אם לאחר הבחירות באוקטובר, תקום ממשלת שינוי, יש למנות את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לבית המשפט העליון, שבין כה וכה פועל בחסר של שלושה שופטים, בשל האובססיה והאש הזרה שאחזה בשר המשפטים יריב לוין וממשלתו של בנימין נתניהו.
זו צריכה להיות אחת המשימות הראשונות של הממשלה החדשה, לצד שאר המטלות החשובות שלה, והרשימה ארוכה. עליה לחזק את הדמוקרטיה ולטהר את האווירה הרעילה, לקדם תהליכי פיוס עם הפלסטינים, לבלום את טרור המתנחלים, לבטל את חוקי ההפיכה המשטרתית, להחזיר לשיח הציבורי סדר יום נורמטיבי, לבטל מינויים פוליטיים, להיאבק במונופולים הטורפים, להוריד את יוקר המחיה ועוד ועוד .
בספטמבר הקרוב ימלאו לבהרב מיארה 67. גיל הפרישה של שופטי העליון הוא 70. אם הוועדה למינוי שופטים בהרכבה החדש, זמן קצר לאחר כינון הממשלה החדשה, תמנה את בהרב מיארה לשופטת עליונה, יוותרו לה כמעט שלוש שנים למלא את התפקיד.
לא שוחחתי עמה או עם עוזריה על הצעתי, ואיני יודע אם היא בכלל חפצה בתפקיד. אבל בעקבות מאמר שפרסמתי בכלי תקשורת אמריקאי, למדתי לעומק את תולדות חייה, את תפקודה בכל תחנות חייה, ועמדתי מקרוב על פרטים שאולי בחלקם אינם ידועים לציבור הרחב, על אישיותה ותכונותיה. בארבע השנים האחרונות שהיא מכהנת בתפקיד היועצת המשפטית לממשלה היא הוכיחה שהיא קורצה מחומרים של שופטת עליונה.
ניסיונה ומעלותיה המשפטיות התרומיות אינן זקוקות למליצי יושר. בוודאי שלא ממני. ובכל זאת ארהיב עוז לציין כי יש לה ניסיון משפטי בכיר ומגוון במגזר הציבורי (פרקליטת מחוז תל אביב) והפרטי.
תפקיד היועצת המשפטית לממשלה מחייב הכרעה בסוגיות חוקתיות, מנהליות ופליליות מהמורכבות ביותר ועבודה מול כל רשויות המשפט. יש לה היכרות עמוקה עם המשפט הציבורי, שדורש פרשנות לחוק, הבנה בסמכויות של רשויות המדינה ובמשפט המינהלי והחוקתי - תחומים מרכזיים בעבודת בית המשפט העליון.
היא כמובן הפגינה בכל ארבע שנותיה בתפקיד היועצת עצמאות מקצועית ונכונות שלא ללכת בתלם, כאשר סברה שהממשלה פעלה בניגוד לחוק.
אשת הברזל
גלי בהרב נולדה בשנת 1959 בגבעתיים. אביה, עמנואל, היה לוחם בפלמ"ח ונפצע במהלך מלחמת העצמאות ב-1948.
בהמשך היה למנכ"ל משותף של חברת "זהר חברה להנדסה", שייצרה דודי שמש חשמליים, מכלי גז, מכונות כביסה ומזגנים. הוא נפטר בשנת 2017, בגיל 90. אמה, שולמית, הייתה ציירת ומורה לאמנות, ויצירותיה הוצגו בגלריות ברחבי ישראל.
המשפחה הייתה מבוססת והשתייכה למעמד הביניים הישראלי של תקופת שלטון מפא"י ומפלגת העבודה. קשה לומר שנולדה עם כפית של כסף בפיה, אך לא חסר לה דבר. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון התגייסה, שירתה ביחידה של אגף המודיעין (אמ"ן) והשתחררה בדרגת סגן.
לאחר שירותה הצבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב. היא השלימה תואר ראשון ושני במשפטים, בהצטיינות.
עם סיום התואר הראשון הצטרפה כמתמחה לפרקליטות מחוז תל אביב במשרד המשפטים. תחום עיסוקה היה המשפט האזרחי-מינהלי.
"לתקופה מסוימת הייתי בפרקליטות הממונה והמנטורית שלה. היא הייתה צעירה מרשימה ויפה", מספרת עורכת הדין לאה לוי, "רצינית מאוד, יסודית, קפדנית ובעלת כוח רצון. כבר אז היה אפשר לראות שהיא לא מחפשת קיצורי דרך; היא עמדה על שלה וסירבה להתפשר כשהאמינה שהיא צודקת. כבר אז קראנו לה במשרד 'אשת הברזל'".
במהלך לימודיה הכירה את ציון מיארה בנסיבות בלתי שגרתיות, כאשר שניהם נהגו במכוניותיהם. "הוא הבחין בה וסימן לה לעצור בצד", סיפר לי אחיו הבכור, רפי מיארה, איש חינוך ומנהל תיכון לשעבר.
היא עצרה, וציון, בחוצפה ישראלית מחויכת, ביקש ממנה את מספר הטלפון שלה. הם החלו לצאת והתאהבו. בשנת 1984, כשהיא הייתה בת 25 והוא בן 29, הם נישאו. נולדו להם שלושה בנים. כיום היא סבתא לשני ילדים קטנים מאוד.
כרבע מאה לאחר הקמת המדינה, רעיון "כור ההיתוך" ומיזוג הגלויות כחזון בן גוריון, נישואים בין יוצא עדות המזרח מהפריפריה לבת ממשפחה אשכנזית ומבוססת מעיר הגובלת בתל-אביב, לא היה עניין של מה בכך. גם זו יכולה לשמש עדות לאופייה המיוחד.
הליכוד של מנחם בגין
ציון היה גבוה ונאה, בן למשפחה ענפה שעלתה לישראל ממרוקו בשנת 1954. היו לו תשעה אחים ואחיות. אמם לא ידעה קרוא וכתוב, אך היא שאפה להעניק לילדיה חינוך והשכלה, וראתה בהם את המפתחות לחיים. חלק מבני המשפחה ממלאים עד היום גם תפקידים בכירים במערכת הביטחון.
ציון שירת בחטיבת גולני של צה"ל, ולאחר שחרורו מהצבא שימש כמאבטח באל-על. "אבל הוא שאף לתפקיד משמעותי יותר", אומר משה שי, ששירת באגף המבצעים של שירות הביטחון הכללי (שב"כ). במהלך מלחמת לבנון הראשונה פגש שי את ציון וגייס אותו לאגף המבצעים, שבו הגיע לדרגות פיקוד.
ציון פרש מהשירות ב-1999, ושאף להיות כמו אחיו רפי, איש חינוך. אך מחלת ניוון השרירים (ALS) קטעה את חלומו.
"גלי", סיפר עוד רפי מיארה, "טיפלה בו במסירות רבה במשך שנים ארוכות". לפני כשמונה שנים, בשלב מאוחר, כשמצב בריאותו התדרדר ושני מטפלים במשרה מלאה סעדו אותו מסביב לשעון, גלי עזבה לדירה אחרת. המעבר הזה שימש כתחמושת של ביביסטים להשמיץ אותה, כאילו נטשה את בעלה.
" אין לנו שום טענות כלפיה", מוסיף רפי מיארה. "הבנו אותה כשהיא עזבה את הבית. אנחנו ממשיכים לאהוב אותה ונמצאים איתה בקשר קרוב. במשך רוב חיי הייתי איש ליכוד – אבל זה היה הליכוד של מנחם בגין, של כבוד הדדי, לא הרעל שזורם כיום בעורקי המפלגה. מפלגה שהשתנתה לחלוטין".
ציון נפטר בשנה שעברה.
הזדהתה לחלוטין עם המדינה ומערכת הביטחון
גלי בהרב מיארה עבדה במשך שלושים שנה בפרקליטות המדינה והגיעה לשיא הקריירה שלה שם כאשר מונתה לפרקליטה הראשית של המחוז בתל אביב. "היא נחשבה לתובעת נחושה וללא פשרות, מסורה מאוד לעבודתה", אומרת עמיתה שעבדה לצדה במשך שנים רבות. "כשהיא ניהלה תיקים היא קראה כל מילה בקפדנות, ובלי לעגל פינות ולחפף".
כל העניינים שבהם טיפלה היו בתחומי המשפט האזרחי והמינהלי, כולל דיני נזיקין, חוזים מסחריים ודיני מיסים.
רבים מהתיקים שבהם טיפלה עסקו בתביעות שהגישו פלסטינים שנפגעו מאש צה"ל, או משפחות שיקיריהן נהרגו. החוק הישראלי הקשה ומקשה כיום עוד יותר, על הגשת תביעות פיצויים.
בתביעות הנזיקין שהגישו פלסטינים נגד המדינה, היא הובילה קו תקיף של התנגדות לתביעות. היא הייתה גם בין יוזמי חקיקה שהרחיבה את החסינות של חיילי צה"ל במסגרת סעיף "פעילות מלחמתית".
"גילי נלחמה כמו לביאה כדי להגן על המדינה ולהביא לדחיית התביעות האלה", אומר עמית אחר מהפרקליטות, שהכיר אותה. "היא הזדהתה לחלוטין עם המדינה, עם הממשלות ועם מערכת הביטחון, וייצגה אותם בלהט רב. כשהתובעים הפלסטינים נאלצו להתמודד מול חוקים ישראלים מפלים, לא היה להם סיכוי מולה".
"וזו בדיוק הבעיה", מציין עורך הדין אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה (ושל "העין השביעית", שגם ייצג אותי בכמה מאבקים משפטיים ציבוריים), "פרקליטות נוטה לרוב להגן על הממשלה ועל הממסד הבטחוני וכך גם באותה תקופה".
לא בובה על חוט
לאחר שפרשה החלה לעבוד במגזר הפרטי, עד ששר המשפטים גדעון סער בעידן האנטי-ביבי שלו, להפתעת רבים, המליץ למנותה ב-2022 לתפקיד היועצת המשפטית לממשלת בנט-לפיד. סער עבד תקופה מסויימת בפרקליטות ושם הכיר אותה.
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אשר גרוניס, שעמד בראש הוועדה לאישור מינויי בכירים בשירות הציבורי, התנגד למינוי, בטענה כי לא היה לה רקע במשפט פלילי. אבל הוועדה הכריעה בניגוד לעמדתו, בזכות עמדתו של חבר הוועדה דן מרידור, שר המשפטים לשעבר.
"פגשתי אותה בכמה דיונים בתקופה שבה כיהנה כפרקליטת מחוז תל אביב, וכבר אז התרשמתי ממנה מאוד. לא היססתי להצביע בעד מינויה", אמר לי מרידור. "הבנתי שעבורה שמירה על שלטון החוק היתה ערך מקודש".
הממסדיות שלה נמשכה גם לאחר מינויה עד ששר המשפטים יריב לוין הכריז על "הרפורמה" המשפטית,. "אז ירד לה בהדרגה האסימון והיא הבינה שמטרתו היא הפיכה לשינוי המשטר, לפגיעה במערכת המשפט ובדמוקרטיה".
כשהבינו שהיא אינה בובה על חוט, הפכו אותה לוין ונתניהו לאויבת העם. אבל גם אז, היא התקשרה להתנתק מהאינסטינקטים הממסדיים והביטחוניים שלה, ובמיוחד לאחר טבח ה-7 באוקטובר.
במהלך המלחמה בעזה תמכה ברוב פעולותיהם של צה"ל והממשלה, גם בשעה שהעולם האשים אותם בהפרת דיני הלחימה ובביצוע מעשים שרבים הגדירו כפשעי מלחמה.
"היא לא עמדה בגודל המשימה", אמר לי עורך הדין אביגדור פלדמן, "היא פחדה. פחדה לקרוא לפשעים בשמם. ובאותו פחד היא חשפה דלות רוח מדאיגה וחוסר אומץ מוסרי. אף שהורעפו עליה שבחים לרוב, היא לא הבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה בתפקידה - או שבחרה שלא להבין.
"היא לא ראתה, או סירבה לראות, את ההתפוררות המוסרית האיטית, את ההקהיה המוסרית שישראל עוברת, הידרדרות שהמלחמה בעזה הפכה לחריפה ולאכזרית אף יותר. היא הפנתה את מבטה מן האופק הרחב, עצמה את עיניה מפני האמת הגדולה יותר, ואפשרה לתמונה הרחבה להיעלם אל תוך השתיקה".
מסר סמלי
פלדמן הוא בעמדת מיעוט. בגוש השינוי, אולי למעט יאיר גולן מנהיג הדמוקרטים, מצניעים את סוגיית פשעי המלחמה של ישראל בעזה, וחוששים לעסוק בליבת הסכסוך. מטרתם, ובצדק, היא בראש וראשונה להביס בבחירות את ממשלת נתניהו, ורק אז להתחיל בתיקון הנדרש.
חלק מתהליך שיקום החברה, המדינה ומערכת המשפט, צריך גם לכלול את מינויה של גלי בהרב מיארה לבית המשפט העליון. ההצעה גם מבוססת על תקדימים. מאז קום המדינה היו לממשלה 15 יועצים משפטיים. חמישה מהם מונו לבית המשפט העליון: חיים כהן, מאיר שמגר, אהרן ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין ומני מזוז.
יש לה את כל התכונות הנדרשות לתפקיד: מזג שיפוטי, יושרה חסרת פשרות, שקט נפשי, אורך רוח ועמוד שדרה מוסרי. מינויה יהיה צדק פואטי ומסר סמלי אל מול ארבע שנות הבעתה של ממשלת נתניהו, הכהניזם הגזעני ואדנות החרדים.