אחד הדברים הראשונים שאמר נוני מוזס לחוקרי "תיק 2000", תיק שיחות השוחד שלו ושל בנימין נתניהו, הוא שאין לו כוונה לחשוף את מערכת היחסים הדיסקרטית שניהל עם ראש הממשלה. זה היה ב-4 בינואר 2017, במטה להב 433 בלוד. מבחינת הציבור הרחב, החקירה עדיין היתה אפופה בערפל. בשלב הזה עוד לא נודע ש"איש העסקים" נטול השם שניהל מגעים סודיים עם ראש הממשלה הוא מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות" – אדם שנתניהו בכלל הגדיר כנמסיס שלו וטען שהוא שולט במדינה באמצעות רשת מסועפת של קשרים ועסקאות אפלות.
בחדר החקירות מוזס שלל בתוקף את התיאור של נתניהו, אבל אישר לפחות חלק מהאגדות שנקשרו בשמו. הוא סיפר לחוקרים שהוא עומד בקשר עם ראשי ממשלה כבר עשרות שנים – אבל שבכל אחת ממערכות היחסים האלה, הדיסקרטיות היתה ערך עליון. "אני לא חושב שאי פעם מישהו מכם, או הציבור, ידע על אינטראקציה כזו או אחרת עם מי מראשי הממשלה שהיו לי", אמר מוזס. "אני דיסקרטי, אני פרנואיד ודיסקרטי. אני לא 'רב אמן'", הסביר באחת החקירות הבאות תוך רפרור לתואר שהעניק לו נתניהו – שעליו חזרו החוקרים שוב ושוב, בלעג דק.
מאותה סיבה, הסביר המו"ל לחוקרים, הוא לא מתכוון לדבר על יחסיו עם נתניהו. "ראשי ממשלה במשך השנים דיברו איתי, נפגשו איתי, מתוך ידיעה ששום דבר ממני לעולם לא ייצא", אמר מוזס. "אני לא רוצה לפרט על הקשרים עם מר נתניהו, כמו שאני לא רוצה לפרט על ראשי ממשלה אחרים".
מוזס לא נקב בשמותיהם של המנהיגים האחרים שעמם עמד בקשר, אבל עשרות מעובדי הקבוצה ששוחחו עם "העין השביעית" במסגרת "שיטת 'ידיעות אחרונות'", סדרת כתבות תחקיר על ההיסטוריה של השחיתות בשושלת מוזס, נקבו בשמותיהם של שני ראשי ממשלה שקיימו עם מוזס מערכות יחסים חמות במיוחד: אריאל שרון ואהוד אולמרט.
כשהחוקרים לחצו, הסרבנות של מוזס התפוררה. "אתה יודע, אנחנו לא עורכים פה איזה סרט תיעודי או משהו כזה על חייך, או על חייו של מר נתניהו. אנחנו במסגרת של חקירה פלילית", הסביר לו החוקר דני יופה. "בוא נדמה את המצב לזה שאני אומר לך, לצורך ההמחשה בלבד, שאתה כרגע חשוד בקשירת קשר לרצח יחד עם בנימין נתניהו. אתה חושב שזה עניין דיסקרטי? זה עניין אישי שאתה יכול לשתוק?".
מוזס לא שתק. הוא הגן על עצמו ועל העיתון שלו, וגילה לחוקרים שנתניהו אמנם רואה בו דמון – אבל בפועל, במשך שנים, נהג לקיים עמו שיחות ממושכות בניסיון למנוע מהמלחמה הקרה ביניהם להתלהט לכדי פיצוץ. הרקע ליחסים העכורים היה המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה קבוצת "ידיעות אחרונות". אחד הגורמים המרכזיים למצוקה הזאת היה "ישראל היום", החינמון שנוסד למען נתניהו עשור קודם לכן. מוזס קיווה שנתניהו יעזור לו להחליש את המתחרה החינמי.
ארנון (נוני) מוזס בצאתו מחקירה ביחידת להב 433 בלוד, 2017 (צילום: קוקו)
בלהב 433 חקרו את החשד שמוזס שיחד את נתניהו בכך שהציע לו לגייס כותבים מטעמו ולשנות את קו הסיקור ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet, אתר החדשות שלו, כך שישרת את צרכיו של ראש הממשלה. כשראש יאח"ה דאז כורש ברנור נכנס לחדר החקירות באותו יום הוא שאל את מוזס ישירות עד כמה היה מוכן ללכת לקראת נתניהו כדי להציל את מפעל חייו. "אני לעולם לא אמכור את העיתון בשביל שום דבר, את האתיקה, את היושרה", התעקש מוזס. "לעולם, לעולם, לעולם. אוקיי?".
למחרת התייצב מוזס בחדר החקירות עם הצעה, תרחיש אלטרנטיבי שאותו ביקש מהחוקרים לבדוק. בעצם, אמר להם המו"ל, הגיוני שיש עסקת תן-וקח – אבל לא בין נתניהו ל"ידיעות אחרונות", אלא בין נתניהו ל"ישראל היום" והמו"ל שלו, שלדון אדלסון.
מוזס טען שבמערכת היחסים בין נתניהו לאדלסון יש את כל המרכיבים הראויים לחקירה פלילית: אדלסון מוכן להפסיד מאות מיליוני שקלים כדי להפעיל את עיתון הבית של נתניהו, ונתניהו בתמורה מגן עליו בכנסת ומעניק לו נגישות ברמה ש"אין לאף כלי תקשורת אחר במדינה". מוזס אמר לחוקרים ש"אי-אפשר לקבל סיקור יותר אוהד" ממה שנתניהו מקבל מאדלסון. "זה תשע שנים על השולחן", אמר על החינמון, שהושק ב-2007. "כל בוקר, כל יום, כותבים עליו כמה הוא גדול. את כל הדעות שלו, את כל העמדות שלו. רק הוא, רק הוא, רק הוא".
"ומה ביבי נותן כתמורה?", שאל מוזס, ומיד השיב: "לפחות דבר אחד. נגישות לאינפורמציה. נגישות לראש הממשלה. נגישות למשרד ראש הממשלה. זה ברור. זה שם אותו בעדיפות אינסופית לפני כל אמצעי התקשורת במדינה. לא רק עלינו. זה דבר שקורה יום-יום. לא מוסתר".
מוזס יודע להעריך נגישות לשלטון. "ידיעות אחרונות" נהנה ממעמד כזה אצל שני ראשי הממשלה שקדמו לנתניהו, שרון ואולמרט. לחוקרים הוא הסביר שעיתון כמו שלו, שמתהדר בסלוגן "העיתון של המדינה" וחותר תמיד להצגה של קשת דעות "מאוזנת", חייב לשמור על קשר סדיר עם ראש הממשלה. במקרה של נתניהו, טען מוזס, הנגישות שניתנה ל"ישראל היום" היא "תרומה עיתונאית כמעט הכי חשובה שישנה" – וזו "תמורה אחת שאי-אפשר להתווכח עליה".
ובכל זאת, התלונן המו"ל, עד כמה שידוע לו אף אחד מאנשי "ישראל היום" לא זומן לחקירה, והחוקרים אפילו לא שוקלים להתייחס ל"ישראל היום" כאל טובת הנאה אסורה. "מישהו מ'ישראל היום' עושה טובות הנאה ומקבל תמורה", סיכם מוזס.
נוני למען הדמוקרטיה
מוזס חזר ודחף את הקייס נגד "ישראל היום" גם בביקור הבא שלו בחדר החקירות, כעבור שבוע וחצי. בנקודת הזמן הזאת הפרשה כבר נחשפה לעין הציבורית, ונוני הפך מדמות שרוב הישראלים לא מכירים לשם שמגישי המהדורות והכתבים מדקלמים שוב ושוב מדי ערב. עכשיו כבר ידע במה הוא חשוד, ושהחשד מבוסס על הקלטות שמתעדות את השיח הדיסקרטי שקיים עם נתניהו.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ניסה לשכנע את החוקרים שהתיאורים של נתניהו על העוצמה שהוא מייחס לו הם לא יותר מתיאוריית קשר. "אני לא ממליך מלכים, אני לא חושב שיש לי כזה כוח", הצטנע מוזס. "החינוך שלי הוא לא כזה. אני, תפקידי לדאוג ל'ידיעות אחרונות'".
בשנים האחרונות, המשיך מוזס, הוא וכל שאר השחקנים בענף העיתונות הישראלי נקלעו למצוקה שהאשם המרכזי בה הוא "ישראל היום". פחות בגלל החלוקה החינמית, יותר בגלל שבירת שוק המודעוֹת והיכולת של בעל הבית, המולטי-מיליארדר אדלסון, לספוג את הפסדי העתק שמייצרת הפעילות השוטפת. מוזס התריע שעיתון אחד, "מעריב", כבר קרס.
בנימין נתניהו עם בני הזוג שלדון ומרים אדלסון שבועיים לאחר השקת "ישראל היום". ירושלים, 2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
רק לפני כמה ימים, אמר מוזס לחוקריו, התפרסמו באתר "העין השביעית" נתונים עדכניים שמעידים על כך שמחירי המודעות ב"ישראל היום" אפילו נמוכים יותר מאלו שדווחו בעבר. ובכל מקרה, לא מדובר רק בסוגיה כלכלית. "מאות מיליוני שקלים נשפכו כדי לפגוע בדמוקרטיה, כדי למנוע תקשורת חופשית", התריע מוזס.
הוא הציע לחוקרים לבדוק גם את המעורבות של נתניהו בהקמת החינמון, והמליץ להם לצפות בתחקיר של רביב דרוקר ו"המקור" מ-2013, שחשף עדויות על האופן שבו משרת "ישראל היום" את נתניהו ועל המעורבות של מקורבי ראש הממשלה בהקמת החינמון.
"פוליטיקאים שביבי חפץ ביקרם, אתה רואה שמקבלים קידומים בעיתון – פוליטיקאים אחרים, הם כותבים נגדם", התלונן מוזס. "הם מקבלים נגישות, נגישות לכותרות, למידע מלשכת ראש הממשלה, כל הזמן. אף עיתון אחר לא מקבל את זה, אף אמצעי תקשורת אחר לא מקבל את זה", המשיך. "זה על השולחן, אבל אתם מחשידים אותי בטובת הנאה".
הראיון עם שלדון אדלסון בשער המוסף השבועי של "ישראל היום", 9.5.2014 (לחצו להגדלה)
החוקר דני יופה הקשה על מוזס. אם נתניהו הורס את התקשורת הישראלית ואת הדמוקרטיה, ואם הכל באמת מונח על השולחן בגלוי, ניתן היה לצפות שמוזס ושאר השחקנים בענף יעשו משהו בנידון. "למה לא פוצצתם את זה?", תהה החוקר.
מוזס האשים את התחרות בין כלי התקשורת. "אם אתה שואל אותי, זו טרגדיה. הטלוויזיות סמוכות לידינו, אבל עד שהוא יטפל בהם – הם לא יהיו במקום הזה", אמר. הוא קשר את המצב לנטייה הגוברת של נתניהו לתקוף את התקשורת. בעיני נתניהו, אמר מוזס, "אי-אפשר לבקר, אסור לבקר, זה לא סביר – כי כל מי שמבקר הוא או שמאלן, או שיש לו אינטרסים אחרים, או שבעלה של אילנה [דיין] בקרן החדשה או שרביב... אני לא יודע, כל מיני דברים כאלה. זה לא יכול להיות. הוא רוצה ליצור מצב שאסור לבקר אותו על כלום, ותפקידה של התקשורת הוא לבקר את הממשלה באשר היא. תחבר את זה עם הכוח המאגי שהוא מייחס לי, מזה כל התסבוכת נוצרה".
לכן, המשיך מוזס, הוקם "ישראל היום". הוא הפנה את החוקר לראיון עם שלדון אדלסון שפורסם ב"ישראל היום" ב-2014 – כתבת שער יוצאת דופן מאת העורך הראשי עמוס רגב ומחליפו לעתיד בועז ביסמוט, שכללה סיפור על פגישה שקיימו אדלסון ומוזס בטרם הקמת החינמון.
"אל תקים עיתון שיגרום לי לפשוט את הרגל. אם תעשה זאת לא יהיו לי חיים. לא יהיה לי לאן ללכת בבוקר", ציטט אדלסון דברים שאמר לו לטענתו מוזס בפגישה ביניהם. "היו לו דמעות בעיניים", טען אדלסון. "אמרתי לעצמי, אני לא מכיר את האיש הזה. פתאום בא לכאן מישהו ומתחיל לבכות. מדובר באדם מבוגר. אני נשבע לכם, כך היה".
מוזס אישר בחקירה את עצם קיומה של הפגישה, אך טען שהתיאורים של אדלסון חוטאים לאמת. "אתה תקרא בראיון עם שלדון שאחת הסיבות להקמה זה בגללי, בגלל 'ידיעות אחרונות'", אמר מוזס לחוקר. "יש עוד איזה מפעל פה בארץ שהיו שמים מאות מיליוני שקלים, ואף אחד מרשויות המדינה לא היה מדבר? דמוקרטיה... אמרו 700 מיליון, אני לא יודע אם זה מספר נכון או לא, אבל 700 מיליון שקל ששמו על מה? על להרוס את התקשורת החופשית במדינה?".
"ישראל היום", סיכם מוזס, הוא "טובת הנאה במיליארד שקלים, על השולחן, לא מתחבא – ולא בא לחדרי חקירות".
מוזס מוסר הצהרה
החודשים עברו, ומרווחי הזמן בין החקירות של מוזס הלכו והתארכו. אבל הקייס נגד "ישראל היום" לא ירד מעל סדר יומו. ביוני 2018 הוא שוב נקרא לחדר החקירות. מוזס שב וסיפר לחוקרים על הנסיונות שלו לשכנע את נתניהו שצריך לרסן את "ישראל היום" – לצמצם את התפוצה, לגבות כסף עבור מהדורת סוף השבוע, להעביר חוק שיאפשר "תחרות הוגנת".
לקראת סוף החקירה ביקש למסור הודעה. הפעם כבר לא ביקש מהחוקרים לחקור את המתחרה. במקום זה, הוא חידד את תלונותיו על אכיפה בררנית, שלימים ישתלבו גם בקו ההגנה שלו במשפט.
"נפתחה החקירה בנושא הקשר שלנו עם ראש הממשלה, ואני מנסה הרבה זמן להבין – כאשר אני כמובן טוען שלא עשיתי שום עבירה פלילית, ואני מכחיש את כל החשדות שהוטחו בפני – אבל אני מנסה להבין איך יכול להיות שמערכת היחסים בין ראש הממשלה לבין 'ישראל היום' לא הגיעה לכדי תחילתה של חקירה", אמר מוזס.
נתן אשל (במרכז), מקורבו של בנימין נתניהו. הכנסת, 2019 (צילום: הדס פרוש)
"אני לא אומר שיש בזה משהו פלילי. אני לא מטיף לפתיחת חקירה, אני מבקש להדגיש את זה. יש מספר עובדות שאני רוצה לציין כדלהלן. 'ישראל היום' הוא חינמון פרסונלי לנתניהו. אנשי ימין מובהקים, ליברמן ובנט, כינו אותו 'פראבדה', כלומר אמרו שהוא משרת לא את הימין, אלא את נתניהו. פורסם שאדלסון הפסיד בין 500 ל-800 מיליון שקל, אני לא יודע מספר מדויק, במשך השנים. במשך התקופה שביבי ראש ממשלה הועברו ל'ישראל היום' מודעות ממשלתיות בסכומים לא קטנים. התהליך הזה התחיל רק כשנתניהו הוא ראש ממשלה, לא יודע אם ב-2009 או קצת אחרי זה.
"אדלסון ונתניהו הם חברים. זה לא אני אומר את זה, זה נתניהו אמר", המשיך מוזס. "נתניהו בכובעים המיניסטריאליים שלו מטפל בעניינים של אדלסון, קרי ב'ישראל היום'. נתניהו אמר מעל דוכן הכנסת שהוא מנע את חוקי 'ישראל היום' בעבר, והוא הלך לבחירות בין היתר בגלל הפגיעה ב'ישראל היום'.
"כל הדברים האלה, כל הקשר הגלוי, זה לא סמוי. אולי יש עוד דברים. כל הגורמים הרלבנטיים החליטו שזה לא מצדיק בכלל פתיחת חקירה, ואני מכבד את זה. אני לא מטיף לפתיחת חקירה. אני רק תמה איך בעניין שלי התקבלה החלטה אחרת ובעניין הזה החלטה כזאת".
החוקרים התעלמו מהקובלנה. הם נתנו למוזס להשלים את דבריו, ואז חתרו לסיום החקירה.
שלדון אדלסון ובנימין נתניהו. אריאל, 2017 (צילום: בן דורי)
בניגוד למה שהשתמע מדבריו של מוזס, במשטרה דווקא התחילו לחקור את מערכת היחסים של נתניהו עם "ישראל היום" ובעליו. בני הזוג אדלסון והעורך עמוס רגב זומנו להעיד במסגרת "תיק 2000" והתבקשו להשיב לשאלות על הקשר שלהם עם נתניהו.
החוקרים גם החזיקו מידע מודיעיני בלתי מאומת על מסכת שוחד שבמסגרתה עבר לכאורה כסף מזומן משלדון אדלסון למשפחת נתניהו בתיווכו של איש הסוד נתן אשל. כיוון החקירה הזה הועלה לדיון בפורום משותף של היועץ המשפטי לממשלה וגורמי חקירה בכירים, אך בסופו של דבר נזנח בלי שיבוצעו פעולות חקירה משמעותיות.
שלדון אדלסון, שהופיע ברשימת עדי התביעה, הלך לעולמו ב-2021. הוא כבר לא יסביר מעל דוכן העדים מה עומד מאחורי נכונותו לשפוך מאות מיליוני שקלים – אולי אפילו למעלה ממיליארד – על עיתון התעמולה שהקים למען נתניהו, שמיומו הראשון התנהל כאילו אין לו שום כוונה להשיא רווח.
אבל עדותה של מרים אדלסון, אלמנתו והמו"לית העכשווית של "ישראל היום", עדיין עומדת על הפרק. למרות הבימה התקשורתית המרכזית שעומדת לרשותה, אדלסון מעולם לא סיפקה לציבור הישראלי תגובה מפורטת להאשמות, שמלוות את "ישראל היום" הרבה לפני שנוני מוזס צעד לראשונה אל תוך חדר החקירות בלוד והציע לחוקרים תרחיש אלטרנטיבי.
נסיבות ההקמה של "ישראל היום" כנראה כבר לא ייחקרו בכלים פליליים, אבל למוזס עדיין יש הזדמנות לנצל את המשפט הפלילי שלו כדי חלץ גרסה מהמו"לית של העיתון שהוריד אותו על ברכיו.
* * *
ב"ישראל היום" בחרו לא להגיב לדברים.
