, הוא ביקש ממני להרים את הרמה ל-250 אלף, ומשבוע אחרי זה הוא מבקש ממני להוריד ל-85 אלף, כל שבוע הוא משנה את דעתו".

"למה ביבי ביקש ממנו להרים את זה ל-250, מה קרה?", שאל חפץ את מילצ'ן, שהשיב: "כי נמאס לו מנוני פתאום".

בהמשך השיחה בין חפץ למילצ'ן שוחחו השניים על האפשרות שאדלסון יעביר את מניותיו ב"ישראל היום" ליסמין לוקץ', בתה של אשתו מרים, שממילא היתה אחראית מטעם המשפחה על העיתון. ברקע עמדה הצעת חוק שבמרכזה איסור על אזרח זר להיות בעל שליטה בכלי תקשורת ישראלי. את ההצעה, העיד חפץ, קידמו בכנסת העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" במסגרת מאבקם ב"ישראל היום".

בשיחה עם מילצ'ן אמר לו המיליארדר שההצעה חסרת תוחלת, שכן אדלסון תמיד יוכל להעביר את מניותיו לבתו הישראלית וכך לעקוף את המגבלות בחוק. ואכן, אחרי שההצעה נבלמה עברו בכנסת לקידום הצעת החוק המכונה "חוק 'ישראל היום'" שלפיה אין לאפשר חלוקה חינם בהיקפים גדולים של עיתון מודפס.

עו"ד גילדין שאל את עד המדינה מי לדעת נתניהו היה הגורם שיזם את הצעת החוק להגבלת בעלות אזרח זר על כלי תקשורת ישראל. "כמו שייחס את אחרון האייטמים ב'ידיעות' לארנון מוזס", השיב חפץ, "הוא וגם רעייתו היו בתפיסה שזה הכל הוא. הם לא ספרו אף אחד אחר. לא נמרודי, שהיה הבעלים של 'מעריב', זה הכל הוא, בעיניהם".

"מי זה הוא?", חידד עו"ד גילדין.

"ארנון מוזס", השיב חפץ. "בשיח שהייתי עד לו אינספור פעמים היתה ממש דמוניזציה של הדמות הזו ברמות הכי גבוהות שניתן להעלות על הדעת. אני כמובן הכרתי אותו, וזו לא הדמות שאני הכרתי".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.43MB)