ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, סביבתו הקרובה וגם דוברו דאז ניר חפץ, לא העלו על דעתם שהמגעים בינו לבין מו"לים, מגעים שנועדו לשנות את הסיקור שלו ושל משפחתו בתמורה להגבלת הפצת העיתון המתחרה, יכולים לעלות לכדי שוחד, כך שב והבהיר אתמול (27.12) עד המדינה חפץ כשנחקר על ידי בא-כוחו של נתניהו, עו"ד עמית חדד.

עם זאת, חפץ העיד כי נתניהו תפס בזמן אמת את יחסיו עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס כניסיון סחיטה מצד המו"ל, כי נתניהו השמיע באוזניו שורה של איומים על מוזס מתוך תקווה שיעביר את המסרים הללו למו"ל וכי גם נתניהו וגם הוא עצמו חששו מפני אפשרות שניסיונם לתאם עבור מוזס את היקף התפוצה של גיליונות המתחרה "ישראל היום" יוביל לכך שיועמדו לדין בגין עבירות הגבלים.

יום החקירה של ה-15 של חפץ, הפעם בידי עו"ד חדד, הוקדש ברובו לתיק 2000, שבמרכזו יחסי השוחד לכאורה בין הנאשם נתניהו לנאשם מוזס. לתביעה עדות נדירה בתיק זה: הקלטות של שיחות שנערכו בין מוזס לנתניהו בשנת 2014, על רקע ניסוינו של המו"ל להעביר בכנסת חוק שיגביל את התפוצה של "ישראל היום". באחת ההקלטות האלה נשמע מוזס אומר לנתניהו כך: "בהנחה שיש חוק שאתה ואני סיכמנו עליו I will do my utmost אתה תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה, ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה".

עו"ד חדד טען כי בשיחה הזו לא היתה כל הצעת שוחד, ואף לא ניתן היה להבין את הדברים כהצעת שוחד. כדי לבסס זאת ביקש לשכנע את בית-המשפט כי יחסי התן-וקח בין פוליטיקאי לכלי תקשורת הם דבר שבשגרה, אשר כל קשר בינו ובין פלילים אינו קיים. לצורך כך העמיק עו"ד חדד בחקירתו באשר לנטייה של "ידיעות אחרונות" לקבוע את אופי הסיקור של פוליטיקאים שונים לפי מידת השירות שהם מספקים לעיתון. בנקודה זו התנגש מדי פעם עו"ד חדד עם פרקליטי ההגנה של מוזס, שיוצג באולם בית-המשפט על-ידי עו"ד איריס ניב-סבאג.

איבה בממדים מפלצתיים

על מנת להניח תשתית להיכרותו של חפץ את מוזס וליכולת של עד המדינה להעיד על תפיסת עולמו ומניעיו של המו"ל, ציטט תחילה עו"ד חדד מדברים שאמר עד המדינה בחקירתו במשטרה: "אני מכיר את נוני כמו את כף ידי". בבית-המשפט הסתייג חפץ מכך. "הוא אדם יחסית סגור, אז זו לא היכרות ברמה אינטימית אלא יחסי עבודה קרובים", העיד.

"ידעת מה דעתו על נושאים. דיברת איתו", ניסה עו"ד חדד, אולם גם כאן חפץ הסתייג. "מדובר באדם שלא משתף הרבה", ציין והוסיף כי יכול היה "להתרשם למשל מהאווירה בבית 'ידיעות אחרונות' מאנשים שקרובים אליו, מה הם אומרים". בהמשך אמר חפץ: "האם ישבתי מול ארנון מוזס והוא אמר לי מה דעתו על בנימין נתניהו? חוץ מזה שהוא לא מאמין לאף מילה שיוצאת מהפה, לא".

מו"ל "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי ארנון (נוני) מוזס, וציטוט מדברים שאמר לבנימין נתניהו במסגרת שיחות השוחד ביניהם, העומדות בבסיס פרשת השחיתות של "תיק 2000" (צילום מוזס: רועי אלומה)

עו"ד חדד, שידע מחקירות עד המדינה כי זו האמירה היחידה פחות או יותר ששמע חפץ במו אוזניו ממוזס על נתניהו, ממילא כיוון לכך. כדי לקעקע את תזת התביעה, כאילו בין נתניהו למוזס נסגרה עסקת שוחד, רצה חדד להדגיש את חוסר האמון ההדדי ביניהם. חפץ אישר זאת, אך טען כי חוסר האמון אינו שקול. "בוא נגיד שהאיבה מהצד של בנימין נתניהו היא פי אלף יותר", אמר עד המדינה. "היא באמת בממדים מפלצתיים".

"בלי השוואות, בסדר?", ניסה עו"ד חדד להרגיע, אך העד חפץ התעקש. "כאשר אומרים שיש איבה, יש צד אחד שבאמת סולד אולי אפילו מתעב את בנימין נתניהו, אבל הצד השני הוא בעוצמות שקשה להעביר אותם במילים, זר לא יבין זאת. כל דבר שקורה זה בגלל נוני", אמר חפץ.

לדברי עד המדינה, נתניהו חש נרדף על ידי מוזס עד כדי כך שהוא איבד לעיתים את היכולת להעריך נכונה את המציאות.

"אני מדבר על בנימין נתניהו. כשנדלקות המצלמות זה אדם שקול, אבל כשמדברים על נוני מוזס זה אדם אחר. זה כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. אני הייתי יוצא מהחדר בשביל לא לראות את הדברים האלה"

"זה לא דומה לכלום הדבר הזה", אמר חפץ על היחס של נתניהו למוזס. "השפה העברית שלי סבירה פלוס, אבל אני לא אצליח לתאר את זה פה בבית המשפט. צריך להיות זבוב על הקיר בשביל לראות את הסצנות האלה. ואני לא מדבר על שרה נתניהו, אני מדבר על בנימין נתניהו. כשנדלקות המצלמות זה אדם שקול, אבל כשמדברים על נוני מוזס זה אדם אחר. זה כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. אני הייתי יוצא מהחדר בשביל לא לראות את הדברים האלה".

אמנם, הודה חפץ בתשובה לשאלות עו"ד חדד, ב"ידיעות אחרונות" סיקרו את נתניהו באופן שלילי ביותר, והוא עצמו חש שבכירי העיתון "לא סובלים אותו" ואת היחס אליו מצידם הגדיר כ"משטמה" ("באמת סביר פלוס", העיר עו"ד חדד על רמת העברית שבפי העד), אולם התגובה של נתניהו לסיקור השלילי הזה חרגה מכל פרופורציה.

"בנימין נתניהו תופס שהאופוזיציה האמיתית לשלטונו היא ארנון מוזס", אמר חפץ. "כך הוא תופס את זה. זו לא התפיסה שלי, אבל הוא אומר את זה שוב ושוב. כמעט כל פעולה שהיא, כולל של לבני ולפיד, כמעט כל פעולה שיש לה משמעות לערער את שלטונו הוא מייחס לארנון מוזס".

השוואות מופרכות

עו"ד חדד ציין בפני העד כי בחקירותיו במשטרה סיפר כי ב"ידיעות אחרונות" יש "מיומנויות מיוחדות להניע מהלכים" במסדרונות השלטון. בבית-המשפט אישר זאת חפץ. "יש כלי תקשורת בודדים שיש להם את המיומנויות האלה", אמר, "'ידיעות אחרונות' זה אחד מהם". בשלב זה הציע חפץ לעו"ד חדד "שאל את אריה דרעי", אך לא פירט מדוע הוא מפנה את בא-כוחו של נתניהו לשר לשעבר שלאחרונה חתם מול הפרקליטות על עסקת טיעון במסגרת הודה והורשע בעבירות מס והתפטר מהכנסת.

"אבל אני יכול להגיד גם דברים דומים על תיק 4000 ועל עיתון אחר", הוסיף חפץ, בכוונו ל"הארץ-דה מרקר", שם חשף גידי וייץ את הפרשה על יחסי התן וקח בין נתניהו לשאול אלוביץ', בעל השליטה באתר "וואלה", פרשה שעומדת בלב האישום המרכזי נגד נתניהו. "אבל בוא נעזוב את זה", הציע העד לעו"ד. "היכולת של כלי תקשורת להניע את רשויות האכיפה זה דבר חמור מאוד לדעתי, אתה תסכים".

תחקיר "תיק 4000" של גידי וייץ על אתר "וואלה" ונתניהו, על שער מוסף "הארץ", 29.10.15

עו"ד חדד הסכים כמובן, אף שההשוואה שערך חפץ לוקה בחסר. "ידיעות אחרונות", כך גם לפי חפץ ונתניהו, ביקש לקדם מהלך חקיקתי שיטיב עם בעליו מהבחינה הכלכלית, והמו"ל שלו הבטיח לשעבד לשם כך את הסיקור העיתונאי. ב"הארץ-דה מרקר" השפיעו על סדר היום הפוליטי בכך שעשו עבודה עיתונאית חופשית וחשפו יחסי תן-קח בין ראש ממשלה לאתר אינטרנט, לא בשביל להגדיל את שורת הרווח של המו"ל אלא מתוך תפיסת עולם כללית המתנגדת למעשי שחיתות.

בהמשך חקירתו שב וכיוון חפץ את חיציו לקבוצת "הארץ-דה מרקר", וגם הפעם עשה זאת בהשוואה מופרכת מן היסוד. בתשובה לשאלת עו"ד חדד על סיקור אוהד לפוליטיקאים אמר עד המדינה: "אני מפנה אותך לחברי-כנסת שתמכו בחוק הריכוזיות, איזה מגה ליטופים הם קיבלו ב'דה מרקר', שהם אחראים על טוהר המידות פחות או יותר בעולם הזה. הם מרוממים פוליטיקאים לגבהים כי לעיתון יש אג'נדה".

חפץ מכיר היטב את היחס של "דה מרקר" לחוק הריכוזיות. הוא עמד מן הצד השני כששירת את מי שהחוק עמד לפגוע בעסקיו, והשחית עבורו מערכת עיתונאית שלמה. בשנת 2011 הונחת חפץ על-ידי הטייקון נוחי דנקנר לעמוד בראש העיתון "מעריב", שאת השליטה עליו רכש דנקנר זמן קצר קודם לכן. תחת דנקנר שיעבד חפץ את העיתון למלחמה חסרת גבולות בוועדת הריכוזיות וב"דה מרקר" שקידם אותה. במסגרת מלחמתו בריכוזיות שיסה חפץ את כתביו בחברי-כנסת שהעזו לקדם את החוק ובעיתונאים ופעילים ביקורתיים, ורומם את מנכ"לי הבנקים להם חב דנקנר מיליארדי שקלים.

נוחי דנקנר, לשעבר בעל השליטה בתאגיד אי.די.בי, ששלט בחברת האחזקות דסק"ש ודרכה בעיתון "מעריב". מאחוריו: היועץ האישי ובהמשך העורך הראשי של "מעריב" ניר חפץ (צילום: פלאש 90)

חפץ עשה זאת כדי לשרת את האינטרסים הכלכליים הצרים של הבוס שלו באותה תקופה (ללא הועיל: החוק עבר, ותרם לכך שהאימפריה העסקית של איל ההון התרסקה ובהמשך הוא גם הורשע בפלילים). "דה מרקר", מנגד, גם לשיטת חפץ, לא רומם פוליטיקאים כדי להניב לבעליו רווחים. גם לפי עד המדינה, העיתון הכלכלי פעל מתוך "אג'נדה", שעניינה במקרה זה התנגדות לריכוזיות במשק.

עו"ד חדד, מכל מקום, לא נדרש לסתירות הללו בעדות חפץ, והמשיך לחקור אותו על יחסו של נתניהו למוזס.

ביבי ותמנונוני

"בנימין נתניהו בטוח שכל אות שמוקלדת באיזושהי פלטפורמה של קבוצת 'ידיעות אחרונות', יושב על המחשב ארנון מוזס ומשכתב אותה", העיד חפץ. "ניסיתי להסביר לו שאין למוזס בכלל מחשב בחדר, אבל זה לא עוזר. הוא היה אומר לי כל הזמן שאני לא מבין כלום בנושא הזה, שאני תמים".

לדברי חפץ, גם כשניסה לארגן לקראת בחירות 2015 פגישה של נתניהו עם עורך ynet, ידידו האישי ערן טיפנברון, וסגנו דאז אמנון מרנדה, תהה נתניהו מה התועלת בכך, שכן ממילא מי שקובע בקבוצת "ידיעות" הוא מוזס. "זו התודעה שלו", אמר חפץ, "שהם חיילים על לוח השחמט, שהם לא אנשים עצמאיים".

עו"ד עמית חדד לא עמד על כך שבזמן שחפץ ניסה לארגן את הפגישה בין נתניהו לבכירי ynet, היה לנתניהו ציר ישיר מול מוזס, נעלם לחלוטין מתודעתו של הדובר האישי חפץ, בפגישות מתמשכות שעומדות בלב תיק 2000. תחת זאת המשיך בא-כוחו של נתניהו לחקור את הדובר לשעבר על יחסו של הפוליטיקאי למו"ל.

"אימפריית הרשע של נוני מוזס", מתוך "ישראל היום"

חפץ אישר בפניו כי נתניהו חשב שלמוזס היו מהלכים גם בכלי תקשורת מחוץ לקבוצת "ידיעות אחרונות". "הוא אמר לי את זה בלי סוף", טען חפץ. "כל ידיעה של בן כספית או רביב דרוקר, שנוני משלם להם בשרשור דרך ההוא ודרך זה והוא שולט בהם". כספית הגיב בזמן אמת לדברים אלו, כמותם טען כבר חפץ בעבר, והכחיש כי אי פעם נפגש עם מוזס.

חפץ העיד גם שלפי נתניהו למוזס היו מהלכים גם ב"גלובס". "כל מה שב'גלובס' נגדו", אמר עד המדינה, ייחס נתניהו למוזס.

לעמדה זו, כך עלה בעבר בדיוני משפט המו"לים, היו שותפים גם בכירים אחרים בעולם התקשורת. ב-20.4.2012 כתב שאול אלוביץ' למנכ"ל אתר "וואלה" אילן ישועה: "הכתבה של ציפורי עלתה ככותרת ראשית באתר גלובס. הקמפיין נמשך במלוא עוזו. 'האיש ההוא' קנה את העיתון". המנכ"ל ישועה עצמו סבר שלמוזס מהלכים ב"גלובס". כמה שבועות לאחר ששמע מאלוביץ' תלונה על "האיש ההוא" - כלומר "מוזס" - כתב לו ישועה, בעקבות עוד פרסום שלילי על בזק ב"גלובס", כך: "אין ספק שהגביר כאן בן בית".

מנכ"ל קשת, אבי ניר (צילום: מרים אלסטר)

בעדותו בבית-המשפט הציג חפץ את אמונתו של נתניהו כי למוזס מהלכים מחוץ לקבוצת "ידיעות אחרונות" - כפרנויה. "אפילו במה שהיום חדשות 12 ואז ערוץ 2, כשהיו מתפרסמים אייטמים, גם אז הוא היה מסביר לי שזה נוני. בשלב מסוים הפסקתי להתווכח עם זה. זה בלתי אפשרי. מאחר והייתי נתון כל הזמן למתקפות האלה שאני סוס טרויאני בלשכת נתניהו, יש גבול כמה שיכולתי להילחם על תפיסת מציאות סבירה [...] שלא ישתמע שאני חושב שלבנימין נתניהו יש תפיסת מציאות לא סבירה. פשוט בנקודה הזו יש הטיה, אבל זה אדם עם תפיסת מציאות נהדרת".

עו"ד חדד המשיך וחקר את עד המדינה על האופן שבו תפס נתניהו את מוטת השפעתו של מוזס, גם מחוץ לשוק התקשורת. "הוא היה משוכנע שלא רק גופי תקשורת מופעלים על ידי נוני אלא גם פוליטיקאים", אמר הסנגור. "כן", השיב חפץ. "הוא חשב למעשה שהאופוזיציה שלו בכנסת זה הכל נוני. כל היתר זה בובות".

זה הכל היה עליו

בעדותו הראשית נחקר חפץ בין היתר על שיחות שקיים, והקליט, בשלהי שנת 2009 עם איש העסקים ארנון מילצ'ן. עו"ד חדד שב אל השיחות הללו בחקירה הנגדית כדי לעמוד על כך שגם מילצ'ן, שהכיר את מוזס ונתניהו היטב, סבר שהסיקור השלילי של "ידיעות אחרונות" כלפי נתניהו נובע מכוונה תחילה לנסות ולהשפיע על ראש הממשלה דאז להפעיל לחץ על מייסד ומממן "ישראל היום" שלדון אדלסון להפחית את תפוצת גיליונות החינם של העיתון.

חפץ שיתף פעולה עם קו החקירה הזה, אך מדי פעם טרח להפנות בכל זאת ביקורת לעבר ראש הממשלה לשעבר נתניהו. "הוא רצה שאשלח איומים על מוזס, והוא עשה את זה הרבה מאוד פעמים", העיד חפץ, אך בהמשך הודה כי לא נשלח במפורש להעביר את מסרי האיום למו"ל "ידיעות אחרונות" אלא העריך שנתניהו משמיע באוזניו איומים כדי שיעביר את המסר.

שלדון אדלסון ובנימין נתניהו. אריאל, 28.6.17 (צילום: בן דורי)

בשלב אחר של החקירה תיאר עו"ד חדד את ראש הממשלה דאז נתניהו כמי שלכוד באמצע מלחמה בין מוזס לאדלסון. חפץ כפר בכך. "סלח לי", אמר לעו"ד חדד, "אבל המילה הזו, 'לכוד', אני לא מתחבר אליה. או 'לכוד' או 'מחולל', זו ביצה ותרנגולת. אני לא הייתי שם את הקלפים שלי על המילה 'לכוד' אלא על המילה 'מחולל'. [...] הוא היה שם שחקן גדול, לא איזה שה תמים שנקלע לאש ותפס שוחה. It's all about him, זה הכל היה עליו. זה ראש ממשלה".

עו"ד חדד הציג לעד חפץ הצעות חוק שנועדו להגביל את תפוצת "ישראל היום". החל מהצעת חוק שנועדה למנוע מאזרח זר (כמו שלדון אדלסון) להיות בעלים של כלי תקשורת בישראל וכלה בהצעות חוק שאסרו על חלוקה חינם של עיתון יומי.

"התפיסה היתה שהחוק הזה מקודם על ידי נוני מוזס", אמר עו"ד חדד לגבי החוק למניעת שליטה של אזרח זר על כלי תקשורת בישראל. "חד משמעית", אישר עד המדינה. "בנימין נתניהו היה משוכנע שמי שמניע את החוק הזה באמצעות לוביסטים וחברי כנסת שכביכול סרים למרותו זה ארנון מוזס".

ארנון (נוני) מוזס משוחח עם עורכות-דינו בסיום דיון במשפט המו"לים. במרכז: עו"ד איריס ניב-סבאג, 27.12.21 (צילום: אורן פרסיקו)

לפי חפץ, ראש הממשלה דאז נתניהו ראה את המאבק של מוזס נגדו כמאבק בשתי חזיתות. מצד אחד סיקור שלילי, כולל שיגור שאילתות רבות ומטרידות לדוברות ראש הממשלה שנועדו להפריע לנתניהו לנהל את המדינה, ובמקביל קידום חקיקה לפגיעה בעיתון הנאמן לנתניהו. "הצד של בנימין נתניהו תפס לכל אורך הדרך את ארנון מוזס כמי שהוא שחקן בזירה הפוליטית ושחקן בכנסת", העיד חפץ. "ויש לו סיעות וראשי סיעות ואישים פוליטיים משמעותיים שסרים למרותו. בנושאים הללו, התקשורתיים, לא בהכל".

"אם להיות הוגן", העיר עד המדינה, "היו דברים שהתנגדתי ואמרתי שתפיסת העולם שלי היתה שונה משל נתניהו. בנושא הזה ההערכה שלי שהוא לא טועה".

התופעה הזו של "ישראל היום"

בשיחה שקיים עם מילצ'ן בשנת 2009 על החוק להגבלת בעלות זרה על כלי תקשורת אמר חפץ לאיש העסקים המקורב לנתניהו: "אין חבר כנסת שיעיז להרים את היד נגד החוק הזה, כולם יצביעו. זה יעבור". עו"ד חדד שאל את חפץ האם התכוון לכך שחברי הכנסת יפחדו להצביע נגד מחשש לקבל סיקור שלילי ב"ידיעות אחרונות".

"זה לא נכון שאין חברי-כנסת, יהיו מי שיצביעו נגד", סייג חפץ, "אבל יש רבים שלא ירימו את היד מחשש שזה ירע את היחסים שלהם עם 'ידיעות אחרונות'. ואני אפילו יודע לנקוב בשמות אבל נעזוב את זה. מה שקורה זה שיש בסך הכל גושים, אבל מהגוש שאמור באופן טבעי להרים יד נגד החוק הזה, יהיו כאלה שיעדרו או יהיו חולים באותו יום".

"וזה על רקע הסיקור בידיעות?", שאל עו"ד חדד. "זה על הרקע הזה שיש פה קבוצת תקשורת עוצמתית ופוליטיקאים תלויים בתקשורת", השיב חפץ.

עו"ד עמית חדד, סנגורו של בנימין נתניהו, לפני תחילת יום הדיונים במשפט המו"לים, 27.12.21 (צילום: אורן פרסיקו)

עד המדינה אישר לעו"ד חדד כי באותה תקופה היה ברור לכל חברי הכנסת שעליהם לבחור צד בין אדלסון למוזס, עם השלכות על הסיקור שלהם בעיתונים השונים. כשעו"ד חדד ביקש מחפץ שיאשר לו ש"בזמן אמת זו היתה תפיסה רווחת ולגיטימית של הפוליטיקאים", הסתייג עד המדינה. "אני יודע?", היסס, "אני לא אומר לא לגאלית, אבל לגיטימית?".

עו"ד חדד הציג גם כתבות מהתקשורת שמהן עלה כי המניעים מאחורי החוק נגד "ישראל היום" היו ברורים. בין היתר הציג ידיעה מאת ענת קם שפורסמה במדור הברנז'ה של "וואלה" (זמן קצר לפני שנעצרה בחשד להדלפת מסמכים מסווגים).

חפץ אישר כי המניעים לניסיונות החקיקה היו גלויים, אך הדגיש כי המאבק של "ידיעות אחרונות" ובשלב הראשון גם "מעריב", נגד "ישראל היום", היה מוצדק. "הם יצאו כנגד עיתון שהוקם בלי שום היגיון ובסיס ותוכנית עסקית-כלכלית", אמר חפץ. "אין שום דרך להוכיח עסקית-כלכלית את התופעה הזו של 'ישראל היום'. הם מדממים לחלוטין, ולכן הם יוצאים להילחם נגד עיתון שהוקם לתפיסתם בשביל להרוס אותם ולכן הם מפעילים גם חקיקה. עופר נמרודי צריך להחזיק כלכלית את העיתון שלו כשממול יש עיתון שלא מתנהל לפי שום היגיון כלכלי. יש פילנתרופ. ולכן הוא מקדם חקיקה".

עו"ד חדד קיבל את ההערה וציין כי המהלך של המו"לים היה אך טבעי. "כך עובדת הפוליטיקה", טען, בהתאם לקו ההגנה של לקוחו.

כשמירי רגב פגשה את רפי גינת

כשעו"ד חדד ביקש לחקור את חפץ על כך שבין החותמים על הצעת החוק להגבלת בעלות זרה על כלי תקשורת נמנית גם ח"כ מירי רגב, עצר אותו השופט בר-עם. "למה זה חשוב?", תהה. "היא לא נזכרת כלל בכתב האישום".

עו"ד חדד הסביר כי חפץ, כמי שהיה הן עיתונאי בכיר והן דובר בכיר בעולם הפוליטי, "ראה מה קורה בתוך מפעל הנקניקיות". "אני רוצה להיכנס איתו לאחד ממפעלי הנקניקיות, הצעת החוק הזו מ-2009", הוסיף סנגורו של ראש הממשלה לשעבר, "ולראות שיש פה חברי כנסת שתומכים כי הם עושים את זה באופן מודע, כי הם יודעים שיקבלו סיקור חיובי וזה בסדר, כי כך עובדת הפוליטיקה".

מירי רגב אוחזת בראשו של ח"כ עפר שלח. לצדם: יאיר לפיד, 3.12.2014 (צילום: יונתן זינדל)

השופטים איפשרו לעו"ד חדד להמשיך בקו החקירה ועד המדינה חפץ העיד כי אחרי שמירי רגב פרשה מתפקיד דוברת צה"ל פורסמה על אודותיה כתבה גדולה במוסף "7 ימים" שערך. "היו לה יחסים טובים מאוד עם מי שהיה אז עורך העיתון רפי גינת", אמר חפץ, "הוא היה גם מעורב בכתבה הזו ולמעשה ביקש שתהיה הכתבה, ואז נוצרו יחסים טובים בינה לבין העיתון". בהמשך ביקש חפץ להדגיש כי בכתבה על רגב היה מעורב העורך גינת, אך לא המו"ל מוזס.

כך או כך, לאחר התמיכה של רגב בחוק שנועד לפגוע בעיתון המתחרה, דרך כוכבה עוד יותר ב"ידיעות אחרונות". עו"ד חדד הציג לחפץ ולבית-המשפט דוגמאות לסיקור חיובי של חברת-הכנסת רגב מאותה תקופה.

כשראש ההרכב השופטת רבקה פרידמן-פלדמן תהתה בפני עו"ד חדד מה הטעם בהצגת המידע הזה בפני העד, השיב סנגורו של ראש הממשלה: "אנחנו מדברים על השאלה איך נתפס האירוע הזה בסביבת נתניהו. אנחנו רוצים לדעת איך נראית הפוליטיקה, כי מייצרים לנו נרטיב חדש של פוליטיקה נקייה, טהורה, בלי תן לי ואתן לך, ואנחנו רואים שהעולם הוא עולם אחר, שבתוך היחסים של תקשורת ופוליטיקה יש 'סחר סוסים ברמה הכי בהמית שיש', כך אתה אמרת, וזה חלק מהסחר סוסים הזה, ולכן זה לא שוחד ולא הפרת אמונים ולא שום דבר אחר".

לפני כשנתיים וחצי, הוסיף עו"ד חדד בהקשר זה, פרסם עמרי מניב בחדשות 13 קלטת שבה נשמע יועצה לשעבר של רגב, איתן כהן, אומר כי חברת-הכנסת החליטה לתמוך בחוק נגד "ישראל היום" כדי לקבל יחס אוהד מ"ידיעות אחרונות". בבדיקה שערכו ב"דה מרקר" גילו כי לאחר חתימתה על הצעת החוק זכתה ל-140 כתבות ב"ידיעות אחרונות", אף לא אחת מהן שלילית.

בשלב זה, ולראשונה בדיון, קמה עו"ד איריס ניב-סבאג, מצוות ההגנה של מוזס. "אני מתנגדת להנחה המובלעת בשאלה, שהיה פה סיקור חיובי כתוצאה מהצעת החוק", אמרה עו"ד ניב-סבאג. עו"ד חדד ביקש להרגיע והבהיר כי הוא "לא עוסק בשאלה למה 'ידיעות' עשה את מה שעשה" אלא רק "מה כל אחד בפוליטיקה חשב לעצמו".

העד חפץ, לשעבר עורך בכיר במפעל הנקניקיות של "ידיעות אחרונות", אישר את התזה של עו"ד חדד ושמט את הקרקע תחת ההתנגדות של עו"ד ניב-סבאג. "אם מירי רגב מחליטה לשים את יהבה על 'ידיעות אחרונות' היא מקבלת שם סיקור מאוד חיובי ובמקומות אחרים דופקים אותה על זה, ככה זה עובד", אמר. "תאשר לי שזו התנהלות הגיונית, לגיטימית של חבר כנסת צעיר שמבין את הסביבה הפוליטית", ביקש עו"ד חדד. "זו התנהגות נפוצה ומקובלת אצל פוליטיקאים וגם אצל כלי תקשורת", אישר חפץ.

ארנון מוזס עצמו, שישב באולם לאורך כל הדיון שעסק בו, ורשם לעצמו בשקט הערות בבלוק נייר, קפץ במקומו כשעו"ד חדד החל לצטט מפוסט פומבי שפרסמה לפני שנים אחדות ח"כ לשעבר זהבה גלאון, ובו טענה כי איימו עליה שאם תצביע נגד חוק שיפגע ב"ישראל היום" "ימחקו" אותה ב"ידיעות אחרונות". הוא הביט אל באת-כוחו עו"ד ניב-סבאג, שקמה להתנגד. "אנחנו חולקים על זה", אמרה. עו"ד חדד שוב הבהיר כי אינו מנסה להראות שטענותיה של גלאון נכונות, אלא "שככה הפוליטיקה תפסה את האירוע".

בעקבות התנגדות עו"ד קרן צבירן מפרקליטות מיסוי וכלכלה נדרש עו"ד חדד לשאול את עד המדינה חפץ האם יש לו ידיעה אישית על הטענות של גלאון. חפץ השיב כי מעולם לא שמע על כך מפיה, אולם הוסיף כי את התופעה הכללית הכיר היטב. "לאו דווקא בקבוצת 'ידיעות אחרונות'", הדגיש, "הייתי גם במעריב במקומות נוספים. המקח וממכר הזה שאני אתמוך באג'נדה ובתמורה אקבל סיקור חיובי זו תופעה מאוד רווחת שנתקלתי בה כעורך המון פעמים".

תופעה שלא צריכה היתה לבוא לעולם

התנגשות נוספת בין צוות ההגנה של נתניהו לצוות ההגנה של מוזס אירעה כשעו"ד חדד ציטט לעד חפץ קטע מחקירתו של מוזס במשטרה. מוזס נחקר על היחס של "ידיעות אחרונות" לנפתלי בנט ואיילת שקד, ועל ידיעה שלילית כלפי בנט שהיתה כביכול סימן לרצינות כוונותיו של מוזס בהצעת השוחד שלו לנתניהו. בתשובה טען המו"ל כי אין כל קשר בין שינוי היחס לבנט לבין השיחות שלו עם נתניהו.

"אני רוצה להגיד לך שאני אקח אותך לחוק ישראל היום", אמר מוזס לחוקרים, כך לפי התמלילים שפורסמו בעבר ב"גלובס". "סיעת הבית היהודי אני חושב שלא היה אף אחד שהצביע בעד החוק. אוקי? אף אחד... אף אחד לא הצביע בעד החוק. סיעות אחרות כן, למרות שאחת מחותמות החוק הייתה בבית היהודי [...] אם מצטבר תחושות או כעס או מערכות יחסים בין עיתונאים מסוימים בתוך המערכת... אתה לא שולט על הדברים האלה".

עו"ד ניב-סבאג התנגדה והדגישה כי מוזס בסך הכל "העלה השערה", בתשובה לשאלה על שינוי בקו כלפי בנט. "אנחנו נראה שעובדתית זה לא נכון", אמרה ביחס לשינוי הקו כביכול כלפי בנט ושקד. "אדרבא", אמר עו"ד חדד, אך הוסיף ושאל את חפץ מה דעתו על מערכת של עיתון, "שתומכת במועמד מסוים שפתאום פועל נגדה" והאם "יכול להיות שאז אותה מערכת לא מגלה את אותה אמפתיה או סימפטיה כלפי אותו חבר-כנסת".

גם הפעם העדיף עד המדינה ללכת בנתיב שסלל עבורו הסנגור של נתניהו, ולא בזה שהציעה הסנגורית של מוזס.

"את האירוע הזה אני לא מכיר בכלל", העיד, "אבל כיוון שבשנים 2003 עד 2009 עבדתי יום יום ב'ידיעות אחרונות' אני יכול לומר לך שאת האיום הזה של 'ישראל היום' על הקיום של 'ידיעות אחרונות', העובדים שאני הסתובבתי שם בבניין, והייתי מאוד בכיר וכולם דיברו איתי, מאחרון הדפסים ועד כולם, זה נתפס כשמשהו שאיים על הפרנסה של כולם. ואם יש אנשים שעבדו 30 שנה ב'ידיעות אחרונות', הם פשוט דאגו לפנסיה שלהם. אני מזכיר לך שכל התעשייה התמודדה גם בלי 'ישראל היום' עם קשיים אדירים, וזה האיץ את הכל. 'ידיעות אחרונות' היה במורד תלול במידה רבה בגלל 'ישראל היום', ולכן המשטמה שדיברתי עליה לפני כן כלפי 'ישראל היום' היתה נחלת הבניין כולו, כי אנשים דאגו לפרנסה שלהם. ואז זה יכול לקרות גם לבד, קו כזה כלפי בנט. חד משמעית, מהמסד עד הטפחות של הבניין, כולם שנאו את 'ישראל היום', ראו בזה תופעה שלא היתה צריכה לבוא לעולם".

התנהגות קצת לא הגיונית

בשלב זה ביקש עו"ד חדד לסכם את היחס של נתניהו למגעיו עם מוזס לאורך השנים. כבר בשנת 2009, ציין בפני העד חפץ, נתניהו תפס את המהלכים של מוזס נגדו כ"סחיטה". "הוא אומר שמנסים לסחוט אותו", אישר חפץ לגבי נתניהו, אך טען כי הוא עצמו לא ראה זאת כך. חפץ הוסיף והעיד כי פחד להסתבך בשל התפיסה השגויה של נתניהו את מהלכי מוזס וחשש "מהתנהגות קצת לא הגיונית של בנימין נתניהו".

"חשבתי שבנימין נתניהו שהוא ראש הממשלה, מאחר ואני שומע את התלונות האלה, ילך ויתלונן במשטרה על סחיטה ואז אם אני הולך ביניהם אני עוד עלול להיחקר על זה שסייעתי כביכול לסחיטה, אז רציתי לברוח מהפוזיציה הזו", העיד.

"ברור שלא חששת מסיטואציה של שוחד כסיקור חיובי", הדגיש עו"ד חדד. "זה לא עלה על דעתי", אישר חפץ. "אף אחד לא חלם על זה. זה תינוק שבקע לעולם לראשונה באוקטובר 2015 כשמישהו החליט לתדרך עיתונאי מסוים", אמר ביחס לכתבה של גידי וייץ על תיק 4000.

"ועד אותו רגע?", שאל עו"ד חדד. "אנחנו לא מעלים על דעתנו בכלל", השיב חפץ, "אף אחד אפילו לא חושב על הרעיון המבריק הזה. ואני יושב עם כולם, לוין ואדלשטיין". "ולכן", הדגיש עו"ד חדד, "אם יש שיחה בסוף 2014 בין נוני לנתניהו, לא יכול להיות שנתניהו יבין ששיחה כזו היא הצעת שוחד כי זו לא הצעת שוחד אבל הוא גם לא יכול להבין שזו הצעת שוחד".

אחרי התנגדות המדינה לנוסח השאלה, שכן חפץ לא היה נוכח בשיחות בין מוזס לנתניהו שבבסיס כתב האישום בתיק 2000 ואף לא ידע על קיומן, השיב חפץ כי לאורך השנים שמע גם מנתניהו וגם מאשתו כי הסיקור של "ידיעות אחרונות" כלפיהם כל-כך שלילי, שגם אם העיתון היה הופך למעט מאוזן יותר, "זה היה מבחינתו טיפה בים". "איך זה יכול להיות שוחד?", תהה עד המדינה, "זה התחלה של התחלה של איזון, שייקח עוד שנים לתקן אותו. זה מה שהיה בראש שלו".

עוד אמר חפץ בהקשר זה, "גם שרה היתה אומרת פעמים רבות שכדי לתקן את הסיקור השלילי לאורך שנים זה לא מספיק שיראיינו אותה ויציעו לו תמונות יפות אלא שלאורך זמן העיתון ינקוט עמדה חיובית ויאמר עליה דברים טובים מיוזמתו. אפילו אם פה ושם היה סיקור חיובי, והעיתון יהיה מאוזן ולא יפריע לו להיבחר, הרי אף אחד לא חושב שאפשר להפוך את 'ידיעות אחרונות' לעיתון שיהיה בעד נתניהו ביום, אבל זה עדיין היה נתפס מבחינתו כקצה קצה של מה שהיה מגיע לו".

וממילא, הוסיף חפץ, חוסר האמון והאיבה בין הצדדים היו כה גדולים שלא ניתן היה להגיע להסדר. "אומרים ששלום עושים בין אויבים, לא במקרה הזה. זה בלתי אפשרי", אמר חפץ על נתניהו ומוזס.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.02MB)