ביום השלישי לעדותו במשפט המו"לים, איל ההון ארנון מילצ'ן תיאר מנגנון מובהק של סחיטה באמצעות עיתון. מילצ'ן היה מקורבם של שני הנאשמים ב"תיק 2000", ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. מתוקף המעמד המיוחד הזה הוא תִפקד כמתווך ביניהם, ובין מוזס לבני הזוג שלדון ומרים אדלסון, המו"לים של העיתון המתחרה "ישראל היום". העיתון של האדלסונים פגע קשות בתזרים ההכנסות של "ידיעות אחרונות". מוזס ניסה להיאבק בו בדרכים קונבנציונליות – חיזור אגרסיבי אחר הקוראים והמפרסמים – אבל גם בדרכים ששותפי הסוד שלו תפסו כבעלות פוטנציאל פלילי.

לדברי מילצ'ן, מוזס ניסה להשתמש במערכת העיתונאית של "ידיעות אחרונות" כדי ללחוץ על אדלסון לצמצם את תפוצת "ישראל היום". אלא שבמקום לתקוף את אדלסון, היריב העסקי הישיר שלו, מוזס העדיף לתקוף את נתניהו. "הוא חבט בראש הממשלה ורעייתו על מנת לגרום להם מספיק מצוקה כדי שהם יפעלו בנושא של שלדון", אמר מילצ'ן בתשובה לשאלה שהציגה לו אתמול (27.6) עו"ד ליאת בן-ארי, שניהלה את החקירה הראשית מטעם פרקליטות המדינה.

מילצ'ן היה חד-משמעי לגבי נסיבות הסיקור העוין שבני הזוג נתניהו ספגו מ"ידיעות אחרונות", אך הבהיר שלא שוחח על כך עם מוזס. "נוני הבין שההתקפות על ראש הממשלה יגיעו לשלדון", אמר. "לא דיברתי איתו על כך – ההערכה שלי היא שמכיוון שהיתה ידידות מאוד קרובה בין האדלסונס לנתניהו, אני מניח שהוא העריך שאם ביבי יותקף זה יביא לאיזשהו הסכם בין שני הצדדים. זאת היתה ההערכה שלי. במציאות זה לא קרה".

"מדוע אני וחפץ היינו מעורבים בשיח הזה? אני הייתי מעורב כי הייתי קרוב לראש הממשלה ולרעייתו, והיה לי חשוב שהם לא יעברו את הסבל שהם טענו שהם עוברים מנוני. והדרך היחידה היתה דרך 'ישראל היום', שייצור מאזן אימים"

לפי חומרי החקירה, הצדדים דנו בכך באופן אינטנסיבי. מילצ'ן סיפר שמי שביקש ממנו לתווך בין הצדדים היה ראש הממשלה נתניהו. דרישה דומה הגיעה גם מרעייתו שרה. מילצ'ן שוחח על כך בזמן אמת עם המעגל הפנימי של ראש הממשלה, שכלל אז את שני עדי המדינה ניר חפץ וארי הרו.

חפץ, עורך בכיר לשעבר בקבוצת "ידיעות אחרונות" שכיהן אז כראש מערך הדוברות של נתניהו, הקליט כמה מהשיחות הללו, ותוכנן נחשף במהלך המשפט. אתמול הוצגו ציטוטים מתוך אחת מהן, שבה מילצ'ן מעדכן את חפץ בשיחה שקיים עם אדלסון. מהתיאור משתמע שגם אדלסון הבין שהמגעים עם "ידיעות אחרונות" הם מהסוג האסור.

"אין שום סיכוי שאני ונוני ניפגש", ציטט מילצ'ן את אדלסון בהקלטה. מתוכן השיחה משתמע שאדלסון חשש שאם ייחשפו המגעים עם מוזס – כל המעורבים עלולים לסיים בכלא. "כולנו נשב בתא, אחד ליד השני", ציטט מילצ'ן את אדלסון, והביע פליאה מכך שהאיש אמר את הדברים בנוכחות נתניהו.

"הוא צודק, שיסתדרו לבד, שיעזבו אותנו", השיב חפץ.

מילצ'ן חלק איתו את המשך דבריו של אדלסון: "רק תדאג שהם יעשו לנו קייטרינג טוב שם בבית-הסוהר. לי תהיה בעיה כפולה, אני אשב גם בארץ וגם בארצות-הברית". לדברי מילצ'ן, כששאל את אדלסון המנוח מדוע שיישב בכלא גם בארצות-הברית, קיבל ממנו הסבר משפטי: "כי אז יגידו שאני בתור אזרח חוץ מתערב בהסדרים לא חוקיים במדינה זרה – ואני עוד יכול לשבת את הארבעים שנה. אני כבר לא בגיל שאני יכול לעמוד בזה. [...] אני לא אלך לבית-סוהר, לא בשביל ביבי ולא בשביל אף אחד".

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס באולם משפט המו"לים, אפריל 2023 (צילום: אורן פרסיקו)

השיח המדובר התקיים לקראת סוף 2009, סביב מועד ההשקה של מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום". ההתרחבות של החינמון איימה לפגוע במהדורה המקבילה של "ידיעות אחרונות", שהיתה אחראית לחלק הארי מהכנסות העיתון. על כן ניסה מוזס לדחות את מועד ההשקה של המהדורה המתחרה – או לפחות להגביל את תפוצתה.

"מדוע אני וחפץ היינו מעורבים בשיח הזה?", שאל מילצ'ן אתמול בעדותו, ומיד השיב: "אני הייתי מעורב כי הייתי קרוב לראש הממשלה ולרעייתו, והיה לי חשוב שהם לא יעברו את הסבל שהם טענו שהם עוברים מנוני. והדרך היחידה היתה דרך 'ישראל היום', שייצור מאזן אימים".

מהתיאור של מילצ'ן בשיחה המוקלטת עולה כי ייתכן שגם מרים אדלסון, אלמנתו של שלדון והמו"לית הנוכחית של "ישראל היום", היתה מודעת לפוטנציאל הפלילי של המגעים. "אם לביבי יש בעיות, שהוא מפחד מהם [מ'ידיעות אחרונות'], אז הוא לא יכול להשתמש בנו בתור מגן, כי אנחנו לא יכולים להגן עליו. אנחנו לא נסתבך. לא בשביל זה הקמנו את העיתון", ציטט אותה מילצ'ן.

"מה היה החשש שלהם?", שאלה עו"ד בן-ארי את מילצ'ן.

"לעשות הסדרים שלא מאושרים על-ידי הפרשנויות המשפטיות, בלי כרטיס שאומר 'איטס אוקיי'. הם היו חייבים להגיע להסדר עם אישור ממשלתי", השיב מילצ'ן.

"של הגבלים עסקיים, כן?", חידדה עו"ד בן-ארי.

"כן. של הגבלים עסקיים", אישר מילצ'ן.

העדות של מילצ'ן, וחומרי החקירה, מתארים מציאות שבה הבעלים של שני העיתונים הגדולים בישראל דנים ביניהם על הקמת קרטל: צד אחד, "ישראל היום", יגביל את כמות העותקים שלו בהתאם לאינטרסים של הצד השני, "ידיעות אחרונות" – ו"ידיעות אחרונות" יגמול למתחרה הראשי שלו באמצעות הפסקת המתקפות העיתונאיות על מקורביו, בני משפחת נתניהו.

בנימין נתניהו עם בני הזוג שלדון ומרים אדלסון שבועיים לאחר השקת "ישראל היום". ירושלים, אוגוסט 2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

המשא-ומתן, הסביר מילצ'ן אתמול בעדותו, נועד לגבש מצב של "חיה ותן לחיות": "הווה אומר, שתהיה נוסחה מקובלת על שני הצדדים: מספר עותקים של שלדון ביום, בשבועון [במהדורת סוף השבוע], ואם ישמרו על המגבלות של מספר העותקים הללו, 'ישראל היום' ו'ידיעות', במידה וכולם ישמרו על מה שהם הבטיחו – חלק מהעסקה יהיה לא לפגוע בראש הממשלה ורעייתו".

"מי לא יפגע?", חידדה עו"ד בן-ארי.

"נוני", השיב מילצ'ן.

יום קודם לכן, לקראת סוף הדיון, סיפר מילצ'ן על ארוחת ערב שבה השתתף יחד עם בני הזוג נתניהו ובני הזוג אדלסון. הארוחה התקיימה במעון הרשמי בירושלים, סיפר, ובשלב מסוים "היה פיצוץ". העילה היתה מלחמת העיתונים. לדברי מילצ'ן, לפני רגע הפיצוץ הצדדים "ניסו למצוא איזושהי נוסחה ש'ישראל היום' לא יפגע ב'ידיעות', ו'ידיעות' לא יפגע ב'ישראל היום' – ושבת אחים גם יחד".

עו"ד ליאת בן-ארי (צילום: אבשלום ששוני)

מילצ'ן סיפר שבני הזוג נתניהו התלוננו על כך ש"ישראל היום" לא תומך מספיק בראש הממשלה. התמיכה הבוטה והבלתי מסויגת של "ישראל היום" בנתניהו, שכללה הדהוד אוטומטי של תעמולה מטעמו וסיקור עוין של יריביו, היתה מן המפורסמות כבר אז. אלא שעבור שרה נתניהו זה לא הספיק. "זה התחיל בתלונות לגבי הצורה ש'ישראל היום', שקראו לו ביביתון, הפך מביביתון ל'אנטי-ביבי'", אמר מילצ'ן.

"התלונות היו של ביבי ושרה, ובעיקר של שרה – כי היא יותר אמוציונלית, ושופכים את דמה", הוסיף. "היא אפילו הציעה להחליף את עורך 'ישראל היום' [שהיה אז עמוס רגב]. בשלב מסוים שרה העיפה את בני הזוג אדלסון – 'הם שופכים את דמי, והדם עליכם, על ידייך', היא אמרה, והתכוונה בעיקר למירי, שנדמה לי שהבת שלה [יסמין לוקץ'] מנהלת את העיתון. ובשלב מסוים זה הגיע לרמה כזו שמירי ושלדון עזבו, הלכו".

בדיון שהתקיים אתמול התבקש מילצ'ן לחזור לתקרית ההיא ולהסביר את משמעות הדברים. "משמעות הדברים היא ששני הצדדים [האדלסונים ומוזס] חבטו אחד בשני כדי למכור יותר עיתונים – והם ידעו שראש הממשלה ורעייתו חשופים לביקורת. המטרה היתה לא להפוך ל'מכונת רעל' או 'אימפריית רשע'", אמר, ומיד הסביר: "'ישראל היום' חבטו בנוני, כינו אותו 'אימפריית רשע', ומוזס קרא ל'ישראל היום' – 'מכונת הרעל'".

לדברי מילצ'ן, המתקפות של "ידיעות אחרונות" גרמו סבל רב לנתניהו ולרעייתו שרה, ולכן הם דרשו להכניס להסכם המתגבש סעיף ש"לא מתקיפים". יצוין כי בניגוד לדבריו של מילצ'ן, בני הזוג אדלסון כלל לא ניסו "למכור יותר עיתונים"; "ישראל היום" הרי חולק בחינם, ובכך הסב להם הפסדים אדירים שבשלב מסוים נאמדו בכמיליארד שקל. גם היום, על-פי הערכות, "ישראל היום" הוא עיתון הפסדי.

נוני מתחיל לחפש קונים

בסופו של דבר הצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות ארוכות טווח. האדלסונים המשיכו להרחיב את תפוצת "ישראל היום", ו"ידיעות אחרונות" המשיך לתקוף את נתניהו. בתוך זמן קצר, החינמון של האדלסונים הפך לעיתון הנפוץ בישראל והדיח את העיתון של מוזס ממעמד הבכורה שבו אחז במשך כשלושים שנה, מאז סוף שנות השבעים של המאה הקודמת. מילצ'ן, מכוח קשריו, שמע ממוזס על המצוקה שאליה נקלע – והתבקש לסייע לו להיחלץ ממנה. "נוני לא איש של קשקשת, הוא איש שרואה רק את השורה האחרונה ואיך מגיעים אליה", איבחן העד.

"מה שמעת מנוני מוזס? הוא שוחח איתך?", שאלה עו"ד בן-ארי.

"כן, שוחחנו", השיב מילצ'ן. "נוני אמר לי: 'או שנגמור את המלחמה, או שנלך למלחמה'". לדבריו, כל הצדדים העדיפו לסיים את הסכסוך ב"הסדר", אך ככל שחלף הזמן היה ברור שההיתכנות של הפסקת האש מתפוגגת. "נוני ראה בהצפה של המדינה בחינמונים מלחמה ישירה בפרנסה שלו", הסביר.

ברקע עמדה הצעת חוק שזכתה לכינוי "חוק אדלסון", שביקשה לאסור על אזרחים זרים להחזיק בעיתונים. נוני, בחקירתו, הכחיש כל קשר להצעה. מילצ'ן, לעומת זאת, אמר בשיחה המוקלטת שהחוק הזה הוא "מה שהצית את האש" בין הצדדים.

שלדון ומרים אדלסון עם בני הזוג בנימין ושרה נתניהו. ירושלים, מאי 2008 (צילום: אנה קפלן)

חוץ מלנסות להגביל את תפוצת המתחרה החינמי ולפגוע בבעלים שלו, מוזס פעל גם במישור מקביל. "הנוכחות של 'ישראל היום' פגעה בו עד כדי כך שהוא התחיל לחפש קונים", סיפר מילצ'ן.

"מה רצה מוזס בעניין הזה – ומה רצה נתניהו, אם בכלל?", חקרה עו"ד בן-ארי.

"נתניהו רצה רק שמוזס ייעלם לו מהחיים", חרץ מילצ'ן. הוא סיפר שמוזס החליט לחפש "קונה עם כיסים עמוקים", ובחר "באופן דיסקרטי מאוד" כמה מועמדים לרכישה. לשם כך הסתייע בנתניהו, וגם במילצ'ן. אחד המועמדים הראשונים היה שלדון אדלסון, לא פחות. מועמדת אחרת היתה ענקית התקשורת אקסל-שפרינגר (מילצ'ן ציין כי אחד מערכי היסוד של הקבוצה הגרמנית הוא "לעזור למדינת ישראל", ולכן היה בכך היגיון). מועמד שלישי היה בעל ההון האמריקאי לארי אליסון, הבעלים של חברת המחשוב אורקל.

"שלדון אמר בפירוש: 'אני לא קונה חתול בשק – זה לא יעבור אצלי אפילו אם אני ארצה, בגלל חוק ההגבלים העסקיים'"

כל הנסיונות הללו, אמר מילצ'ן, נכשלו בשלב מוקדם משום שמוזס סירב לאפשר לרוכשים הפוטנציאליים לערוך ל"ידיעות אחרונות" בדיקת נאותות. הנתונים המסחריים של קבוצת "ידיעות אחרונות" הם אחד הסודות השמורים בתעשיית התקשורת הישראלית, ואף שלאחרונה צצו אינדיקציות לכך שהקבוצה ספגה הפסדים כבדים בחלק משנות הפעילות האחרונות שלה – נתוני האמת מעולם לא נחשפו.

"כל אחד מהקונים אמר שזה No Go, שהוא לא מסוגל להעביר דבר כזה בלי בדיקת נאותות", הסביר מילצ'ן. "שלדון אמר בפירוש: 'אני לא קונה חתול בשק – זה לא יעבור אצלי אפילו אם אני ארצה, בגלל חוק ההגבלים העסקיים'". לדברי מילצ'ן, הרגולציה האמריקאית הכבדה שחלה על עסקי ההימורים של אדלסון מונעת ממנו לבצע עסקאות שכוללות מרכיב בלתי שקוף. "הוא ירד מזה מהר מאוד", העיר.

בנימין, שרה ויאיר נתניהו עם ארנון מילצ'ן והשחקנית קייט הדסון באירוע שהתקיים בביתו של מילצ'ן במליבו, קליפורניה. 2014 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

מילצ'ן היה מעורב במשא-ומתן, שאף כלל לדבריו שיחה משולשת בינו לבין ראש הממשלה ושלדון אדלסון. כשנחקר במשטרה הוא חלק עם החוקרים מסר שלטענתו נתניהו ביקש ממנו להעביר למוזס: "תגיד לנוני שלא יחלום על מחירים מטורפים, שייתן מחיר ששלדון יוכל לבלוע בלי שזה יזעזע אותו לגמרי".

לדברי מילצ'ן, הוא היה זה שהכיר לנתניהו את הרוכש הפוטנציאלי לארי אליסון. לאחר ההיכרות, הוסיף העד, נתניהו ביקש גם מאליסון לרכוש את "ידיעות אחרונות". לדבריו, כמו במקרה של אדלסון גם כאן הוא התבקש להעביר למוזס מסר: "שיוריד את המחיר", או שלפחות יאפשר לאנשיו של אליסון לבצע בדיקת נאותות.

"דופנר ביקש ממני למסור לנתניהו כמה שהוא אוהב ומעריץ את ישראל, ושהוא יעשה כל מה שהוא יכול במסגרת החוק", אמר מילצ'ן. עו"ד בן-ארי לא עצרה כדי לשאול אילו בקשות בלתי חוקיות עלול ראש ממשלת ישראל להציב לאיל עיתונות גרמני

במקרה אחר, אמר מילצ'ן, נתניהו ביקש ממנו לארגן פגישה עם מתיאס דופנר, מנכ"ל קבוצת אקסל-שפרינגר ואחד מבעלי המניות הגדולים שלה. "אם אני לא טועה, ביבי ביקש ממני להיפגש איתו, עם דופנר, ולמכור לו את הרעיון של קנייה של 'ידיעות'", העיד מילצ'ן. "בהתחלה הם התלהבו מאוד", שיחזר, אבל עד מהרה גם היוזמה הזאת נפלה עקב סירובו של מוזס לחשוף את הנתונים המסחריים.

"בלי 'דיו דיליג'נס' [בדיקת נאותות] אף חברה ציבורית לא יכולה לרכוש עיתונות בארץ זרה מבלי שהיא תקבל אישור", הסביר מילצ'ן. "כשמישהו מוכר לך חברה במיליארד דולר, והיא שווה רק 200 מיליון – יש כאן משהו דפוק".

"בפגישה, דופנר ביקש להעביר מסר כלשהו לנתניהו או למוזס?", שאלה עו"ד בן-ארי.

"בהחלט כן", השיב מילצ'ן. "הוא אמר שהוא פגש את מוזס ושהם ניסו להתקדם, עד שהגיעו למחירים. דופנר ביקש ממני למסור לנתניהו כמה שהוא אוהב ומעריץ את ישראל, ושהוא יעשה כל מה שהוא יכול במסגרת החוק. הוא הדגיש את המילים 'במסגרת החוק', כי הוא לא רצה להשלות אף אחד, שלא תהיינה ציפיות לאיזשהו משהו מחוץ לגבולות החוק". עו"ד בן-ארי לא עצרה כדי לשאול אילו בקשות בלתי חוקיות עלול ראש ממשלת ישראל להציב לאיל עיתונות גרמני.

רוכש פוטנציאלי אחר היה המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר, ידיד ושותף עסקי של מילצ'ן, שהיה גם שותפו להמטרת מתנות יקרות ערך על משפחת נתניהו במסכת האירועים הפלילית שזכתה לכינוי "תיק 1000". חוץ מלספק לראש הממשלה ורעייתו סיגרים יקרים ובקבוקי שמפניה, גם פאקר התעניין ברכישת "ידיעות אחרונות".

הטייקון האוסטרלי ג'יימס פאקר (צילום מסך)

"אני הכרתי למוזס את ג'יימס פאקר", סיפר אתמול מילצ'ן. "הם נפגשו במשרדים ב'ידיעות' ומאוד התחבבו אחד על השני. נוני אפילו אמר בבדיחוּת לפאקר: 'אני לא הייתי מציע לך לקנות, תברח מזה'". בניגוד לתיאור של מילצ'ן, לפי עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של צמד המיליארדרים, פאקר סיים את המשא-ומתן כמוּכה טראומה – מהדרישות שהציבו לו בני הזוג נתניהו, וכנראה גם מהתשובה שקיבל ממוזס. כך או כך, כמו שאר נסיונות הרכישה גם המגעים עם פאקר הסתיימו בכישלון.

"באיזו מידה עִדכנת את נתניהו בעניין הזה?", שאלה עו"ד בן-ארי.

"כל פעם שקיבלתי תגובה שלילית, והמשא-ומתן נעצר – הודעתי לנתניהו", השיב מילצ'ן. לדבריו, הוא בשום שלב לא ידע שבמקביל לשיח שהתבצע דרך המתווכים, מוזס ונתניהו גם נפגשים בארבע עיניים ודנים באותם נושאים בדיוק. הוא התוודע לכך, לטענתו, רק אחרי שנחשפה החקירה המשטרתית.

דברים שאי-אפשר לומר מה הם

כמו ביומיים הראשונים של עדותו, גם אתמול ניכרה לעין בריאותו הרופפת של מילצ'ן, שהִרבה להשתעל והתבטא באופן מבולבל לפרקים. בפתח הדיון שאלה אותו רבקה פרידמן-פלדמן, ראש הרכב השופטים, מה שלומו. "שלומי היום רגוע יחסית, פיזית פחות טוב – ונפשית, הלוואי שצד ימין וצד שמאל יחבקו אחד את השני ונהיה עם שמח ומאוחד", השיב מילצ'ן ממקום עדותו באולם במלון "אולד שיפ" בברייטון, אנגליה.

דמותו של מילצ'ן שודרה באמצעות מערכת Zoom עוד לפני תחילת הדיון, בטרם נכנסו השופטים לאולם בירושלים. על גבי המסכים ניתן היה להבחין בשרה נתניהו ניגשת אליו ומדברת איתו ממרחק קצר, אף שרק יום קודם לכן – בעקבות תקרית דומה – השופטים הבהירו שהדבר אסור. ערוץ השמע בשידור הושתק, ולפיכך תוכן השיחה אינו ידוע. משום שהשופטים אסרו על עיתונאים לשהות באולם בברייטון, סביר להניח שתוכן חילופי הדברים לא ייחשף לאוזני הציבור הרחב.

ארנון מילצ'ן ושרה נתניהו, באולם בברייטון, כפי שנראו אתמול על מסכי אולם משפט המו"לים בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: אורן בן-חקון)

היחס הידידותי כלפי מילצ'ן חזר על עצמו גם בחקירה הנגדית שניהל עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה ב"תיק 1000" ו"תיק 2000", ששהה עם רעיית ראש הממשלה באולם בברייטון. מילצ'ן הוא אמנם עד תביעה, והמידע שמסר לחוקרים סייע בהפללת נתניהו, אבל לחדד היה חשוב לא להיכנס איתו לעימות אלא לגרום לו לחשוב ששניהם באותו צד – טקטיקה שנוסתה בהצלחה גם בשלבים קודמים של המשפט, למשל בעת חקירת עד המדינה ארי הרו.

"לפני שנתחיל, אני רוצה להוריד את גובה הלהבות", אמר עו"ד חדד למילצ'ן. "לצערי, אתה הפכת באירוע הזה לקורבן שלא בטובתך – אני לא חושב שמעולם התכוונת לבצע משהו לא תקין. ואני חושב שחשוב שכולם יידעו מי אתה, מה עשית, איזה אדם ישר ונפלא אתה, כמה תרמת לבטחון המדינה ואיזה חוב אדיר יש לכל אחד ואחת כאן בחדר כלפיך". מיד לאחר מכן אמר חדד שלמרות ההצלחה העסקית יוצאת הדופן של מילצ'ן ועובדת היותו "גיבור ישראל", בגלל החקירה הוא ייזכר כ"ספק הסיגרים והשמפניה" של ראש הממשלה ורעייתו.

מילצ'ן האזין לדברי החנופה, ורק אישר ביובש מדי פעם פרט עובדתי שנשאל לגביו – מקשריו החבריים עם שמעון פרס ועד העובדה שבצעירותו שיחק כדורגל מקצועני במכבי תל-אביב ואף היה בשלב מסוים מלך השערים.

עו"ד עמית חדד (צילום: יונתן זינדל)

בהמשך ביקש עו"ד חדד לדבר על הפעילות הבטחונית של מילצ'ן. "חשוב שנבין מי אתה ומה עשית", הסביר. עו"ד אלון גילדין, נציג הפרקליטות באולם בירושלים, קם ממקומו וביקש שהחלק הזה יתנהל בדלתיים סגורות, כדי "למנוע פגיעה בבטחון המדינה". חדד התנגד והציע לסגור את הדיון רק בשלב מאוחר יותר – אבל השופטים העדיפו לא להסתכן. מיד לאחר מכן התבקשו כל העיתונאים והאזרחים האחרים לפנות את האולם בירושלים – ואז הגיע למקום נתניהו ונכנס פנימה. בהמשך היום, כשהשופטים שבו ופתחו את הדיון, ניתן היה לקבל מושג לפחות לגבי חלק מהנושאים שהוזכרו בדלתיים סגורות.

לעו"ד חדד היה חשוב לציין שבתקופה שבה התחכך מילצ'ן במסכת הפלילית לא היו לו אינטרסים כלכליים במדינת ישראל; את אחזקותיו בחברת הכימיקלים "האחים מילצ'ן" הוא מכר ב-2008, ובערך אז גם נפטר מאחזקותיו ביבואנית הרכב "מכשירי תנועה". הוא החזיק עדיין במניות מיעוט בערוץ 10, אך אלו – ציין הסנגור, ומילצ'ן אישר – לא הניבו לו הכנסות, והיו בגדר "אחזקה פסיבית".

עו"ד חדד ידע שלמילצ'ן היו עוד עסקים בישראל, אך ניסה לשכנע את השופטים שלמרות שהמעטפת שלהם עסקית – למעשה מדובר בפעילות שנועדה לסייע לביטחון של מדינת ישראל ולמעמדה הבינלאומי, ולא להשיא רווחים למילצ'ן ולשותפיו. הסנגור התכוון לחברת BSI של מילצ'ן ולקשריו עם איל ההון ההודי ראטן טאטא, שמוזכרים בכתב האישום כדוגמה לאופן שבו נתניהו סייע לאינטרסים הכלכליים של מילצ'ן.

הפגישה הראשונה של מילצ'ן וטאטא התקיימה באירוע רב משתתפים שנערך לרגל יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל, ב-2008. מילצ'ן הבחין בטאטא וביקש שיערכו לו היכרות איתו. לאחר מכן שוחח איתו באירוע אינטימי יותר שהתקיים בבית הנשיא תחת חסותו של הנשיא דאז שמעון פרס. "ומיד גלגלי המוח שלך עובדים: איך 'לגייר אותו', לא במקווה אלא להפוך אותו לאוהב ציון", שיער עו"ד חדד, ומילצ'ן אישר. "התעוזה שהיתה לך לבקש שיכירו לך אותו", הוסיף חדד, "מתוך זה צמח אילן עם פירות עסיסיים לטובת מדינת ישראל".

איש העסקים ההודי ראטן טאטא (צילום: ממשלת הודו, נחלת הכלל)

הקשרים של מילצ'ן וטאטא התהדקו. בחקירתו במשטרה, מילצ'ן סיפר שבנובמבר 2008 נחשף לדיווח בזמן אמת על מתקפת הטרור שאירעה במומבאי, שגבתה את חייהם של כמעט 200 איש – ומיהר להתקשר לטאטא. כשטאטא ענה התברר למילצ'ן שהוא נמצא בלב האירוע, באחד המלונות שהותקפו על-ידי הטרוריסטים, שהיה בבעלותו. מילצ'ן אמר לטאטא שיש לו איך לסייע לו – וביקש ממנו לצאת כבר למחרת ללונדון, שם יפגיש אותו עם ידידו הקרוב מאיר דגן, ראש המוסד.

הפגישה בלונדון התקיימה, והובילה להקמת חברת BSI, שאימנה מאבטחים הודים של קבוצת טאטא וגבתה על כך 5–11 מיליון דולר בשנה, ובסך הכל גילגלה קרוב ל-50 מיליון דולר. "מה זה רלבנטי בכלל?", שאל מילצ'ן באי-נוחות כשעו"ד חדד החל להזכיר את הנתונים הכספיים, וביקש להבהיר שלא מדובר ברווחים אלא במחזור העסקאות של BSI.

ראש המוסד לשעבר מאיר דגן (צילום: מרים אלסטר)

מילצ'ן אישר שהחברה הבטחונית היתה פעילה בין 2009 ל-2014. השותף שלו היה רואה החשבון זאב פלדמן, איש אמונו הקרוב (שהעיד על כך בבית-המשפט בשנה שעברה), ובשלב מסוים נכנס לשותפות גם ג'יימס פאקר – אבל רק אחרי שהחברה כבר הפסיקה לפעול.

"כשאתה דיברת עם דגן, אמרת שזו הזדמנות לעזור למדינת ישראל – לא אמרת לו שזו הזדמנות אישית שלך להרוויח כמה גרושים, נכון?", שאל עו"ד חדד.

"נכון", השיב מילצ'ן, "ומה שאמרנו בדלתיים סגורות לא נגיד – אבל זה היה טוב למדינה".

"עכשיו תאשר לי שלאורך כל השנים שבהן אתה מכיר את נתניהו, בטח כשהוא בתפקידים ציבוריים, אתה מעולם לא מדבר איתו על עסקים – 'בוא תעזור לי להרוויח כסף'", המשיך עו"ד חדד.

"בשום אופן לא", אישר מילצ'ן.

עו"ד חדד לא התייחס כמובן גם לאינטרס עסקי אחר, מהותי ביותר, שהיה למילצ'ן בישראל: החוק הקרוי על שמו, שהעניק לו פטור ממס.

לקראת סוף הדיון אישר מילצ'ן שגם כאשר הסתייע בנתניהו כדי לגייס את טאטא להקמת מפעל לחלקי חילוף לכלי רכב – מיזם ישראלי-פלסטיני שיפעל על אדמת ירדן – הוא עשה זאת מ"ציונות נטו", ולא מ"אינטרס כלכלי משמעותי" כפי שנטען בכתב האישום. לדברי עו"ד חדד, כך קרה גם כשמילצ'ן שִכנע את טאטא להשקיע במיזם של אוניברסיטת תל-אביב. מילצ'ן אישר, טען שגם במקרה הזה לא הרוויח דבר, וסיים ברמיזה: "יש דברים שאי-אפשר לומר מה הם".

מעט לאחר מכן ביקש מילצ'ן הפסקה חריגה של שעה. השופטת פרידמן-פלדמן שאלה אותו אם יוכל למשוך עוד קצת זמן. "רק בשבילך", השיב העד בחיוך. החקירה הנגדית חודשה, אך כעבור כעשרים דקות הצביע מילצ'ן על שעונו. השופטת הבינה את הרמז והודיעה על סיום הדיון.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 508KB)