התקשורת הישראלית המרכזית ממשיכה להעדיף את חברי וחברות הקואליציה ולספק להם במה וחשיפה תקשורתית נרחבת יותר מאשר לחברי וחברות האופוזיציה (62%), גם בתקופת מערכת הבחירות, כשמפלגת השלטון נמצאת בראש עם חלק הארי של הראיונות (39%).
נמשכת גם ההדרה החריפה של פוליטיקאיות נשים (16%) ועוד יותר מכך של פוליטיקאים ערבים - המודרים באופן כמעט מוחלט מראיונות בתקשורת (1.7%).
חוסר האיזון, שאת חלקו היה ניתן להסביר בדומיננטיות שמקבלים בסיקור התקשורתי חברי הממשלה (השייכים, מטבע הדברים, לקואליציה), הופך בעייתי במיוחד כשמדובר בשנת בחירות.
במקום לספק תמונה מאוזנת ומייצגת של הכוחות הפוליטיים המתמודדים בבחירות הקרובות, התקשורת המרכזית בוחרת להטות את כף השיח הציבורי לכיוון מחנה נתניהו.
בדיקת מערכת "סאב טקסט" של "העין השביעית" מעלה כי במהלך חודש יולי חברי קואליציית נתניהו ומועמדים המזוהים איתה זכו ל-62% מהראיונות בערוצי הטלוויזיה לעומת 38% הופעות של חברי האופוזיציה או מועמדים המזוהים איתה.
"סאבטקסט" היא מערכת המבוססת על בינה מלאכותית בשילוב עם אנליזה אנושית, באמצעותה ניטרנו את שידורי האקטואליה בחמשת ערוצי הטלוויזיה (11,12,13,14,15) בין 17:00 ל-23:00. הבדיקה כללה חברי כנסת וממשלה ומועמדים מוצהרים בבחירות (מתוך רשימה סגורה).
כדי לנטרל גורמים כסנטימנט (למשל, הבאת ציטוט על מנת ללעוג למצוטט) או חשיבות (למשל, ציטוט אקראי של כמה שניות), נבדקו אך ורק ראיונות ממש, באולפן או מחוצה לו. כמו כן נבדקו נתונים דמוגרפיים ושיוך מפלגתי.
החרם ושברו
הנתון הבולט ביותר הוא זה הנוגע לערוץ 14, המשדר דרך קבע חדשות כזב, הסתה ותעמולה ממשלתית וממוקם לרוב במקום השני בטבלת הרייטינג של משדרי החדשות. 100% מהראיונות בערוץ בתקופה הנבדקת היו של חברי קואליציית נתניהו, ואפס ראיונות היו של נציגי האופוזיציה.
הנתון הבולט השני הוא ההעדפה המובהקת לאופוזיציה בערוץ 12, הערוץ בעל הרייטינג הגבוה ביותר בפער: 72% מהראיונות מול 28% לאופוזיציה. מדובר באנומליה, הסותרת את ההתנהגות השגורה בערוץ, שבעבר הרבה לראיין את חברי הקואליציה.
מקור השינוי, ככל הנראה, בחרם הראיונות של הליכוד על ערוץ 12 אחרי שורת תחקירים וחשיפות על שחיתות לכאורה בקשר לשרי הליכוד ניר ברקת, ישראל כ"ץ, מאי גולן, דודי אמסלם, יואב קיש, שלמה קרעי, מיקי זוהר, חיים כץ, יריב לוין ואלי כהן.
חרם הליכוד פוגע קשות בחשיפה שלו, מאחר שערוץ 12 עדיין שולט באופן ברור בטבלת הרייטינג.
ערוץ 15 (i24), "האח הקטן" של ערוץ 14, המזוהה גם הוא עם ממשלת נתניהו, מדיר גם הוא את האופוזיציה, אם כי לא באופן מוחלט: 82% מהראיונות הם של חברי קואליציה ו-18% של חברי אופוזיציה.
גם ערוץ 11, השידור הציבורי, מעניק כשני שלישים מהראיונות לחברי הקואליציה (67%) לעומת שליש לחברי האופוזיציה. ערוץ 13, הנחשב לסמן הליברלי בין ערוצי הטלוויזיה, מעניק יתרון קל לאופוזיציה, עם 54% מהראיונות מול 46% לאופוזיציה.
ערוץ התעמולה 14
כאמור, ערוץ 14 לא נתן במה ולו פעם אחת בכל חודש יולי למרואיין שאינו חלק מקואליציית נתניהו. הממצאים חד משמעיים: 18 חברי קואליציה התראיינו בערוץ לעומת אפס מוחלט של חברי אופוזיציה.
כאשר מתעמקים עוד יותר בממצאים מגלים כי מתוך אותם 18 מרואיינים, 14 הם חברי וחברות מפלגת הליכוד, ומרואיין נוסף (סגן השר אלמוג כהן) היה בעוצמה-יהודית אך פועל דה-פקטו יחד עם הליכוד. השלושה הנותרים הם ממפלגות עוצמה-יהודית (איתמר בן גביר), הציונות-הדתית (שמחה רוטמן) וחילי טרופר, המתמודד בבחירות הקרובות במפלגת המילואימניקים והודיע כי יהיה מוכן להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו.
ממצא זה מאשש את מסקנות הדו"חות הציבוריים שפרסמה "העין השביעית", כמו גם את מסקנות המחקר האקדמי של "העין השביעית" (כותבת שורות אלו ושוקי טאוסיג) וד"ר אילה פנייבסקי, לפיהן ערוץ 14 אינו ערוץ חדשות או כלי תקשורת עיתונאי, אלא ערוץ תעמולה לכל דבר ועניין.
ממצאי הבדיקה הנוכחית של הייצוג הפוליטי בערוץ, רלוונטיים גם להגדרות שהעמיד נשיא העליון, השופט יצחק עמית, בפסיקתו כיו"ר ועדת הבחירות בעתירה של מפלגת יש-עתיד" בבחירות הקודמות לכנסת. לפי הפסיקה, אחד הקריטריונים המגדירים כלי תקשורת ככלי תעמולה הוא "כאשר העיתון או ערוץ התקשורת אינו נותן בימה של ממש או מיקרופון למרואיין מהצד השני של הקשת הפוליטית".
הליכוד שולט בתקשורת, המקרה של טרופר והנדל
מפלגת הליכוד זוכה לחשיפה הגדולה ביותר מבין המפלגות: 39% מכלל הראיונות שנערכו עם פוליטיקאים במהלך חודש יולי. יתר המפלגות מתחלקות ב-61% הנותרים. במספרים נומינליים הליכוד מובילה בראש טבלת המרואיינים עם 22 ראיונות, כאשר המפלגה הבאה בתור, יש-עתיד, זכתה לתשעה ראיונות בלבד.
קידום גוש הקואליציה בתקשורת המרכזית בא לידי ביטוי גם בקידום מפלגות חדשות המזוהות עם גוש נתניהו והימין, באופן חסר פרופורציות לייצוגם בסקרי המנדטים באותם ערוצים ממש.
כך, חילי טרופר ויועז הנדל זכו לחמישה ראיונות בחודש זה, למרות שמפלגתם החדשה (המילואימניקים) לא עברה את אחוז החסימה באף סקר מנדטים והם אינם נושאים בתפקיד כלשהו. לשם השוואה, מפלגת ישר בראשות גדי אייזנקוט, שמובילה כמפלגה הגדולה ביותר בסקרים או השנייה בגודלה, זכתה לשלושה ראיונות בלבד.
בהשפעה של הסיקור התקשורתי המוגבר ניתן היה להבחין באופן ברור: תוך תקופה של כחודש טיפסה המפלגה האלמונית אל מעבר לאחוז החסימה בסקרי המנדטים.
דה לגיטימציה לנבחרי הציבור הערבים
המפלגות רע"ם וחד"ש-תע"ל, המהוות לפחות עשרה מנדטים מגוש האופוזיציה בסקרים, נעלמות כליל מהמרקע. במהלך כל חודש יולי, רק ראיון אחד הוענק לנציגי מפלגות אלו - ב"פגוש את העיתונות" בחדשות 12 עם יו"ר רע"ם מנסור עבאס. כדי לסבר את האוזן, באחוזים מדובר ב-1.7% מכלל הראיונות בערוצים.
ממצא זה אינו מפתיע, הוא עולה בקנה אחד עם המגמה השלילית שנצפתה במדד הייצוג של "העין השביעית" מאז מלחמת ה-7 באוקטובר, והולם את קמפיין ההסתה שמובילים נתניהו ושותפיו הפוליטיים נגד נבחרי הציבור הערבים. קמפיין שערוצי הטלוויזיה, למרבה הצער, משתפים עימו פעולה במגוון דרכים.
כך למשל, כפי שפרסמנו בעבר, מפת הגושים המוצגת במסגרת שידור תוצאות סקרי המנדטים בערוצי החדשות מציגה את "המפלגות הערביות" בנפרד משני הגושים, הקואליציה והאופוזיציה, זאת למרות שהצהירו באופן ברור כי יתמכו באופוזיציה גם לאחר הבחירות.
בחירה מכוונת זו מעבירה לציבור הישראלי את המסר כי מפלגות אלו אינן לגיטימיות לשיתוף פעולה פוליטי, ומועילה באופן ישיר לקואליציית נתניהו - שכן באופן עקבי לפי הסקרים האופוזיציה תזדקק למנדטים של המפלגות הערביות על מנת להקים קואליציה.
מגמה שלילית נוספת שהצבענו עליה בעבר, ועולה גם בבדיקה הנוכחית, היא הדרתן של נשים מהשיח הפוליטי: 16% בלבד מהראיונות בחודש זה היו של פוליטיקאיות נשים, לעומת 84% של פוליטיקאים גברים. גם מגמה זו עולה בקנה אחד, ואף חמורה יותר, מבדיקות מדד ייצוג הנשים שהתפרסם ב"העין השביעית".