משרד התפוצות הוא משרד ממשלתי קטן שממעט לתפוס כותרות. אחת הפעמים הנדירות שבהן עורר המשרד פולמוס ציבורי אירעה בסוף השנה שעברה, כשבפריים-טיים של ערוץ 2 שודר משדר יוצא דופן: העיתונאי יואב לימור יצא לארצות-הברית וחזר עם סרט תיעודי נגד התבוללות, שלא טרח להבליט את העובדה שמי שמימן אותו הוא משרד התפוצות, בראשותו של יו"ר הבית-היהודי (ושר החינוך) נפתלי בנט.

ממסמכים שנמסרו בעקבות בקשת חופש מידע שהגישה עמותת "הצלחה" בשיתוף עם "העין השביעית" עולה כי לא מדובר במקרה נקודתי – אלא במדיניות. המשרד הצדדי של בנט הוציא מאז השנה שעברה קרוב ל-9 מיליון שקל עבור רכישת תוכן וקידומו בשורה של כלי תקשורת ישראלים. בכך הופך המשרד הממשלתי הקטן, שתקציבו הכולל עומד השנה על פחות מ-20 מיליון שקל, לאחד מרוכשי התוכן הגדולים בקרב משרדי הממשלה.

לצד רכישת הסרט התיעודי הממומן בערוץ 2, בעלות של למעלה מ-2 מיליון שקל, המשרד רכש גם תוכן בכמיליון שקל מקבוצת "ישראל היום", כמו גם כתבות ב"ג'רוזלם פוסט" ובאתר "ערוץ 7". המסמכים שנמסרו לעמותת "הצלחה" ול"העין השביעית" מאפשרים למפות את כלי התקשורת שביקשו נתח מעוגת הפרסום הסמוי של המשרד – כולל כאלה שבקשתם נדחתה.

בניגוד לקמפיינים מסחריים של פרסום סמוי, שנועדו לקדם צריכה של מוצר או לעצב את דעת הקהל בנוגע למותגים, הקמפיין של משרד התפוצות נועד להשפיע על תפיסת עולם. באופן מעניין, קהל היעד לא היה בדרך כלל "התפוצות", אלא דווקא הציבור בישראל: המסרים שביקש המשרד לקדם באמצעות התוכן העיתונאי שרכש נועדו להעמיק בקרב אזרחי ישראל את "תחושת ההזדהות עם יהדות התפוצות".

מדוע לא הסתפקו במשרד בקמפיינים פרסומיים רגילים, המבוססים על מודעות ובאנרים? התשובה של לשכת הפרסום הממשלתית, שהופיעה בכמה מהמסמכים, היא שישנם מסרים שלא ניתן להעביר באמצעות קמפיינים "קונבנציונליים". רכישת כתבות, נכתב שם, גם מאפשרת למשרד הממשלתי לעשות בהן שימושים נוספים – למשל להפיץ את התכנים בפלטפורמות דוגמת פייסבוק, גוגל ויוטיוב, מחוץ להקשר המקורי שבו פורסמו.

קשת מפשטת מסרים

ההתקשרות הבולטת והיקרה ביותר של המשרד, זו שנעשתה עם זכיינית ערוץ 2 קשת, היתה גם הישירה ביותר מבחינת דרך העברת המסרים. גולת הכותרת שלה היתה סרט התעמולה בהגשת יואב לימור, עיתונאי ותיק ומוכר, שטען בפני הצופים כי ייתכן שבקרוב לא יישארו יהודים מחוץ למדינת ישראל – וזאת בשל החלטתם של יהודים רבים להינשא לבני זוג לא-יהודים. "יש שיגידו שמדובר באיום אסטרטגי ממשי על העם היהודי ועל מדינת ישראל – ואם לא יהיה שינוי מהותי, ימשיכו להיעלם להם מהמפה עוד ועוד בני ובנות הדור הצעיר, דור העתיד", התריע לימור.

לצד הסרט הממומן, בקשת גם הקימו ערוץ ממומן באתר mako, ובהמשך שודרה בערוץ 2 סדרה של כתבות המשך ממומנות מטעם משרד התפוצות בתוכנית "אנשים". המגיש, העיתונאי דרור גלוברמן, חזר על המסרים שהשמיע לימור: "בכל שנה נמחקים מהעולם כמאה אלף יהודים", טען, "האם העם היהודי בסכנת היעלמות?".

בכתבות עצמן נשלחה כתבת התוכנית, הקומיקאית רני גרינשפן, לסקר שורה של פרויקטים שמפעיל המשרד על-פי נוסחה שחזרה על עצמה: פגישות עם יהודים מהתפוצות שהוטסו לישראל במסגרת מיזמים במימון ממשלתי דוגמת "תגלית", שמתראיינים ומסבירים על הקשר שלהם לעם היהודי ולמדינת ישראל.

חבילת התעמולה של קשת לא היתה היחידה שהוצעה למשרד התפוצות – כדי לזכות בתקציב המיליונים היתה צריכה קשת לגבור על ערוץ 10 ועל רשת, הזכיינית השנייה של ערוץ 2. כמו קשת, גם ערוץ 10 ורשת הגישו הצעות "המאפשרות אינטראקציה בין הישראלים לבין התפוצות", כפי שמתואר באחד המסמכים – וגם דרשו עליהן סכום זהה: 2.3 מיליון שקל.

מקורם של המסמכים שנמסרו לפרסום הוא בלשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ), המתווכת בין גופים ממשלתיים לכלי תקשורת בעסקאות מסוג זה. תוכן ההצעות שהגישו ערוץ 10 ורשת אינו מפורט במסמכים, אך ייתכן שניתן לקבל מושג כללי עליהן מהאופן שבו ועדת המכרזים של לפ"מ נימקה את הבחירה בקשת.

על-פי הוועדה, קשת נבחרה משום שהציעה לשלב את מסרי הקמפיין של משרד התפוצות ב"כל רצועות השידור" שלה ולספק "חשיפה רחבה בפלטפורמה הטלוויזיונית והדיגיטלית". "מהצעת קשת ניכרת השקעה מחשבתית והתייחסות למורכבות הנושא ולחשיבותו, והיא כוללת הצעות להפשטת המסרים לצופה הממוצע", נכתב במסמך.

כתבות למכירה בקבוצת אדלסון

הנוכחות הטלוויזיונית של משרד התפוצות לא הוגבלה לשידורי הזכיינית קשת. לצד רכישת התכנים המערכתיים, המשרד גם רכש מה שהוגדר כ"מדיה בצמוד לחדשות" בערוצים 1, 2, 10 ו-20 – למשל סרטוני "דקה לשמונה", רצועת פרסום שמשווק משרד הפרסום גריי-קונטנט, המדמה כתבות מגזין טלוויזיוניות. "השילוב של תשדיר הסברתי בצמוד לתוכניות חדשותיות מחזק את הממד האקטואלי", נכתב במסמך.

לצד הסמיכות למהדורות, "הממד האקטואלי" של התשדירים בא לידי ביטוי גם באופן הבימוי שלהם. בפרוטוקול של ועדת המכרזים נכתב כי הסרטונים יצולמו "בסגנון דוקומנטרי" על-ידי סטודנטים יהודיים ממדינות שונות ש"יספרו על הקהילה שלהם וגם יראו אותה". הסכום שהוקצה לכך הוא כ-3.4 מיליון שקל. ממשרד התפוצות נמסר כי בסך הכל שולם עבור פרסום בטלוויזיה סכום של כ-6.6 מיליון שקל.

השימוש ביהודים מהתפוצות שמספרים על חייהם האישיים חוזר על עצמו בהתקשרות אחרת שביצע המשרד הממשלתי, הפעם עם קבוצת "ישראל היום" שבבעלות משפחת אדלסון. לאחרונה עלה לרשת פרויקט משותף של קבוצת התקשורת ומשרד התפוצות במסגרת זירת התוכן "360", המאגדת תכנים שפורסמו בשלושת כלי התקשורת של הקבוצה: "ישראל היום", nrg ו"מקור ראשון".

הפרויקט, "Jewz" שמו, מציג יהודים צעירים מרחבי העולם המספרים על חייהם התוססים בסרטונים קצרים, לצד מידע כללי על מצב הקהילות היהודיות שבהן הם חיים. בהצעה שהגישה קבוצת "ישראל היום" כפי שצוטטה במסמך של לפ"מ נכתב כי "הפרויקט צפוי להיות גולת הכותרת של עיסוק הקבוצה ביהודי התפוצות, והקבוצה רואה בו פוטנציאל לסדרה אינטרנטית-ויראלית בכיכובם של סלבס מוכרים בעולם לצד דמויות צבעוניות אחרות". על-פי אותו מסמך, עלות הפרויקט הסתכמה ב-525 אלף שקל.

התכנים עצמם אינם חתומים. עורך nrg, יואב פרידמן, נמנע מלהשיב לשאלה האם המערכת העיתונאית מעורבת בהפקת התוכן הממומן.

זוהי לא ההתקשרות היחידה של קבוצת "ישראל היום" עם המשרד הקטן של בנט. בדצמבר 2016 הוציאה הקבוצה מוסף מיוחד בהפקת מערכת "מקור ראשון", שהשתמשה בעיתון כדי להפיץ מסרים מטעם משרד התפוצות וקיבלה על כך כ-410 אלף שקל. המוסף הממומן, שנערך על-ידי כתב התפוצות צביקה קליין וכלל כתבות וטורים מאת עיתונאי "מקור ראשון", חולק גם לקוראי העיתון-האח "ישראל היום".

מהמסמכים עולה כי לפני ההתקשרות עם קבוצת "ישראל היום" נעשתה פנייה גם לקבוצת "ידיעות אחרונות", אך ההצעה שהגישה נדחתה משום שכללה אך ורק מודעות – ולכן "לא תאפשר העברה של התכנים המורכבים שנדרש להעביר בפעילות זו" (מוקדם יותר, בהזדמנות אחרת, הציעו ב"ידיעות אחרונות" למשרד גם "שיתוף פעולה" הכולל כתבות – הצעה שגם היא לא התקבלה, משום שהיתה יקרה מדי).

כלי תקשורת מגזרי אחר שעיתונאיו פרסמו כתבות ממומנות מטעם משרד התפוצות הוא אתר "ערוץ 7". בחודש דצמבר, במסגרת "שבוע חיזוק הקשר ליהדות התפוצות", החלו להתפרסם באתר ידיעות שקידמו מסרים מטעם משרד התפוצות – למשל דיווח שלפיו 70% מהיהודים בישראל "מודאגים מנישואי תערובת", או ידיעה שגרסה כי רק מיעוט מקרב הצעירים היהודים בארצות-הברית חשים חיבור לישראל וליהדות, מצב שמוביל ל"ירידה חדה במספר היהודים ולצורך של מדינת ישראל לקחת חלק פעיל בקירוב יהודי התפוצות".

הידיעות ב"ערוץ 7" פורסמו בצירוף סמליל קטן של משרד התפוצות, אך לקוראים לא נמסר שהן מתפרסמות במימון המשרד הממשלתי, ואפילו לא "בשיתוף" עמו. עורך "ערוץ 7", עוזי ברוך, מסר ל"העין השביעית" כי אינו מעוניין למסור תגובה בנושא. לפי נתוני לפ"מ, עלות רכישת הכתבות ב"ערוץ 7" הסתכמה בכ-140 אלף שקל – סכום שהתקבל לאחר משא-ומתן בין הצדדים. הסכום הראשוני שביקשו אנשי "ערוץ 7" היה כ-215 אלף שקל.

מכס העורך הראשי לאגף התעמולה

כלי תקשורת אחר שמכר כתבות למשרד הממשלתי הוא אחד העיתונים הוותיקים בישראל – ה"ג'רוזלם פוסט", שנוסד ב-1932 על-ידי גרשון אגרון וכיום מוחזק על-ידי איש העסקים אלי עזור. ל"פוסט" הוקצב סכום של כ-250 אלף שקל עבור "פעילות תוכן ופרסום" שתכוון ל"קהל היעד האנגלוסקסי בישראל ויהדות התפוצות בכלל" ותעסוק ב"עתיד העם היהודי", כך על-פי אחד המסמכים. "תיעדוף הנושאים ייקבע על-ידי המשרד", הובהר.

לפי המסמך שבו תוארה חבילת התוכן שרכש המשרד, ב"ג'רוזלם פוסט" התחייבו לפרסם כתבה שבועית ב"כל הפלטפורמות" – באתר, בעיתון ובמגזין מיוחד שימומן על-ידי משרד התפוצות – לצד "קמפיין פרסומי משלים". עורך ה"ג'רוזלם פוסט", יעקב כץ, בחר שלא להשיב לשאלות על העסקה עם משרד התפוצות, ואף סירב לאשר או להכחיש שהיא בכלל יצאה לפועל.

מי שהוציא לפועל את החלק המרכזי בעסקה עם משרד התפוצות הוא קודמו בתפקיד, סטיב לינדי, שכיהן עד השנה שעברה בתפקיד העורך הראשי של היומון הישראלי בשפה האנגלית. חודשים אחדים לאחר פרישתו מהתפקיד פרסם לינדי שלוש כתבות מגזין נרחבות – אחת מהן כתבת שער של המוסף השבועי – שדנו בקהילות היהודיות בדרום-אפריקה, באוסטרליה ובארצות-הברית. בניגוד לכתבות הקנויות מהסוג שעלה ב"אנשים" וב"ערוץ 7", הכתבות של לינדי ב"ג'רוזלם פוסט" הן סוג מתעתע במיוחד של תעמולה סמויה: המוטיב המרכזי בהן הוא עדיין סכנת ההתבוללות ודעותיהם של בעלי תפקידים בארגונים יהודיים, אך קשת המרואיינים רחבה למדי, והכתיבה נעדרת טון דברורי. אפילו נמצא מקום לדבריה של מרואיינת הקושרת בין תופעת ההתרחקות מהיהדות ובין תדמיתה העכשווית של מדינת ישראל, ש"אמריקאים כבר לא מסתכלים עליה באותו אור חיובי כמו בשנים עברו".

כתבה אחרת, שעליה הוחתמה "מערכת 'ג'רוזלם פוסט'", עסקה במיזם בשם "Mosaic" שמפעיל משרד התפוצות יחד עם ארגונים יהודיים מחו"ל בהשקעה משותפת של מאות מיליוני שקלים. בכתבה הממומנת שפרסם העורך לשעבר על יהדות ארצות-הברית נכלל ראיון ממומן עם מנכ"לית המיזם, איימי הולץ. לינדי, המכהן כיום כעורך ה"ג'רוזלם ריפורט" מקבוצת ה"ג'רוזלם פוסט", מסר כי אינו מעוניין להתייחס לכתבותיו.

ההצעה שהגיש ה"ג'רוזלם פוסט" הועדפה על פני זו שהגיש גוף בשם J Media Group, שמפעיל "פלטפורמה המשלבת מספר אתרים ומיועדת לקהל היהודי בצפון אמריקה". לפי לשכת הפרסום הממשלתית, משרד התפוצות רכש פרסום גם ב"אתר ורדיו דיגיטלי ליהדות ארצות-הברית" וב"אתר ליהודים במדינות דוברות ספרדית". מנכ"ל המשרד, דביר כהנא, נשאל באילו כלי תקשורת מדובר, אך בחר שלא להשיב לפניית "העין השביעית". במשרד בחרו לא למסור תגובה לכתבה זו.

הדחויים: כלי התקשורת שלא השתתפו בחגיגת המיליונים

מלבד כלי התקשורת שזכו בנתח מעוגת התעמולה של משרד התפוצות, במסמכים שנמסרו בעקבות בקשת חופש המידע מופיעים גם גופי תקשורת שביקשו למכור למשרד תוכן אך נדחו, כפי שקרה במקרה של ערוץ 10 ורשת. אחד מכלי התקשורת הללו הוא עיתון "הארץ" – שבו נמתחה בשנה שעברה ביקורת חריפה על חברת קשת בגין שידור הסרט הממומן של משרד התפוצות בשעת צפיית שיא.

כפי שפורסם לאחרונה באתר "וואלה", כשבועיים לאחר שידור הסרט הציעה המחלקה המסחרית של "הארץ" למשרד התפוצות לממן מוסף פרסומי שיחולק לקוראי העיתון, אך במשרד בחרו לא לקבל את ההצעה. כעת מתברר כי לא היתה זו ההצעה הראשונה שהגישה קבוצת התקשורת למשרד של נפתלי בנט.

על-פי הצעה שהגישה קבוצת "הארץ" בתחילת 2016, תמורת כ-245 אלף שקל יתפרסמו באתרי "הארץ" בעברית ובאנגלית "כתבות תוכן שיתמקדו בדומה ובשונה בין יהודים אשר מקום מושבם בישראל ויהודי התפוצות" – כך על-פי התיאור במסמך של לפ"מ. "כל אחת מהכתבות תעסוק בנושא אחר, אך יחד עם זאת המכנה המשותף ביניהן יהיה הקשר היהודי", נכתב שם.

בלפ"מ אמנם אישרו את ההתקשרות עם "הארץ", אך בסופו של דבר היא לא התקיימה. יניב בן, סמנכ"ל המכירות של קבוצת "הארץ", מסר ל"העין השביעית" כי העסקה לא יצאה לפועל, וכי בכל מקרה לא הוצע למשרד התפוצות לרכוש תוכן מערכתי – אלא כתבות שיווקיות שיוצגו באופן שיבהיר את טיבן.

אתר חדשות אחר שניסה למכור את מרכולתו למשרד התפוצות הוא "וואלה", שהציע למשרד לקיים עמו "שיתוף פעולה" שנתי שתכליתו "הגברת מעורבות הקהל הישראלי ביחס ליהודי התפוצות" ו"בניית גשר באמצעות מסרים מהארץ ומהתפוצות". על-פי ההצעה, "וואלה" אמור היה להקים "זירת תוכן" במסגרת מדור החדשות של האתר, ולפרסם בה "כתבות על הנעשה בתפוצות" וסרטונים בסגנון "החדשות בדקה" – "פורמט וידיאו אינטרנטי, קצר וקולע, אשר יציג בכל פעם חדשות ממקום אחר בתפוצות".

הרעיון, הוסבר במסמך של לפ"מ, הוא "לתת ידיעות מכל העולם, ולצקת את הערכים המחברים אותנו לעם, משפחה אחת גדולה עם שורשים משותפים: עבר, הווה ועתיד ועולם תוכן משותף. בכל פעם נבחר במוקד אחר בעולם ונחשוף את הגולשים בארץ לפעילות היהודית בעולם, לסוגיות השונות של יהודי הגולה".

בתמורה דרשו ב"וואלה" כ-290 אלף שקל – והתחייבו לחשוף את הפרויקט בפני 250 אלף גולשים שונים. בלשכת הפרסום הממשלתית אישרו את ההתקשרות, אך נראה כי לפחות עד כה היא לא יצאה לפועל. במערכת "וואלה" בחרו שלא להשיב לפניית "העין השביעית".

הצעה אחרת שהוגשה למשרד התפוצות היא זו של ynet, אתר החדשות של קבוצת "ידיעות אחרונות". בשנים האחרונות הובילו ynet והעיתון "ידיעות אחרונות" את תופעת מכירת התוכן לגופים ממשלתיים, ורתמו את המערכות העיתונאיות להפצת מסרים מטעם משרד החינוך, משרד המדע, משרד הכלכלה ועוד.

איתמר ב"ז על "תעמולה סמויה"

התופעה הזאת הגיעה לשיאה בתקופת הממשלה הקודמת, שבה כיהנו בממשלה כמה שרים מטעם סיעת יש-עתיד בראשות יאיר לפיד, מקורבו של מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. בשנתיים האחרונות, שבהן יש-עתיד יושבת באופוזיציה, התמעטו באתר ובעיתון קמפיינים ממשלתיים מסוג זה – וזאת אף שבקבוצת התקשורת המשיכו לעשות מאמצים לקבל נתח מעוגת התוכן השיווקי הממשלתית.

על-פי אחד המסמכים, ב-ynet פנו למשרד התפוצות והציעו להקים עבורו "מדור שנתי ייחודי" שתכניו יעוצבו ב"Look and Feel" של המשרד ויכללו "פעילות שתקשור בין הישראלים ליהודים ששוהים בחו"ל". המדור אמור היה לפעול תחת "ערוץ מעורבות" – ערוץ הממותג ככזה שעוסק בהתנדבות ותרומה לחברה, אך משמש פלטפורמה לעסקאות תוכן שיווקי רבות.

התכנים עצמם, נכתב שם, יקודמו במשך שעתיים בדף הבית של ynet – ב"סטריפ 4": המשבצת הרביעית שמתחת לכותרת הראשית, שבה משובצות בדרך כלל הפניות לכתבות ממומנות ללא גילוי נאות.

תמורת חבילה משולבת של תוכן ובאנרים דרשו אנשי ynet סכום של כ-420 אלף שקל. בלשכת הפרסום הממשלתית לא התרשמו. ועדת המכרזים של לפ"מ דחתה את ההצעה, ונימקה: "מעבר לעובדה שההצעה יותר יקרה מזו של 'וואלה' ופחות אטרקטיבית מההצעה של 'וואלה', שפונה לאותו קהל יעד, היא כוללת רק מספר כתבות ללא קונספט מוביל".

אסטרטגיה מסוג חדש

בשנים האחרונות נחשפו באתר "העין השביעית" שורה של עסקאות מכירת תוכן בין משרדי ממשלה וגופי תוכן שהבולטים ביניהם הם קבוצת "ידיעות אחרונות" וחברת קשת, זכיינית ערוץ 2. העסקאות שנחשפו – חלקן בעלות של מאות אלפי שקלים, אחרות במיליונים – נעשו בדרך כלל מול כלי תקשורת גדול אחד שהוביל לבדו קמפיין תעמולה מטעם המשרד הממשלתי.

האסטרטגיה שבה נקטו אנשי משרד התפוצות שונה. היא כוללת כמה עסקאות מקבילות עם מגוון של כלי תקשורת, שיצאו לפועל בפרק זמן קצר יחסית – ותוך השקעה עצומה, בוודאי ביחס לתקציבו הכולל של המשרד. לפי אתר "מפתח התקציב" של הסדנה לידע ציבורי, בשנת 2016 עמד תקציב משרד התפוצות על כ-40 מיליון שקל (לאחר תוספות תקציביות שהכפילו אותו), ובשנת 2017 הוא עומד על כ-17 מיליון שקל.

העסקאות הנסקרות בכתבה זו הן חלק ממה שבמשרד מגדירים כ"פרויקט חיבור ישראלים לתפוצות באמצעות מדיה" – קמפיין תקשורתי שתוקצב בכ-11 מיליון שקל בסוף 2015 ואמור להסתיים בסוף 2017. מהנתונים שהעביר המשרד לעמותת "הצלחה" עולה כי מחודש מרץ 2016 עד חודש מרץ 2017 הוציאו שם על רכישת תוכן כ-8.8 מיליון שקל – לא כולל קמפיינים שהמרכיב המרכזי בהם הוא פרסום גלוי.

"העובדה שאנחנו רואים השקעה מסיבית כל-כך של משאבים ציבוריים-ממשלתיים באפיקי פרסום סמויים היא מטרידה במובנים מסוימים, במיוחד כשעל פניו נראה שמדובר בנתח משמעותי מפעילותו התקציבית של המשרד המסוים הזה", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" ויו"ר עמותת "העין השביעית", שהגיש את בקשת חופש המידע.

"הדבר הזה מעלה שאלות לגבי התפיסה הממשלתית הראויה של העברת מידע לציבור וקידום רעיונות שהממשלה מעוניינת להפיץ", הוא מוסיף. "לכן, בקשות מידע כמו זו מדגישות את חשיבות עבודת הניטור והמעקב השיטתית אחרי הקצאת מקורות כספיים ציבוריים להחדרת מסרים שלטוניים לציבור".

חוץ מהמיליונים שהקצה משרד התפוצות לרכישת תוכן בכלי התקשורת הקצו אנשיו גם כ-3.2 מיליון שקל לצורך "חיבור של מובילי דעת הקהל בישראל ליהדות התפוצות" – פרויקט משותף עם ארגון גשר שבמסגרתו נשלחו לחו"ל אנשי תקשורת וידוענים כדי להיפגש עם קהילות יהודיות.

במשרד התפוצות השקיעו את המיליונים כדי להשיג השפעה עקיפה באמצעות רכישת לבם של נציגים נבחרים ממגוון גופי תקשורת – חדשות ערוץ 2, "ישראל היום", "ידיעות אחרונות", רשות השידור, גלי-צה"ל ועוד. המטרה המוצהרת של הפרויקט, כך נמסר ממשרד התפוצות, היא להעמיק את הידע של המשתתפים על יהדות התפוצות ולחבר אותם אליה, ו"באמצעותם להשפיע על חיבור החברה הישראלית בכללותה ליהדות התפוצות".

במשרד של בנט ניצלו את רכישת התוכן בכלי התקשורת גם כדי לייחצן את פרויקט ההתנחלות בלבבות (של העיתונאים): במוסף הממומן של "מקור ראשון", במדור הממומן של "ערוץ 7" ובשידורי קשת – שם שודרה לאחרונה בתוכנית "אנשים" כתבת אווירה שצילם הבמאי דני סירקין, אחד מעשרות מובילי דעת הקהל שהוטסו לחו"ל חשבון על ארגון גשר ומשרד התפוצות.

אם תרצו, הכתבה הזאת מגלמת בחובה את הקונפליקט שאליו נקלעים עיתונאים הנסמכים על תקציביו של משרד ממשלתי. היא נפתחת בצילום של קבוצת שליחים ישראלים הנוסעת באוטובוס ושומעת תדרוך מפי אדם בלתי מזוהה. "התפקיד שלכם, בתור אנשי תקשורת, זה להסתכל לא במה שרוצים שתראו, אלא לחדור קצת למטה", אומר להם המדריך.

מיד לאחר מכן נראים השליחים שרים ורוקדים באוטובוס ומשוטטים בלוס-אנג'לס. אחר-כך הם נפגשים עם עורך מדור הדעות של ה"לוס-אנג'לס טיימס", העיתונאי היהודי ניקולס גולדברג, שמסביר להם מדוע הוא נותן בימה לעמדות שונות בנוגע לישראל – גם כאלה הקוראות להחרים אותה. "גם בתור בן אדם ליברלי", מסביר במאי הכתבה הממומנת במונולוג ששולב בה, "מצאתי את עצמי מתעצבן עליו".

במסמכים שנמסרו ממשרד התפוצות ומלשכת הפרסום הממשלתית ניתן לעיין בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"

* * *

לעיון במסמכי התוכן הממומן של משרד התפוצות

להורדת הקובץ (PDF, 1.69MB)