את הבעת הזעזוע של רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים במשפט המו"לים, לא ניתן היה לפספס. מיד עם כניסתה לאולם עם שני עמיתיה, במרחק חמישה או שישה מטרים מהם, עמד צלם וידיאו ותיעד אותם בלי אישור. "מי אתה?", שאלה אותו השופטת.

"צלם", ענה הצלם.

"יש לך שם?", חקר השופט עודד שחם.

"משה", השיב הצלם.

"משה מה?", שאל שחם.

"משה קדוש".

השופטת פרידמן-פלדמן הביטה בצלם משה קדוש וביקשה ממנו להישאר באולם. "אני יכול למחוק", הוא אמר בזמן שיצאה והשאירה מאחור את שני עמיתיה. לדבריו, לא הכיר את הנוהל הוותיק האוסר לצלם באולם עם כניסת השופטים.

בזמן שחיכה, קלדנית שמתעדת את דיוני משפט המו"לים באופן קבוע עבור אחד ממיזמי התעמולה הביביסטיים שאלה אותו בלחש באיזה ערוץ הוא עובד. "ערוץ 14", ענה הצלם. "אל תגיד להם", יעצה לו הקלדנית. אבל השופטים לא שאלו, והוא לא נדרש לגלות.

זמן קצר אחרי שהשופטת פרידמן-פלדמן שבה לאולם ניגש אל קדוש מאבטח ממשמר בתי המשפט וליווה אותו החוצה כדי למחוק את התיעוד הסתמי – שלושה אנשים מבוגרים בגלימות נכנסים לאולם ומתיישבים במקומותיהם, כפי שהם עושים בכל יום דיונים.

צלם ערוץ 14 משה קדוש אתמול באולם משפט המו"לים. מאחור: העד אמיר ברקן (צילום: איתמר ב"ז)

היד הקשה שהפגינו השופטים כלפי הפאול הטכני הזה, שנענה בטיפול מהיר ותכליתי, המחישה את אוזלת היד הכרונית שלהם בבואם להתמודד עם צוות ההגנה של הנאשם מס' 1, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מריחת ההליך, שנפתח בינואר 2020, הדרישות הבלתי פוסקות של ההגנה לבטל ולקצר דיונים, הנאומים הארכניים של נתניהו, ההיעלמויות החד צדדיות, העדים הלא קשורים שמוזמנים כדי להיחקר על תרחישים קונספירטיביים – כל אלה זוכים במקרה הטוב לתגובה רפה מצד השופטים, ולרוב גם זה לא. גם הפוליטיקאים והפעילים הביביסטים שפוקדים את האולם ומרבים להתפרע ולעתים אף לעלוב בעדים, בפרקליטים ובעיתונאים, נענים ביד רכה בואכה התעלמות.

צלם אחד, שצילם את השופטים במשך כמה שניות, המחיש שכאשר משהו באמת מפריע להם – הם יכולים לנהוג אחרת.

העד שזומן אתמול (8.7) לבית המשפט המחוזי בירושלים היה אמיר ברקן, סמנכ"ל כלכלה במשרד ראש הממשלה. לברקן יש קשר שולי בלבד לתיקים הפליליים של נתניהו, ומעדותו עולה שהוא גם כמעט ולא מקיים קשר ישיר עם ראש הממשלה. צוות ההגנה של נתניהו זימן אותו משום שנכח בישיבה שקיימו אנשי משרד ראש הממשלה עם נציגי תאגיד הענק ההודי טאטא (מהסתעפויות "תיק 1000", פרשת טובות ההנאה) – וגם קיים כמה פגישות הקשורות ל"תיק 4000".

רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים. בית המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2023 (צילום: אורן בן-חקון)

האישומים של נתניהו ב"תיק 4000" כוללים לקיחת שוחד וגם עבירת מרמה והפרת אמונים – פועל יוצא של עסקת קח-תן מושחתת שלכאורה כרת עם הנאשמים שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה בקבוצת בזק לשעבר. לפי כתב האישום, האלוביצ'ים רתמו למען נתניהו את אתר החדשות "וואלה" שהיה בבעלותם – והוא, מתוקף תפקידו כשר תקשורת, גמל להם בהטבות רגולטוריות יקרות ערך.

ההטבה המרכזית שמוזכרת בכתב האישום היא אישור מהיר – לפי הלו"ז הדחוק של האלוביצ'ים – של עסקת המיזוג של חברת בזק הציבורית והרווחית עם חברת שידורי הלוויין yes, שנשלטה באופן פרטי על ידי משפחת אלוביץ' וסבלה מהפסדים כרוניים. נתניהו אישר להם למזג את החברות, עסקה שהזרימה לכיסי האלוביצ'ים קרוב למיליארד שקל וסייעה להם לכסות חובות עתק.

בהיעדרו של עו"ד עמית חדד, ראש צוות ההגנה של נתניהו, החקירה היתה הפעם עניינית ונטולת היבטים קונספירטיביים. מטרת העל של עורכת הדין שחקרה אותו, נועה מילשטיין, היתה פשוטה ולא מאתגרת: להמחיש שהעיסוק של ברקן בענייניה של קבוצת בזק לא נעשה מטעמו של נתניהו. ברקן אישר זאת, ובצוות התביעה ממילא לא טענו אחרת.

בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מאי 2025 (צילום: מרים אלסטר)

למעשה, סיפר ברקן, הוא אמנם ממלא תפקיד בכיר במשרד ראש הממשלה מאז 2006 – כלומר, בכל התקופה שבה נתניהו היה בשלטון מאז הקאמבק של 2009 – ובכל זאת הם דיברו אחד-על-אחד רק פעם אחת, וגם זה בטלפון. ברקן זכר במעומעם שהשיחה עסקה ב"משבר הדיור", והתקיימה לפני עשור או יותר. "אני זוכר כי זה היה חריג – התקשרו אלי באחת לפנות בוקר", אמר.

ברקן הוסיף שהוא לא נוהג להסתובב ב"אקווריום" של לשכת נתניהו, ושבכל שנותיו במשרד ראש הממשלה ישב איתו רק בדיונים מרובי משתתפים. הקשר שלו ל"תיק 4000" נולד מפנייה שקיבל מרון אילון, מנכ"ל חברת yes.

אילון וברקן הכירו בשנות התשעים. ברקן, כלכלן במקצועו, עבד אז באגף התקציבים במשרד האוצר, ואילון היה המנהל שלו. כעבור שני עשורים ניצל אילון את החיבור עם ברקן כדי להתלונן על הדרג המקצועי במשרד התקשורת, שלא קידם את תהליך האישור של עסקת המיזוג בין בזק ל-yes. במקביל שלח אילון מכתב רשמי לנתניהו ובו ביקש ממנו לפעול בעניין.

להורדת הקובץ (PDF, 303KB)

"בתחילת 2015 מתקשר אלי רון אילון ואומר: 'תשמע יש פה סיפור. אנחנו ב-yes הגשנו בקשה למשרד התקשורת לפני כך וכך חודשים, ואנחנו לא מקבלים מענה. לא 'כן', לא 'לא'. שום דבר. ואומרים לנו שלא יטפלו בבקשה שלנו כי יש למשרד התקשורת עניינים אחרים עם בזק'", שיחזר ברקן בבית המשפט.

ה"עניינים האחרים" שעליהם דיבר ברקן היו הרצון של הדרג המקצועי במשרד התקשורת להתנות את מיזוג בזק-yes בשיתוף פעולה עם רפורמה מקיפה שתשבור את המונופול ההיסטורי של בזק על תשתיות האינטרנט והטלפוניה, תוזיל את השירות לצרכנים ותאפשר לכלל הציבור לשדרג את מהירויות הגלישה. בבזק רצו לקבל את ההטבה, אבל בלי לוותר על המונופול.

הניסיון לכרוך בין שני הדברים נראה לברקן בעייתי. "זה דבר מהסוג שמדליק אצלי את... נקרא לזה 'חוש הצדק'", אמר בבית המשפט. "אני לא מקבל דברים כאלה. עצם זה שיש זיקה בין בקשה של חברת yes, שהיא בכלל משוק הטלוויזיה, שבו יש מדיניות של הממשלה לקדם את התחרות, והם מגישים בקשה שלשיטתם – ככלכלן אני יכול אפילו להבין אותה – אמורה לחזק את התחרות בשוק.

"אני מזכיר לכולם, אנחנו ב-2015. היום זה כבר משהו אחר, יש טיקטוק וכל הדברים האלה. אבל אז מדובר היה ממש במוצר ציבורי מובהק. לכן ברגע שתהליך שאמור לחזק את התחרות בשוק א' מותנה במשהו אחר – זה בעיני לא תקין".

איריס ושאול אלוביץ'. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

ברקן הדגיש שבשלב זה לא היתה לו עמדה עניינית בנוגע למיזוג – אבל הוא לא יכול היה לקבל את המצב שבו הבקשה של yes נותרת באוויר, בין אישור לפסילה. "אני מאוד רגיש לנושא של ניצול כוח", אמר בהקשר זה. "כולנו עובדי מדינה, כולנו יודעים להאציל סמכות והכל, אבל לפעמים צריך לשים גבולות".

בעקבות הפנייה של אילון יזם ברקן כמה פגישות שנועדו לקדם את התהליך. אנשי בזק, בהם המנכ"לית דאז סטלה הנדלר, קיימו שיחות עם בכירי משרד ראש הממשלה. בכירי משרד התקשורת זומנו לשיחת ועידה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, הראל לוקר. ברקן הצהיר בעדותו שנתניהו לא היה קשור לאף אחד מהדיונים הללו.

בפגישה שבה השתתף אילון, מנכ"ל yes, הוצגה סקירה של שוק הטלוויזיה הרב ערוצית בארץ. מהאופן שבו שיחזר אותה ברקן נראה שזאת היתה סקירה מגמתית: yes תוארה כחברה שנמצאת בעמדת נחיתות מול חברת הכבלים Hot. בראייה צרה, זאת היתה קביעה הגיונית: ל-yes היו פחות מנויים ופחות הכנסות, והיא סבלה מהפסדים כרוניים. אלא של-yes גם היה גב מקבוצת בזק הרווחית והגדולה, שיכולה היתה להרחיב את ההשקעה בה ולהעביר אותה לפסים רווחיים.

רון אילון, מנכ"ל yes לשעבר, באולם משפט המו"לים. בית המשפט המחוזי בירושלים, יולי 2024 (צילום: חיים גולדברג)

"רון אילון הסביר שבתחרות צריך לחזק את החלש, והדרך לחזק את החלש זה לייצר עבורו מעטפת יותר רחבה באמצעות בזק. ככלכלן, זה נשמע לי סביר מאוד", אמר ברקן. "הוא אמר: פנינו במכתבים, וענו לנו בעל פה – מר אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת – 'תקשיבו, יש לנו עניינים עם בזק. עד שבזק לא יתנו לנו מה שאנחנו מבקשים, ונתקדם שם, לא ניתן לכם את זה'. אני אפילו לא חושב שנכנסנו איתו לשאלה מה בדיוק ברגר רוצה מבזק. מבחינתי זה לא רלבנטי".

לדברי ברקן, בשיחת הוועידה עם בכירי משרד התקשורת הוא ולוקר בסך הכל ביקשו לגרום להם לטפל בבקשה – בלי לקבוע מראש למנכ"ל ברגר ולדרג המקצועי האם לאשר או לדחות אותה.

ברגר, שזמן לא רב לאחר מכן פוטר בפתאומיות על ידי נתניהו והוחלף בעד המדינה לעתיד שלמה פילבר, התרשם אחרת. עו"ד מילשטיין הציגה קטעים מתוך עדותו של ברגר בבית המשפט. "לחצו עלינו מכיוון משרד ראש הממשלה לאשר את העסקה ומהר", אמר ברגר לגבי שיחת הוועידה.

לדברי ברגר, בשלב מסוים איים ברקן שאם משרד התקשורת לא יכין את חוות הדעת הכלכלית שדרושה להתנעת התהליך – הוא יחבר חוות דעת בעצמו, וכך יעקוף את אנשי המקצוע. "לא נתתי למשרד להיכנע ללחצים", טען ברגר.

אבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר (צילום: מרים אלסטר)

דנה נויפלד, שכיהנה כיועצת המשפטית של משרד התקשורת בתקופת "תיק 4000", זכרה דברים דומים. היא תיארה את שיחת הוועידה כ"שיחה קשה" שבה הראל לוקר, הבוס של ברקן, "כעס על משך הזמן שלוקח לטפל בבקשה".

כיצד מיישב ברקן את הסתירה בין התיאור שלו לתיאורים שלהם? הוא לא. הוא החל להעלות השערה בעניין, אבל אז הופסק על ידי השופט משה בר-עם. "אדוני לא מוסר גרסה מתוך זכרונו", ציין השופט, וברקן אישר.

עו"ד מילשטיין שאלה אותו האם הוא זוכר שאמר לבכירי משרד התקשורת שאם לא יכינו חוות דעת הוא יחבר אחת בעצמו, וברקן השיב שאינו זוכר דבר כזה. מיד אחר כך שאלה הסנגורית האם אמר להם שאם לא ישתפו פעולה, הוא יעקוף את משרד התקשורת ויאשר את המיזוג בלעדיהם. "זה בלתי מתקבל על הדעת", השיב ברקן. "אנחנו בתחילת תהליך, אין דבר כזה שכבר בהתחלה אומרים 'אנחנו נאשר' – גם לא לצורך זירוז. מה אם בבדיקה יתגלו דברים?".

בהמשך הדיון חקרה את העד התובעת ב"תיק 4000", עו"ד יהודית תירוש מפרקליטות המדינה. היא שאלה את ברקן על פילבר, המנכ"ל שהחליף את ברגר, וציינה שבחדר החקירות אמר ברקן שזיהה אצל פילבר "חולשה מקצועית".

ברקן אמר שהוא עדיין עומד מאחורי הקביעה הזאת, וסיפק את ההקשר: מנכ"ל משרד ראש הממשלה שהחליף את לוקר, אלי גרונר, הטיל עליו "ללוות" את פילבר בתהליך הקמת תאגיד השידור הציבורי. "כשאומרים לסמנכ"ל כלכלה ותשתיות במשרד ראש הממשלה 'יש פה מנכ"ל שצריך לעשות שינוי גדול, לקחת רשות שידור, לסגור אותה, לפתוח משהו אחר, תלווה אותו' – זה מעיד על חוסר מסוים בתחום המקצועי", אמר.

עד המדינה שלמה פילבר בבית המשפט המחוזי בירושלים, מאי 2022 (צילום: אריה לייב אברמס)

קצת קודם לכן, כשעוד נחקר על ידי עו"ד מילשטיין, ברקן סיפק תשובה שדווקא חיזקה את הקייס של התביעה והמחישה את ההתגייסות הטוטאלית של פילבר – איש אמונו של נתניהו – למען קבוצת בזק של האלוביצ'ים. הרקע לכך היה דיון שבו השתתפה מנכ"לית בזק דאז סטלה הנדלר, שלדברי ברקן "באה להתלונן" על משרד התקשורת כחלק מהניסיון להשיג הטבות רגולטוריות.

"הדיון היה על השאלה האם יש לבזק רווחים עודפים או לא", אמר ברקן. "עכשיו, כל אחד רוצה להשיג רווחים – אבל 'רווחים עודפים' זה כאשר נוצר איזשהו כשל שבעקבותיו חברה או פירמה מקבלת רווחים 'על לא עוול בכפה'. וזה בדיוק מה שקרה שם, וזה נוגע בכלל בסוגיה רגולטוריות שקשורה לטלפונים הקוויים.

"הטלפונים הקוויים תרמו לבזק משהו כמו 1.5 מיליארד שקל בשנה. זה היה קווי נחושת, כל ההשקעה בהם כבר הוחזרה מזמן. אבל הרגולטור קבע בחוק שאסור להם להוריד את מחיר דמי השימוש בקו לאזרחים. קבעו בתקנות שהמחיר הוא 50 שקל לכל קו, וזהו. היו להם 2.8 מיליון קווים, כפול 50 שקל, כפול 12 – רווחים 'על לא עוול בכפם', מה שנקרא".

לפי החישוב הגס של ברקן, ההכנסות של בזק מטלפוניה קווית הסתכמו ב-1.68 מיליארד שקל בשנה. לדבריו, ההצעה של פילבר היתה "לקחת את אותם 1.5 מיליארד שקל, ובמקום להחזיר אותם לציבור – לתת אותם לבזק, בתנאי שתשקיע אותם בתשתיות סיבים".

משמעות ההצעה היתה שבמקום לחתוך את הרווחים הבלתי מוצדקים של מונופול התשתיות – המדינה תאפשר לאלוביצ'ים להמשיך לגבות סכומים מוגזמים על שירות לא נחוץ וזול לתפעול, ותסמוך עליהם שהכסף יושקע בפרויקט מורכב וארוך טווח. "לא תמכנו, ואפילו התנגדנו, לעמדה של פילבר", אמר ברקן. "התשובה היתה 'לא', נשארה 'לא', וגם בסוף נשארה 'לא'".

67104-01-20